קנדה במשחקים האולימפיים
 | ||||||
 | ||||||
| המשלחת הקנדית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם (באותה העת היה היוניון ג'ק דגלה הרשמי של קנדה) | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | CAN | |||||
| שם | הוועד האולימפי הקנדי | |||||
| מדליות קיץ | ||||||
| ||||||
| מדליות חורף | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
קנדה משתתפת במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת פריז (1900). היא נעדרה מהמשחקים רק פעם אחת, כשהצטרפה לחרם שהובילה ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה (1980), במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן.
במהלך השנים צברו הספורטאים הקנדים 326 מדליות, מהן 71 מדליות זהב. הענפים הבולטים הם אתלטיקה (66 מדליות, מהן 16 מדליות זהב), חתירה (43 מדליות, מהן 10 מדליות זהב) ושחייה (54 מדליות, מהן 9 מדליות זהב). בטרמפולינה מדורגת קנדה במקום השני בטבלת המדליות, אחרי סין.
קנדה השתתפה גם בכל אולימפיאדות החורף, והיא נחשבת לאחת המדינות הבולטות במשחקים אלה. לאורך השנים צברו הספורטאים הקנדים 225 מדליות באולימפיאדות החורף, מהן 77 מדליות זהב, והיא מדורגת במקום החמישי בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי נורווגיה, ארצות הברית, ברית המועצות וגרמניה. ענפי החורף הבולטים הם הוקי קרח (23 מדליות, מהן 14 מדליות זהב, יותר מכל מדינה אחרת בהיסטוריה), סקי בסגנון חופשי (30 מדליות מהן 12 זהב, מדורגת ראשונה), החלקה מהירה (42 מדליות, מהן 10 מדליות זהב) והחלקה מהירה במסלול קצר (37 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, נתון המדרג אותה במקום השלישי בכל הזמנים, אחרי קוריאה הדרומית וסין). ענף נוסף בו מוליכה קנדה את טבלת המדליות הוא הקרלינג, עם 12 מדליות, מהן 6 מדליות זהב.
אירוח המשחקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קנדה אירחה פעם אחת את משחקי הקיץ (אולימפיאדת מונטריאול (1976)) ופעמיים את משחקי החורף (אולימפיאדת קלגרי (1988) ואולימפיאדת ונקובר (2010)).
משחקי הקיץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]מונטריאול זכתה לארח את המשחקים של 1976, לאחר שהועדפה על פניהן של מוסקבה ולוס אנג'לס. הייתה זו לה התמודדות שלישית על אירוח המשחקים, לאחר שקודם לכן התמודדה על אירוח המשחקים של 1944, אך הפסידה ללונדון (המשחקים בוטלו בסופו של דבר בשל מלחמת העולם השנייה), ועל אירוח המשחקים של 1972 (אז דורגה במקום השלישי, אחרי מינכן ומדריד).
משחקים אלה היו לכישלון תכנוני וכלכלי. הקמת המתקנים לוותה בפיגור בלוח הזמנים, וכמה מהם כלל לא הוקמו בסופו של דבר. בניית האצטדיון האולימפי בעיר הכניסה את ממשלת קוויבק לגירעון, ולשם כיסויו אף הוטל מס מיוחד על טבק. רק בשנת 2006 הצליחה הממשלה לכסות את כל החובות. על המשחקים העיב גם חרם שהטילו עליהם רבות ממדינות אפריקה, במחאה על סירובו של הוועד האולימפי הבינלאומי להשעות את ניו זילנד בעקבות משחק שקיימה נבחרת הרוגבי שלה עם נבחרת דרום אפריקה. אם לא היה די בכך, זכתה קנדה לכבוד המפוקפק בהיותה המדינה היחידה שלא זוכה במדליית זהב באולימפיאדה שנערכת על אדמתה.
עיר קנדית נוספת שהתמודדה על אירוח משחקי הקיץ היא טורונטו. עיר זו דורגה במקום השלישי במכרז אירוח המשחקים של 1996 (אחרי אטלנטה ואתונה), ובמקום השני, אחרי בייג'ינג, במכרז אירוח המשחקים של 2008.
משחקי החורף
[עריכת קוד מקור | עריכה]אולימפיאדת החורף הראשונה שנערכה בקנדה נערכה בקלגרי ב-1988, לאחר שהועדפה על פניהן של פאלון וקורטינה ד'אמפצו. הייתה זו לה ההתמודדות השלישית על אירוח המשחקים, לאחר שב-1964 הפסידה ברוב גדול לאינסברוק, וב-1968 הפסידה על חודם של שלושה קולות לגרנובל.
ונקובר נבחרה לארח את אולימפיאדת החורף של 2010, לאחר שנבחרה על פניהן של פייאונגצ'אנג וזלצבורג. היא העיר הגדולה ביותר שאירחה אי פעם את משחקי החורף.
ערים קנדיות נוספות שהגישו את מועמדותן לאירוח המשחקים כוללות את מונטריאול (1956; הפסידה ברוב גדול לקורטינה ד'אמפצו), באנף (1972; הפסידה לסאפורו), מאונט גאריבלדי (1976; דורגה במקום הרביעי אחרי דנוור, סיון וטמפרה) וקוויבק סיטי (2002; דורגה במקום הרביעי אחרי סולט לייק סיטי, אסטרסונד וסיון).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני ספורטאים קנדים השתתפו באולימפיאדת פריז (1900). ג'ורג' אורטון זכה במדליית זהב בריצת 2,500 מטר מכשולים ובמדליית ארד בריצת 400 מטר משוכות, וכן סיים במקום החמישי בריצת 4000 מטר מכשולים. חברו, רונלד מקדונלד, סיים במקום השישי בריצת המרתון.
מדינות אירופאיות רבות לא השתתפו באולימפיאדת סנט לואיס (1904), או שלחו משלחות מצומצמות. המשלחת הקנדית בת 52 הספורטאים הייתה השנייה בגודלה אחרי המשלחת האמריקאית, שהייתה דומיננטית עד כדי כך שצברה ב-85% מהמדליות. במצב דברים זה, הישג נאה אך צנוע, של 6 מדליות ובהן 4 מדליות זהב, הספיק לקנדה כדי להיות מדורגת במקום הרביעי, אחרי ארצות הברית, גרמניה וקובה. באותה תקופה לא ייצגו את המדינות השונות נבחרות לאומיות, אלא מועדוני ספורט שונים. מועדון הכדורגל הקנדי גאלט זכה במדליית הזהב, וכמוהו גם קבוצת הלקרוס ויניפג שמרוקס. קבוצת לקרוס קנדית נוספת, מוהוק אינדיאנס, זכתה במדליית ארד. שני ספורטאים קנדים נוספים זכו במדליות זהב. אטיין דמרטו זכה במדליית זהב בהטלת כדור של 56 ליברות. דמרטו, שהיה שוטר, פוטר ממשטרת קנדה לאחר שנסע למשחקים ללא אישור, אך משחזר התקבל כגיבור לאומי, והוחזר לשורות המשטרה. הוא נפטר כעבור שנה מטיפוס. הזוכה השני היה שחקן הגולף ג'ורג' ליון. בנוסף, זכתה שמיניית החותרים במדליית כסף.
באולימפיאדת לונדון (1908) זכו הספורטאים הקנדים ב-16 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, שהקנו לקנדה את המקום השביעי בטבלת המדליות. באתלטיקה, זכה רוברט קר במדליית זהב בריצת 200 מטר ובמדליית ארד בריצת 100 מטר. גארפילד מקדונלד זכה במדליית כסף בקפיצה משולשת ושלושה אתלטים נוספים זכו במדליות ארד: קלווין בריקר בקפיצה לרוחק, אדוארד ארצ'יבלד בקפיצה במוט וקון וולש ביידוי פטיש. הקלע וולטר יואינג זכה במדליית זהב בירי בצלחות חרס, וסגנו היה ג'ורג' ביטי. שניהם זכו גם במדליית כסף קבוצתית. נבחרת הקלעים ברובה צבאי זכתה במדליית ארד. במדליית הזהב השלישית זכתה נבחרת הלקרוס. היא הייתה אחת משתי הנבחרות היחידות שהשתתפו בטורניר, ודי היה בניצחונה על נבחרת בריטניה כדי להבטיח לה את התואר האולימפי. צמד החותרים פרדריק טומס ונורוויי ג'קס זכה במדליית ארד, וכך גם שמיניית החותרים ורביעיית החותרים ללא הגאי. במדליות ארד נוספות זכו המתאבק אובר קוטה ונבחרת רוכבי האופניים במרוץ המרדף.
באולימפיאדת סטוקהולם (1912) זכו הקנדים ב-8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, והם דורגו במקום התשיעי בטבלת המדליות. השחיין ג'ורג' הודג'סון קבע שני שיאי עולם, במשחים ל-400 מטר חופשי (5:24.4 דקות) ול-1500 מטר באותו הסגנון (22:00.0 דקות). במדליית הזהב השלישית זכה ג'ורג' גולדינג, בהליכה ל-10 ק"מ. הקופץ לרוחק קלווין בריקר, שזכה במדליית ארד בלונדון, זכה הפעם במדליית כסף. דנקן גיליס זכה אף הוא במדליית כסף, בזריקת דיסקוס, ושני אתלטים נוספים זכו במדליות ארד: ויליאם האלפני בקפיצה במוט ופרנק לוקמן בקרב חמש. החותר אוורארד באטלר זכה במדליית ארד.
בין מלחמות העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]באולימפיאדת אנטוורפן (1920) הגיעו הקנדים להישגים דומים להישגיהם בסטוקהולם, 9 מדליות, 3 מכל סוג. הענף הפורה ביותר היה האיגרוף: ברט שניידר זכה במדליית זהב, כריס גראהם וז'ורז' פרוד'הום זכו במדליות כסף, ומו הרסקוביץ' וקלרנס ניוטון זכו במדליות ארד. האתלט ארל תומסון קבע שיא עולם בריצת 110 מטר משוכות (14.8 שניות), ובמדליית הזהב השלישית זכתה קבוצת ההוקי קרח ויניפג פאלקונס, שייצגה את קנדה במשחקים אלה (באותה העת טרם הוחל בקיום אולימפיאדות חורף, וענפי חורף היו חלק מהמשחקים). בשתי המדליות הנותרו זכה השחיין ג'ורג' ורנוט - מדליית כסף במשחה ל-1,500 מטר חופשי ומדליית ארד במשחה ל-400 מטר חופשי.
אולימפיאדת פריז (1924) הייתה הראשונה מאז החלה קנדה להשתתף במשחקים האולימפיים, שבה אף ספורטאי קנדי לא זכה במדליית זהב. החותרים זכו במדליות כסף בתחרויות לשמינייה ולרביעייה, וכמותם גם הקלעים בתחרות הקבוצתית של ירי בצלחות חרס. אחד הקלעים, ג'ורג' ביטי, היה שותף להישג זהה של הנבחרת הקנדית בלונדון, 16 שנים קודם לכן. את מאזן המדליות השלים המתאגרף דאגלס לואיס, שזכה במדליית ארד.
הישגיה של קנדה השתפרו מאוד באולימפיאדת אמסטרדם (1928). הספורטאים הקנדים זכו ב-15 מדליות, מהן 4 מדליות זהב, ודורגו במקום העשירי בטבלת המדליות. עיקר ההישגים היו באתלטיקה: פרסי ויליאמס ניצח בריצת 100 מטר ובריצת 200 מטר, אתל קתרווד קבעה שיא עולם חדש בקפיצה לגובה (1.595 מטר), ובמדליית הזהב הרביעית זכתה רביעיית השליחות ל-100X4 מטרים. שתיים מהשליחות הגיעו להישגים גם בריצת 100 מטר - פני רוזנפלד זכתה במדליית כסף ואתל סמית' במדליית ארד. ג'יימס בול זכה במדליית כסף בריצת 400 מטר, והיה שותף לזכייתה של רביעיית השליחים ל-400X4 מטרים במדליית ארד. שלושה מתאבקים קנדים זכו במדליות: דונלד סטוקטון זכה במדליית כסף, וג'יימס טריפונוב ומוריס לצ'פורד זכו במדליות ארד. צמד החותרים ג'וזף רייט ג'וניור וג'ק גסט זכה במדליית כסף, ושמיניית החותרים זכתה במדליית ארד. המתאגרף ריימונד סמילי זכה במדליית ארד, וכך גם השחיינים במשחה השליחים ל-200X4 מטר חופשי.
המשלחת הקנדית לאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) כללה 102 ספורטאים, שזכו ב-15 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. תשע מהמדליות הושגו באתלטיקה. דאנקן מקנוטון היה האלוף האולימפי היחיד בענף זה, בקפיצה לגובה. הילדה סטרייק זכתה במדליית כסף בריצת 100 מטר, והייתה שותפה להישג דומה של רביעיית השליחות. אלכס וילסון זכה במדליית כסף בריצת 800 מטר, ובמדליות ארד בריצת 400 מטר ובריצת השליחים ל-400X4 מטר. חברו לנבחרת השליחים, פיל אדוארדס, זכה במדליות ארד גם בריצת 800 מטר ובריצת 1500 מטר. במדליית ארד נוספת זכתה אווה דואוז, בקפיצה לגובה. במדליית הזהב השנייה זכה המתאגרף הוראס גווין. צוות שייטי ה-8 מטר זכה במדליית כסף, ושייטי ה-6 מטר זכו במדליית ארד. המתאבק דניאל מקדונלד זכה במדליית כסף, ובחתירה זכו הקנדים בשתי מדליות ארד: צ'ארלס פראט ונואל דה מיל במקצה הזוגות, ושמיניית החותרים.
באולימפיאדת ברלין (1936) זכו הספורטאים הקנדים בתשע מדליות. רק אחד מהספורטאים זכה בזהב - חותר הקאנו פרנק אמיוט, במקצה ל-1000 מטרים. צמד חותרי הקאנו פרנק סייקר והארווי צ'ארטרז זכו במדליית כסף במקצה ל-10,000 מטרים ובמדליית ארד במקצה ל-1000 מטרים. באתלטיקה, זכה ג'ון לוארינג במדליית כסף בריצת 400 מטר משוכות, בטי טיילור זכתה במדליית ארד בריצת 80 מטר משוכות, וכך גם נבחרת השליחות בריצת 100X4 מטר. פיל אדוארדס זכה במדליית ארד שנייה ברציפות בריצת 800 מטר. הייתה זו מדליית הארד החמישית שלו בשלוש אולימפיאדות, ובארצו הוא זכה לכינוי "איש הברונזה". נבחרת הכדורסל השתתפה בטורניר הכדורסל האולימפי הראשון. במשחק הגמר, שנערך בגשם על מגרש עפר, לעיניהם של 1,000 צופים שחזו בו בעמידה, נוצחו הקנדים בידי נבחרת ארצות הברית בתוצאה 8–19. את תמונת המדליות השלים המתאבק ג'וזף שליימר, שזכה במדליית ארד.
1948 עד 1972
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת לונדון (1948) סימנה את ראשיתה של תקופה שבה הישגיה של קנדה היו חלשים מבעבר. להישג הגבוה ביותר הגיע חותר הקאנו דאגלס בנט, שסיים במקום השני במקצה ל-1000 מטר. נורמן ליין זכה במקום השלישי במקצה ל-10,000 מטרים, ולהישג דומה הגיעה רביעיית השליחות ל-100X4 מטרים. נבחרת הכדורסל סיימה רק במקום התשיעי.
גם באולימפיאדת הלסינקי (1952) זכו הקנדים בשלוש מדליות. הקלע ז'ורז' ז'נרו זכה במדליית זהב בירי בצלחות חרס, ובמדליות כסף זכו מרים המשקולות ג'רלד גראטון וחותרי הקאנו קנת ליין ודונלד הוגוד, במקצה הזוגות ל-1000 מטרים.
92 הספורטאים הקנדים שהשתתפו באולימפיאדת מלבורן (1956) הגיעו להישגים טובים מקודמיהם: 6 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. הקלע ריימונד אולט זכה במדליית זהב בירי מ-50 מטר בשכיבה, וסטוארט בואה זכה במדליית הארד. במדליית הזהב השנייה זכתה רביעיית החותרים ללא הגאי, ושמיניית החותרים זכתה במדליית כסף. איירין מקדונלד זכתה במדליית ארד בקפיצה למים מ-3 מטר, ובמדליית ארד נוספת זכתה נבחרת הרכיבה, בתחרות האיוונטינג.
אולימפיאדת רומא (1960) הייתה החלשה בתולדות קנדה. פרט לשמיניית החותרים שזכתה במדליית כסף, אף ספורטאי קנדי לא זכה לעמוד על הפודיום.
באולימפיאדת טוקיו (1964) זכו הקנדים בארבע מדליות. החותרים רוג'ר ג'קסון וג'ורג' הנגרפורד זכו במדליית זהב בתחרות הזוגות, האתלט ביל קרות'רס זכה במדליית כסף בריצת 800 מטר, וכמותו גם הג'ודוקא דאג רוג'רס, ואילו הארי ג'רום זכה במדליית ארד בריצת 100 מטר.
באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) הגיעו הקנדים להישג דומה - חמש מדליות, בהן מדליית זהב אחת, בה זכתה שלישיית רוכבי הסוסים בתחרות הקפיצות. יתר המדליות הגיעו מענף השחייה. איליין טאנר זכתה במדליית כסף במשחים ל-100 ול-200 מטר חזה, והייתה שותפה לזכיית השליחות במדליית ארד במשחה ל-100X4 מטר חופשי. ראלף האטון זכה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי.
208 ספורטאים ייצגו את קנדה באולימפיאדת מינכן (1972). גם במשחקים אלה בלטו השחיינים, אף שאיש מהם לא זכה במדליית זהב. ברוס רוברטסון זכה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר פרפר, והיה שותף לזכייתה של נבחרת השליחים במדליית ארד במשחה ל-100X4 מטר מעורב. לזלי קליף זכתה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר מעורב אישי, ודונה גור זכתה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר גב. במדליית ארד נוספת זכה צוות שייטי הסולינג.
אולימפיאדת מונטריאול (1976)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אולימפיאדת מונטריאול (1976)
במשחקי הקיץ היחידים אותם אירחה קנדה השתפרו הישגיה לעומת האולימפיאדות הקודמות, והספורטאים שייצגו אותה זכו ב-11 מדליות. עם זאת, אף אחד מהם לא זכה במדליית זהב, ובכך הייתה קנדה למדינה היחידה בהיסטוריה שלא זוכה במדליית זהב אולימפית במשחקי קיץ שנערכים על אדמתה.
8 מתוך המדליות בהן זכו הקנדים הושגו בבריכת השחייה. שריל גיבסון זכתה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר מעורב אישי, ובמקום השלישי באותו משחה זכתה בקי סמית', שגם הייתה שותפה לזכייתה של נבחרת השליחות במדליית הארד ב-100X4 חופשי. ננסי גאראפיק זכתה בשתי מדליות ארד, במשחים ל-100 ול-200 מטר גב, ואילו שאנון סמית' זכתה במדליית ארד במשחה ל-400 מטר חופשי. רביעיית השליחות זכתה גם במדליית ארד ב-100X4 מטר מעורב, ולהישג המשמעותי היחיד בו זכו השחיינים הגברים הגיעו השליחים ב-100X4 מטר מעורב, שזכו במדליית כסף.
בנוסף לשחיינים, זכו במדליות כסף גם רוכב הסוסים מישל ולאנקור בתחרות הקפיצות, חותר הקאנו ג'ון ווד במקצה ל-500 מטר, והקופץ לגובה גרג ג'וי. נבחרת הכדורסל סיימה במקום הרביעי לאחר שהפסידה לנבחרת ארצות הברית 77–95 בחצי הגמר ולאחר מכן הפסידה 72–100 לנבחרת ברית המועצות במשחק על המקום השלישי.
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהחרימה את אולימפיאדת מוסקבה, שבה קנדה והשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984). היא השיגה במשחקים אלה את התוצאות הטובות בתולדותיה - 44 מדליות, מהן 10 מדליות זהב. לשם השוואה, באולימפיאדה השנייה בטיבה מבחינת הישגיה של קנדה, אולימפיאדת אטלנטה, צברו הקנדים 22 מדליות. ההישג הקנה לקנדה את המקום השישי בטבלת המדליות, ובמספר כולל של מדליות דורגה במקום הרביעי, אחרי ארצות הברית, גרמניה המערבית ורומניה.
גם במשחקים אלה היה הענף הבולט ביותר ענף השחייה, עם 10 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. אלכס באומן קבע שיאי עולם בשני המשחים בסגנון מעורב אישי (2:01.42 דקות ל-200 מטר ו-4:17.41 דקות ל-400 מטר). ויקטור דייוויס קבע שיא עולם ב-200 מטר חזה (2:13.34 דקות), זכה במדליית הכסף במשחה ל-100 מטר חזה, והיה שותף לזכייתה של רביעיית השליחים במדליית הכסף במשחה ל-100X4 מטר בסגנון מעורב. ברביעייה זו היה חבר גם מייק וסט, שזכה במדליית ארד ב-100 מטר גב. במשחה למרחק הכפול זכה קמרון הנינג במדליית ארד. בין השחייניות, בלטה אן אוטנברייט, שזכתה במדליית זהב ב-200 מטר חזה, במדליית כסף ב-100 מטר חזה, והייתה שותפה לזכייתה של נבחרת השליחות ל-100X4 בסגנון מעורב במדליית ארד. מדליית הזהב של אוטנברייט הייתה הראשונה של שחיינית קנדית במשחקים האולימפיים.
ענף נוסף בו בלטו הקנדים הוא ענף הקאנו/קיאק, בו זכו בשתי מדליות מכל סוג. לארי קיין זכה במדליית הזהב בקאנו ל-500 מטר, ובמדליית כסף בתחרות ל-1000 מטר. לראשונה גם חותרי קיאק קנדים הגיעו להישגים, כאשר יו פישר ואלווין מוריס זכו במדליית זהב בתחרות ל-1000 מטר ובמדליית ארד בתחרות ל-500 מטר. אלכסנדרה בארה וסוזאן הולוויי זכו במדליית כסף בתחרות הזוגות ל-500 מטר, והיו שותפות לזכייה במדליית הארד בתחרות לרביעיות. גם החותרים זכו בשש מדליות, אחת מהן מדליית זהב - בתחרות לשמיניות. אליזבת' קרייג וטרישה סמית' זכו במדליית כסף במקצה הזוגות, וכך גם רביעיית החותרות עם הגאית. רוברט מילס זכה במדליית ארד במקצה היחידים, האחיות דניאל וסילקה לאומן זכו אף הן במדליית ארד, ובמדליית ארד נוספת זכו רביעיית החותרים.
שלושה אלופות אולימפיות נוספות היו המתעמלת האמנותית לורי פונג, הקופצת למים סילבי ברנייה (קפיצה מ-3 מטר) והקלעית לינדה ת'ורן (ירי מ-25 מטר באקדח). באתלטיקה זכו הקנדים בחמש מדליות. שתי נבחרות השליחות, בריצת 100X4 מטר ובריצת 400X4 מטר זכו במדליות כסף, ונבחרת השליחים בריצת 100X4 מטר זכתה במדליית ארד. חבר הנבחרת בן ג'ונסון זכה במדליית ארד נוספת, בריצת 100 מטר. לין קנוקה-ויליאמס זכתה אף היא במדליית ארד, בריצת 3000 מטר.
המתאגרפים שון או'סאליבן ווילי דה ויט זכו במדליות כסף, ודייל וולטרס זכה במדליית ארד. סטיב באואר זכה במדליית כסף במרוץ אופני כביש וקורט הארנט זכה במדליית כסף במרוץ נגד השעון. קרולין וולדו זכתה במדליית כסף בשחייה צורנית, ובדואט רשמו שרון המברוק וקלי קריצ'קה הישג דומה. שייטי ההולנדי המעופף טרי מקלאפלין ואוורט בסטט זכו במדליית כסף, שייט הפין טרנס נילסון זכה במדליית ארד, וכך גם שייטי הסולינג. המתאבק רוברט מולה זכה במדליית כסף, ועמיתו כריסטופר רינקה זכה במדליית ארד. מרים המשקולות ז'אק דמר זכה במדליית כסף, והג'ודוקא מארק ברגר זכה במדליית ארד.
נבחרת הכדורסל שוב סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת ארצות הברית בחצי הגמר 59–78 ובמשחק על מדליית הארד הפסידה לנבחרת יוגוסלביה בתוצאה 82–88. נבחרת הנשים סיימה אף היא במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת סין 63-57 במשחק על מדליית הארד. גם נבחרת הגברים בכדורעף סיימה במקום הרביעי, לאחר הפסדים לנבחרות ארצות הברית ואיטליה בשלבים המכריעים. נבחרת הנשים סיימה במקום השמיני. נבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת ברזיל, לאחר שהפסידה 2–4 בבעיטות הכרעה.
אולימפיאדת סיאול (1988)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הישגיהם של הספורטאים הקנדים באולימפיאדת סיאול (1988) היו נמוכים מאשר בלוס אנג'לס, אך גבוהים ביחס להישגיהם בשנות ה-60 וה-70: 10 מדליות, מהן 3 מדליות זהב.
שני ספורטאים מזוהים במיוחד עם השתתפותה של קנדה באולימפיאדת סיאול, האחד לשלילה והשני לחיוב. האתלט בן ג'ונסון (אתלט) ניצח בריצת 100 מטר, תוך שהוא קובע שיא עולם חדש, 9.79 שניות, ומקדים את האלוף האולימפי מלוס אנג'לס, קרל לואיס, ב-11 מאיות השנייה. מאוחר יותר נמצא כי נטל סטרואידים אנאבוליים, המדליה נשללה ממנו, שיא העולם שלו בוטל, והוא הושעה מפעילות ספורטיבית. לעומתו, השייט לורנס למייה, שהתחרה בדגם פין, זכור כמי שנהג באצילות ובספורטיביות. באחד השיוטים היה למייה שני לאחר המצוף החמישי מבין שבעה, כשהבחין בצמד שייטי 470 סינגפורים שנפלו למים עקב הרוחות החזקות ונפצעו. למייה נחלץ לעזרתם וסיים את השיוט במקום ה-22. פדרציית השיט הבינלאומית החליטה לחשב את הניקוד של למייה כאילו סיים את השיוט במקום השני. מאוחר יותר העניק לו הוועד האולימפי הבינלאומי את מדליית פייר דה קוברטן, המוענקת למי שהפגינו רוח ספורטיבית יוצאת דופן. הוא היה לאדם השישי בהיסטוריה לו מוענקת מדליה זו.
בשחייה צורנית זכתה קרולין ולדו בתחרות היחידות וביחד עם מישל קמרון הן זכו במדליית זהב בדואט. במדליית הזהב השלישית זכה המתאגרף לנוקס לואיס. מתאגרף נוסף, אגרטון מרקוס, זכה במדליית כסף, וריי דאוני זכה במדליית ארד. רביעיית השליחים הקנדית ל-100X4 מעורב, שכללה את ויקטור דייוויס ואת מארק טוקסברי, זכתה במדליית כסף. במשחה השליחות המקביל לנשים, זכו הקנדיות במדליית ארד. במדליות ארד נוספות זכו האתלט דייב סטין (בקרב עשר), שייטי ההולנדי המעופף פרנק מקלאפלין וג'ון מילן, ונבחרת הרכיבה האמנותית.
אולימפיאדת ברצלונה (1992)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הישגיהם של הקנדים באולימפיאדת ברצלונה (1992) השתפרו לכדי 18 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. 295 ספורטאים קנדים נטלו חלק במשחקים אלה.
הענף בו בלטו הקנדים במיוחד היה החתירה, עם 5 מדליות, מהן 4 מדליות זהב: קתלין הדל ומארני מקבין ניצחו במקצה הזוגות הנשים, והיו גם שותפות לזכייתה של שמיניית החותרות במדליית הזהב. גם שמיניית החותרים זכתה במדליית זהב, ובמדליית הזהב הרביעית זכתה רביעיית החותרות ללא הגאית. במקצה היחידות זכתה סילקן לאומן במדליית ארד.
באתלטיקה זכה מארק מקקוי במדליית זהב בריצת 110 מטר משוכות, גיום לבלאנק זכה במדליית כסף בהליכה ל-20 ק"מ, ואנג'לה צ'אלמרס זכתה במדליית ארד בריצת 3000 מטר. השחיינית הצורנית סילבי פרשט זכתה במדליית זהב, ובדואט זכו התאומות ויקי ופני וילאגוס במדליית כסף. השחיין מארק טוקסברי זכה במדליית זהב במשחה ל-100 מטר גב, והיה שותף לזכייתם של השליחים במדליית ארד במשחה ל-100X4 מעורב.
המתאגרף מארק לדוק זכה במדליית כסף, וכריס ג'ונסון זכה במדליית ארד. המתאבק ג'פרי תואה זכה במדליית כסף, הג'ודוקא ניקולא ז'יל זכה במדליית ארד, שייטי הסטאר אריק ג'ספרסן ורוס מקדונלד זכו אף הם במדליית ארד, ובמדליית ארד נוספת זכה רוכב האופניים קורט הראנט במרוץ הספרינט. נבחרת הנשים בהוקי שדה סיימה במקום השביעי.
אולימפיאדת אטלנטה (1996)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכו הקנדים ב-22 מדליות, המספר הגבוה ביותר פרט לאולימפיאדת לוס אנג'לס. עם זאת, רק שלוש מהמדליות היו מדליות זהב.
דונובן ביילי קבע שיא עולם חדש בריצת 100 מטר (9.84 שניות), והיה שותף לזכייתם של השליחים במדליית הזהב במרוץ ל-100X4 מטרים. במדליית הזהב השלישית זכו החותרות קתלין הדל ומרני מק'בין, שזכו גם במדליית ארד עם רביעיית החותרות. פרט לכך, זכו החותרים בארבע מדליות נוספות. סילקן לאומן זכתה במדליית כסף במקצה היחידות, שהייתה המדליה האולימפית השלישית שלה. דרק פורטר זכה אף הוא במדליית כסף, במקצה היחידים, ובמדליות כסף נוספות זכו שמיניית החותרות ורביעיית החותרים בסירה קלה.
רוכבי האופניים הקנדים זכו בחמש מדליות. בראיין ווטסון זכה במדליית כסף במרוץ הנקודות ואליסון סידור זכתה במדליית כסף במרוץ אופני הרים. קלרה יוז זכתה בשתי מדליות ארד, במרוץ אופני כביש ובמרוץ נגד השעון, וקורט הארנט זכה במדליית ארד במרוץ הספרינט, שהייתה המדליה האולימפית השלישית שלו. השחיינית מריאן לימפרט זכתה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר מעורב אישי, וקרטיס מיידן זכה במדליות ארד במשחים ל-200 ו-400 מטר מעורב אישי. הקיאקיסטית קרוליין ברונט זכתה במדליית כסף במקצה ל-500 מטר, והישג דומה רשמו גם המתאגרף דייוויד דפיאגבון, המתאבק גיבי סיסאורי ונבחרת השחייה הצורנית. אני פלטייה זכתה במדליית ארד בקפיצה למים מ-3 מטר, ובמדליית ארד נוספת זכו כדורעפני החופים ג'ון צ'יילד ומארק היז. נבחרת הסופטבול סיימה במקום החמישי.
אולימפיאדת סידני (2000)
[עריכת קוד מקור | עריכה]באולימפיאדת סידני (2000) השיגו הקנדים 14 מדליות, ב-11 ענפי ספורט שונים. זוכי מדליות הזהב היו הטריאתלט סיימון ויטפילד, המתאבק דניאל איגאלי, והטניסאים סבסטיאן לרו ודניאל נסטור בטורניר הזוגות.
הקופצות למים אן מונמיני ואמילי היימנס זכו במדליית כסף בקפיצה הסינכרונית מ-10 מטר, ומונמיני זכתה גם במדליית ארד בתחרות היחידות. הקיאקיסטית קרוליין ברונט זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות במקצה ל-500 מטר, ובמדליית כסף נוספת זכה הג'ודוקא ניקולא ז'יל. שני מתעמלים קנדים זכו במדליות ארד בתחרויות הטרמפולינה, מתיה טורז'ון בתחרות הגברים וקארן קוקברן בתחרות הנשים. השחיין קרטיס מיידן זכה במדליית ארד שנייה ברציפות במשחה ל-400 מטר מעורב אישי, ובמדליות ארד נוספות זכו חותר הקאנו סטיב ג'ילס (במקצה ל-1000 מטר), לוחם הטאקוונדו דומיניק בוסארט, שמיניית החותרים ונבחרת השחייה הצורנית. נבחרת הנשים בכדורמים סיימה במקום החמישי ונבחרת הגברים בכדורסל סיימה במקום השביעי. מייגן בנפייטו
אולימפיאדת אתונה (2004)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת אולימפיאדת אתונה (2004) החליט הוועד האולימפי הקנדי להחמיר את הקריטריונים להשתתפות, ומספר המשתתפים ירד ל-200, שזכו ב-12 מדליות, מהן 3 מדליות זהב.
הקיאקיסט אדם ואן קוברדן זכה במדליית זהב במקצה ל-500 מטר ובמדליית ארד במקצה ל-1000 מטר. קרוליין ברונט זכתה במדליה אולימפית שלישית ברציפות במקצה ל-500 מטר, הפעם מדליית ארד. רוכבת האופניים לורי-אין מינצר זכתה במדליית זהב במרוץ הספרינט, ומארי-הלן פרמון זכתה במדליית כסף במרוץ אופני הרים. במדליית הזהב השלישית זכה המתעמל קייל שופלט, בתרגיל הקרקע.
אלכסנדר דפאטי זכה במדליית כסף בקפיצה מ-3 מטר, סיים במקום הרביעי בקפיצה מ-10 מטר, ובמקום החמישי בקפיצה הסינכרונית מ-10 מטר, יחד עם פיליפ קומטואה. אצל הנשים, זכו אמילי היימנס ובליית' הארטלי במדליית ארד בקפיצה הסינכרונית מ-10 מטר. קארן קוקברן שיפרה את הישגה מסידני וזכתה במדליית כסף בטרמפולינה. במדליות כסף נוספות זכו המתאבקת טוניה ורביק, שייטי הסטאר רוס מקדונלד ומייק וולפס, ורביעיית החותרים. נבחרת הבייסבול סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת קובה בחצי הגמר, ולנבחרת יפן במשחק על מדליית הארד. נבחרת הסופטבול סיימה במקום החמישי ונבחרת הנשים בכדורמים סיימה במקום השביעי.
אולימפיאדת בייג'ינג (2008)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת בייג'ינג (2008) עלה מספר המשתתפים הקנדים ל-332. הם זכו ב-19 מדליות, ובפעם הרביעית ברציפות בשלוש מדליות זהב.
בחתירה זכו הקנדים בארבע מדליות. שמיניית החותרים זכתה במדליית זהב, צמד החותרים דייוויד קאלדר וסקוט פרנדסן זכה במדליית כסף, צמד החותרות בסירה קלה טרייסי קמרון ומלאני קוק זכו במדליית ארד, ורביעיית החותרים בסירה קלה זכתה אף היא במדליית ארד. הרוכב אריק לאמאז זכה במדליית זהב בתחרות הקפיצות, וכן זכה במדליית כסף עם הנבחרת הקנדית בתחרות הקבוצתית. במדליית הזהב השלישית זכתה המתאבקת קארול וין, ומתאבקת נוספת, טוניה ורביק, זכתה במדליית ארד, שהייתה המדליה האולימפית השנייה שלה.
קארן קוקברן זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות בטרמפולינה, שהייתה גם מדליה אולימפית שלישית ברציפות. בתחרות הגברים זכה ג'ייסון ברנט במדליית כסף. גם אלכסנדר דפאטי שחזר את הישגו מאתונה, כשזכה במדליית כסף בקפיצה מ-3 מטר. אמילי היימנס זכתה אף היא במדליית כסף, בקפיצה מ-10 מטר. הקיאקיסט אדם ואן קוברדן, שנשא את הדגל הקנדי בטקס הפתיחה הסתפק הפעם במדליית כסף בתחרות ל-500 מטר. חותר הקאנו תומאס הול זכה במדליית ארד במקצה ל-1000 מטר. סיימון ויטפילד, שניצח בטריאתלון שנערך בסידני, זכה אף הוא במדליית כסף, ובמדליית כסף נוספת זכתה לוחמת הטאקוונדו קארין סרז'רי. מרימת המשקולות כריסטין ג'ירארד זכתה במדליית ארד לאחר פסילת הזוכה במקזחסטן בשל אימרוץ.
באתלטיקה זכתה פריסילה לופס-שליפ במדליית ארד בריצת 100 מטר משוכות. דילן ארמסטרונג סיים במקום הרביעי ביידוי פטיש, והיה רחוק סנטימטר אחד בלבד מזכייה במדליית הארד. עם זאת, מאוחר יותר התברר כי הזוכה במדליית הארד, הבלארוסי אנדריי מיחנביץ', השתמש בחומרים אסורים, ובשנת 2014 החליטה התאחדות האתלטיקה הבינלאומית להעניק לארמסטרונג את מדליית הארד. במדליית ארד נוספת זכה השחיין ראיין קוקריין, במשחה ל-1500 מטר חופשי.
נבחרת הסופטבול סיימה במקום הרביעי, ונבחרת הבייסבול סיימה במקום השישי. נבחרת הנשים בכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר שהפסידה לנבחרת ארצות הברית 2-1 בהארכה.
אולימפיאדת לונדון (2012)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת לונדון (2012) צברה המשלחת הקנדית 18 מדליות, אך רק ספורטאית אחת מתוך 277 הספורטאים הקנדים, מתעמלת הטרמפולינה רוזי מקלינן, זכתה במדליית זהב. מתעמלת נוספת, קארן קוקברן, סיימה במקום הרביעי בטרמפולינה, וג'ייסון ברנט סיים במקום השמיני. בהתעמלות המכשירים הרגילה סיימה נבחרת המתעמלות הקנדית במקום החמישי, ובריטני רוג'רס ואליזבת בלאק סיימו במקום השביעי והשמיני בתרגיל הקפיצות.
השחיין המצליח ביותר היה ראיין קוקריין, שזכה במדליית כסף במשחה ל-1500 מטר חופשי. שני שחיינים נוספים זכו במדליות ארד: ברנט היידן במשחה ל-100 מטר חופשי וריצ'רד ויינברגר במשחה המרתון ל-10 ק"מ במים פתוחים. נבחרת השליחות ל-200X4 מטר חופשי סיימה במקום הרביעי ונבחרת השליחים ל-100X4 מטר מעורב סיימה במקום השמיני. שחייניות קנדיות נוספות שהעפילו למקצי הגמר כללו את מרתה מק'קייב (מקום חמישי ב-200 מטר חזה), בריטני מקלין (מקום שביעי ב-400 מטר חופשי) ושינייד ראסל (מקום שמיני ב-200 מטר גב).
בחתירה זכו הקנדים בשתי מדליות כסף, במקצי השמיניות לגברים ולנשים. דייב קאלדר וסקוט פרנדסן סיימו במקום השישי במקצה הזוגות. חותר הקיאק אדם ואן קוברדן זכה במדליה אולימפית רביעית, מדליית כסף במקצה ל-1000 מטר. מארק דה ז'ונג זכה במדליית ארד במקצה ל-200 מטר וחותר הקאנו מארק אולדרשו זכה במדליית ארד במקצה ל-1000 מטר. ראיין קוקריין והוג פורנל סיימו במקום השביעי במקצה הקיאקים לזוגות ל-200 מטר.
שתי מתאבקות קנדיות זכו במדליות: טוניה ורביק זכתה במדליית כסף, שהייתה המדליה האולימפית השלישית שלה, וקרול היונג זכתה במדליית ארד. שני מתאבקים נוספים סיימו במקום החמישי. בקפיצה למים זכו שני צמדי הנשים במדליות ארד בקפיצות הסינכרוניות: מייגן בנפייטו ורוזלין פיליון בקפיצה מ-10 מטרים וג'ניפר אייבל ואמילי היימנס בקפיצה מ-3 מטרים. אייבל גם סיימה במקום השישי בקפיצות היחידות מ-3 מטרים, והישג דומה רשמו אלכסנדר דפאטי ורובן רוס בקפיצה סינכרונית מ-3 מטרים. הג'ודוקא אנטואן ולואה-פורטייה זכה במדליית ארד, וכך גם מרימת המשקולות כריסטין ג'ירארד.
האתלט הקנדי היחיד שזכה במדליה בלונדון היה דרק דרואין, שסיים שלישי בקפיצה לגובה. מייקל מייסון סיים במקום השמיני באותה תחרות. אתלטים קנדים נוספים שרשמו הישגים גבוהים כללו את דמיאן וורנר (מקום חמישי בקרב עשר), דילן ארמסטרונג (מקום חמישי בהדיפת כדור ברזל), פילישה ג'ורג' (מקום שישי בריצת 100 מטר משוכות), ג'סיקה זלינקה (מקום שביעי הן בקרב שבע והן בריצת 100 מטר משוכות) וקמרון לווינס (מקום 11 בריצת 10000 מטר ומקום 14 בריצת 5000 מטר). נבחרת השליחים ל-100X4 מטר סיימה במקום השלישי, אך נפסלה.
נבחרת הנשים בכדורגל זכתה במדליית ארד היסטורית, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לארצות הברית 3–4 לאחר הארכה וגברה על נבחרת צרפת 0-1 במשחק על המקום השלישי. שחקנית הנבחרת כריסטין סינקלייר הבקיעה שישה שערים, והייתה למלכת השערים של הטורניר. נבחרת הנשים בכדורסל הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת ארצות הברית.
נבחרת הנשים של קנדה זכתה במדליית ארד במירוץ המרדף הקבוצתי באופני מסלול. חברת הנבחרת טארה ויטן סיימה במקום הרביעי באומניום. רוכבים בולטים נוספים כללו את קלרה יוז (מקום חמישי במרוץ אופני כביש), מוניק סאליבן (מקום שישי בקיירין), זקארי בל (מקום שמיני באומניום) וג'ף קבוש (מקום שמיני במרוץ אופני הרים). ספורטאים קנדים נוספים שרשמו הישגים גבוהים בלונדון כוללים את שחקניות הבדמינטון מישל לי ואלכסנדרה ברוס (מקום רביעי בטורניר הזוגות), השחייניות הצורניות מארי-פייר בורדו-גאניון ואליז מרקוט ונבחרת השחייה הצורנית (מקום רביעי), נבחרת הרכיבה (מקום חמישי בתחרות הקפיצות), השייט זאקארי פלאבסיץ' (מקום שמיני בדגם ניל פרייד RS:X) והמתאגרפים קאסטיו קלייטון וסיימון קין (הודחו ברבע הגמר).
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) זכו הקנדים ב-22 מדליות, המספר הגבוה ביותר מזה 20 שנה. ארבע מהמדליות היו מדליות זהב.
באתלטיקה זכו הקנדים בשש מדליות. דרק דרואין שיפר את הישגו מלונדון וזכה במדליית זהב. אנדרה דה גראס זכה במדליית כסף בריצת 200 מטר ובמדליות ארד בריצת 100 מטר ובמרות השליחים ל-100X4 מטר. דמיאן וורנר זכה במדליית ארד בקרב עשר ובריאן תיסן-איטון זכתה במדליית ארד בקרב שבע. אתלטים קנדים נוספים שבלטו בריו כללו את מליסה בישופ (מקום רביעי בריצת 800 מטר), איוואן דאנפרי (מקום רביעי בהליכה ל-50 ק"מ), מוחמד אחמד (מקום חמישי בריצת 5000 מטר), ג'ונתן קבראל (מקום שישי בריצת 110 מטר משוכות) ופילישה ג'ורג' (מקום שמיני בריצת 100 מטר משוכות). רביעיית השליחות ל-400X4 מטר סיימה במקום הרביעי ורביעיית השליחות ל-100X4 מטר סיימה במקום השביעי.
גם בשחייה זכו הקנדים בשש מדליות. פני אולקסיאק חלקה את מדליית הזהב במשחה ל-100 מטר חופשי עם האמריקנית סימון מנואל. הזמן שקבעו השתיים 52.70 שניות, היה שיא אולימפי, ועבור אולקסיאק בת ה-16 הוא גם היה שיא עולם לנוער. אולקסיאק זכתה גם במדליית כסף במשחה ל-100 מטר פרפר, וגם בו התוצאה שהשיגה, 56.46 שניות, הייתה שיא עולם לנוער. בנוסף, זכתה אולקסיאק במדליות ארד במשחי השליחות ל-100X4 מטר חופשי ו-200X4 מטר חופשי, וסיימה במקום החמישי עם נבחרת השליחות ל-100X4 מטר מעורב. חברתה למשחה השליחות המעורב, קיילי מאס, זכתה במדליית ארד במשחה ל-100 מטר גב, וקנדית נוספת, הילרי קולדוול, זכתה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר גב. שחייניות קנדיות נוספות שבלטו בריו כללו את אמילי אוברהולט (מקום חמישי ב-400 מטר מעורב אישי), בריטני מקלין (מקום חמישי ב-400 מטר חופשי), רייצ'ל ניקול (מקום חמישי ב-100 מטר חזה), סידני פיקרם (מקום שישי ב-200 מטר מעורב אישי) וקירה סמית' (מקום שביעי ב-200 מטר חזה). איש מהשחיינים הגברים לא זכה במדליה אולימפית בריו. סנטו קונדורלי סיים רביעי במשחה ל-100 מטר חופשי והגיע למקום השביעי במשחה השליחים ל-100X4 מטר חופשי, וראיין קוקריין סיים שישי במשחה ל-1500 מטר חופשי.
רוזי מקלינן שמרה על תוארה בטרמפולינה, ובמדליית הזהב הרביעית זכתה המתאבקת אריקה ויב. מתאבקת נוספת, דורותי ייטס, סיימה במקום החמישי. צמד החותרות לינדזי ג'נריץ' ופטרישיה אובי זכו במדליית כסף בסירה קלה, ושמיניית החותרות סיימה במקום החמישי. בתחרויות הגברים, סיימו רביעיות הגברים במקומות השישי והשמיני. קתרין פנדרל זכתה במדליית ארד במרוץ אופני הרים, ואמילי באטי סיימה במקום הרביעי. במרוץ המרדף זכתה נבחרת הנשים הקנדית במדליית ארד. טורי ניהאוג סיים חמישי במרוץ אופני BMX וטארה ויטן סיימה במקום השביעי במרוץ נגד השעון. מייגן בנפייטו זכתה בשתי מדליות ארד בקפיצה למים, בקפיצה מ-10 מטרים ובקפיצה הסינכרונית מ-10 מטרים, יחד עם רוזלין פיליון. פיליון סיימה במקום השישי במקצה היחידות. בקפיצה מ-3 מטרים סיימה ג'ניפר אייבל במקום הרביעי ופמלה וייר במקום השביעי, ובקפיצות הסינכרוניות סיימו שתיהן במקום הרביעי. הרוכב אריק לאמאז זכה במדליית ארד בתחרות הקפיצות, שהייתה המדליה האולימפית השלישית שלו, וכן סיים רביעי עם הנבחרת הקנדית בתחרות הקבוצתית.
נבחרת הנשים בכדורגל זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה 0–2 לנבחרת גרמניה בחצי הגמר, וגברה 1–2 על המארחת ברזיל במשחק על המקום השלישי. נבחרת הנשים ברוגבי שביעיות זכתה אף היא במדליית ארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 5–17 לאוסטרליה, וגברה 10–33 על בריטניה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הנשים בכדורסל הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת צרפת וסיימה במקום השביעי, וגם נבחרת הגברים בכדורעף הודחה בשלב רבע הגמר, בידי נבחרת רוסיה.
ביתר הענפים בלטו ספורטאים אלה: הטניסאים ואשק פושפישיל ודניאל נסטור סיימו במקום הרביעי בטורניר הזוגות. הג'ודוקא אנטואן בושאר סיים במקום החמישי, ואנטואן ולואה-פורטייה וקליטה זופנצ'יץ' סיימו במקום השביעי. המתעמלת אלי בלאק סיימה חמישית בקרב-רב, איזבלה אונישקו סיימה שמינית בתרגיל הקורה ושאלון אולסן סיימה שמינית בקפיצות. הקיאקיסט מארק דה ז'ונג סיים במקום השביעי במקצה ל-200 מטר, ראיין קוקריין והוג פורנל סיימו במקום השמיני במקצה הזוגות, וגם רביעיית הקיאקיסטיות סיימה במקום השמיני, במקצה ל-500 מטר. שחקנית הגולף ברוק הנדרסון סיימה במקום השביעי, וכך גם השחייניות הצורניות ז'קלין סימונו וקארין תומאס. המתאגרפת מנדי בוג'ולד וסייפת הרומח אלינור הרווי הודחו שתיהן בשלב רבע הגמר.
אולימפיאדות החורף
[עריכת קוד מקור | עריכה]1924 עד 1952
[עריכת קוד מקור | עריכה]קנדה השתתפה בכל אולימפיאדות החורף, והיא אחת המדינות המצליחות ביותר בהן. נבחרות ההוקי קרח של קנדה זכו בשישה מתוך שבעה הטורנירים שנערכו עד 1952, וקנדה היא המדינה בעלת ההישגים הגבוהים ביותר בענף זה.
באולימפיאדת החורף הראשונה, אולימפיאדת שאמוני (1924), זכתה נבחרת ההוקי קרח של קנדה במדליית הזהב, לאחר שגברה על נבחרותיהן של ארצות הברית, בריטניה ושוודיה בבית הגמר. למעשה, הייתה זו זכייה שנייה ברציפות של הקנדים, שכן הוקי קרח היה בין הענפים שנכללו באולימפיאדת אנטוורפן שנערכה ב-1920, בטרם הונהגו משחקי החורף. נבחרת אוניברסיטת טורונטו ייצגה את קנדה במשחקים הבאים, ואף היא זכתה במדליית זהב, לאחר שגברה על נבחרותיהן של שוודיה, שווייץ ובריטניה בבית הגמר.
באולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) ייצגה את קנדה קבוצת דה ויניפגס, ואף היא זכתה במדליית זהב, לאחר שגברה על נבחרותיהן של ארצות הברית, גרמניה ופולין. במשחקים אלה, זכו לראשונה ספורטאים קנדים במדליות גם בענפים אחרים. 5 מהמדליות היו בהחלקה מהירה. אלכסנדר הרד זכה במדליית כסף במרוץ ל-1500 מטר ובמדליית ארד במרוץ ל-500 מטר, ויליאם לוגן זכה בשתי מדליות ארד, במרוצים ל-1500 ול-5000 מטר, ופרנק סטאק זכה במדליית ארד במרוץ ל-10000 מטר. בנוסף, זכה מונטגומרי וילסון במדליית ארד בהחלקה אומנותית. בסיום המשחקים דורגה קנדה במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, נורווגיה ושוודיה.
קבוצת ההוקי קרח שייצגה את קנדה באולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) הייתה פורט ארתור ברקטס. לראשונה בהיסטוריה איבדה קנדה את התואר האולימפי, לאחר שהפסידה לנבחרת בריטניה וסיימה במקום השני. התואר חזר לקנדה באולימפיאדת סנט מוריץ (1948), לאחר שקבוצת RCAF פליירס סיימה את משחקיה עם 7 ניצחונות ותיקו אחד עם נבחרת צ'כוסלובקיה. להישג זה הצטרפה גם מדליית הזהב של המחליקה האומנותית ברברה אן סקוט. ואלאס דיסלטמאייר וסוזאן מורו זכו במדליית כסף בהחלקה האומנותית לזוגות.
קבוצת אדמונטון מרקוריז זכתה בתואר האולימפי השישי של קנדה בהוקי קרח באולימפיאדת אוסלו (1952), לאחר שסיימה את משחקיה עם 7 ניצחונות ותיקו אחד עם נבחרת ארצות הברית. זכייה זו סימנה את סוף ההגמוניה הקנדית בענף ההוקי קרח. בנוסף, זכה גורדון אודלי במדליית ארד בהחלקה מהירה ל-500 מטר.
1956 עד 1988
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) הסתפקה קבוצת קיצ'נר-ווטרלו דאצ'מן במקום השלישי, לאחר הפסדים לארצות הברית ולברית המועצות. להישג הגבוה ביותר הגיעו פרנסס דפו ונוריס בודן, שזכו במדליית כסף בהחלקה אומנותית. לוסיל וילר זכתה במדליית הארד הראשונה של קנדה בסקי אלפיני, בגלישה במורד. באולימפיאדת סקוו ואלי (1960) זכו הקנדים בארבע מדליות, בהן שתי מדליות זהב, ודורגו במקום השביעי בטבלת המדליות. במדליות הזהב זכו גולשת הסקי האלפיני אן הגטווייט (בסלאלום) והמחליקים האומנותיים ברברה וגנר ורוברט פול. הדאצ'מן שוב ייצגו את קנדה בהוקי קרח, והפעם זכו במדליית הכסף, לאחר שסיימו את בית הגמר עם הפסד בודד לארצות הברית. במדליה הרביעית, מדליית ארד, זכה המחליק האומנותי דונלד ג'קסון.
אולימפיאדת אינסברוק (1964) הייתה הראשונה בהיסטוריה שבה קנדה לא זכתה במדליה אולימפית בהוקי קרח. הנבחרת הקנדית סיימה עם מאזן של חמישה ניצחונות ושני הפסדים, בדיוק כמו שוודיה וצ'כוסלובקיה. לפי הכללים שהיו נהוגים עד אז, במקרה של שובר שוויון, נבדק מאזנן של הנבחרות זו מול זו. במצב דברים זה, הייתה אמורה להיות שוודיה במקום השני וקנדה במקום השלישי. עם זאת, לאחר סיום המשחקים שונו הכללים למפרע, ונקבע כי הפרש השערים בכלל המשחקים הוא שיכריע. קנדה נדחקה למקום הרביעי על חודו של שער אחד, וצ'כוסלובקיה היא שזכתה במדליית הארד. באותם משחקים זכתה רביעיית גולשי המזחלות במדליית זהב, ושתי מדליות ארד הושגו בהחלקה אומנותית: דבי וילקס וגי רוול בתחרות הזוגות, ופטרה בורקה ביחידות.
באולימפיאדת גרנובל (1968) הייתה הספורטאית הבולטת גולשת הסקי האלפיני ננסי גרין. גרין זכתה במדליית זהב בסלאלום ענק ובמדליית כסף בסלאלום. נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית ארד, לאחר שסיימה את המשחקים עם מאזן של חמישה ניצחונות ושני הפסדים. באולימפיאדת סאפורו (1972) רק המחליקה האומנותית קארן מגנוסן זכתה לעמוד על הפודיום, לאחר שזכתה במדליית כסף. נבחרת ההוקי קרח נעדרה לראשונה מהמשחקים, בשל סכסוך עם פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית. באולימפיאדת אינסברוק (1976) זכתה קנדה במדליה אחת מכל סוג. בזהב זכתה גולשת הסקי האלפיני קאתי קריינר (בסלאלום ענק), קאתי פריסטנר זכתה במדליית כסף בהחלקה מהירה ל-500 מטר והמחליק האומנותי טולר קרנסטון זכה במדליית ארד. נבחרת ההוקי קרח החרימה את המשחקים גם הפעם.
באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) זכו רק שני ספורטאים קנדים במדליות - גאטן בושר זכה במדליית כסף בהחלקה מהירה ל-1000 מטר וגולש הסקי האלפיני סטיב פודבורסקי זכה במדליית ארד בגלישה במורד. נבחרת ההוקי קרח שבה להשתתף במשחקים, וסיימה במקום השישי. בושר שיפר את הישגיו באולימפיאדת סרייבו (1984), כשזכה במדליות זהב במרוצים ל-1000 ול-1500 מטר ובמדליית ארד במרוץ ל-500 מטר. בריאן אורסר הוסיף מדליית כסף בהחלקה אומנותית, וקנדה דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות. נבחרת ההוקי קרח סיימה במקום הרביעי.
אולימפיאדת קלגרי (1988) הייתה אולימפיאדת החורף הראשונה שנערכה על אדמת קנדה. בדומה לאולימפיאדת מונטריאול, גם במשחקים אלה לא זכתה קנדה במדליית זהב אולימפית. בריאן אורסר שוב זכה במדליית כסף בהחלקה אומנותית, ולהישג דומה הגיעה עמיתתו אליזבת מאנלי. קארן פרסי זכתה בשתי מדליות ארד בסקי אלפיני (בגלישה במורד ובסופר G) ובמדליית ארד נוספת זכו המחליקים האומנותיים טרייסי וילסון ורוברט מק'קול. נבחרת ההוקי קרח סיימה במקום הרביעי.
שנות ה-90
[עריכת קוד מקור | עריכה]באולימפיאדת אלברוויל (1992) זכו הקנדים ב-7 מדליות, מהן שתי מדליות זהב, וקנדה דורגה במקום התשיעי בטבלת המדליות. הענף הבולט היה החלקה מהירה במסלול קצר. רביעיית השליחות ל-3000 מטר זכתה במדליית זהב, רביעיית השליחים ל-5000 מטר זכתה במדליית כסף, ואחד החברים בה, פרדריק בלקבורן זכה גם במדליית כסף במרוץ ל-1000 מטרים. במדליית הזהב השנייה זכתה גולשת הסקי האלפיני קרין לי-גרטנר, בגלישה במורד. הביאתלטית מרים בדאר זכתה במדליית ארד במרוץ ל-15 ק"מ, ובמדליית ארד נוספת זכו המחליקים האומנותיים איזבל ברסור ולויד אייסלר. נבחרת ההוקי קרח זכתה לעמוד על הפודיום לראשונה מזה 24 שנים. הנבחרת זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה לנבחרתה של המשלחת המאוחדת 3-1 בשלב הגמר.
מאז אולימפיאדת לילהאמר (1994) מצויה קנדה בצמרת טבלאות המדליות של אולימפיאדות החורף, והישגיה משתפרים בהתמדה. במשחקים אלה צברו הספורטאים הקנדים 13 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, והיא דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות. בשתיים ממדליות הזהב זכתה הביאתלטית מרים בדארד (במרוצים ל-7.5 ול-15 ק"מ), ובשלישית זכה גולש הסקי החופשי ז'אן לוק ברסאר. גולש סקי חופשי נוסף, פיליפ לארוש, זכה במדליית כסף, ולויד לנגלואה זכה במדליית ארד. בהחלקה מהירה במסלול קצר, זכתה נטלי למברט במדליית כסף במרוץ ל-1000 מטר, ובמדליית כסף נוספת במרוץ השליחות ל-3000 מטר. מארק גאניון זכה במדליית ארד במרוץ ל-1000 מטר. המחליק האמנותי אלוויס סטויקו זכה במדליית כסף, ואיזבל ברסור ולויד אייסלר זכו במדליית ארד שנייה ברציפות. המחליקה המהירה סוזן אאוץ' זכתה במדליית כסף במרוץ ל-500 מטר, וגולש הסקי האלפיני אד פודיבינסקי זכה במדליית ארד בגלישה במורד. נבחרת ההוקי קרח זכתה במדליית הכסף בפעם השנייה ברציפות, הפעם לאחר הפסד לנבחרת שוודיה.
באולימפיאדת נאגנו (1998) זכו הקנדים ב-15 מדליות, מהן 6 מדליות זהב, ודורגו במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי גרמניה, נורווגיה ורוסיה. אני פרו זכתה במדליית זהב בהחלקה מהירה במסלול קצר ל-500 מטר, והייתה שותפה לזכייתן של הקנדיות במדליית הארד במרוץ ל-3000 מטר. במרוץ השליחים ל-5000 מטר זכו הקנדים במדליית הזהב, ואחד החברים בה, אריק בדארד, זכה גם במדליית ארד במרוץ ל-1000 מטר. בהחלקה מהירה זכתה קטריונה לה מיי דואן במדליית זהב במרוץ ל-500 מטר ובמדליית ארד במרוץ ל-1000 מטר. סגניתה במרוץ ל-500 מטר הייתה סוזן אאוץ'. במרוץ הגברים ל-500 מטר זכה ג'רמי וות'רספון במדליית הכסף וקווין אוברלנד זכה בארד. נבחרת הנשים בקרלינג זכתה במדליית זהב, ונבחרת הגברים זכתה במדליית כסף. במדליות זהב נוספות זכו גולשי המזחלות פייר לודר ודייוויד מק'איצ'רן וגולש השלג רוס רבליאטי, בסלאלום ענק. המחליק האומנותי אלוויס סטויקו זכה במדליית כסף שנייה ברציפות. בטורניר האולימפי הראשון בהיסטוריה בהוקי קרח לנשים זכתה הנבחרת הקנדית במדליית הכסף, לאחר הפסד לנבחרת ארצות הברית במשחק הגמר. נבחרת הגברים סיימה במקום הרביעי לאחר הפסד לנבחרת צ'כיה בחצי הגמר ולנבחרת פינלנד במשחק על מדליית הארד.
אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002)
[עריכת קוד מקור | עריכה]באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) זכו הקנדים ב-17 מדליות, מהן 7 מדליות זהב, ושמרו על המקום הרביעי, אחרי נורווגיה, גרמניה וארצות הברית.
בהחלקה מהירה במסלול קצר, זכה מארק גניון במדליית זהב במרוץ ל-500 מטר ובמדליית ארד במרוץ ל-1500 מטר. סגנו במרוץ ל-500 מטר היה ג'ונתן גילמט. מחליק נוסף, מתיה טורקוט, זכה במדליית הארד במרוץ ל-1000 מטר, ושלושתם היו שותפים לזכייתם של השליחים הקנדים במרוץ ל-5000 מטר. נבחרת השליחות זכתה במדליית ארד. קטריונה לה מיי דואן שמרה על תוארה בהחלקה מהירה ל-500 מטר, ושתי מחליקות מהירות נוספות זכו במדליות ארד, סינדי קלאסן במרוץ ל-3000 מטר וקלרה יוז, שבשנות ה-90 התחרתה במרוצי אופניים ואף זכתה בשתי מדליות ארד באטלנטה, זכתה במדליית ארד במרוץ ל-5000 מטר.
בטי סקוט זכתה במדליית זהב ראשונה בסקי למרחקים, במרוץ המרדף המשולב ל-5+5 ק"מ. צמד המחליקים האמנותיים ג'יימי סאלה ודוד פלטייה הוכרז תחילה כזוכה במדליית כסף, אחרי הצמד הרוסי ילנה ברז'נאיה ואנטון סיחרולידזה, לאחר שחמישה שופטים דירגו את הרוסים ראשונים, בעוד שארבעה שופטים אחרים העדיפו את הקנדים. ואולם, לאחר מכן הודתה שופטת צרפתייה כי יושב ראש ההתאחדות בארצה הפעיל עליה לחצים למען זכייתו של הצמד הרוסי, ובשל כך נתנה לו ציון גבוה יותר. בעקבות זאת, החליטה התאחדות ההחלקה הבינלאומית כי שני הצמדים יזכו במדליית זהב. שיטת הניקוד שונתה בעקבות השערורייה, ובין היתר הונהג שיפוט אנונימי.
שתי נבחרות ההוקי קרח זכו במדליות זהב. לגברים היה זה תואר אולימפי ראשון מזה 50 שנה ואילו לנשים היה זה תואר ראשון בהיסטוריה. שתי הנבחרות הגיעו להישג זה אחרי ניצחונות על נבחרותיה המקבילות של ארצות הברית. נבחרת הגברים בקרלינג זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות, ואילו נבחרת הנשים איבדה את תוארה וזכתה במדליית ארד.
אולימפיאדת טורינו (2006)
[עריכת קוד מקור | עריכה]באולימפיאדת טורינו (2006) רשמה קנדה שיא חדש בהישגיה - 24 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. הישג זה הקנה לה את המקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי גרמניה, ארצות הברית, אוסטריה ורוסיה.
הענף בו בלטו הקנדים במיוחד הוא החלקה מהירה, עם 8 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. סינדי קלאסן זכתה במדליית זהב במרוץ ל-1500 מטר, במדליית כסף במרוץ ל-1000 מטר ובמדליית ארד במרוצים ל-3000 ול-5000 מטר. קלרה יוז זכתה במדליית הזהב במרוץ ל-5000 מטר, קריסטינה גרובס זכתה במדליית כסף במרוץ ל-1500 מטר, ושלושתן היו שותפות לזכייתה של הנבחרת במדליית הכסף במרוץ המרדף (אם כי קלאסן לא התחרתה בגמר).
דאף גיבסון זכה במדליית זהב בסקלטון וסגנו היה ג'ף פיין. אצל הנשים, זכתה מליסה הולינגסוורת' במדליית ארד. בסקי למרחקים זכתה צ'נדרה קרופורד במדליית זהב במרוץ הספרינט, ושרה רנר ובקי סקוט זכו במדליית כסף במרוץ הספרינט הקבוצתי. במדליית זהב נוספת זכתה ג'ניפר הייל, בסקי חופשי. בהחלקה מהירה במסלול קצר זכו הקנדים בארבע מדליות: פרנסואה-לואי טרמבלה זכה במדליית כסף במרוץ ל-500 מטר ובמרוץ השליחים ל-5000 מטר, ואנוק לבלנק-בושר זכתה במדליית ארד במרוץ ל-500 מטר ובמדליית כסף במרוץ השליחות ל-3000 מטר. גולשי המזחלות פייר לודר ולאסלס בראון זכו במדליית כסף, גולשת השלג דומיניק מלטה זכתה במדליית ארד, וכך גם המחליק האומנותי ג'פרי בטל.
נבחרת הנשים בהוקי קרח שמרה על תוארה, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת שוודיה. מקבילתה הגברית הסתפקה במקום השביעי. נבחרת הגברים בקרלינג זכתה במדליית הזהב לאחר שגברה על נבחרת פינלנד, ואילו נבחרת הנשים סיימה במקום השלישי לאחר שהפסידה לנבחרת שווייץ בחצי הגמר וגברה על נבחרת נורווגיה במשחק על מדליית הארד.
אולימפיאדת ונקובר (2010)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אולימפיאדת ונקובר (2010)
בניגוד לאולימפיאדות הקודמות שנערכו על אדמתה, אולימפיאדת ונקובר הייתה מוצלחת במיוחד עבור המשלחת הקנדית. היא סיימה את המשחקים במאזן של 26 מדליות, בהן 14 מדליות זהב - המספר הגבוה ביותר של מדליות זהב בו זכתה מדינה כלשהי במשחקי החורף - ודורגה במקום הראשון בסיום המשחקים.
בהחלקה מהירה במסלול קצר זכו הקנדים ב-5 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. צ'ארלס המלין ניצח במרוץ ל-500 מטר והיה שותף לזכייה הקבוצתית במרוץ השליחים ל-5,000 מטר. המלין אף קבע שיא אולימפי חדש בשלב רבע הגמר (40.770 שניות). חברו לנבחרת, פרנסואה-לואי טרמבלה זכה במדליית ארד במרוץ ל-500 מטר. אצל הנשים, זכתה מריאן סן-ז'לה במדליות כסף במרוץ ל-500 מטר ובמרוץ השליחות ל-3000 מטר.
גם בהחלקה מהירה זכו הקנדים ב-5 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. כריסטין נזביט ניצחה במרוץ ל-1,000 מטר, קריסטינה גרובס זכתה במדליית כסף במרוץ ל-1500 מטר ובמדליית ארד במרוץ ל-3000 מטר, וקלרה יוז איבדה את תוארה והסתפקה במדליית ארד במרוץ ל-5000 מטר. במדליית הזהב השנייה זכו הגברים, במרוץ המרדף.
בסקי חופשי זכו הקנדים ב-3 מדליות. אלכסנדר בילודו ואשלי מק'אייבור זכו במדליות זהב, וג'ניפר הייל זכתה במדליית כסף. ג'ייזי-ג'יי אנדרסון ומאל ריקר זכו במדליות זהב בגלישת שלג, ומייק רוברטסון זכה במדליית כסף. במזחלות זכו צמדים קנדים בשני המקומות הראשונים בתחרויות לנשים (קיילי המפריז והת'ר מויז הגיעו ראשונות, והלן אפרטון ושלי-אן בראון הגיעו שניות) ורביעיית הגברים זכתה במדליית ארד. המחליקים האמנותיים סקוט מויר וטסה וירצ'ו במדליית זהב, וג'ואני רושט זכתה במדליית ארד. ג'ון מונטגומרי זכה אף הוא במדליית זהב, בסקלטון.
נבחרת הגברים בקרלינג זכתה במדליית הזהב לאחר שגברה על נבחרת נורווגיה, ואילו נבחרת הנשים זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה לנבחרת שוודיה. נבחרת ההוקי קרח סיפקה לקנדים רגעי דרמה רבים. הנבחרת נחשבה לפייבוריטית לזכות בתואר האולימפי, אך בשלב המוקדמות הפסידה במפתיע לנבחרת ארצות הברית. ההפסד לא מנע ממנה להתקדם לשלבים הבאים, ובסופו של דבר הגיעה לשלב הגמר, בו שוב התמודדה מול נבחרת ארצות הברית. הקנדים עלו ליתרון של שני שערים, אך 25 שניות לסיום המשחק השוו האמריקנים את התוצאה, וכפו הארכה. בסופו של דבר הבקיע סידני קרוסבי את שער הניצחון, והקנדים זכו בתואר האולימפי. גם נבחרת הנשים זכתה במדליית הזהב, בפעם השלישית ברציפות, לאחר שאף היא גברה במשחק הגמר על נבחרת ארצות הברית.
אולימפיאדת סוצ'י (2014)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשלחת הקנדית שמרה על רמה גבוהה גם באולימפיאדת סוצ'י (2014), שבה זכו ספורטאיה ב-25 מדליות, מהן 10 מדליות זהב. היא דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי המארחת רוסיה ונורווגיה.
בניגוד לעבר, במשחקים אלה היה הסקי החופשי הענף הבולט, עם 9 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. בתחרות המוגולס לנשים זכתה ז'וסטין דופור-לפואן במדליית הזהב, ואחותה הגדולה קלואה זכתה במדליית הכסף. בסקי קרוס זכתה מריאל תומפסון במדליית הזהב, וסגניתה הייתה קלסי סרווה. קנדית שלישית, דארה האוול, זכתה במדליית זהב בסלופסטייל, תחרות בה קים למאר זכתה במדליית הארד. אצל הגברים, אלכסנדר בילודו שמר על תוארו במוגולס, וסגנו היה מיקאל קינגסברי. מייק רידל זכה במדליית כסף בהאפפייפ.
בהחלקה מהירה במסלול קצר, זכה שארל אמלן במדליית זהב במרוץ ל-1500 מטר, שארל קורנויה זכה במדליית כסף במרוץ ל-500 מטר, ונבחרת השליחות הקנדית זכתה במדליית כסף במרוץ ל-3000 מטר. במזחלות זכו קיילי המפריז והת'ר מויז במדליית זהב שנייה ברציפות. בהחלקה אומנותית זכו הקנדים בשלוש מדליות כסף. טסה וירצ'ו וסקוט מויר עשו זאת בתחרות הזוגות, פטריק צ'ן ביחידים, ושלושתם היו שותפים לזכייה בתחרות לנבחרות. המחליק המהיר דני מוריסון זכה במדליית כסף במרוץ ל-1000 מטר ובמדליית ארד במרוץ ל-1500 מטר. גולשת השלג דומיניק מלטה זכתה במדליית כסף, ומארק מקמוריס זכה במדליית ארד. גולש הסקי האלפיני יאן הודק זכה במדליית ארד בסופר G, והיה הקנדי הראשון שזוכה במדליה אולימפית בענף זה מזה 16 שנים.
שתי נבחרות ההוקי קרח שמרו על תואריהן. הגברים אחרי ניצחון על נבחרת שוודיה, והנשים, להן היה זה תואר רביעי ברציפות, אחרי ניצחון על נבחרת ארצות הברית. גם בקרלינג זכו שתי הנבחרות במדליות הזהב. הגברים, עם תואר שלישי ברציפות, גברו בגמר על בריטניה והנשים, עם תואר ראשון מזה 16 שנים, גברו על שוודיה.
מדליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים |
לפי אולימפיאדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
ג'ון לוארינג, זוכה מדליית הכסף בריצת 400 מטר משוכות באולימפיאדת ברלין -
מתעמלי הטרמפולינה רוזי מקלינן (משמאל), ג'ייסון ברנט וקארן קוקברן. מקלינן זכתה במדליית זהב בלונדון ובריו דה ז'ניירו, ברנט זכה במדליית כסף בבייג'ינג, וקוקברן זכתה במדליות כסף באתונה ובבייג'ינג ובמדליית ארד בסידני -
קלרה יוז, שזכתה בשתי מדליות ארד ברכיבה על אופניים באולימפיאדת אטלנטה, ובארבע מדליות בהחלקה מהירה באולימפיאדות סולט לייק סיטי, טורינו וונקובר -
המחליקים האומנותיים טרייסי וילסון ורוברט מק'קול, שזכו במדליית ארד בקלגרי
לפי ענף
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
בענפי הקיץ:[2]
|
בענפי החורף:[2]
|
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
- ביאור
-
דאף גיבסון זוכה מדליית הזהב בסקלטון באולימפיאדת טורינו -
ההלך גיום להבלנק, זוכה מדליית הכסף בהליכה ל-20 ק"מ באולימפיאדת ברצלונה -
נבחרת ההוקי קרח של קנדה באולימפיאדת סולט לייק סיטי -
בקי סקוט ושרה רנר עם מדליית הכסף בה זכו בסקי למרחקים באולימפיאדת טורינו -
קווין מרטין, שחקן נבחרת הקרלינג של קנדה, שזכתה במדליית זהב באולימפיאדת ונקובר
.JPG)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-20 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ 1 2 "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-20 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
| מדינות אמריקה במשחקים האולימפיים | ||
|---|---|---|
|
