קראטון

קראטון הוא החלק הקדום והבסיסי ביותר של יבשות המכיל סלעי יסוד וסלעים מותמרים שנוצרו בפרקמבריון. הקראטון הוא ליבת היבשה, הגרעין שסביבו נבנתה היבשה. מקורו ברכסי הרים מזמן הפרקמבריון. לאחר תקופת הפרקמבריון לא התרחשו בתחום הקראטון תהליכי קימוט ופעילות מגמטית. במרבית הקראטונים חלו סחיפה וגידוע שהפכו אותם לאזור מישורי ונמוך יחסית. מישור זה נקרא מישור גידוע ובמשך הזמן מישור הגידוע מורבד בשכבות של סלעי משקע, עד ליצירת משטח יבשתי.

במקרים מסוימים נחשפים מחדש הסלעים המותמרים והמגמטיים מזמן הפרקמבריון עקב תהליכי סחיפה המסירים את שכבות סלעי המשקע. חלק זה של הקראטון החשוף על פני השטח נקרא שילד, לדוגמה, השילד הערבו-נובי.

המונח קראטון מציין חלקים בקרום כדור הארץ שהם יציבים מבחינה טקטונית ומבדיל בינם לבין החלקים היציבים פחות, בהם מתרחשות עדיין אורוגנזה – בניית רכסי הרים – וגעשיות. מונח זה נטבע בגרמניה בשנות העשרים של המאה ה-20, כשקרטוגן מתואר כניגוד לאורוגנזה.

ישנם שלשה סוגים של קראטונים:

ארכון – קראטון מתקופת הארכאיקון.
פרוטון – קראטון שנוצר בחלקו הראשון של הפרוטרוזואיקון, לפני יותר מ-1.6 מיליארד שנים.
טקטון – קראטון שנוצר בחלקו השני של הפרוטרוזואיקון, לפני יותר מ-800 מיליון שנה.