רוזנות נסאו
 | |
 | |
| גאוגרפיה | |
|---|---|
| יבשת |
אירופה  |
| היסטוריה | |
| תאריכי הקמה |
1160 |
| תאריכי פירוק |
1806 |
| ישות קודמת |
 בישופות וורמס |
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} דוכסות נסאו |
  | |
רוזנות נסאו (בגרמנית: Grafschaft Nassau) הייתה מדינה גרמנית בתוך האימפריה הרומית הקדושה ולאחר מכן חלק מהקונפדרציה הגרמנית. השושלת השלטת שלה, שהקו הגברי שלה נכחד כעת, הייתה בית נסאו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נסאו, במקור רוזנות, התפתחה על נהר לאן התחתון במה שמכונה היום ריינלנד-פפאלץ. העיירה נסאו נוסדה בשנת 915.[1] דודו, רוזן לאורנבורג החזיק בנסאו כפייף כפי שהוענקה על ידי הבישוף של וורמס. בנו, רופרט, בנה שם את טירת נסאו בסביבות 1125, והכריז על עצמו כ"רוזן נסאו". התואר הזה לא זכה להכרה רשמית על ידי הבישוף מוורמס עד 1159 תחת שלטונו של בנו של רופרט, וולרם. עד 1159, רוזנות נסאו תבעה למעשה זכויות של מיסוי, גביית אגרה וצדק, ובשלב זה ניתן לראות בה הופכת למדינה.[1]
בית נסאו החזיקו בשטח שבין הטאונוס והווסטרוולד בלאן התחתון והאמצעי. עד שנת 1128, הם רכשו את רשות הבישופות של וורמס, שהייתה לה זכויות רבות באזור, וכך יצרו קישור בין מורשתם בלאן התחתית לבין רכושם ליד זיגן. באמצע המאה ה-12, מערכת יחסים זו התחזקה על ידי רכישת חלקים מהממלכה הפיאודלית של הסן-תורינגיה. קשר הדוק לכך הייתה "לורדות וסטרוולד", גם היא ברשותה של נסאו באותה תקופה. בסוף המאה ה-12 רכש הבית את ה-Reichshof ויסבאדן, בסיס חשוב בדרום מערב.
בשנת 1255, לאחר שרוזני נסאו רכשו את אחוזות ויילבורג, חילקו בניו של הרוזן היינריך השני את נסאו בפעם הראשונה. וולרם השני קיבל את רוזנות נסאו-ויילבורג. משנת 1328 ואילך, אחיו הצעיר, אוטו הראשון, החזיק באחוזות מצפון לנהר לאן, כלומר רוזנות נסאו-זיגן ונסאו-דילנבורג. קו הגבול היה בעצם ה-Lahn, כאשר אוטו קיבל את החלק הצפוני של המחוז עם הערים זיגן, דילנבורג, הרבורן והייגר ו-וולרם שמר על הקטע שמדרום לנהר, כולל הערים ויילבורג ואידשטיין.
רוזנות נסאו-ויילבורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו של וולרם אדולף הפך למלך גרמניה ב-1292. בנו הרוזן גרלך התפטר ב-1344 והרוזנות חולקה תחת בניו ב-1355.
- רוזנות נסאו-ויילבורג, חולקה שוב מ-1442 ל-1574
- רוזנות נסאו-זארבריקן (הענף המבוגר)
- רוזנות נסאו-ויילבורג
- רוזנות נסאו-ויסבאדן, חולקה שוב מ-1480 ל-1509
- רוזנות נסאו-אידשטיין
- רוזנות נסאו-ויסבאדן
הנחלות חזרו לנסאו-ויילבורג ב-1605
- רוזנות נסאו-זוננברג, חולקה בין נסאו-ויסבאדן ונסאו-וויילבורג ב-1405
בשנת 1605, כל חלקי נסאו-ויילבורג שוב אוחדו תחת הרוזן לודוויג השני; אולם לאחר מותו ב-1627, חילקו בניו את הרוזנות שוב.
- רוזנות נסאו-אידשטיין, נפלה בידי נסאו-אוטוויילר ב-1721
- רוזנות נסאו-זארבריקן (הענף הצעיר), חולקה שוב ב-1640
- רוזנות נסאו-זארבריקן, נפלה בידי נסאו-אוטוויילר ב-1723
- רוזנות נסאו-אוטוויילר, נפלה בידי נסאו-אוזינגן ב-1728
- רוזנות נסאו-אוזינגן, נסיכות בשנת 1688
- רוזנות נסאו-ויילבורג (הענף הצעיר יותר)
לאחר שנסאו-אוזינגן ירשה את נסאו-אוטוויילר עם נסאו-אידשטיין לשעבר ונסאו-זארבריקן, היא אוחדה מחדש עם נסאו-וויילבורג והועלתה לדוכסות נסאו ב-1806.
רוזנות נסאו-דילנבורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו של הרוזן אוטו הראשון, חולקה הרוזנות בין בניו ב-1303:
- רוזנות נסאו-דילנבורג, נפל בידי נסאו-סייגן ב-1328
- מחוז נסאו-הדמר (הענף המבוגר), נפל בידי נסאו-דילנבורג ב-1394
- רוזנות נסאו-זיגן, שנקראה נסאו-דילנבורג מ-1328 ואילך, שוב חולקה מ-1341 ל-1561:
- רוזנות נסאו-ביילשטיין (הענף המבוגר)
- רוזנות נסאו-דילנבורג (הענף המבוגר)–1606)
ב-1504, היינריך השלישי, רוזן נסאו-דילנבורג ירש את אחוזות הרוזנות בברדה שבדוכסות בראבנט, בעוד אחיו הצעיר וילהלם הפך לרוזן נסאו-דילנבורג ב-1516. לאחר שבנו של היינריך השלישי, רנה משאלון נפטר ב-1544, הפך בנו הבכור של הרוזן וילהלם, וילם השקט, לנסיך אורנז' ולורד ברדה, סטאדהאודר בארצות השפלה מ-1559 ואילך. אחיו הצעיר, יוהאן השישי, איחד שוב את כל נכסי נסאו-דילנבורג ב-1561, אם כי הרוזנות שוב חולקה לאחר מותו ב-1606.
- רוזנות נסאו-הדמר (הענף הצעיר), נסיכות ב-1650, נפלה בידי נסאו-דיאץ ב-1743
- רוזנות נסאו-זיגן, (1607–23), שוב חולקה בין 1623 ל-1734:
- רוזנות נסאו-זיגן (פרוטסטנטי), נסיכות ב-1664, נכחדה ב-1734
- רוזנות נסאו-סייגן (קתולי), נסיכות, נפלה בידי נסאו-דיאץ ב-1743
- רוזנות נסאו-דילנבורג, נפלה בידי נסאו-ביילשטיין ב-1620
- רוזנות נסאו-ביילשטיין (הענף הצעיר), שנקרא נסאו-דילנבורג (הענף הצעיר) משנת 1620 ואילך, נסיכות ב-1652, נפלה בידי נסאו-דיאץ ב-1739
- רוזנות נסאו-דיאץ, נפלה לידי הדוכסות הגדולה של ברג של ז'ואקים מירא לאחר פירוק האימפריה הרומית הקדושה ב-1806
הרוזנים של נסאו-דיאץ, צאצאיו של וילהלם פרידריך, היו סטאדהאודרים של פריסלנד, חרונינגן ודרנתה ונסיכי אורנז' משנת 1702 ואילך. כאשר הם איבדו את רכושם ההולנדי במהלך מלחמות נפוליאון, הם קיבלו פיצוי מנסיכות נסאו-אורנז'-פולדה. למרות שהם איבדו את רכושם הגרמני ב-1806, בית אוראניה-נסאו, דרך ירושה נשית, היה הבית השלטוני של הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג עד 1890 והוא עדיין בית המלוכה של הולנד.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Abramson, Scott F. (2017-01-01). "The Economic Origins of the Territorial State". International Organization. 71 (1): 97–130. doi:10.1017/S0020818316000308. ISSN 0020-8183.