רזא כורש עלי פהלווי
 | |||||||||
| לידה |
31 באוקטובר 1960 (בן 64) טהראן, המדינה האימפריאלית של איראן | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | איראן | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| מפלגה |
הממשלה האיראנית הגולה  | ||||||||
| בן או בת זוג |
יסמין פהלווי (12 ביוני 1986–?) | ||||||||
| שושלת פהלווי | |||||||||
| |||||||||
|
www | |||||||||
| |||||||||
|
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
רזא כורש עלי פהלווי (בפרסית: رضا پهلوی, תעתיק: רֶזא פהלַוַי; נולד ב-31 באוקטובר 1960) הוא בנו של מוחמד רזא שאה פהלווי, השאה האיראני האחרון, ונכדו של רזא שאה פהלווי, מייסד שושלת פהלווי.
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רזא נולד בטהראן לשאה מוחמד רזא פהלווי ולרעייתו, הנסיכה פארה דיבה. הוא למד בבית ספר פרטי מלכותי, ובעודו בן 11 החל להתאמן בטיסות סולו בלימודים שמומנו בידי חיל האוויר האיראני עד אשר הפך טייס מורשה של T-38 טאלון. ב-1979, בעקבות המהפכה האיראנית, יצא רזא לגלות בארצות הברית יחד עם הוריו כשהוא בן 19. יומיים לאחר שאביו נפטר בשנת 1980 ממחלת הסרטן, הומלך בגיל 20 בדיוק, בקרב תומכיו בגלותו בקהיר ב-31 באוקטובר 1980.
לאחר מכן למד לשנה בוויליאמס קולג' ומשם עבר אל האוניברסיטה האמריקאית בקהיר. בשנת 1985 קיבל תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת דרום קליפורניה.
שאה גולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה לאחר שהחלה מלחמת איראן–עיראק, הציע רזא להצטרף לכוחות חיל האוויר האיראני ולהילחם בעיראקים, הצעתו נדחתה על ידי הגנרל ולי-אללה פלאחי (בפרסית: ولیالله فلاحی), מפקד הכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית[2]. הוא ניסה לחזור לשלטון לאחר שהתחייב בפני המנהיג העליון אייתוללה רוחאללה ח'ומייני כי רוב הסמכויות יהיו בידי זה האחרון, אך גם הצעה זו נדחתה.
רזא החל בפעולה פוליטית עוד עם עלייתו למלוכה. ראשית פעל בשימוש השפעתו הפוליטית לתמיכה במשטר דמוקרטי וכמו כן ביקר קשות את מצב זכויות האדם באיראן.
לפי תומכיו רזא פועל למען הפרדת הדת מהמדינה אך באותו הזמן שומר על נייטרליות ונמנע מאסלאמופוביה. כאשר נשאל בראיון על דתו נענה כי: "זה עניין פרטי; אבל אם אתה חייב לדעת, אני, כמובן, על פי השכלתי ועל פי אמונתי, מוסלמי שיעי. אני איש אמונה אדוק"[3].
מספר ניסיונות הפיכה, בסיוע תומכיו בצבא איראן וכן בתמיכתם של המשטר הסעודי והממשלה הישראלית כשלו[4]. בשל כך, הוא הקים בשנת 2013 את הממשלה האיראנית הגולה וכיום עומד בראשה. בשנת 2014 ייסד את ערוץ הרדיו והטלוויזיה "افق ایران" (באנגלית: OfoghIran). עלי ממשיך גם כיום להתגורר בארצות הברית, שם נישא לאישה ממוצא איראני בשם יסמין, ולהם שלוש בנות: נור, אימאן ופארה.
בפברואר 2021 התראיין פהלווי לתקשורת הישראלית ופרס את עמדתו באשר למשטר האייתוללות, הסכמי אברהם, בחירתו של ג'ו ביידן לתפקיד נשיא ארצות הברית ויחסו למדינת ישראל[5].
באפריל 2023 פהלווי הגיע לביקור בישראל כדי להשתתף בטקס יום הזיכרון לשואה ביד ושם, ערך פגישות עם שרי ממשלה וביקור בכותל[6]. הוא הגיע גם לשיחת תנחומים בבית משפחת די השכולה באפרת, לאחר מותם של האחיות מאיה ורינה ואמם לוסי בפיגוע הירי בצומת חמרה שהתרחש במהלך חג הפסח[7].
יחס בין-לאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2019 החל רזא במבצע פיניקס, אשר לדבריו "נועד לקרב את זני האופוזיציה השונים לחזון משותף לאיראן שלאחר הפקידותיות." על פי מכון ברוקינגס משנת 2009, לרזא חסרה השפעה פנימית בתוך איראן על בעלי עמדות המפתח בתנועה הרפורמיסטית.
רזא אכן נהנה מתמיכה גבוהה של איראנים גולים. לפי דיווח של "הניו יורק טיימס", בלוס אנג'לס ישנם כ-600,000 איראנים גולים, והעיר משמשת למרכז השפעה מלוכנית. המשטר האיראני אכן חושד ברזא כגורם מתמשך לתסיסה אזרחית ובמסגרתה המחאות ההולכות וגוברות באיראן.
בשנת 2004 שימש רזא כסנדק הלא-רשמי של לואיז, נסיכת בלגיה, בתו של לורן, נסיך בלגיה.
אילן יוחסין של שושלת בית פהלווי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקרא: – השאה לבית שושלת פהלווי – המלכה של השאה (שהבאנו) [1] – חמש נשי השאה הראשון [1] – שלוש נשי השאה השני
- ^ הוריה: סוהראב דיבה (פר') ופרידה קוטבי (פר')
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רזא כורש עלי פהלווי (בשפות מרובות, באנגלית ובפרסית)
רזא כורש עלי פהלווי, ברשת החברתית פייסבוק
רזא כורש עלי פהלווי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
רזא כורש עלי פהלווי, ביישום טלגרם
רזא כורש עלי פהלווי, ברשת החברתית אינסטגרם
רזא כורש עלי פהלווי, סרטונים בערוץ היוטיוב
רזא כורש עלי פהלווי, סרטונים באתר Vimeo
רזא כורש עלי פהלווי, הבלוג הרשמי
רזא כורש עלי פהלווי, ברשת החברתית Goodreads- לילי גלילי, בנו הגולה של השאה: פעולה צבאית תחזק את הקיצונים באיראן, באתר הארץ, 10 ביוני 2007
- אמיר בוגן, ניו יורק, יורש העצר ל-ynet: "איראן שלי תהיה ידידה של ישראל", באתר ynet, 11 בפברואר 2019
אמיר תיבון, אחרי 40 שנים בגלות, בנו של השאה האיראני מאמין כי סופו של המשטר קרב, באתר הארץ, 12 בינואר 2018- אמיר בוגן, אני, בנו של השאה, באתר ynet, 7 בינואר 2019
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אחרי פטירת אביו, כיהנה אמו לזמן קצר עד למינויו
- ^ An Interview with Reza Pahlavi. Mideastnews.com. February 2002. Retrieved on 9 June 2012.
- ^ מתוך ראיון של הניו יורק טיימס, באתר ניו יורק טיימס, 28 ביוני 2009
- ^ רונן ברגמן – נקודת האל-חזור, עמ' 97–98. (2007)
- ^ דין שמואל אלמס, יורש העצר האיראני בראיון מיוחד ל"ישראל היום": "ביידן טועה בגישתו לטהרן", באתר ישראל היום, 13 בפברואר 2021
- ^ רועי רובינשטיין, בנו של השאה: "מטרת חיי – שלטון חילוני באיראן, כמו בישראל", באתר ynet, 19 באפריל 2023
- ^ Son of Iran’s last shah pays condolence call to Dee family, visits Western Wall, The Times of Israel, 18 באפריל 2023 (באנגלית)
- ^ סואדכוהי (Q108933097)
- ^ הבא בירושה אחרי רזא כורש עלי פהלווי, מקור: סדר הירושה בוויקיפדיה הצרפתית | הפריט שלו בוויקינתונים: כאמיאר פהלווי (Q109170741)