רנסי

רנסי
**Le Raincy**
	סמל רנסי סמל רנסי
	בית הדואר ברנסי
מדינה	צרפת
חבל	איל-דה-פראנס
מחוז	סן-סן-דני
רובע	רנסי
ראש העיר	Éric Raoult
עיר אם	פריז
שפה רשמית	צרפתית
תאריך ייסוד	20 במאי 1869
שטח	2.24 קמ"ר
גובה	51-114 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	14,877 (1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	6,400 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות	48°54′00″N 2°31′00″E / 48.90000°N 2.51667°E
אזור זמן	UTC +1
	האתר הרשמי
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; רנסי

רנסי (בצרפתית Le Raincy) היא קומונה בעלת 14,000 תושבים, בפרווריה המזרחיים של פריז, השוכנת במרחק של 13.2 קילומטר ממרכז פריז.

הקומונה שייכת לקנטון רנסי ברובע רנסי במחוז סן-סן-דני, בחבל איל-דה-פראנס.

למרות אוכלוסייתה הקטנה יחסית לקומונות האחרות מסביב, עם זאת, התפתחותה כמרכז מנהלי, לצד הקמת מספר רב של בתי ספר, הפכה את רנסי לקומונה החשובה באזור.

היסטוריה

במאות ה-17 וה-18 נודעה רנסי בעיקר כמקום משכנה של טירת רנסי (Château du Raincy), אך כיום היא כבר הרוסה היא נקרת כיום הטירה של ריינסי.

כנסיית Saint-Louis du Raincy הוצבה באסם של חוות הטירה הישנה בשנת 1858. בתחילה היא הייתה קפלה פשוטה, היא הפכה לכנסיית קהילה בשנת 1869 בהוראת הבישוף מוורסאי.

הקומונה של רנסי נוצרה על ידי צו אימפריאלי מ-20 במאי 1869 על ידי ניתוק חלק מליברי.

רנסי ממוקם באמצע המדינה של אולנוייה.

שמו של הכפר מגיע ללא ספק מהמילה הלטינית reincendere - "לשרוף שוב" - מעורר כוויות בשולי היער. המקדש המכונה רמסה נוסד על ידי בודואן דה וילפיקס, שבסביבות שנת 1130 הקים שם כנסייה לנזירים דתיים ממסדר מנזר טירון, שהוצמדה לדוכסית שארטר. במאה ה-16, מדווחים שמשפחת ג'וליאן הייתה הבעלים של אחוזה בקרחת ריינסי.

בשנת 1633, "אדמת הרינצ'ים" נקנתה על ידי ז'אק בורדייה, חבר מועצת המדינה ומנהל כספים של המלך לואי ה-13, שבנה בשנת 1640, באתר המנזר הבנדיקטיני שנפל, טירה בעלת הוד מלכותי הנושאת את החתימה של "לה ווה" עבור הארכיטקטורה ו-"לה נוטרה" עבור הגנים. לה ברון ביים את הציורים וציורי הקיר פרנסואה פרייר, ואן אובסטל, שארל אלפונס דופרסנוי, פיליפ דה בויסטר, לואי טסטלין וג'ובאני-פרנססקו רומנלי עבדו גם הם שם. האורוות יכלו להכיל יותר מ-200 סוסים, הפארק השתרע על יותר מ-240 דונם, אחד הגדולים באזור. הטירה התחרה בארמון ורסאי, זה עלה סכום של 4,500,000 פאונד, ובלע כמעט את כל הונו של בורדייה. המלך לואי ה -14, בליווי אמו אן מאוסטריה, בא במיוחד לחנוך את הטירה, שגדולה שלה הגיעה לבית המשפט.

בסביבות 1652, קיבל בורדייר אישור לסגור את הפארק, שעד אז שום דבר לא איפשר להבחין בינו לבין היער העצום של בונדי.

בורדייר חיבר אז את הארץ הזו לזו של בונדי, שהוא גם היה האדון שלה.

לאחר מותו של ז'אק בורדייה, התחום עבר בשנת 1663 תחת שליטה של הנסיכה פלטין.

הטירה הייתה נקודת החופשה של אישים בולטים רבים: לואי ה-14, לואי ה-15, הגראנד קונדה, הצאר פייר הגדול, משפחת אורלינס, מאדאם דה מונטסון, הקורטיזנית הסקוטית גרייס אליוט דאלרימפל. בשנת 1664, מול אן דה גונזאג, מולייר נתן שם את ההופעה הראשונה של טרטיף.

ב-1684 נפטרה הנסיכה והתחום חזר ללואי השני מבורבון, נסיך קונדה; הוא מכר אותו ב-1694 למרקיז דה ליברי, לואי סנגווין, אז ראשו הראשון של המלך וקפטן הציידים. היא איחדה את אדמות ליברי ואלו של ריינסי, והטירה הפכה לזו של ליברי.

בשנת 1769, לואי-פיליפ ד'אורליאן, קנה את הדומיין על ידי היפטרות מטירתו בגנולה, הוא רכש את האחוזה תמורת 1,000,000 פרנק, הוא שילם רק 763,000, השאר מעולם לא שולם. לאחר שזה עתה הציע את הסמכות של וילמומבל למדמואזל לה מרקיז, המכונה מאדאם דה וילמומבל, איתה שמר על קשרים לבביים, וברצונו להמשיך ולפגוש אותה בצורה ידידותית, ניקבה לו דלת בקיר שמסביב. משקיף על וילמומבל. הוא הפקיד את שינוי הפנים בידי האדריכל אנרי פיטר, אז האדריכל הרגיל של הנסיך.

הוא תכנן מחדש את הפארק "בסגנון אנגלי" על ידי פלוני פוטיאר, אביר המסדר המלכותי והצבאי של סן לואי, האחרון, פרש משירות, ועשה לעצמו מוניטין כמעצב אנגלי של גנים; זה היה אחד הפארקים הראשונים בסגנון אנגלי בצרפת.

בסביבות 1773, אותו פוטיאר הוא סידר מחדש וקישט אותו במפלים מלאכותיים ובנה מבנים חיצוניים כמו חוות פרות, ובמיוחד לבקשת הדוכס מאוליאנס שהיה להוט מאוד בציד, מלונה. נחתם הסכם בין הנשיא הוקווארט, אז הלורד של גגני ומונפרמייל, לבין לואי-פיליפ ד'אורליאן לבניית אמת מים לאספקת מזרקות הטירה. משאבת כיבוי אש נבנתה על ידי מכונאי אנגלי בשם ספרינג במיוחד כדי להגביר את זרימת המים. היא שאבה שולחן מים שנמצא 75 מ' מתחת, האחרון מתפתל דרך הפארק בצורת נהר מלאכותי ומוביל לאגם שבו היה ביתן שנבנה על סלע באמצע. הקיר שמסביב ננקב אז ב -5 דלתות גישה: שערי גאני, וילמומבל, בונדי, צ'לס, והעיקרית, שער ליברי שבצידה אגם, מחלבה, תפוזים הממוקם בפארק של בית הספר התיכון הנוכחי של אלברט שוויצר; באשר לפורט דה צ'לס, שהיה ממוקם במקום שנקרא רנסי הקטן, הייתה בו דירה שיכולה להכיל אורח.

הקומונה נוסדה ב-20 במאי 1869 על ידי חלקים שפרשו מהערים ליברי-גארגן (Livry-Gargan) וקלישי-סוס-בו (Clichy-sous-Bois) שהצטרפו יחד עם חלק קטן נוסף שפרש מהעיר גני (Gagny) לקומונה חדשה.

תחבורה

ברנסי ישנה תחנה של הרכבת הפרוורית RER בקו E.

יהדות

בעיר קיימת קהילה יהודית גדולה ומספר בתי כנסת פעילים מקווה טהרה וכן מוסדות חינוך בתי ספר מרכז התורה וישיבה קטנה חזון ברוך שהקים הרב יעקב טולידאנו וכיום עומדת בראשות בנו הרב יהודה טולידאנו.