שביט הולמס
 | |
| כוכב האם | |
|---|---|
| כוכב אם | שמש |
| מידע כללי | |
| סוג | שביט |
| תאריך גילוי |
7 בנובמבר 1892  |
| מגלה |
Edwin Holmes |
| מאפיינים מסלוליים | |
| ציר חצי-ראשי | 3.626124±0.0000001 יחידה אסטרונומית |
| אקסצנטריות |
0.4301548 (נכון ל־19 באוקטובר 2016) |
| זמן הקפה | 2,522.1006±0.0001 יממה |
| נטיית מסלול | 19.070359±0.000007 מעלה |
| מאפיינים פיזיים | |
| ממדים | 3.42 קילומטר |
| בהירות מוחלטת |
9.4 |
  | |
שביט הולמס (כינוי רשמי: 17P/Holmes) הוא שביט מחזורי במערכת השמש, שהתגלה על ידי האסטרונום הבריטי החובב אדווין הולמס (אנ') ב-6 בנובמבר 1892. למרות שבדרך כלל הוא אובייקט חיוור מאוד, שביט הולמס הפך בולט במהלך חזרתו באוקטובר 2007, כאשר הוא התבהר באופן זמני פי מיליון, והפך גלוי לעין בלתי מזוינת. לזמן קצר הפך השביט לגוף הגדול ביותר במערכת השמש, שכן ההילה שלו (כדור האבק והגז הדליל סביב השביט) התרחבה לקוטר גדול מזה של השמש (אם כי מסתו נותרה זעירה).[1] התפרצות זו מהווה ההתפרצות המשמעותית ביותר של שביט שידועה למדע.[2]
גילוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השביט הולמס התגלה על ידי אדווין הולמס ב-6 בנובמבר 1892, בזמן שערך תצפיות קבועות בגלקסיית אנדרומדה (M31).[3][4] גילויו ב-1892 היה אפשרי בשל עלייה משמעותית בבהירותו, בדומה להתפרצות של 2007. הוא הגיע לבהירות משוערת של 4 או 5, ודעך באיטיות, תוך מספר שבועות, עד שלא ניתן היה לצפות בו.[5] תוך ימים בודדים אימתו אסטרונומים בבריטניה, בארצות הברית ובאוסטרליה את גילוי השביט.[6]
מסלול
[עריכת קוד מקור | עריכה]החישובים הראשונים של המסלול האליפטי של שביט הולמס נעשו על ידי היינריך קרויץ וג'ורג' מרי סרל. חישובים נוספים של המסלול קבעו בסופו של דבר את תאריך הפריהליון כ-13 ביוני 1892 ואת תקופת המסלול כ-6.9 שנים. חישובים אלה הוכיחו כי שביט הולמס לא היה מופע חוזר של שביט ביילה.
ב-1899 ו-1906 נצפה שביט הולמס. לאחר 1906 הוא לא נראה עד שב-16 ביולי 1964 הוא התגלה מחדש על ידי אליזבת רומר (מצפה פלגסטף של הצי האמריקאי באריזונה, ארצות הברית). השביט נצפה בכל חזרה שלאחר מכן בזכות תחזיות המחשב של מרסדן (אנ').
התפרצות 2007
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חזרתו ב-2007, התבהר שביט הולמס באופן בלתי צפוי, מבהירות נראית של כ-17 לכ-2.8 תוך 42 שעות בלבד, מה שהפך אותו לגלוי בעין בלתי מזוינת. גידול זה בבהירות מייצג שינוי של פי מיליון בעוצמת האור, ומהווה ההתפרצות הידועה הגדולה ביותר של שביט.[2] ההתפרצות התרחשה בין ה-23 ל-24 באוקטובר 2007.[2][7][8] השביט הפך להיות גלוי בקלות בעין בלתי מזוינת, כ"כוכב" צהוב בוהק בקבוצת פרסאוס,[9][10] ועד 25 באוקטובר היה שביט הולמס ה"כוכב" השלישי בבהירותו באותה קבוצת כוכבים.[8]
למרות שטלסקופים גדולים שצפו בשביט יכלו להבחין בפרטים קטנים שלו, צופים בעין בלתי מזוינת ראו בו עד 26 באוקטובר 2007 רק אובייקט נקודתי דמוי כוכב.[9] לאחר תאריך זה, הולמס החל להדמות לשביט גם לצופים בעין בלתי מזוינת.[9] הסיבה לכך היא שבמהלך התפרצות השביט, מסלולו הביא אותו לניגוד קרוב ביחס לכדור הארץ, ומכיוון שזנבות השביט מצביעים הרחק מהשמש, משקיפים על כדור הארץ הסתכלו כמעט ישר במקביל לאורך הזנב של השביט, מה שגרם לו להיראות כמו כדור בהיר.
גודל הגרעין של הולמס מוערך ב-3.4 ק"מ.[11]
שביט הולמס לא רק הפך לבהיר יותר, אלא גם ההילה שלו (המעטפת הערפילית סביב הגרעין) התרחבה מאוד. בסוף אוקטובר 2007 גדל הקוטר הנראה של ההילה מ-3.3 דקות קשת ליותר מ-13 דקות קשת,[12] כמחצית מקוטר הירח בשמים. מאחר שהשביט היה במרחק של כ-2 יחידות אסטרונומיות, קוטרה של ההילה היה יותר ממיליון ק"מ,[13] או כ-70% מקוטר השמש. לשם השוואה, הירח הוא במרחק של כ-380,000 ק"מ מכדור הארץ, כלומר, במהלך התפרצותו של השביט הולמס ב-2007, קוטר ההילה היה גדול מקוטר מסלול הירח סביב כדור הארץ. בנובמבר 2007, ההילה התרחבה עוד יותר, ונפחה היה גדול מנפח השמש. לזמן קצר היה שביט הולמס בעל האטמוספירה הגדולה ביותר בכל מערכת השמש.[1][14]
הסיבה להתפרצות אינה ידועה בוודאות. ייתכן שהענן העצום של גז ואבק נבע מהתנגשות עם מטאורואיד, או, ככל הנראה, מהצטברות גז בתוך גרעין השביט שבסופו של דבר פרץ דרך פני השטח.[15] עם זאת, חוקרים ממכון מקס פלנק ציינו שניתן להסביר את ההתבהרות על ידי מעטפת של שכבה עבה, אטומה של אבק והשפעות של המראה של , כאשר המבנה הנקבובי של השביט מספק לתהליך ההמראה שטח פנים ענק, כדי סדר גודל אחד גדול יותר משטח הפנים של השביט. אנרגיה מהשמש הצטברה בגרעין מתחת לשכבת במהלך החודשים שלפני ההתפרצות.[16]
בפברואר 2008 ניתן עוד היה לצפות בשביט בעין בלתי מזוינת בקבוצת הכוכבים פרסאוס, למרות שהפך למטרה מאתגרת בעלת בהירות 5+ בערך. לצופה מכדור הארץ הוא התרחב ליותר מ-2 מעלות של קשת, ולפיכך הייתה בהירות פני השטח נמוכה מאוד. ראוי לציין כי זנב האבק של שביט הולמס מההתפרצות של 2007 מתכנס שוב ושוב לאתר המקורי.[2]
בינואר 2015 נצפתה התפרצות עם עליה של 3-4 דרגות בהירות של השביט, אך נדרש טלסקופ גדול כדי לצפות בו.[17]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Jewitt, David (2007-11-09). "Comet Holmes Bigger Than The Sun". Institute for Astronomy at the University of Hawaii. נבדק ב-2007-11-17.
- ^ 1 2 3 4 Gritsevich, M.; Nissinen, M.; Oksanen, A.; Suomela, J.; Silber, E. A. (ביוני 2022). "Evolution of the dust trail of comet 17P/Holmes". Monthly Notices of the Royal Astronomical Society. 513 (2): 2201–2214. doi:10.1093/mnras/stac822.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Holmes, Edwin (1892). "Discovery of a New Comet in Andromeda". The Observatory. 15: 441–443. Bibcode:1892Obs....15..441H.
- ^ "Meeting of the Royal Astronomical Society, Friday, November 11, 1892". The Observatory. 15: 417–424. 1892. Bibcode:1892Obs....15..417.
- ^ Editors.
- ^ Davidson, J. E. "Comet e, 1889," The Observatory, July 1890, Vol.
- ^ Gunn, Angela.
- ^ 1 2 Roger W. Sinnott (24 באוקטובר 2007). "Comet Holmes Undergoes Huge Outburst". Sky & Telescope. אורכב מ-המקור ב-2007-10-27. נבדק ב-2007-10-25.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Fischer, Daniel.
- ^ Skymap: late October 2007, Northeast, after sunset, Spaceweather.com.
- ^ Primary measurements, Chris L. Peterson Cloudbait Observatory, Colorado (אורכב 25.05.2011 בארכיון Wayback Machine), The coma size values plotted at the bottom of this page are primary measurements.
- ^ Primary measurements, (see luminosity graph; bottom of page) Cloudbait Observatory, Colorado (אורכב 25.05.2011 בארכיון Wayback Machine)
- ^ 2 AU×(~150 Gm/AU)×sin(13 arcmin) ≈ 1.1 million km
- ^ Britt, Robert (2007-11-15). "Incredible Comet Bigger than the Sun". Space.com. נבדק ב-2008-04-30.
- ^ "Comet Holmes brightens in retreat", BBC NEWS, 30 October 2007
- ^ Altenhoff, W. J.; Kreysa, E.; Menten, K. M.; Sievers, A.; Thum, C.; Weiss, A. (2009). "Why did Comet 17P/Holmes burst out? Nucleus splitting or delayed sublimation?". Astronomy and Astrophysics. 495 (3): 975–978. arXiv:0901.2739. Bibcode:2009A&A...495..975A. doi:10.1051/0004-6361:200810458.
- ^ Comet 17P/Holmes: report on brightest outburst since 2007
