תהילים ע"ט

תהילים ע"ט
	(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ‍לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם לְעִיִּים.; (ב) נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ.; (ג) שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאֵין קוֹבֵר.; (ד) הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ.; (ה) עַד מָה ה' תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ.; (ו) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ.; (ז) כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.; (ח) אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲו‍ֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד.; (ט) עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.; (י) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱ‍לֹהֵיהֶם יִוָּדַע בגיים [בַּגּוֹיִם] לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.; (יא) תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה.; (יב) וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי.; (יג) וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ.

תהילים ע"ט הוא המזמור ה-79 בספר תהילים ואחד משנים עשר המזמורים המיוחסים לאסף בן ברכיהו.

תוכן המזמור

מזמור ע"ט מורכב משלושה עשר פסוקים ומחולק לארבעה חלקים:

א'-ד'

המזמור נפתח בתיאור המשורר את כיבוש ירושלים על ידי הגויים: "אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם לְעִיִּים" (א'), הוא מתאר שאויביו הכו באנשי העיר ו: "שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאֵין קוֹבֵר" (ג'), המשורר מתאר את החרפה והבוז שקיבלו היהודים בעקבות פלישת הגויים: "הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (ד').

ה'-ז'

המשורר מבקש מאלוהים שיגמור את הרעה: "עַד מָה ה' תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ" (ה), ושהגויים עצמם יטעמו מנחת זרועו: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ" (ו'), "כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ" (ז').

ח'-י"ב

בחלקו השלישי של המזמור מבקש המשורר מאלוהים שיתעלם מחטאי העבר ומסביר גם מדוע: "אַל תִּזְכׇּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד" (ח'). בהמשך שואל המשורר על היחס של הגויים לאלוהים: "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגֹּיִים לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ" (י').

המשורר מבקש בקשה כללית מאלוהים שישמע לתפילתו: "תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה" (י"א), וחוזר על בקשתו הקודמת לנקמה בעמים השכנים שחיללו את שם ה': "וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי" (י"ב).

י"ג

המזמור נחתם בהצהרת המשורר כי לא כמו שאר העמים, עם ישראל יודו לאלוהים תמיד: "וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ", ובזכות זאת אלוהים צריך לשמוע לתפילתם.

בתפילה היהודית

פסוקים ח–ט מופיעים בתפילת התחנון שלאחר תפילת העמידה. פסוק י' משולב בתפילת "אב הרחמים".

בני קהילות אשכנז נוהגים לומר במהלך ליל הסדר פסוקים מתהילים המתחילים בפסוק ו': "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך" לאחר פתיחת דלת הבית לאליהו הנביא.

בתרבות

ואנחנו עמך וצאן מרעיתך - ניגון חסידי ^[1] שהותאם למילים במזמור לרגל יום הולדתו ה-78 של הרבי מליובאויטש בשנת ה'תש"מ^[2]. ללחן ביצועים רבים, ביניהם: אהרלה סמט^[3]. אחיה אשר הכהן אלורו בפרויקט חב"ד על הפסנתר^[4].