Fritz X
 | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד |
מודל נשק  |
| ארץ ייצור |
גרמניה הנאצית |
| יצרן |
Ruhrstahl |
| מלחמות ומבצעים |
מלחמת העולם השנייה |
| תקופת השירות |
1943–1944 |
| משתמשים |
לופטוואפה (ורמאכט) |
| ראש קרב והנחיה | |
| הנחיה |
manual command to line of sight |
  | |
Fritz X היה הכינוי הניתן לפצצת דאייה (Glide bomb) גרמנית בה נעשה שימוש נגד ספינות במהלך מלחמת העולם השנייה. ה-Fritz X היה למעשה שכלול מהותי של ה-"פצצה הטיפשה" שלאחר שחרורה נופלת במסלול בליסטי, וככזה הוא הדוגמה הראשונה לחימוש מדויק (פצצה מונחית) שנעשה בו שימוש קרבי, והנשק המונחה הראשון שהטביע ספינה בקרב.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-Fritz X היה פיתוח של הפצצה חודרת השריון PC 1400, אשר נשאה את הכינוי Fritz. זהו היה נשק שנועד להבקעת וחדירת מתקנים צבאיים מבוצרים היטב, כגון אוניות מערכה וסיירות כבדות. ה-Fritz X היה הסבה לשליטה מרחוק של פצצת ה-PC 1400; במהלך ההסבה ניתן לה אף אווירודינמי יותר, ארבעה כנפונים המחוברים לגוף הפצצה במרכז הכובד שלה (ארבעה כנפונים היוצרים כמעיין צלב. הכנפיים מוקמו בזוויות של 28 מעלות[1] ו-152 מעלות אחת לשנייה), ויחידת זנב טבעתית שהכילה את משטחי הניהוג האווירודינמים של ה-Fritz X. הלופטוואפה זיהה את הקושי שבפגיעה בספינות נעות במהלך מלחמת האזרחים בספרד. המהנדס מקס קרמר אשר עבד ב-DVL, התנסה עוד מאז 1938 בפצצות נשלטות מרחוק בנפילה חופשית במשקל 250 ק"ג, וב-1939 הנדס עבור הפצצות ספוילרים נשלטים מרחוק בעזרת קשר רדיו. ב-1940 הוזמנה חברת Ruhrstahl להצטרף לפיתוח, זאת מכיוון שכבר היה ברשותה ניסיון בייצור של פצצות חסרות הנחיה.
Fritz X הונחה באמצעות קשר רדיו מסוג Kehl-Strasbourg, אשר העביר אותות לספוילרים הנעים שעל גבי משטחי הזנב האופקיים והאנכיים שבתוך הטבעת הזנבית. אנטנות המקלט שולבו בגוף הפצצה. הגובה המינימלי לשחרור הפצצה היה 4,000 מטר (אפקטיביות הניהוג האווירודינמי של הפצצה תלויה ביחס ישר במהירותה; על כן יש להפילה מגובה רב כדי שתוכל להשיג מהירויות גבוהות מספיק), ואילו טווח של לפחות 5 קילומטר היה הכרחי. לטבעת הזנבית של הפצצה נועד מראש תפקיד חיוני[1]; היא יצרה גרר מושרה על הפצצה ובכך מנעה ממנה לפתח מהירויות נפילה סופיות גבוהות מדי אשר יפגעו ביכולת לכוון את הפצצה (מהירות נפילה גבוהה מדי לא תשאיר מספיק זמן לכוון את הפצצה מרחוק).
כיוון שסכמת ההנחיה של מפעילי הפצצה הייתה MCLOS (שליטה ידנית בקו ראייה), היה המפעיל חייב לשמור את הפצצה בטווח ראייתו במהלך כל מעופה. סכמה זו הציגה מיד בעיה - כיוון של-Fritz X לא היה מנוע, הוא מיד נותר מאחורי המטוס לאחר שחרורו (עקב התנגדות האוויר) ולכן יצא מטווח הראייה של המפעיל. כדי לפתור בעיה זו, מיד עם שחרור הפצצה היה המפעיל נאלץ לתמרן באופן כזה שהפצצה תישאר בשדה הראייה שלו.
מהפצצה נבנו כ-1,400 יחידות.
ציוד הבקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הג'ויסטיק של המערכת, מסוג Kehl-Strasbourg, הותאם במיוחד כך שמפעיל הפצצה יוכל לדמיין ולהבין כיצד פקודות ההיגוי של מוט הג'ויסטיק מתורגמות לשינוי בתנועה של הפצצה. המוט היה מחובר לג'ויסטיק באמצעות מיסב כדורי, כך שמוט הג'ויסטיק התווה חרוט במרחב כשהניעו אותו באזימוט, ובאופן דומה ניתן היה לשנות את זווית הגבהתו. באמצעות שינוי אזימוט המוט, המפעיל למעשה שינה את כיוון ווקטור העילוי האווירודינמי על הפצצה כפי שהוא נראה במישור הראייה של המפעיל, כך ששינויים באזימוט המוט היו אנלוגיים לשינויים בכיוון העילוי הפועל על הפצצה. ריחוק הקצה של מוט הג'ויסטיק מצירו היה פרופורציונלי לחוזק העילוי, כך שמיקום קצה המוט היה אנלוגי לנקודת הקצה של ווקטור העילוי. מערך האימון של המפעילים כלל מספר סימולטורים שנועדו לדמות פגיעה במטרה בעלת גודל זוויתי קטן (כמו אונייה ממרחק כמה קילומטרים).
כדי להוציא לפועל את פקודות המפעיל, ה-Fritz X הכיל מערך בקרה מבוסס ספוילרים ביחידת הזנב שלו, המורכב משלושה סטים של ספוילרים לניהוג אווירודינמי, אשר מתוכם שניים שולטים בתנועה בצירי העלרוד (pitch) והסבסוב (yaw) - מקבלים אותות רדיו כל העת מציוד ה-Kehl-Straßburg ובעקבות כך חווים אוסצילציות מתמשכות (העקמומיות ופיתול המסלול של הטיל נקבעים על ידי מידת תיקון העלרוד והסבסוב אותה מפעיל הפצצה מפקד). ציוד הבקרה בציר הגלגול, לעומת זאת, פעל באופן אוטונומי באמצעות בקרה מגירוסקופ פנימי ולא באמצעות שליטה מהמטוס, וחווה אוסצילציות דומות. הפקודות מהגירוסקופ הפנימי נועדו לייצב את הפצצה בנפילתה ולמנוע ממנה להתגלגל. צמד הספוילרים על משטחי הזנב האופקיים (לניהוג בציר העלרוד) נעזר במשטחים מיוחדים (גם הם על הזנב) להפרדת זרימת האוויר ממחבלי הזרימה (ספוילרים) של ציוד בקרת הגלגול. מיד עם שחרור הפצצה, משטחי ניהוג אלה שלטו בזווית העלרוד שלה באמצעות פיקוד מקשר הרדיו, ובכך העניקו למפעיל ה-Fritz X על המטוס את היכולת לשלוט בטווח ההטלה, יכולת שלפצצת ה-Azon המקבילה של בעלות הברית לא היה. מחבלי הזרימה לניהוג בציר הסבסוב נעזרו גם במשטחים מיוחדים בזנב כדי לתעל את זרימת האוויר מסביב להם. מחבלי הזרימה כמעט לא בלטו מהמשטחים עליהם היו מוצבים, והניהוג הושג באמצעות יצירת "פרופורציונליות" בפעולה שלהם על ידי שינוי משך הזמן שהם שוהים בצד אחד של המשטח במהלך התנודה המהירה שלהם מצד לצד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "The Dawn of the Smart Bomb". Air Power Australia