RCA רקורדס

RCA Records
נתונים כלליים
מייסדים	אמיל ברלינר, אלדרידג' ר. ג'ונסון
תקופת הפעילות	1901–הווה (כ־123 שנים)
חברת אם	סוני מיוזיק אנטרטיינמנט
חברות בנות	RCA S.p.A.; אוטו דינמיט ;
מיקום המטה	ניו יורק
ענפי תעשייה	התעשייה הפונוגרפית
	www.rcarecords.com

RCA רקורדס (באנגלית: RCA Records) היא חברת תקליטים שנקראה בעבר RCA ויקטור (כממשיכת דרכה של חברת ויקטור טוקינג משין). החברה-האם של RCA רקורדס בין השנים 1928 עד 1983 הייתה תאגיד האלקטרוניקה RCA. ב-1986 הפכה החברה למותג של תאגיד ברטלסמן מיוזיק גרופ ומ-2008 זהו מותג של סוני מיוזיק אנטרטיינמנט.

בשנת 2023 פורסם כי RCA רקורדס היא חברת התקליטים השביעית הגדולה ביותר ברחבי העולם, עם הכנסה שנתית של 38 מיליון דולרים.^[1]

היסטוריה

ראשית הדרך

ערך מורחב – ויקטור טוקינג משין

ממציא הגרמופון, אמיל ברלינר, הקים את ברלינר גרמופון בארצות הברית בשנת 1895. בשנת 1901 היא התמזגה לוויקטור טוקינג משין, שייצרה הן מכשירי גרמופון והן תקליטים. עד 1926 הייתה החברה עצמאית, ועד שנת 1929 נרכשה על ידי תאגיד האלקטרוניקה הענק RCA ונוצרה חברת התקליטים RCA ויקטור. יחד עם רכישת ויקטור, רכשה RCA את זכויות השימוש במותג His Master's Voice באמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית. בשנת 1931 התמזגה החברה-האחות הבריטית של ברלינר גרמופון, חברת גרמופון הבריטית ל-EMI, עובדה שהעניקה ליו"ר RCA רקורדס, דוד סארנוף, מושב במועצת המנהלים של EMI. RCA מכרה את מניותיה ב-EMI ב-1936 אך EMI המשיכה להפיץ את RCA רקורדס בממלכה המאוחדת באמצעות HMV.

RCA המשיכה להפיץ את EMI רקורדס באמריקה הצפונית עד 1957. כבר ב-1931 ניסתה RCA להוציא לשוק פורמט אריך-נגן של ⅓33 סיבובים בדקה, שנכשל מסחרית עקב המשבר הכלכלי העולמי ונאלץ להמתין להוצאה מחודשת רק לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנות הארבעים סבלה RCA מחרם אותו הטיל איגוד המוזיקאים על אמניו, שלא הקליטו כלל בחברת התקליטים בין 1942 ל-1944. יוצאת דופן הייתה התזמורת הסימפונית של רשות השידור הלאומית בניצוחו של ארטורו טוסקניני שהקליטה ב-RCA בתוקף שייכותה ל-NBC, חברה-אחות בבעלות תאגיד RCA.

ב-1949 הוציאה RCA את פורמט ה-45 סיבובים לדקה, שהפך לסטנדרט להקלטת סינגלים של מוזיקת פופ, כמו כן הציגה את המיני-אלבום (EP), שניהם כתשובה לאריך-הנגן שהציגה חברת התקליטים קולומביה רקורדס. ב-1942 המציא נשיא החברה דוד סארנוף את המונח אלבום זהב והעניק את התואר הראשון לגלן מילר, שמכר מיליון ומאתיים אלף עותקים.

בין אמני החברה בשנות הארבעים ניתן למנות גם את סידני בשה, דיזי גילספי, לואי ארמסטרונג וג'ק טיגרדן.

שנות החמישים

יריבתה העיקרית של RCA בשנים אלה הייתה קולומביה, ו-RCA החלה לשווק אף היא אריכי-נגן. בין אמניה ניתן למנות את התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוחו של שארל מינש, תזמורת פילדלפיה בניצוחו של יוג'ין אורמנדי, התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו בניצוחו של פייר מונטה והפילהרמונית של ניו יורק, בנוסף לתזמורת RCA ויקטור, שהוקמה במיוחד וזכתה להצלחה בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין. ב-6 באוקטובר 1953 קיימה RCA הקלטה סטריאופונית ניסיונית, בה ניצח לאופולד סטוקובסקי על קבוצת נגנים מניו יורק שניגנו "רפסודיה רומנית" מאת ג'ורג'ה אנסקו ואת האופרה יבגני אונייגין מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי. במהלך השנתיים שלאחר מכן השתתפו בניסויים הסטריאופוניים אמנים נוספים של החברה.

ב-1955 רכשה RCA מסאן רקורדס את זכויות ההקלטה של הזמר והשחקן האמריקאי אלביס פרסלי תמורת סכום עצום, במונחי אותם ימים, של 35,000 דולרים. אלביס יהפוך לאמן למוכר ביותר של RCA. כבר בינואר 1956 זכה שירו "Heartbreak Hotel" לתקליט זהב של RCA, לאחר מכירות של מיליון עותקים. ב-1957 סיימה RCA את הסכם ההפצה שלה עם EMI ועברה להפיץ באמריקה הצפונית את דקה רקורדס, שהפיצה את RCA רקורדס בממלכה המאוחדת עד 1971. בתגובה רכשה EMI את קפיטול רקורדס.

באותה שנה פתחה RCA את אולפני ההקלטה המשוכללים שלה בנאשוויל, טנסי, שנקראים RCA סטודיו בי. אלביס הקליט את רוב אלבומיו באולפנים אלה וכן האחים אברלי, וילי נלסון, דולי פרטון ואחרים, שהגדירו את סגנון "הקאנטרי של נאשוויל" והפכו את העיר לבירתם.

בין אמני החברה הנוספים בשנים אלה ניתן למנות את: הארי בלפונטה, חוזליטו, ארמנדו מנסנרו, בו דידלי, ליונל המפטון וסאני רולינס.

שנות השישים והשבעים

ב-1963 הציגה RCA את טכנולוגיית ה-"Dynagroove", שהכניסה לראשונה מחשוב להתהליך ההפקה. על גבי התקליט This Is Dynagroove! הוקלטו קטעים שונים כגון הסטנדרטים "Swanee" של ג'ורג' גרשווין, "Stardust" ו-"Take the "A" Train" וכן הפינאלה לסימפוניה הראשונה של מאהלר בביצוע תזמורת בוסטון ודואט מ"מאדאם באטרפליי".

בספטמבר 1965 הציגה RCA את הקלטת "סטריאו 8", עליה הוטבעה הקלטה של 8 ערוצים. ב-1968 הציגה RCA את ה-"Dynaflex", תקליט עשוי ויניל דק, במקום תקליט השלאק העבה והשביר.

בין אמני החברה באותן שנים ניתן למנות את ג'פרסון איירפליין, סם קוק, פול אנקה, ניל סדקה, אודטה, נינה סימון, האיגלס, דייוויד בואי, יורית'מיקס, איגי פופ, לו ריד, ואנגליס, זי זי טופ והמאנקיז.

משנות השמונים ואילך

ב-1985 רכשה RCA ‏ 50% ממניות חברת התקליטים אריסטה רקורדס מחברת האם שלה, ברטלסמן. שנה לאחר מכן רכשה ג'נרל אלקטריק את תאגיד RCA, בעוד חטיבת המוזיקה, ובכלל זה חברות התקליטים RCA ואריסטה נמכרו חזרה לברטלסן תוך יצירת תאגיד ברטלסמן מיוזיק גרופ. BMG החייתה את מותג RCA ויקטור להקלטות ג'אז, בלוז ומוזיקת עולם. ב-2008 התפרקה החברה וזכויות חברת RCA רקורדס עברו לסוני מיוזיק אנטרטיינמנט.

בין אמני החברה באותן שנים ניתן למנות את טייק ד'את, וסטלייף, פו פייטרס, קלי קלרקסון, כריסטינה אגילרה ואבריל לאבין.

בישראל

בישראל, חברת איסטרוניקס יצרה את תקליטי החברה, אך לאחר שנקנתה, איסטרוניקס נותרה ללא תקליטים לשווק ולכן הוסבה לחברת מחשבים בלבד.

הקלטות בעלות עניין

החותם האדום

החותם האדום ("Red Seal") החל כסימון להקלטת מוזיקה איכותית עוד בימי חברת גרמופון הבריטית וברלינר גרמופון ב-1902 ומהן הגיעה אל חברת ויקטור. החותמת סייעה לקבלת מוזיקה רצינית מוקלטת כבעלת איכות ומעמד תרבותי ולא בידורי בלבד. הקלטותיו של אנריקו קארוזו, למשל, זכו לחותם האדום וכך גם הקלטותיו של טוסקניני עם תזמורת ה-NBC, יוג'ין אורמנדי עם תזמורת פילדלפיה, ליאונרד ברנשטיין ותזמורת RCA. החותם נשמר לאורך גלגוליה השונים של החברה ועבר גם לציון סדרות מוזיקה קלאסית איכותיות על גבי CD.

בין אמני החותם האדום של RCA ניתן למנות את עמנואל אקס, ג'וליאן ברים, ויקטוריה דה לוס אנחלס, פלאסידו דומינגו, ג'יימס גולוויי, ולדימיר הורוביץ, יאשה חפץ, סרגיי קוסביצקי, זובין מהטה, לילי פונס, סרגיי רחמנינוב, ארתור רובינשטיין, גאורג שולטי ופנחס צוקרמן.

ברודוויי והוליווד

אחד התחומים השייכים באופן מסורתי ל-RCA רקורדס היה תחום הקלטת מחזות הזמר של ברודוויי, כך יצאו ב-RCA הקלטות של "ספינת השעשועים", "אנני אוקלי אשת לפידות", "פורגי ובס", "צלילי המוסיקה" ו"דרום פאסיפיק". רוב ההקלטות נעשו במרכז לינקולן. בשנות השישים יצאו בתקליטי RCA שורה של פסקולים של סרטים שייקספיריים ותקופתיים כגון "ריצ'רד השלישי", "אדם לכל עת", "אילוף הסוררת", "מהומה רבה על לא דבר" ו"אותלו".

מותג His Master's Voice

ערך מורחב – His Master's Voice

בשנת 1899 צייר הצייר האנגלי פרנסיס בארוד (1856–1924) את הציור "הכלב ניפר מאזין לקול בעליו המנוח". אמיל ברלינר רכש את הזכויות לשימוש בציור כמותג, תוך שהוא משנה את שמו ל"קול בעליו", תוך רמז לכך שאיכות הצליל כה טובה, עד כי כלב יכול לזהות את קול בעליו המוקלט. הוא גם שינה את מכשיר הפונוגרף המקורי המוצג בציור בגרמופון של "ברלינר גרמופון". כאשר התמזגה ברלינר גרמופון לוויקטור ומאוחר יותר ל-RCA ויקטור, זכתה RCA ויקטור בזכות לשימוש במותג באמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית. מאז ועד 1957 השתמשה ויקטור בסמל על גבי תקליטיה, לאחר 1968 חזרה להשתמש בסמל, מסוגנן יותר מבחינה גרפית, יחד עם לוגו RCA. החברה השתמשה ב"ניפר", כינויו של הכלב, כמקדם מכירות בצפון אמריקה בשלל צורות ומכרה בובות שלו (שכיום הן פריט לאספנים) והדפסים שלו על גבי מוצרים שונים.