"איבעיא להו מהו ליתן שלום לגוי, תא שמע שואלין בשלומן ואפילו ביום אידם מפני דרכי שלום..." (מסכתות קטנות, מסכת כלה רבתי, פרק ג, הלכה א)
"ר' יהודה אומר יום ניבול של נילוס היה, והיו הכל הולכים לראות, והוא לא הלך, שכן דרך נילוס מתגדל והולך המלך והשרים הולכים לשמוח בנהר, והוא להם כיום איד של עובדי כוכבים: ויבא הביתה לעשות מלאכתו." (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), בראשית לט, פסקה יא)
התלמוד במסכת עבודה זרה ו א מביא התלבטות שהייתה בין האמוראים אם הגירסה היא "אידיהן" או "עידיהן". דעה ראשונה מביאה תימוכין מהמילה אֵיד המקראית, גם כשלכל הדעות מדובר במשנה ביום חגם.
המילה Idus (אידוּס) בלטינית, הנוטה רק ברבים, פירושה ה־13 או ה־15 בחודש. מכאן "אידו של מארס" או "האידים של מארס" (Idus Martius), יום חג לאל המלחמה מארס, וגם: יום המועד לפורענות (כי בו נרצח יוליוס קיסר). המקור מאטרוסקית iduo - לחלק.[1]
”לאחר שפותחה שיטת הקפאה תוך זמן קצר ביותר, החלו המומחים לבדוק כיצד ניתן לאייד את המים ממזון, במצב מוקפא.“ ("דבר", 20 באוגוסט 1970, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
”הוא הִרבה אז לאיים על סביבותיו, על מוסדות ועל אנשים. איים שיוציא להם שם רע, שיאייד את המוניטין שלהם, שיחרים אותם, ובהשפעתו גם קהילת התרבות תחרים אותם.“ (דוד אבידן:זה לא קרה, מאת אדם ברוך, בפרויקט בן יהודה)