מצוי במקרא בכתיב שיתכן והוא המקורי (בניקוד משובש) : 'עָלֶיהָ'. בראשית תקופת המלוכה הישראלית נחשב שומן זנב הכבש למעדן משובח מלכותי, יתכן אף סמלי ונכתב כי שמואל הנביא הגיש אליה צלויה לפני המלכת שאול המלך באמצעות טבח- ”וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת-הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל“ (שמואל א׳ ט, פסוק כד).
ובהשאלה: בלשון חז"ל מצויה תיבת לייה כשיבוש של תיבת 'אליה' המקראית בהוראת: ההיפך מזה, ההיפך מכך - ”ורבי שמעון מחייב כלפי לייא אלא אימא חייבין ורבי שמעון פוטר“ (בבלי, מסכת שבת – דף צג, עמוד ב)