אנית אבה

אֳנִיַּת אֵבֶה

לשון המקרא סירה־רפסודה קלה ומהירה, עשויה אלומות גומא מהודקות וקשורות יחד, לשיט בנהר.
- "חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל." (איוב ט כו)
- ”[...] בעלי בא בימים, בחשך בא ובחשך יתעלם, ויצוריו כצל כלם, חלפו עם אניות אבה, ולחשק לא ישמע ולא יאבה [...].“ (עמנואל הרומי, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)

מן אֵבֶה, גֹּמֶא, סוּף; אכדית: abu.
בלשון יוונית קוינה המופיעה בתרגום השבעים תרגמו: 'אניות אבה' מספר איוב לעיל, בצירוף בהגיית: 'נאוסין אִכְנוס' (ναυσὶν-ἴχνος) בהוראת 'ספינת-מעקב' (דימוי זה אכן מתאים לדימוי הנשר העוקב בעיניו החדות אחר טרפו).
המילה אבה מופיעה פעם אחת בתנ"ך כחלק של הצירוף "אניות אבה" (איוב ט, כו).

רש"י על איוב ט כו: "אבה" – שם נהר שוטף.
מלבי"ם על איוב ט כו: "אניות אבה". מענין תאוה ורצון, וי"מ אניות עשויים מעץ לח וגומא מענין עודנו באבו, שהם הולכים במהירות כמ"ש ובכלי גומא על פני מים: