חן
מראה
ערך זה עוסק בחֵן, שם עצם. לערך העוסק בחַן, פועל; ראו חָנַן.
לערך העוסק בשם מקום; ראו חַאן.
חֵן
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | חן |
הגייה* | khen |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר ונקבה |
שורש | ח־נ־ן |
דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
נטיות | כ׳ חִנּוֹ, חִנָּהּ, חִנָּם |
- תכונת נחמדות, אטרקטיביות, מראה חביב ויפה.
- ”יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם, הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ; עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.“ (תהלים מה, פסוק ג)
- ”תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת-חֵן; עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָ.“ (משלי ד, פסוק ט)
- ”שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי; אִשָּׁה יִרְאַת יהוה, הִיא תִתְהַלָּל.“ (משלי לא, פסוק ל)
- אף כי אישה זו לא ניחנה בחכמה מרובה, יש בפניה חן רב השובה את לבי.
- שם פרטי לזכר ולנקבה.
גיזרון
[עריכה]- השמות המקוצרים חן, וחנא ידועים מכתובות אמוריות, פוניות, ופיניקיות המה מיסוד "חן" ומתקשרות בהוראתן ל:'נדיבות', 'רחמים'. במקרא, מופיעות הן גם כשמות פרטיים - ”חֵנָדָד“ (עזרא ג, פסוק ט) , ”חַנָּה“ (שמואל א׳ א, פסוק כב) . השווה השם באכדית "חִניבֶּי" Khinnibei [1]. ערבית כפועל בהגיית חנֲ حَنَّ בהוראת להזדהות, להקשר,לרחם.
צירופים וראשי תיבות
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה]- חן, באתר האקדמיה ללשון העברית, 2 באוגוסט 2020
סמוכין
[עריכה]- ↑ עורך/כים: בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג ,ירושלים ,מוסד ביאליק, תשכ"ה - 1965 ,עמוד: 201