הגיליון הנוכחי של איל פריזינטי הוא גיליון כפול (טז–יז), המתפרס על השנים 2022 ו-2023. איל פריזינטי... more הגיליון הנוכחי של איל פריזינטי הוא גיליון כפול (טז–יז), המתפרס על השנים 2022 ו-2023. איל פריזינטי הוא כתב-עת מדעי רב לשוני שהמאמרים המתפרסמים בו עוברים שיפוט עמיתים; כתב-העת עוסק בחקר יהדות ספרד, תולדותיה, לשונותיה, תרבותה וספרותה, ויוצא לאור מדי שנה. רוב רובו של גיליון זה מוקדש לדמותו הכובשת והשנויה במחלוקת של ההוגה השבתאי והמקובל המשיחי חכם ר' נחמיה חייא חיון, יליד עיר תהילה שאראיי דמן בוצנא יע״א (יגן עליה אלוהים, ובעברית בת ימינו: סרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה), אשר במסעותיו הרבים והתכופים חבק את העולם היהודי כולו. שלא כמנהיגים והוגי דעות שבתאים מובילים אחרים, בכל הקשור בחקר כתבי חיון הפרוץ מרובה על העומד. לא שחס ושלום אין מה לחקור, שהרי חיון היה היחיד מקרב השבתאים שהדפיס את כתביו (בברלין ובאמשטרדם), ואף 'סוד האמונה' המיוחס לשבתי צבי הוא זה שהביאו לדפוס, אלא שהחוקרים סבורים בדרך כלל שאין בכתבי חיון שבתאות של ממש או אפילו רמז לשמו של שבתי צבי. כשמצרפים לסברה מקובלת זו את העובדה שחיון לא פעל בימי הרעש הגדול של שבתי צבי עצמו ונתן העזתי נביאו, ושהוא גם לא ניצב בשערי הפולמוסים הגדולים של יעקב עמדן בשנות החמישים של המאה השמונה עשרה – היעדר המחקר עליו כמעט מתקבל בהבנה. ואולם לאמיתו של דבר שמו של חיון עולה תכופות אף בכתבי עמדן עצמו, בתור ארכי-כופר, מעין אב טיפוס של המינות המתפרצת, ובני זמנו של חיון הרבו לתקוף אותו על המינות השבתאית הנרמזת כביכול בדבריו, אם כי הוא הכחיש את הדבר וראה את עצמו כעומד מנגד לחוגים השבתאיים שהכיר היטב ולנפשות הפועלות בהם, ואם לאו דווקא מנגד – לפחות מעליהם. גרשם שלום הגדיר את חיון כמקובל 'בעל הסקנדל השבתאי המפורסם ביותר בתחילת המאה השמונה עשרה'. חיון התנהג כבעל שם נודד וכבעל חלומות שאליהו ומטטרון מתגלים אליו תדיר, אך למרבה הפלא תופעות אלה לא באו לידי ביטוי בכתביו, המכילים תיאולוגיה מופשטת למדי. דמות זו, הרווּיה סתירות מסתירות שונות, ראויה בהחלט למונוגרפיה בפני עצמה, וגיליון זה רובו ככולו תובע את עלבונו. אנו מבקשים לחשוף לפני הקוראים את המהפכנות של האיש ושל השקפותיו ואת חיבוריו. מלבד המחקרים החדשים על אודותיו מתפרסמות בגיליון לראשונה מהדורות מדעיות של כתביו, וכל בשורה תתבשר במקומה, בסקירת הגיליון על חטיבותיו ומדוריהן. ככל גיליונותינו גיליון זה מתחלק לשתי חטיבות: עברית ולועזית. לגיליון שני מדורים: מדור מאמרים ומדור מהדורות. במדור הראשון חמישה מאמרים העוסקים כולם בשבתאות, שלושה מהם בחטיבה העברית ושניים בחטיבה הלועזית, ואילו מדור המהדורות כולו בעברית.
In the pages to come, we will endeavor to unearth the revolutionary nature of Nehemiah Ḥiyya Ḥay... more In the pages to come, we will endeavor to unearth the revolutionary nature of Nehemiah Ḥiyya Ḥayyon, his views, and output. Besides publishing new studies about the mystagogue, El Prezente breaks new ground with maiden scientific editions of his works. Each revelation will be previewed in the ensuing survey of this issue’s parts and sections.
This volume is divided into two parts: Hebrew and English. Moreover, it consists of two sections: articles and editions. In the former, one can find five papers, all of which delve into Sabbatianism. Three of the articles are in Hebrew and the remainder in English. Alternatively, the editions section is exclusively in Hebrew.
להלן מהדורת פרגמנטים על השבתאות מגנזי גרשם שלום, שההדיר יונתן מאיר. גרשם שלום עסק בענייני שבתאות... more להלן מהדורת פרגמנטים על השבתאות מגנזי גרשם שלום, שההדיר יונתן מאיר. גרשם שלום עסק בענייני שבתאות יותר מחמישים שנה, ולדברי מאיר הוא שב וסיפר על השבתאות באופנים שונים בהרצאות, במאמרים ובספרו הגדול 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו' (תל אביב תשי"ז). בארכיונו, השמור בספרייה הלאומית בירושלים, נמצאים עשרות תיקים הנוגעים לשבתאות, ובהם טיוטות, הערות וניסוחים שונים, שלא כולם הגיעו לדפוס. הדברים אמורים במיוחד באשר לשבתאות המאוחרת, האפיקורסית, שלה רצה להקדיש כרך מיוחד (בשם 'השבתאות במחתרת'), אך הדבר לא עלה בידו. מחזור הרצאות שלם מן השנים 1960–1961 על השבתאות המאוחרת, ליתר דיוק על השבתאות שלאחר מות שבתי צבי, יצא לאור לראשונה לא מכבר על פי העתקה של אהוד בן-עזר. בארכיון שמורים גם עשרות תיקים הנוגעים לעבודה שנעשתה במכון לחקר הקבלה בספריית שוקן בשנים 1939–1948, ובכלל זה הקלדת כתבי-יד שבתאיים רבים. כמו כן שמורים בארכיון שלום ובספרייתו מאות תוספות בכתב יד לשני כרכי 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו', הכוללות השלמות, הרחבות ותיקונים, שחלקם שולבו בתרגום האנגלי של הספר, ומכלול רב חשיבות זה יודפס במסגרת אחרת. לרגל מלאת שישים וחמש שנה להופעת שני כרכי 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו' ליקט מאיר מתוך הארכיון כמה פרגמנטים רבי עניין, המשקפים מבטים שונים על שלבים שונים של תנועה השבתאית וכן את דרכו המחקרית המיוחדת של גרשם שלום.
אפרת לדרפיין-גלבוע, שמאמרה על אודות החיבור השבתאי 'זכרון לבני ישראל' מאת ברוך בן גרשון נמצא בחטיב... more אפרת לדרפיין-גלבוע, שמאמרה על אודות החיבור השבתאי 'זכרון לבני ישראל' מאת ברוך בן גרשון נמצא בחטיבה הלועזית של גיליון זה, מפרסמת מהדורה מוערת של שני חיבורים שנכתבו והודפסו בשנת תע״ד (1714), בלהט הפולמוס על כתבי חיון. האחד הוא 'עדות לישראל' מאת משה חאגיז והוא כוון כנגד חיון, והשני, 'מודעא רבא', נכתב כתגובה של חיון על דברי תוקפו. הקשרים בין החיבורים הדוקים עד כדי כך שניתן לראות בהם יחידה כמעט עצמאית בפולמוס על אודות חיון, משנתו וכתביו. נוסף על האפראט הביקורתי המצורף לשני הטקסטים, הקדימה להם המהדירה מבוא, שעיקרו סקירת הרקע ההיסטורי לכתיבת כתבי הפולמוס, ושבמרכזו האפשרות לראות בחיבורים אלה ביטוי להלכי רוח של בני הדור בנוגע להתעוררות המשיחית של שבתי צבי.
Efrat Lederfein-Gilboa, whose article featuring the Sabbatian composition Zikkaron liVne Yisrael graces the English language part of this volume, has also contributed a glossed edition of two works that were written and printed in the year 5474 (1714), amidst the controversy over Hayyon’s writings. The first is Moses Hagiz’s Edut liYisrael, which takes issue with Hayyon; and the second, Moda'a Rabba, was formulated on the part of the latter as a reprisal against his critic. These two works correspond with one another in a consistent and thorough matter, to the point where they can be viewed as a nigh distinct unit in the polemics over H ayyon, his gospel, and output. The two texts, with the critical apparatus that Lederfein-Gilboa affixed to them, are preceded by her scholarly introduction. Focusing on the historical background of the two polemics, this preface also elucidates the zeitgeist with regard to the messianic awakening triggered by Šabbetay Sevi that these works exemplify.
להלן מהדורה מדעית מוערת של 'נחש הנחושת' מאת חיון, פרי עמלו של מתניה פישהיימר. החיבור נכתב בתגובה ... more להלן מהדורה מדעית מוערת של 'נחש הנחושת' מאת חיון, פרי עמלו של מתניה פישהיימר. החיבור נכתב בתגובה על הספר 'תוכחת מגולה והצד נחש' (לונדון תע״ה) מאת חכם ר' יוסף אירגאס, שנמתחה בו ביקורת חריפה על חיון ועל משנתו הקבלית. כיאה לחיבור פולמוסי 'נחש הנחושת' מיוסד על מובאות מספרו של התוקף ועל תשובותיו של חיון, שבהן הוא מפריך את האשמות אשר הוטחו בו ומגן בעוז על תפיסתו את סוד האלוהות. חיבור זה הוא המשך טקסטואלי ישיר למחלוקת שפרצה עקב הספר 'עוז לאלהים', והוא עשוי לשמש הן כסיכום מקיף ומפורט והן כמבוא למבקש לבוא בשערי יצירת מופת חָיונית זו. על אף ההקשר האפולוגטי, שלכאורה דורש מטבעו מיתון מסוים של עמדות תיאולוגיות-קבליות 'בעייתיות', הציג חיון ב'נחש הנחושת' את תורתו המהפכנית באופן מתומצת וחשוף יותר מאשר בספרו הקנוני 'עוז לאלהים'. על כן 'נחש הנחושת' הוא בבחינת נספח הכרחי לכל הרוצים להתוודע לתורתו של חיון לפרטיה ללא כחל ושרק.
Matanya Fishaimer, ʽNeḥaš haNeḥošet by Neḥemiah Ḥiyya Ḥayyonʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 153*-272* (Hebrew).
מהדורה זו היא פרי עמלו של נועם לפלר, אשר ההדיר ארבעה נוסחים ל'רזא דמהימנותא' וצירף להם מבוא מדעי ... more מהדורה זו היא פרי עמלו של נועם לפלר, אשר ההדיר ארבעה נוסחים ל'רזא דמהימנותא' וצירף להם מבוא מדעי ואפראט ביקורתי. המגנום אופוס של חיון, הלא הוא ספר 'עוז לאלהים', נכתב כפרשנות ל'רזא דמהימנותא', אך לאמיתו של דבר הוא חיבור עצמאי וחתרני, שממשיך את המהלך האנטי-גנוסטי של רבו של המחבר, המקובל השבתאי אברהם מיכאל קארדוזו, ומבקש להפוך את הטופוגרפיה הקבלית על ראשה. לפלר מגיש מהדורה מוערת לארבעה נוסחים שונים של סוד האלוהות של שבתי צבי, שהם בעלי מוטיבים ותכנים דומים: 'רזא דמהימנותא' (ו'מהימנותא דכלא'), 'רזא דמהימנותא ממהר״ן' (נוסח 'ימות משיח'), 'סוד האלוהות הקדוש', ו'סוד האלוהות שגילה אמיר״ה לשמואל פרימו'. לפלר בוחן את כתבי-היד של ׳רזא דמהימנותא׳ ומהדיר מהדורה ראשונה של חיבור חשוב זה בדפוס, ממש בבחינת 'מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו'. קשה להאמין – וקשה עוד יותר להבין – הכיצד חיבור זה, שגם מתנגדי השבתאות וגם חסידיה ראו בו יצירה של שבתי צבי, לא התפרסם עד עתה כחיבור בפני עצמו, ונוסחיו השונים לא בוררו באופן מעמיק. אליבא דלפלר, בחינה מחודשת של כתבים אלה לא רק מעמידה את חיבורו של חיון כחוליה בשרשרת טקסטואלית המפרשת את סוד האמונה השבתאי – יהיה מחברו אשר יהיה – אלא גם מפרנסת את הקביעה שהנוסח המובא בספר 'עוז לאלהים' תחת השם 'מהימנותא דכלא' הוא הוא אבן הבוחן לעיקרי תורת חיון.
Noam Lefler, ʽFour Versions of Raza diMehemanutaʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 121*-152* (Hebrew).
יונתן מאיר דן בהשפעת פולמוסי חיון על השיח על גבולות הקבלה, שחודש באותם הימים. מתוך סקירת תולדות ה... more יונתן מאיר דן בהשפעת פולמוסי חיון על השיח על גבולות הקבלה, שחודש באותם הימים. מתוך סקירת תולדות הפולמוסים נגד השבתאות והחרמות נגד מנהיגי התנועה, כתביהם ורעיונותיהם, מאיר מגיע למסקנה שהרושם הרב שהותירו החרמות האלה בהיסטוריה של היהדות בת התקופה יצר אשליה שהם הצליחו והשפיעו על המציאות הריאלית. אולם איפכא מסתברא, אליבא דמאיר ריבוי הפולמוסים מלמד דווקא שמרגע שנפרץ החזון לא היה ניתן להחזיר את השיח לגבולותיו הקודמים. אל מול כל ניסיון ליצור קטגוריות בינאריות מובחנות וברורות של הגמוניית האליטה מחד גיסא ושל מינות הומוגנית מאידך גיסא, עלו שוב ושוב תיאולוגיות רדיקליות חדשות לבקרים. יוצא אפוא שיותר משביטאו החרמות את כוחם של הרבנים, הם ביטאו את פחדיהם אל מול האנרכייה ההשקפתית ואת רצונם להגדיר את עצמם מחדש כאליטה ואת צאן מרעיתם שסר למרותה של אותה האליטה — כיהדות רבנית נורמטיווית. אם כן החרמות השפיעו בעיקר על מי שהטילו ועל מי שקיבלו אותם. ההדפסה הנרחבת של ספרות הקבלה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה, על פי מאיר, לא נבעה בהכרח מן הרצון להפיץ את הקבלה ברבים, אלא דווקא מהרצון לשים מחסום להפצת הקבלה החלופית באמצעות כתבי־יד, באופן פרוע ובלתי מפוקח. הדפוס נתפס כמחסום לפרשנויות שגויות. אולם שוב, משנפתח הפתח לא הייתה עוד משמעות לגבולות: שעתו של הרנסנס הקבלי הפופולרי הגיעה.
מאמרו של תום פרנס מתמקד בשאלת תודעתו העצמית של נחמיה חייא חיון על רקע מאבקי הירושה בתנועה השבתאית... more מאמרו של תום פרנס מתמקד בשאלת תודעתו העצמית של נחמיה חייא חיון על רקע מאבקי הירושה בתנועה השבתאית אחר מותו של משיחה ועל רקע הפילוגים והוויכוחים התיאולוגיים בקרב שבתאי המאה השמונה עשרה. מעיונו של פרנס בחיבורו המרכזי של חיון, 'עוז לאלהים', ובחיבורים נוספים פרי עטו, עולה דמותו כהוגה עצמאי, אשר מרד במוריו השונים וביקש לנכס לעצמו תפקיד מפתח בתהליך הגאולה ואולי אף את מעמד המשיח. המאמר דן בנושאים מרכזיים בהגות השבתאית, כגון סוד האלוהות, אידיאולוגיית האמונה ומשמעותה של המשיחיות. אליבא דפרנס יש להבין את התיאולוגיה של חיון בראש ובראשונה כניסיון להמציא שבתאות מחדש, שבתאות ללא שבתי, שבתאות שתמשיך לקדם את הרעיון המשיחי ואת תהליך הגאולה, אך מבלי להשתעבד לדמותו של שבתי צבי, להיקבר בקברו או להתמסר לציפייה לחזרתו דווקא, בבחינת שבתי מת, יחי המשיח — יהיה אשר יהיה.
Tom Parnass' article focuses on the question of his self-consciousness against the backdrop of the succession struggles inside the Sabbatian movement after its leader’s demise as well as the subsequent schisms and theological debates in the eighteenth century. On the basis of a perusal of Hayyon’s works, not least his masterpiece Oz lElohim, Parnass depicts an independent thinker who rebelled against his various mentors and sought to secure for himself a key role in the redemption drama, perhaps even the part of Messiah. Furthermore, this paper discusses central topics in Sabbatian thought, including the mystery behind divinity, the ideology of faith, and the meaning of messianism. According to Parnass, Hayyon’s theology should by and large be grasped as an attempt to reinvent Sabbatianism as an ideology that can continue to advance the messianic idea and the redemption, without subjugating the movement to the image of Šabbetay Sevi. That is to say, the kabbalist endeavored to prevent devotees from burying themselves in the leader’s grave or clinging to expectations of his return in the sense of “Šabbetay is dead, long live the Messiah” come what may.
במאמרה, לי ברטוב, חושפת את מהפכנותו של חיון ואת חדשנותה של שיטתו. ברטוב פותחת בהצגת המערכת הקבלית... more במאמרה, לי ברטוב, חושפת את מהפכנותו של חיון ואת חדשנותה של שיטתו. ברטוב פותחת בהצגת המערכת הקבלית החדשנית שבנה חיון במטרה להניח יסודות לתהליך הגאולה הצפוי. צעד אחר צעד תיאר חיון בפני קוראיו את התיאוסופיה של הגאולה הרמוזה במה שכינה ‘סוד הוציא חמה מנרתיקה‘. לשם כך הוא נדרש לחולל שינויים מקיפים ביסודותיה המוכרים של הקבלה, שבמרכזם תיאור אור האין־סוף ועולם האצילות כיצירות ברואות יש מאין, להמעיט באופן חסר תקדים במעמד הספירות הקבליות, ולספר מחדש את סיפור השכינה, גלותה ומערכת יחסיה עם הקב״ה. חשיפת נדבכים אלה בכתביו זורה אור אחר על תורת השילוש במשנתו, על יחסו לאנתרופומורפיזמים ועל שאלת תפקיד המצוות בהשקפתו. לאחר מכן ברטוב פונה להתחקות אחר מקורותיה של שיטת חיון ודנה מחדש באפשרות שהוא החזיק בתפיסה שמקורה בשבתי צבי ולא בקארדוזו כפי שהציע יהודה ליבס. היא מוצאת קרבה רעיונית בין תורת חיון לבין המסורות על אודות סוד האמונה שבהן החזיקו שמואל פרימו (סופרו של שבתי צבי ור‘ נתן העזתי (נביאו) בכתביו האחרונים, בעוד שקארדוזו התנגד למסורות אלה. ברטוב מעלה את האפשרות שתורת חיון היא העדות העשירה ביותר לתורת שבתי צבי עצמו, ואי לכך בכוחה לחשוף בבירור יתר את החידוש הגדול של סוד האמונה השבתאי.
n her article, Lee Bartov elucidates the revolutionary aspects of Hayyon and his innovative approach, while positioning him as a key source capable of unveiling the true essence of Šabbetay Sevi’s ‘secret of faith’. She opens by presenting the novel kabbalistic framework that Hayyon erected with the objective of laying the groundwork for the anticipated redemption. To this end, Hayyon introduced sweeping revisions in the established foundations of Jewish Kabbalah, dismantling its Neoplatonic principles. Above all, the kabbalist described the light of the En Sof and the emanatory world as creations made from naught. In an unprecedented manner, he diminished the status of the kabbalistic Sefirot and modified the story of the Šexina (divine presence), her exile, and relationship with God. The unearthing of these layers has shed new light on three aspects of the Hayyonian doctrine: the trinity; the question of anthropomorphism; and the role of the commandments. At this juncture, Bartov tracks down the sources underlying Hayyon’s tradition and reexamines the possibility that he espoused a view that is rooted in Šabbetay Sevi and not, as Yehuda Liebes hypothesizes, Abraham Miguel Cardoso. Furthermore, she observes that Hayyon’s teachings are strongly aligned with the traditions concerning the secret of faith espoused by Samuel Primo (Sevi’s private secretary) and Nathan in the prophet’s later writings. Bartov raises the possibility that Hayyon’s doctrine is the richest testimony concerning that of messiah from Izmir himself. Therefore, the mystagogue’s oeuvre has the wherewithal to lucidly divulge the far-reaching innovations in the Sabbatian secret of faith.
Lee Bartov, ʽŠabbetay Ṣevi’s Theological Legacy Revisited: Kabbalistic Innovations in the “Secret of Faith” Traditions by Nehemiah Ḥiyya Ḥayyon, Samuel Primo, and Nathan of Gazaʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 19*-63* (Hebrew).
Efrat Lederfein-Gilboa’s piece explicates Zikkaron liVne Yisrael — a key monograph in the histori... more Efrat Lederfein-Gilboa’s piece explicates Zikkaron liVne Yisrael — a key monograph in the historiography of the Sabbatian movement. This book was penned in approximately 1682 by Baruch ben Gershon of Arezzo, a member of a distinguished Italian-Jewish family. The undisputed historical importance of this work led many of its interpreters to ponder its content exclusively from a chronicler’s perspective, to the detriment of its literary aspects. Lederfein-Gilboa endeavors to balance this picture by uncovering Zikkaron’s propagandic aspects: the bolstering of the status of Šabbetay Sevi as God’s messiah and of Nathan of Gaza as his prophet. In her estimation, the text’s stories about the latter do not necessarily reflect a historical truth; their primary objective is to forge an inseparable bond between the venerated figure of Isaac Luria (haAri) and the Gazan as his unequivocal successor. This literary step attributes to Nathan the religious and cultural freight of haAri. In so doing, Baruch cemented the Gazan’s standing as a true prophet who is privy to and comprehends da'at Elyon (divine knowledge), including its greatest secret — that of the Messiah. Polishing up Nathan’s bona fides also shored up the validity of his foremost revelation: the messiahship of Šabbetay Sevi.
מאמרה של אפרת לדרפיין־גלבוע עוסק בספר ‘זכרון לבני ישראל‘, מונוגרפיה מרכזית בדברי הימים של התנועה השבתאית, שכתב בשנת 1682 לערך ברוך בן גרשון מאריצו, יהודי איטלקי, צאצא למשפחה מיוחסת, שחי בעיר מודנה. חשיבותו ההיסטורית של החיבור, שאין עליה עוררין, גרמה לרוב העוסקים בו להתחבט בתכניו אך ורק מבעד לפריזמה היסטורית ולהתעלם מהיבטיו הספרותיים. לדרפיין־גלבוע מבקשת לאזן את התמונה על ידי חשיפת היסודות התעמולתיים של הספר: חיזוק מעמדם של שבתי צבי כמשיח ה‘ ושל נתן העזתי כנביאו. לטענתה הסיפורים על אודות נתן המופיעים במונוגרפיה אינם משקפים בהכרח אמת היסטורית — מטרתם העיקרית לרקום קשר בל יינתק בין דמותו הנערצת של האר״י לדמותו של נתן כיורשו המובהק. מהלך ספרותי זה זוקף לזכותו של נתן את מטענו הדתי והתרבותי של האר״י, ומחזק בעיני הקורא את מעמדו כנביא אמת, יודע דעת עליון, איש שרזי שמיים נהירים ונגישים לו, כולל גדול הסודות: סוד המשיח. חיזוק מעמדו של נתן כנביא מעצים את תוקף נבואתו המרכזית, זו על משיחיותו של שבתי צבי.
Elliot Wolfson's article examines the concept of En Sof in Hayyon’s theosophical musings over a f... more Elliot Wolfson's article examines the concept of En Sof in Hayyon’s theosophical musings over a few major excerpts from the Zohar anthology, such as Idra Rabba and Idra Zuta, which are known for their intricate symbolism. His commentary leans on Abraham Miguel Cardoso’s Raza diMehemanuta. Hayyon included this work in his own book, cOz lElohim, under the title Mehemanuta deXolla. According to Wolfson, he took issue with the kabbalists who maintained that the term En Sof denotes ‘a single object that is categorically simple’. Hayyon claimed that the term refers to the dissemination of light that extends ad infinitum from Attiqa Qaddiša dexol Qaddisayya — the loftiest revelation of the divinity. From the mystagogue’s standpoint, one can preserve the philosophical taxonomy of an unambivalent essence en route to signifying the boundless First Emanator (ma’as il rišon). For this reason, it is impossible to even define the latter as “number one” from a mathematical perspective, even if we accept the paradox that the confirmation of this essence attests to its negation. Positively speaking, En Sof denotes the spread of the light from the impalpable essence, whose quiddity is comprised of a lack of intangibility. This process is akin to lighting a candle’s flame, wherein the flow is also equated with a receiving vessel. Hayyon drew a distinction between the En Sof and the mystery it contains, on the premise that the word raza hints to ‘the foundation of the matter itself’. This mysteriousness refers to either the concealed portion (senio) of the Attiqa Qaddiša dexol Qaddišin, which is hidden in the light it emits, or to nišmeta dexol nišmatin (the soul of all souls) dwelling therein. Since the concealedelement (the interiority of the First Emanator’s desire) is responsible for the simsum—a process that was set in motion by the feminine ability to define—we can assume that it should be classified as a female.
איל פריזינטי הוא כתב עת רב־לשוני לחקר יהדות ספרד, תולדותיה, לשונותיה, תרבותה וספרותה, היוצא לאור ... more איל פריזינטי הוא כתב עת רב־לשוני לחקר יהדות ספרד, תולדותיה, לשונותיה, תרבותה וספרותה, היוצא לאור מדי שנה בשנה. בגיליון הנוכחי, גיליון יד-טו לשנים 2021-2020, שלושה מדורים. המדור הראשון עוסק בחקר יהדות ספרד בימי־הביניים ובו שישה מאמרים בשפה העברית. המדור השני נוצר בעקבות הידיעה על מותה של עמיתה יקרה, ד"ר נינה פינטו־אבקסיס ז"ל (2019-1971), חוקרת תרבותם וספרותם של יהודי צפון מרוקו הדוברים חכיתיה. עמיתיה נענו לבקשתנו לפרסם לכבודה מאמרים העוסקים בתחומי מחקריה. מדור זה מוקדש לזכרה, והוא כולל שישה מאמרים (שניים בעברית, שלושה בספרדית ואחד באנגלית) ורשימה הסוקרת את מפעלה המחקרי והספרותי מאת גלית חזן־רוקם. המדור השלישי, שכל ארבעת המאמרים בו כתובים באנגלית, עוסק בנושאי מחקר מגוונים הקשורים ביהדות ספרד. המדורים נחלקים לחטיבות, לפי שפות הכתיבה של המאמרים: חטיבה עברית, וחטיבה לועזית ובה מאמרים באנגלית ובספרדית.
El Prezente - Journal for Sephardic Studies,, 2020
El Prezente: Journal for Sephardic Studies is published annually. This volume, 14-15, is a double... more El Prezente: Journal for Sephardic Studies is published annually. This volume, 14-15, is a double issue covering 2020 and 2021. It comprises three sections. The first one, Miscellanea, presents four articles on various aspects of Sephardic culture, including the Kabbalah and hagiographic stories about the leading Kabbalists; a discussion of modernization and secularization among the Sephardim; and a discussion of Sephardic characters in Serbian literature. As we began to work on this volume, we received the very sad news of the death of a dear colleague, Dr. Nina Pinto Abecassis (1971-2019), a researcher of the culture and literature of the Haketia-speaking Jews of Morocco. We turned to her colleagues, asking for contributions in her memory. Thus, the second section of this Volume was created, including one article in English, three in Spanish, and two in Hebrew, as well as a review of Nina’s work by Galit Hasan-Rokem. The final section, comprising six articles in Hebrew, explores Sephardic Jewry in the Middle Ages. The volume is divided orthographically into a “Latin” part (with articles in English and Spanish) and a Hebrew part.
Milos M. Damjanovic's article introduces us to an essay by Grigorije Božović (1880-1945), a promi... more Milos M. Damjanovic's article introduces us to an essay by Grigorije Božović (1880-1945), a prominent Serbian writer and journalist in the first half of the twentieth century. In 1940, a collection of articles entitled Nasi Jevreji (Our Jews) was published in Belgrade, containing writings by various Yugoslavian intellectuals, mainly Serbs, opposing the flood of anti-Semitic propaganda that had entered the Kingdom of Yugoslavia from elsewhere in Europe. The name of the collection in itself reflects the philosemitic outlook of the authors, all of whom regarded the Jews as an autochthonous and patriotic presence. Damjanović’s contribution explores the story of Jaša Alfandari, a young Serbian Jew who like many from his community had joined the army to defend his homeland. Alfandari was held as a prisoner of the Austro- Hungarian Army, and was sentenced to hard labor in the Nezaider camp, where he became renowned for his patriotic devotion. Božović, who was also arrested and sent to this camp, along with other Serbian intellectuals, depicted Alfandari as a Serbian national hero. 'The article discusses Božović’s character and attempts to clarify the true identity of the hero of his story.
Matthias B. Lehmann offers a comprehensive socio-historical analysis of the public debate surroun... more Matthias B. Lehmann offers a comprehensive socio-historical analysis of the public debate surrounding the Sarajevo burial society (Hevra Qedosa) conducted on the pages of the important Viennese Sephardic newspaper El Correo de Viena (The Vienna Post) in the years 1871-1884. The author proposes a new understanding of the concept of “secularization” among Ladino-speaking Jews in the Balkan peninsula in the nineteenth century, challenging prevailing research assumptions concerning the terms “Westernization” and “secularization”. Lehmann argues that the processes of change in Sephardic communities in this period sought to expropriate religious services from the rabbinate, due to the harm they caused to weaker sections of the community, rather than to abandon the tradition. Accordingly, he suggests, the process should more accurately be described as one of anti-clericalism rather than secularization.
Itamar Drori's article focuses on the sphere of mystics, discussing the story of the miraculous b... more Itamar Drori's article focuses on the sphere of mystics, discussing the story of the miraculous burial of R. Joseph Hayyim of Baghdad on the Mount of Olives in Jerusalem, as a manifestation of a perceived spatial continuum between Baghdad, Aleppo, and Jerusalem. The article begins by analyzing and comparing the different traditions of the story, highlighting its affinity to key figures in the Baghdadi and Aleppan communities that developed in Jerusalem in the 1920s and 1930s. The latter section of the article examines the foundations of the story of the miraculous burial, focusing in particular on the aspect of spatial continuum in light of the motif of the goat that also appears in the Ashkenazi domain, for example in a well- known story by S.Y. Agnon. This motif highlights the contrast between the underground passage to Israel found in the Ashkenazi oral tradition and the visible above-ground route in the stories he discusses, explaining the spatial consciousness the latter perception embodies.
מאמרו של איתמר דרורי עוסק בחקר המיסטיקה ועניינו סיפור קבורתו הניסית של ר' יוסף חיים מבגדאד בהר הזיתים בירושלים כביטוי לתודעת מקום הרואה בבגדאד, בחלב ובירושלים רצף מרחבי אחד. המחבר פותח בניתוח המסורות השונות של הסיפור, בהשוואה בין מסורת למסורת ובהצבעה על כך שהסיפור שויך לדמויות מרכזיות בקהילות היהודיות שהתגבשו בערים אלה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. המאמר נחתם בבחינת יסודותיו של סיפור הקבורה הניסי וסוגיית הרציפות המרחבית לאור מוטיב העז, המופיע גם בספרות היהודית שבעל פה במרחבי אשכנז, וכן בסיפורו של ש״י עגנון, "מעשה העז". מוטיב זה מצביע על הניגוד בין הדרך הנסתרת, התת־קרקעית, לארץ ישראל, המאפיינת את השימוש בו בספרות שבעל פה באשכנז, לעומת הדרך העל־קרקעית הגלויה במסורות הנידונות במאמר, המשקפת את תודעת הרצף המרחבי העומדת במוקד הדיון.
J. H. Chajes's article describes the phenomenon of “Sexorcism: Sexual Dimensions of Dibbuq Posses... more J. H. Chajes's article describes the phenomenon of “Sexorcism: Sexual Dimensions of Dibbuq Possession and Exorcism”. Chajes explores the sexual and gender characteristics of various forms of possession and their associated treatments, focusing on the Jewish domain in the Early Modern era. The author’s point of departure is that given the characteristic worldviews and thought patterns of the Jewish domain in this period, numerous similarities can be found between the various local perceptions of possession and between the methods and means used by Jews to exorcise spirits and dibbuqs in different Jewish communities
As befits a memorial section, the section devoted to the memory of Nina Pinto Abecassis also incl... more As befits a memorial section, the section devoted to the memory of Nina Pinto Abecassis also includes a review of our late colleague’s research and literary works, written by Galit Hasan-Rokem.
Gila Hadar's article offers a new reading of an unusual and rare chronicle entitled Anais de Arzi... more Gila Hadar's article offers a new reading of an unusual and rare chronicle entitled Anais de Arzila, written in the 1530s and 1540s by Bernardo Rodrigues (1471-1550). The chronicle constitutes an important historical document that casts light on everyday life in Arzila, a fortress town on the northern coast of Morocco struggling to survive after its conquest by Portugal in 1471. While this situation was not exceptional, and was common to all the Portuguese colonies in North Africa at the time, the unique feature is the chronicle’s emphasis on marginal narratives. Rodrigues includes a personal, historical, and literary perspective on his beloved town, painting a portrait of its complex and multifaceted residents. Unlike other chronicles, the core of his text is a description of people - men and women; Christians, Muslims, and New Christians - with all their desires and emotions. This article is included in a dedicated section honoring the memory of Nina Pinto Abecassis.
Yaacov Bentolila's article explores the changes in the Spanish influence on the Jewish community ... more Yaacov Bentolila's article explores the changes in the Spanish influence on the Jewish community of Tétouan, as reflected in its records of deaths. The ledger of the Hevra Qedosa of Tétouan includes 3,306 entries for deaths extending over a period of almost one hundred years (1896-1987), during a period when northern Morocco was subject to Spanish influence, particularly after it came under the Spanish protectorate in 1912. Following their positive interaction with the Spanish, the Jews adapted relatively quickly to new norms, including changes in their language, dress, and names. The ledger of deaths marks the progress of these processes of adaptation, particularly regarding the following aspects: the use of modern Spanish in the society’s records; the recording of double family names, as customary in Spain; the recording of married women including mention of their maiden name, also as customary in Spain; and various forms, traditional and modern, in the registration of men and women.
This article is included in a dedicated section honoring the memory of Nina Pinto Abecassis.
הגיליון הנוכחי של איל פריזינטי הוא גיליון כפול (טז–יז), המתפרס על השנים 2022 ו-2023. איל פריזינטי... more הגיליון הנוכחי של איל פריזינטי הוא גיליון כפול (טז–יז), המתפרס על השנים 2022 ו-2023. איל פריזינטי הוא כתב-עת מדעי רב לשוני שהמאמרים המתפרסמים בו עוברים שיפוט עמיתים; כתב-העת עוסק בחקר יהדות ספרד, תולדותיה, לשונותיה, תרבותה וספרותה, ויוצא לאור מדי שנה. רוב רובו של גיליון זה מוקדש לדמותו הכובשת והשנויה במחלוקת של ההוגה השבתאי והמקובל המשיחי חכם ר' נחמיה חייא חיון, יליד עיר תהילה שאראיי דמן בוצנא יע״א (יגן עליה אלוהים, ובעברית בת ימינו: סרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה), אשר במסעותיו הרבים והתכופים חבק את העולם היהודי כולו. שלא כמנהיגים והוגי דעות שבתאים מובילים אחרים, בכל הקשור בחקר כתבי חיון הפרוץ מרובה על העומד. לא שחס ושלום אין מה לחקור, שהרי חיון היה היחיד מקרב השבתאים שהדפיס את כתביו (בברלין ובאמשטרדם), ואף 'סוד האמונה' המיוחס לשבתי צבי הוא זה שהביאו לדפוס, אלא שהחוקרים סבורים בדרך כלל שאין בכתבי חיון שבתאות של ממש או אפילו רמז לשמו של שבתי צבי. כשמצרפים לסברה מקובלת זו את העובדה שחיון לא פעל בימי הרעש הגדול של שבתי צבי עצמו ונתן העזתי נביאו, ושהוא גם לא ניצב בשערי הפולמוסים הגדולים של יעקב עמדן בשנות החמישים של המאה השמונה עשרה – היעדר המחקר עליו כמעט מתקבל בהבנה. ואולם לאמיתו של דבר שמו של חיון עולה תכופות אף בכתבי עמדן עצמו, בתור ארכי-כופר, מעין אב טיפוס של המינות המתפרצת, ובני זמנו של חיון הרבו לתקוף אותו על המינות השבתאית הנרמזת כביכול בדבריו, אם כי הוא הכחיש את הדבר וראה את עצמו כעומד מנגד לחוגים השבתאיים שהכיר היטב ולנפשות הפועלות בהם, ואם לאו דווקא מנגד – לפחות מעליהם. גרשם שלום הגדיר את חיון כמקובל 'בעל הסקנדל השבתאי המפורסם ביותר בתחילת המאה השמונה עשרה'. חיון התנהג כבעל שם נודד וכבעל חלומות שאליהו ומטטרון מתגלים אליו תדיר, אך למרבה הפלא תופעות אלה לא באו לידי ביטוי בכתביו, המכילים תיאולוגיה מופשטת למדי. דמות זו, הרווּיה סתירות מסתירות שונות, ראויה בהחלט למונוגרפיה בפני עצמה, וגיליון זה רובו ככולו תובע את עלבונו. אנו מבקשים לחשוף לפני הקוראים את המהפכנות של האיש ושל השקפותיו ואת חיבוריו. מלבד המחקרים החדשים על אודותיו מתפרסמות בגיליון לראשונה מהדורות מדעיות של כתביו, וכל בשורה תתבשר במקומה, בסקירת הגיליון על חטיבותיו ומדוריהן. ככל גיליונותינו גיליון זה מתחלק לשתי חטיבות: עברית ולועזית. לגיליון שני מדורים: מדור מאמרים ומדור מהדורות. במדור הראשון חמישה מאמרים העוסקים כולם בשבתאות, שלושה מהם בחטיבה העברית ושניים בחטיבה הלועזית, ואילו מדור המהדורות כולו בעברית.
In the pages to come, we will endeavor to unearth the revolutionary nature of Nehemiah Ḥiyya Ḥay... more In the pages to come, we will endeavor to unearth the revolutionary nature of Nehemiah Ḥiyya Ḥayyon, his views, and output. Besides publishing new studies about the mystagogue, El Prezente breaks new ground with maiden scientific editions of his works. Each revelation will be previewed in the ensuing survey of this issue’s parts and sections.
This volume is divided into two parts: Hebrew and English. Moreover, it consists of two sections: articles and editions. In the former, one can find five papers, all of which delve into Sabbatianism. Three of the articles are in Hebrew and the remainder in English. Alternatively, the editions section is exclusively in Hebrew.
להלן מהדורת פרגמנטים על השבתאות מגנזי גרשם שלום, שההדיר יונתן מאיר. גרשם שלום עסק בענייני שבתאות... more להלן מהדורת פרגמנטים על השבתאות מגנזי גרשם שלום, שההדיר יונתן מאיר. גרשם שלום עסק בענייני שבתאות יותר מחמישים שנה, ולדברי מאיר הוא שב וסיפר על השבתאות באופנים שונים בהרצאות, במאמרים ובספרו הגדול 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו' (תל אביב תשי"ז). בארכיונו, השמור בספרייה הלאומית בירושלים, נמצאים עשרות תיקים הנוגעים לשבתאות, ובהם טיוטות, הערות וניסוחים שונים, שלא כולם הגיעו לדפוס. הדברים אמורים במיוחד באשר לשבתאות המאוחרת, האפיקורסית, שלה רצה להקדיש כרך מיוחד (בשם 'השבתאות במחתרת'), אך הדבר לא עלה בידו. מחזור הרצאות שלם מן השנים 1960–1961 על השבתאות המאוחרת, ליתר דיוק על השבתאות שלאחר מות שבתי צבי, יצא לאור לראשונה לא מכבר על פי העתקה של אהוד בן-עזר. בארכיון שמורים גם עשרות תיקים הנוגעים לעבודה שנעשתה במכון לחקר הקבלה בספריית שוקן בשנים 1939–1948, ובכלל זה הקלדת כתבי-יד שבתאיים רבים. כמו כן שמורים בארכיון שלום ובספרייתו מאות תוספות בכתב יד לשני כרכי 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו', הכוללות השלמות, הרחבות ותיקונים, שחלקם שולבו בתרגום האנגלי של הספר, ומכלול רב חשיבות זה יודפס במסגרת אחרת. לרגל מלאת שישים וחמש שנה להופעת שני כרכי 'שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו' ליקט מאיר מתוך הארכיון כמה פרגמנטים רבי עניין, המשקפים מבטים שונים על שלבים שונים של תנועה השבתאית וכן את דרכו המחקרית המיוחדת של גרשם שלום.
אפרת לדרפיין-גלבוע, שמאמרה על אודות החיבור השבתאי 'זכרון לבני ישראל' מאת ברוך בן גרשון נמצא בחטיב... more אפרת לדרפיין-גלבוע, שמאמרה על אודות החיבור השבתאי 'זכרון לבני ישראל' מאת ברוך בן גרשון נמצא בחטיבה הלועזית של גיליון זה, מפרסמת מהדורה מוערת של שני חיבורים שנכתבו והודפסו בשנת תע״ד (1714), בלהט הפולמוס על כתבי חיון. האחד הוא 'עדות לישראל' מאת משה חאגיז והוא כוון כנגד חיון, והשני, 'מודעא רבא', נכתב כתגובה של חיון על דברי תוקפו. הקשרים בין החיבורים הדוקים עד כדי כך שניתן לראות בהם יחידה כמעט עצמאית בפולמוס על אודות חיון, משנתו וכתביו. נוסף על האפראט הביקורתי המצורף לשני הטקסטים, הקדימה להם המהדירה מבוא, שעיקרו סקירת הרקע ההיסטורי לכתיבת כתבי הפולמוס, ושבמרכזו האפשרות לראות בחיבורים אלה ביטוי להלכי רוח של בני הדור בנוגע להתעוררות המשיחית של שבתי צבי.
Efrat Lederfein-Gilboa, whose article featuring the Sabbatian composition Zikkaron liVne Yisrael graces the English language part of this volume, has also contributed a glossed edition of two works that were written and printed in the year 5474 (1714), amidst the controversy over Hayyon’s writings. The first is Moses Hagiz’s Edut liYisrael, which takes issue with Hayyon; and the second, Moda'a Rabba, was formulated on the part of the latter as a reprisal against his critic. These two works correspond with one another in a consistent and thorough matter, to the point where they can be viewed as a nigh distinct unit in the polemics over H ayyon, his gospel, and output. The two texts, with the critical apparatus that Lederfein-Gilboa affixed to them, are preceded by her scholarly introduction. Focusing on the historical background of the two polemics, this preface also elucidates the zeitgeist with regard to the messianic awakening triggered by Šabbetay Sevi that these works exemplify.
להלן מהדורה מדעית מוערת של 'נחש הנחושת' מאת חיון, פרי עמלו של מתניה פישהיימר. החיבור נכתב בתגובה ... more להלן מהדורה מדעית מוערת של 'נחש הנחושת' מאת חיון, פרי עמלו של מתניה פישהיימר. החיבור נכתב בתגובה על הספר 'תוכחת מגולה והצד נחש' (לונדון תע״ה) מאת חכם ר' יוסף אירגאס, שנמתחה בו ביקורת חריפה על חיון ועל משנתו הקבלית. כיאה לחיבור פולמוסי 'נחש הנחושת' מיוסד על מובאות מספרו של התוקף ועל תשובותיו של חיון, שבהן הוא מפריך את האשמות אשר הוטחו בו ומגן בעוז על תפיסתו את סוד האלוהות. חיבור זה הוא המשך טקסטואלי ישיר למחלוקת שפרצה עקב הספר 'עוז לאלהים', והוא עשוי לשמש הן כסיכום מקיף ומפורט והן כמבוא למבקש לבוא בשערי יצירת מופת חָיונית זו. על אף ההקשר האפולוגטי, שלכאורה דורש מטבעו מיתון מסוים של עמדות תיאולוגיות-קבליות 'בעייתיות', הציג חיון ב'נחש הנחושת' את תורתו המהפכנית באופן מתומצת וחשוף יותר מאשר בספרו הקנוני 'עוז לאלהים'. על כן 'נחש הנחושת' הוא בבחינת נספח הכרחי לכל הרוצים להתוודע לתורתו של חיון לפרטיה ללא כחל ושרק.
Matanya Fishaimer, ʽNeḥaš haNeḥošet by Neḥemiah Ḥiyya Ḥayyonʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 153*-272* (Hebrew).
מהדורה זו היא פרי עמלו של נועם לפלר, אשר ההדיר ארבעה נוסחים ל'רזא דמהימנותא' וצירף להם מבוא מדעי ... more מהדורה זו היא פרי עמלו של נועם לפלר, אשר ההדיר ארבעה נוסחים ל'רזא דמהימנותא' וצירף להם מבוא מדעי ואפראט ביקורתי. המגנום אופוס של חיון, הלא הוא ספר 'עוז לאלהים', נכתב כפרשנות ל'רזא דמהימנותא', אך לאמיתו של דבר הוא חיבור עצמאי וחתרני, שממשיך את המהלך האנטי-גנוסטי של רבו של המחבר, המקובל השבתאי אברהם מיכאל קארדוזו, ומבקש להפוך את הטופוגרפיה הקבלית על ראשה. לפלר מגיש מהדורה מוערת לארבעה נוסחים שונים של סוד האלוהות של שבתי צבי, שהם בעלי מוטיבים ותכנים דומים: 'רזא דמהימנותא' (ו'מהימנותא דכלא'), 'רזא דמהימנותא ממהר״ן' (נוסח 'ימות משיח'), 'סוד האלוהות הקדוש', ו'סוד האלוהות שגילה אמיר״ה לשמואל פרימו'. לפלר בוחן את כתבי-היד של ׳רזא דמהימנותא׳ ומהדיר מהדורה ראשונה של חיבור חשוב זה בדפוס, ממש בבחינת 'מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו'. קשה להאמין – וקשה עוד יותר להבין – הכיצד חיבור זה, שגם מתנגדי השבתאות וגם חסידיה ראו בו יצירה של שבתי צבי, לא התפרסם עד עתה כחיבור בפני עצמו, ונוסחיו השונים לא בוררו באופן מעמיק. אליבא דלפלר, בחינה מחודשת של כתבים אלה לא רק מעמידה את חיבורו של חיון כחוליה בשרשרת טקסטואלית המפרשת את סוד האמונה השבתאי – יהיה מחברו אשר יהיה – אלא גם מפרנסת את הקביעה שהנוסח המובא בספר 'עוז לאלהים' תחת השם 'מהימנותא דכלא' הוא הוא אבן הבוחן לעיקרי תורת חיון.
Noam Lefler, ʽFour Versions of Raza diMehemanutaʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 121*-152* (Hebrew).
יונתן מאיר דן בהשפעת פולמוסי חיון על השיח על גבולות הקבלה, שחודש באותם הימים. מתוך סקירת תולדות ה... more יונתן מאיר דן בהשפעת פולמוסי חיון על השיח על גבולות הקבלה, שחודש באותם הימים. מתוך סקירת תולדות הפולמוסים נגד השבתאות והחרמות נגד מנהיגי התנועה, כתביהם ורעיונותיהם, מאיר מגיע למסקנה שהרושם הרב שהותירו החרמות האלה בהיסטוריה של היהדות בת התקופה יצר אשליה שהם הצליחו והשפיעו על המציאות הריאלית. אולם איפכא מסתברא, אליבא דמאיר ריבוי הפולמוסים מלמד דווקא שמרגע שנפרץ החזון לא היה ניתן להחזיר את השיח לגבולותיו הקודמים. אל מול כל ניסיון ליצור קטגוריות בינאריות מובחנות וברורות של הגמוניית האליטה מחד גיסא ושל מינות הומוגנית מאידך גיסא, עלו שוב ושוב תיאולוגיות רדיקליות חדשות לבקרים. יוצא אפוא שיותר משביטאו החרמות את כוחם של הרבנים, הם ביטאו את פחדיהם אל מול האנרכייה ההשקפתית ואת רצונם להגדיר את עצמם מחדש כאליטה ואת צאן מרעיתם שסר למרותה של אותה האליטה — כיהדות רבנית נורמטיווית. אם כן החרמות השפיעו בעיקר על מי שהטילו ועל מי שקיבלו אותם. ההדפסה הנרחבת של ספרות הקבלה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה, על פי מאיר, לא נבעה בהכרח מן הרצון להפיץ את הקבלה ברבים, אלא דווקא מהרצון לשים מחסום להפצת הקבלה החלופית באמצעות כתבי־יד, באופן פרוע ובלתי מפוקח. הדפוס נתפס כמחסום לפרשנויות שגויות. אולם שוב, משנפתח הפתח לא הייתה עוד משמעות לגבולות: שעתו של הרנסנס הקבלי הפופולרי הגיעה.
מאמרו של תום פרנס מתמקד בשאלת תודעתו העצמית של נחמיה חייא חיון על רקע מאבקי הירושה בתנועה השבתאית... more מאמרו של תום פרנס מתמקד בשאלת תודעתו העצמית של נחמיה חייא חיון על רקע מאבקי הירושה בתנועה השבתאית אחר מותו של משיחה ועל רקע הפילוגים והוויכוחים התיאולוגיים בקרב שבתאי המאה השמונה עשרה. מעיונו של פרנס בחיבורו המרכזי של חיון, 'עוז לאלהים', ובחיבורים נוספים פרי עטו, עולה דמותו כהוגה עצמאי, אשר מרד במוריו השונים וביקש לנכס לעצמו תפקיד מפתח בתהליך הגאולה ואולי אף את מעמד המשיח. המאמר דן בנושאים מרכזיים בהגות השבתאית, כגון סוד האלוהות, אידיאולוגיית האמונה ומשמעותה של המשיחיות. אליבא דפרנס יש להבין את התיאולוגיה של חיון בראש ובראשונה כניסיון להמציא שבתאות מחדש, שבתאות ללא שבתי, שבתאות שתמשיך לקדם את הרעיון המשיחי ואת תהליך הגאולה, אך מבלי להשתעבד לדמותו של שבתי צבי, להיקבר בקברו או להתמסר לציפייה לחזרתו דווקא, בבחינת שבתי מת, יחי המשיח — יהיה אשר יהיה.
Tom Parnass' article focuses on the question of his self-consciousness against the backdrop of the succession struggles inside the Sabbatian movement after its leader’s demise as well as the subsequent schisms and theological debates in the eighteenth century. On the basis of a perusal of Hayyon’s works, not least his masterpiece Oz lElohim, Parnass depicts an independent thinker who rebelled against his various mentors and sought to secure for himself a key role in the redemption drama, perhaps even the part of Messiah. Furthermore, this paper discusses central topics in Sabbatian thought, including the mystery behind divinity, the ideology of faith, and the meaning of messianism. According to Parnass, Hayyon’s theology should by and large be grasped as an attempt to reinvent Sabbatianism as an ideology that can continue to advance the messianic idea and the redemption, without subjugating the movement to the image of Šabbetay Sevi. That is to say, the kabbalist endeavored to prevent devotees from burying themselves in the leader’s grave or clinging to expectations of his return in the sense of “Šabbetay is dead, long live the Messiah” come what may.
במאמרה, לי ברטוב, חושפת את מהפכנותו של חיון ואת חדשנותה של שיטתו. ברטוב פותחת בהצגת המערכת הקבלית... more במאמרה, לי ברטוב, חושפת את מהפכנותו של חיון ואת חדשנותה של שיטתו. ברטוב פותחת בהצגת המערכת הקבלית החדשנית שבנה חיון במטרה להניח יסודות לתהליך הגאולה הצפוי. צעד אחר צעד תיאר חיון בפני קוראיו את התיאוסופיה של הגאולה הרמוזה במה שכינה ‘סוד הוציא חמה מנרתיקה‘. לשם כך הוא נדרש לחולל שינויים מקיפים ביסודותיה המוכרים של הקבלה, שבמרכזם תיאור אור האין־סוף ועולם האצילות כיצירות ברואות יש מאין, להמעיט באופן חסר תקדים במעמד הספירות הקבליות, ולספר מחדש את סיפור השכינה, גלותה ומערכת יחסיה עם הקב״ה. חשיפת נדבכים אלה בכתביו זורה אור אחר על תורת השילוש במשנתו, על יחסו לאנתרופומורפיזמים ועל שאלת תפקיד המצוות בהשקפתו. לאחר מכן ברטוב פונה להתחקות אחר מקורותיה של שיטת חיון ודנה מחדש באפשרות שהוא החזיק בתפיסה שמקורה בשבתי צבי ולא בקארדוזו כפי שהציע יהודה ליבס. היא מוצאת קרבה רעיונית בין תורת חיון לבין המסורות על אודות סוד האמונה שבהן החזיקו שמואל פרימו (סופרו של שבתי צבי ור‘ נתן העזתי (נביאו) בכתביו האחרונים, בעוד שקארדוזו התנגד למסורות אלה. ברטוב מעלה את האפשרות שתורת חיון היא העדות העשירה ביותר לתורת שבתי צבי עצמו, ואי לכך בכוחה לחשוף בבירור יתר את החידוש הגדול של סוד האמונה השבתאי.
n her article, Lee Bartov elucidates the revolutionary aspects of Hayyon and his innovative approach, while positioning him as a key source capable of unveiling the true essence of Šabbetay Sevi’s ‘secret of faith’. She opens by presenting the novel kabbalistic framework that Hayyon erected with the objective of laying the groundwork for the anticipated redemption. To this end, Hayyon introduced sweeping revisions in the established foundations of Jewish Kabbalah, dismantling its Neoplatonic principles. Above all, the kabbalist described the light of the En Sof and the emanatory world as creations made from naught. In an unprecedented manner, he diminished the status of the kabbalistic Sefirot and modified the story of the Šexina (divine presence), her exile, and relationship with God. The unearthing of these layers has shed new light on three aspects of the Hayyonian doctrine: the trinity; the question of anthropomorphism; and the role of the commandments. At this juncture, Bartov tracks down the sources underlying Hayyon’s tradition and reexamines the possibility that he espoused a view that is rooted in Šabbetay Sevi and not, as Yehuda Liebes hypothesizes, Abraham Miguel Cardoso. Furthermore, she observes that Hayyon’s teachings are strongly aligned with the traditions concerning the secret of faith espoused by Samuel Primo (Sevi’s private secretary) and Nathan in the prophet’s later writings. Bartov raises the possibility that Hayyon’s doctrine is the richest testimony concerning that of messiah from Izmir himself. Therefore, the mystagogue’s oeuvre has the wherewithal to lucidly divulge the far-reaching innovations in the Sabbatian secret of faith.
Lee Bartov, ʽŠabbetay Ṣevi’s Theological Legacy Revisited: Kabbalistic Innovations in the “Secret of Faith” Traditions by Nehemiah Ḥiyya Ḥayyon, Samuel Primo, and Nathan of Gazaʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 19*-63* (Hebrew).
Efrat Lederfein-Gilboa’s piece explicates Zikkaron liVne Yisrael — a key monograph in the histori... more Efrat Lederfein-Gilboa’s piece explicates Zikkaron liVne Yisrael — a key monograph in the historiography of the Sabbatian movement. This book was penned in approximately 1682 by Baruch ben Gershon of Arezzo, a member of a distinguished Italian-Jewish family. The undisputed historical importance of this work led many of its interpreters to ponder its content exclusively from a chronicler’s perspective, to the detriment of its literary aspects. Lederfein-Gilboa endeavors to balance this picture by uncovering Zikkaron’s propagandic aspects: the bolstering of the status of Šabbetay Sevi as God’s messiah and of Nathan of Gaza as his prophet. In her estimation, the text’s stories about the latter do not necessarily reflect a historical truth; their primary objective is to forge an inseparable bond between the venerated figure of Isaac Luria (haAri) and the Gazan as his unequivocal successor. This literary step attributes to Nathan the religious and cultural freight of haAri. In so doing, Baruch cemented the Gazan’s standing as a true prophet who is privy to and comprehends da'at Elyon (divine knowledge), including its greatest secret — that of the Messiah. Polishing up Nathan’s bona fides also shored up the validity of his foremost revelation: the messiahship of Šabbetay Sevi.
מאמרה של אפרת לדרפיין־גלבוע עוסק בספר ‘זכרון לבני ישראל‘, מונוגרפיה מרכזית בדברי הימים של התנועה השבתאית, שכתב בשנת 1682 לערך ברוך בן גרשון מאריצו, יהודי איטלקי, צאצא למשפחה מיוחסת, שחי בעיר מודנה. חשיבותו ההיסטורית של החיבור, שאין עליה עוררין, גרמה לרוב העוסקים בו להתחבט בתכניו אך ורק מבעד לפריזמה היסטורית ולהתעלם מהיבטיו הספרותיים. לדרפיין־גלבוע מבקשת לאזן את התמונה על ידי חשיפת היסודות התעמולתיים של הספר: חיזוק מעמדם של שבתי צבי כמשיח ה‘ ושל נתן העזתי כנביאו. לטענתה הסיפורים על אודות נתן המופיעים במונוגרפיה אינם משקפים בהכרח אמת היסטורית — מטרתם העיקרית לרקום קשר בל יינתק בין דמותו הנערצת של האר״י לדמותו של נתן כיורשו המובהק. מהלך ספרותי זה זוקף לזכותו של נתן את מטענו הדתי והתרבותי של האר״י, ומחזק בעיני הקורא את מעמדו כנביא אמת, יודע דעת עליון, איש שרזי שמיים נהירים ונגישים לו, כולל גדול הסודות: סוד המשיח. חיזוק מעמדו של נתן כנביא מעצים את תוקף נבואתו המרכזית, זו על משיחיותו של שבתי צבי.
Elliot Wolfson's article examines the concept of En Sof in Hayyon’s theosophical musings over a f... more Elliot Wolfson's article examines the concept of En Sof in Hayyon’s theosophical musings over a few major excerpts from the Zohar anthology, such as Idra Rabba and Idra Zuta, which are known for their intricate symbolism. His commentary leans on Abraham Miguel Cardoso’s Raza diMehemanuta. Hayyon included this work in his own book, cOz lElohim, under the title Mehemanuta deXolla. According to Wolfson, he took issue with the kabbalists who maintained that the term En Sof denotes ‘a single object that is categorically simple’. Hayyon claimed that the term refers to the dissemination of light that extends ad infinitum from Attiqa Qaddiša dexol Qaddisayya — the loftiest revelation of the divinity. From the mystagogue’s standpoint, one can preserve the philosophical taxonomy of an unambivalent essence en route to signifying the boundless First Emanator (ma’as il rišon). For this reason, it is impossible to even define the latter as “number one” from a mathematical perspective, even if we accept the paradox that the confirmation of this essence attests to its negation. Positively speaking, En Sof denotes the spread of the light from the impalpable essence, whose quiddity is comprised of a lack of intangibility. This process is akin to lighting a candle’s flame, wherein the flow is also equated with a receiving vessel. Hayyon drew a distinction between the En Sof and the mystery it contains, on the premise that the word raza hints to ‘the foundation of the matter itself’. This mysteriousness refers to either the concealed portion (senio) of the Attiqa Qaddiša dexol Qaddišin, which is hidden in the light it emits, or to nišmeta dexol nišmatin (the soul of all souls) dwelling therein. Since the concealedelement (the interiority of the First Emanator’s desire) is responsible for the simsum—a process that was set in motion by the feminine ability to define—we can assume that it should be classified as a female.
איל פריזינטי הוא כתב עת רב־לשוני לחקר יהדות ספרד, תולדותיה, לשונותיה, תרבותה וספרותה, היוצא לאור ... more איל פריזינטי הוא כתב עת רב־לשוני לחקר יהדות ספרד, תולדותיה, לשונותיה, תרבותה וספרותה, היוצא לאור מדי שנה בשנה. בגיליון הנוכחי, גיליון יד-טו לשנים 2021-2020, שלושה מדורים. המדור הראשון עוסק בחקר יהדות ספרד בימי־הביניים ובו שישה מאמרים בשפה העברית. המדור השני נוצר בעקבות הידיעה על מותה של עמיתה יקרה, ד"ר נינה פינטו־אבקסיס ז"ל (2019-1971), חוקרת תרבותם וספרותם של יהודי צפון מרוקו הדוברים חכיתיה. עמיתיה נענו לבקשתנו לפרסם לכבודה מאמרים העוסקים בתחומי מחקריה. מדור זה מוקדש לזכרה, והוא כולל שישה מאמרים (שניים בעברית, שלושה בספרדית ואחד באנגלית) ורשימה הסוקרת את מפעלה המחקרי והספרותי מאת גלית חזן־רוקם. המדור השלישי, שכל ארבעת המאמרים בו כתובים באנגלית, עוסק בנושאי מחקר מגוונים הקשורים ביהדות ספרד. המדורים נחלקים לחטיבות, לפי שפות הכתיבה של המאמרים: חטיבה עברית, וחטיבה לועזית ובה מאמרים באנגלית ובספרדית.
El Prezente - Journal for Sephardic Studies,, 2020
El Prezente: Journal for Sephardic Studies is published annually. This volume, 14-15, is a double... more El Prezente: Journal for Sephardic Studies is published annually. This volume, 14-15, is a double issue covering 2020 and 2021. It comprises three sections. The first one, Miscellanea, presents four articles on various aspects of Sephardic culture, including the Kabbalah and hagiographic stories about the leading Kabbalists; a discussion of modernization and secularization among the Sephardim; and a discussion of Sephardic characters in Serbian literature. As we began to work on this volume, we received the very sad news of the death of a dear colleague, Dr. Nina Pinto Abecassis (1971-2019), a researcher of the culture and literature of the Haketia-speaking Jews of Morocco. We turned to her colleagues, asking for contributions in her memory. Thus, the second section of this Volume was created, including one article in English, three in Spanish, and two in Hebrew, as well as a review of Nina’s work by Galit Hasan-Rokem. The final section, comprising six articles in Hebrew, explores Sephardic Jewry in the Middle Ages. The volume is divided orthographically into a “Latin” part (with articles in English and Spanish) and a Hebrew part.
Milos M. Damjanovic's article introduces us to an essay by Grigorije Božović (1880-1945), a promi... more Milos M. Damjanovic's article introduces us to an essay by Grigorije Božović (1880-1945), a prominent Serbian writer and journalist in the first half of the twentieth century. In 1940, a collection of articles entitled Nasi Jevreji (Our Jews) was published in Belgrade, containing writings by various Yugoslavian intellectuals, mainly Serbs, opposing the flood of anti-Semitic propaganda that had entered the Kingdom of Yugoslavia from elsewhere in Europe. The name of the collection in itself reflects the philosemitic outlook of the authors, all of whom regarded the Jews as an autochthonous and patriotic presence. Damjanović’s contribution explores the story of Jaša Alfandari, a young Serbian Jew who like many from his community had joined the army to defend his homeland. Alfandari was held as a prisoner of the Austro- Hungarian Army, and was sentenced to hard labor in the Nezaider camp, where he became renowned for his patriotic devotion. Božović, who was also arrested and sent to this camp, along with other Serbian intellectuals, depicted Alfandari as a Serbian national hero. 'The article discusses Božović’s character and attempts to clarify the true identity of the hero of his story.
Matthias B. Lehmann offers a comprehensive socio-historical analysis of the public debate surroun... more Matthias B. Lehmann offers a comprehensive socio-historical analysis of the public debate surrounding the Sarajevo burial society (Hevra Qedosa) conducted on the pages of the important Viennese Sephardic newspaper El Correo de Viena (The Vienna Post) in the years 1871-1884. The author proposes a new understanding of the concept of “secularization” among Ladino-speaking Jews in the Balkan peninsula in the nineteenth century, challenging prevailing research assumptions concerning the terms “Westernization” and “secularization”. Lehmann argues that the processes of change in Sephardic communities in this period sought to expropriate religious services from the rabbinate, due to the harm they caused to weaker sections of the community, rather than to abandon the tradition. Accordingly, he suggests, the process should more accurately be described as one of anti-clericalism rather than secularization.
Itamar Drori's article focuses on the sphere of mystics, discussing the story of the miraculous b... more Itamar Drori's article focuses on the sphere of mystics, discussing the story of the miraculous burial of R. Joseph Hayyim of Baghdad on the Mount of Olives in Jerusalem, as a manifestation of a perceived spatial continuum between Baghdad, Aleppo, and Jerusalem. The article begins by analyzing and comparing the different traditions of the story, highlighting its affinity to key figures in the Baghdadi and Aleppan communities that developed in Jerusalem in the 1920s and 1930s. The latter section of the article examines the foundations of the story of the miraculous burial, focusing in particular on the aspect of spatial continuum in light of the motif of the goat that also appears in the Ashkenazi domain, for example in a well- known story by S.Y. Agnon. This motif highlights the contrast between the underground passage to Israel found in the Ashkenazi oral tradition and the visible above-ground route in the stories he discusses, explaining the spatial consciousness the latter perception embodies.
מאמרו של איתמר דרורי עוסק בחקר המיסטיקה ועניינו סיפור קבורתו הניסית של ר' יוסף חיים מבגדאד בהר הזיתים בירושלים כביטוי לתודעת מקום הרואה בבגדאד, בחלב ובירושלים רצף מרחבי אחד. המחבר פותח בניתוח המסורות השונות של הסיפור, בהשוואה בין מסורת למסורת ובהצבעה על כך שהסיפור שויך לדמויות מרכזיות בקהילות היהודיות שהתגבשו בערים אלה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. המאמר נחתם בבחינת יסודותיו של סיפור הקבורה הניסי וסוגיית הרציפות המרחבית לאור מוטיב העז, המופיע גם בספרות היהודית שבעל פה במרחבי אשכנז, וכן בסיפורו של ש״י עגנון, "מעשה העז". מוטיב זה מצביע על הניגוד בין הדרך הנסתרת, התת־קרקעית, לארץ ישראל, המאפיינת את השימוש בו בספרות שבעל פה באשכנז, לעומת הדרך העל־קרקעית הגלויה במסורות הנידונות במאמר, המשקפת את תודעת הרצף המרחבי העומדת במוקד הדיון.
J. H. Chajes's article describes the phenomenon of “Sexorcism: Sexual Dimensions of Dibbuq Posses... more J. H. Chajes's article describes the phenomenon of “Sexorcism: Sexual Dimensions of Dibbuq Possession and Exorcism”. Chajes explores the sexual and gender characteristics of various forms of possession and their associated treatments, focusing on the Jewish domain in the Early Modern era. The author’s point of departure is that given the characteristic worldviews and thought patterns of the Jewish domain in this period, numerous similarities can be found between the various local perceptions of possession and between the methods and means used by Jews to exorcise spirits and dibbuqs in different Jewish communities
As befits a memorial section, the section devoted to the memory of Nina Pinto Abecassis also incl... more As befits a memorial section, the section devoted to the memory of Nina Pinto Abecassis also includes a review of our late colleague’s research and literary works, written by Galit Hasan-Rokem.
Gila Hadar's article offers a new reading of an unusual and rare chronicle entitled Anais de Arzi... more Gila Hadar's article offers a new reading of an unusual and rare chronicle entitled Anais de Arzila, written in the 1530s and 1540s by Bernardo Rodrigues (1471-1550). The chronicle constitutes an important historical document that casts light on everyday life in Arzila, a fortress town on the northern coast of Morocco struggling to survive after its conquest by Portugal in 1471. While this situation was not exceptional, and was common to all the Portuguese colonies in North Africa at the time, the unique feature is the chronicle’s emphasis on marginal narratives. Rodrigues includes a personal, historical, and literary perspective on his beloved town, painting a portrait of its complex and multifaceted residents. Unlike other chronicles, the core of his text is a description of people - men and women; Christians, Muslims, and New Christians - with all their desires and emotions. This article is included in a dedicated section honoring the memory of Nina Pinto Abecassis.
Yaacov Bentolila's article explores the changes in the Spanish influence on the Jewish community ... more Yaacov Bentolila's article explores the changes in the Spanish influence on the Jewish community of Tétouan, as reflected in its records of deaths. The ledger of the Hevra Qedosa of Tétouan includes 3,306 entries for deaths extending over a period of almost one hundred years (1896-1987), during a period when northern Morocco was subject to Spanish influence, particularly after it came under the Spanish protectorate in 1912. Following their positive interaction with the Spanish, the Jews adapted relatively quickly to new norms, including changes in their language, dress, and names. The ledger of deaths marks the progress of these processes of adaptation, particularly regarding the following aspects: the use of modern Spanish in the society’s records; the recording of double family names, as customary in Spain; the recording of married women including mention of their maiden name, also as customary in Spain; and various forms, traditional and modern, in the registration of men and women.
This article is included in a dedicated section honoring the memory of Nina Pinto Abecassis.
Uploads
Papers by Gaon Center
אנו מבקשים לחשוף לפני הקוראים את המהפכנות של האיש ושל השקפותיו ואת חיבוריו. מלבד המחקרים החדשים על אודותיו מתפרסמות בגיליון לראשונה מהדורות מדעיות של כתביו, וכל בשורה תתבשר במקומה, בסקירת הגיליון על חטיבותיו ומדוריהן.
ככל גיליונותינו גיליון זה מתחלק לשתי חטיבות: עברית ולועזית. לגיליון שני מדורים: מדור מאמרים ומדור מהדורות. במדור הראשון חמישה מאמרים העוסקים כולם בשבתאות, שלושה מהם בחטיבה העברית ושניים בחטיבה הלועזית, ואילו מדור המהדורות כולו בעברית.
This volume is divided into two parts: Hebrew and English. Moreover, it consists of two sections: articles and editions. In the former, one can find five papers, all of which delve into Sabbatianism. Three of the articles are in Hebrew and the remainder in English. Alternatively, the editions section is exclusively in Hebrew.
Efrat Lederfein-Gilboa, whose article featuring the Sabbatian composition Zikkaron liVne Yisrael graces the English language part of this volume, has also contributed a glossed edition of two works that were written and printed in the year 5474 (1714), amidst the controversy over Hayyon’s writings. The first is Moses Hagiz’s Edut liYisrael, which takes issue with Hayyon; and the second, Moda'a Rabba, was formulated on the part of the latter as a reprisal against his critic. These two works correspond with one another in a consistent and thorough matter, to the point where they can be viewed as a nigh distinct unit in the polemics over H ayyon, his gospel, and output. The two texts, with the critical apparatus that Lederfein-Gilboa affixed to them, are preceded by her scholarly introduction. Focusing on the historical background of the two polemics, this preface also elucidates the zeitgeist with regard to the messianic awakening triggered by Šabbetay Sevi that these works exemplify.
Matanya Fishaimer, ʽNeḥaš haNeḥošet by Neḥemiah Ḥiyya Ḥayyonʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 153*-272* (Hebrew).
Noam Lefler, ʽFour Versions of Raza diMehemanutaʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 121*-152* (Hebrew).
Tom Parnass' article focuses on the question of his self-consciousness against the backdrop of the succession struggles inside the Sabbatian movement after its leader’s demise as well as the subsequent schisms and theological debates in the eighteenth century. On the basis of a perusal of Hayyon’s works, not least his masterpiece Oz lElohim, Parnass depicts an independent thinker who rebelled against his various mentors and sought to secure for himself a key role in the redemption drama, perhaps even the part of Messiah. Furthermore, this paper discusses central topics in Sabbatian thought, including the mystery behind divinity, the ideology of faith, and the meaning of messianism. According to Parnass, Hayyon’s theology should by and large be grasped as an attempt to reinvent Sabbatianism as an ideology that can continue to advance the messianic idea and the redemption, without subjugating the movement to the image of Šabbetay Sevi. That is to say, the kabbalist endeavored to prevent devotees from burying themselves in the leader’s grave or clinging to expectations of his return in the sense of “Šabbetay is dead, long live the Messiah” come what may.
n her article, Lee Bartov elucidates the revolutionary aspects of Hayyon and his innovative approach, while positioning him as a key source capable of unveiling the true essence of Šabbetay Sevi’s ‘secret of faith’. She opens by presenting the novel kabbalistic framework that Hayyon erected with the objective of laying the groundwork for the anticipated redemption. To this end, Hayyon introduced sweeping revisions in the established foundations of Jewish Kabbalah, dismantling its Neoplatonic principles. Above all, the kabbalist described the light of the En Sof and the emanatory world as creations made from naught. In an unprecedented manner, he diminished the status of the kabbalistic Sefirot and modified the story of the Šexina (divine presence), her exile, and relationship with God. The unearthing of these layers has shed new light on three aspects of the Hayyonian doctrine: the trinity; the question of anthropomorphism; and the role of the commandments. At this juncture, Bartov tracks down the sources underlying Hayyon’s tradition and reexamines the possibility that he espoused a view that is rooted in Šabbetay Sevi and not, as Yehuda Liebes hypothesizes, Abraham Miguel Cardoso. Furthermore, she observes that Hayyon’s teachings are strongly aligned with the traditions concerning the secret of faith espoused by Samuel Primo (Sevi’s private secretary) and Nathan in the prophet’s later writings. Bartov raises the possibility that Hayyon’s doctrine is the richest testimony concerning that of messiah from Izmir himself. Therefore, the mystagogue’s oeuvre has the wherewithal to lucidly divulge the far-reaching innovations in the Sabbatian secret of faith.
Lee Bartov, ʽŠabbetay Ṣevi’s Theological Legacy Revisited: Kabbalistic Innovations in the “Secret of Faith” Traditions by Nehemiah Ḥiyya Ḥayyon, Samuel Primo, and Nathan of Gazaʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 19*-63* (Hebrew).
מאמרה של אפרת לדרפיין־גלבוע עוסק בספר ‘זכרון לבני ישראל‘, מונוגרפיה מרכזית בדברי הימים של התנועה השבתאית, שכתב בשנת 1682 לערך ברוך בן גרשון מאריצו, יהודי איטלקי, צאצא למשפחה מיוחסת, שחי בעיר מודנה. חשיבותו ההיסטורית של החיבור, שאין עליה עוררין, גרמה לרוב העוסקים בו להתחבט בתכניו אך ורק מבעד לפריזמה היסטורית ולהתעלם מהיבטיו הספרותיים. לדרפיין־גלבוע מבקשת לאזן את התמונה על ידי חשיפת היסודות התעמולתיים של הספר: חיזוק מעמדם של שבתי צבי כמשיח ה‘ ושל נתן העזתי כנביאו. לטענתה הסיפורים על אודות נתן המופיעים במונוגרפיה אינם משקפים בהכרח אמת היסטורית — מטרתם העיקרית לרקום קשר בל יינתק בין דמותו הנערצת של האר״י לדמותו של נתן כיורשו המובהק. מהלך ספרותי זה זוקף לזכותו של נתן את מטענו הדתי והתרבותי של האר״י, ומחזק בעיני הקורא את מעמדו כנביא אמת, יודע דעת עליון, איש שרזי שמיים נהירים ונגישים לו, כולל גדול הסודות: סוד המשיח. חיזוק מעמדו של נתן כנביא מעצים את תוקף נבואתו המרכזית, זו על משיחיותו של שבתי צבי.
Thus, the second section of this Volume was created, including one article in English, three in Spanish, and two in Hebrew, as well as a review of Nina’s work by Galit Hasan-Rokem. The final section, comprising six articles in Hebrew, explores Sephardic Jewry in the Middle Ages.
The volume is divided orthographically into a “Latin” part (with articles in English and Spanish) and a Hebrew part.
מאמרו של איתמר דרורי עוסק בחקר המיסטיקה ועניינו סיפור קבורתו הניסית של ר' יוסף חיים מבגדאד בהר הזיתים בירושלים כביטוי לתודעת מקום הרואה בבגדאד, בחלב ובירושלים רצף מרחבי אחד. המחבר פותח בניתוח המסורות השונות של הסיפור, בהשוואה בין מסורת למסורת ובהצבעה על כך שהסיפור שויך לדמויות מרכזיות בקהילות היהודיות שהתגבשו בערים אלה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. המאמר נחתם בבחינת יסודותיו של סיפור הקבורה הניסי וסוגיית הרציפות המרחבית לאור מוטיב העז, המופיע גם בספרות היהודית שבעל פה במרחבי אשכנז, וכן בסיפורו של ש״י עגנון, "מעשה העז". מוטיב זה מצביע על הניגוד בין הדרך הנסתרת, התת־קרקעית, לארץ ישראל, המאפיינת את השימוש בו בספרות שבעל פה באשכנז, לעומת הדרך העל־קרקעית הגלויה במסורות הנידונות במאמר, המשקפת את תודעת הרצף המרחבי העומדת במוקד הדיון.
This article is included in a dedicated section honoring the memory of Nina Pinto Abecassis.
This article is included in a dedicated section honoring the memory of Nina Pinto Abecassis.
אנו מבקשים לחשוף לפני הקוראים את המהפכנות של האיש ושל השקפותיו ואת חיבוריו. מלבד המחקרים החדשים על אודותיו מתפרסמות בגיליון לראשונה מהדורות מדעיות של כתביו, וכל בשורה תתבשר במקומה, בסקירת הגיליון על חטיבותיו ומדוריהן.
ככל גיליונותינו גיליון זה מתחלק לשתי חטיבות: עברית ולועזית. לגיליון שני מדורים: מדור מאמרים ומדור מהדורות. במדור הראשון חמישה מאמרים העוסקים כולם בשבתאות, שלושה מהם בחטיבה העברית ושניים בחטיבה הלועזית, ואילו מדור המהדורות כולו בעברית.
This volume is divided into two parts: Hebrew and English. Moreover, it consists of two sections: articles and editions. In the former, one can find five papers, all of which delve into Sabbatianism. Three of the articles are in Hebrew and the remainder in English. Alternatively, the editions section is exclusively in Hebrew.
Efrat Lederfein-Gilboa, whose article featuring the Sabbatian composition Zikkaron liVne Yisrael graces the English language part of this volume, has also contributed a glossed edition of two works that were written and printed in the year 5474 (1714), amidst the controversy over Hayyon’s writings. The first is Moses Hagiz’s Edut liYisrael, which takes issue with Hayyon; and the second, Moda'a Rabba, was formulated on the part of the latter as a reprisal against his critic. These two works correspond with one another in a consistent and thorough matter, to the point where they can be viewed as a nigh distinct unit in the polemics over H ayyon, his gospel, and output. The two texts, with the critical apparatus that Lederfein-Gilboa affixed to them, are preceded by her scholarly introduction. Focusing on the historical background of the two polemics, this preface also elucidates the zeitgeist with regard to the messianic awakening triggered by Šabbetay Sevi that these works exemplify.
Matanya Fishaimer, ʽNeḥaš haNeḥošet by Neḥemiah Ḥiyya Ḥayyonʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 153*-272* (Hebrew).
Noam Lefler, ʽFour Versions of Raza diMehemanutaʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 121*-152* (Hebrew).
Tom Parnass' article focuses on the question of his self-consciousness against the backdrop of the succession struggles inside the Sabbatian movement after its leader’s demise as well as the subsequent schisms and theological debates in the eighteenth century. On the basis of a perusal of Hayyon’s works, not least his masterpiece Oz lElohim, Parnass depicts an independent thinker who rebelled against his various mentors and sought to secure for himself a key role in the redemption drama, perhaps even the part of Messiah. Furthermore, this paper discusses central topics in Sabbatian thought, including the mystery behind divinity, the ideology of faith, and the meaning of messianism. According to Parnass, Hayyon’s theology should by and large be grasped as an attempt to reinvent Sabbatianism as an ideology that can continue to advance the messianic idea and the redemption, without subjugating the movement to the image of Šabbetay Sevi. That is to say, the kabbalist endeavored to prevent devotees from burying themselves in the leader’s grave or clinging to expectations of his return in the sense of “Šabbetay is dead, long live the Messiah” come what may.
n her article, Lee Bartov elucidates the revolutionary aspects of Hayyon and his innovative approach, while positioning him as a key source capable of unveiling the true essence of Šabbetay Sevi’s ‘secret of faith’. She opens by presenting the novel kabbalistic framework that Hayyon erected with the objective of laying the groundwork for the anticipated redemption. To this end, Hayyon introduced sweeping revisions in the established foundations of Jewish Kabbalah, dismantling its Neoplatonic principles. Above all, the kabbalist described the light of the En Sof and the emanatory world as creations made from naught. In an unprecedented manner, he diminished the status of the kabbalistic Sefirot and modified the story of the Šexina (divine presence), her exile, and relationship with God. The unearthing of these layers has shed new light on three aspects of the Hayyonian doctrine: the trinity; the question of anthropomorphism; and the role of the commandments. At this juncture, Bartov tracks down the sources underlying Hayyon’s tradition and reexamines the possibility that he espoused a view that is rooted in Šabbetay Sevi and not, as Yehuda Liebes hypothesizes, Abraham Miguel Cardoso. Furthermore, she observes that Hayyon’s teachings are strongly aligned with the traditions concerning the secret of faith espoused by Samuel Primo (Sevi’s private secretary) and Nathan in the prophet’s later writings. Bartov raises the possibility that Hayyon’s doctrine is the richest testimony concerning that of messiah from Izmir himself. Therefore, the mystagogue’s oeuvre has the wherewithal to lucidly divulge the far-reaching innovations in the Sabbatian secret of faith.
Lee Bartov, ʽŠabbetay Ṣevi’s Theological Legacy Revisited: Kabbalistic Innovations in the “Secret of Faith” Traditions by Nehemiah Ḥiyya Ḥayyon, Samuel Primo, and Nathan of Gazaʼ, El Prezente - Journal for Sephardic Studies, 16-17 (2022-2023), pp. 19*-63* (Hebrew).
מאמרה של אפרת לדרפיין־גלבוע עוסק בספר ‘זכרון לבני ישראל‘, מונוגרפיה מרכזית בדברי הימים של התנועה השבתאית, שכתב בשנת 1682 לערך ברוך בן גרשון מאריצו, יהודי איטלקי, צאצא למשפחה מיוחסת, שחי בעיר מודנה. חשיבותו ההיסטורית של החיבור, שאין עליה עוררין, גרמה לרוב העוסקים בו להתחבט בתכניו אך ורק מבעד לפריזמה היסטורית ולהתעלם מהיבטיו הספרותיים. לדרפיין־גלבוע מבקשת לאזן את התמונה על ידי חשיפת היסודות התעמולתיים של הספר: חיזוק מעמדם של שבתי צבי כמשיח ה‘ ושל נתן העזתי כנביאו. לטענתה הסיפורים על אודות נתן המופיעים במונוגרפיה אינם משקפים בהכרח אמת היסטורית — מטרתם העיקרית לרקום קשר בל יינתק בין דמותו הנערצת של האר״י לדמותו של נתן כיורשו המובהק. מהלך ספרותי זה זוקף לזכותו של נתן את מטענו הדתי והתרבותי של האר״י, ומחזק בעיני הקורא את מעמדו כנביא אמת, יודע דעת עליון, איש שרזי שמיים נהירים ונגישים לו, כולל גדול הסודות: סוד המשיח. חיזוק מעמדו של נתן כנביא מעצים את תוקף נבואתו המרכזית, זו על משיחיותו של שבתי צבי.
Thus, the second section of this Volume was created, including one article in English, three in Spanish, and two in Hebrew, as well as a review of Nina’s work by Galit Hasan-Rokem. The final section, comprising six articles in Hebrew, explores Sephardic Jewry in the Middle Ages.
The volume is divided orthographically into a “Latin” part (with articles in English and Spanish) and a Hebrew part.
מאמרו של איתמר דרורי עוסק בחקר המיסטיקה ועניינו סיפור קבורתו הניסית של ר' יוסף חיים מבגדאד בהר הזיתים בירושלים כביטוי לתודעת מקום הרואה בבגדאד, בחלב ובירושלים רצף מרחבי אחד. המחבר פותח בניתוח המסורות השונות של הסיפור, בהשוואה בין מסורת למסורת ובהצבעה על כך שהסיפור שויך לדמויות מרכזיות בקהילות היהודיות שהתגבשו בערים אלה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. המאמר נחתם בבחינת יסודותיו של סיפור הקבורה הניסי וסוגיית הרציפות המרחבית לאור מוטיב העז, המופיע גם בספרות היהודית שבעל פה במרחבי אשכנז, וכן בסיפורו של ש״י עגנון, "מעשה העז". מוטיב זה מצביע על הניגוד בין הדרך הנסתרת, התת־קרקעית, לארץ ישראל, המאפיינת את השימוש בו בספרות שבעל פה באשכנז, לעומת הדרך העל־קרקעית הגלויה במסורות הנידונות במאמר, המשקפת את תודעת הרצף המרחבי העומדת במוקד הדיון.
This article is included in a dedicated section honoring the memory of Nina Pinto Abecassis.
This article is included in a dedicated section honoring the memory of Nina Pinto Abecassis.