במאמר זה ננתח את פרשנותו של החכם הקראי הביזנטי אהרן בן יוסף (1250-1320) לפרשת הבריאה (בראשית א-ב)... more במאמר זה ננתח את פרשנותו של החכם הקראי הביזנטי אהרן בן יוסף (1250-1320) לפרשת הבריאה (בראשית א-ב). פרשה זו עמוסה עניינים טקסטואליים, כמו שאלות בנוגע לסדר האיברים במשפט הבודד או ביחידת השיח המצומצמת, וכן באשר לסדר האירועים בפרשת הבריאה כולה. גם שאלות צורניות, לקסיקליות וסמנטיות עולות לדיון. באמצעות ניתוח נושאים אלו נוכל לעמוד על ההשקפות הטקסטואליות והפילולוגיות של אהרן הבאות לידי ביטוי בפרשה זו ושיש בהן צוהר לדרכו הטקסטואלית-פילולוגית-פרשנית ואף להשקפותיו התיאולוגיות.
היצירה בספרד ומסורותיה (בעריכת מ' חלמיש וא' שורצולד), 2023
במאמר זה מטרתנו לבדוק את הקשר בין החלוקה המקובלת בימי הביניים לאותיות שורשיות ולאותיות שימושיות ו... more במאמר זה מטרתנו לבדוק את הקשר בין החלוקה המקובלת בימי הביניים לאותיות שורשיות ולאותיות שימושיות ובין תפיסת השורש של המילונאי מנחם בן סרוק (ספרד, 970-920). לטענתנו ההתקדמות שעשה מנחם בתפיסת השורש העברי לא הוערכה במחקר בדרך כלל. כפי שניסינו להוכיח, לחלוקה בין שני סוגי האותיות הנ"ל ולמיון הפנימי של קבוצת האותיות השימושיות הייתה השפעה מכרעת על התגבשות תפיסת השורש שלו כפי שהיא עולה מן ההקדמה ל"מחברת". מסקנת העיון היא שאצל מנחם באים שני סוגים של שורשים: שורש מילוני (lexical root) ושורש מהותני (substantive root) המשקף תבנית של שורש שלשי. אומנם שורשים מהסוג האחרון לא הופיעו בראשי הערכים ב"מחברת" אך נרמזים בהקדמתו לחיבור זה. לאור זה ביררנו עד כמה רחוק היה מנחם מתפיסת השורש של דונש-אדניה ובייחוד משל יהודה חיוג' המקובל כאבי תפיסת השורש השלשי.
The term "Peshat" in its medieval connotation, meaning one of the interpretive methods of the Scr... more The term "Peshat" in its medieval connotation, meaning one of the interpretive methods of the Scripture, has been examined by researchers from several points of view. One of the well-known definitions is that of Sarah Kamin, describing the Peshat as an exegetical way relating to the text’s language, its syntactical structure, its context, its literary type, and its literary structure, taking into consideration all these components together and its relations (Rashi’s Exegetical Categorization, Jerusalem 1986, p. 14). This paper is divided into two chapters: in the first one, we present the idea that there are cases in which the plain lexical meaning of a word or a phrase and its contextual meaning may contradict each other. In these cases, the Bible commentator who wants to take the way of the Peshat is torn between these two directions, while each is a "Peshat" from another point of view. In the second chapter, we draw attention to the concept of the context’s frame, a parameter that has an impact on the type of "Peshat". These recognitions lead us to a new insight regarding the concept of "Peshat".
נהוג לקבוע כי בין המאה השישית למאה העשירית לספירה התגבש נוסח המקרא והתעצב, בין השאר באמצעות התקנה... more נהוג לקבוע כי בין המאה השישית למאה העשירית לספירה התגבש נוסח המקרא והתעצב, בין השאר באמצעות התקנה של סימני ניקוד על גבי השלד העיצורי. פעילות זו התרחשה בכמה אזורים במזרח התיכון: בבבל, בדרום ארץ ישראל ובצפון ארץ ישראל, בטבריה. מסורת טבריה היא שקיבלה את מעמד הבכורה לדורות. אולם פעילות זו לא הוגבלה רק לתקופה האמורה. היה זה תהליך של שיח טקסטואלי שנמשך למן מעמד ההתגלות ועד לקיבועו הסופי של הנוסח. במאמר זה נתמקד במצב הטקסט המקראי בתקופת חז"ל, למן המשנה ועד חתימת התלמוד הבבלי, תקופה אשר תכונה על ידינו "תקופת הביניים", כלומר לאחר תקופת הסופרים הראשונים אך טרם קיבוע הטקסט על ידי המסרנים. נביא מספר מקורות בתלמודים המשקפים מחלוקות שהיו בין החכמים באשר למסורת ההגייה ה"נכונה" בפסוקי מקרא שונים. נראה שביסוד המחלוקות האלה עומדים לא רק ההבדלים במסורת הקריאה שהייתה בידי החכמים, אלא גם, ואולי בעיקר, הבדלים חוץ-טקסטואליים, כלומר תפיסות שונות של הנרטיב המקראי ותפיסות מטא-הלכתיות חולקות.
A lecture at BIAJS conference: Unfolding Time: Texts- Practices - Politics, King's College London... more A lecture at BIAJS conference: Unfolding Time: Texts- Practices - Politics, King's College London, 11-13 July 2022.
Menaḥem ben Saruq (Spain, tenth century) is considered to be the first scholar to write a diction... more Menaḥem ben Saruq (Spain, tenth century) is considered to be the first scholar to write a dictionary of Biblical Hebrew - called the Maḥberet - on Spanish soil. His role in the development of Hebrew grammar, however, has not been given pride of place in the scholarly literature. Renewed interest in his theory arose only in the late twentieth century. As some scholars have noted, Menaḥem was the first to reveal the three-consonantal basis of Hebrew roots. This article will continue to establish the basis for this concept, while further elaborating on several emphases in his teaching, especially in the context of the distinction between the radical and the servile letters and their subdivision, which, in our view, led Menaḥem to formulate his root concept. Following our analysis, we note a difference between the ‘lexical root’ concept, by which he arranged the entries in his Maḥberet, and the ‘substantive root’ concept on which he based his innovation. A parallel idea can be seen in t...
באסופה מוערת זו באות מספר פסיקות של בתי המשפט בישראל. הפסיקות עניינן במפגש בין הפרשנות ובין הבלש... more באסופה מוערת זו באות מספר פסיקות של בתי המשפט בישראל. הפסיקות עניינן במפגש בין הפרשנות ובין הבלשנות, והן משקפות דיונים בהיבטים שונים של הלשון: לקסיקולוגיה ומורפולוגיה, תחביר המשפט ותחביר הטקסט, סמנטיקה ופרגמטיקה.
Rabbi Avraham Yitzhak Kook's style: Between prose and poetics - some unique syntactic constructio... more Rabbi Avraham Yitzhak Kook's style: Between prose and poetics - some unique syntactic constructions in his writings
המחשבה הבלשנית של רבי אברהם אבן-עזרא [להלן: ראב"ע] כמעט שלא נחקרה עד עתה. במאמר זה יש ניסיון לברר... more המחשבה הבלשנית של רבי אברהם אבן-עזרא [להלן: ראב"ע] כמעט שלא נחקרה עד עתה. במאמר זה יש ניסיון לברר את עמדותיו של ראב"ע בנושאים אחדים: תפיסת הלשון; מעמד הלשון העברית, בהתייחסות למקורותיה, לרבדיה ההיסטוריים ולמגעיה עם שפות שמיות אחרות; היחס למסורה, שנתקבלה כחלק מהמסורת הדקדוקית; השקפת עולמו הבלשנית של ראב"ע בשאלת הנורמטיביות מול הפתיחות הלשונית. חשיבות מיוחדת יש לחקר תפיסותיו של ראב"ע בנושאים אלה, בהיותו המסכם של התורה הבלשנית האנדלוסית. ממחקרנו עולה שראב"ע הוא מדקדק ליברלי ומתקדם בדעותיו בכל הנוגע למחשבה הבלשנית הכללית, כגון בתפיסת הלשון כהסכמה חברתית ובתפיסת הלשון ככלי תקשורתי, וכן בנוגע לשימוש במתודות בלשניות, כגון השוואת לשונות והסתמכות על השוואות פנים-לשוניות בעברית. לעומת זאת הוא מתגלה כשמרן ומסורתי למדיי ביחסו למעמדה של הלשון העברית וביחסו לטקסט המקראי.
במאמר זה ננתח את פרשנותו של החכם הקראי הביזנטי אהרן בן יוסף (1250-1320) לפרשת הבריאה (בראשית א-ב)... more במאמר זה ננתח את פרשנותו של החכם הקראי הביזנטי אהרן בן יוסף (1250-1320) לפרשת הבריאה (בראשית א-ב). פרשה זו עמוסה עניינים טקסטואליים, כמו שאלות בנוגע לסדר האיברים במשפט הבודד או ביחידת השיח המצומצמת, וכן באשר לסדר האירועים בפרשת הבריאה כולה. גם שאלות צורניות, לקסיקליות וסמנטיות עולות לדיון. באמצעות ניתוח נושאים אלו נוכל לעמוד על ההשקפות הטקסטואליות והפילולוגיות של אהרן הבאות לידי ביטוי בפרשה זו ושיש בהן צוהר לדרכו הטקסטואלית-פילולוגית-פרשנית ואף להשקפותיו התיאולוגיות.
היצירה בספרד ומסורותיה (בעריכת מ' חלמיש וא' שורצולד), 2023
במאמר זה מטרתנו לבדוק את הקשר בין החלוקה המקובלת בימי הביניים לאותיות שורשיות ולאותיות שימושיות ו... more במאמר זה מטרתנו לבדוק את הקשר בין החלוקה המקובלת בימי הביניים לאותיות שורשיות ולאותיות שימושיות ובין תפיסת השורש של המילונאי מנחם בן סרוק (ספרד, 970-920). לטענתנו ההתקדמות שעשה מנחם בתפיסת השורש העברי לא הוערכה במחקר בדרך כלל. כפי שניסינו להוכיח, לחלוקה בין שני סוגי האותיות הנ"ל ולמיון הפנימי של קבוצת האותיות השימושיות הייתה השפעה מכרעת על התגבשות תפיסת השורש שלו כפי שהיא עולה מן ההקדמה ל"מחברת". מסקנת העיון היא שאצל מנחם באים שני סוגים של שורשים: שורש מילוני (lexical root) ושורש מהותני (substantive root) המשקף תבנית של שורש שלשי. אומנם שורשים מהסוג האחרון לא הופיעו בראשי הערכים ב"מחברת" אך נרמזים בהקדמתו לחיבור זה. לאור זה ביררנו עד כמה רחוק היה מנחם מתפיסת השורש של דונש-אדניה ובייחוד משל יהודה חיוג' המקובל כאבי תפיסת השורש השלשי.
The term "Peshat" in its medieval connotation, meaning one of the interpretive methods of the Scr... more The term "Peshat" in its medieval connotation, meaning one of the interpretive methods of the Scripture, has been examined by researchers from several points of view. One of the well-known definitions is that of Sarah Kamin, describing the Peshat as an exegetical way relating to the text’s language, its syntactical structure, its context, its literary type, and its literary structure, taking into consideration all these components together and its relations (Rashi’s Exegetical Categorization, Jerusalem 1986, p. 14). This paper is divided into two chapters: in the first one, we present the idea that there are cases in which the plain lexical meaning of a word or a phrase and its contextual meaning may contradict each other. In these cases, the Bible commentator who wants to take the way of the Peshat is torn between these two directions, while each is a "Peshat" from another point of view. In the second chapter, we draw attention to the concept of the context’s frame, a parameter that has an impact on the type of "Peshat". These recognitions lead us to a new insight regarding the concept of "Peshat".
נהוג לקבוע כי בין המאה השישית למאה העשירית לספירה התגבש נוסח המקרא והתעצב, בין השאר באמצעות התקנה... more נהוג לקבוע כי בין המאה השישית למאה העשירית לספירה התגבש נוסח המקרא והתעצב, בין השאר באמצעות התקנה של סימני ניקוד על גבי השלד העיצורי. פעילות זו התרחשה בכמה אזורים במזרח התיכון: בבבל, בדרום ארץ ישראל ובצפון ארץ ישראל, בטבריה. מסורת טבריה היא שקיבלה את מעמד הבכורה לדורות. אולם פעילות זו לא הוגבלה רק לתקופה האמורה. היה זה תהליך של שיח טקסטואלי שנמשך למן מעמד ההתגלות ועד לקיבועו הסופי של הנוסח. במאמר זה נתמקד במצב הטקסט המקראי בתקופת חז"ל, למן המשנה ועד חתימת התלמוד הבבלי, תקופה אשר תכונה על ידינו "תקופת הביניים", כלומר לאחר תקופת הסופרים הראשונים אך טרם קיבוע הטקסט על ידי המסרנים. נביא מספר מקורות בתלמודים המשקפים מחלוקות שהיו בין החכמים באשר למסורת ההגייה ה"נכונה" בפסוקי מקרא שונים. נראה שביסוד המחלוקות האלה עומדים לא רק ההבדלים במסורת הקריאה שהייתה בידי החכמים, אלא גם, ואולי בעיקר, הבדלים חוץ-טקסטואליים, כלומר תפיסות שונות של הנרטיב המקראי ותפיסות מטא-הלכתיות חולקות.
A lecture at BIAJS conference: Unfolding Time: Texts- Practices - Politics, King's College London... more A lecture at BIAJS conference: Unfolding Time: Texts- Practices - Politics, King's College London, 11-13 July 2022.
Menaḥem ben Saruq (Spain, tenth century) is considered to be the first scholar to write a diction... more Menaḥem ben Saruq (Spain, tenth century) is considered to be the first scholar to write a dictionary of Biblical Hebrew - called the Maḥberet - on Spanish soil. His role in the development of Hebrew grammar, however, has not been given pride of place in the scholarly literature. Renewed interest in his theory arose only in the late twentieth century. As some scholars have noted, Menaḥem was the first to reveal the three-consonantal basis of Hebrew roots. This article will continue to establish the basis for this concept, while further elaborating on several emphases in his teaching, especially in the context of the distinction between the radical and the servile letters and their subdivision, which, in our view, led Menaḥem to formulate his root concept. Following our analysis, we note a difference between the ‘lexical root’ concept, by which he arranged the entries in his Maḥberet, and the ‘substantive root’ concept on which he based his innovation. A parallel idea can be seen in t...
באסופה מוערת זו באות מספר פסיקות של בתי המשפט בישראל. הפסיקות עניינן במפגש בין הפרשנות ובין הבלש... more באסופה מוערת זו באות מספר פסיקות של בתי המשפט בישראל. הפסיקות עניינן במפגש בין הפרשנות ובין הבלשנות, והן משקפות דיונים בהיבטים שונים של הלשון: לקסיקולוגיה ומורפולוגיה, תחביר המשפט ותחביר הטקסט, סמנטיקה ופרגמטיקה.
Rabbi Avraham Yitzhak Kook's style: Between prose and poetics - some unique syntactic constructio... more Rabbi Avraham Yitzhak Kook's style: Between prose and poetics - some unique syntactic constructions in his writings
המחשבה הבלשנית של רבי אברהם אבן-עזרא [להלן: ראב"ע] כמעט שלא נחקרה עד עתה. במאמר זה יש ניסיון לברר... more המחשבה הבלשנית של רבי אברהם אבן-עזרא [להלן: ראב"ע] כמעט שלא נחקרה עד עתה. במאמר זה יש ניסיון לברר את עמדותיו של ראב"ע בנושאים אחדים: תפיסת הלשון; מעמד הלשון העברית, בהתייחסות למקורותיה, לרבדיה ההיסטוריים ולמגעיה עם שפות שמיות אחרות; היחס למסורה, שנתקבלה כחלק מהמסורת הדקדוקית; השקפת עולמו הבלשנית של ראב"ע בשאלת הנורמטיביות מול הפתיחות הלשונית. חשיבות מיוחדת יש לחקר תפיסותיו של ראב"ע בנושאים אלה, בהיותו המסכם של התורה הבלשנית האנדלוסית. ממחקרנו עולה שראב"ע הוא מדקדק ליברלי ומתקדם בדעותיו בכל הנוגע למחשבה הבלשנית הכללית, כגון בתפיסת הלשון כהסכמה חברתית ובתפיסת הלשון ככלי תקשורתי, וכן בנוגע לשימוש במתודות בלשניות, כגון השוואת לשונות והסתמכות על השוואות פנים-לשוניות בעברית. לעומת זאת הוא מתגלה כשמרן ומסורתי למדיי ביחסו למעמדה של הלשון העברית וביחסו לטקסט המקראי.
על בן-ציון קליבנסקי, כצור חלמיש - תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה, מרכז זלמן שז"ר, ירוש... more על בן-ציון קליבנסקי, כצור חלמיש - תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה, מרכז זלמן שז"ר, ירושלים תשע"ד
The Psalms: Content, Form, and Meaning - Introduction and Selected Chapters in light of Jewish Perspective (in Hebrew), 2021
ספר תהלים הוא ספר המזמורים שמלווה את עם ישראל ואת האנושות כולה בדרכי החיים, בתפילות ובנהמת הנפש. ... more ספר תהלים הוא ספר המזמורים שמלווה את עם ישראל ואת האנושות כולה בדרכי החיים, בתפילות ובנהמת הנפש. העיון המוצע בא להנגיש את פרקי התהלים באור הפרשנות היהודית לדורותיה – מן המדרש והתלמודים, דרך ההוגים והפרשנים בימי הביניים ובעת החדשה (כגון רב סעדיה גאון, רש"י, רבי אברהם אבן-עזרא, הרמב"ם, המהרש"א, רש"ר הירש, מלבי"ם) ועד לפרשנים ומלומדים בני הדורות האחרונים (מ"צ סגל, מרטין בובר, ש"ד גויטיין, הרב יששכר יעקובסון, הרב י"ד סולובייצ'יק, אריה ל' שטראוס, עמוס חכם, פרנק פולק, אוריאל סימון ועוד). כדרכן של התחלות גם אנו נתחיל במבואות לספר – תיאור כללי; מבנה הספר; שאלות יסוד: זהות משוררי התהלים, זמן חיבור המזמורים, הסוגה והאופי של הספר; קווים סגנוניים בספר. לאחר מכן נתמקד בעשרה מזמורים נבחרים. רוב המזמורים נבחרו משום עיסוקם בבעיות היחיד, באתגריו הקיומיים ובשאיפותיו לקרבת אלוקים ולצדק חברתי, וחלקם משום הקשרם האקטואלי – שיבת ציון והכמיהה לגאולה ולשלום. חטיבה מיוחדת הקדשנו לשירי המעלות. דגש מיוחד מושם על ענייני תבנית ולשון והקשר שלהם לתוכן ולרעיונות. בסוף העיון באה רשימת המקורות.
This book is devoted to the contribution of the Byzantine Karaites to Jewish creativeness and cul... more This book is devoted to the contribution of the Byzantine Karaites to Jewish creativeness and culture in the fields of Hebrew grammar and philological interpretation of the Bible. It is commonly agreed that Byzantine Karaism is vastly different from its older Karaite sister movement. In Byzantium, Karaism exchanged its Muslim environment and the characteristic discourse with which it was associated, and was required to redefine itself, vis-à-vis both the Jewish rabbinic majority and the broader sociocultural arena of Greek Christian host society. For the researchers of Karaite Judaism, its development under the influence of Christianity poses a complex challenge, one that has yet to be undertaken. The study focuses on three prominent Karaite scholars who were connected with Constantinople (the capital of the Byzantine Empire), over a period of approximately 250 years, from the last decades of the 11th century until the end of the second decade of the 14th century: Yoseph Ha-Qostandini, author of ‘Adat Deḇorim [Swarm of Bees], who apparently lived during the latter half of the 11th–early 12th centuries; Yehuda Hadassi, author of Sep̄er’Eškol Ha-Kop̄er [Book of the Cluster of Henna] (12th century); and Aharon Ben Yoseph (1250–1320), who wrote, among his other works, a commentary on the Pentateuch entitled Sep̄er Ha-Miḇḥar Ve-Tuḇ Ha-Misḥar [Book of Choice and Prosperity of Trade], and a grammar book, Kelil Yop̄i [Perfect in Beauty]. Each of these scholars represents a certain stage in the Period of Byzantine Independent Creativity, as we call it, in which the Karaite creativity became partially liberated from the chains of its past (even though still faithful to its early heritage), being influenced by the intellectual movements of its surroundings, including rabbinic traditions. This study will examine the linguistic issues that arise in the writings of these scholars, exploring their roots in the early Karaite tradition, and comparing them with rabbinic conceptions that were prevalent during their time and even earlier. Clarification and analysis of topics related to the aforementioned subjects and terminology may serve as a window to comprehending the extent of the knowledge of the Hebrew scholarship and the unique perspective on it in the Constantinopolitan Karaite community, as well as may shed further light on the diachrony of Hebrew linguistic thought.
הרצאה בסדנה להוראת עברית, האוניברסיטה העברית ירושלים, 2022
תכנון לימודים (קוריקולום) פירושו המסגרת המושגית של כלל התהליכים הפדגוגיים המתרחשים במוסד הלימודים... more תכנון לימודים (קוריקולום) פירושו המסגרת המושגית של כלל התהליכים הפדגוגיים המתרחשים במוסד הלימודים. הוא כולל התוויה של אסטרטגיות ויעדים חינוכיים, בחירה וארגון של תוכני לימוד משמעותיים, עיצוב אופיים של תהליכי למידה והוראה, הגדרת תפקידי המורה והתלמידים והעשייה בסביבה לימודית. תצפיות וסקרים שונים הראו כי בהיעדר תוכנית לימודים מכַוונת בעברית, המורים בחו"ל מאמצים פעמים רבות בליל של חומרי לימוד בלי תשומת לב למטרות, ליעדים או לדירוג לשוני. במצב זה אנו רואים פתח לעידוד יוזמות מקומיות ולמעורבות של מורים בהתוויית הקוריקולום ובהתאמת חומרי למידה בכיתותיהם. במסגרת זו נשוחח על יתרונותיו של הקוריקולום הפרפריאלי לעומת הקוריקולום המכַוון, ננסה לפתח דגם תהליכי של יצירת קוריקולום מקומי, מוסדי או כיתתי (איך עושים את זה...), ונעמוד על אופיו הדינמי והדיאלוגי. בסיום נצביע על השינוי שתהליך זה יחולל במעמד המורה לעברית: ממרצה ומדריך - ליוצר, חוקר ופרשן של סיטואציות לימודיות.
האומנם רק "עברית בעברית"?
תקציר
בשלהי המאה ה-19 פיתחו מספר אישים שיטות חדשות להוראת העברית שהושפ... more האומנם רק "עברית בעברית"? תקציר
בשלהי המאה ה-19 פיתחו מספר אישים שיטות חדשות להוראת העברית שהושפעו מגישת "הגישה הטבעית" ו"הגישה הישירה" בהוראת לשונות. שיטות אלו נתכנו "עברית בעברית". לפי הרמתי (1992, עמ' 148–162), יצחק אפשטיין הוא מייסד השיטה הלכה למעשה, בייחוד עם פרסום ספרו בשם "עברית בעברית" בשנת תרס"א (1911), ובו מבוא המבאר את עקרונות השיטה. שיטת "עברית בעברית" אומצה ב"חדר המתוקן" במזרח אירופה. משם היא עברה לארצות הברית ולמקומות נוספים. שלא כמו בארץ, יישום השיטה במוסדות החינוך בתפוצות הוא אינו מלא ומעולם לא היה מלא. בין היתרונות המתודיים של השיטה מונים את אלה: (1) יצירת "סביבה לשונית" בעברית עשויה להחיש את תהליך רכישת "חוש הלשון"; (2) רוב זמן הלימוד מוקדש לעיסוק בעברית, ואין "מבזבזים" זמן על שפת האם המתווכת. אולם היו כאלה שהתנגדו לשיטה. בין השאר נטען ש (1) אין אפשרות להחיות את העברית כשפת דיבור בסביבה זרה; (2) השיטה אינה מאפשרת קניית מושגים מופשטים; (3) וטענה מרכזית: בוויתור על שיטת התרגום מוותר הלומד על כל ההישגים שרכש בשפת האם שלו, ושהיה יכול לשעבדם לטובת רכישת השפה החדשה, ונמצא שמפסידים מכשיר רב תועלת. פולמוסים חריפים התרחשו בארה"ב על דפי עיתון המורים האורתודוקסיים "תן דעת" (בעקבות Wolowelsky, 1990). היו שתהו על התאמת שיטה זו בהוראת מבוגרים (ניר, תשל"ט). בעקבות קליטת העדה האתיופית בישראל פרסמה צביה ולדן קריאה להחליף את השיטה ולאמץ גישה דו-לשונית: עברית ואתיופית, תוך שהיא נשענת על נימוקים של זהות ותרבות (ולדן, 2004). בהרצאה זו אני באה להציע בחינה מחדש של שיטת ההוראה "עברית בעברית" לאור המציאות המשתנה, בייחוד בתפוצות, ולהציע הבחנות שונות (למשל בין הוראת ילדים להוראה למבוגרים), אף פשרות שונות (בין שיעורי שפה ובין שיעורי יהדות), ואף שיטה המבוססת על תמהיל חדש שבו יינתן מקום גם לגישת התרגום, אומנם בלבוש חדש.
המצגת הוצגה בכינוס "עברית זה הזמן" בניוארק, ניו גרסי, נובמבר 2019.
הסקר בוצע לקראת הכינוס "עברית בקוונה תחילה" שהתקיים במכון מופת, תל אביב, 2015.
הסקר בודק עמדות של... more הסקר בוצע לקראת הכינוס "עברית בקוונה תחילה" שהתקיים במכון מופת, תל אביב, 2015. הסקר בודק עמדות של מורים לעברית בשאלות יסוד בהוראת עברית כשפה נוספת בתפוצות, בהן עמדות באשר לשיטת ההוראה עברית בעברית.
מוזמנים לצפות ברב-שיח שהתקיים באוניברסיטת היבראיקה במקסיקו בקיץ 2022. הנושא: עתידה של העברית בעול... more מוזמנים לצפות ברב-שיח שהתקיים באוניברסיטת היבראיקה במקסיקו בקיץ 2022. הנושא: עתידה של העברית בעולם הגלובלי
משתתפים: פרופ' לובה חרל"פ, פרופ' דניאל פיינשטיין, ד"ר איתן שיקלי
Uploads
Papers by Luba Charlap
This paper is divided into two chapters: in the first one, we present the idea that there are cases in which the plain lexical meaning of a word or a phrase and its contextual meaning may contradict each other. In these cases, the Bible commentator who wants to take the way of the Peshat is torn between these two directions, while each is a "Peshat" from another point of view. In the second chapter, we draw attention to the concept of the context’s frame, a parameter that has an impact on the type of "Peshat". These recognitions lead us to a new insight regarding the concept of "Peshat".
אולם פעילות זו לא הוגבלה רק לתקופה האמורה. היה זה תהליך של שיח טקסטואלי שנמשך למן מעמד ההתגלות ועד לקיבועו הסופי של הנוסח. במאמר זה נתמקד במצב הטקסט המקראי בתקופת חז"ל, למן המשנה ועד חתימת התלמוד הבבלי, תקופה אשר תכונה על ידינו "תקופת הביניים", כלומר לאחר תקופת הסופרים הראשונים אך טרם קיבוע הטקסט על ידי המסרנים. נביא מספר מקורות בתלמודים המשקפים מחלוקות שהיו בין החכמים באשר למסורת ההגייה ה"נכונה" בפסוקי מקרא שונים. נראה שביסוד המחלוקות האלה עומדים לא רק ההבדלים במסורת הקריאה שהייתה בידי החכמים, אלא גם, ואולי בעיקר, הבדלים חוץ-טקסטואליים, כלומר תפיסות שונות של הנרטיב המקראי ותפיסות מטא-הלכתיות חולקות.
This paper is divided into two chapters: in the first one, we present the idea that there are cases in which the plain lexical meaning of a word or a phrase and its contextual meaning may contradict each other. In these cases, the Bible commentator who wants to take the way of the Peshat is torn between these two directions, while each is a "Peshat" from another point of view. In the second chapter, we draw attention to the concept of the context’s frame, a parameter that has an impact on the type of "Peshat". These recognitions lead us to a new insight regarding the concept of "Peshat".
אולם פעילות זו לא הוגבלה רק לתקופה האמורה. היה זה תהליך של שיח טקסטואלי שנמשך למן מעמד ההתגלות ועד לקיבועו הסופי של הנוסח. במאמר זה נתמקד במצב הטקסט המקראי בתקופת חז"ל, למן המשנה ועד חתימת התלמוד הבבלי, תקופה אשר תכונה על ידינו "תקופת הביניים", כלומר לאחר תקופת הסופרים הראשונים אך טרם קיבוע הטקסט על ידי המסרנים. נביא מספר מקורות בתלמודים המשקפים מחלוקות שהיו בין החכמים באשר למסורת ההגייה ה"נכונה" בפסוקי מקרא שונים. נראה שביסוד המחלוקות האלה עומדים לא רק ההבדלים במסורת הקריאה שהייתה בידי החכמים, אלא גם, ואולי בעיקר, הבדלים חוץ-טקסטואליים, כלומר תפיסות שונות של הנרטיב המקראי ותפיסות מטא-הלכתיות חולקות.
כדרכן של התחלות גם אנו נתחיל במבואות לספר – תיאור כללי; מבנה הספר; שאלות יסוד: זהות משוררי התהלים, זמן חיבור המזמורים, הסוגה והאופי של הספר; קווים סגנוניים בספר. לאחר מכן נתמקד בעשרה מזמורים נבחרים. רוב המזמורים נבחרו משום עיסוקם בבעיות היחיד, באתגריו הקיומיים ובשאיפותיו לקרבת אלוקים ולצדק חברתי, וחלקם משום הקשרם האקטואלי – שיבת ציון והכמיהה לגאולה ולשלום. חטיבה מיוחדת הקדשנו לשירי המעלות. דגש מיוחד מושם על ענייני תבנית ולשון והקשר שלהם לתוכן ולרעיונות. בסוף העיון באה רשימת המקורות.
It is commonly agreed that Byzantine Karaism is vastly different from its older Karaite sister movement. In Byzantium, Karaism exchanged its Muslim environment and the characteristic discourse with which it was associated, and was required to redefine itself, vis-à-vis both the Jewish rabbinic majority and the broader sociocultural arena of Greek Christian host society. For the researchers of Karaite Judaism, its development under the influence of Christianity poses a complex challenge, one that has yet to be undertaken.
The study focuses on three prominent Karaite scholars who were connected with Constantinople (the capital of the Byzantine Empire), over a period of approximately 250 years, from the last decades of the 11th century until the end of the second decade of the 14th century: Yoseph Ha-Qostandini, author of ‘Adat Deḇorim [Swarm of Bees], who apparently lived during the latter half of the 11th–early 12th centuries; Yehuda Hadassi, author of Sep̄er’Eškol Ha-Kop̄er [Book of the Cluster of Henna] (12th century); and Aharon Ben Yoseph (1250–1320), who wrote, among his other works, a commentary on the Pentateuch entitled Sep̄er Ha-Miḇḥar Ve-Tuḇ Ha-Misḥar [Book of Choice and Prosperity of Trade], and a grammar book, Kelil Yop̄i [Perfect in Beauty]. Each of these scholars represents a certain stage in the Period of Byzantine Independent Creativity, as we call it, in which the Karaite creativity became partially liberated from the chains of its past (even though still faithful to its early heritage), being influenced by the intellectual movements of its surroundings, including rabbinic traditions.
This study will examine the linguistic issues that arise in the writings of these scholars, exploring their roots in the early Karaite tradition, and comparing them with rabbinic conceptions that were prevalent during their time and even earlier.
Clarification and analysis of topics related to the aforementioned subjects and terminology may serve as a window to comprehending the extent of the knowledge of the Hebrew scholarship and the unique perspective on it in the Constantinopolitan Karaite community, as well as may shed further light on the diachrony of Hebrew linguistic thought.
תצפיות וסקרים שונים הראו כי בהיעדר תוכנית לימודים מכַוונת בעברית, המורים בחו"ל מאמצים פעמים רבות בליל של חומרי לימוד בלי תשומת לב למטרות, ליעדים או לדירוג לשוני.
במצב זה אנו רואים פתח לעידוד יוזמות מקומיות ולמעורבות של מורים בהתוויית הקוריקולום ובהתאמת חומרי למידה בכיתותיהם.
במסגרת זו נשוחח על יתרונותיו של הקוריקולום הפרפריאלי לעומת הקוריקולום המכַוון, ננסה לפתח דגם תהליכי של יצירת קוריקולום מקומי, מוסדי או כיתתי (איך עושים את זה...), ונעמוד על אופיו הדינמי והדיאלוגי. בסיום נצביע על השינוי שתהליך זה יחולל במעמד המורה לעברית: ממרצה ומדריך - ליוצר, חוקר ופרשן של סיטואציות לימודיות.
תקציר
בשלהי המאה ה-19 פיתחו מספר אישים שיטות חדשות להוראת העברית שהושפעו מגישת "הגישה הטבעית" ו"הגישה הישירה" בהוראת לשונות. שיטות אלו נתכנו "עברית בעברית".
לפי הרמתי (1992, עמ' 148–162), יצחק אפשטיין הוא מייסד השיטה הלכה למעשה, בייחוד עם פרסום ספרו בשם "עברית בעברית" בשנת תרס"א (1911), ובו מבוא המבאר את עקרונות השיטה.
שיטת "עברית בעברית" אומצה ב"חדר המתוקן" במזרח אירופה. משם היא עברה לארצות הברית ולמקומות נוספים. שלא כמו בארץ, יישום השיטה במוסדות החינוך בתפוצות הוא אינו מלא ומעולם לא היה מלא.
בין היתרונות המתודיים של השיטה מונים את אלה: (1) יצירת "סביבה לשונית" בעברית עשויה להחיש את תהליך רכישת "חוש הלשון"; (2) רוב זמן הלימוד מוקדש לעיסוק בעברית, ואין "מבזבזים" זמן על שפת האם המתווכת.
אולם היו כאלה שהתנגדו לשיטה. בין השאר נטען ש (1) אין אפשרות להחיות את העברית כשפת דיבור בסביבה זרה; (2) השיטה אינה מאפשרת קניית מושגים מופשטים; (3) וטענה מרכזית: בוויתור על שיטת התרגום מוותר הלומד על כל ההישגים שרכש בשפת האם שלו, ושהיה יכול לשעבדם לטובת רכישת השפה החדשה, ונמצא שמפסידים מכשיר רב תועלת.
פולמוסים חריפים התרחשו בארה"ב על דפי עיתון המורים האורתודוקסיים "תן דעת" (בעקבות Wolowelsky, 1990). היו שתהו על התאמת שיטה זו בהוראת מבוגרים (ניר, תשל"ט). בעקבות קליטת העדה האתיופית בישראל פרסמה צביה ולדן קריאה להחליף את השיטה ולאמץ גישה דו-לשונית: עברית ואתיופית, תוך שהיא נשענת על נימוקים של זהות ותרבות (ולדן, 2004).
בהרצאה זו אני באה להציע בחינה מחדש של שיטת ההוראה "עברית בעברית" לאור המציאות המשתנה, בייחוד בתפוצות, ולהציע הבחנות שונות (למשל בין הוראת ילדים להוראה למבוגרים), אף פשרות שונות (בין שיעורי שפה ובין שיעורי יהדות), ואף שיטה המבוססת על תמהיל חדש שבו יינתן מקום גם לגישת התרגום, אומנם בלבוש חדש.
המצגת הוצגה בכינוס "עברית זה הזמן" בניוארק, ניו גרסי, נובמבר 2019.
הסקר בודק עמדות של מורים לעברית בשאלות יסוד בהוראת עברית כשפה נוספת בתפוצות, בהן עמדות באשר לשיטת ההוראה עברית בעברית.
משתתפים: פרופ' לובה חרל"פ, פרופ' דניאל פיינשטיין, ד"ר איתן שיקלי