מזרח חדש: מאוריינטליזם גרמני למזרחנות ישראלית

‫תוכן עניינים‬ ‫תודות‬ ‫ט‬ ‫הערה על התעתיק מערבית לעברית‬ ‫יג‬ ‫ביקורת‪ ,‬ביקורת שכנגד‪ ,‬העברה והשפעה‪ :‬תמונת מצב‬ ‫ביקורת האוריינטליזם‪ ,‬מזרחנות גרמנית ומזרחנות יהודית־גרמנית‬ ‫מעברים ומעבירים‪ :‬מגרמניה לפלשתינה‬ ‫ארכיוני מלומדים ורשתות ידע‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪17‬‬ ‫פרק ראשון‬ ‫מדעי המזרח‪ :‬ראשיתה של המזרחנות באוניברסיטה העברית‬ ‫‪22‬‬ ‫מבוא‬ ‫ירושה גרמנית‪ :‬התפתחותה של המזרחנות הגרמנית בעת החדשה‬ ‫והשאלה היישומית‬ ‫יהדות עם מזרח‪ ,‬מזרח בלי יהדות‪ :‬ההכנות להקמת‬ ‫המכון למדעי המזרח‬ ‫הצעות גולדציהר‬ ‫מדעי היהדות‪ ,‬מדעי המזרח ומדעי הרוח‬ ‫תוכניות ראשונות‪ :‬מאיר‪ ,‬מרגוליס‬ ‫תוכנית הורוביץ והקמת המכון‬ ‫ברלין‪-‬פרנקפורט‪-‬ירושלים‪ :‬השפעה רעיונית וחומרית‬ ‫מפעלי המחקר‬ ‫מורים וחוקרים‬ ‫מחוץ למכון‪ :‬אברהם שלום יהודה‪ ,‬ישראל בן־זאב‬ ‫דימוי גרמני‪ :‬לאופייה של המורשת הגרמנית‬ ‫‪25‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪88‬‬ ‫פרק שני‬ ‫"וגבה אל המזרח"? המכון למדעי המזרח ושאלת‬ ‫המלומדים הערבים‬ ‫אחוות מלומדים‪ :‬קשרים בין המכון למדעי המזרח‬ ‫לעולם האינטלקטואלי הערבי והאסלאמי‬ ‫המעגל הטקסטואלי‬ ‫המעגל האתנוגרפי־ארכיאולוגי‬ ‫המעגל הסטודנטיאלי‬ ‫בין הסמוי לגלוי‪ :‬כישלון מיסוּ דה של הידידות האינטלקטואלית‬ ‫שאלת המרצה הערבי‬ ‫קו הגבול‪ :‬חזון ההתקרבות אל מול המסגרת הציונית ואמות המידה‬ ‫הגרמניות‬ ‫פרק שלישי‬ ‫המזרח התיכון בזמן החדש‪ :‬לידתה של המזרחנות הישראלית‬ ‫והמשימה הדיפלומטית‬ ‫‪92‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪102‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪120‬‬ ‫‪125‬‬ ‫‪127‬‬ ‫‪143‬‬ ‫‪147‬‬ ‫‪151‬‬ ‫‪153‬‬ ‫‪156‬‬ ‫‪171‬‬ ‫‪178‬‬ ‫‪185‬‬ ‫‪186‬‬ ‫‪196‬‬ ‫זמן גויטיין‪ :‬שיקום לאחר המלחמה והתרחבות כרונולוגית ותמטית‬ ‫ספרי "הרכוש הנטוש"‬ ‫המזרח התיכון המודרני‬ ‫חקר יהודי ארצות האסלאם‬ ‫החברה המזרחית הישראלית והמזרח החדש‬ ‫זמן הד‪ :‬עלייתו של דור המזרחנים השני וההתרחבות הגיאוגרפית‬ ‫התשתית הרעיונית‬ ‫המכון ללימודי אסיה ואפריקה‬ ‫בעיית הדורות? ועידת פירנצה (‪ )1958‬ויחסי הדורות‬ ‫במזרחנות הישראלית‬ ‫‪204‬‬ ‫"אמנם יש לירושלים קצת מעלות מכיוון שהיא נמצאת במזרח"‪:‬‬ ‫אחרית דבר‬ ‫‪212‬‬ ‫תמונות‬ ‫‪224‬‬ ‫ביבליוגרפיה‬ ‫‪228‬‬ ‫מפתח‬ ‫‪264‬‬ ‫מבוא‬ ‫"אנחנו — אם כי אי אפשר לומר על רוב בנייננו כיום שאנו‬ ‫עם מזרחי — הרי מקורנו במזרח ואליו אנו שבים"‪.‬‬ ‫שלמה דב גויטיין‪1935 ,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫באפריל ‪ ,1926‬שנה לאחר פתיחתה הרשמית של האוניברסיטה העברית בטקס‬ ‫חגיגי ומרובה משתתפים על הר הצופים‪ ,‬נחנך בה באופן צנוע מכון חדש —‬ ‫המכון למדעי המזרח‪ .‬מייסדו ומנהלו הראשון‪ ,‬הפרופסור היהודי־גרמני לשפות‬ ‫מזרחיות מאוניברסיטת פרנקפורט יוסף הורוביץ‪ ,‬בא במיוחד מעירו לירושלים‬ ‫ונתן לכבוד האירוע סדרת הרצאות‪ .‬בביקורו הוא גם קבע את מטרות המכון‬ ‫— מרכז אקדמי ראשון מסוגו בפלשתינה לחקר הערבית והאסלאם — ונפגש‬ ‫עם חברי הסגל שלו‪ .‬בעשורים הראשונים לקיום המכון היו חברי הסגל באופן‬ ‫כמעט בלעדי יהודים שמקור הכשרתם המזרחנית באוניברסיטאות גרמניות‪,‬‬ ‫כלומר אוניברסיטאות המצויות במרחב האירופי דובר הגרמנית‪ ,‬ושפת ההוראה‬ ‫העיקרית בהן היא גרמנית‪ .‬מקרב שבעת החברים הראשונים במכון הגישו שלושה‬ ‫את עבודת הדוקטורט שלהם בברלין‪ ,‬שניים בפרנקפורט ואחד בווינה‪ .‬רק חבר‬ ‫אחד מהשבעה לא היה יליד אירופה‪ ,‬אלא נולד וגר בירושלים‪ .‬השאר‪ ,‬למעט‬ ‫הורוביץ שנותר בפרנקפורט‪ ,‬העתיקו את מגוריהם לירושלים בשנות העשרים‬ ‫והשלושים של המאה העשרים‪ .‬הם גיבשו את התחום ופיתחו את המחקר ואת‬ ‫ההוראה באמצעות כלים שרכשו בשנות לימודיהם באוניברסיטאות הגרמניות‪.‬‬ ‫היה זה אפוא מקרה מובהק של העברת ידע‪ :‬בהקשר היסטורי ובהתבוננות‬ ‫בעולם המדע הכוונה היא לתנועה של רעיונות‪ ,‬מומחיות‪ ,‬שיטות מחקר‪,‬‬ ‫טכנולוגיות ופריטי ידע אחרים בין קבוצות שונות‪ ,‬לעתים מעבר לגבולות‬ ‫‪1‬‬ ‫ש"ד גויטיין‪" ,‬מדעי המזרח באוניברסיטה העברית"‪ ,‬דבר‪ ,10.4.1935 ,‬עמ' ‪.12‬‬ ‫הציטוטים ממקורות עבריים הובאו כלשונם אך הותאמו לכללי הכתיב חסר הניקוד‬ ‫ולאיות הנהוגים כיום לשם נוחות הקריאה‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪‬‬ ‫מבוא‬ ‫לאומיים או אזוריים‪ 2.‬ידע מועבר אינו נותר‪ ,‬כמובן‪ ,‬סטטי ובלתי משתנה; הוא‬ ‫מושפע עמוקות מהנסיבות החברתיות והתרבותיות ביעד שאליו הועבר ומסוכני‬ ‫‪3‬‬ ‫ההעברה עצמם‪ ,‬אשר בהקשר המדעי הם המלומדים‪.‬‬ ‫זוהי נקודת המוצא של המחקר הנוכחי‪ ,‬אשר בו אני מבקש לבחון את‬ ‫ההיסטוריה של המזרחנות הציונית והישראלית‪ ,‬על רקע שורשיה היהודיים־‬ ‫גרמניים‪ ,‬כהיסטוריה של העברת ידע בציר שבין גרמניה לפלשתינה המנדטורית‬ ‫ולמדינת ישראל‪ .‬במעבר הזה‪ ,‬אשר התרחש בעיקר בשנות העשרים והשלושים‬ ‫של המאה העשרים‪ ,‬טמונות שאלות בדבר ביסוסו מחדש של תחום ידע בעל‬ ‫שורשים גרמניים עמוקים הרחק מגרמניה‪ .‬כמו מלומדים יהודים־גרמנים אחרים‬ ‫שהגיעו לפלשתינה באותן שנים‪ ,‬מקצת המזרחנים‪ ,‬סוכני ההעברה‪ ,‬היגרו ארצה‬ ‫ממניעים ציוניים‪ .‬אחרים הצטרפו אליהם בהמשך כפליטים מגרמניה הנאצית‪.‬‬ ‫אלה גם אלה השתלבו במסגרת המוסדית של האוניברסיטה העברית כבעלי‬ ‫מומחיות אקדמית‪ .‬אולם שלא כמו תחומי ידע או מקצועות אחרים‪ ,‬התייחד ציר‬ ‫העברת הידע המזרחני בטבע המפגש עם מושא המחקר‪ ,‬עם המזרח‪ :‬ממפגש‬ ‫מדעי־טקסטואלי באוניברסיטאות הגרמניות‪ ,‬המנותק על פי רוב מסוגיות בנות‬ ‫זמנם של החוקרים‪ ,‬למפגש חי‪ ,‬ממשי ובלתי אמצעי במרחב שהוא במהותו ערבי‬ ‫ועל רקע סכסוך יהודי־ערבי מתעצם‪ .‬בתוך ההקשר החדש נטענה המומחיות‬ ‫המזרחנית היהודית־גרמנית במשמעויות פוליטיות ותרבותיות שלא היו מנת‬ ‫חלקה עד אז‪ ,‬ואלה השפיעו עמוקות על נתיב התפתחותה של הדיסציפלינה‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫מחקר זה הוא אפוא דיון בהתפתחותה של הדיסציפלינה המדעית המזרחנית‬ ‫המקומית מתוך התבוננות במתח שבין קצותיו של ציר הידע — הגרמני והארץ־‬ ‫ישראלי — כפי שבא לידי ביטוי בפעילותם של מזרחנים באוניברסיטה העברית‬ ‫מאז הקמתו של המכון למדעי המזרח בשנות העשרים ועד שנות השישים של‬ ‫המאה העשרים‪ .‬בדיון זה יעלו שאלות על האופן שסביבת הגידול של מלומדים‬ ‫משפיעה על תפיסותיהם ביחס לעבודתם האקדמית‪ ,‬על תפקידיה המשתנים של‬ ‫המומחיות המזרחנית בין ברלין ופרנקפורט לירושלים ועל מהות התפר העדין‬ ‫שבין מדע לפוליטיקה ובין אקדמיה למדינה לנוכח תמורות חברתיות‪ ,‬תרבותיות‬ ‫ופוליטיות‪.‬‬ ‫המונח מזרחנות החל להופיע בעיתונות העברית‪ ,‬על הטיותיו השונות‪,‬‬ ‫בעיקר סמוך לפתיחתה של האוניברסיטה העברית בדיווחים על הסידורים‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אש‪ ,‬העברת ידע והעברה מדעית‪ ,‬עמ' ‪.182‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .183‬ראו גם ליפהרדט ולודוויג‪ ,‬העברת ידע והעברה מדעית‪.‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לקראתה‪ 4.‬מחקר זה‪ ,‬המבוסס בראש ובראשונה על חומרים ארכיוניים‪ ,‬נוקט‬ ‫את המונח באופן דומה לזה שהשתמשו בו בני התקופה לתיאור תחום הידע‬ ‫האקדמי העוסק בחקר המזרח על היבטיו ההיסטוריים‪ ,‬הלשוניים‪ ,‬הדתיים‪,‬‬ ‫החברתיים והתרבותיים‪ .‬זאת כדי להבחין בינו לבין המונח הלועזי אוריינטליזם‪,‬‬ ‫אשר כפי שיוצג בהמשך‪ ,‬צבר משמעות חדשה והוצג כשיח שחורג מגבולות‬ ‫העבודה האקדמית‪ ,‬במסגרת התפתחותו של דיון ביקורתי בשליש האחרון של‬ ‫המאה העשרים‪ 5.‬מסיבות דומות יכונו כאן מי שהיו פעילים בתחום המזרחנות‬ ‫— מזרחנים‪ ,‬ולא אוריינטליסטים‪ .‬בהתאם למגמות התפתחותה של הדיסציפלינה‬ ‫המונח יציין בדרך כלל את חקר הערבית והאסלאם; לתחומים מזרחניים אחרים‪,‬‬ ‫כדוגמת חקר המזרח הרחוק או אשורולוגיה‪ ,‬לא הייתה בשנים שבהן מתמקד‬ ‫מחקר זה אחיזה משמעותית בפעילות האוניברסיטאית בארץ‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מתוך‬ ‫רצון להתמקד בתהליך העברת הידע האקדמי ומתוך הכרה בהשפעתה המכרעת‬ ‫של ההתפתחות במסגרת האוניברסיטאית — היחידה מסוגה בשנות המנדט ובימי‬ ‫המדינה הראשונים — על הדיסציפלינה כולה‪ ,‬לא ידון מחקר זה במזרחנים‬ ‫שפעלו בזירות אחרות‪ ,‬כגון בתי ספר‪ ,‬עיתונות‪ ,‬דיפלומטיה וביטחון‪ ,‬אלא אם‬ ‫כן עמד פועלם בזיקה למזרחנים ולעבודה המזרחנית בין כותלי האוניברסיטה‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬מוקד הדיון הוא מזרחנות אקדמית‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬מחקר זה עוסק באופן שיטתי בתהליך העברת הידע המזרחני‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ככל הידוע‪ ,‬המופע המוקדם ביותר של המונח העברי הוא מ־‪ 1917‬במאמר "על תרגומי‬ ‫כתבי־הקֹדש"‪ ,‬שפרסם הביבליוגרף וחוקר השפות השמיות היהודי־אמריקאי ישראל‬ ‫שפירא (‪ ,)1957–1882‬ובו הוא הזכיר את העוסקים במזרחנות כך‪" :‬תרגומי התנ"ך היו‬ ‫נושא מדעי חשוב לחוקרים מזרחנים ולבלשנים ביבליים מקדמת־דנא"‪ .‬המאמר פורסם‬ ‫בכתב העת התורן שיצא לאור בארצות הברית (שנה רביעית‪ ,‬גיליון ל‪ ,‬עמ' ‪.)11‬‬ ‫בספרות המחקר בשפה האנגלית גובשו טקטיקות שונות להתמודדות עם המכשול‬ ‫האפשרי שבשימוש במונח ‪ .Orientalism‬סוזן מרשנד (‪ ,)Marchand‬שכתבה על‬ ‫המזרחנות הגרמנית‪ ,‬בחרה להשתמש במונח הגרמני לדיסציפלינה‪Orientalistik ,‬‬ ‫(מרשנד‪ ,‬מזרחנות גרמנית בעידן האימפריה‪ ,‬עמ' ‪ ;)xxiv‬אייל קליין (‪ )Clyne‬שימר‬ ‫בעבודתו הסוציולוגית־אנתרופולוגית על המזרחנות הישראלית בת ימינו את המונח‬ ‫העברי בתעתיק לועזי — ‪ ,mizraḥanut‬כדי להדגיש את המשך השימוש בו בשיח המזרחני‬ ‫בישראל גם כיום‪ ,‬לעומת הפסקת השימוש במונח ‪ Orientalism‬לתיאור תחום מומחיות‬ ‫זה (קליין‪ ,‬מזרחנות‪ ,‬ציונות ופרקטיקה אקדמית‪ ,‬עמ' ‪ .)16–15‬ראוי לציין כי בעשורים‬ ‫האחרונים‪ ,‬שלא כלפנים‪ ,‬גם האקדמאים הפעילים בתחום בארץ מעדיפים לתאר את‬ ‫עצמם כהיסטוריונים של המזרח התיכון‪ ,‬חוקרי אסלאם וכן הלאה‪ ,‬וראו לדוגמה שמיר‪,‬‬ ‫תשובה לאייל קליין‪.‬‬ ‫קליין‪ ,‬מזרחנות‪ ,‬ציונות ופרקטיקה אקדמית‪ ,‬עמ' ‪.17–16‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪‬‬ ‫מבוא‬ ‫מגרמניה והשלכותיו על התפתחות התחום בפלשתינה המנדטורית ולאחר מכן‬ ‫במדינת ישראל‪ .‬לשם כך יש לבחון תחילה את המצוי בספרות המחקר הקיימת‬ ‫הדנה בהיבטים שונים שלו‪ :‬ביקורת האוריינטליזם ותולדות המזרחנות הגרמנית‪,‬‬ ‫העברת ידע מגרמניה לארץ ישראל והמזרחנות הישראלית‪.‬‬ ‫ביקורת‪ ,‬ביקורת שכנגד‪ ,‬העברה והשפעה‪ :‬תמונת מצב‬ ‫ביקורת האוריינטליזם‪ ,‬מזרחנות גרמנית ומזרחנות יהודית־גרמנית‬ ‫האוריינטליזם והמזרחנים האירופים היו למושא מחקר היסטורי וסוציולוגי‬ ‫‪7‬‬ ‫ביקורתי רחב היקף מאז פורסם ב־‪ 1978‬ספרו של אדוארד סעיד‪ ,‬אוריינטליזם‪.‬‬ ‫טיעונו המרכזי של סעיד‪ ,‬חוקר ומבקר ספרות‪ ,‬היה כי אין לראות באוריינטליזם‬ ‫תחום ידע אקדמי גרידא אלא "סגנון מחשבה המבוסס על הבחנה אונטולוגית‬ ‫ואפיסטמולוגית בין 'האוריינט' ובין (רוב הזמן) 'האוקסידנט'"‪ ,‬בקרב "קבוצה‬ ‫גדולה מאוד של כותבים‪ ,‬ובהם משוררים‪ ,‬סופרים‪ ,‬פילוסופים‪ ,‬אנשי מדע המדינה‪,‬‬ ‫כלכלנים ומינהלנים אימפריאליים"‪ .‬בהתבססו על הגות פוקויאנית טען סעיד כי‬ ‫יש לנתח את האוריינטליזם כשיח‪ ,‬שכן רק כך אפשר יהיה להבין את "הפיקוח‬ ‫השיטתי האדיר שבעזרתו הצליחה התרבות האירופית לנהל — ואפילו ליצור‬ ‫— את האוריינט מבחינה פוליטית‪ ,‬סוציולוגית‪ ,‬צבאית‪ ,‬אידיאולוגית‪ ,‬מדעית‬ ‫ודמיונית בתקופה שלאחר ההשכלה" ואת חשיבותו של השיח הזה בתרבות‬ ‫האירופית‪ ,‬אשר "הוסיפה כוח וזהות על ידי שהבליטה את עצמה כנגד האוריינט‬ ‫‪8‬‬ ‫והשתמשה בו כמין תחליף לעצמי שלה‪ ,‬ואפילו כמין עצמי מחתרתי"‪.‬‬ ‫בעיני סעיד האוריינטליזם שירת צרכים אימפריאליסטיים וקולוניאליסטיים‪.‬‬ ‫טענתו זו‪ ,‬המתאפיינת בקווים פרדיגמטיים‪ ,‬הודגמה על ידי התמקדות בשלוש‬ ‫מדינות — בריטניה‪ ,‬צרפת וארצות הברית‪ .‬על המזרחנות הגרמנית כתב בקצרה‬ ‫ובנימה אפולוגטית בהקדמה לספרו‪:‬‬ ‫אפשר שיש היבט מטעה למחקר שלי‪ ,‬שכן חוץ מאזכור מקרי‪ ,‬איני דן דיון‬ ‫שססי שולט בה [שלהי‬ ‫ממצה בהתפתחויות בגרמניה אחרי תקופת הפתיחה ַ‬ ‫המאה השמונה־עשרה והעשורים הראשונים של המאה התשע־עשרה]‪]...[ .‬‬ ‫אבל בשום זמן בשני השלישים הראשונים של המאה התשע־עשרה לא יכלה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫סעיד‪ ,‬אוריינטליזם‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪‬‬ ‫‪5‬‬ ‫להתפתח במחקר הגרמני שותפות הדוקה בין האוריינטליסטים ובין אינטרס‬ ‫לאומי מתמשך לאורך זמן באוריינט‪ .‬לא הייתה בגרמניה כל מקבילה לנוכחות‬ ‫האנגלו־צרפתית בהודו‪ ,‬בלבנט ובצפון־אפריקה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬האוריינט הגרמני‬ ‫‪9‬‬ ‫היה כמעט אך ורק אוריינט מחקרי‪.‬‬ ‫הביקורת החריפה של סעיד על האוריינטליזם עוררה כמובן תגובות נגד‪ ,‬חלקן‬ ‫מטעם המזרחנים המותקפים עצמם‪ 10.‬אחד הטיעונים המרכזיים שעלו נגד‬ ‫סעיד היה כי בחר להתעלם מהמזרחנות הגרמנית מכיוון שהתקשה ליישבה‬ ‫עם הפרדיגמה שהציע בספרו‪ .‬הניסיון שלא להתכחש לאתגר המחקרי הסעידי‪,‬‬ ‫אך לחקור מזרחנות מבלי להתחייב לפרדיגמה שהציב‪ ,‬הוליד מאז ראשית‬ ‫שנות התשעים של המאה שעברה מחקרים העוסקים בפרקטיקה המזרחנית‬ ‫במדינות נוספות באירופה‪ ,‬כדוגמת רוסיה‪ ,‬הולנד וכמובן גרמניה‪ 11.‬טענתו של‬ ‫סעיד‪ ,‬המטילה ספק בהיתכנותה של אובייקטיביות בשל קיומם של אינטרסים‬ ‫קולוניאליים‪ ,‬עוררה עניין מחקרי במקרה הגרמני מכיוון שהוא אפשר להפוך‬ ‫את הטענה על ראשה‪ .‬הוא פתח פתח לאפשרות של אובייקטיביות מחקרית‬ ‫שהפוליטיקה אינה מעורבת בה‪ .‬החוקרים שעסקו באוריינטליזם גרמני טענו‬ ‫כי מכיוון שבמאה התשע־עשרה גרמניה הייתה נטולת אינטרסים קולוניאליים‬ ‫ישירים מובהקים‪ ,‬חקר המזרח — ובכלל זה המזרח התיכון‪ ,‬השפות השמיות‪,‬‬ ‫הערבית והאסלאם — הונע בגרמניה מאינטרסים מדעיים טהורים ולא תועלתניים‬ ‫מדינתיים‪ .‬אחד מנציגיה של גישה זו הוא באבר יוהנסן (‪ ,)Johansen‬אשר טען‬ ‫כי למעט מקרים שבהם הממסד הפוליטי התערב ככוח חיצוני בעצם עידוד‬ ‫המחקר המזרחני או דיכויו‪ ,‬רוב הזמן לא הורגשה מעורבות פוליטית במחקר‬ ‫‪12‬‬ ‫האקדמי בגרמניה‪ ,‬לא כל שכן בתכניו‪.‬‬ ‫גישתו של יוהנסן מהדהדת גם במחקרה של סבינה מנגולד־ויל (‪Mangold-‬‬ ‫‪ ,)Will‬אשר בחנה לעומק ולראשונה באופן שיטתי את התפתחות המזרחנות‬ ‫בגרמניה במאה התשע־עשרה הארוכה‪ ,‬ובעיקר את חקר הערבית‪ ,‬האסלאם‬ ‫והמזרח התיכון‪ 13.‬לפי מנגולד־ויל‪ ,‬חקר המזרח בגרמניה שמר לפחות עד‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .25–24‬ההדגשה במקור‪ ,‬וכך גם בהדגשות לסוגיהן בשאר הציטוטים בספר זה‬ ‫אלא אם כן צוין אחרת‪.‬‬ ‫לואיס‪ ,‬אסלאם והמערב; אירווין‪ ,‬המזרחנים ואויביהם‪.‬‬ ‫קדם לאלה מחקר שחיבר המזרחן יוהאן פיק (‪ )Fück‬ב־‪ ,1955‬ובו הוא סקר את הדמויות‬ ‫המובילות בהתפתחות לימודי הערבית באירופה עד ראשית המאה העשרים ואת תרומתן‬ ‫למחקר‪ .‬פיק‪ ,‬חקר הערבית באירופה‪.‬‬ ‫יוהנסן‪ ,‬פוליטיקה ומחקר‪.‬‬ ‫מנגולד‪ ,‬מדע קוסמופוליטי‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪‬‬ ‫מבוא‬ ‫מלחמת העולם הראשונה על מסורת מדעית המשוחררת מתהליכים פוליטיים‬ ‫והיה מכוון כל כולו להעמקת גוף הידע ולהרחבתו‪ .‬לדידה‪ ,‬מדובר היה בקהילה‬ ‫מדעית שפעלה במסגרת דיסציפלינה משוחררת מממד יישומי‪.‬‬ ‫חוקרת נוספת המתמקדת במאה התשע־עשרה היא סוזנה השל (‪,)Heschel‬‬ ‫אשר דנה בהיבטים שונים של התגבשות המזרחנות היהודית־גרמנית‪ .‬השל נדרשה‬ ‫פחות לשאלת יחסי פוליטיקה־אקדמיה ויותר לנסיבות החברתיות והתרבותיות‬ ‫הפנים־גרמניות שדחפו מלומדים יהודים־גרמנים לעסוק ב"אוריינט"‪ ,‬קרי בערבית‬ ‫ובאסלאם‪ ,‬ובראשן הניסיון לבסס ואף לייצר לגיטימציה לזהות האירופית של‬ ‫היהודים והיהדות‪ ,‬כלומר לעשות להם דה־אוריינטליזציה על ידי העברת הזרקור‬ ‫המחקרי אל האסלאם‪ ,‬שהוא האוריינט "האמיתי"‪ 14.‬גם ג'ון אפרון (‪ )Efron‬עמד‬ ‫על אופי מחקרם של מזרחנים יהודים־גרמנים בולטים במאה התשע־עשרה‪.‬‬ ‫חקירתו נבעה בעיקר מתהיות על אופייה המשתנה של היהדות המרכז אירופית‬ ‫באותה תקופה‪ .‬אפרון מצא שאופי מחקרם נבדל מזה של מזרחנים נוצרים‬ ‫בשל תחושת הזרות והדחייה של היהודים באירופה‪ .‬בניגוד להשל‪ ,‬אפרון טען‬ ‫כי תחושה זו מנעה מהם לפתח כל תודעה קולוניאלית ביחס למזרח בכלל‬ ‫ולאסלאם בפרט‪ .‬עוד הוא סבר כי היהודים לא יכלו להתכחש לזיקתם הייחודית‬ ‫למזרח וליכולתם להתמודד טוב יותר מן הנוצרים עם טקסטים אסלאמיים בזכות‬ ‫הכשרתם הרבנית‪ 15.‬בעמדת מיעוט מחקרית ניצבת לינא שלאימה (‪,)Salaymeh‬‬ ‫אשר יצאה נגד העמדות שמביעים מנגולד־ויל‪ ,‬אפרון‪ ,‬השל ואחרים‪ .‬שלאימה‬ ‫ראתה בעבודותיהם של אותם מזרחנים יהודים‪ ,‬אף שלא נבעו ממגע קולוניאלי‪,‬‬ ‫ביטוי מובהק לאימפריאליזם תרבותי המבקש להכפיף את האסלאם ליהדות‬ ‫‪16‬‬ ‫וליטול את השליטה הרעיונית עליו מחזקת המוסלמים עצמם‪.‬‬ ‫הזיקה בין יהודים־גרמנים לבין חקר המזרח נדונה‪ ,‬או למצער הוזכרה‪ ,‬גם‬ ‫בעבודות העוסקות במקורותיו הגרמניים של תחום מדעי היהדות (‪Wissenschaft‬‬ ‫‪ .)des Judentums‬הדבר אינו מפתיע שכן כפי שיפורט בפרק הראשון‪ ,‬בעולם‬ ‫האקדמי הגרמני הייתה חפיפה בין התחומים‪ .‬בעבודתו המקיפה בחן כריסטיאן‬ ‫ויזה (‪ )Wiese‬את התפתחות מדעי היהדות בגרמניה במאה התשע־עשרה‬ ‫ובראשית המאה העשרים‪ .‬במרכזה העמיד את השאלה אם בין המחקר התיאולוגי‬ ‫הפרוטסטנטי לבין מדעי היהדות התקיים דו־שיח של שווים‪ ,‬או שהתיאולוגיה‬ ‫הפרוטסטנטית המשיכה לדבוק בעליונותה המסורתית ונקטה שיח קולוניאלי‬ ‫ביחסה למלומדים יהודים‪ .‬בדיון זה שזור שיוכה של היהדות לדתות המזרח‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫השל‪ ,‬חקר האסלאם היהודי־גרמני‪.‬‬ ‫אפרון‪ ,‬אוריינטליזם והמבט ההיסטורי היהודי‪.‬‬ ‫שלאימה‪ ,‬גולדציהר בתפקיד המזרחן הטוב‪.‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪‬‬ ‫‪7‬‬ ‫סוגיה אשר העסיקה את מכונני התחום היהודים ושימשה נקודת מוצא רעיונית‬ ‫ליהודים שעסקו בחקר המזרח‪ 17.‬דיוויד מאיירס (‪ )Myers‬חקר את תולדות המכון‬ ‫למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בעשורים הראשונים לאחר הקמתה וניתח‬ ‫את האופנים השונים שבהם התמודדו דמויות מרכזיות במכון עם שורשיהן‬ ‫הנטועים באמות המידה האקדמיות המערביות (הגרמניות‪ ,‬עבור מלומדים רבים)‬ ‫מחד גיסא‪ ,‬ועם הניסיון ליצור זהות לאומית יהודית מאידך גיסא‪ 18.‬בעבודתו‬ ‫הדגיש מאיירס כי אין לראות במלומדים מקשה אחת‪ ,‬אך במקרים רבים חרף‬ ‫ניסיונם לבדל את מדעי היהדות באוניברסיטה העברית מן המחקר האירופי הם‬ ‫שימרו את הנחות היסוד שלו‪.‬‬ ‫בתפר שבין מחקריהם של ויזה ומאיירס עומדות שתי עבודות‪ :‬האחת‪,‬‬ ‫עבודתו של חוקר ההיסטוריה של מדעי היהדות איסמר שורש (‪,)Schorsch‬‬ ‫שהעמיד זו מול זו את התפתחותם של מדעי היהדות ומדעי האסלאם במאה‬ ‫התשע־עשרה ובחן את נקודות ההשקה ביניהם‪ .‬לצדה עומד מאמרו הביקורתי‬ ‫של אמנון רז־קרקוצקין‪ ,‬אשר מדעי היהדות והמכון למדעי היהדות מוצגים בו‬ ‫‪19‬‬ ‫כגורם מתווך שתרם להטמעת השיח האוריינטליסטי הגרמני בחשיבה הציונית‪.‬‬ ‫טענתו המרכזית של רז־קרקוצקין (ברוח משנתו של סעיד) היא כי המזרחנות‬ ‫הגרמנית והיהודית־גרמנית האקדמית ניתקו את היהדות משיוכה למזרח‬ ‫והציגו אותה כאירופית ורציונלית תוך קבלת הדיכוטומיה מזרח–מערב; זוהי‬ ‫המסורת שנשאו עמם מדעי היהדות שהתפתחו בגרמניה‪ .‬מסורת זו השתלבה‬ ‫עם ההשקפה הציונית התיאולוגית שראתה בארץ ישראל מקום יהודי מיתי‪,‬‬ ‫ולא קונקרטי‪ ,‬והזינה אותה בראייה מבדלת של ההיסטוריה היהודית‪ ,‬שיכולה‬ ‫הייתה להפוך להיסטוריה לאומית‪ .‬כך‪ ,‬לפי רז־קרקוצקין‪ ,‬התאפשרה הקמתה‬ ‫‪20‬‬ ‫של "ישות אירופית במזרח‪ ,‬תוך כדי מחיקת המזרח עצמו"‪.‬‬ ‫המחקרים שהוצגו לעיל דנו אמנם בהתפתחות חקר המזרח התיכון במסגרת‬ ‫המזרחנות הגרמנית ועמדו על הזיקה הייחודית בין מדעי היהדות למדעי המזרח‬ ‫בהקשר הגרמני‪ ,‬אך הם התמקדו בעיקר במסורת ולא בפרקטיקה המחקרית‬ ‫ונמנעו במידה מסוימת מלשאול מה עיצב את המזרחנות הגרמנית בהיעדר‬ ‫השפעה פוליטית או הקשר יישומי‪ ,‬וכיצד‪ .‬מענה חלקי לחסר מחקרי זה הציעה‬ ‫עבודתה היסודית של אורסולה ווקוק (‪ :)Wokoeck‬על ידי אפיון חקר המזרח‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫ויזה‪ ,‬מדעי היהדות ותיאולוגיה פרוטסטנטית‪.‬‬ ‫מאיירס‪ ,‬להמציא מחדש את העבר היהודי‪.‬‬ ‫שורש‪ ,‬קרובים מתכנסים; רז־קרקוצקין‪ ,‬אוריינטליזם‪ ,‬מדעי היהדות והחברה‬ ‫הישראלית‪.‬‬ ‫רז־קרקוצקין‪ ,‬אוריינטליזם‪ ,‬מדעי היהדות והחברה הישראלית‪ ,‬עמ' ‪.47‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪‬‬ ‫מבוא‬ ‫התיכון כגוף ידע שמרני‪ ,‬בעל אוריינטציה פילולוגית‪ ,‬אשר מיעט להשתנות‬ ‫מאז ראשיתו המודרנית במאה התשע־עשרה‪ ,‬היא ביקשה להסיט את מוקד הדיון‬ ‫ממסורת המחקר אל המלומדים עצמם ואל המרחב המוסדי‪ ,‬האוניברסיטאי‪,‬‬ ‫שבו פעלו‪ 21.‬בעיניה שמרנות זו נבעה מנסיבות התפתחותה של הדיסציפלינה‬ ‫העצמאית בעולם אקדמי שהדגש בו היה בראש ובראשונה פילולוגי‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬ ‫בניגוד לשפות קלאסיות שנלמדו עוד בבתי הספר‪ ,‬את השפות המזרחיות‪ ,‬ובראשן‬ ‫הערבית‪ ,‬היה צורך ללמוד וללמד מן היסוד במסגרת האוניברסיטאית‪ .‬בהיעדר‬ ‫סטנדרטיזציה ברורה בתחום נאלצו המלומדים "למקד את עיקר מאמציהם‬ ‫בלימוד‪ ,‬מחקר ופרסום הדרושים לביסוס ואישוש מיומנויותיהם הפילולוגיות‬ ‫המקצועיות נוסף על מילוי חובותיהם כמורים לשפות"‪ 22.‬לכן התקשו מאוד‬ ‫להרחיב את מחקרם מעבר לעיסוק הטקסטואלי הפילולוגי גם אם רצו בכך‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬ווקוק הסכימה עם הטענה שבין כותלי האוניברסיטאות לא‬ ‫נבע העיסוק במזרח‪ ,‬שנותר פילולוגי בעיקרו‪ ,‬מאינטרסים גרמניים פוליטיים‪,‬‬ ‫וחוקרים שרצו לעסוק במזרח התיכון בן זמנם נדרשו לפנות למסגרות חוץ־‬ ‫אוניברסיטאיות‪ ,‬אשר ווקוק מדגישה כי היו קיימות‪ .‬בראשן ציינה את הסמינר‬ ‫לשפות מזרחיות (‪ )Seminar für Orientalische Sprachen, SOS‬שנוסד ב־‪,1887‬‬ ‫ומטרתו המוצהרת הייתה להכשיר סטודנטים לקיום קשרי מסחר ודיפלומטיה עם‬ ‫המזרח‪ .‬מנהלי הסמינר היו באופן מסורתי פרופסורים בעלי הכשרה פילולוגית‪,‬‬ ‫אולם בניגוד למחלקות האוניברסיטאיות שבהן הוכשרו‪ ,‬למוסד זה היה תפקיד‬ ‫פוליטי חשוב במלחמת העולם הראשונה — אז סייעו מוריו ותלמידיו למאמצי‬ ‫‪23‬‬ ‫התעמולה הגרמנית בשטחי האימפריה העותמאנית‪.‬‬ ‫כמעט במקביל למחקרה של ווקוק התפרסם מחקרה המקיף של סוזן מרשנד‪,‬‬ ‫אשר עוסק במזרחנות הגרמנית על כל היבטיה — ולא רק בחקר המזרח התיכון‬ ‫— בעיקר במאות התשע־עשרה והעשרים‪ ,‬אך גם קודם להן‪ 24.‬כאמור‪ ,‬גם ווקוק‬ ‫בחנה את שאלת המזרחנות מזווית אשר אינה מקבלת את הראייה המכלילה של‬ ‫סעיד‪ ,‬אולם מרשנד הייתה ישירה יותר בפנייתה נגד טענותיו‪" :‬אינני קוראת‬ ‫לחזור אל דרך הכתיבה הטרום־סעידית של ההיסטוריה של המזרחנות"‪ ,‬הדגישה‪,‬‬ ‫אך הסבירה שהיא מבקשת לכתוב "היסטוריה ביקורתית של פרקטיקת המחקר‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫ווקוק‪ ,‬מזרחנות גרמנית‪ .‬על עלייתה‪ ,‬מקורותיה והשפעתה של המתודה הפילולוגית —‬ ‫קרי גישה היסטורית והשוואתית לניתוח טקסטים — ראו טרנר‪ ,‬פילולוגיה‪.‬‬ ‫ווקוק‪ ,‬מזרחנות גרמנית‪ ,‬עמ' ‪ .211‬המובאות ממקורות בשפות שאינן עברית הן בתרגום‬ ‫המחבר‪ ,‬אלא אם כן צוין אחרת‪.‬‬ ‫הגן‪ ,‬מזרחנים ומדעי מזרח שימושיים; ברגולה‪ ,‬לשכת המודיעין למזרח‪.‬‬ ‫מרשנד‪ ,‬מזרחנות גרמנית בעידן האימפריה‪.‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪‬‬ ‫‪9‬‬ ‫המזרחני אשר מנתחת את הפוליטיקה שבפועל אך עושה זאת מבלי להניח‬ ‫שהפוליטיקה הזאת הוגדרה מראש ובמכוון על פי יחסים אימפריאליסטיים"‪.‬‬ ‫מרשנד אף דחתה את ניתוח השיח הפוקויאני באומרה כי לא היה שיח אחד‬ ‫שהקיף את החשיבה המזרחנית הגרמנית‪ ,‬שלא לומר האירופית בכללותה‪ ,‬וכי‬ ‫הניסיון להפוך את משנתו של פוקו — שהיא על פי מרשנד פילוסופית בעיקרה‬ ‫— לכלי מחקר היסטורי מכליל עושה עוול הן למחקר הן לפוקו עצמו‪ 26.‬באופן‬ ‫כללי‪ ,‬הדגש במחקרה של מרשנד היה על פירוק המטען השלילי שהצמיד סעיד‬ ‫למונח "אוריינטליזם"‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬המלומדים הראשונים שהתעניינו במזרח‬ ‫עשו זאת בתקופה שבה התחום לא היה פופולרי למחקר ולדיון‪ ,‬ובזכות עניינם‬ ‫העמוק בתרבויות המזרח ובשפותיו (ולא רק באלו האירופיות הקלאסיות) והצגת‬ ‫נקודות ההשקה שלהן עם המערב נטען האוריינטליזם‪ ,‬לשיטתה‪ ,‬דווקא במטען‬ ‫‪27‬‬ ‫חיובי‪.‬‬ ‫התמקדותה של מרשנד בפרקטיקות בלמה אותה מלצאת בהצהרות גורפות‬ ‫אשר ליחסי פוליטיקה־אקדמיה‪ ,‬שכן כל מקרה נבחן לגופו‪ ,‬אך גם היא מיעטה‬ ‫לאתר הקשרים שבהם צרכים פוליטיים הכתיבו את אופיו של חקר המזרח‬ ‫באוניברסיטאות‪ .‬אם ווקוק תלתה את אופייה של המזרחנות הגרמנית באופי‬ ‫המוסדות‪ ,‬מרשנד מצאה השפעה רבה של מניעים תיאולוגיים‪ ,‬אשר ביקשו מענה‬ ‫לשאלות נוצריות בטקסטים מן המזרח‪ .‬על יסוד הדוגמאות הבולטות האלה‪,‬‬ ‫נראה כי המחקר בן זמננו על המזרחנות הגרמנית מתנגד עקרונית לפרדיגמה‬ ‫של סעיד אך מוצא עצמו מסכים עמו‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬בקביעתו כי המחקר‬ ‫האקדמי המזרחני בגרמניה התנהל באופן בלתי תלוי בשאלות של פוליטיקה‬ ‫ומדיניות ולא עוצב על פי אינטרסים קולוניאליים‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫מעברים ומעבירים‪ :‬מגרמניה לפלשתינה‬ ‫המחקר הנוכחי אינו עוסק במזרחנות גרמנית או יהודית־גרמנית באשר היא‪ ,‬אלא‬ ‫בוחן אותה בהקשר מובהק יותר‪ :‬העברת תחום הידע מגרמניה לפלשתינה בשנות‬ ‫המנדט הבריטי‪ .‬סוגיות של העברת ידע‪ ,‬העברה תרבותית והשפעה בציר זה‬ ‫נדונו במחקר רבות מתוך הכרה בתפקיד המרכזי שמילאו יהודים שהיגרו ממרכז‬ ‫אירופה לארץ‪ ,‬במיוחד במהלך שנות השלושים‪ ,‬בהתפתחות היישוב‪ .‬אלה‪ ,‬כתב‬ ‫יואב גלבר בעבודתו שסקרה בהרחבה ובפירוט את ההשפעה היהודית־גרמנית‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.xx‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.xxi‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.xxvi‬‬