The Attitude of Eliezer Ben-Yehuda and his Periodicals to the Sephardim, 1879-1908 (M.A. Thesis, Hebrew Abstract)

‫תקציר עבודת מוסמך‪:‬‬ ‫יחסם של אליעזר בן‪-‬יהודה ועיתוניו לספרדים‪8091-8180 ,‬‬ ‫תמיר קרקסון (בהנחיית פרופ' ירון צור וד"ר נח גרבר‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬נובמבר ‪)3112‬‬ ‫נושא עבודת המוסמך הוא יחסם של אליעזר בן‪-‬יהודה ושל העיתונים שערך אל הספרדים‪ ,‬בשנים‬ ‫‪ .1011-1180‬אליעזר בן‪-‬יהודה (פרלמן‪ ,)1033-1181 ,‬אחד מן האינטלקטואלים הבולטים של‬ ‫תקופת העלייה הראשונה‪ ,‬החל את פעילותו העיתונאית בשנת ‪ 1180‬ועלה לארץ‪-‬ישראל בשנת‬ ‫‪ .1111‬בשנים ‪ 1011-1111‬הוא ערך שלושה עיתונים ירושלמיים‪" :‬הצבי"‪" ,‬האור" ו"השקפה"‬ ‫("עיתונות בן‪-‬יהודה")‪ .‬העבודה התבססה על ניתוח מאמרים מעיתונים אלה ומכְ תבים אחרים שלו‬ ‫(היסטוריוגרפיה‪ ,‬מילונאות והגות)‪ .‬הפריודיזציה של העבודה חפפה את חלקה הארי של פעילותו‬ ‫העיתונאית‪ ,‬ממועד פרסום מאמרו הראשון (אפריל ‪ )1180‬ועד לפרישתו מעריכה עיתונאית פעילה‬ ‫בספטמבר ‪ ,1011‬כחודשיים לאחר מהפכת התורכים הצעירים‪.‬‬ ‫לטענתי‪ ,‬בן‪-‬יהודה ראה את העבר‪ ,‬את ההווה ואת העתיד של הספרדים כישויות מובחנות‬ ‫המקיימות ביניהן יחסי גומלין‪ .‬לפיכך‪ ,‬גזרתי את מבנה העבודה מתיאור נרטיבי של עבר‪ ,‬הווה‬ ‫ועתיד אלה‪.‬‬ ‫לאחר פרק המבוא‪ ,‬נותח בפרק השני יחסו של בן‪-‬יהודה‪ ,‬בכתיבתו העיתונאית והאחרת‪ ,‬אל העבר‬ ‫הספרדי‪ :‬מתפיסת העבר הרחוק‪ ,‬בעיקר בתקופת "תור הזהב" באל ‪-‬אנדלוס (ספרד המוסלמית)‪,‬‬ ‫ועד לתפיסת העבר הקרוב יותר לזמנו‪ .‬פרק זה עסק ביחסו של בן‪-‬יהודה לשתי קבוצות שונות של‬ ‫"ספרדים"‪ :‬האחת‪ ,‬יהודי חצי האי האיברי‪ ,‬בעיקר בתקופת "תור הזהב" (מאות ט'‪-‬י"ג);‬ ‫והשנייה‪ ,‬צאצאיהם של יהודים אלה‪ :‬מגורשי ספרד ופורטוגל‪ ,‬כמו גם האנוסים ששבו ליהדות‪,‬‬ ‫דוברי הלאדינו (מאות ט"ו‪-‬י"ט)‪.‬‬ ‫בדומה למחברים ציונים רבים דגל גם בן‪-‬יהודה ב"תזת השקיעה"‪ .‬הוא ראה את יהודי חצי האי‬ ‫האיברי בתקופת תור הזהב כטיפוסי היהודים האידיאליים‪ ,‬אך את "צאצאיהם"‪ ,‬בני היישוב‬ ‫הספרדי בארץ‪-‬ישראל של ימיו‪ ,‬הוא תפס כמצויים ב"שקיעה"‪ .‬בהשוואותיו התכופות בין בני‬ ‫היישוב הספרדי בימיו לבין דמויות נאצלות מקרב העבר הספרדי‪ ,‬שבו וחזרו שלושה שמות‪:‬‬ ‫שמואל הנגיד‪ ,‬יהודה הלוי והרמב"ם‪ .‬על כן‪ ,‬נסקרה באופן פרטני גישתו של בן‪-‬יהודה לשלושת‬ ‫האישים הללו‪ ,‬ילידי אל‪-‬אנדלוס‪ ,‬והומחש כיצד הוא ייחס להם ולתקופתם‪ ,‬לעתים‪ ,‬תכונות‬ ‫דומות לאלה שייחס לו עצמו ולתקופתו – ובראשן נטייה ללשון העברית ולמדינאות יהודית‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בהמשך הפרק הוצגה קריאתו של בן‪-‬יהודה ל"תחייה" ספרדית‪ ,‬כתשובה ל"שקיעה" הספרדית של‬ ‫ימיו‪ .‬בן‪-‬יהודה קרא לעדה הספרדי ת בירושלים לחדש ימיה כקדם ברוח הספרדים הדגולים של‬ ‫העבר‪ .‬חשיבותו של הפרק טמונה בכך שתפיסותיו של בן‪-‬יהודה ביחס לעבר הספרדי עיצבו במידה‬ ‫רבה את יחסו לבני היישוב הספרדי בארץ‪-‬ישראל בימיו‪ ,‬ואת דימויי ה"שקיעה" וה"תחייה"‬ ‫שנקט ביחס אליהם‪.‬‬ ‫הפרק השלישי עסק ביחסם של בן‪-‬יהודה ושל כותבים נוספים בעיתוניו לבני היישוב הספרדי‬ ‫בירושלים של ימיהם‪ ,‬תוך התמקדות בבני העדה הספרדית ובבני האליטות של העדות המזרחיות‪.‬‬ ‫תחילה נדונה עתיקות היומין וה"אותנטיות" שייחס בן‪-‬יהודה לעדה הספרדית בירושלים‪ ,‬על רקע‬ ‫החיפוש שרווח אחריהן במאה הי"ט‪ .‬את הע דה הספרדית בירושלים הוא ראה כ"עדה עתיקה"‪,‬‬ ‫וייחס לה בכורה על פני העדה האשכנזית האורתודוקסית בעיר‪ .‬האותנטיות הספרדית נקשרה על‬ ‫ידו להמשכיות הספרדית מדור לדור (למשל בליטורגיה) ולפרודוקטיביות שייחס לבני היישוב‬ ‫הספרדי‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬נותח בפרק יחסו של בן‪-‬יהודה לדתיּת הספרדית‪ ,‬באמצעות דיון ביחסו‬ ‫לרבנים הספרדים ובתפיסתו בדבר "המתינות הספרדית"‪ .‬כבר בשנותיו הראשונות בארץ‪-‬ישראל‬ ‫התעמת בן‪-‬יהודה עם ההנהגה הרבנית של העדה הספרדית בירושלים‪ ,‬בעיקר על רקע ביקורת‬ ‫שמתח עליה במאמריו העיתונאיים‪ .‬בניגוד לעמדתו ביחס לאליטה הרבנית הצרה‪ ,‬בן‪-‬יהודה אהד‬ ‫מאוד את דתיותו של ההמון הספרדי‪ ,‬וכתב רבות בזכות המתינות אשר ייחס לו‪.‬‬ ‫בהמשך הפרק נבחן יחסה של עיתונות בן‪-‬יהודה לאישה הספרדייה‪ ,‬בעיקר בכתיבתה של אשתו‬ ‫השנייה של בן‪-‬יהודה‪ ,‬חמדה בן‪-‬יהודה (‪ ,)1081-1182‬ותוארה התייחסותה לאישה הספרדייה‬ ‫כאישה אותנטית ומתונה מבחינה דתית‪ .‬לבסוף‪ ,‬נדון בפרק יחסו של בן‪-‬יהודה לשאלת ההברה‬ ‫הספרדית (המבטא הספרדי) של העברית‪ .‬בין השאר נסקר דימויה של ההברה הספרדית בעיני בן‪-‬‬ ‫יהודה כרכיב אימננטי ב"החייאת" השפה והאומה‪ ,‬והאופן שבו ראה אותה כהברה האותנטית‪,‬‬ ‫הנאה והנכונה יותר גם יחד‪ ,‬המרוחקת מהשפעות גלותיות שליליות‪.‬‬ ‫בפרק הרביעי נותחה תפיסת העתיד הספרדי בראייתו של בן‪-‬יהודה‪ ,‬כעתיד עברי שיונחל‬ ‫באמצעות החינוך‪ .‬לשם כך הוצגו בני היישוב הספרדי מבעד לעיניים אחרות – עיניו של דור עברי‪-‬‬ ‫ספרדי חדש‪ ,‬שצמח בקרב חוגי האליטה הספרדית בירושלים של ראשית המאה הכ'‪ .‬דור חדש זה‬ ‫זקף ראשו באגודות עבריות‪-‬ספרדיות (כגון "צעירי ירושלים") ובכתיבה מקיפה של בניו בעיתון‬ ‫"השקפה"‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫חוקר התקשורת עוזי אלידע כתב כי בראשית המאה הכ' הפך העיתון "השקפה" ל"עיתון מקומי"‪.‬‬ ‫בעבודתי טענתי כי בעקבות מהלך זה גברו מאמציו של בן‪-‬יהודה להפוך את היישוב הספרדי‬ ‫בירושלים לקהל יעד חשוב לעיתונו‪ .‬על רקע זה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬הפך המו"ל הספרדי הצעיר‪ ,‬שלמה‬ ‫ישראל שיריזלי (‪ ,)1021-1181‬לשותף בעיתון "השקפה" בשלהי ‪ .1013‬להתמקדותו של בן‪-‬יהודה‬ ‫בקהל המקומי בעת שותפות זו הייתה משמעות ברורה של הגדלת הרכיב הספרדי בעיתון‪.‬‬ ‫התמורה שהשתקפה בהשתתפותם של בני הדור העברי‪-‬ספרדי החדש ב"השקפה"‪ ,‬הודגמה‬ ‫במחקרי באמצעות ניתוח מאמרים מפרי עטם של שני אישים ספרדים‪ ,‬בן‪-‬ציון טראגאן‬ ‫(‪ )1091-1181‬ואברהם אלמאליח (‪ .)1098-1118‬התמקדתי במאמריהם מהשנים ‪ ,1011-1012‬אשר‬ ‫עסקו בסוגיות חינוכיות‪ .‬מאמרים אלה ביטאו את ההשפעה הרבה של החייאת הלשון והתרבות‬ ‫העברית‪ ,‬ושל שלילת הגלות שנלוותה להן‪ ,‬על היישוב הספרדי בירושלים‪.‬‬ ‫בן‪-‬ציון טראגאן‪ ,‬שהיגר מירושלים לאלכסנדריה בשנת ‪ 1018‬אך המשיך לכתוב ב"השקפה" גם‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬תמך במודרניזציה החינוכית בירושלים ( למשל בבית הספר המודרני "דורש ציון")‬ ‫ובמפעל העבריּת‪ .‬באמצעות ניתוח כתיבתו על ארגון "צעירות ירושלים" (מקבילו הנשי של ארגון‬ ‫"צעירי ירושלים")‪ ,‬הוצגו ההשפעות המגוונות שפעלו על טראגאן‪ ,‬שהיו תוצאה של פעולתו בצומת‬ ‫שבין המסורת הספרדית הירושלמית‪ ,‬המגמות האורתודוקסיות השונות בתקופתו‪" ,‬הרוח‬ ‫החדשה" של העלייה הראשונה והעבריּת‪ ,‬וכן השפעות "פוריטניות" שונות מתרבות המערב‪.‬‬ ‫מגמות דומות ניכרו בכתיבתו של אברהם אלמאליח הצעיר בתקופה הפורמטיבית בחייו‪ .‬בשנים‬ ‫‪ 1018-1011‬קרא אלמאליח בעקביות למודרניזציה חינוכית בקרב העדה הספרדית‪ ,‬בעיקר ברוח‬ ‫העבריּת‪ .‬מסריו דמו באותה תקופה למסריו של בן‪-‬יהודה‪ ,‬לרבות שימוש בטרמינולוגיה זהה לזו‬ ‫של מורו ורבו‪ .‬עם זאת‪ ,‬בעוד שבן‪-‬יהודה ראה עצמו כעברי במלוא מובן המילה‪ ,‬הרי שהתייחסותו‬ ‫של אלמאליח לסוגיה זו הייתה התייחסות ספרדית‪ ,‬כספרדי‪.‬‬ ‫הסימביוזה בין בן‪-‬יהודה לבין אלמאליח הגיעה לשיאה באוקטובר ‪ ,1019‬כאשר אלמאליח הצטרף‬ ‫לשיריזלי כשותף והפך לחבר מערכת העיתון "השקפה"‪ .‬במשך כשנה אף שימש כעורך העיתון‬ ‫בפועל‪ .‬בתקופה זו המשיך להביע את עמדותיו בזכות העבריּת וחשיבותה‪ ,‬והוסיף עליהן גם‬ ‫קריאה למודרניזציה של היישוב הספרדי‪ .‬באותה תקופה ניכרו מגמותיו האוטונומיות כאישיות‬ ‫ספרדית הפונה בעצמה ובמישרין אל העדה הספרדית‪ ,‬וקוראת להפיץ בקרבה את רעיונות‬ ‫המודרניזציה בלבושם האירופי‪ ,‬וכן את הלשון ואת התרבות העברית‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מסקנתי העיקרית היא שאליעזר בן‪-‬יהודה ראה בספרדים (ובפרט בבני העדה הספרדית‪ ,‬דוברי‬ ‫ַשא" אפשרי‪ ,‬ראוי ובר‪-‬‬ ‫הלאדינו) יסוד אותנטי‪ ,‬בעל היסטוריה ומורשת מפוארת‪ ,‬המהווה "נ ָ‬ ‫קיימא‪ ,‬של התרבות העברית החדשה‪ .‬בעיניו של "מחיה הלשון העברית"‪ ,‬הספרדים יכלו להיות‬ ‫נשאיה הראויים של התרבות הלאומית היהודית המתחדשת דווקא משום אותה אותנטיות‪ .‬זו‬ ‫הבחינה אותם‪ ,‬לדידו‪ ,‬מיהודים אותנטיים פחות‪ ,‬שבמסעם אל העבריּת נדרשו להותיר‬ ‫מאחוריהם את תרבותם הגלותית‪ ,‬כפי שעשה אליעזר פרלמן עצמו בהפכו לאליעזר בן‪-‬יהודה‪.‬‬ ‫‪1‬‬