Recent years have seen the flourishing of research on Lithuanian Kabbalists in the nineteenth and twentieth centuries, to the point that some scholars speak of a defined and delineated stream of Kabbalah, a school unto itself dubbed...
moreRecent years have seen the flourishing of research on Lithuanian Kabbalists in the nineteenth and twentieth centuries, to the point that some scholars speak of a defined and delineated stream of Kabbalah, a school unto itself dubbed "Lithuanian Kabbalah." Such scholars include within this stream all those who saw the Vilna Gaon as their teacher in Kabbalah (parallel to the position of the Baal Shem Tov in Hasidism) and they ascribe to it such fixed categories as its "Articles of Faith." In their conception, this stream was part and parcel of the broader and well-known nationalist-messianic current that had its source, supposedly, in the Vilna Gaon himself; this current reached its full fruition in the twentieth century, and so too has the smaller stream within it, now a clearly defined "school," developed in various ways until the present. As if this were not enough, scholars have joined the later ideological trend which seeks to revise the history of Jewish settlement in the Land of Israel in the nineteenth and twentieth centuries in a decidedly messianic way, presenting it in a continuous line from the Vilna Gaon to the emergence of Zionism and then to the founding of the State of Israel. Again, the Vilna Gaon is not merely presented as a "herald" of Zionism but as one who encoded within his Torah the secret of redemption, the beginning of which, apparently, we are witnessing today. The article conducts a critical analysis of the concept of "Lithuanian Kabbalah," and uses as its case study the life and teachings of Rabbi Shimon Tsvi Horowitz.
בשנים האחרונות צומח ועולה מחקר סביב למקובלים בני ליטא במאות התשע עשרה והעשרים, עד שיש כאלו המדברים על זרם מוגדר ומובחן, אסכולה בפני עצמה, המכונה 'קבלה ליטאית'. בתוך זרם זה כוללים את כל אלו שראו בגר"א את מורם בקבלה, כמעין בעש"ט לחסידות, ומונים קטגוריות מקובעות של 'עיקרי אמונה' של אותו זרם הרוכב על מהלך משיחי ולאומי ידוע שמקורו כביכול בגר"א עצמו והגיע לגמר בישולו במאה העשרים. עד שנוצר בעיני כמה חוקרים מעין 'חוג' ברור ומוגדר שמתגלגל באופנים שונים עד לימינו. אם לא די בכך, הרי שהמדברים על אותו זרם קבלי רוכבים למעשה על קו אידיאולוגי מאוחר שבא לפרש מחדש את ההיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל במאה התשע עשרה ברוח משיחית וליצור מעין המשכיות מימי הגר"א עד להופעתה של הציונות ולמאורעות שהתרחשו עם הקמת מדינת ישראל. שוב אין הגר"א מצטייר רק כ'מבשר' הציונות אלא כמי שצפן בתורתו את סוד הגאולה שאנו עומדים לכאורה בפתחה. המאמר עוסק בניתוח ביקורתי של המשוג "קבלת ליטאית" וכמקרה מבחן יש כאן דיון בדרכו של ר' שמעון צבי הורביץ
