- +15106965277
עבודת מחקר זו היא עבודת מחקר היסטורית השוואתית העוסקת בדיני הפגיעה בגוף ובנפש בחברות הקדם-אסלאמיות במזרח התיכון, ובזיקתם לדיני הפגיעה בקוראן. לדיני פגיעה שמור מקום מרכזי במערכות המשפט של עמים ותרבויות רבים, וחשיבותם לתפקודה התקין של... more
עבודת מחקר זו היא עבודת מחקר היסטורית השוואתית העוסקת בדיני הפגיעה בגוף ובנפש בחברות הקדם-אסלאמיות במזרח התיכון, ובזיקתם לדיני הפגיעה בקוראן.
לדיני פגיעה שמור מקום מרכזי במערכות המשפט של עמים ותרבויות רבים, וחשיבותם לתפקודה התקין של החברה אינה יכולה להיות מוטלת בספק. זאת, משום שדיני הפגיעה נוגעים ביסודן של הנורמות המסדירות את היחסים הבין-אישיים בחברה. בדינים אלה מגולמות הכרעות ערכיות בנוגע לשוויים של חיים ולערכה של פגיעה בגוף. בתקנותיהם, הם מבטאים את הריבוד החברתי ואת קבוצות הסולידריות בחברה. בלשונם, הם שואפים להבטיח צדק לנפגע, להשיב את האיזון שהופר בפגיעה על כנו וליצור הרתעה שתצמצם אלימות וחוסר סדר. בהגיונם, הם מדגימים את עקרונות היסוד שעל פיהם מושתתות מערכת היחסים בין הבריוֹת ובינן לבין האלוהות. במימושם בפועל, ככל שניתן להתחקות אחריו, ניכרים לעתים קרובות הבדלים בין החוק הכתוב לדרכי יישומו; וכן בין החוק לבין צרכי החברה. בהשוואתם בין תרבות אחת לרעותיה, מתבהרות נקודות הסכמה ומחלוקת בין תפיסות העולם שלהן.
העקרון המרכזי לדיני הפגיעה במערכות חוק קדומות הוא עקרון המידה כנגד מידה, "עין תחת עין". לעקרון זה ניתנו פירושים רבים לאורך ההיסטוריה. העקרון הוא ירושה מן החוק המסופוטמי הקדום, אשר התקבלה בחוק המקראי ופורשה מחדש בדרכים שונות ביהדות הרבנית, בנצרות ובאסלאם. הדבר ממחיש את האופן שבו מחוקקים התמודדו עם המורשת המשפטית של התרבויות שקדמו להם, וכן את האופן שבו הם יצקו לתוכה משמעות חדשה לאור ערכים דתיים ומשפטיים משתנים.
בעבודה זה אשתמש בטקסטים ספרותיים קדומים, אשר הזמן והמקום של חיבורם, וכן נסיבות עריכתם ומסירתם אינם תמיד נהירים. לפיכך, יוגדר שדה המחקר לא באופן כרונולוגי וגיאוגרפי, כי אם על-פי הקורפוס הנידון. אעסוק במקרא, בספרות ההלכה הרבנית שחוברה עד לתקופת ה"גאונים", בברית החדשה ובקוראן. הקוראן היווה את היסוד למפעל החקיקה המוסלמי, אך בפועל הוא נבדל בנקודות רבות הן מפרשנות הקוראן והן מהשריעה. בשל כך, ובשל שיקולים של קוצר היריעה, אסתפק בעבודה זו בבירור מקורותיהם האפשריים של דיני הפגיעה בחוק הקוראן ובתיאורו השיטתי כמערכת משפט בפני עצמו. בנוסח העבודה הסופי לא נכלל המשפט הרומי, לאחר שהתברר כי עקרונותיו אינם מגולמים בחוק הקוראן.
(העבודה זכתה בפרסים מטעם המכון לחקר יחסי יהודים, נוצרים, מוסלמים באוניברסיטה הפתוחה ומטעם האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון ואפריקה עבור עבודת תיזה מצטיינת לשנת 2017)
לדיני פגיעה שמור מקום מרכזי במערכות המשפט של עמים ותרבויות רבים, וחשיבותם לתפקודה התקין של החברה אינה יכולה להיות מוטלת בספק. זאת, משום שדיני הפגיעה נוגעים ביסודן של הנורמות המסדירות את היחסים הבין-אישיים בחברה. בדינים אלה מגולמות הכרעות ערכיות בנוגע לשוויים של חיים ולערכה של פגיעה בגוף. בתקנותיהם, הם מבטאים את הריבוד החברתי ואת קבוצות הסולידריות בחברה. בלשונם, הם שואפים להבטיח צדק לנפגע, להשיב את האיזון שהופר בפגיעה על כנו וליצור הרתעה שתצמצם אלימות וחוסר סדר. בהגיונם, הם מדגימים את עקרונות היסוד שעל פיהם מושתתות מערכת היחסים בין הבריוֹת ובינן לבין האלוהות. במימושם בפועל, ככל שניתן להתחקות אחריו, ניכרים לעתים קרובות הבדלים בין החוק הכתוב לדרכי יישומו; וכן בין החוק לבין צרכי החברה. בהשוואתם בין תרבות אחת לרעותיה, מתבהרות נקודות הסכמה ומחלוקת בין תפיסות העולם שלהן.
העקרון המרכזי לדיני הפגיעה במערכות חוק קדומות הוא עקרון המידה כנגד מידה, "עין תחת עין". לעקרון זה ניתנו פירושים רבים לאורך ההיסטוריה. העקרון הוא ירושה מן החוק המסופוטמי הקדום, אשר התקבלה בחוק המקראי ופורשה מחדש בדרכים שונות ביהדות הרבנית, בנצרות ובאסלאם. הדבר ממחיש את האופן שבו מחוקקים התמודדו עם המורשת המשפטית של התרבויות שקדמו להם, וכן את האופן שבו הם יצקו לתוכה משמעות חדשה לאור ערכים דתיים ומשפטיים משתנים.
בעבודה זה אשתמש בטקסטים ספרותיים קדומים, אשר הזמן והמקום של חיבורם, וכן נסיבות עריכתם ומסירתם אינם תמיד נהירים. לפיכך, יוגדר שדה המחקר לא באופן כרונולוגי וגיאוגרפי, כי אם על-פי הקורפוס הנידון. אעסוק במקרא, בספרות ההלכה הרבנית שחוברה עד לתקופת ה"גאונים", בברית החדשה ובקוראן. הקוראן היווה את היסוד למפעל החקיקה המוסלמי, אך בפועל הוא נבדל בנקודות רבות הן מפרשנות הקוראן והן מהשריעה. בשל כך, ובשל שיקולים של קוצר היריעה, אסתפק בעבודה זו בבירור מקורותיהם האפשריים של דיני הפגיעה בחוק הקוראן ובתיאורו השיטתי כמערכת משפט בפני עצמו. בנוסח העבודה הסופי לא נכלל המשפט הרומי, לאחר שהתברר כי עקרונותיו אינם מגולמים בחוק הקוראן.
(העבודה זכתה בפרסים מטעם המכון לחקר יחסי יהודים, נוצרים, מוסלמים באוניברסיטה הפתוחה ומטעם האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון ואפריקה עבור עבודת תיזה מצטיינת לשנת 2017)
Research Interests:
An essay in historical comparative law, dealing with the laws of homicide and bodily harm (henceforth: laws of injury) in antiquity and in Early Islamic law.
