ג'ון קונלי

ג'ון באודן קונלי הבן (באנגלית: John Bowden Connally;‏ 27 במרץ 1917 - 15 ביוני 1993) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמזכיר הצי של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי, לאחר מכן כמושל טקסס ה-39 וכמזכיר האוצר של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ריצ'רד ניקסון. את הקריירה הפוליטית שלו הוא החל במסגרת המפלגה הדמוקרטית וב-1973 היה לחבר המפלגה הרפובליקנית.

ג'ון קונלי
John Connally

ג'ון קונלי
לידה	27 במרץ 1917 פלורסוויל, טקסס, ארצות הברית
פטירה	15 ביוני 1993 (בגיל 76) יוסטון, טקסס, ארצות הברית
שם מלא	ג'ון באודן קונלי הבן
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות של מדינת טקסס, אוסטין, טקסס, ארצות הברית
השכלה	בית הספר למשפט של אוניברסיטת טקסס
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	Nellie Connally (1940–1993)
מזכיר האוצר של ארצות הברית ה־61 11 בפברואר 1971 – 12 ביוני 1972 (שנה) תחת נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון → דייוויד מתיו קנדי ג'ורג' שולץ ←
מושל טקסס ה־39 15 בינואר 1963 – 21 בינואר 1969 (6 שנים) סגן מושל טקסס פרטסון סמית' → פרייס דניאל פרטסון סמית' ←
מזכיר הצי של ארצות הברית ה־56 25 בינואר 1961 – 20 בדצמבר 1961 (330 ימים) תחת נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי → ויליאם פרנק פרד קורת' ←
פרסים והוקרה
כוכב הארד לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר פרס הורשיו אלג'ר
חתימה

קונלי נולד בפלורסוויל שבטקסס והחל קריירה משפטית לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת טקסס באוסטין. במלחמת העולם השנייה הוא שירת במטה של ג'יימס פורסטל ובמטה של דווייט אייזנהאואר ולאחר מכן הועבר לזירת האוקיינוס השקט. לאחר המלחמה הוא היה לעוזרו של הסנאטור לינדון ג'ונסון. כאשר נבחר ג'ונסון כסגן נשיא ארצות הברית הוא שכנע את הנשיא קנדי למנות את קונלי כמזכיר הצי של ארצות הברית. בדצמבר 1961 פרש קונלי מתפקיד זה כדי להתמודד על משרת מושל טקסס, תפקיד בו הוא כיהן בין השנים 1963–1969. בשנה הראשונה לכהונתו נסע קונלי במכונית הנשיאותית במהלך רצח קנדי ונפצע קשה מהיריות. כתוצאה מפציעותו במהלך תקרית הירצחו של הנשיא המכהן קנדי- קונלי התפרסם מאוד, ושמו נקשר בתקרית זו. בתקופת כהונתו כמושל, קונלי היה מזוהה עם האגף השמרני של המפלגה הדמוקרטית.

ב-1971 מינה הנשיא הרפובליקני ריצ'רד ניקסון את קונלי כמזכיר האוצר בממשלו. בכהונתו בתפקיד זה ניהל קונלי את ניתוקו של הדולר האמריקני מתקן הזהב, אירוע שנודע בכינוי "הזעזוע של ניקסון" (Nixon shock). ב-1972 פרש קונלי מתפקידו כדי לנהל את מערכת הבחירות של הנשיא ניקסון לבחירה מחדש. הוא היה מועמד להחליף את סגן הנשיא ספירו אגניו כאשר זה האחרון התפטר ב-1973, אך ניקסון בחר לתפקיד את ג'רלד פורד. בבחירות לנשיאות של 1980 הוא שאף לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, אך פרש מהמרוץ לאחר סדרת ההצבעות הראשונה בבחירות המקדימות. לאחר מכן הוא פרש מן החיים הפוליטיים וב-1993 הוא נפטר מלייפת ריאתית.

ראשית חייו

ג'ון קונלי נולד בפלורסוויל, טקסס, מקום מושב מחוז וילסון שמדרום-מזרח לסן אנטוניו. הוא היה אחד משבעת ילדיהם של ללה (לבית רייט) וג'ון באודן קונלי האב, שניהל מחלבה. לקונלי היו ארבעה אחים: גולפרי, מריל, ויין וסטנפורד; ושתי אחיות: כרמן ובלאנש. קונלי למד בבית הספר התיכון של פלורסוויל והיה אחד מבוגריו המעטים שהמשיכו ללימודים בקולג'. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת טקסס באוסטין, שם הוא היה נשיא אגודת הסטודנטים וחבר באגודת פרייר (Friar Society). בסופו של דבר הוא סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של האוניברסיטה וניגש לבחינות ללשכת עורכי הדין.

שירות צבאי

במלחמת העולם השנייה שירת קונלי בצי ארצות הברית, בתחילה כעוזרו של ג'יימס פורסטל, ולאחר מכן כחבר בצוות התכנון של הפלישה לצפון אפריקה בפיקודו של הגנרל דווייט אייזנהאואר. לאחר מכן הוא הועבר אל זירת האוקיינוס השקט, שם הוא שירת בהצטיינות. הוא שירת כמנהל מערך המטוסים על סיפון נושאת המטוסים "אסקס" (USS Essex) ועוטר בכוכב הארד על גבורתו. הוא הועבר לספינה אחרת מסדרת נושאות המטוסים אסקס, "בנינגטון" (USS Bennington), שם הוא עוטר בלגיון ההצטיינות. הוא גם לקח חלק במערכה באיי גילברט, במערכה באיי מרשל, במערכה על איי ריוקיו ובמערכה בפיליפינים. ב-1946 הוא שוחרר בדרגת לוטננט קומנדר .

עם שחרורו מהצי החל קונלי לעסוק בעריכת דין במשרדו של אלווין וירץ, עד אשר לינדון ג'ונסון, שנבחר אז כסנאטור, שכנע אותו לעבור לוושינגטון די. סי. כדי לשרת כעוזרו הראשי. קשריו ההדוקים עם ג'ונסון החלו עוד לפני שירותו בצי והם נמשכו עד לפטירתו של ג'ונסון ב-1973.

קריירה משפטית

שניים מלקוחותיו העיקריים של קונלי כעורך דין היו טייקון הנפט הטקסני, סיד ריצ'רדסון ופרי בס, אחיינו ושותפו של ריצ'רדסון, שניהם מפורט וורת'. שווי האימפריה הכלכלית של ריצ'רדסון הוערכה בשנות ה-50 ב-200 מיליון עד מיליארד דולר. בהדרכתו של ריצ'רדסון, צבר קונלי ניסיון במגוון של מיזמים וקיבל ממנו עצות בנוגע לרכישות מקרקעין. עבודה זו דרשה ממשפחת קונלי להעתיק את מגוריה לפורט וורת'. כאשר נפטר ריצ'רדסון ב-1959 קיבל קונלי על עצמו להיות אחד ממנהלי העיזבון שלו, משימה שהכניסה לו כספים לא מועטים.

קונלי גם היה מעורב בעסקה החשאית להציב את הדמוקרט הטקסני רוברט ברנרד אנדרסון כמועמד לסגן הנשיא בבחירות לנשיאות של 1956. צעד זה לא צלח כאשר העדיף הנשיא אייזנהאואר להמשיך כהונה נוספת כשלצידו יכהן סגנו ריצ'רד ניקסון, ואנדרסון מונה בסופו של דבר כמזכיר האוצר בקבינט של אייזנהאואר, אותו תפקיד שמילא קונלי בקבינט של ניקסון 14 שנים לאחר מכן ב-1971. בצירוף מקרים, אנדרסון היה עוד קודם לכן מזכיר הצי של אייזנהאואר, תפקידו אותו מילא קונלי בממשלו של קנדי ב-1961.

מזכיר הצי

בוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית שהתקיימה בלוס אנג'לס ב-1960, הוביל קונלי את תומכיו של הסנאטור לינדון ג'ונסון. הוא טען שאם קנדי יזכה במועמדות המפלגה לנשיאות, לא יוכל לכהן תקופת כהונה מלאה כנשיא בשל מחלת אדיסון ממנה סבל והתלות שלו בקורטיזון כתוצאה ממנה. עם זאת, קנדי השיג את קולותיהם של הנציגים הדרושים למינוי עוד לפני פתיחת הוועידה. קנדי הבין שלא יעלה בידו להיבחר ללא תמיכתם של הדמוקרטים בדרום, שרובם תמכו בג'ונסון. לפיכך הוא הציע את משרת סגן הנשיא לג'ונסון.

עם בחירתו לנשיאות, מינה קנדי את קונלי, לבקשתו של ג'ונסון, כמזכיר הצי. 11 חודשים לאחר מכן התפטר קונלי מתפקיד זה כדי להתמודד על משרת מושל טקסס. במהלך תקופת כהונתו כמזכיר הצי, עמד לרשותו של הצי תקציב של 14 מיליארד דולר, וסגל של יותר מ-1.2 מיליון איש, 600,000 לובשי מדים ו-650,000 אזרחים, שהוצבו ב-222 בסיסים בארצות הברית ו-53 בסיסים מחוץ לגבולותיה.

קונלי הנחה את הצי השישי בים התיכון לנהל סוג חדש של "דיפלומטיית תותחים". במסגרת מדיניות זו עגנה נושאת המטוסים "פורסטל" (USS Forrestal) בנאפולי שבאיטליה וצוותה חילק מתנות לילדים בבית יתומים מקומי. קונלי גם הורה על חלוקת מתנות בבית חולים בקאן שבצרפת שטיפל בילדים שסבלו ממחלות בעצמות, לילדים עניים באי רודוס ולילדים חולים בפלרמו שבסיציליה. מתנות נשלחו גם לילדים טורקיים בקפריסין ולפליטים פלסטינים בביירות. בתקופת כהונתו כמזכיר הצי אירעה הפלישה למפרץ החזירים.

קונלי נאבק קשות להבטיח את חלקו של הצי בתוכנית החלל האמריקאית, והתנגד נחרצות להקצאת רוב משימות המחקר לחיל האוויר. המגזין טיים הגדיר את שנתו של קונלי במחלקת הצי כ"מינוי מהשורה הראשונה". עם זאת, המבקרים ציינו שמשכה הקצר של כהונתו של קונלי כמזכיר הצי מנעה את השגתם של הישגים לטווח ארוך.

הבחירות למשרת מושל טקסס

שבועיים לפני חג המולד של 1961 הודיע קונלי על התפטרותו מתפקיד מזכיר הצי כדי לשוב לטקסס ולהתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל טקסס ב-1962. הוא היה אמור להתמודד מול פרייס דניאל, שהיה אז המושל המכהן מאז 1957. דניאל נקלע לקשיים פוליטיים בעקבות הנהגתו באותה שנה של מס מכירה בשיעור של שני סנטים, שעורר רגשות מרמור של מצביעים רבים כלפי הממשל. דניאל יכול היה להנהיג את המס בחוק ללא חתימתו, אך באפשרותו היה להטיל על החוק וטו. התובע הכללי לשעבר של טקסס, ויל וילסון, שהתמודד על המושב של טקסס בסנאט שהתפנה בעקבות בחירתו של לינדון ג'ונסון כסגן הנשיא ב-1961, נעשה גם הוא מעורב במערכת הבחירות למושל ומתח ביקורת במיוחד על ג'ונסון, שלטענתו הוא ארגן את מועמדותו של קונלי. מועמדים עיקריים נוספים היו נציב הכבישים מרשל פרומבי מפליינויו, שנמנה גם הוא על אנשי האגף השמרני במפלגה, וגנרל אדווין ווקר שהציר המרכזי של מערכת הבחירות שלו הייתה מערכה אנטי-קומוניסטית. קונלי עצמו ניהל את מערכת הבחירות הפעילה ביותר מבין אלו של כל המועמדים הדמוקרטים, והוא ערך נסיעות במרחק מצטבר של יותר מ-35,000 ק"מ ברחבי המדינה. הוא נשא 43 נאומים מרכזיים והופיע במשדרי טלוויזיה כלל-מדינתיים ומקומיים.

קונלי התמודד בבחירות כאיש האגף השמרני של המפלגה הדמוקרטית. בסבב הבחירות הסופי הוא מוקם מול עורך הדין הליברלי מיוסטון, שזכה לתמיכת איגודי העובדים, דון ירבורו (ללא קשר משפחתי ליריבו משכבר הימים במפלגה של קונלי, הסנאטור ראלף ירבורו). לאחר שניצח את ירבורו בהפרש קטן בסבב ההצבעה האחרון, היה על קונלי להתמודד מול הרפובליקני השמרן ובעל חברת ציוד הנפט, ג'ק קוקס. קוקס, לשעבר חבר בית הנבחרים של טקסס התמודד שנתיים קודם לכן בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית מול דניאל. בבחירות הכלליות זכה קונלי ל-847,036 קולות (54%) מול 715,025 הקולות (45.6%) של קוקס. במערכת הבחירות התמקד קונלי בעובדה ששנה קודם לכן עבר קוקס מהמפלגה הדמוקרטית אל המפלגה הרפובליקנית, אך 11 שנים לאחר מכן נקט קונלי באותו צעד. בסופו של דבר התברר שקוקס היה המועמד החזק ביותר של המפלגה הרפובליקנית בטקסס מאז 1924 ורק ב-1972 עלה בידיו של הנרי גרובר להציג תוצאות טובות יותר עבור הרפובליקנים, אם כי גם אז הוא הפסיד בבחירות.

קונלי היה אומן בניהול מערכות בחירות, לאחר שהיה בעל תפקיד מרכזי בכמה ממערכות הבחירות של ג'ונסון. הוא האמין באנשי צוות הקמפיין שלו, שדאגו לקבל מידע על אירועים ולהעלות אותו לראיונות בתקשורת כדי להציג נושאים שהיו על סדר היום של מערכת הבחירות שלו.

מושל טקסס

קונלי כמושל טקסס חותם על חוק להפרדת קולג' המדינה של ארלינגטון מאוניברסיטת טקסס A&M ב-1965

קונלי כיהן כמושל טקסס בין השנים 1963–1969. במערכות הבחירות של 1964 ו-1966 הוא הביס בקלות את מועמדי המפלגה הרפובליקנית ג'ק קריצ'טון, איש תעשיית הנפט מדאלאס, ותומאס אברטון קנרלי האב מיוסטון, בהתאמה. בניצחונותיו במערכות בחירות אלו הוא גרף רוב של 73.8% ו-72.8%, בהתאמה, וכך השיג השפעה חזקה במדינה, כשבבית המחוקקים של המדינה נהנתה המפלגה הדמוקרטית מרוב כמעט מוחלט.

קונלי היה המושל במהלך ההרחבה המשמעותית של החינוך הגבוה בטקסס. הוא חתם על חוק להקמת מועצת התיאום של החינוך הגבוה בטקסס. הוא מינה למועצת הניהול של אוניברסיטת טקסס A&M חברים שגיבו כניסת נשים לאוניברסיטה שהייתה מוגבלת עד אז לגברים בלבד. זאת בעידודו של חבר הסנאט של טקסס, ויליאם מור, שעוד ב-1953 העלה לראשונה את הרעיון להתיר קבלה של נשים למוסד. ב-1965 מינה קונלי את יושב ראש בית הנבחרים של טקסס, ביירון טאנל, כנציב הרכבות של טקסס, עם פרישתו לאחר 32 שנים של ראש עיריית אמרילו לשעבר, ארנסט תומפסון. מינוי זה אפשר לשותפו לעסקים לעתיד של קונלי, בן ברנס, לרשת את טאנל ולהיות הצעיר מבין יושבי ראש הבית לדורותיהם.

כמושל קידם קונלי את התערוכה העולמית HemisFair '68, שנערכה בסן אנטוניו, שהוא האמין שתכניס למדינה 12 מיליון דולר נוספים במיסים ישירים. תוצר לוואי של התערוכה הייתה הקמתו של מוזיאון קבוע לתרבות טקסס. המוזיאון עוצב כ"תיבת תצוגה דרמטית, לא רק עבור הטקסנים, אלא עבור כל העולם, של שלל התרבויות המגוונות מארצות רבות שדמם וחלומותיהם בנו את מדינתנו".

ב-1968 דובר על כך שקונלי ייבחר כשותפו למרוץ של יוברט האמפרי בבחירות לנשיאות שנערכו באותה שנה, אך בסופו של דבר נבחר הסנאטור הליברלי אדמונד מאסקי ממיין. קונלי הביע את תמיכתו בהאמפרי ובירך את המועמד בנמל התעופה פורט וורת' ואף התפייס למשך חודש עם יריבו במפלגה ראלף ירבורו. עם זאת, הביוגרף של קונלי, צ'ארלס אשמן, טוען שקונלי "סייע בחשאי לניקסון, גייס מספר ניכר של טקסנים בעלי השפעה, חברי שתי המפלגות, לפעול למען המועמד הרפובליקני". בן ברנס נזכר בסיפור על פיו קונלי צרח על יוברט האמפרי בפגישה אישית שהתקיימה במהלך הוועידה הלאומית של המפלגה הדמוקרטית שהתקיימה בשיקגו ב-1968 והאשים את סגן הנשיא בחוסר נאמנות לנשיא ג'ונסון כאשר ניסה לרכך את עמדתו של הנשיא ג'ונסון בנוגע למלחמת וייטנאם. ברנס אמר ש"הצלפת הלשון" של קונלי כלפי האמפרי הייתה "שיר הלל... הוא הכה אותו בישבן באופן מילולי באופן הכי חזק שראיתי מימי מישהו מעניש את זולתו. הוא חיזק את עמוד השדרה של יוברט, או נתן לו אחד, או הפחיד אותו למוות".

לאחר תום כהונתו של קונלי כמושל, נבחר במקומו סגנו פרסטון סמית', שהביס פעמיים את עורך הדין הרפובליקני, פול איגרס ב-1968 וב-1970. איגרס, ידיד ובהמשך שותף של הסנאטור הרפובליקני ג'ון טאוור, שימש כיועץ המשפטי במחלקת האוצר בשנים 1969–1970 לפני שקונלי הצטרף לקבינט של ניקסון.

רצח קנדי

המכונית הנשיאותית דקות ספורות לפני רצח קנדי. קונלי יושב לפני הנשיא קנדי ולצידו רעייתו. קונלי נפצע קשה מהקליע השני.

ערך מורחב – רצח קנדי

ב-22 בנובמבר 1963 נפצע קונלי קשה כאשר נסע במכונית הנשיאותית של הנשיא קנדי בדאלאס כאשר הנשיא נרצח. קונלי, שישב על המושב המתקפל במכונית, לפני הנשיא, נזכר שהוא שמע את הירייה הראשונה שמיד זיהה אותה כירי מנשק. הוא אמר שהוא מיד חשש מפני ניסיון התנקשות והסב את מבטו ימינה כדי להביט אחורה אל הנשיא. הוא הביט מעבר לכתפו הימנית אך לא ראה את הנשיא בזווית עינו והוא סובב חזרה את מבטו כדי להביט שמאלה כאשר הוא חש בפגיעה קשה בגבו. בעדותו בפני ועדת וורן הוא אמר: "מיד, כאשר נפגעתי, אמרתי, 'הו, לא, לא, לא' ואז אמרתי 'אלי, הם מתכוונים להרוג את כולנו'". הוא הביט מטה וראה שחזהו מכוסה בדם וחשב שהוא נפצע אנושות. אז הוא שמע את הירייה השלישית, שהייתה ככל הנראה האחרונה, ופגעה בקנדי בראשו. שלוש מצלעותיו של קונלי נשברו באירוע, אחת מריאותיו נוקבה, מפרק כף היד שלו רוסק וכדור ננעץ ברגלו. לאחר הרצח הוא נותח במשך ארבע שעות והחלים מפציעותיו. בעדותו בפני ועדת וורן אמר קונלי: "היו שניים או שלושה אנשים מעורבים ברצח, או יותר, או שמישהו ירה בנשק אוטומטי".

ועדת וורן, שחקירתה נמשכה עשרה חודשים, הגיעה למסקנה שהנשיא קנדי נרצח בידי איש חיל הנחתים לשעבר, לי הארווי אוסוואלד, שפעל לבדו. קונלי נשאל על תאורית הכדור הבודד, שעל פיה נטען שירייה אחת עברה דרך צווארו של הנשיא קנדי ולאחר מכן גרמה לכל פציעותיו של קונלי. קונלי לא קיבל מעולם את התאוריה הזאת. הוא עמד על כך שכל שלוש היריות פגעו בנוסעי הרכב. בהצהרה פומבית הוא הסכים עם מסקנות ועדת וורן שאוסוואלד פעל לבדו. העיתונאי דאג תומפסון טען שב-1982 הוא קיים שיחה פרטית עם קונלי, ושאל אותו אם הוא משוכנע שאוסוואלד רצח את קנדי. על פי תומפסון קונלי השיב: "ממש לא, לשנייה אחת לא האמנתי למסקנות ועדת וורן".

מזכיר האוצר

דיוקנו הרשמי של קונלי כמזכיר האוצר

ב-1971 מינה הנשיא הרפובליקני ריצ'רד ניקסון את קונלי, שהיה אז חבר המפלגה הדמוקרטית, כמזכיר האוצר בקבינט שלו. בכל אופן, לפני שהסכים לקבל עליו את המינוי, אמר קונלי לניקסון שעליו למצוא תפקיד בממשלו לג'ורג' הרברט ווקר בוש, הרפובליקני שהובס בנובמבר 1970 בהתמודדות קשה על מושב בסנאט על ידי הדמוקרט לויד בנטסן. קולני אמר לניקסון שקבלת תפקיד מזכיר האוצר על ידו תביך את בוש, שעמל קשות עבור ניקסון במסע הבחירות שלו לנשיאות, בעוד שקונלי תמך בהאמפרי. בן ברנס, שהיה אז סגן מושל טקסס, ובעל בריתו משכבר של קונלי, טען באוטוביוגרפיה שלו שהתעקשותו של קונלי הצילה את הקריירה של בוש, שהיה אז לאחר כהונה בבית הנבחרים של ארצות הברית ולאחר שתי תבוסות בהתמודדויות על מושב בסנאט, ושהיה סמוך ובטוח שהוא יקבל משרה בממשל כדי שיצבור ניסיון שיאפשר לו להתמודד לנשיאות ב-1980 ושוב בבחירות של 1988. לפיכך מינה ניקסון את בוש כשגריר ארצות הברית באומות המאוחדות כדי להבטיח את הסכמתו של קונלי להתמנות כמזכיר האוצר. ברנס גם אמר שהוא לא בטוח שג'ורג' ווקר בוש היה נבחר לנשיאות ב-2000 אלמלא שורה זו של מינויים בשנות ה-70 של אביו שחיזקו את כוחה הפוליטי של משפחת בוש.

זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו אמר קונלי את אמירתו המפורסמת לקבוצה של שרי אוצר אירופאים, שהיו מודאגים מהשפעת האינפלציה בארצות הברית על כלכלות אירופה, ש"הדולר הוא המטבע שלנו, אך הבעיה שלכם".

קונלי תמך בהגדת תקרת החוב ב-50 מיליארד דולר ובגרעון של 35 עד 40 מיליארד דולר בתקציב, כ"זרז פיננסי" חיוני בתקופה בה חמישה מיליון אמריקאים היו מובטלים. הוא חשף את תוכניתו של ניקסון להעלות את מחיר הזהב ולפחת באופן רשמי את הדולר, ובסופו של דבר לנטוש אל תקן הזהב הישן לחלוטין, תהליך שאותו החל ב-1934 הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. המחירים המשיכו לעלות במהלך 1971, וניקסון התווה את מדיניות השכר והמחירים, צעד שהקונגרס אישר. בהמשך התכחש קונלי לתפקידו בהמלצה על הפיקוח הכושל על השכר והמחירים, והכריז על הלוואות בערבות עבור חברת לוקהיד קורפוריישן שהייתה אז בקשיים. הוא גם נאבק לבדו כנגד הבעיות שהלכו והחמירו במאזן התשלומים וקיים נסיעות דיפלומטיות חשובות עבור הנשיא ניקסון במהלך כהונתו כמזכיר האוצר.

ההיסטוריון ברוס שולמן כתב שניקסון "התפעל" מהטקסני האורבני הנאה שהיה גם פוליטיקאי שנלחם בקשיחות. שולמן הוסיף שהנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי של ניקסון, ציין שקונלי היה חבר הקבינט היחידי שניקסון לא זלזול בו מאחורי גבו.

דמוקרטים למען ניקסון

ב-1972 פרש קונלי מתפקידו כמזכיר האוצר כדי לעמוד בראש הקבוצה "דמוקרטים למען ניקסון", שפעילתה מומנה על ידי המפלגה הרפובליקנית. פטרונו לשעבר של קונלי, לינדון ג'ונסון, עמד מאחורי המועמד הדמוקרטי, ג'ורג' מקגוורן, אף על פי שזה האחרון התנגד זמן רב למדיניות החוץ והביטחון של ג'ונסון כאשר זה כיהן כנשיא. הייתה זו הפעם הראשונה בה ניצבו קונלי וג'ונסון משני עברי המתרס הפוליטי בבחירות הכלליות. אחיו של קונלי, גולפרי קונלי, שהיה פרופסור לכלכלה בקולג' בסן אנטוניו, תמך גם הוא במקגוורן. על פי כמה עדויות קונלי תמך בחשאי באייזנהאואר בבחירות לנשיאות של 1952 ובזו של 1956, ולא במועמד הדמוקרטי עדלי סטיבנסון, שג'ונסון תמך בו בנאמנות. אם נכון הדבר, ניתן לקשור זאת לעובדה שבמהלך מלחמת העולם השנייה שירת קונלי במטה של אייזנהאואר בפלישה לצפון אפריקה.

בבחירות לנציג טקסס לסנאט שהתקיימו ב-1972 תמך קונלי במועמד הדמוקרטי ביירפוט סנדרס, מאוחר יותר שופט, ולא בסנאטור שכיהן אז, הרפובליקני ג'ון טאוור. קונלי שקל ב-1966 להתמודד מול טאוור, אך בחר להתמודד לכהונה שלישית כמושל. לאחר מכן הביס טאוור את בעל בריתו של קונלי, התובע הכללי של טקסס, וגונר קאר.

טאוור, שהיה המועדף על ידי ניקסון במרוץ לסנאט, ניצח את סנדרס בקלות, אך המועמד הרפובליקני לתפקיד המושל, הנרי גרובר, שהיה קורבן לתככים פנים-מפלגתיים, הפסיד בהפרש קטן לדמוקרט דולף בריסקו.

בינואר 1973 נפטר לינדון ג'ונסון ממחלת לב. הוא וקונלי היו ידידים מאז 1938. קונלי הספיד את ג'ונסון בטקס ההלוויה בחוותו של ג'ונסון, יחד עם הכומר בילי גרהאם, שניהל את הטקס. מיליוני בני אדם ברחבי העולם צפו בקונלי מספיד את ג'ונסון בחלק המרכזי של הטקס. ההספד הזכיר לרבים שפציעתו של קונלי התרחשה במהלך הרצח שהפך את פטרונו לנשיא.

המעבר למפלגה הרפובליקנית

במאי 1973 הצטרף קונלי למפלגה הרפובליקנית. כאשר התפטר סגן הנשיא ספירו אגניו חמישה חודשים לאחר מכן על רקע שערורייה, היה קונלי אחד מאלה שהנשיא ניקסון שקל למנות במקומו. בכל אופן, ניקסון בחר בג'רלד פורד, מנהיג המיעוט בבית הנבחרים, שכן הוא האמין שמינויו של פורד המתון יאושר בקלות על ידי שני בתי הקונגרס, כפי שנדרש בתיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית. מועמדות של קונלי לתפקיד הייתה עלולה להיתקל בהתנגדות של האגף הליברלי במפלגה הדמוקרטית. ניקסון, שהיה חלש מבחינה פוליטית, לא היה מעוניין בקיום מאבק על בחירת סגן הנשיא.

העריקה של קונלי מהמפלגה הדמוקרטית הותירה טעם מר בפיו של אחד מהדמוקרטים הבולטים בטקסס, שעמד לצידו של ג'ורג' מקגוורן ב-1972, בוב בולוק, שכיהן כמזכיר המדינה של טקסס, כגזבר שלה וכסגן המושל שלה, ואמר: "...יש לי כמה תובנות בנוגע למר קונלי. הוא מעולם לא עשה דבר חוץ מלחטוף כדור בדאלאס. הוא חטף את קליע הכסף. הוא צריך לשוב לכאן ולחטוף כדור כל שישה חודשים. אני תוקף את קונלי על היהירות שלו. הוא איש רשע...".

משפטו וזיכויו

ביולי 1974 הוגש נגד קונלי כתב אישום על שלכאורה קיבל תשלום של 10,000 דולר מעורך הדין ג'ייק ג'ייקובסון על מעורבותו בהחלטה על קביעת מחירי החלב. במשפט שנערך באפריל 1975, זימן צוות ההגנה שלו לעדות אופי את הגברות הראשונות ג'קלין קנדי-אונאסיס וליידי בירד ג'ונסון, וכן את ברברה ג'ורדן (האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שכיהנה בסנאט של טקסס), דין ראסק, רוברט מקנמארה ובילי גרהאם. על פי מאמר מאת פול בורקה במגזין Texas Monthly מנובמבר 1979, "התיק סבב ראשית על השאלה אם קונלי יישפט גם על עדות שקר - כמה סתירות התגלו בעדותו בטרום המשפט - אך עורך הדין שלו הצליח למנוע זאת, ואז עלתה השאלה אם ג'ון קונלי או ג'ייק ג'ייקובסון אמרו את האמת". קונלי זוכה בזכות עדויות האופי המשמעותיות שנמסרו עבורו.

המרוץ לנשיאות

בינואר 1979 הכריז קונלי שהוא יתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות של 1980. הוא נחשב לנואם מוכשר ולמנהיג חזק, ודיוקנו הופיע על שער המגזין טיים עם הכותרת "קרוב למטרה" (Hot on the Trail). תדמיתו כעסקן פוליטי נותרה כמקור למבוכה. קונלי גייס יותר כספים עבור מסע הבחירות שלו בהשוואה לסכומי הכספים שגייסו שאר המועמדים, אך לא עלה בידו לגבור על המתמודד שניצב בחזית, השמרן הפופולרי רונלד רייגן. קונלי הוציא את כספו על המרוץ בכל רחבי ארצות הברית, בעוד שג'ורג' הרברט ווקר בוש, שכמו קונלי הגיע מיוסטון, מיקד את מאמציו מבחינה כספית ואת סדר היום שלו על מסע התעמולה במדינות שהיו ראשונות להצביע וניצח באספות הבחירה באיווה. הפעיל הפוליטי מיוסטון, קליימר רייט, התנער הן מקונלי והן מבוש ושימש כמגייס הכספים הראשי של רייגן בטקסס. מעמדו של בוש כמי שהיווה אתגר עבור רייגן עלה בזכות ניצחונו באיווה. קונלי קיבל גיבוי מחבר בית הנבחרים מטקסס, פרד אנגיץ',לשעבר נשיא חברת טקסס אינסטרומנטס.

קונלי התמקד במסע הבחירות בקרוליינה הדרומית, אחת המדינות בהן נערכו הבחירות המקדימות הראשונות, שבה הוא זכה לתמיכתו של הסנאטור האהוד סטרום ת'ורמונד, אך הפסיד שם לרייגן שזכה ב-55% מהקולות מול 30% מהקולות שהצביעו עבורו, ופרש מההתמודדות. לאחר שהוציא 11 מיליון דולר על מערכת הבחירות, זכה קונלי לתמיכתה של נציגה אחת בלבד בוועידת המפלגה, עדה מילס מארקנסו, שנודעה לזמן קצר ברחבי ארצות הברית כ"נציגת 11 מיליוני הדולרים".

עד מהרה העביר קונלי את תמיכתו לרייגן. הוא הופיע איתו בנמל התעופה הבינלאומי דאלאס/פורט וורת', באירועי גיוס כספים ובאירועים שונים של מסע הבחירות. הוא סייע לרייגן לנצח את בוש בהפרש קטן בבחירות המקדימות בטקסס. במהלך מסיבת עיתונאים שאל קונלי אם הוא סבור שרייגן הוא האדם הטוב ביותר לכהן כנשיא. קונלי השיב באמירה שובבנית: "אני חושב שהוא האדם השני הטוב ביותר שאני יכול לחשוב עליו".

קונלי אמר שהוא ובוש בזו זה לזה. הצהרה זו נראתה כסותרת את התעקשותו המוקדמת של קונלי שהנשיא ניקסון ימנה את בוש לתפקיד בממשל לפני שהוא יקבל על עצמו את תפקיד מזכיר האוצר. ב-1964 נפוצו שמועות שקונלי הצביע עבור בוש לסנאט מפני שהוא סלד מיריבו למרוץ של בוש, הסנאטור ראלף ירבורו. תחושות שליליות בין ירבורו לבין קונלי וסגן הנשיא ג'ונסון ניכרו לעיני כל כבר בשלבים המוקדמים של הביקור של הנשיא קנדי בטקסס בנובמבר 1963. באותה עת דווח בהרחבה שירבורו סירב לנסוע ברכבו של ג'ונסון, אף על פי שלאחר התערבותו של הנשיא קנדי והסכמתו של קונלי לתת לירבורו תפקיד משמעותי יותר, הוא הסכים לעבור לרכבו של ג'ונסון בנסיעה הקטלנית בדאלאס.

שנותיו האחרונות

ב-1986 הוכרז קונלי כפושט רגל כתוצאה משורה של הפסדי כספים ביוסטון. בדצמבר 1990, ערב מלחמת המפרץ, נפגשו קונלי ואוסקר וייט, יושב ראש תאגיד נפט, עם נשיא עיראק סדאם חוסיין. חוסיין החזיק אז בקבוצה של זרים כבני ערובה (או כ"אורחים" כפי שהוא הגדיר אותם) באתרים צבאיים אסטרטגיים בעיראק. לאחר הפגישה הסכים חוסיין לשחרר את בני הערובה.

באחד מצעדיו הפוליטיים האחרונים, העניק קונלי את תמיכתו בחבר הקונגרס הרפובליקני ג'ק פילדס מיוסטון בבחירות המיוחדות שנערכו במאי 1993 כדי לאייש את המושב בסנאט שהתפנה על ידי לויד בנטסן. בנטסן התמנה כמזכיר האוצר בקבינט של הנשיא החדש ביל קלינטון. פילדס הגיע למקום הרביעי במרוץ על מושב זה ומי שניצחה הייתה הרפובליקנית קיי ביילי האצ'יסון, שבתו של קונלי עבדה במשרדה כאשר היא כיהנה כגזברית של טקסס, וניצחה בהפרש קטן בהתמודדות מול המועמד הדמוקרטי רוברט קרוגר.

מותו

קברו של קונלי

ג'ון קונלי נפטר ב-15 ביוני 1993 מלייפת ריאתית. הלווייתו נערכה בכנסייה המתודיסטית המאוחדת הראשונה באוסטין, שבה הוא ורעייתו נלי היו חברים התגוררו במעון המושל הסמוך. הנשיא לשעבר ניקסון עזב את מיטת חוליה של רעייתו פט ניקסון, שנפטרה שבוע לאחר מכן, וטס לאוסטין כדי להשתתף בטקס ההלוויה של קונלי. נלי קונלי נפטרה ב-2006. בני הזוג קונלי נטמנו בבית הקברות של מדינת טקסס שבאוסטין. כאשר נפטר קונלי, עתרו חוקר מקרי המוות דר' סירל וכט והארכיון ומרכז המחקר לרצח קנדי לתובעת הכללית של ארצות הברית ג'אנט רינו להתיר את הוצאת שרידי הקליע מגופו של קונלי, בטענה שממצאים אלו יסייעו להפריך את תאוריית הקליע הבודד והיורה הבודד של ועדת וורן. בתשובה לעתירה השיבה מחלקת המשפטים ש"אין לה שום סמכות חוקית להורות על הנתיחה ללא הסכמת משפחת קונלי". משפחת קונלי סירבה לתת את הסכמתה להליך.

הנצחתו

• הכביש המדינתי 410 המקיף את סן אנטוניו קרוי על שמו קונלי.
• בית ספר חטיבת ביניים בסן אנטוניו קרוי על שמו.
• במחוז קארנס שבטקסס קרוי בית כלא על שמו של קונלי.
• במרכז העיר יוסטון משתרעת שדרת קונלי שבה ניצב פסל שלו בגודל מלא.
• משרדי המנהל של אוניברסיטת טקסס A&M שוכנים בבניין הקרוי על שם קונלי.
• בית ספר תיכון באוסטין קרוי על שמו של קונלי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון קונלי בוויקישיתוף

• ג'ון קונלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)