המפתח של שרה
המפתח של שרה (בצרפתית: Elle s'appelait Sarah) הוא סרט דרמה צרפתי משנת 2010, המבוסס על ספרה של טטיאנה דה רונֶה הנושא את אותו השם (אנ'). הסרט מספר את סיפור חייה של שרה, ילדה יהודייה כבת 10 המגורשת עם משפחתה מביתה על ידי המשטרה הצרפתית בתקופת משטר וישי, במה שכונה בשם "מצוד ולודרום ד'היבר". לצד סיפור העלילה מתנהלת לסירוגין עלילה נוספת של סיפור מסעה של עיתונאית אמריקאית העורכת תחקיר מקיף אודות גירוש היהודים מפריז.
 | |
| עטיפת הסרט בהוצאה הישראלית | |
| מבוסס על |
המפתח של שרה  |
|---|---|
| בימוי |
ג'יל פקה ברנר |
| הופק בידי | סטפן מרסיל |
| תסריט |
ג'יל פקה ברנר, טטיאנה דה רונה, סרג' יונכור |
| עריכה | הרב שניד |
| שחקנים ראשיים |
קריסטין סקוט תומאס איידן קווין מלוזיין מנס נילס ארסטרופ |
| מוזיקה |
מקס ריכטר |
| צילום | פסקל רידאו |
| מדינה |
צרפת |
| חברת הפקה |
TF1, TPS Star, Canal+, France 2, הטלוויזיה הצרפתית |
| חברה מפיצה |
Anchor Bay Entertainment, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 16 בספטמבר 2010 |
| משך הקרנה |
111 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית צרפתית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט מלחמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית |
| תקציב | 10,000,000 אירו |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 sarahskey |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
עלילה
עריכהביולי 1942 פשטה משטרת צרפת על בתיהם של היהודים ברבעים המרכזיים של פריז וריכזה אותם בוולודרום הישן שבעיר לקראת גירושם למחנה ההשמדה אושוויץ. בעת פשיטת המשטרה על בית משפחת סטרז'ינסקי ניסתה שרה הילדה להציל את מישל, אחיה הקטן ונעלה אותו בארון הקיר שבחדרם וביקשה ממנו לשמור על דממה עד שהיא תבוא לחלצו. המשפחה עם שאר יהודי העיר נכלאו באצטדיון בתנאי דוחק קשים, ללא מזון ומים וללא תנאים סניטריים כלשהם. בחלוף מספר ימים כשהם מורעבים ותשושים, הועברו היהודים במשאיות למחנה הריכוז דראנסי, שם הופרדו זה מזה באכזריות ושוכנו בצריפים. כשהיא לבדה, קודחת מחום ומורעבת, שמרה שרה על מפתח הארון שבו נעלה את אחיה. לאחר תקופת מה במחנה, מוטרדת כל העת מחובתה לחלץ את אחיה הכלוא בארון, הצליחה שרה לברוח מתחת לגדר התיל שהקיפה את המחנה. היא מצאה מסתור בביתם של בני הזוג דופורס, חקלאים בכפר סמוך, ובעזרתם חזרה לדירת הוריה בפריז שהייתה כבר מאוכלסת בידי משפחה אחרת. שרה פרצה לדירה ופתחה את הארון הנעול במפתח שנשאה עמה כל העת, וגילתה לחרדתה את גופת אחיה המרקיבה. לאחר המלחמה המשיכה שרה להתגורר בביתם של זוג האיכרים לצד שני נכדיהם, שולבה כבת משפחה בעבודות המשק, אך נותרה מדוכאת ומופנמת. בהגיעה לגיל 18 הותירה להם שרה מכתב, כדי להודיעם שעברה לארצות הברית, בתקווה להשתחרר מזכרונות עברה. בהמשך ניתקה עמם את הקשר, נישאה שם וילדה את בנה וויליאם. בהגיע בנה לגיל 9, עדיין רדופת רגשי אשם על נסיבות מות אחיה, סטתה שרה עם מכוניתה והתנגשה במשאית שנסעה במסלול הנגדי.
במקביל לסיפור העלילה מסופר סיפורה של ג'וליה (שמגלמת קריסטין סקוט-תומאס), כתבת עיתון אמריקאית שחיה בצרפת, המנהלת תחקיר מקיף על גירוש יהודי צרפת. ג'וליה מגלה להפתעתה שהדירה באחד הרבעים של פריז שנמסרת לה ולבעלה על ידי הוריו, היא אותה דירה שבה חיו בעבר בני משפחת סטרז'ינסקי, ושעברה למשפחת בעלה לאחר גירוש דייריה היהודים. גילוי זה עורר אצל ג'וליה סערת רגשות והיא החלה חוקרת בעניין את סיפורה הטראגי של משפחת סטרז'ינסקי ואת קורותיה של שרה. לאחר מסע גילתה ג'וליה ששרה התאבדה בשנת 1966 בתאונת הדרכים, ככל הנראה מבוימת, לאחר תקופות דיכאון חוזרות שמהן לא החלימה, ג'וליה איתרה את האיכר הקשיש שבביתו מצאה שרה מקלט, את בעלה שהתכחש או לא היה מודע לעברה, ואת בנה כבן חמישים שחי באיטליה, ורק במהלך פגישתם גילה שאימו הייתה יהודיה ניצולת השואה.
קישורים חיצוניים
עריכה
"המפתח של שרה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"המפתח של שרה", באתר נטפליקס
"המפתח של שרה", באתר AllMovie (באנגלית)
"המפתח של שרה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "המפתח של שרה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"המפתח של שרה", באתר Metacritic (באנגלית)- "המפתח של שרה", באתר אידיבי
"המפתח של שרה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אתר הסרט (באנגלית)
- לירון סיני, "המפתח של שרה": שרה שרה שיר עצוב, באתר ynet, 29 באוגוסט 2011
