אור בירון

אור בירון
	אור בירון, 2023
לידה	19 בדצמבר 1985 (בת 38); חיפה, ישראל
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	מ-2013
סוגה	גראנג' / רוק / אלקטרוני
שפה מועדפת	עברית, אנגלית, סינית
כלי נגינה	גיטרה

אור בירון (נולדה ב-19 בדצמבר 1985) היא זמרת-יוצרת, גיטריסטית, שחקנית, אקטיביסטית ואשת חיי לילה ישראלית.

ביוגרפיה

בירון נולדה בחיפה לאם פקידת בנק ואב מהנדס תעשייה וניהול. כשהייתה בת שנתיים הוריה נפרדו והיא עברה עם אמה בין מספר ערים בארץ. לאחר נישואי אמה בשנית הן עברו לגור ביישוב מצפה אבי"ב שבמשגב. לבירון יש חמישה אחים ואחיות מנישואים שניים של הוריה.

בגיל 5 החלה ללמוד ריקוד ובגיל 10 התחילה ללמוד פסנתר באופן מקצועי ולכתוב שירים. בגיל 16 קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה, למדה לנגן באופן עצמאי והחלה לשלב נגינה על גיטרה בשיריה. למדה במגמות תיאטרון וערבית בתיכון משגב. בסוף כיתה י"ב, כחלק ממגמת תיאטרון, שיחקה ולקחה חלק בעיבודו של מחזמר סאטירי על המציאות הפוליטית הישראלית בשם "סטריפטיז אחרון" מאת הלל מיטלפונקט. למחזמר נעשה עיבוד מחדש בהתאם לתקופה ובירון הלחינה והקליטה מחדש את כל השירים שבוצעו בלייב על הבמה (למעשה, כך החלה לשלב בין אמנות לאקטיביזם).

שירתה בצבא ביחידת 8200 ולאחר מכן עברה להתגורר בתל אביב. באותה תקופה, החלה לשחק ולדגמן. בשנים 2006–2007 הנחתה במגזין הנוער האינטרנטי של משרד הפרסום "ציבלין" WFM^[1]^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}. בנוסף כיכבה בבלוג רשת של MAKO בסגנון סדרת הרשת "מחוברים".^[2] באותה תקופה גם שיחקה במספר סרטים, בהם סרט עלילתי בשם "התחברות" שעסק בתוכנית ההתנתקות והסרט הישראלי "אחים" שיצא ב-2009.

עם תחילת לימודיה באוניברסיטה, השהתה את פעילותה האמנותית למספר שנים. לבירון יש תואר ראשון ותואר שני מאוניברסיטת ת"א (הראשון בתיאטרון ובלימודי מזרח אסיה והשני בלימודי מזרח אסיה, עם התמחות בשפה ובתרבות הסינית). את עבודת התזה שלה כתבה על טרנספורמציות פיזיות ומגדריות ביצירותיהם של סופרים סינים מתקופת שושלת צ'ינג. בזמן לימודי התואר השני שימשה כעוזרת הוראה בחוג ללימודי מזרח אסיה וכעוזרת המחקר של רקטור האוניברסיטה באותן שנים, פרופסור אהרן שי ואף כתבה איתו מאמר במשותף על יחסי המדינות סין וישראל^[3]. בשנים 2010–2011, בין לימודי שני התארים בירון עברה להתגורר בבייג'ינג בירת סין למשך כשנה, שם התמחתה בלימודי השפה הסינית והחלה לשחק בפרסומות ולהופיע עם הרכב קאברים מקומי.^[4]

בשנת 2013 חזרה לפעילות מוזיקלית והחל משנת 2016 חזרה גם לשחק וליצור בתחום תיאטרון הפרינג' ושיחקה במספר הצגות, סרטים ופרסומות.

אקטיביזם

מחאת האוהלים

ב-2012, מעט לאחר חזרתה לארץ מסין, פרצה מחאת האוהלים בה לקחה חלק פעיל. כדי לגייס תמיכה רחבה במחאת האוהלים, נקטה בגישה שהתאפיינה בחיבור המחאה לצעירים, לחיי הלילה והתרבות - שהחלו להיות תחום העבודה העיקרי שלה באותן שנים.

פעילות למען פליטים

כתושבת שכונת שפירא באותו הזמן, גם פעלה למען יחס שווה וצודק עבור פליטים מאפריקה ובהמשך, ב-2018, הובילה יחד עם חברות וחברים נוספים את יוזמת "לילה נגד הגירוש" - פרויקט של נשות ואנשי חיי הלילה המקומיים שפעלו למען הנושא.^[5]

פרשת אלון קסטיאל

ב-2016 הייתה בין המתלוננות הראשונות במשטרה נגד אלון קסטיאל, שלבסוף הורשע באונס, והייתה בין הראשונות שנחשפו בתקשורת ולאחר כניסתו של קסטיאל לכלא הצטלמה יחד עם נפגעות נוספות לסדרה הדוקומנטרית "אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר".^[6]

ב-2022, עם עתירתו של קסטיאל לשחרור מוקדם, הייתה בין הפעילות הבולטות נגד שחרורו, יחד עם מספר נפגעות אחרות, שנחשפו בתקשורת בפניהן ובשמן, במטרה להעביר את הבושה צד. לדבריה בראיון שנערך עימה באותו הזמן, "מי שצריך להרגיש שהוא כלוא בכלוב הוא התוקף ולא הנפגעות"^[7]. כמו כן, טענה כי על ועדות השחרורים להציב את האינטרס של הנפגעות מעל האינטרס של הפוגע^[8]^[9].

במסגרת זאת התראיינה לערוצי טלוויזיה, עיתונות ורדיו רבים, בהם ערוץ 13, ערוץ 12, ynet, מאקו, רדיו חיפה, רשת ב' וכן נערכו עימה ראיונות על ידי רפי רשף, עומר ירדני ומיכל פעילן ועל ידי גלית גוטמן ואילנית לוי במסגרת התוכנית "גלית ואילנית".^[10] לצד ההופעות בתקשורת, כתבה בירון טורים בנושא לעיתון "בראשית"^[11] ולמגזין "מתחת לרדאר".^[12]

מחאת הנפגעות נגד שחרורו המוקדם של קסטיאל הסתיימה בצעד היסטורי של הגשת ערעור ראשון ושני מצד הפרקליטות נגד השחרור. שני הערעורים לא התקבלו, אך קיבלו הד נרחב בתקשורת ובחברה הישראלית.^[13]

זכויות נשים

כיום, בירון ממשיכה באקטיביזם בתחום זכויות נשים בכלל^[14] ונפגעות תקיפה מינית בפרט. כהוקרה על חלקה החשוב במאבק, זכתה יחד עם נפגעות נוספות של קסטיאל באותות מטעם שדולת הנשים בישראל^[15] ומטעם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל.

מחאת בלפור

בירון הייתה גם בין האקטיביסטיות הבולטות והמובילות במחאת בלפור בשנת 2020. במחאה זאת, חיזקה ושכללה את הקו אותו נקטה במחאת האוהלים – חיבור המחאה לצעירים, לחיי הלילה והתרבות, לערכים פמיניסטיים וכן הכוונת המחאה להיות א-מפלגתית וממוקדת ביצירת עתיד חלופי ושוויוני, שיהיה שונה מהמבנים השלטוניים והמחאתיים של העבר. בנוסף הייתה אחת ממובילות הקונספט שהביא להתמקדות המחאה בצבע הוורוד במטרה להדגיש ערכים כמו תקווה, פמיניזם וחמלה וכן להנגשת המחאה באמצעות מיצגים אמנותיים.^[16]^[17]^[18]^[19]

עם פרוץ המחאה ביולי 2020, הופיעה על שער 7 ימים של ידיעות אחרונות לצד שלושה אקטיביסטים נוספים, תחת הכותרת "אנחנו הילדים הזועמים של קיץ 2020"^[20] מה שסימן אותה כאחת הדוברות הבולטות של הדור הצעיר של המחאה. בעקבות כך, ספגה אלימות משטרתית לצד חבריה ל-"גרעין הקשה" של המחאה.^[21]

בהמשך הופיעה והתראיינה רבות בתקשורת – ערוץ 13, בערוץ 12, דמוקרטיוי, עיתון ה"ארץ" ועוד, במטרה לחזק את המחאה.^[22]^[23]

בירון מילאה תפקיד חשוב גם בחיזוק המחאה בפריפריה, בדגש מיוחד על אזור הצפון בו נולדה וגדלה^[24]. את סיום גל המחאה (שהסתיים בפיזור הכנסת) סיכמה במילים "אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחגוג אחרי שנה של דם, יזע ודמעות. יצאנו לרחובות, בלי לדעת אם זה יועיל, למרות שעצרו והכו אותנו בלי שום סיבה. אבל זה לא הסוף. זו רק ההתחלה, כי החברה צריכה ריפוי"^[25].

קריירה מוזיקלית

במהלך שנת לימודיה של בירון בסין, סוכנת שחקנים בבייג'ינג פנתה אליה וגייסה אותה להופיע בפרסומות ולאחר מכן גם החלה להופיע באופן מקצועי בלהקת קאברים לשירים באנגלית. לדבריה, שם הבינה שהייעוד שלה נמצא באמנות ולא באקדמיה.^[4]

תוך כדי לימודי התואר השני, הקימה עסק לניהול מדיה חברתית, במסגרתו ניהלה חשבונות רבים של מועדונים והפקות בארץ ובעקבותיו השתלבה כדמות אינטגרלית בחיי הלילה התל אביביים.^[26] לדבריה, גם בתחום זה, חשוב לה לשלב פמיניזם בעבודה ולראות נשים נוספות בעמדות מפתח בחיי הלילה.^[27]

ב-2013 החלה להוציא מוזיקה ולהופיע בארץ עם פרויקט סולו אלקטרוני בהוצאה עצמאית, שעליו עבדה עם המפיק אוהד שדה, שזיהה את הפוטנציאל ולקח אותה תחת חסותו למשך מספר שנים.

ב-2015 הקימה, יחד עם הגיטריסטית ניצן זיסק, את להקת הגראנג' / פאנק / רוק – Meat Eating Orchids. שתיהן שמו להן למטרה להקים להקה מבוססת גיטרות שתהיה מונהגת על-ידי נשים.^[28] שם הייתה הסולנית, הגיטריסטית וכן כתבה והלחינה את כל הטקסטים שרובם עוסקים בהטרדות מיניות, מצבים נפשיים מורכבים ומערכות יחסים. הלהקה הופיעה במועדונים ופסטיבלים ברחבי הארץ ושני הסינגלים שהוציאו זכו לביקורות אוהדות בארץ ומעבר לים. הביקורות תיארו את הסאונד של הלהקה כ-"מרענן" ו-"על-זמני". כמו כן, ציינו את הקריצה של הסאונד של הלהקה לסאונד מ-שנות ה-90 וללהקות כמו נירוונה (Nirvana), פיקסיז (Pixies), הול (Hole), הברידרס (The Breeders) ואף להרכבים מוקדמים יותר כמו להקת בלונדי^[29]^[30]^[31]^[32]^[33]^[34]^[35] לדבריה של בירון, היא אכן הושפעה מהסגנונות האלו ביצירתה, כמו גם ממוזיקת רית'ם אנד בלוז ומוזיקת נשמה של אמניות חזקות כמו לורן היל^[36] כפי שניתן לשמוע בחלק מהריליסים המוקדמים יותר שהוציאה.

הסינגל השני שהוציאו Meat Eating Orchids בשם Bulletproof נכנס לאוסף שנקרא "Riot!" שיצא בשנת 2016 בעריכתה של ניצן פינקו (רדיו הקצה), שכל הכנסותיו נתרמו למרכז לנפגעות תקיפה מינית.^[37]^[38]

הלהקה התפרקה ב-2018 וחזרה שוב לעבוד על אלבום בתחילת 2020 שלא יצא לפועל בעקבות מגפת הקורונה ומחאת בלפור שבה לקחה אור חלק מאוד נרחב ומשמעותי.

עם סיום מחאת בלפור, חזרה לנהל את העסק שלה לשיווק ולסושיאל מדיה בתחומי התרבות והפנאי וליצור בתחומי התיאטרון והמוזיקה.

בירון חברה באנסמבל הפרינג' של הבמאי חיים אברמסקי ומשחקת בהצגה בשם "המלחמה הגדולה".

ב-2022 החלה לעבוד עם המפיק והמוזיקאי אבשלום הספרי מההרכב WC על אלבום חדש בעברית שעתיד לצאת ב-2024.

ביוני 2023 שחררה את הסינגל הראשון ממנו טוקסיק שזכה לתשבחות כ"המנון 'יאללה ביי' מושלם מהגבר הנרקיסיסט" וכ"סינגל אלקטרו-פופי לוהט במיוחד שנולד אחרי פרידה קשה והפך להמנון פרידה מושלם מגברים רעילים, עם קליפ צבעוני ופזמון מדבק."^[39] כדי להמשיך לעורר מודעות ולסייע לנשים אחרות, הודיעה כי תתרום את הרווחים מהסינגל לעמותות שעוסקות בזכויות נשים וחשפה את סיפורה האישי במטרה לעודד את כל מי שנמצאת במעגל האלימות לקבל עזרה.^[40]

ביולי 2024 שחררה את הסינגל השני מהאלבום, החברים שלנו בהפקתה של עדי שחם. את הקליפ המרשים לשיר יצרה דפי בן עמי, אמנית קונספט, מאיירת ואנימטורית בוגרת בצלאל ואחת היוצרות בצוות האנימציה של הסרט הישראלי ״מכתב לחזיר״, שהיה מועמד לטקס פרסי האוסקר 2024.^[41] בהתאם למילות השיר ועולמות התוכן שלו, הקליפ כולל שלל דימויים וקולאז'ים, ביניהם סרטוני וידאו ישנים מקלטות ה-VHS המשפחתיות של אור עצמה. הקליפ נבחר להשתתף בתחרות הקליפים הישראליים "אסיף" של פסטיבל האנימציה הבינלאומי ״אנימיקס״.^[42]

נכון ל-2024, מתגוררת ביפו.

אלבומים

כסולנית

סינגלים:

2013 - At All
2013 - Round the Riverbend'
2013 - Chemistry
2014 - Into your World
2023 - טוקסיק Toxic
2024 - החברים שלנו

במסגרת להקת Meat Eating Orchids

סינגלים:

2015 - Weapon of Choice
2016 - Bulletproof

קישורים חיצוניים

אור בירון, ברשת החברתית פייסבוק
אור בירון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אור בירון, ברשת החברתית אינסטגרם
אור בירון, ברשת החברתית טיקטוק
אור בירון, סרטונים בערוץ היוטיוב
אור בירון, באתר שירונט
אור בירון, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
אור בירון, באתר ספוטיפיי
אור בירון, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
אור בירון, באתר דיזר

אתרים הקשורים ל-Meat Eating Orchids

הערות שוליים

^ רדיו WFM חוזר לאוויר, באתר וואלה, 29 בספטמבר 2005
^ הבלוג של אור, באתר מאקו, שנת 2007
^ יחסי המדינות בין סין וישראל, מאת פרופ, אהרן שי ואור בירון, פברואר 2012
^ ¹ ² עכבר העיר, לילה עם איט גירל: אור בירון, באתר הארץ, 18 בינואר 2014
^ לילה נגד הגירוש: אנשי חיי הלילה יזמו עצמו נגד גירוש מבקשי המקלט, באתר טיים אאוט, 6 בפברואר 2018
^ אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר - פרומו, באתר יוטיוב, 7 במרץ 2021
^ אדם קוטב, המתלוננות נגד קסטיאל זועמות על השחרור המוקדם: "מישהו צריך להיות בכלוב - הוא או אנחנו", באתר ynet, 17 במאי 2022
^ "ממה שאלון עשה לי אף ועדה לא תשחרר אותי", באתר רדיו חיפה, 17 במאי 2022
^ אדם קוטב, אחיה ראב"ד, אלון קסטיאל נשאר בכלא, לנפגעות ברור: "הצדק המוחלט עוד לא הגיע", באתר ynet, 7 ביוני 2022
^ אור בירון בראיונות לתקשורת בעקבות פרשת אלון קסטיאל, ברשת החברתית פייסבוק, 21 במאי 2022
^ צומת קסטיאל, באתר בראשית, 27 במאי 2022
^ טור אורח - אור בירון, ברשת החברתית אינסטגרם, 20 במאי 2022
^ עבריין המין אלון קסטיאל ישוחרר מהכלא: "זאת סטירת לחי", באתר, כאן ב' (רשת ב'), 17 במאי 2022
^ דם ויזע: "לונה" מציפה את הקשר בין עוני לוסת בישראל, באתר, לבריאותה - רפואה פמיניסטית, 27 במאי 2021
^ שדולת הנשים בישראל - ״אשת השבוע״ שלנו שמה זרקור הפעם על עשר נשים, ברשת החברתית פייסבוק, 13 במרץ 2021
^ נעמה ריבה, שחור זה פאסה: איך הפך הוורוד לצבע המחאה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2020
^ How Pink Became the Color of the anti-Netanyahu Protests, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2020
^ למחות או לא להיות: חודש בתוך תנועות המחאה ששוטפות את הארץ, באתר ליברל, 20 בנובמבר 2020
^ אור בירון - אזרח בתפקיד, פודקאסט באתר אמזון מיוזיק, 25 ביולי 2021
^ "אנחנו הילדים הזועמים של קיץ 2020", ברשת החברתית פייסבוק, 24 ביולי 2020
^ בר פלג, מפגינים שנעצרו בת"א מספרים על ערב של אלימות משטרתית, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2020
^ המחאה נגד נתניהו, באתר רשת 13, 2020
^ מתכוננים למחאות סוף השבוע, באתר יוטיוב, 19 במרץ 2021
^ צפו: מחאת בלפור הגיעה לכרמיאל, אתר האינטרנט צפון-1, 5 בדצמבר 2020
^ מחאת בלפור ניצחה, אבל לא מתכוונת לעצור, באתר שיחה מקומית, 13 יוני 2021
^ וידויים של חיי לילה, ברשת החברתית פייסבוק, 18 באפריל 2019
^ בילינו עד השעות הקטנות עם אור בירון, מנהלת סושיאל המתמחה בחיי הלילה, באתר טיים אאוט, 1 באפריל 2019
^ SPOTILICIOUS with Tomer Kariv feat. Meat eating orchids, באתר סאונדקלאוד, 2016
^ Here’s a bit of Blondie-esque, grungy, sneery catchiness courtesy of MEO, out of Tel Aviv, באתר Hype Machine, ב-15 במרץ 2015
^ עמי פרידמן וענת טייכר, מי היה מאמין: יש רוקנרול חדש בעברית, באתר ynet, 14 באפריל 2015
^ A&R Factory Present: Meat Eating Orchids, באתר A&R Factory, ב-15 במאי 2016
^ עמי פרידמן וענת טייכר, כבר לא קדושה: לוסי דובינצ'יק בקליפ לוהט, באתר ynet, 19 במאי 2016
^ Saturday Sampler for May 28th, באתר The Revue, ב-28 במאי 2016
^ Meat Eating Orchids new single, Bulletproof, הבלוג giveitaspin.gr ברשת החברתית פייסבוק, 13 ביוני 2016
^ אור גץ, ‏צוות mako יוצא מהארון עם פלייליסט בחירות מנומק, באתר ‏מאקו‏, 17 במרץ 2015
^ אור בירון מגיעה ל"מדברים אל הקיר" באתר קול הקמפוס, 2013
^ בן שלו, אוסף חדש של רוקריות ישראליות: הרבה יותר מ"פאק יו" על גיטרות, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2017
^ RIOT! Compilation Vol. 1, באתר בנדקמפ, 22 באוגוסט 2017
^ זאת העיר של אור בירון, באתר טיים אאוט תל אביב, 6 ביוני 2023
^ עדי שחם, "הוא היה אומר לי שאני משוגעת ושהכול באשמתי", באתר ynet, 10 ביולי 2023
^ Oscar nominated animated short Letter to a Pig, באתר directorsnotes.com, 9 בפברואר 2024
^ תחרות הקליפים המסורתית באנימיקס פורצת גבולות ומתרחבת לראשונה לקליפים מכל רחבי העולם, באתר אנימיקס 2024

[1] רדיו WFM חוזר לאוויר, באתר וואלה, 29 בספטמבר 2005

[2] הבלוג של אור, באתר מאקו, שנת 2007

[3] יחסי המדינות בין סין וישראל, מאת פרופ, אהרן שי ואור בירון, פברואר 2012

[ארץ-4] ¹ ² עכבר העיר, לילה עם איט גירל: אור בירון, באתר הארץ, 18 בינואר 2014

[5] לילה נגד הגירוש: אנשי חיי הלילה יזמו עצמו נגד גירוש מבקשי המקלט, באתר טיים אאוט, 6 בפברואר 2018

[6] אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר - פרומו, באתר יוטיוב, 7 במרץ 2021

[7] אדם קוטב, המתלוננות נגד קסטיאל זועמות על השחרור המוקדם: "מישהו צריך להיות בכלוב - הוא או אנחנו", באתר ynet, 17 במאי 2022

[8] "ממה שאלון עשה לי אף ועדה לא תשחרר אותי", באתר רדיו חיפה, 17 במאי 2022

[9] אדם קוטב, אחיה ראב"ד, אלון קסטיאל נשאר בכלא, לנפגעות ברור: "הצדק המוחלט עוד לא הגיע", באתר ynet, 7 ביוני 2022

[10] אור בירון בראיונות לתקשורת בעקבות פרשת אלון קסטיאל, ברשת החברתית פייסבוק, 21 במאי 2022

[11] צומת קסטיאל, באתר בראשית, 27 במאי 2022

[12] טור אורח - אור בירון, ברשת החברתית אינסטגרם, 20 במאי 2022

[13] עבריין המין אלון קסטיאל ישוחרר מהכלא: "זאת סטירת לחי", באתר, כאן ב' (רשת ב'), 17 במאי 2022

[14] דם ויזע: "לונה" מציפה את הקשר בין עוני לוסת בישראל, באתר, לבריאותה - רפואה פמיניסטית, 27 במאי 2021

[15] שדולת הנשים בישראל - ״אשת השבוע״ שלנו שמה זרקור הפעם על עשר נשים, ברשת החברתית פייסבוק, 13 במרץ 2021

[16] נעמה ריבה, שחור זה פאסה: איך הפך הוורוד לצבע המחאה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2020

[17] How Pink Became the Color of the anti-Netanyahu Protests, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2020

[18] למחות או לא להיות: חודש בתוך תנועות המחאה ששוטפות את הארץ, באתר ליברל, 20 בנובמבר 2020

[19] אור בירון - אזרח בתפקיד, פודקאסט באתר אמזון מיוזיק, 25 ביולי 2021

[20] "אנחנו הילדים הזועמים של קיץ 2020", ברשת החברתית פייסבוק, 24 ביולי 2020

[21] בר פלג, מפגינים שנעצרו בת"א מספרים על ערב של אלימות משטרתית, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2020

[22] המחאה נגד נתניהו, באתר רשת 13, 2020

[23] מתכוננים למחאות סוף השבוע, באתר יוטיוב, 19 במרץ 2021

[24] צפו: מחאת בלפור הגיעה לכרמיאל, אתר האינטרנט צפון-1, 5 בדצמבר 2020

[25] מחאת בלפור ניצחה, אבל לא מתכוונת לעצור, באתר שיחה מקומית, 13 יוני 2021

[26] וידויים של חיי לילה, ברשת החברתית פייסבוק, 18 באפריל 2019

[27] בילינו עד השעות הקטנות עם אור בירון, מנהלת סושיאל המתמחה בחיי הלילה, באתר טיים אאוט, 1 באפריל 2019

[28] SPOTILICIOUS with Tomer Kariv feat. Meat eating orchids, באתר סאונדקלאוד, 2016

[29] Here’s a bit of Blondie-esque, grungy, sneery catchiness courtesy of MEO, out of Tel Aviv, באתר Hype Machine, ב-15 במרץ 2015

[30] עמי פרידמן וענת טייכר, מי היה מאמין: יש רוקנרול חדש בעברית, באתר ynet, 14 באפריל 2015

[31] A&R Factory Present: Meat Eating Orchids, באתר A&R Factory, ב-15 במאי 2016

[32] עמי פרידמן וענת טייכר, כבר לא קדושה: לוסי דובינצ'יק בקליפ לוהט, באתר ynet, 19 במאי 2016

[33] Saturday Sampler for May 28th, באתר The Revue, ב-28 במאי 2016

[34] Meat Eating Orchids new single, Bulletproof, הבלוג giveitaspin.gr ברשת החברתית פייסבוק, 13 ביוני 2016

[35] אור גץ, ‏צוות mako יוצא מהארון עם פלייליסט בחירות מנומק, באתר ‏מאקו‏, 17 במרץ 2015

[36] אור בירון מגיעה ל"מדברים אל הקיר" באתר קול הקמפוס, 2013

[37] בן שלו, אוסף חדש של רוקריות ישראליות: הרבה יותר מ"פאק יו" על גיטרות, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2017

[38] RIOT! Compilation Vol. 1, באתר בנדקמפ, 22 באוגוסט 2017

[39] זאת העיר של אור בירון, באתר טיים אאוט תל אביב, 6 ביוני 2023

[40] עדי שחם, "הוא היה אומר לי שאני משוגעת ושהכול באשמתי", באתר ynet, 10 ביולי 2023

[41] Oscar nominated animated short Letter to a Pig, באתר directorsnotes.com, 9 בפברואר 2024

[42] תחרות הקליפים המסורתית באנימיקס פורצת גבולות ומתרחבת לראשונה לקליפים מכל רחבי העולם, באתר אנימיקס 2024

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]