אנמיה

אנמיה
Anemia
	יד חיוורת של אדם עם אנמיה (משמאל, עם טבעת) ולידה יד שאינה אנמית (מימין)
תחום	המטולוגיה
טיפול	ננדרולון; oxymetholone; deferasirox; Ferumoxides; sodium ferric gluconate complex; Methoxy polyethylene glycol-epoetin beta; eltrombopag; ferric carboxymaltose; iron sucrose; oxymetholone; (RS)-lenalidomide; sodium ascorbate; ננדרולון; epoetin alfa ;
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/198475
DiseasesDB	663
MeSH	D000740
MedlinePlus	000560
סיווגים
ICD-10	D50-D64

אָנֶמְיָה (Anemia, בעברית: מִעוּט דָּם^[1]) היא שם כולל לכמה מחלות שהמשותף לכולן: תכולה נמוכה של המוגלובין בדם או חסר בתאי דם אדומים שיכולים לשאת את ההמוגלובין, מה שגורם לאספקה ירודה של חמצן לרקמות הגוף. זהו המצב ההמטולוגי השכיח ביותר והוא מופיע בכל קבוצות הגילים.

סוגי אנמיה

ניתן לחלק את מחלות האנמיה על פי מנגנון היווצרותן:

אנמיה כתוצאה מייצור מופחת או לקוי של המוגלובין או תאי דם אדומים
אנמיה כתוצאה מהרס של כדוריות אדומות
אנמיה כתוצאה מאובדן דם

ייצור מופחת או לקוי של המוגלובין או תאי דם אדומים

באנמיות מסוג זה, הבעיה היא ביצירת הכדוריות האדומות או החלבון המרכזי בהן המוגלובין.

לאנמיות מסוג זה יכולות להיות מספר סיבות הכוללות:

אי ייצור של תאי דם אדומים
ייצור מופחת של המוגלובין עקב חסר של ברזל בתזונה- אנמיה מחוסר ברזל.
חוסר בברזל הגורם ליצירת כדורית קטנה יותר נקרא אנמיה מיקרוציטית.
ייצור מופחת של המוגלובין עקב מחלה זיהומית כרונית המפריעה לזמינות הברזל בגוף
ייצור לא תקין של ההמוגלובין עקב מחלות תורשתיות כגון תלסמיה מסוג אלפא או בטא או במחלת אנמיה חרמשית
בעיה בייצור הממברנות של הכדוריות האדומות כמו במחלת אנמיה ספרוציטית
יצירה לא תקינה של כדוריות דם אדומות עקב חוסר של ויטמין B₁₂ או חומצה פולית, הנקרא אנמיה מגלובלסטית
בעיות בכליות הגורמות לחוסר יצירת ההורמון אריתרופויאטין האחראי לייצור כדוריות אדומות במח העצם
בעיה ביצירת כל סוגי תאי הדם במח העצם, הנקראת אנמיה אפלסטית או אנמיה היפופלסטית

הרס של כדוריות אדומות או אובדן דם

ערכים מורחבים – המוליזה, מחלת היילוד

אנמיה כזו נקראת: אנמיה המוליטית או בעברית: תמס-דם.

באנמיות מסוג זה ייצור כדוריות הדם תקין ואילו הבעיה היא בהרס של תאי דם או בדימום.

הרס מוגבר של כדוריות דם יכול להתרחש בכמה מצבים כגון: תחלואה במחלות אוטואימוניות שפוגעות באופן ספציפי בכדוריות הדם האדומות, לאחר נטילת תרופות מסוימות, באופן טבעי לאחר הלידה, בפגיעות חמורות בכלי הדם בהן הם צרים מידי למעבר של כדוריות הדם, בפגיעות מכניות בכדוריות הדם האדומות עקב נוכחות מסתם לב מכני, במתן עירוי דם לא מתאים, ובחשיפה לפול או לחומרים אחרים כאשר האדם סובל מחוסר באנזים G6PD.
אובדן של כדוריות אדומות נובע בעיקר מדימום לתוך הגוף והחוצה ממנו, שיכול להיות גלוי או סמוי. מקרים נפוצים של דימומים שגורמים לאנמיה הם דימומים חיצוניים בעקבות פציעה, דימומים לתוך מערכת העיכול (כולל בין השאר: סרטן המעי הגס), ודימומים במערכת המין הנשית. לעיתים, אנמיה הנגרמת מדימום יכולה להוביל באופן כרוני גם לאנמיה של חוסר ברזל עקב אי פיצוי תזונתי לאובדן הברזל בדימום.

קבוצות סיכון

תינוקות וילדים הם בסיכון מוגבר ללקות באנמיה. בישראל ההמלצה היא לתת מגיל 4 חודשים תוספת ברזל כדי למנוע זאת. גם קשישים וחולים במחלות כרוניות לוקים יותר באנמיה. בנוסף חולים במחלות מעיים נוטים לחלות במחלה עקב חוסר ספיגה טובה של ברזל, חומצה פולית ו-B12 לכן הטיפול יכלול במקרים רבים מתן ברזל בזריקות ולא דרך מערכת העיכול. בהשוואה לגברים, נשים בכלל ונשים בהריון בפרט, נוטות יותר לפתח אנמיה מחוסר ברזל עקב עליה בנפח הדם.

קבוצה נוספת אשר בסיכון היא קבוצת הצמחונים והטבעונים. בארצות המערב, אנשים רבים חיים במדינות אשר בהן מסורת האוכל בנויה כך שמרכיב עיקרי בתזונה הוא בשר, בשונה מהמזרח, שם התזונה מבוססת בעיקר על סויה ואורז. במערב, אנשים רבים שמפסיקים לאכול בשר, אינם משנים לחלוטין את תזונתם כך שתתבסס על סויה, ולכן אינם מקבלים מספיק חלבונים וברזל כמו אחיהם במזרח. לפיכך חלק מהצמחונים במערב הם אנמיים.

אבחון אנמיה

הסימפטומים אינם ספציפיים והם מבטאים את הירידה באספקת הדם והחמצן לרקמות ולאיברים השונים בגוף. בדרך כלל האדם שסובל מאנמיה יתלונן על:

חיוורון, חולשה, עייפות, נשירת שיער וסחרחורת.
כאב ראש, עצבנות, קושי בריכוז, חוסר תיאבון ובחילה.

עיקר האבחון של אנמיה, וההבדלה בין סוגי האנמיה השונים נעשים באמצעות בדיקות דם. בדיקות הדם ששימושיות לאבחון האנמיה הן בדיקת רמת ההמוגלובין בדם (HGB) שתהיה נמוכה ברוב סוגי האנמיה, בדיקת חלקן היחסי של הכדוריות האדומות בנפח הדם - המטוקריט (HCT), בדיקת גודלן הממוצע של כדוריות הדם האדומות (MCV) שיכול להיות נמוך או גבוה בהתאם לסוג האנמיה, בדיקת מספר כדוריות הדם האדומות בנפח הדם (RBC) מספר תאי הדם מסוג רטיקולוציטים בדם (RET) ועוד. נוסף על כך להערכת אנמיה של חוסר ברזל יש צורך לדגום בדם ריכוז של חומרים שונים כגון: רמת ברזל, רמת חלבון הפריטין ורמת חלבון הטרנספרין. בדיקות נוספות שניתן לבצע על-מנת להעריך אנמיה הן בדיקה מיקרוסקופית של משטח דם ובמקרים חמורים או במקרים בהם קשה לבצע אבחנה ייבדק גם משטח של חומר שיישאב ממח העצם.

טיפול

הטיפול במחלת האנמיה הוא בהתאם לגורם: באנמיה מחוסר ברזל - יינתן טיפול בברזל במינון גבוה. בחוסר בוויטמין B₁₂ וחוסר בחומצה פולית הטיפול הוא מתן הוויטמינים. בחוסר בהורמון אריתרופויאטין יינתן תחליף של ההורמון, כדוגמת דרבופואטין אלפא (ארנספ). במקרי דימום, יש לעצור את הדימום. במקרים שלא ניתן לתקן את הגורם למחלה (כמו בתלסמיה) או במקרי אנמיה חמורים יינתן עירוי דם. באנמיה אפלסטית, בה מח העצם נפגע, לפעמים יצטרך החולה לעבור השתלת מח עצם לצורך ריפוי המחלה.

ראו גם

אנמיה ממחלה כרונית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנמיה בוויקישיתוף

הערך "אנמיה", באתר ויקירפואה
ד"ר דורון כרמי, אנמיה: לזהות ולמנוע מחסור בברזל כבר בגיל צעיר, באתר ynet, 5 באוגוסט 2013
אנמיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנמיה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ מִעוּט דָּם במילון רפואה (תשנ"ט), באתר האקדמיה ללשון העברית

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[1] מִעוּט דָּם במילון רפואה (תשנ"ט), באתר האקדמיה ללשון העברית

[1]