עירוי דם

עֵרוּי דם הוא תהליך שבו מבוצעת העברת דם או מרכיביו מאדם בריא (תורם) אל מחזור הדם של אדם אחר. עירוי דם הוא לעיתים טיפול מציל חיים לבני האדם הזקוקים לתוספת לנפח הדם בשל דימום כתוצאה מטראומה או במהלך ניתוח, או למרכיבי דם מסוימים בשל ירידה באיכות הדם, למשל כתוצאה מאנמיה קשה. יש חולים במחלות דם, כגון המופיליה או אנמיה חרמשית, הזקוקים לעירויי דם תכופים. ביצוע העירוי דומה לביצוע כל עירוי נוזלים אחר ובמהלכו מוחדרת מחט חלולה לווריד של החולה, דרכה מוזרם הדם באמצעות צינור, מתוך שקית עירוי. מנות הדם לעירוי נלקחות, באמצעות תרומת דם, רק מתורמים בריאים שנמצאו מתאימים, ועד לשימוש בהן הן מאוחסנות בבנק הדם.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. חסר פירוט של ההיסטוריה המאוחרת.

ניסיונות ראשונים

זכוכית בשימוש בשיטה עתיקה של עירוי דם.

הניסיון הראשון בעירוי דם תואר על ידי ההיסטוריון בן המאה ה-17, סטפנו אינפזורה. על פי אינפזורה, בשנת 1492 האפיפיור אינוקנטיוס השמיני שקע בתרדמת, ובניסיון להצילו ציווה רופאו לערות לגופו את דמם של שלושה ילדים (הדם ניתן דרך הפה, כיוון שלא הייתה אז הבנה מלאה של מנגנון מחזור הדם ושיטות להזרקה תוך-ורידית). הילדים היו בני עשר, ולכל אחד מהם הובטח דוקט בתמורה. אולם, הטיפול לא הצליח והאפיפיור מת, כך גם שלושת הילדים אשר מתו מאובדן דם. היסטוריונים אחרים חלקו על תיאורו של אינפזורה והאשימו אותו בנטיות אנטי-אפיפיוריות. עם גילוייו של הארווי על מחזור הדם במאה ה-17, החלו ניסיונות מוצלחים יותר של עירוי דם בבעלי חיים. אולם ניסיונות לביצוע עירויי דם בבני אדם המשיכו להניב תוצאות קטלניות.

הניסיון הראשון בעל תיעוד מלא לעירוי דם בבני אדם בוצע על ידי ד"ר ז'אן-בטיסט דני, רופא בכיר בחצר המלך לואי ה-14 בצרפת. ב-15 ביוני 1667 הוא עירה דם כבש לגופו של נער בן 15 אשר שרד את הטיפול. דני ביצע עירוי דם נוסף בפועל אשר שרד אף הוא. שני מטופלים אלה שרדו כנראה כי כמות הדם שעורתה הייתה קטנה מאוד. המטופל השלישי של דני היה אציל שוודי אשר קיבל שני עירויי דם ונפטר לאחר העירוי השני. בחורף 1667 ביצע דני שלושה עירויים מדמו של עגל, למטופלו אנטואן מורי, אשר נפטר לאחר העירוי השלישי. ניסיונותיו אלה של דני עוררו פולמוס נרחב בצרפת באותה עת. בשנת 1670 נאסר על ביצוע עירויי דם נוספים. באותה עת, אף הפרלמנט הבריטי והאפיפיור הכריזו על איסור דומה ובמשך 150 השנים הבאות לא זכה טיפול עירוי הדם להכרה.

עירוי דם מוצלח ראשון

ציוד לעירוי דם ישיר מתקופת מלחמת העולם השנייה

במאה ה-17 חקר הרופא ריצ'רד לואר את השפעות השינויים בנפח הדם על תפקוד מערכת הדם ופיתח שיטות לעירוי דם בין חיות, על ידי חיבור ישיר של עורק לווריד ובכך התגבר על בעיית קרישת הדם. לואר ביצע עירוי דם ראשון בין חיות. הוא התבקש להציג את הניסוי לחברה המלכותית וכך עשה בדצמבר 1665. חצי שנה אחר כך המשיך לואר וביצע עירוי דם של כבש לאדם.

עירוי דם לטיפול בנגיף הקורונה

בשנת 2020, עם התפרצות נגיף הקורונה בעולם, נוסה בישראל טיפול ראשוני במתן עירוי פלסמת דם של אנשים שחלו בנגיף והחלימו ממנו. ההשערה היא שבדמם של אנשים שהחלימו מהמחלה קיימים נוגדנים שיכולים להילחם בנגיף, כך שעירוי נוגדנים מדמם יוכל לשמש "חיסון פאסיבי" בעבור מי שחלה בנגיף ולא מצליח להחלים באופן עצמאי.

התאמה בין דם התורם לדם הנתרם

בכדי למנוע מצב שדם הנתרם יפתח נוגדנים נגד הדם הנתרם, יש צורך להתאים בין סוג דם של המקבל והתורם. המקבל צריך שיהיו לו כל האנטיגנים של דם התורם, כך שלא יפתח נוגדנים לדם הנתרם.

באופן אידיאלי, מוצאים התאמה מושלמת בין סוגי הדם. כך למשל בעל סוג דם A+ יקבל בדיוק סוג דם A+, אף כי הוא יכול לקבל גם דם מסוג A-, או O- או O+. נובע מכך כי סוג דם O- הוא סוג הדם המבוקש ביותר, מכיוון שניתן לתרום אותו כמעט לבעל כל סוג דם שהוא. כך לדוגמה במקרי חירום, כאשר לא ידוע סוג דמו של המקבל, נעשה שימוש במנות דם מסוג O-.

סיווג A B O

ערך מורחב – סוג דם

האנטיגנים הנפוצים החשובים לשם כך הם A, B, האותיות A ו־B מציינות את קיומם של אנטיגנים מסוגים אלה, כאשר העדר אנטיגנים משני סוגים אלה מצוין באות O.

סיווג RH

ערך מורחב – גורם רזוס

אנטיגן נפוץ נוסף הוא Rh, אשר מתואר בסימנים + או -, כלומר "+" אומר שהאנטיגן קיים, ו-"-" מצביע על העדרו. אדם שבדמו -RH אינו יכול לקבל תרומת דם מאדם שדמו +RH, אפילו כאשר סוגי הדם מתאימים. תרומת דם שכזאת תגרום להצמתה בין כדוריות הדם האדומות. אולם אדם שבדמו +RH יכול לקבל תרומת דם מאדם שבדמו -RH ללא חשש מהצמתה.

סיווגים נוספים

ישנם אנטיגנים רבים נוספים, אך הם נדירים וברוב המקרים לא יצרו אגלוטינציה, לאנטיגנים מסוימים ישנה משמעות בעירוי דם לנשים במטרה למנוע אנמיה עוברית (מחלת היילוד).

אופן ביצוע העירוי

עם החלטת הצוות הרפואי על עיורי דם, ישלחו דגימה של דם הנתרם לבדיקת קומבס, צוות המחלקה יזמינו דם מבנק הדם בהתאם לתוצאת הבדיקה.

רופא יחתים את המטופל על טופס הסכמה לקבלת עירוי דם, והצוות הסיעודי יחבר את המטופל למנת הדם לאחר שתחומם לטמפרטורת החדר. טרם התחלת העירוי ילקחו מדדים כולל חום גוף, בחלוף 5 דקות של עירוי ילקחו מדדים שוב וכן עד תום העירוי במרווחים של 20 דקות.

במקרה של התייצגות סימנים של אלרגיה או שינוי במדדי המטופל, העירוי מופסק באופן מיידי.

סיכונים

תגובה חיסונית מהירה

ערך מורחב – תגובה המוליטית חדה

תגובה המוליטית חדה, עלולה להתרחש מיד עם קבלת הדם ועד חלוף 24 שעות מקבלת העירוי. הסימפטומים כוללים חום וצמרמורות, בכאבי בטן, גב, גפיים או כאבים בחזה. במקרים חמורים המטופל יסבול מקוצר נשימה, לחץ דם נמוך, המוגלובינוריה (המוגלובין בשתן), ובהמשך עלול להדרדר להלם ול-dic.

תגובה חריפה כזו של מערכת החיסון, מתרחשת ב־1 מתוך 38,000 עד 1 מתוך 70,000 עירויי דם, ואחוזי התמותה עומדים על 2%.

תגובה חיסונית מאוחרת

ערך מורחב – תגובה המוליטית מאוחרת למתן דם

תגובה מאוחרת מופיעה בדרךכלל כ־2–10 ימים לאחר העירוי. לרוב, התגובה היא נטולת תסמינים (אסימפטומטית). אם ישנם סימנים, הם יכולים לכלול: חום, ירידה בהמטוקריט, צהבת, עלייה בהמוגלובין בדם והמוגלובינוריה (המוגלובין בשתן). התייצגויות קשות יותר הן נדירות, ויכולות לכלול אי־ספיקת כליות חדה ואפילו מוות.

ראו גם

• עירוי תאי דם אדומים

קישורים חיצוניים

• אתר שירותי הדם של מד"א
• נהלים להפעלת בנק דם ומתן עירוי דם - נוהלי משרד הבריאות (עדכון 2002)
• עירוי דם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דם - ערוי, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.