אפתה

אפתה
תחום	גסטרואנטרולוגיה
טיפול	בנזוקאין; levonordefrin ;
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D019226
סיווגים
ICD-10	K12
ICD-11	DA01.15

המונח "אפטה" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיירה בפולין, ראו אפטא.

אַפתָה (או אפטה; Aphtha) היא כיב (פצע פתוח) קטן יחסית בחלל הפה. בלשון עממית ידועות האפתות, המטרידות חלק נכבד מהאוכלוסייה, כפצעי ויטמינים או כפצעים לבנים בפה. פצע זה רגיש למגע(בין אם דרך הלשון או דרך האצבע) ועלול להכאיב בחשיפה למגע.

יש הרבה שמתבלבלים אך אכן אפתה נאמר בלשון זכר.^[^{דרוש מקור]}

תסמינים

כ-60% מהאוכלוסייה סבלו מאפתה לפחות פעם אחת בחייהם; כ-10% מתושבי ישראל סובלים מהתופעה באופן כרוני, אזי מכונה המחלה RAS (ראשי תיבות של Recurrent Aphthous Stomatitis, "תסמונת אפטוטית חוזרת" (אנ'); סטומטיטיס הוא שם כולל לכמה סוגים של כיבי פה).

אנשים רבים עלולים להתבלבל בין אפתה לסוגים אחרים של כיבים בפה כגון הרפס, סרטן הפה וגם פקעיות הטעם (פפילות)

האפתות אינן מידבקות. לפני הופעת האפתה, חש האדם בדרך כלל מין דגדוג או עקצוץ במקום בו תופיע. האפתה מתפתחת תוך מספר ימים, ותמיד נעלמת מעצמה בין שבעה לעשרה ימים לאחר הופעתה (ובמקרים קיצוניים - חודש) ללא השארת צלקת. קוטרה של האפתה נע בין כמה מילימטרים לסנטימטר אחד (אפתה גדולה ומטרידה במיוחד מכונה ברפואה אפתה מז'ור, Aphthous major); צבעה לבן-ורדרד-צהבהב, שוליה אדומים וצורתה אליפטית בדרך כלל.

האפתה גורמת לכאב רב במגע עם הלשון והשיניים, ומקשה על האכילה, השתייה והדיבור. לעיתים גורמת האפתה לנפיחות של קשרי לימפה בלסת, דבר המקנה תחושה מוטעית של כאב שיניים. כאב רב נגרם גם כשהאפתה באה במגע עם מלח בישול ועם חומרים חומציים; החולה חש כאב עם אכילת מזונות מלוחים, חומץ ופירות ומיצי הדר.

מכאיבות יותר הן אפתות המופיעות על הפרנום (Frenum, בעברית: רסן - הרצועות הדקות המחברת את פנים הלחיים לחניכיים).

גורמים

הגורם לאפתות טרם הוברר באופן נחרץ. כמה השערות הועלו:

גורם אוטואימוני (חיסון עצמי): שיבוש קל במערכת החיסון גורם לה לתקוף באופן זמני את תאי רירית הפה.
גורם פתוגני: ייתכן שהאפתות קשורות לנגיף ההרפס או לפתוגן אחר. סברת הגורם הפתוגני קיבלה משנה תוקף לאחר שבשנת 1982 התברר כי החיידק Helicobacter pylori הוא הגורם לכיבי קיבה; למרות זאת טרם הוכח קשר ודאי בין אפתות ובין פתוגן כלשהו. הפצעים בפה ובשפתיים, להם גורם נגיף ההרפס, אינם קשורים כלל לאפתות (פצעי ההרפס מדבקים מאוד; אפתות אינן מדבקות).
גורם טראומטי: אפתות מופיעות אצל אנשים רבים לאחר שנשכו את השפה או הלחי במהלך האכילה. אפתות מופיעות גם אחרי טיפול הסרת אבנית ואצל אנשים המטופלים בגשרים ובטבעות שיניים למיניהם; הללו מסוגלים להשתפשף כנגד רירית הפה ולגרום לאפתות.
גורם מטבולי: ייתכן שחוסר בוויטמינים, חומצות אמינו ומינרלים מסוימים (משוער כי מדובר בחומצה פולית, ברזל, אבץ, ליזין וויטמין B₁₂) גורם להופעת האפתות.
גורם אלרגי: רגישות למזונות מסוימים (שומנים, שוקולד, קטשופ, חצילים ומזונות חריפים או מטוגנים). ייתכן ש-SDS (ראשי תיבות של Sodium Dodecyl Sulfate, נתרן דודציל גופרתי; נקרא גם Sodium Lauryl Sulfate או SLS בקיצור; ראו גם: אלקטרופורזה), חומר נפוץ במשחות שיניים, וכן אמלגם - החומר הנפוץ ביותר בסתימות שיניים - גורמים לאפתות.
גורם הורמונלי: ייתכן שמחסור או עודף בהורמונים מסוימים גורם לאפתות.
גורם פתולוגי: אפתות מופיעות לעיתים כתסמין של מחלות שונות: צליאק, תסמונת PFAPA, דלקת הבטן (קוליטיס), מחלת קרוהן, מחלת בכצ'ט ועוד. אפתות מופיעות כתופעת לוואי של טיפולים כימותרפיים בחולי סרטן.
גורם פסיכולוגי: לחץ נפשי, עייפות.

טיפול

אין תרופה לאפתות, אך הן כאמור נעלמות מעצמן מספר ימים לאחר הופעתן. קיימים מספר טיפולים, אשר בחלקם מביאים להקלה (שנויה במחלוקת) במחלה, ובחלקם מהווים טיפולים תסמיניים (סימפטומליים), אשר מפחיתים את הכאב הנגרם על ידי האפתה אך לא מביאים לריפויה.

כטיפול מונע יש לשמור באופן קפדני על היגיינת פה, ולהימנע מלגעת בפה באצבעות מלוכלכות. צריכה של מספר חומרים חסרים (ראו לעיל: "גורם מטבולי") עשויה למנוע אפתות. החלפת משחת השיניים (במיוחד לכזו שאינה מכילה SDS; באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 החלו להופיע בשוק משחות שיניים רבות שעל אריזתן מצוין כי אינן מכילות SDS) והחלפת סתימות אמלגם בסתימות מחומר אחר (פתרון דרסטי ויקר עבור רוב האנשים) עשויות למנוע אפתות. ישנה טענה שמציצה יומית של טבלית המכילה פרופוליס מפחיתה משמעותית את הסיכוי להופעת האפתה.

קיימות מספר משחות אשר ברובן מאלחשות (מרדימות) במידה זו או אחרת את אזור האפתה ומקלות על הכאב. מספר חולים מעידים על האצת קצב ריפוי האפתה כתוצאה משימוש במשחות אלו, אך ייתכן שמדובר בתופעה פסיכוסומטית. בישראל נמכרות משחות כאלו תחת השם המסחרי אורלמדיק ואפתגון ג'ל. יש לציין כי משחות אלו אינן מחליפות מעקב של רופא שיניים או טיפול יסודי.

שטיפת הפה במי חמצן (מימן על-חמצני, H₂O₂) או בתמיסות אנטיספטיות אחרות מחסלת ביעילות מיקרואורגניזמים בפה, וכן כאלו שנלכדו באפתה; הדבר עשוי לזרז את ריפויה ולמנוע זיהומים משניים. גם שטיפת הפה במלח, או זריית גרגרי מלח ישירות על האפתה - אף כי הדבר כרוך בכאב רב - עשויים לסייע בריפוי האפתה, במיוחד בימים הראשונים להופעתה. מספר חולים מדווחים על הקלה משמעותית באמצעות שטיפת הפה בחליטת פרחי קמומיל מספר פעמים ביום. טיפול אלטרנטיבי נוסף הוא שטיפת חלל הפה בחלב עיזים על פי מחקר שנערך נמצא כי אכן חלב עיזים תורם לשיפור תסמיני אפתה,^[1] ישנן טענות שצריך לשתות את החלב היישר מהעטין, אך מחקר שנערך בישראל בעזרת תרבית תאים אנושיים שנחשפו לווירוס ממשפחת ההרפס הגורם לאפתות ולחלב עיזים העלה את ההשערה כי חלב עיזים מפוסטר יעיל נגד הווירוס בדומה^[^{דרוש מקור]} לחלב לא מפוסטר (הישר מהעטין) ועל כן הוא עדיף (חלב לא מפוסטר עלול לגרום לזיהומים). עם זאת אנשים רבים האלרגיים למוצרי חלב עיזים מפתחים אפתות בחשיפה אליהן, ולכן טיפול זה עלול לגרום להחמרת המצב באנשים אלו. לאלחוש אזור האפתה ניתן להשתמש בקרח, הגורם להקלת הכאב למשך כמחצית השעה (זמן אותו ניתן לנצל לאכילה).

טיפולים אחרים מבוססים על סתירת עודפי חומצה באזור האפתה באמצעות חומרים בסיסיים, דבר המביא להקלת הכאב. ניתן לשטוף את הפה בתמיסת סודה לשתייה (נתרן מימן פחמתי, NaHCO₃) או בתכשירים נגד צרבת. קיימות מדבקות (אותן ניתן לרכוש בבתי מרקחת) אשר עשויות חומר אכיל; המדבקה מכסה את האפתה ומקלה על הכאב; היא מתמוססת לאחר מספר שעות.

את כל התכשירים שלעיל ניתן להשיג ללא מרשם רופא. במקרים קיצוניים, בהם מופיעות מספר אפתות גדולות ומכאיבות במיוחד, יש להיוועץ ברופא. הלה עשוי לספק מרשם לאנטיביוטיקה או לסטרואידים. משחות שונות מכילות סטרואידים (ועל כן מחייבות מרשם רופא) ויוצרות שכבה דביקה המכסה את האפתה ומונעת מגע איתה ובכך מונעת כאב, ועשויה לזרז את קצב הריפוי של האפתה. כמו כן עשוי הרופא לספק מרשם למספר תכשירים חזקים לאלחוש האפתה וכן לתמיסת חומצה גופרתית (H₂SO₄), שמחסלת זיהומים שנוצרו על הפצע ומשאירה על האפתה שכבת כיסוי המפחיתה זיהום מחודש, עד להחלמה הטבעית. לחיטוי מקומי של האפתה באמצעות התמיסה שיעורי הצלחה גבוהים.

דרך דרסטית למדי לטיפול באפתות מטרידות במיוחד היא הסרה כירורגית שלהן; בדרך כלל לא מדובר בניתוח של ממש אלא בצריבה של האפתה באמצעות כסף חנקתי (AgNO₃) או לייזר.

עוד טיפולים כוללים:

זריית מלח שולחן על הפצע - אשר לאחר מספר דקות של כאב מוביל להרדמת הכאב בפצע לזמן מה.
תרופות אשר יוצרות חיפוי עמיד ביותר על הפצע (Oral Paste), ומעלימות את כאבי הפצע למשך שעות רבות (לעיתים עד ריפוי).
מריחת דבש טהור על הפצע.