הסכם דייטון
 | |
| חותמים |
סלובודן מילושביץ', ז'אק שיראק, ג'ון מייג'ור, הלמוט קוהל, ביל קלינטון, אלייה איזטבגוביץ', פרניו טוג'מן, ויקטור צ'רנומירדין  |
|---|---|
| מקום יצירה |
בסיס רייט פטרסון |
| תאריך יצירה |
14 בדצמבר 1995 |
  | |
הסכם המסגרת הכללי לשלום בבוסניה והרצגובינה, הידוע גם כהסכם דייטון, הסכמי דייטון, פרוטוקול פריז והסכם דייטון–פריז, הוא הסכם מסגרת כללי לכינון שלום בבוסניה והרצגובינה, אשר שם קץ למלחמת בוסניה (אחת ממלחמות יוגוסלביה), שלוש שנים וחצי לאחר שפרצה. ההסכם נוסח בחודש נובמבר 1995 בבסיס חיל האוויר האמריקאי רייט-פטרסון ליד העיר דייטון, אוהיו, ונחתם באופן רשמי ביום 14 בדצמבר 1995 בפריז.
המשא ומתן לקראת ההסכם החל לאחר ניסיונות כושלים קודמים להשכנת שלום באזור, ולאחר מבצע סופה (אנ') (בקרואטית: Operacija Oluja) של הצבא הקרואטי באוגוסט 1995, במהלכו הדף הצבא הקרואטי את צבא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה ממרבית שטחה של קרואטיה. ברקע למגעים לקראת ההסכם עמדו גם הפצצות נאט"ו כנגד הכוחות הסרביים של בוסניה במסגרת מבצע כוח מכוון (אנ'), הפעולות כנגד צבא רפובליקה סרפסקה, טבח סרברניצה וניסוח כתבי האישום כנגד מנהיגי הסרבים בבוסניה בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר.
בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1995, הפעילה הקהיליה הבינלאומית, ובעיקר ארצות הברית ורוסיה, לחץ גובר על מנהיגי שלושת הצדדים המעורבים בסכסוך – הקרואטים, הסרבים והבוסניאקים – לקחת חלק בדיונים בדייטון. הדיונים התקיימו בין 1 בנובמבר ל-21 בנובמבר 1995 בהשתתפות סלובודן מילושביץ' מטעם הסרבים, פרניו טוג'מן בשם הקרואטים, ונשיא בוסניה אלייה איזטבגוביץ' בלווית שר החוץ שלו מוחמד סצירביי (Muhamed Sacirbey) בשמם של הבוסניאקים. הישיבות נוהלו על ידי ריצ'רד הולברוק האמריקאי יחד עם קארל בילדט מטעם האיחוד האירופי והמשנה לשר החוץ הרוסי איגור איוונוב (Игорь Иванов). עוד נכחו בדיונים גנרל וסלי קלארק (Wesley Clark) האמריקאי וקולונל ארונדל ליקי (Arundell Leakey) הבריטי.
ההסכם הסופי נחתם כאמור בפריז ב-14 בדצמבר 1995 גם על ידי נשיא צרפת ז'אק שיראק, נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, ראש ממשלת בריטניה ג'ון מייג'ור, קנצלר גרמניה הלמוט קוהל וראש ממשלת רוסיה ויקטור צ'רנומירדין. ההסכם ניסח את חלוקתה המדינית של בוסניה והרצגובינה לשתי ישויות נפרדות – רפובליקה סרפסקה והפדרציה של בוסניה והרצגובינה, לאורך קו הפרדת הישויות (IEBL, Inter-Entity Boundary Line) שאורכו 1,080 ק"מ. בנוסף קבע ההסכם את הרכב ממשלתה של בוסניה והרצגובינה והעניק מנדט למספר ארגונים בינלאומיים לפקח על ההסכמות שהושגו במסגרתו, ובין היתר לכוח היישום של נאט"ו (IFOR, Implementation Force) שהתפרס בשטח המדינה ב-20 בדצמבר 1995 והחליף את כוחות האומות המאוחדות.
קורט באוסנר, מומחה אמריקני לבוסניה, הגדיר את תוצאת ההסכם: "מערכת להכלת שרי צבא מקומיים, שהיא גם מערכת לסיפוק משאלותיהם"[1].
בהסכם דייטון נעשה לראשונה שימוש בתצלומי לוויין תלת-ממדיים ובטכנולוגית מיפוי ממוחשב לשם קביעת קו גבול בהסכם רשמי[2].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסכם דייטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ישי פלג על בסיס ספרו של ג'ורג' פאקר, "מורשת הולברוק: בלקן בלי דם ובלי אדם", השילוח, גיליון 15, יוני 2019
- ^ ^ Richard G. Johnson (25 February 1999). Negotiating the Dayton Peace Accords through Digital Maps. U.S. Institute of Peace. Retrieved on 23 January 2007. "Digital technology had matured enough by late 1995 that Dayton marked the first significant appearance of "digital maps" in diplomatic negotiations."