הרובע הנוצרי
 | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
ירושלים  |
| שטח |
19 הקטאר |
| אוכלוסייה | 6,000 |
| קואורדינטות | 31°46′42″N 35°13′46″E / 31.77847222°N 35.2294°E |
|
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)  הרובע הנוצרי  | |
  | |
הרובע הנוצרי (בערבית: حارة النصارى) הוא הרובע הצפון-מערבי מבין ארבעת רובעי העיר העתיקה של ירושלים, לצד הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, והרובע הארמני. שמו היה מקובל מאז המאה ה-19.[1] ברובע הנוצרי כ־40 מבני דת, בעיקר כנסיות, הידוע שבהם כנסיית הקבר שבמרכזו, מנזרים ואכסניות לעולי רגל נוצריים. אוכלוסיית הרובע הנוצרי מונה כ-6,000 תושבים.
התפתחות הרובע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה־19 עבר הרובע הנוצרי מהפכת בנייה בעקבות רצונן של מדינות אירופה להגביר את השפעתן באזור. השלטונות העות'מאניים ניסו להתנגד למהפכת בנייה זו על ידי הקשחת כללי רכישת הקרקעות באזור. מעורבות אישית של ראשי מדינות אירופה (ובהם הקיסר הגרמני וילהלם השני וקיסר אוסטריה פרנץ יוזף) איפשרו בניית מבנים של מסדרים נוצריים ממדינות אלה.
לקראת סוף המאה ה-19 לא נותר עוד שטח פנוי ברובע הנוצרי למבני דת נוספים, חרף הביקוש הגובר לקרקע להקמת מוסדות כאלה. פתיחת תעלת סואץ ב-1869 הגבירה את זרם הצליינים האירופיים שהגיעו לירושלים, ומעצמות אירופה והכנסיות השונות התחרו ביניהם על רכישת השפעה ונציגות בולטת בעיר הקודש. הצרפתים הקימו אכסניה לצליינים, בית חולים ומנזר על קרקע פנויה מחוץ לחומת העיר העתיקה, בחלק הנושק לרובע הנוצרי - זהו המתחם הצרפתי. עוד לפניהם התבססו הרוסים במגרש הרוסים הסמוך. בעקבות התפשטות זו של הרובע החוצה, התעורר הצורך במעבר שיקשר בין הרובע שבתוך החומות למבני הדת שמחוץ להן, ועל כן בשנת 1889 ניאותו השלטונות העות'מאנים לדרישה הנוצרית לפריצת שער נוסף בחומת העיר העתיקה בתחום הרובע הנוצרי, שנודע בשם "השער החדש".
מאפייני הרובע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרובע הנוצרי בנוי סביב כנסיית הקבר המהווה את לבו של הרובע, וסמוכים אליה כנסיות ומנזרים. ככלל הרובע איננו מאופיין במבני מגורים (אלה מצויים בקצהו הצפון מזרחי של הרובע - בקרבת שער שכם), אלא דווקא במספר הרב של מוסדות דתיים, חינוכיים (כגון בית הספר הלותרני, בית הספר אקול דה פרֵר) והתיירותיים המצויים בו.
חלק ניכר מהמוסדות הדתיים מצויים בתוך מתחמים סגורים התופסים חלק ניכר משטחו של הרובע. מלבד כנסיית הקבר שצוינה לעיל תופסים שטחים ניכרים גם הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית הסמוכה לכנסיית הקבר, המנזר של המסדר הפרנציסקני, מנזר סן סלוודור המכונה גם קוסטודיה טרה סנטה, והפטריארכיה הלטינית.
ברובע מספר רב של חנויות מזכרות לתיירים וכן בתי קפה, מסעדות ובתי מלון קטנים וגדולים. החנויות ברובע מצויות לאורך רחוב השוק - רחוב דוד וכן במוריסטן ולאורך רחוב הנוצרים.
בתי המלון ברובע נבנו הן על ידי המוסדות הכנסייתיים עצמם על מנת לשמש בתי אירוח לעולי הרגל (למשל אכסניית קאזה נובה או בית ההארחה של הפטריארכיה היוונית-קתולית) והן בתי מלון פרטיים.
כמו כן ברובע מצויים גם מספר מוזיאונים קטנים (למשל המוזיאון של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית).
בקצהו הדרום מערבי של הרובע, מצויה בריכת חזקיהו בין קירות בתים, אשר שמשה בימים עברו לאגירת מי גשמים בירושלים.
אחד ממאפייניו הבולטים של הרובע הוא גגות הרעפים האדומים יוצאי הדופן בנוף העיר העתיקה.
אתרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כנסיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כנסיית אלכסנדר נבסקי - מנזר וכנסייה השוכנים במרחק של כמה עשרות מטרים מכנסיית הקבר, מול הכניסה הצפונית לכנסיית הגואל. המנזר קרוי על שם אלכסנדר נבסקי, נסיך רוסי מהמאה ה-13 אשר הדף פולשים גרמנים ושוודים מאדמתה של רוסיה. הכנסייה הוקמה על קרקע שנרכשה בשנת 1857 ויועדה להקמת קונסוליה רוסית.
- כנסיית הגואל - כנסייה לותרנית פרוטסטנטית שנבנתה בין השנים 1893–1898. הכנסייה שוכנת בקצה הרובע הנוצרי, בסמוך למוריסטן. מגדל הפעמונים של הכנסייה מתנשא לגובה 40 מטרים ובולט בקו הרקיע של ירושלים.
- כנסיית הקבר הקדוש - כנסייה גדולה הממוקמת במקום צליבתו וקבורתו של ישו. הכנסייה שוכנת בסופה של ה"ויה דולורוזה", במקום המזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה. מאז המאה ה-4 נחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר בעולם, ומשמשת כמוקד עלייה לרגל עבור צליינים מכל רחבי העולם.
- כנסיית יוחנן המטביל - כנסייה קטנה בדרומו של הרובע, בפינת רחוב הנוצרים ורחוב דוד (רחוב השוק). חלק מהכנסייה מתוארך לתקופה הביזנטית והיא מהכנסיות הקדומות ביותר בעיר העתיקה. הכנסייה קרויה על שמו של יוחנן המטביל ומכונה גם פרודרומוס, כינויו של יוחנן המטביל בשפה היוונית.
מנזרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המנזר היווני
- דיר אל סולטאן (בעברית "מנזר המלך") הוא מתחם על גג "קפלת הלנה הקדושה" בכנסיית הקבר, חלק מהתחנה התשיעית בויה דולורוזה השייך לכנסייה האתיופית, שאין לה דריסת רגל בתוך הכנסייה עצמה. מנזר דיר א-סולטאן מזכיר לצופים בו כפר ציורי. המנזר בנוי סביב חצר פנימית עם שער אדום בצורת צלב, המוביל לאוסף של חדרים קטנים בנויים מחומר וקורות עץ.
- מנזר סן סלווטורה השוכן ברחוב סנט פרנסיס, הוא מנזר פרנסיסקני שנמצא במיקום זה החל מאמצע המאה ה-16. השטח עליו בנוי המנזר נרכש בשנת 1560 מידי הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית והמנזר נבנה בהדרגה.
שווקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המוריסטן שמקור שמו בפרסית (بیمارستان בִימָרֶסְטָאן - בית חולים, או تيمارِسْتان תִימָרֵסְתָאן - בית משוגעים), הוא מתחם גדול ורבוע של רחובות, כיכרות, חנויות ובתי מלאכה ברובע הנוצרי.
מבנים בעלי חשיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אכסניית קאזה נובה היא אכסניה הפרנציסקנית השוכנת ליד מנזר סן סלוודור, ברחוב הנושא את שמה. פירוש שמה של האכסניה בשפה הלטינית הוא "בית חדש", והיא קרויה כך משום שהאכסניה חדשה יחסית למנזר הסמוך אליה.
אתרים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בריכת חזקיהו היא בריכת מים מתקופת בית שני השוכנת בדרומו של הרובע. לבריכה צורה מלבנית, אורכה (מדרום לצפון) הוא כ-75 מטרים, ורוחבה הוא כ-42.5 מטרים. בריכת חזקיהו ניזונה שנים רבות מבריכת ממילא על ידי אמת מים שהובילה מים בין שתי הבריכות, והייתה פעילה עד לדורות האחרונים.
- מסגד עומר השוכן ליד כנסיית הקבר, נבנה במקום בו על פי המסורת התפלל הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב כאשר ביקר עם כניסתו לירושלים בכנסיית הקבר.
- אל-ח'נקה א-צלאחיה
יהודים ברובע הנוצרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף המאה ה-19 בזכות הקשרים עם הקהילה היוונית של הרובע מאיר גאני עבר לגור לרובה עם משפחתו.
בשנת 1989 רכשה עמותת "עטרת כהנים" מבנה ברובע הנוצרי מידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, הרכישה בוצעה באמצעות עמותות קש מארמני בשם מרדוריס מטוסיאן שהיה בעל החזקה בנכס, מכונה המבנה "נאות דוד". בסופה של התדיינות משפטית קבע בית המשפט העליון כי הנכס בחזקת "עטרת כהנים", אך לא יורשו להתגורר בו יותר מעשר משפחות. כתוצאה מכך קיימים בבניין שטחים לא מנוצלים רבים, מתגוררות בו עשר משפחות יהודיות, ופועל בו בית כנסת וישיבת לנתיבות ישראל.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, א-ב, ירושלים: הוצאת יד בן-צבי, תשל"ט-1979.
- דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, ירושלים: הוצאת כרטא, 1994.
- זאב וילנאי, ירושלים, העיר העתיקה וסביבתה, א-ב, ירושלים 1972.
- מאיר בן-דב, ביצורי ירושלים, החומות השערים והר הבית, תל אביב 1983.
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים הבנייה בעיר העתיקה, ירושלים 1993.
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, ירושלים, כתר הוצאה לאור, 1996.
- צ'ארלס וילסון, ירושלים, העיר הקדושה, ירושלים 1988.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפילות נוצריות מהרובע הנוצרי בירושלים לשלום כללי לעולם בין כל סוגי הדתות ולשלום כללי בין הרובע הנוצרי להרובע היהודי ולרובע הארמני והרובע המוסלמי בירושלים ישראל- תפילות נוצריות מהרובע הנוצרי בירושלים לשלום כללי לעולם בין כל סוגי הדתות ולשלום כללי בין הרובע הנוצרי להרובע היהודי ולרובע הארמני והרובע המוסלמי בירושלים ישראל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עד 1800 בקירוב, לא הייתה החלוקה לארבעת הרבעים מקובלת בספרות הנוסעים ומחקר העיר; ראו: יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, א, עמ' 27.
| אתרי העיר העתיקה של ירושלים | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | ||||||||
| שערי ירושלים | ||||||||
|
שער האריות • שער הפרחים • שער שכם • השער החדש • שער יפו • שער ציון • שער האשפות • שער הרחמים • שערי חולדה | ||||||||