ערך זה עוסק בקיום פעילות מינית תמורת תשלום. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זונה (פירושונים).
זנות היא קיום פעילות מינית (לרוב יחסי מין) תמורת תשלום או תמורת טובות הנאה. מרבית העוסקים בזנות הן נשים, אך קיימת גם זנות גברית, בין אם עבור גברים אחרים ובין אם עבור נשים. זנות מתרחשת במספר צורות. בתי בושת הם מוסדות אשר מיועדים במיוחד לזנות. בזנות של נערות ליווי יחסי המין מתבצעים במגורים שלה או של הלקוח, או בחדר בית מלון אשר נשכר לשם כך. לעיתים זנות מתבצעת ברחוב.
מעמדה החוקי של הזנות, קרי האחריות הפלילית של האנשים במעגל הזנות, משתנה בין מדינה למדינה, ולעיתים בין אזורים שונים בתוך אותה מדינה. מנעד החוקיות של הזנות נע בין היתר חוקי ללא רגולציה, דרך עבירה פלילית שנאכפת או לא נאכפת ועד לעיסוק שנמצא תחת רגולציה ממשלתית.
היחס לזנות נתון במחלוקת חברתית. העוסקים בזנות חווים לעיתים ניצול, פגיעות נפשיות וגופניות. העוסקים בזנות שאינם עובדים באופן עצמאי הם לפעמים קורבנות לתופעות כמו סרסרות, סחר בבני אדם וחשופים לקלון חברתי. במספר מדינות שבהן הזנות עצמה חוקית עולים קולות מחד למיסוד הזנות (זה יכול לכלול לגליזציה של פעילות שאסורה), ומאידך להפללת לקוחותיה, (או ביטול אי-ההפללה). הרוב המכריע של נשים העוסקות בזנות סובלות מנזקים פיזיים ונפשיים חמורים עקב העיסוק בזנות, ומחקרים רבים מראים כי רובן של הנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדות.
במדינות שונות ובהן ישראל חלים איסורים על פעילויות שמעודדות זנות, ובהן איסור על הבאת אדם לידי מעשה או עיסוק בזנות, איסור פרסום שירותי זנות ועוד. בשנת 1999 עבר בשוודיה חוק שאוסר רכישת שירותי זנות, וחקיקה דומה נעשתה במדינות נוספות בהן אירלנד, צרפת, נורווגיה, צפון אירלנד, קנדה ומדינות בארצות הברית. בישראל חוקק חוק איסור צריכת זנות, שנכנס לתוקף ביולי 2020, המטיל קנס על צריכת מעשי זנות בישראל ועל הימצאות במקום המשמש למעשה זנות.
בעולם
פסקה זו אינה כוללת מקורות או הערות שוליים, ואף שהמידע בה כנראה אמין רצוי להוסיף לו מקורות.
אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
ברוב מדינות העולם המערבי הזנות חוקית אולם היא אינה ממוסדת ועל כן הסרסרות, מכוני הליווי, והשידול לזנות אינם חוקיים ברוב המדינות לפחות מבחינה תאורטית. לעומת זאת כמעט בכל מדינות ערב שבהן שולט האסלאם ובמדינות עולם שלישי רבות גם הזנות עצמה אינה חוקית ויכולה לגרור אחריה עונשים כבדים ואף עונש מוות.
טעות מקובלת היא שביפן הזנות מתכנסת תחת מוסד הגיישה, אך לא כך. מעמד הגיישה אינו כולל שירותי מין באופן כללי, אף על פי שבעבר היו גיישות שמכרו את הזכות לבעילת הבתולין שלהן.
עם עליית הפופולריות של תיירות בכלל בעת החדשה, ישנם תיירים אשר נוסעים למדינות במטרה לצרוך שירותי מין. לרוב מדובר במדינות עולם שלישי בהן הנשים עוסקות בזנות, ולקוחותיהן המרכזיים הם התיירים. תיירות המין הולכת וגדלה ברחבי העולם, המדינות הפופולריות ביותר כיעד לתיירות מין הן תאילנד, ברזיל, סרי לנקה, הרפובליקה הדומיניקנית, קוסטה ריקה, קניה והולנד.
קיימים גם מקומות מיוחדים (שאינם חוקיים ברוב הארצות) הנקראים בתי בושת. בשנים האחרונות נפוצו בישראל הביטויים "דירה דיסקרטית", "מכון ליווי", "מכון בריאות" ו"מכון עיסוי" כשמות כיסוי לבית בושת.
היסטוריה
פסקה זו אינה כוללת מקורות או הערות שוליים, ואף שהמידע בה כנראה אמין רצוי להוסיף לו מקורות.
אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
בעת העתיקה הייתה הזנות מקובלת בתרבויות רבות, ומשום כך היא מכונה לעיתים "המקצוע העתיק בעולם". היא עתיקה לפחות כימיו של הספר הראשון בתולדות האנושות – עלילות גילגמש מן התקופה השומרית, בסוף האלף השלישי לפני הספירה. בספר זה ממלאת זונה בשם שׁמְחָ'ת תפקיד מרכזי בתהליך חניכותו וחברותו של הצייד אֶנְכִּדוּ הפרא. לאחר שבילו במשך שישה ימים ושבעה לילות גילה אֶנְכִּדוּ כי איבד את כוחו הפיזי החייתי אך זכה בחכמתה. משל ל'תירבות' אֶנְכִּדוּ הפרא באמצעות מיניותה של שׁמְחָ'ת.
זנות במצרים הפרעונית
בממצאים ההיסטוריים מימי מצרים הפרעונית לא נמצאו מקורות חד משמעיים שניתן להסיק מהם כי ניתן היה לרכוש במצרים שירותי מין תמורת תשלום. הדבר נובע מהפירושים השונים שהעניקו ההיסטוריונים עת פענחו את כתבי המצרים. רקדניות וזמרות הופיעו לעיתים בעירום בפני קהל, קיימות עדויות למגעים מיניים בזמן קיום פולחנים ונמצאו כתבים המספרים על בתי עינוגים, אך לא הוכח ששירותים ניתנו תמורת תשלום.
הדוגמה המפורשת הראשונה המתארת קיום יחסי מין תמורת תשלום במצרים העתיקה מובאת על ידי מקור לא מצרי. בעת ביקורו בפירמידות גיזה מתאר ההיסטוריון היווני הרודוטוס סיפור ששמע, לפיו המלך המצרי חוּפוּ, שהיה להוט לסיים את בניית הפירמידה שתכנן, שלח את בתו לעבוד בבית זונות כדי לממן את בנייתה.
זנות בתקופה התלמאית
מן התקופה התלמאית, כאשר מצרים העתיקה נפלה לידיו של אלכסנדר מוקדון, החלו להופיע עדויות ודאיות לקיומן של זונות שהעניקו את שירותיהן תמורת תשלום. אחת העדויות מובאת בסיפורו של הנסיך סֶתְנֵה. הנסיך גנב מקבר, בעת מסע הלוויה, פפירוס ובו טקסטים בעלי כוח כישוף. ימים לאחר מכן פגש הנסיך אישה מהממת ביופיה, אליה שיגר מכתב ובו כתב: "עשר מטבעות זהב אתן לך, בלי נא שעה במחיצתי" האישה היפה ענתה לו: "טהורה אני ולא ממוצא נחות, אם תחפוץ לעשות בי כרצונך בוא לביתי ונעשה זאת מבלי שיגלה איש ושמי לא יתבזה". לבסוף מגלה הנסיך שחלם חלום בלהות, עונש על גנבת הפפירוס. הוא החזירו והכל בא על מקומו בשלום. הצעתו הכספית של סֶתְנֵה מבהירה כי אכן שירותי מין ניתנו תמורת תשלום, וכן שכבר אז עיסוק בזנות היה עלול להמיט קלון הן על הזונה והן על הלקוח.
בימי קדם הייתה נהוגה במקביל לזנות הרגילה גם זנות פולחנית. במקרה זה היה מדובר בקיום יחסי מין עם כהנים וכהנות של אלים מסוימים. המטרה הייתה למשוך אנשים למקדש, או כחלק אינטגרלי מהפולחן במטרה להתקרב לאל באופן פיזי דרך משרתיו. במקרא יש איסור להיות קדשה או קדש, ואף לקבל אתנן - תשלום שהתקבל בתמורה לזנות, לבית המקדש (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים י"ח–י"ט). על פי הפשט קדשה הוא מושג שונה מזונה, וקשור לזנות פולחנית.
"לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה, כי הם עם הזנות יפרדו, ועם הקדשות יזבחו, ועם לא יבין ילבט" (ספר הושע, פרק ד', פסוק י"ד)
"תמת בנער נפשם, וחיתם בקדשים" (ספר איוב, פרק ל"ו, פסוק י"ד) - נערים העוסקים בזנות פולחנית חשופים למחלות ולמוות.
לכן הזונה המקראית גם הייתה קרויה גם קדשה, וגבר העוסק בזנות ("ג'יגולו") נקרא קדש, כנראה בגלל הזנות הפולחנית שהייתה נהוגה במקדשי אלילים שונים כמו אשרה, ששליחה במיתולוגיה כנענית נקרא קדש-אמרר.
לזנות הייתה השפעה רבה על אוכלוסיית יוון העתיקה ועל פעילותה הכלכלית. הזנות הייתה חוקית, ולא נחשבה כבלתי מוסרית; בתי זונות היו קיימים בכל עיר ועיר, לעיני כל. סולון, המחוקק האתונאי, אף קבע תעריפים רשמיים לבתי הזונות ופיקח על המחירים של השירות ועל רמתו. הזנות כללה זונות משני המינים, אם כי הלקוחות היו בעיקר גברים.
ציור קיר (פרסקו) בבית הזונות (ה"לופנאר") של פומפיי, המתאר זונה ולקוח שלה.מיטה ב"לופאנאר" - בית זונות בפומפיי.
הרומאים פיתחו את נושא הזנות, ואף עשו מהנושא עסק כלכלי, משום שמיקמו בתי זונות בסמוך לשווקים, וכך היה אפשר לשלב מסחר בתענוגות.
בשרידי העיר פומפיי אשר נחרבה בהתפרצות וולקנית, נמצאו עדויות לשירותי הזנות במקום. בחלק מבתיה של העיר נמצאו חדרוני אירוח שהציעו שירותי מין בתשלום לעשירי העיר ולמבקרים. את פחותי האמצעים שימש "בית הזונות הגדול". בית זה נשתמר באופן כמעט מושלם והוא מוכר בזכות ציורי הקיר הארוטיים, המיטות ופינות ההתייחדות.
עם זאת העיסוק בזנות ברומא היה בלתי מכובד הן לגבי הזונות עצמן והן לגבי לקוחותיהן. עבור האחרונים נחשב הביקור אצל הזונה לפחיתות כבוד. הרומאים פיקחו באדיקות על הזונות, לרבות רישום מלא במשטרה, והעיסוק בזנות הותר רק על-פי רישיון שניתן תמורת תשלום. הזונות היו חייבות לעטות לבוש מיוחד ולצבוע את שערן לצהוב, או לחבוש פאה צהובה. מי שנרשמה פעם כזונה, לא יכלה לשנות את מעמדה.
הזונות היו לרוב שפחות שהובאו מרחבי האימפריה בכיבושיהם. על נשים מקרב האצולה נאסר לעבוד בזנות.
זנות הומוסקסואלית ברומא
באימפריה הרומית, מערכות יחסים הומוסקסואליות היו עניין מוכר וידוע. יחסים אלו נשאו משמעות של שליטה, ויצרו מערכת יחסים שבין אדונים ועבדים. לכן קיים קושי בהגדרת היחסים כמתן זנות. עם זאת קיימות עדויות אחדות לזנות הומוסקסואלית. הקיסר אלאגבאלוס קיים יחסי מין עם זונות ממין זכר בטרם נרצח. מחליפו, בן דודו אלכסנדר סוורוס העלה את הנושא לתודעה בכך שהטיל מיסים גבוהים על זנות הומוסקסואלית, בדומה למיסים שהוטלו על זונות וסרסורים, ואילו פיליפוס הערבי הוציא את הזנות ההומוסקסואלית מחוץ לחוק, בטענה שהיא התנהגות "לא רומאית".
מאפייני הזונות
ההסברים המוקדמים לתופעת הזנות ראו את העוסקים בזנות כבעלי פתולוגיות נפשיות והסיבות לפיהן הם נכנסו לזנות כוללות הומוסקסואליות לטנטית, קיבעון אדיפלי, בלבול בתפקידי המין, אינטליגנציה נמוכה ועוד. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, ההסברים הפסיכולוגיסטיים נזנחו והוחלפו בהסברים חברתיים רחבים ובקשר שבין הפרט לסביבתו[1], אם כי בספרות המחקרית לא נהוג להבחין בין הסיבות של זנות קטינים לבגירים, כיוון שהנחת המוצא היא שרוב הנמצאים בזנות נכנסו באופן כלשהו למעגל הזנות לפני בגרותם. גם כאשר מדובר על כניסה לזנות בבגרות, הספרות מניחה קשר, הפעם עם יותר משתנים מתווכים, לנסיבות הילדות[1].
התעללות מינית בילדות וגילוי עריות
מחקרים רבים מצאו קשר בין התעללות מינית בילדות לזנות. לפיהם, שיעור של בין 60% ל-90% מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדות, לפני הכניסה לזנות. התעללות מינית יוצרת פגיעות לזנות אך כניסה לזנות כרוכה בגורמי סיכון נוספים (הזנחה רגשית, אלימות, נשירה מלימודים, התמכרויות, עבריינות נוער ועוד). התעללות מינית בילדות מהווה "הכשרה" נפשית לזנות. היא מייצרת תהליך של הפנמת הילדה/הילד את הפיכתו לאובייקט של סיפוק מיני. תחושת הערך מותנית ביכולתה/ו לספק צרכים, בעיקר מיניים, של אחרים, בעיקר גברים ויש קושי להבחין בין יחסי ניצול ודיכוי ליחסי אהבה מיטיבים. בנוסף, התעללות מינית בילדות גורמת פעמים רבות לנשירה ממערכת החינוך, לבריחות מהבית ולהסתובבות ברחוב. כך הופכות הילדות קורבנות נוחים לניצול על ידי סרסורים[2][3][4].
המחקרים מראים כי מרבית העוסקים בזנות גדלו בסביבה מזניחה ואלימה. 70%- 90% גדלו במשפחות לא מתפקדות. כ-90% מהנשים העוסקות בזנות עברו התעללות מינית[5].
אלימות והזנחה במשפחה
קיימות בספרות שתי פרספקטיבות תאורטיות הקושרות בין תפקוד משפחתי לקוי לזנות עתידית. הפרספקטיבה הפסיכואנליטית קושרת בין כשל הורי/משפחתי לפגיעה בהתפתחות הזהות של הבת. הפרספקטיבה השנייה מדגישה את היעדרה של דמות אם משמעותית כגורם סיכון לכניסה לזנות. בנוסף, משפחה בלתי מתפקדת גורמת לחסכים רגשיים (חוסר בחום, תשומת לב, קשב) ונערים לעיתים תכופות יחפשו לחסכים אלה מענה מחוץ לבית. כך גם אלימות במשפחה, שדוחפת פעמים רבות את הנערות/נערים לחפש להם הגנה בחוץ[4][6][7].
לפי מחקר בארצות הברית, הסיכוי של ילדים שחוו הזנחה או התעללות, ובמיוחד כאלו שחוו התעללות מינית, להעצר על עיסוק בזנות הוא גבוה בהרבה לעומת ילדים שלא חוות התעללות[8]. מחקר נוסף מצא קשר בין התעללות והזנחה לעיסוק בזנות, אולם לא מצא שיעור גבוה יותר אצל קרבנות התעללות מינית לעומת קרבנות הזנחה. הקשר במחקר זה נמצא רק אצל בנות[9]. מחקר שנערך בקרב 46 נשים שעסקו בזנות בקוריאה הדרומית מצא שכיחות גבוהה באופן מובהק של הזנחה והתעללות אצל נשים בזנות בהשוואה לקבוצת ביקורת ועל שיעור גבוה של תסמונת פוסט טראומטית[10].
בריחות מהבית וחוסר בית
בריחות מהבית והומלסיות הן תנאי מוקדם המגביר את הסיכויים להיכנס לזנות. רוב המתבגרים שעוסקים בזנות ברחו מהבית. מחקרים מראים כי בין 64% ל-100% מהנחקרים דיווחו על בריחות מהבית לפני שהחלו לעסוק בזנות[11][12].
התמכרות לסמים
מחקרים רבים מצביעים על קשר בין שימוש בסמים לזנות, אולם קשה להסיק מהם קשר סיבתי. גם כאשר השימוש בסמים קודם לזנות, הוא לעיתים תכופות דרך התמודדות של המתבגרות עם טראומות הילדות, החרדות והדיכאונות (גור, 2004). הסבר מרכזי נוסף הוא ששימוש בסמים הוא תופעת לוואי של היותן של הנשים בזנות. הסמים עוזרים לאלחש את הכאבים הפיזיים הכרוכים בזנות, להקהות את הרגשות, לעבוד למרות הדיכאון ולהישמר בריחוק רגשי מהסיטואציה[13][14].
גורמים כלכליים
לאוכלוסיות המצויות בהצטלבות מיקומי שוליים - בה מרכיבי זהות ומצבי דיכוי של גזע, מגדר, מעמד ומיניות מצטלבים במערכת של תלות והשפעות גומלין[15][16] - קשה יותר למצוא עבודה. עוני הולך וגובר, חובות וחוסר יכולת למצוא עבודה נורמטיבית, מהווים גורם סיכון לכניסה לזנות. עם זאת, מחקרים רבים מראים כי מצוקה כלכלית היא לעולם לא הסיבה היחידה והיא משתלבת עם גורמים נוספים שצוינו מעלה[2]. בישראל, המצוקה הכלכלית כגורם סיכון לזנות, נכון בעיקר לגבי האוכלוסייה הטרנסית, שנדחית באופן גורף על ידי מעסיקים ולגבי עולות חדשות, בעיקר מברית המועצות לשעבר, שאינן דוברות או קוראות עברית ובשילוב גורמי סיכון אחרים, מוצאות עצמן נכנסות דווקא בבגרותן למעגל הזנות.
מאפייני לקוחות הזנות
מחקר השוואתי מצא כי גברים הצורכים מין בארצות הברית, באופן לא חוקי, בתשלום נוטים יותר לביצוע עברות פליליות ובפרט עבירות של אלימות נגד נשים, עבירות הקשורות בסמים, תקיפה, גנבה ועברות הכרוכות בשימוש בנשק. הם גם ביצעו יותר עברות של כפייה מינית על נשים[17], צרכו יותר פורנוגרפיה ושיעור גבוה יותר מהם קיבלו את החינוך המיני שלהם מפורנוגרפיה. אחוז גבוה יותר של צרכני זנות מדווח על אי שביעות רצון כללית בחייהם[17].
נזקי הזנות
נשים במעגל הזנות חשופות לאלימות פיזית ונפשית קשה מצד סרסורים ולקוחות. בארצות הברית שיעור התמותה שלהן גבוה פי 4 מהממוצע הארצי[18]. מחקרים מצביעים כי העיסוק בזנות גורם לנזקים נפשיים רבים.
מנתונים שנאספו בישראל ומחוצה לה, עולה כי נשים העוסקות בזנות נחשפות באופן תדיר לאלימות מילולית ופיזית, וכי אחוז הנשים בזנות הנופלות קורבן לקללות ודיבור מנמיך ומשפיל, לאונס, למעשי שוד חמושים או לתקיפות, גבוה בהרבה מאחוז הנשים שאינן עוסקות בזנות הנופלות קורבן לעבירות אלה[20]
נזקים פיזיים
העוסקים בזנות רחוב נאלצים לחפש לקוחות כשהם עומדים במקומות ציבוריים ידועים כגון לאורך כבישים ראשיים, בין עירוניים, או במקומות בשולי ערים. בתור שכאלו, העוסקים בזנות חשופים לסכנות רבות, ובמחקר שנעשה כמעט כולו על זונות רחוב בקולרדו, ארצות הברית בשנים 1967–1999 נמצא כי הסיכוי של זונה להיאנס, להירצח או למות מאיידס גבוה באופן משמעותי מזו של אישה ממוצעת[21].
נשים, גברים וקטינים בזנות סובלים מנזקים פיזיים קשים. בעיות הבריאות כוללות תשישות, נטייה להידבק במחלות ויראליות, זיהומים באיברי המין, כאבי גב, כאבי ראש, כאבי בטן, הפרעות אכילה, הפרעות שינה, צהבת כרונית, סרטן צוואר הרחם, סרטן אנאלי ודלקות אגן כרוניות. הם סובלים מנזקים גופניים כתוצאה משימוש מוגבר בחומרים ממכרים, ניקוטין, סמים ואלכוהול, מהזנחה של הגוף ומתנאי מגורים קשים[22]. כמו כן, הרוב המוחלט של נשים בזנות סובלות מפגיעות גופניות כתוצאה ישירה מאלימות שהן סופגות מסרסורים ולקוחות[23].
שורה של בעיות גופניות המאפיינות את העיסוק בזנות: מחלות מין, בעיות גינקולוגיות, בעיות בבריאות הפה ועוד[19]. קיימת הכרה בהיעדרם של הבדלים משמעותיים בין הנזקים הנגרמים לנשים שונות: נשים העוסקות בזנות ברחוב, בדירתן או בבתי זונות נפגעות במידה דומה[19].
נזקים נפשיים
הרוב המכריע של נשים בזנות סובלות מנזקים נפשיים הכוללים הפרעות דחק פוסט טראומטיות (חוקרים רבים מאבחנים את העיסוק עצמו בזנות כחוויה טראומטית מתמשכת), דיכאון, דימוי עצמי נמוך, חוסר תפקוד חברתי וניסיונות אובדניים.
הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת
כיום, מקובל להבין את הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמים לנשים העוסקות בזנות, כפוסט-טראומה מורכבת, המתארת תסמונת שנוצרת בעקבות טראומה חוזרת ומתמשכת. זאת לעומת האבחנה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית שמתהווה נוכח אירוע טראומטי תחום ומובחן, ותמונת הסימפטומים שלה לא כוללת עיוותים בקשר ובזהות[24]. אדם המבקש להסתגל נפשית בסביבה מתעללת, ניצב בפני משימות פסיכולוגיות שגוזרות אימוץ מערכת נוקשה של הגנות פסיכולוגיות, לרבות הגנות שדוחות את המציאות ואת המסקנות הבלתי מתקבלות על הדעת העולות ממנה וחוצצות בין ההתעללות לבין התודעה והזיכרון, אם על ידי הכחשה, דיכוי מחשבות, או מיומנויות דיסוציאטיביות. שינויי תודעה שהיו רצוניים בתחילה, הופכים פולשניים וכפויים. כאשר הדיסוציאציה – השכחה, תמרון תחושת הזמן והמרחב, או ההלוצינציות המוזמנות – אינה מספקת עוד מפלט הרמטי מהתעללות, יכונן האדם בנוסף לה מבני משמעות וסכמות אמונה מעוותות, לרבות ייצוגים פנימיים מפוצלים ומקוטעים של העצמי ואחרים משמעותיים. ייצוגים אלה מעכבים יכולת להתקשר ביחסים אינטימיים מיטיבים, יציבים ומייצבים. במערכות יחסים, חווה האדם שסובל מפוסט-טראומה מורכבת תנודות רגשיות עזות: התמסרות טוטאלית מתוך משאלה להצלה, לצד תחושת בגידה, הזנחה או סכנה, מלווה בפחד מצמית ועירני מנטישה או ניצול. כמו כן, הוא מועד לחוות שוב קורבנות חוזרת (רה-ויקטימיזציה) – התגשמות מציאותית ומחודשת של הטראומה עם תוקפים אחרים, ללא חתירה במודע לחוויה מחודשת של ההתעללות, כי אם בשל הפעלה שאינה מרצון של הטראומה, לאורה של משאלה לא מודעת שהשחזור יובקע ויתאפשר במסגרתו סוף אחר[25].
פוסט-טראומה מורכבת מאופיינת אפוא במגוון רחב של סימפטומים פוסט-טראומטיים, בהפרעות במבנה האישיות, בגילום מחדש של הטראומה הראשונית, בנטייה לקורבנות חוזרת על ידי הרס עצמי, בניסיונות אובדניים ובהפרעות דיסוציאטיביות. כמן כן, לטראומה ממושכת הפרעות פסיכיאטריות נלוות כגון דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה ופוביות. בעוד שקורבן טראומה יכול להרגיש שהוא 'איננו עצמו' מאז הטראומה, קורבנות של טראומה כרונית עלולים לאבד את התחושה שיש להם אני. פוסט-טראומה היא תסמונת נורמטיבית בקרב נשים בזנות. ממחקרים שנעשו ב-2003 בתשע ארצות עולה כי 68% אחוז מהנשים בזנות סובלות מפוסט-טראומה[26].
מנגנוני דיסוציאציה
רוב הנשים בזנות משתמשות במנגנוני ניתוק כדי להגן על עצמן, כאסטרטגיית הישרדות. דיסוציאציה, המפצלת בין הגוף לנפש, מאפשרת הגנה נפשית על ידי סילוק הטראומה מהחוויה המודעת והיא מתאפיינת באפיזודות של ניתוק בדרגות שונות[27]. אחד ההיבטים המודעים של מנגנון זה הוא בניית דמות עבודה: לכל אישה בזנות יש שם נוסף, שם עבודה ולרוב גם דמות נוספת, הדמות העובדת. דמות זו מאפשרת פעמים רבות לנשים לשמור על הפרדה בין החיים בזנות ל"חיים האמיתיים". אחד מביטויו הפחות מודעים של מנגנון הדיסוציאציה הוא ניכור מהגוף והתפיסה של הגוף ככלי עבודה – "הגוף לא נחווה כשייך להן אלא כמשהו שניתן להן, והן יכולות לנצל אותו לטובתן ולצרכיהן... מתקיימת הפרדה ברורה בין הגוף לבין 'האני הפנימי'. הגוף לא נחווה כחלק ממנה, אלא רק כעטיפה.. לכן הפגיעה בגוף לא נחווית כפגיעה בה או במי שהיא"[28]. ביטוי נוספים של מנגנון זה הם שכחה של פרקי זמן משמעותיים ("חורים שחורים"), בעיות זיכרון וחוויות חוץ גופיות במהלך קיום יחסי מין[28].
נזקים חברתיים
שולמית אלמוג טוענת כי הזנות מסבה שני סוגי נזקים – נזקים אינדיבידואליים המתוארים במונחי טראומה ונזקים אובייקטיביים של קלון חברתי ופגיעה בכבוד, שפוגעים בכל הנשים בזנות, ללא יוצא מן הכלל. הקלון החברתי נובע מהמרת הזהות הפרטית של נשים בזנות, בזהות חד-ממדית של 'זונה', המוחקת את הזהות האישית. נוסף על מחיקת הזהות האישית, "הניסיון להסוות את העיסוק בזנות כרוך במחיר כבד – בין השאר החשש המתמיד מחשיפה, ותחושת הניכור והבידוד מהחברה הנחשבת לנורמטיבית"[29].
חלק בלתי נפרד מהעיסוק בזנות הוא מחיר של השפלה חברתית אותו המשיגה שולמית אלמוג כ"מס הקלון חברתי"[31] הקלון החברתי הוא מחיר חברתי ותדמיתי כבד ביותר המושת על אישה בזנות, וזאת למרות היעדר כל הכרה פורמלית בקיומו או בתוצאותיו הקשות. כיוון שהקלון החברתי הוא מעין מס נסתר, המשפט אינו ערוך להגדיר את משמעותו ואת תוצאותיו, וכמעט בלתי אפשרי להתמודד עמו. קלון זה מוטל על ידי החברה, ואין הוא מוגבל בזמן או בתחולת תוצאותיו. קיומו הופך את הנשים בזנות ל"אחרות". קלון חברתי הוא הצל האפל הנלווה לתופעת הזנות, ששום מוסד חברתי או משפטי אינו מטפל בתוצאותיו או אפילו מכיר בקיומו[30].
הזנות חוקית, אך סרסרות ובתי בושת אינם חוקיים. זנות אינה מפוקחת
הזנות או צריכת מין אינם חוקיים
אין מידע
מעמדה המשפטי של הזנות באירופה
הזנות ובתי הבושת חוקיים.
הזנות חוקית, אך סרסרות ובתי בושת אינם חוקיים.
הזנות או צריכה אינם חוקיים.
הזנות אינה חוקית, אך צריכתה חוקית.
אין מידע.
מעמדה המשפטי של הזנות באסיה
הזנות ובתי הבושת חוקיים.
הזנות חוקית, אך סרסרות ובתי בושת אינם חוקיים.
הזנות או צריכה אינם חוקיים.
אין מידע.
מעמדה המשפטי של הזנות באפריקה
הזנות ובתי הבושת חוקיים.
הזנות חוקית, אך סרסרות ובתי בושת אינם חוקיים.
הזנות או צריכה אינם חוקיים.
אין מידע.
בעשורים האחרונים מתקיימים דיונים במדינות שונות בנוגע למעמדה המשפטי של הזנות. שתי סוגיות מרכזיות הן מיסוד הזנות, ולעומתו ההפללה של הלקוח.
בעשורים האחרונים גוברים הקולות הקוראים למיסוד הזנות או הקלת המגבלות המוטלות עליה, בניסיון להגביל את הנזקים שהיא גורמת. התומכים ברעיון זה טוענים כי איסור העיסוק בזנות הופך את הזונות לפושעות, דוחק אותן לשולי החברה ולזרועות הפשע המאורגן, ובכך שולל מהן הגנה מינימלית שכל אזרח זכאי לה. בנוסף, לא נראה כי האיסורים החוקיים על הזנות מצמצמים את שיעור התופעה. התומכים בחקיקה המתירה זנות טוענים כי בדרך זו תיפתח בפני העוסקים בשירותי מין הגישה לשירותים רפואיים וסוציאליים, ויהיה קל יותר לפקח על בריאותן של הזונות ולקוחותיהן ולמנוע תופעות של עבדות או סחר בנשים. באופן זה ניתן יהיה גם להגביל את התחום הגאוגרפי בו עובדות הזונות לאזורים מסוימים, כדי למנוע זנות רחוב או התפשטות הזנות לשכונות מגורים.
מנגד, טוענים המתנגדים שמיסוד הזנות לא הביא להפחתה בשיעור הסחר בנשים במדינות בהן הזנות ממוסדת. גורמים שמרנים ודתיים טוענים כי מיסוד הזנות יפגע ברגשות הציבור ובערכים המוסריים והדתיים שלו. טענה אחרת היא טענת הפמיניזם הרדיקלי, לפיה רעיון מיסוד הזנות הליברלי רואה מול עיניו את רווחתו הכלכלית של הציבור, ומקריב למענה את רווחתן של הזונות בכך שהוא לא פועל לסייע להן לצאת ממעגל הזנות. עוד נטען כי מיסוד הזנות מכשיר את הניצול המיני של נשים ובכך פוגע לא רק בזונות עצמן.
במקביל לוויכוח סביב מיסוד הזנות, קיים ויכוח הפוך בשאלת ההפללה של הלקוח[34]. המצדדים בצעד זה טוענים שזנות היא תופעה שיש להאבק בה לא באמצעות הטלת איסורים על הזונה, שבה יש לראות קורבן, אלא באמצעות הטלת איסורים על הלקוח. שיטה זו יושמה בשוודיה, והתומכים בשיטה זו טוענים, כי על ידי הטלת איסור פלילי על לקוחות של זונות, ניתן גם לצמצם את תופעה הסחר בנשים, מכיוון שגברים יחדלו לבקר בבתי בושת. המתנגדים להפללה של הלקוח טוענים כי מדובר בהתערבות בוטה בחופש הפרט, הן של הלקוח והן של הזונה, וכי הדבר יפגע בסופו של דבר בזונות עצמן. עוד נטען כי ההפללה של צריכת שירותי הזנות לא תביא להיעלמות התופעה, או להפסקת הסחר בנשים; הניסיון השוודי מלמד שתופעות אלו לא נפסקו, אלא "ירדו למחתרת" והפכו לבלתי נראות ובלתי נגישות למשטרה, ובכך מסכנות את הזונות עוד יותר. כמו כן נטען כי הסרסורים הם הגורמים שיש להילחם בהם, ורדיפה אחרי הלקוחות עלולה להביא לקשיים בהשגת עדויות כנגדם.
ישנם ארבעה דפוסי מדיניות עיקריים ביחס לתופעת הזנות בעולם[5]:
השיטה האבוליציוניסטית (המכונה גם לגליזציה חלקית) גורסת כי יש להפליל רק את מי שמנצלים נשים העוסקות בזנות ופוגעים בהן: סרסורים, סוחרים ולעיתים גם לקוחות. לפי תפיסה זו הזונה היא הקורבן ועל כן יש למגר את תופעת הזנות ולשלב מחדש את הנשים העוסקות בזנות בחברה[5]. אפשר לומר בהסתייגות רבה שבישראל נקוטה הגישה האבולוציוניסטית: על פי החוק הישראלי מופללים הסוכנים של שירותי הזנות, הסוחרים, הסרסורים והלקוחות, כאשר הזונה אינם נחשבת כעוברים על החוק.
השיטה האוסרנית (קרימינליזציה) דוגלת באיסור מוחלט של זנות ושל כל המעשים הנלווים אליה או הכרוכים בה ואכיפה בלתי מתפשרת של החוק הפלילי. על פי גישה זו אין לדרוש תמורה בעבור שירותי מין, והזונות עצמן עוברות עבירה פלילית[18]. במקומות שבהם שיטה זו נוהגת, ככל שאישה תלויה יותר בזנות לקיומה, כך היא תתקשה יותר לדווח על פגיעה, על ניצול או על מעשי אלימות על רקע זה, מחשש שתועמד לדין. מצדדי הקרימינליזציה של הזנות גורסים כי אין נשים הבוחרות לעסוק בזנות מרצונן, וכי לגליזציה של הזנות משמעה עידוד ממסדי לתופעה ומתן לגיטימציה להרחבתה. טענה אחרת בזכות הקרימינליזציה של הזנות היא חוסר המוסריות שבמכירת שירותי מין.
השיטה הרגולטורית (מיסוד) דוגלת בהתרת זנות תוך הגבלתה, מתוך תפיסה כרע הכרחי שיש לפקח ולשלוט בו עד כמה שאפשר. הזנות מתנהלת בפיקוח המדינה לפי כללים הקבועים בחוק. המדינה מנפיקה רישיונות לעיסוק בצורות הזנות שהותרו, מפקחת על הזנות וגובה מיסים[18]. אחת השיטות למיסוד הזנות היא הקמת בתי בושת המנוהלים או הממומנים בידי הממשל. הזנות נחשבת עבודה במובנה המלא: העוסקים משלמים מיסים, מאוגדים באיגודי עובדים, בעלי זכויות סוציאליות, חוקיות ותעסוקתיות מלאות, ורשאים לתבוע בגין ניצול.
אי הפללה מוחלטת המכונה גם דה-קרימינליזציה. מהווה למעשה לגליזציה, משמעה שהזנות אינה אסורה בחוק. גישה זו באה לביטוי בביטול חוקים המפלילים מי המעורבים בזנות או המחייבים פיקוח עליה. לשיטה זו נלווה לעיתים מנגנון שמטרתו ויסות הזנות במדינה, ובכלל זה גביית מיסים שיכולים לשמש למאבק בפשע, בזנות הרחוב ובמחלות מין. המצדדים בדפוס זה תומכים בחיפוש דרכים למנוע את הענשת הנשים העוסקות בזנות. לטענתם, עם הסרת איסור הזנות יוסרו הסטיגמות הכרוכות בה, והמשטרה תהיה משוחררת מהניסיון למנוע תופעה שהיא בלתי נמנעת. הפיכת הזנות לחוקית תשחרר את הזונות מתלות בסרסורים ומניצול על ידם[5]. כיום אין מדינה שמנהיגה שיטה זו בצורתה המוחלטת. רוב המדינות שהזנות בהן אינה אסורה על פי חוק מגבילות אותה ומפעילות שיטות שונות של מיסוד או ויסות, בניסיון לשלוט בתופעה באמצעות החוק הפלילי ורשויות אכיפת החוק.
זנות ופמיניזם
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא פרק זה אינו מתאר נאמנה את העמדות הפמיניסטיות, ובכל מקרה אינו מביא סימוכין לכתוב בו.
ערך מורחב – מלחמות המין הפמיניסטיות כתובת גרפיטי מאזור התחנה המרכזית בתל אביב, אזור הידוע כמרכז ארצי לזנות ופורנוגרפיה בישראלההגות הפמיניסטית חלוקה ביחסה לזנות. הפמיניזם הרדיקלי טוען, כי זנות היא אונס לכל דבר. התומכים בטענה זו מבקשים לראות את הזנות כחלק מתוך חוויית חיים נשית, שכוללת בתוכה דיכוי, השפלות, הטרדות ותקיפות. לטענתם, זנות נובעת מהשילוב שבין דחיקת נשים ממקורות הכנסה והשכלה, לבין ההחפצה המתמדת של נשים והתעללויות מיניות.
התומכים בטענה זו מצביעים על כך שרוב העוסקים בזנות הן נשים, ומפנים למחקרים המראים שרבות מהנשים שבחרו לעסוק בזנות סבלו מהתעללות מינית בעברן, או ממצוקה כלכלית בהווה, או שילוב של שני הדברים. מכאן מסיק הפמיניזם הרדיקאלי שזנות היא לא בחירה אמיתית, אלא שחזור של טראומה מינית בחברה שמנצלת מין וכסף כדי לשלוט בנשים. התומכים בגישה זו טוענים גם, כי האפקט הפסיכולוגי של הזנות - ניתוק מהגוף, יחס מכני למין, דימוי עצמי נמוך - מזכיר את האפקט הפסיכולוגי של תקיפות והטרדות מיניות.
לאור זאת הפמיניזם הרדיקלי רואה בבחירה של הזונה כפייה, וטוען כי יש למנוע את הזנות. לפי גישה זו הזנות מזיקה לעוסקות בה בכך שהיא חושפת אותן למחלות, לאלימות פיזית ומינית, לבעיות נפשיות שונות וכתוצאה מכך גם לסמים. כמו כן לפי גישה זו הזנות מזיקה גם לנשים אחרות משום שהיא מסייעת להחפצת הנשים. טענה נוספת היא שהחברה מכירה בשתי קבוצות של נשים: הרעיות הטובות והזונות, ולכן קיומה של זנות מסייע לחברה לחנך נשים להתנהג בצייתנות וכניעות, על מנת שלא יחשבו כמי שחצו את הקו האסור.
מנגד, זרמים אחרים בתנועה הפמיניסטית (Sex-positive feminism ו-Sex workers' rights) רואים בזנות דבר חיובי. לפי גישה זו, זנות היא דווקא פתח השתכרות ואף עצמאות לנשים בחברה שהיא פטריארכלית במהותה. עוד נטען שהזנות היא ביטוי לחופש המיני של האישה ולעצמאותה לגופה, וכי הזונה אינה מי שיש להילחם בה, אלא הסרסור. לפי טענה זו, העלמת הזנות לא תשפר את מצבן של נשים, שיישארו בחוסר פרנסה. גישה זו נתמכת גם בתנועות של עובדות מין ברחבי העולם, שטוענות שהן עוסקות במקצוע מתוך בחירה חופשית; לטענתן, באופן אירוני הפמיניזם הרדיקלי עושה מה שעשו גברים במהלך השנים - מתערב ברצונותיהן של נשים, קובע כי הוא אינו אמיתי, ומבקש למנוע מהן עצמאות כלכלית.
עם זאת, שתי העמדות מכירות בכך שהזונה אינה צריכה לשאת באחריות פלילית, ושמוסד הסרסרות הוא מסוכן.
זנות באמנות
בתמונות מימי הביניים צוירו יצאניות ללא כובע או צעיף לראשן, כך ניתן לזהות בתמונה מי מהנשים היא יצאנית.
הפגנה בפתח בית 'הארץ' ב-2007 על רקע האשמות בנוגע לפרסום שירותי מין בעיתון. זמן קצר לאחר מכן הופסקו בעיתון פרסומים אלה.
היקף
על פי "הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל"[37], שנערך ב-2016 עבור משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד הפנים, בישראל ישנם כ-12,000 אנשים הנמצאים במעגל הזנות. כ-95% מתוכם הם נשים והיתר גברים. מבין הנשים, כ-90% הן בגירות ו-כ-10% הן קטינות. מבין הנשים הבגירות, כ-5% הן טרנסג'נדריות. מעל מחצית מהנשים בזנות הן אימהות לילדים. עוד נמצא בסקר כי מבין הנשים הבגירות, כ-93% נמצאות במסגרות זנות תחת קורת גג (דירות דיסקרטיות, בתי בושת, מכוני עיסוי וכדומה) ו-7% נמצאות בזנות רחוב, ומקרב הנשים בזנות רחוב, שליש הן טרנסג'נדריות. מהסקר עולה כי מספר הלקוחות הממוצע ליום לאישה בזנות עומד על 5.5. בזנות רחוב ממוצע הלקוחות הוא 6.8 ליום. האומדן המצטבר של תשלומי הלקוחות עבור שירותי זנות הוא כ-1.3 מיליארד ש"ח בשנה. עוד לפי הסקר, כ-19% מן הנשים נכנסות לזנות לפני גיל 18. 76% מהנשים בזנות העידו כי היו מעוניינות לצאת מהזנות. משנת 2010 נפטרו בישראל 88 קורבנות זנות מוכרות. מתוכן 8 נרצחו, 8 נהרגו ו-5 התאבדו[38].
בשנת 2004, בוצעה הערכה, שהוצגה בוועדת חקירה פרלמנטרית, והתבססה על נתוני המשטרה ועדויות של זונות, ולפיה, מדי חודש מתקיימים כמיליון ביקורים אצל זונות בישראל[39].
בעבר הוערך שכ־84% מהזונות בישראל הן קורבנות סחר בנשים. במאה ה-21 השתנו דפוסי הסחר והזנות בישראל הפכה למחתרתית יותר מאשר בשנים הקודמות[5].
מעמד משפטי
בישראל נחקקו בהדרגה חוקים למניעת זנות. אין איסור על מתן שירותי מין תמורת תשלום, אבל השידול לזנות אינו חוקי. בהתאם לכך אסורה הפעלתם של בתי בושת ומכוני ליווי המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור פרסום שירותי זנות (עד לאפריל 2011 האיסור היה מוגבל רק לעיתונים וכו' והיה מותר לפרסם במקומות שיעודו לכך כמו מגזינים ואתרי אינטרנט מסוימים. מאז הפך לאיסור גורף). חרף זאת מתפרסמות במגזינים המחולקים בפיצוציות ובאתרי האינטרנט שלהם וב"כרטיסי ביקור" המפוזרים בערים מודעות הרומזות לשירותי זנות, בעבר הרחוק עיתונים אחדים הורשעו בשל כך וכיום הם אינם נוהגים לפרסם שירותים כאלה. יש איסור על צריכת שירותי זנות מקטין, שבעניינה קובע סעיף 203ג לחוק העונשין: "המקבל שירות של מעשה זנות של קטין, דינו - מאסר חמש שנים", ובהתאם לחוק איסור צריכת זנות החל מיולי 2020 יוטל קנס גם על צריכת שירותי זנות מבּוֹגר[40]. חוק העונשין קובע פעולות הקשורות לזנות כעבירה פלילית, בהן: סרסרות למעשי זנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, ניצול קטינים לזנות, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות, החזקה של מקום לשם זנות או השכרתו לשם כך, וכן סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, אשר נוסף בשנת 2006. ביוני 2018 נאסר גם פרסום הצעה לעסוק בזנות[41].
הכנסת העשרים אישרה שני חוקים נוספים למניעת ניצול הטכנולוגיה המודרנית לשם עבירות זנות:
ביולי 2020 נכנס לתוקף חוק איסור צריכת זנות המטיל קנס על צריכת מעשי זנות ועל ניסיון לצרוך זנות.
במספר מקרים פסקו בתי משפט במסגרת קביעת גובה הנזק של ניזוק, תשלום בראש נזק נפרד עבור שירותי ליווי. אל ערעור שהגיע לבית המשפט העליון על מקרה כזה הצטרפו הארגונים "מוקד סיוע לעובדים זרים" והקליניקה למאבק בסחר בנשים של האוניברסיטה העברית בירושלים ועצם ההזדקקות לראש נזק עבור שירותי ליווי עלה לדיון. בפסק הדין הוסכם פה אחד שבמקרה הספציפי אין מקום לתשלום עבור שירותי ליווי, אולם השופטים היו חלוקים לגבי העיקרון הכללי.
השופט אליעזר ריבלין קבע בנחרצות:
אין מקום לכך שבית המשפט יפסוק פיצוי שתכליתו מימון שירותי-ליווי. פיצוי כזה, כך אנו סבורים, מנוגד למגמתו של הדין הפלילי, במיוחד על רקע המציאות בישראל ומלחמת-החורמה של מערכות האכיפה בתופעות הכרוכות בתעשיית הזנות. יוטעם: שלילת הפיצוי איננה אכיפת מוסר גרידא; תכליתה למנוע עידוד ומימון של תופעות הכרוכות, למצער בחלק ניכר מן המקרים, בניצול, בגרימת נזק וביחסי תלות (ראו והשוו דברי השופט חשין בעניין תוג'מן הנ"ל). המשפט הישראלי הוא אחד, ובתי המשפט המוקיעים את התופעות שתעשיית הזנות בישראל נגועה בהם הם אותם בתי משפט המתבקשים לפסוק פיצוי עבור שירותי-ליווי. הקול חייב אפוא להיות קול אחד. על רקע זה נֹאמר מפורשות: בהתחשב בדין הישראלי ובמציאות הישראלית, אין להכיר בשימוש בשירותיה של זונה כ"פיצוי" לניזוק, ואין מקום לכך שבית המשפט יורה על תשלום כסף, שלא ניתן אלא לומר עליו כי בסבירות גבוהה הוא ימצא את דרכו לכיסם של אלה המוצאים פרנסתם ברווחי הזנות[42].
לעומת זאת, הנשיאה דורית ביניש סייגה במעט את הדברים ואמרה שאף על פי שבכלל יש לקבל גישה זו, ייתכנו מקרים חריגים והשופט אהרן ברק ביקש להשאיר את הסוגיה כולה בצריך עיון[43]. זמן קצר מאוחר יותר, בהקשר למקרה אחר, כתב השופט אהרן ברק והשופטים אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן הסכימו איתו, כי:
למשיב נפסקו פיצויים בגין "שירותים חברתיים", שאינם אלא מפגשים מיניים עם נערות ליווי. עניין זה נידון בהרחבה לאחרונה בע"א 11152/04 פרדו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ. נקבע שם כי אין לקבל את סיווגה של היזקקות לשירותי זנות כנזק ממוני המצדיק פיצוי כספי "מכוון מטרה" וכי אין מקום לפסיקת פיצוי שתכליתו מימון תעשיית הזנות. לפיכך, דינו של פיצוי זה להתבטל[44].
בפסקי דין אלה ובנוספים פיתח בית הדין לעבודה כלים ייחודיים מתחום דיני העבודה המאפשרים לפצות במקרים מסוימים נשים בזנות על נזקים שנגרמו להם עקב הזנות[46][47]. עם זאת, הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה קבעה כי: "אין להתייחס לזנות כאל מקצוע בין יתר המקצועות, אין בחירה בזנות. ההערכה היא שפרוצה נאנסת כ-8–10 פעמים בשנה. רוב מעשי האונס מבוצעים על ידי לקוחות, אבל מעריכים כי כשליש מתקיפותיהן המיניות נעשות על ידי הסרסור."[48]
הזנות בתנ"ך
על פי המסופר בתנ"ך, בתקופת האבות זונות היו יושבות בצדי דרכים[49].
המקרא אוסר על אב להוריד את בתו לזנות. "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה." (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ט). בין הנשים שהיו אסורות בחיתון עם הכהן הייתה הזונה, לצד החללה והגרושה[50]. בסיפור תמר, יהודה הולך לזונה, ואף מפקיד בידה את סממני מעמדו כעירבון לתשלום. כאשר מתברר שכלתו הרתה לזנונים, הוא מצווה לשורפה, אך כשהיא מגלה שהרתה ממנו, לאחר שלא עמד בהתחייבותו להשיא לה את בנו, הוא חוזר בו.
סיפור ידוע על זונה בתקופת התנ"ך, היה על רחב הזונה, שסייעה ליהושע בן נון לכבוש את עיר החומה יריחו[51]. אף כי ניתנו פירושים אחרים מדרך הפשט, חז"ל סברו שמדובר בזונה ממש[52]. על יפתח הגלעדי כתוב שהוא היה בן אישה זונה[53], והושע הנביא מצטווה על ידי ה' לקחת אשת זנונים ולהוליד ממנה ילדים, כדי להמחיש את היחסים שיהיו בין הקב"ה לישראל[54]. גם שאר נביאי ישראל כמו ישעיהו וירמיהו משתמשים בדימוי זה. יחזקאל אף מפליג ואומר שבניגוד לזונות שמקבלות אתנן, ישראל נמשלים לפרוצה המשחדת את לקוחותיה ונותנת להם אתנן[55].
אף שבמקרא אין איסור לאו מפורש, שאומר שאסור לבקר אצל קדשה או זונה, בספר עמוס מתואר חטא של הליכת אב ובנו ביחד לבקר אצל הנערה: ”וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה - לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי” (ספר עמוס, פרק ב', פסוק ז'). מכאן אפשר ללמוד שהזנות מגונה, וייתכן שהגנאי הגדול הוא בעיקר בזה שאב הולך עם בנו, או שמא גם פה מדוברת בזנות פולחנית, של "זונת מקדש", בגלל הקשר הפסוקים ובגלל ההקבלה שאפשר לעשות לפולחן המולך שגם בו מדובר על חילול שם קודשו של הקב"ה.
במקרה של בת כהן שזנתה, כתוב בתנ"ך כי יש להוציא אותה להורג על ידי שריפתה באש. "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף".[56]
היחס לזנות ביהדות הוא שלילי, ואוסר על זנות בישראל לנשים וגברים: "לא תהיה קְדֵשָׁה מבנות ישראל ולא יהיה קָדֵשׁ מבני ישראל", כאשר קְדֵשָׁה על פי חז"ל וכל פרשני המקרא היא מילה נרדפת לזונה אשר נאמרת בלשון סגי נהור. כך מופיע בחטאות רחבעם: "וגם קָדֵשׁ היה בארץ עשו ככל התוֹעֲבֹת הגוים". ה'קדש' האמור בזכר מתפרש כגבר העוסק בזנות הומוסקסואלית.
במספר מקומות במקרא מוזכרת זנות בתשלום, לדוגמה: "לא תביא אתנן זונה", אך לא מבואר האם ישנם יחסי מין שאינם בתשלום שאף הם מוגדרים כזנות. חז"ל הגדירו כזנות כל יחסי מין מחוץ לנישואים[57]. חז"ל ראו את הזנות כתופעה מכוערת ומגונה שיש להרחיק ממנה אנשים, וכתבו שהיא מביאה לאנדרלמוסיה (בראשית רבה פרשה כו, ה).
הרמב"ם פוסק שהזנות אסורה ושאין להתקרב לד' אמות של פתח זונה.(איסורי ביאה כ"א כ"ב) ישנם ספרי שו"ת מימי הביניים, שדנים בשאלת ברירת המחדל, האם ישנה עדיפות שנשים בבית זונות יהודי יהיו יהודיות או גויות.[דרוש מקור] הרב יצחק עראמה העיד על קהילות שהייתה בהן זנות ממוסדת וממומנת על ידי הקהילה, כדי להציל את הלקוחות מאיסורים חמורים יותר כמו אשת איש[58]. הרב עראמה התנגד לכך בתוקף, בשל המשמעות הציבורית של מתן הלגיטימציה לזנות.
זנות בשפה העברית
מבנה או דירה שמתקיימת בה זנות דרך קבע קרויה "בית בושת" או "בית זונות".
אישה העוסקת בזנות נקראת "זונה", "אישה בזנות", "פרוצה", "יצאנית" ו"עובדת מין"
מילים נוספות המשמשות למילה זו אך נדירות בשפת הדיבור: נפקנית, יצאנית וגחבה (מערבית: قَحْبة, קַחְבֶּה).
אדם המנהל את פעילותה של זונה, וגובה ממנה חלק ניכר מהכנסותיה, נקרא "סרסור" (וממנו נגזר הפועל "לסרסר") ו"רועה זונות". אישה סרסורה מכונה גם "מאדאם".
גבר העוסק בזנות נקרא "זונה ממין זכר" ו"ג'יגולו".
בלשון פמיניסטית
יש המתנגדים לשימוש במונחים המקובלים בעברית לתיאור תופעת הזנות. בתוך כך, יש המבקשים להימנע מהשימוש במילה "לקוח" או לתאר את הפעולה כ"צריכת שירותי זנות", ובמקום זאת מכנים את הפעולה כ-"הזניה",[59][60] ואת ה"לקוח" מכנים כ-"זנאי".[61][62][63][64][65][66] הטענה בבסיס השינוי הלשוני הוא שתיאור הפעילות בלשון זו מקנה לה לגיטימיות ומתארה באופן כוזב לעומת מה שהיא במציאות, דבר שמטה את השיח בנושא ואינו ראוי.
כמו-כן, יש המתנגדים לשימוש במילה "זונה", וחלף זאת קוראים לשימוש בצירופים "אישה בזנות" או "שורדת זנות".[67]
בלשון נקייה
בלשון נקייה, המשמשת להסוואת פעילות הזנות, רווח שימוש במילים הבאות לתיאור עולם הזנות:
ליווי - זנות נקראת "שירותי ליווי"; בית בושת נקרא "מכון ליווי" ו"משרד ליווי"; זונה מכונה "נערת ליווי"; וגבר שעוסק בזנות נקרא "נער ליווי"
עיסוי - זנות נקראת "שירותי עיסוי"; זונה קרויה "מעסה אירוטית"; ובית בושת נקרא "מכון עיסוי"
הרפיה - גרימת אורגזמה באמצעות עיסוי
בית בושת נקרא גם "דירה דיסקרטית", "דירת אירוח" ו"מכון בריאות".
בשל אופיו של המקצוע, הכינוי "זונה" בסלנג הישראלי נחשב לכינוי בעל מספר משמעויות. הביטוי "זונה" יכול להוות כינוי גנאי, במקורו ככינוי עבור אשה המתנהגת בהפקרות וחוסר צניעות, אך בהמשך הפך לביטוי מושאל עבור אשה, ובהמשך גם עבור גבר, המתנהג בצורה שפלה, מושחתת ומרושעת[68]. גם השימוש במקבילה הערבית של הכינוי, "שרמוטה" (או "שרמוט"), נפוץ ככינוי גנאי אם כי יותר במשמעות המינית[69] (ראו לדוגמה: צעדת השרמוטות). באופן דומה נוצר גם הביטוי "בן/בת זונה" (שמקורו מקראי[70]), או "בן/בת שרמוטה", גם כן ככינוי עבור אדם שפל, אך גם במשמעות חיובית יותר ככינוי עבור דבר טוב באופן יוצא דופן[71][72]. הביטוי "זונה" גם יכול לשמש ככינוי לדבר מה שאין לו בעלים קבוע, והדבר נפוץ בעיקר בסלנג הצבאי שם נפוצים ביטויים כגון "צוות זונה" (צוות טנק ללא טנק קבוע), "חדר זונה" (חדר בבסיס צבאי ללא דיירים קבועים) וכדומה[73].
בהשאלה, הביטוי "זנות" יכול לתאר כל סיטואציה של הפקרות ואי-סדר, ומקום שבו נפוץ אי-סדר וחוסר הקפדה על כללים ומשמעת נקרא גם כן "בית זונות"[74].
אריאלה דאור, "שקרים, זונות, פמיניזם - על תופעת הזנות לאורך ההיסטוריה", נגה: כתב עת פמיניסטי, גיליון 19, אביב 1990.
ניקי רוברטס, "זונות עושות היסטוריה, הסחר במין בחברה המערבית", (המקור 1992) הוצאת "סיטרא אחרא".
דבורה סוויני, מצרים הפרעונית "ארץ ללא זנות" ?, זמנים 90, אביב 2005, עמ' 10–19.
רחל פייג-וישניא, "בנות אפרודיטה - זנות וזונות בעולם העתיק", זמנים 90, אביב 2005, עמ' 6–9.
מאיר גרובר, "זונה וזנות בעולם המקרא", זמנים, 90, אביב 2005 עמ' 20–29.
יפעת פלג, "העיר של ונוס - בתי הזונות של פומפי", זמנים 90, אביב 2005, עמ' 50–63
נעמי לבנקרון, "כסף משלהן - תביעות אזרחיות של קרבנות סחר כנגד סוחריהן: ואף על פי כן נוע ינועו". בתוך: העצמה במשפט (קבץ): הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אוניברסיטת תל אביב, 2008, עמ' 451–498
גורבטוב, ר. ואדלר, ד. (2009). בגירים במצוקה קשה ובמצבי משבר: סקירת השירותים החברתיים, חלק ג: יחידים בעלי אפיונים מיוחדים. האגף למחקר והערכה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, עמ' 325-334.7
גרינפטר-גולד, ל. (2011). מה בין אפולו וזנות. מכון תודעה: ממושג עמום לתהליך יוצר משמעות. מתוך: כנס זנות בישראל, 9 במרץ 2011.
^ 12ענת גור, מופקרות: נשים בזנות, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2008
^Mimi H Silbert, & Ayala M Pines, Sexual child abuse as an antecedent to prostitution, Child Abuse and Neglect, 1981
^ 12Helen W Wilson & Cathy Spatz Widom, The role of youth problem behaviors in the path from child abuse and neglect to prostitution: A prospective examination, Journal of Research on Adolescence, 2010
^ 12345ברקאי, מ. (2010). כלים לטיפול בבעיית הזנות בישראל: נייר עמדה. המכון לאסטרטגיה ציונית, נכתב במסגרת התוכנית למנהיגות צעירה.
^Morris, Lemus, Wagner et al, Factors associated with pathways toward concurrent
sex work and injection drug use among female sex workers who inject drugs in northern Mexico, Addiction, 2012
^Lukman, Nasir; Fauziah et al, The relationship between dysfunctional family and the involvement of children in prostitution, World Applied Sciences Journal, 2011
^Frederick Mathews, Familiar strangers: A study of adolescent prostitution, Toronto, Canada: Central Toronto Youth Services, 1987
^Farley, Cotton, Lynne et al, Prostitution, trafficking, and traumatic stress, Binghamton: Haworth, 2003
^Van Nunen, Leuridan, Van Hal, Van Damme, & Decort, Legal and illegal drug use among female sex workers in bar and club prostitution in Belgium: A quantitative and qualitative study, Drugs: education, prevention and policy, 2014
^Mimi H Silbert, & Ayala M Pines, Substance abuse and prostitution, Journal of Psychoactive Drugs, 1982
^מיכל קרומר-נבו, נשים בעוני – סיפורי חיים: מגדר, כאב, התנגדות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006
^ 12Monto, Martin A., and Nick McRee. "A comparison of the male customers of female street prostitutes with national samples of men." International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 49.5 (2005): 505-529.
^ 123לוטן א. (2006). הזנות בישראל- סקירת התופעה ויחס הממסד אליה. מוגש לוועדה לקידום מעמד האשה. הכנסת מחלקת מידע ומחקר. אתר הכנסת. נדלה בתאריך 16.6.14.
^ 123שולמית אלמוג, "זנות כנזק: טראומה לצד קלון חברתי", בסימן טראומה, עיונים בזהות, זיכרון וייצוג הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת בר אילן הוצאה לאור. עורכים:מיכל אלברשטיין, נדב דוידוביץ', רקפת זלשיק, 2016, עמ' 101-122(הקישור אינו פעיל)
^Melissa Farley & Howard Barkan, Prostitution, violence, and posttraumatic stress disorder, Women and Health
^ג'ודית הרמן, טראומה והחלמה, תל אביב: עם עובד, 1992
^Judith Herman, Complex PTSD: A syndrome in survivors of prolonged and repeated trauma, Journal of Trauma Stre, 1992
^Melissa Farley, “Bad for the Body, Bad for the Heart”: Prostitution harms women even if legalized or decriminalized, Violence Against Women, 2004
^Melissa Farley & Joanne Keaney, Physical symptoms, somatization, and dissociation in women survivors of childhood sexual assault, Women and Health, 1997
^ 12חמוטל בן-סיני, אני שתי נשים בגוף אחד: על הקשר בין מנגנון הדיסוציאציה וההמצאות בזנות, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, 2014
^שלומית אלמוג, זנות כנזק: טראומה לצד קלון חברתי, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016
^ 12שולמית אלמוג, נשים מופקרות, ההוצאה לאור של משרד הבטחון, 2008(הקישור אינו פעיל)
ערך מורחב – הירוגמיה
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא פרק זה אינו מתאר נאמנה את העמדות הפמיניסטיות, ובכל מקרה אינו מביא סימוכין לכתוב בו.
זנות, דף שער בספרייה הלאומית
נרי ליבנה, העמותה להסדרת הזנות בישראל לא מוותרת, למרות ההתנגדות העזה, באתר הארץ, 18 ביולי 2013
שולמית אלמוג וקארין כרמית יפת, "הקשר בין זנות להטרדה מינית", בכנס "זנות כנזק, הפללה כמענה?", אוניברסיטת חיפה, 25 בנובמבר 2015
כאן מקשיבים: הצלחתי לצאת מהזנות, סרטון בערוץ "כאן דיגיטל", באתר יוטיוב (אורך: 17 ד'), 24 במאי 2023