שושלת האן המערבית

שושלת האן המערבית
西汉
	בכחול – תחום שלטונה הישיר של שושלת האן המערבית. בתכלת – אזור אגן הטארים, שהיה תחת שליטתה העקיפה של האן.
ממשל
משטר	מונרכיה אבסולוטית
ראש הרשות המבצעת	קיסר
שפה נפוצה	סינית עתיקה
עיר בירה	צ'אנגאן (שיאן)
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
היסטוריה
הקמה
כניעת קיסר צ'ין בפני ליו באנג	206 לפנה"ס
פירוק
הפיכת החצר של ואנג מאנג	9 לספירה
ישות קודמת	שושלת צ'ין
ישות יורשת	שושלת שין
שליטים בולטים	ליו באנג, ון-די, וו-די
דמוגרפיה
דת	קונפוציאניזם, דאואיזם, הדת הסינית העממית

הערך מכיל כתב מזרח-אסייתי. כדי לראות את הכתוב בצורה תקינה, יש להתקין גופן סיני במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, ראו עזרה.

שושלת האן המערבית (בסינית: 漢; בפין-יין: Hàn) הייתה שושלת הקיסרים השנייה בסין; היא עלתה לשלטון אחרי הבסתה של שושלת צ'ין. שלטונה נמשך מ-206 לפנה"ס, בה עלה לשלטון הקיסר הראשון ליוּ באָנג, ועד 9 לספירה, בה הוחלפה על ידי שושלת שין (שנפלה לאחר שנים ספורות, ובמקומה עלתה שושלת האן המזרחית מיסודם של צאצאי ליו באנג). תקופת האן המערבית אופיינה ביציבות פוליטית, בפריחת היצירה האמנותית והתרבות, בעליית קרנו של הקונפוציאניזם (שנרדף בתקופת צ'ין), בפיתוח יחסי החוץ של סין ובתחילת המסחר בדרך המשי. לשושלת האן הייתה השפעה עצומה על ההיסטוריה הסינית; בני הקבוצה האתנית הסינית מכנים את עצמם עד היום "בני האן", והסימניות הסיניות מכונות "סימניות האן".

היסטוריה של השושלת

הפלת שושלת צ'ין

יורשו של קיסר צ'ין הראשון, הקיסר צ'ין אר שה, לא הצליח להיכנס לנעליו הגדולות של אביו ואיבד את השליטה על הקיסרות. ארבע שנים בלבד לאחר מות אביו, הקיסר הראשון, הובסה שושלת צ'ין על ידי המורדים כנגדה. המרד הונהג על ידי סִיאָנג יוּ, שר מלחמה ממדינת צ'וּ לשעבר, המוכשר בשיטות מלחמה אך חסר ידע בניהול ובפוליטיקה; וליו באנג, בן-איכרים שהצטרף למרד כמנהיג חבורת פורעי חוק. שושלת צ'ין הובסה בקרב ג'וּ'לוּ (אנ') והקיסר השני של צ'ין אולץ להתאבד בידי אחד משריו. סיאנג יוּ חילק את השטח שבעבר היה שייך לצ'ין ל-18 ממלכות אוטונומיות, עליהן מינה קיסר בובה שאותו רצח בסופו של דבר. ליו באנג, שהוגלה על ידי סיאנג יו, ניצל את התוהו ובוהו השלטוני ובסופו של דבר הביס את סיאנג יו בקרב גאישיה (אנ'), שהתנהל ב-202 לפנה"ס. ליו באנג לקח לעצמו את תואר הקיסר וכך ייסד את שושלת האן, שנקראה על שם נהר ההאן שבסמוך לו הייתה בעבר נחלתו.

ביסוס השלטון ומדיניות "אי העשייה"

עם הכרזתו לקיסר, חילק ליו באנג את הקיסרות לשני חלקים – המערבי, בו שלט ישירות באמצעות מנגנון פקידותי, והמזרחי, שחולק למדינות אוטונומיות בראשות הנסיכים שסייעו לו להביס את סיאנג יו; החלשה מתמדת של הנסיכים ורצח החזקים מביניהם מנעה מהנסיכויות להפוך לגורם המסכן את השלטון. למרות זאת, הנסיכים שמרו על כוחם: הם נהנו מאוטונומיה רבה, שמרו את הרוב המוחלט של המיסים שאספו לעצמם, והנפיקו מטבעות משלהם. עלייתו של הקיסר ג'ינג די לכס השלטון ב-157 לפנה"ס סימנה את תחילתם של צעדים נוספים להחלשת הנסיכים; שבעה מאלו פתחו בתגובה ב"מרד שבע המדינות" ב-154 לפנה"ס, שנכשל, והביא להגבלות על גודלן וכוחן של המדינות אך לא לביטולן.

ראשוני קיסרי חאן נקטו במדיניות "אי העשייה", שהתבטאה בהתערבות מינימלית בכלכלה (הסרת המונופולים על הטבעת המטבעות, הברזל והמלח וביטול הפיקוח על המחירים), הימנעות מעבודות ציבוריות בהיקף נרחב, בריכוך העונשים הדרקוניים שמקורם בתקופת צ'ין, ובחוסר ההסתמכות על מערך פקידותי פעיל. שיטה זו הביאה, מצד אחד, להיווצרות מעמד "בעלי קרקעות" שהעסיקו רבים מהאיכרים כצמיתים וסיכנו את מעמדו של השלטון; ומצד שני, למילוי קופת המדינה בשל ההימנעות מפרויקטים ראוותניים ובזבזניים.

מדיניות "אי העשייה" התבטאה גם ביחס כלפי שבטי השיונגנו; בשנת 202 לפנה"ס, לאחר שתמכו במורדים כנגדו, חתם ליו באנג עם השיונג-נו את הסכם ה"חה-צ'ין" ("שלום ונישואין"), לפיו ראש השיונג-נו, הצ'אן-יו, יישא נסיכה מבית המלוכה, ויסופקו לשבטי השיונגנו סחורות ("מתנות") כגון משי, בגדים, מזון ויין מדי פרק זמן קבוע. פשיטות של השיונגונו על שטחי האן הובילו עם הזמן להקצנת תנאי ההסדר לטובתם.

הקיסר ווּ דִי

בימיו של הקיסר ווּ-דִי, השביעי מבין קיסרי האן, הורחב משמעותית שטח הקיסרות, שהתמשכה כעת מחלקה הצפוני של קוריאה במזרח (שנכבש ב-108 לפנה"ס), עד שינג'יאנג של היום במערב, ומערבות השיונגנו בצפון עד וייטנאם של היום בדרום וים סין בדרום מזרח. חלק ממערכות צבאיות אלו נבע מהצורך להדוף את השיונגנו לאחר כישלונו של ניסיון התנקשות במנהיגם, הצ'אן יו; בסופו של דבר, השיונגנו נאלצו לברוח אל מעבר למדבר גובי, ואדמותיהם עובדו על ידי האיכרים הסינים. וו-די ייסד את "שיטת המנחות", לפיה מלכי המדינות הסמוכות חויבו לשלוח מדי פעם בפעם נציגים מלווים במנחות לחצר הקיסר על מנת שיפתח עמן בקשרי מסחר. מטרתו המרכזית של הטקס הייתה ההכרה בעליונותו של הקיסר, והנציגים אולצו בין השאר לכרוע בפניו אפיים ארצה.

ההתפשטות הטריטוריאלית גבתה את חלקה מקופת הקיסרות, ובעקבות כך הפך וו-די את הכלכלה לריכוזית יותר: וו-די חידש את המונופולים על הברזל, המלח והטבעת המטבעות, הטיל מיסים חדשים על הסוחרים, פעל לשיפור החקלאות (על מנת להגדיל את כמות המיסים המתקבלת) ושיקם את תעלות המים מימי שושלת צ'ין. הנסיכויות הוחלשו משמעותית על ידי חוק לפיו הנחלות יתחלקו שווה בשווה בין כל צאצאיו של הנסיך.
השטחים החדשים שנכבשו בימיו של וו-די אלו אפשרו לסין לפתח קשרי מסחר עם המערב בדרך המשי, ולסחור עם מדינות מרוחקות; סחורות שמקורן בסין הגיעו עד לאימפריה הרומית. מסעותיו של ז'אנג שיאן, שנמשכו בין 139 ל-125 לפנה"ס (מספר שנים לפני כיבושיו של וו-די באסיה המרכזית), הביאו ליצירת קשרים דיפלומטיים בין סין לבין ממלכות הנמצאות במערבה, ביניהן פרגנה, באקטריה, סוגדיאנה והאימפריה הפרתית.

היחלשות ונפילת השושלת

לאחר מותו של וו-די החלה הידרדרות במצבה של השושלת: נוצר גירעון בקופת הקיסרות; רבים מהקיסרים נאלצו להקדיש את מירב מאמציהם להתמודדות עם תככי החצר, ולא עם בעיות המדינה; והקיסר לא היה יכול עוד להטיל את מרותו על המשפחות העשירות, שכוחן גדל משמעותית. קיסרי האן המערבית האחרונים היו ידועים כמזניחי השלטון על חשבון התענוגות (ביניהם אָי די, הקיסר הבגיר האחרון של שושלת האן, שהקדיש את רוב זמנו למאהבו ואף קידמו לדרגת רוזן). שני הקיסרים האחרונים שלטו בהיותם ילדים, והיוו כלי משחק בידיהם של קרובי משפחתם.

וָאנְג מָאנְג, היה האחיין החורג (מצד אביו שנפטר כשהיה צעיר) של הקיסרית וָאנְג גֶ'ן גוּן, אשר על אף שיוכו הרם מונה לתפקידים שוליים. בשלב מסוים, החל ואנג מאנג לאסוף כח פוליטי, ולבסוף מונה לעוצרו של הקיסר פינג די. פינג די נפטר בשנת 6 לספירה (וככל הנראה הורעל על ידי מאנג), ובמקומו מונה הקיסר יינג בן השנה. יינג "ויתר" בסופו של דבר על השלטון לטובת ואנג מאנג, שהביא לסיומה של שושלת האן המערבית בטענה שהיא אינה זוכה למנדט השמיים, וייסד את שושלת שין.

מפות

שמונה עשרה הממלכות
סין בזמן חילופי השושלות צ'ין להאן המערבית
מפת שושלת האן בתחילתה (220–206 לפנה"ס)
תחום שלטונה של שושלת האן בשיאה – ימי וו-די
שושלת האן המערבית בשנת 2 לספירה – 7 שנים לפני תום השושלת.

קיסרי האן המערבית

שם הקיסר לאחר מותו	זמן שלטונו	הערות
גָאו דְזוּ	206–195 לפנה"ס	שמו לפני שנעשה קיסר היה ליוּ בָאנג. מייסד שושלת האן.
חְווֵי דִי	194–188 לפנה"ס
שָׁאו דִי גונְג	188–184 לפנה"ס
שָׁאו דִי הונְג	184–180 לפנה"ס
וֶן דִי	179–157 לפנה"ס
גִ'ינְג דִי	156–141 לפנה"ס	לחם במרד "שבע המדינות" והחזיר את כח הממשל המרכזי לקיסרות.
ווּ דִי	140–87 לפנה"ס
גָ'או דִי	86–74 לפנה"ס
לְיוֹ הֶה	74 לפנה"ס
שׂוֵ'אן דִי	73–49 לפנה"ס
יְוֵּ'אן דִי	48–33 לפנה"ס	תומך בקונפוציוזים, ומינה רבים ממלומדי הדת לפקידים בממשלו,
צֶ'נְג דִי	32–7 לפנה"ס
אָי דִי	6–1 לפנה"ס	קיסר חשוך ילדים, שקידם את מאהבו למשרות בכירות ואף שקל למנותו לקיסר.
פִּינְג דִי	1 לפנה"ס – 5 לספירה	לאחר מותו של אָי דִי, מונה לקיסר בגיל 9 בזכות היותו אחיין הקיסר, היה לחתנו של וָאנְג מָאנְג מייסד שושלת שין בגיל 12, הורעל למוות על ידי חותנו בגיל 13.
ז'וּדְזְה יִינְג	6–8 לספירה	מונה לקיסר בגיל שנה על ידי וָאנְג מָאנְג, והודח על ידו שנתיים לאחר מכן.

תרבות, טכנולוגיה ומדע

מנורת זהב עשויה בדמות משרתת מהמאה השנייה לפנה"ס, שנמצאה בקברה של דוא ואן, אשתו של אחד מנסיכי האן. באמצעות הזזת התריס, ניתן היה לשלוט על עוצמת האור; העשן נכנס אל תוך אזורים שיועדו לכך בתוך הפסל.

דת, מסורת ופילוסופיה

בשונה משושלת צ'ין, שקדמה לה, רוב ככל קיסרי שושלת האן אהדו את עקרונות הקונפוציאניזם; החל מימי וו-די הוא הפך לדת המדינה ולפילוסופיה המנחה של הקיסרות, בעוד תורות אחרות נדחקו לשוליים וידע בהן לא הספיק כדי לקבל משרה קיסרית. מכאן והלאה, הקונפוציאניזם ימשיך לשמש כקו מנחה לרבים משליטי סין עד לקץ העידן הקיסרי בתחילת המאה ה-20.

על אף שמו, לא היה הקונפוציאניזם משנה פילוסופית סדורה, אלא הוא התבטא בעיקר בקידוש העקרונות המנחים במשנתו של קונפוציוס, ובלימודם ופירושם של "ספרים קנוניים" מסוימים. חמישה מאלו (ספר השירים, ספר הטקסים, ספר המוזיקה, רשומות האביב והסתיו וספר התמורות) נלמדו באוניברסיטה הקיסרית בצ'אנג-אן, שנוסדה ב-124 לפנה"ס. בשל "מיסודו" של הקונפוציאניזם, השיטות הפילוסופיות שפותחו בימי האן היו מבוססות בעיקר על פרשנויות שונות של "הטקסטים הקנוניים", ופחות על חיבורים עצמאיים. למרות זאת, גם פרשנויות אלו יצרו קשת רחבה יחסית של דעות.

בתקופת האן התפתחה והשתנתה הדת העממית של תושבי סין. בתקופה זו, למשל, התפתח מושג "הנשמה הכפולה" (שני החלקים בנפשו של האדם שמתפצלים לאחר מותו: אחד מהם יורד אל העולם התחתון הממוקם באדמה, ואילו השני עולה לעולם הרוחות). אופיינית לתקופה זו הימצאותם של "מסמכים" המיועדים לפקידי עולם המתים, שיאפשרו לנפטר לנוח בעולם הרוחות בשלווה, עד התאחדותם של שני חלקי הנפש שלו כאשר יהפוך לחלק מהצ'י האוניברסלי. כמו כן, גם מיסודם פולחנים של אישים וקדושים שונים מההיסטוריה הסינית השפיע על המסורות העממיות.

כלכלה

בראשית ימיה, השושלת אופיינה בהימנעותה מפעלתנות כלכלית מופרזת דומה לזו של שושלת צ'ין. יתרה מכך: קופתה הריקה של השושלת לא אפשרה לה לקיים שלטון מקומי יעיל כמו בימי צ'ין, ולכן שליטתה של השושלת בשטח עליו היא הופקדה הייתה מוגבלת. מדיניותה הכלכלית של השושלת הייתה של הפסקת ההתערבות הגורפת של השלטון בכלכלה כפי שהייתה בימי צ'ין על ידי הסרת הפיקוח על תעשיות הברזל והמלח ועל המחירים בשווקים, וכן הסרת המונופול על הטבעת המטבעות והורדה משמעותית במיסים. מדיניות זו הביאה לשינויים חברתיים משמעותיים, כגון יצירת מעמד מתעשרים חדש שהאיכרים עבדו ברשותם כצמיתים, ושילמו להם (ולא לשלטון המרכזי) את מרבית המס; כך ירד משמעותית כוחו של מעמד האיכרים.

בימיו של וו-די חלו שינויים משמעותיים בכלכלה: הוטלו מונופולים על הברזל, המלח והטבעת המטבעות; הושקעו סכומי כסף עצומים במערכות הצבאיות (בעיקר נגד השיונגנו); הועלו המיסים והמכסים שהוטלו על הסוחרים; ואומצה מדיניות כלכלית חדשה, שבמסגרתה כל מחוז שילם את מיסיו על ידי תצורה חקלאית אחרת הנפוצה בו, כאשר זו נמכרה על ידי השלטון המרכזי ברחבי הקיסרות ברווח.

לאחר ימיו של וו-די פשתה השחיתות בהאן, והפעלתנות של השושלת הביאה להתרוקנותה של הקופה הקיסרית. זו, יחד עם עלייה מסיבית בכוחם של בעלי הקרקעות, הייתה בין הגורמים המרכזיים לנפילתה של שושלת האן המערבית.

טכנולוגיה

בתקופת שושלת האן חלו התפתחויות משמעותיות בטכנולוגיה; דוגמה לכך ניתן לראות במפעלי הברזל העצומים שהוחזקו על ידי המדינה, בהם נוצקו כלי ברזל ביעילות כמעט-תעשייתית. כלים אלו שימשו, בין השאר, ליצירת כלי נשק, כלי מטבח, כלי עבודה עבור נגרים, כלי בית למיניהם וכלים חקלאיים. מבין האחרונים, שניים מהכלים שפותחו בתקופה זו הם מזרעת (אנ') הברזל בעלת שלוש הרגליים, שגרמה לזרעים ליפול מעצמם לשורות מסודרות והחליפה את הזריעה הידנית; ומחרשת הברזל, שדרשה אדם אחד בלבד שישלוט בה ושני שוורים שימשכו אותה, ואפשרה עיבוד של שטח בגודל של כ-46 דונם ביום אחד. תקופת האן המערבית אופיינה גם בפיתוח של תעשיית המלח, שיוצר אף הוא במפעלים ממשלתיים גדולים.

נוסף על הפיתוחים התעשייתיים, על ההמצאות של תקופת האן המערבית ניתן למנות את הקליבר, כלי המשמש למדידת אורכים זעירים והספירה הארמילרית, מודל תלת-ממדי המדמה את תנועת הכוכבים על כיפת השמיים.

חומרי הכתיבה האופייניים לתקופת האן המערבית היו טבליות חימר, רצועות משי, ומגילות עשויות מרצועות במבוק שחוררו בקצוותיהן וחוברו ברצועות קנבוס.

מתמטיקה ואסטרונומיה

בתקופת האן נכתבו ונערכו שלושה חיבורים מתמטיים חשובים: "ספר המספרים והחישוב" (אנ'), "תשעת הפרקים של אומנות המתמטיקה" (שנערך לצורתו הסופית רק בימי שושלת האן המזרחית) וה"ג'ואובי סואנג'ינג" (אנ') שמקורו בתקופת ג'ואו. בספרים אלו מתוארים, בין השאר, פתרון בעיות שונות במשולשים ישרי-זווית, שורשים ריבועיים, שורשים שלישיים ומטריצות, אומדנים מדויקים יחסית לתקופות קודמות של פאי, הוכחה של משפט פיתגורס, שימוש בשברים ושיטה לדירוג מטריצות (כאלף וחמש מאות שנים לפני מציאתה של האחרונה על ידי גאוס). נוסף על כך, ב"תשעת הפרקים" הוזכר לראשונה בהיסטוריה שימוש במספרים שליליים, שיוצגו על ידי מוטות מנייה שחורים בעוד מספרים רגילים מתוארים בו על ידי מוטות אדומים.

האסטרונומים של תקופת האן יצרו רשימות כוכבים (אנ') מפורטות ותיעדו אירועים שמימיים רבים, בין השאר, הופעתו של שביט היילי ב-12 לפנה"ס. המודל בו השתמשו האסטרונומים הסיניים היה המודל הגאוצנטרי, והם שיערו שצורתו של היקום היא דמוית כיפה המקיפה את כדור הארץ מכל עבריו. מספר השערות בהן השתמשו הוכחו בסופו של דבר כנכונות, בין השאר – צורתם הכדורית של השמש, הירח וכוכבי הלכת, וההסברים לליקויי חמה ולבנה.

היסטוריוגרפיה

בתקופת האן המערבית התחיל תיעוד היסטוריוגרפי מסודר של תולדות סין; את הכתיבה התחיל סה-מא טאן, אך לאחר מותו מפעלו הושלם על ידי בנו, סה-מא צ'יין. בכתיבת ספרם של סה-מא צ'יין ואביו, "רשומות ההיסטוריון", הם נמנעו בדרך כלל מכתיבה מגמתית ומוטה, ומצוינים ביצירה המקורות עליהם הסתמכו. מכאן ואילך, היסטוריוני החצר יתעדו בדרך כלל את תולדות השושלת שקדמה להם בספר הדומה במבנהו ל"רשומות".

סחר – דרך המשי

ל"שיטת המנחות", שהוזכרה קודם, היה תפקיד חשוב ביצירת קשרי המסחר בין סין למדינות שסביבה: הסחורות שניתנו לשבטי השיונגנו ולשליחים ממדינות שונות בתמורה לכבוד שהפגינו בפני הקיסר הגיעו בסופו של דבר גם למדינות מרוחקות יחסית כמו האימפריה הפרתית ואף האימפריה הרומית. כיבושו של אזור גאן-סו, שקישר בין סין למדינות שממערב לה, האיץ את המסחר בינן לבין סין דרך האזור שלימים ייקרא "דרך המשי". המסחר הביא גם להפצת רעיונות וטכנולוגיה מסין ואליה (ייצור משי, למשל, שמקורו בסין; או ייצור כלי זכוכית צבעוניים, שפותח במערב).