לדעת פרשני המקרא ההבדל בין עני לאביון הוא שעני הוא זה שהיה תמיד במצב של עניות, בעוד אביון הוא זה שהיה במצב כלכלי טוב והתרושש.
פירוש רש"י על "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים טו ד) גורס "אביון דל מעני ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר". פירוש מצודת ציון על "מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם..." (שמואל א ב ח) כותב "אביון - התאב לכל דבר כי אין לו מאומה". במדרש ויקרא רבה נכתב "שמונה שמות נקראו לעני: עני, אביון, מסכן, רש, דל, דך, מך, הלך... אביון - שמתאב לכל" (ויקרא רבה לד ו).
לפי זה כותבים הפרשנים שהמילה "אביון" גזורה מהשורש א־ב־ה [והשורש התנייני ת־א־ב], והכוונה שהוא מתאוה לכל דבר מאחר והוא זוכר את עברו בו היה עשיר.
כיום מקובל שההבדל הוא בין עני רגיל לעני מרוד: אביון יותר מרושש מהעני.