‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫‪’ÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫˜‪χ¯˘È· ‰È¯Ùȯى ÒÂÏ· ‰˜È¯Ù‡ ÔÂÙˆÓ ÌÈÏÂÚ‰ ˙ËÈÏ‬‬ ‫·˘‪±πµ∂≠±πµ¥ ÌÈ‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫מחקרים שעסקו בפער העדתי הבחינו בעיקר בין שתי קבוצות‪ :‬יוצאי אמריקה אירופה‬ ‫ויוצאי אסיה אפריקה‪ .‬כיום ישנם יותר מחקרים שמפלחים את הקבוצה של המזרחים לשניים‪:‬‬ ‫יוצאי אסיה ויוצאי אפריקה‪ .‬במרבית המחקרים האלה מתברר שמקומם של העולים מארצות‬ ‫אפריקה במדרג החברתי נמוך ממקומם של העולים מארצות אסיה‪ .‬כך הדבר בתחום הבעלות‬ ‫‪3‬‬ ‫על הדיור‪ 1‬ובתחום ההשכלה הגבוהה‪ 2‬וגם מסלולי הניעוּת הפוליטית שונים בין שתי הקבוצות‪.‬‬ ‫כיצד קרה שיוצאי תימן ועיראק‪ ,‬שנבדלו אלו מאלו בתחומים שונים‪ ,‬כגון בקרבתם לתרבות‬ ‫המערב ובהשכלתם הפורמלית‪ ,‬הגיעו להישגים דומים; כיצד יהודים מהעיר תוניס ויושבי‬ ‫כפרים בהרי האטלס נמצאים באותו מצב? השפעתם המועטה של תנאי ארץ המוצא על‬ ‫ההישגים הנוכחיים של העולים מעלה את כובד משקלה של מדיניות העלייה והקליטה‬ ‫‪4‬‬ ‫השונה שנקטו ממשלות ישראל כלפי יהודי צפון אפריקה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫י' אלמלך ונ' לוין–אפשטיין‪' ,‬הגירה ושיכון בישראל‪ :‬מבט נוסף על אי שוויון אתני'‪ ,‬מגמות‪ ,‬לט‪3 ,‬‬ ‫)‪] (1998‬להלן‪ :‬אלמלך ואפשטיין‪' ,‬הגירה ושיכון'[‪ ,‬עמ' ‪.269-243‬‬ ‫ס' בולוטין–צ'אצ'אשווילי‪ ,‬י' שביט וח' איילון‪' ,‬התרחבות ההשכלה הגבוהה והשלכותיה הריבודיות‬ ‫בישראל‪ ,'1996-1980 :‬סוציולוגיה ישראלית‪ ,‬ד‪ ,(2002) 2 ,‬עמ' ‪.332‬‬ ‫ל' גרינברג‪ ,‬פעילי ציבור בשלטון המקומי ובהסתדרות — המימד העדתי‪ ,‬ירושלים ‪.1989‬‬ ‫מדיניות הקליטה של הממשלה והסוכנות אינה ההסבר היחיד לפערים הנצפים בקרב בני הדור השני‬ ‫והשלישי לעלייה‪ .‬מחקרים אחרים עסקו בנתוני יסוד של העולים )ראו למשל‪ :‬ר' בר–יוסף 'המרוקאים —‬ ‫רקע הבעייה'‪ ,‬מולד‪ ,‬יז )תשי"ט(‪ ,‬עמ' ‪ (251-247‬בחלוקת העבודה )‪S. Spilerman and J. Habib,‬‬ ‫‪‘Development Towns in Israel: The Role of Community in Creating Ethnic Disparities‬‬ ‫‪in Labor Force Characteristics’, American Journal of Sociology, 81/4 (JAN 1976) [hence:‬‬ ‫‪ ,(Spilerman and Habib, ‘Development Towns in Israel’], pp. 781-812‬בסטראוטיפים על‬ ‫יוצאי צפון אפריקה )ראו‪ :‬מ' ליסק‪' ,‬דימויי עולים — סטריאוטיפים ותיוג בתקופת העליה הגדולה'‪,‬‬ ‫קתדרה‪] 43 ,‬ניסן תשמ"ז[‪ ,‬עמ' ‪ ;128-127‬י' צור‪' ,‬אימת הקרנבל — "המרוקנים" והתמורה בבעיה‬ ‫העדתית בישראל הצעירה'‪ ,‬אלפיים‪] [2000] 19 ,‬להלן‪ :‬צור‪' ,‬אימת הקרנבל'[‪ ,‬עמ' ‪ ,(164-126‬במדיניות‬ ‫החינוך )ראו‪ :‬ש' סבירסקי‪ ,‬החינוך בישראל — מחוז המסלולים הנפרדים‪ ,‬תל אביב‪ ;1990 ,‬י' יונה וי'‬ ‫‪µ∏±‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫‪‰ÈÈÒÂÏ·‰ ¯ÂÊÈÙ ˙·˘ÈÈ˙‰‬‬ ‫החזקת קרקעות בארץ ישראל היתה אחת המטרות של התנועה הציונית מראשיתה‪ .‬לפני‬ ‫הקמת המדינה התבצעה משימה זו על ידי קניית קרקעות ועל ידי הקמת יישובים חקלאיים‪.‬‬ ‫השיקול העיקרי שהגביל פריסה זו היה היעדר זמינות של הקרקע עקב הגבלת יכולת הקנייה‬ ‫מסיבות פוליטיות ומשיקולי ביטחון )בייחוד מ–‪ .(1936‬כוח אדם למשימה זו לא היה חסר‪.‬‬ ‫שיעור הצעירים ביישוב היה גדול‪ ,‬ובלטה בו הנורמה של הירתמות למשימות לאומיות‬ ‫והליכה להתיישבות‪ ,‬ומכאן שהוא העמיד די כוח אדם להקמת יישובים‪ .‬למרות הדימוי‬ ‫‪5‬‬ ‫הקיים‪ ,‬בסוף תקופת המנדט היה רוב היישוב היהודי עירוני )‪.(84%‬‬ ‫עם קום המדינה חל שינוי ביחס שבין צורכי ההתיישבות לזמינות המועמדים לה‪ .‬הקרקע‬ ‫להתיישבות כמעט לא היתה מוגבלת‪ .‬השטח המצומצם שהיה בבעלות יהודית עד ‪ 1948‬גדל‬ ‫פי עשרה‪ .‬למרות הריבונות‪ ,‬נחיצותה של ההתיישבות בכל חלקי הארץ לא פחתה‪ .‬על‬ ‫היעדים הישנים של ההתיישבות נוספו כעת יעדים חדשים — מדיניים‪ ,‬ביטחוניים וכלכליים‪.‬‬ ‫מבחינה מדינית נועדה ההתיישבות לסכל את תביעת האו"ם לנסיגת צה"ל מהשטחים שלא‬ ‫נכללו בתחומי המדינה היהודית בהחלטת החלוקה‪ .‬היישובים החדשים נועדו גם לטרפד את‬ ‫התביעה להחזיר את הפליטים הפלסטינים לשטחים שעזבו‪ .‬מבחינה ביטחונית‪ ,‬נקודות‬ ‫ההתיישבות נתפסו כמי שעצרו את צבאות ערב הפולשים בחודשים מאי‪-‬יוני ‪ .1948‬יישובים‪,‬‬ ‫בייחוד לאורך הגבולות החדשים‪ ,‬היו אמורים למנוע התקדמות צבאות אויב בזמן מלחמה‬ ‫ולמנוע הסתננות בזמן שגרה‪.‬‬ ‫השיקול הכלכלי להרחבת ההתיישבות נבע מהתפיסה שהחקלאות היא ענף הייצור העיקרי‬ ‫בארץ‪ .‬בתקופת המנדט סיפקו הכפרים הערביים חלק לא מבוטל מהתוצרת הזאת‪ ,‬ועם‬ ‫הקמת המדינה נוצר בה מחסור והיה צורך בהגברת הייצור כדי להימנע מתלות מוחלטת‬ ‫בייבוא‪ .‬בהקמת יישובים חדשים ראו פתרון גם לסוגיה זו‪ 6.‬מלבד כל הגורמים האלה‪,‬‬ ‫ההתיישבות נבעה מתפיסה אידאולוגית‪ .‬ההתיישבות החקלאית נתפסה כשיאה של המהפכה‬ ‫הציונית‪ .‬בהתיישבות החקלאית התגלמו ערכי הפרודוקטיביזם‪ ,‬הקולקטיביזם‪ ,‬הסוציאליזם‬ ‫)בהתיישבות שיתופית( והביטחון )בספָר(‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫≤∏‪µ‬‬ ‫ספורטא‪' ,‬החינוך הקדם מקצועי ויצירת מעמד הפועלים בישראל'‪ ,‬בתוך‪ :‬ח' חבר‪ ,‬י' שנהב ופ' מוצפי–הלר‬ ‫)עורכים(‪ ,‬מזרחים בישראל‪ ,‬תל אביב ‪ ,2002‬עמ' ‪ ,(104-68‬ובמקומה ובתפקידה של התרבות בסוגיות של‬ ‫ריבוד )ראו למשל‪ :‬א' כהן‪ ,‬המרוקאים — הנגטיב של האשכנזים‪ ,‬תל אביב ‪] 2002‬להלן‪ :‬כהן‪ ,‬המרוקאים[;‬ ‫א' פיקאר‪' ,‬רב תרבותיות‪ ,‬הדרך לכור היתוך חדש'‪ ,‬מפנה‪) 34 ,‬יולי ‪ ,(2001‬עמ' ‪.(17-11‬‬ ‫מ' סיקרון‪' ,‬העלייה ההמונית — ממדיה‪ ,‬מאפיניה והשפעותיה'‪ ,‬בתוך‪ :‬מ' נאור )עורך(‪ ,‬עולים ומעברות‬ ‫‪) 1952-1948‬עידן‪ ,(8 ,‬ירושלים תשמ"ז ]להלן‪ :‬סיקרון‪' ,‬העלייה ההמונית'[‪ ,‬עמ' ‪.47‬‬ ‫ר' וייץ וא' רוקח‪' ,‬העלייה ההמונית ומפעל ההתיישבות החקלאית'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;55‬נ' לוטן‪' ,‬מדיניות‬ ‫הקליטה של העלייה הצפון אפריקנית בהתישבות‪ ,‬נוכח הדה–קולוניזציה במרוקו ובתוניסיה ‪,'1956-1954‬‬ ‫עבודת מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪] 1995 ,‬להלן‪ :‬לוטן‪' ,‬מדיניות'[‪ ,‬עמ' ‪ ;43‬הסוכנות היהודית —‬ ‫מחלקת הקליטה‪ 11 ,‬שנות קליטה‪ ,‬תל אביב ‪] 1959‬להלן‪ 11 :‬שנות קליטה[‪ ,‬עמ' ‪.56‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫בפריסת האוכלוסייה במרחב התבטאו שני קטבים של סוגי יישובים‪ .‬מצד אחד ערים‬ ‫גדולות ואזורים צפופים‪ ,‬ומצד אחר יישובים קטנים ומבודדים‪ .‬בפריסה זו היה חסר דרג של‬ ‫ערים קטנות ובינוניות‪ .‬בשל פריסתה המקוטבת של האוכלוסייה במרחב — בקום המדינה‬ ‫יותר מ–‪ 40%‬התגוררו בתל אביב‪ 7‬ו–‪ 82%‬הצטופפו ברצועת החוף‪ — 8‬התעוררה בעיה ביטחונית‬ ‫וגאופוליטית‪ 9.‬במדינות אירופיות ותיקות התגוררו בין ‪ 60%‬ל–‪ 80%‬מהאוכלוסייה הלא‬ ‫חקלאית בכפרים ובערים קטנות‪ .‬במדינות הגירה )כמו ארגנטינה ואוסטרליה( התגוררו‬ ‫בכפרים ובערים קטנות כ–‪ 40%‬עד ‪ 50%‬מהאוכלוסייה‪ .‬ביישוב היהודי בארץ ישראל התגוררו‬ ‫‪ 18%‬מהאוכלוסייה הלא חקלאית בכפרים ובערים קטנות‪ .‬גם שיעור האוכלוסייה החקלאית‬ ‫היה נמוך‪ 70% .14% ,‬מהאוכלוסייה התגוררו בשלוש הערים הגדולות‪ ,‬תל אביב‪ ,‬חיפה‬ ‫וירושלים‪ 10.‬בשל ריכוז האוכלוסייה נעשה אזור המרכז פגיע במיוחד‪ ,‬והיה חשש שי ֵרדו רמת‬ ‫הבריאות ואיכות החיים ויעלו יוקר הדיור והשירותים‪ 11.‬מסיבה זו וגם כדי לאפשר לנקודות‬ ‫היישוב המרוחקות‪ ,‬שכאמור במלחמת העצמאות נוכחו הכול בחיוניותן‪ ,‬לשרוד ולא להישאר‬ ‫מבודדות‪ .‬היה צורך בפיזור אוכלוסייה מתוכנן‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫התכנון הריכוזי לפיזור האוכלוסייה נשען על גישות שרווחו באותה תקופה בעולם‪.‬‬ ‫הרעיונות השונים של תכנון המדינה ושל פיזור אוכלוסייתה קדמו להקמת המדינה‪ .‬הם היו‬ ‫לא רק מענה ל'עלייה ההמונית'‪ 13.‬אדריכלים ומתכננים עסקו בהם בהרחבה בדיונים בקבוצה‬ ‫שקראה לעצמה 'החוג לרפורמה התיישבותית' ופעלה בארץ מינואר ‪ 14.1948‬הדגם המועדף‪,‬‬ ‫הדגם ההייררכי של קריסטלר‪ ,‬הדגיש את חשיבותן של עיירות קטנות ובינוניות כגורמים‬ ‫מתווכים בין היישוב החקלאי הבודד לעיר הגדולה‪ .‬את ההייררכיה הזו‪ ,‬פרי התפתחות‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫סיקרון‪' ,‬העלייה ההמונית'‪ ,‬עמ' ‪.47‬‬ ‫א' שרון‪ ,‬תכנון פיסי לישראל‪ ,‬תל אביב ‪] 1951‬להלן‪ :‬שרון‪ ,‬תכנון[‪ ,‬עמ' ‪.5‬‬ ‫ג' ליפשיץ‪' ,‬העליה של שנות ה–‪ 50‬כרקע להיווצרות הפער הבין אזורי בישראל'‪ ,‬אופקים בגיאוגרפיה‪,‬‬ ‫‪] (1984) 12-11‬להלן‪ :‬ליפשיץ‪' ,‬העלייה'[‪ ,‬עמ' ‪.148‬‬ ‫ראו‪ :‬א' ברוצקוס‪' ,‬תכנון כלכלי לפיזור אוכלוסייה'‪ ,‬רבעון לכלכלה‪ ,‬ג‪ ,‬חוברת ‪] (1955) 9‬להלן‪:‬‬ ‫ברוצקוס‪' ,‬תכנון כלכלי'[‪ ,‬עמ' ‪) 9‬טבלה ‪.(1‬‬ ‫ראו‪ :‬שרון‪ ,‬תכנון‪ ,‬עמ' ‪.6‬‬ ‫ה–‪ New Towns‬בבריטניה‪ ,‬תכניות החומש הסובייטיות וגישתו של המתכנן הגרמני קריסטלר )‪(Cristaller‬‬ ‫)א' טרואן‪' ,‬הרעיון של עיירות הפיתוח בעשור הראשון למדינה'‪ ,‬בתוך‪ :‬ד' עופר )עורכת(‪ ,‬בין עולים‬ ‫לותיקים‪ ,‬ירושלים ‪] 1996‬להלן‪ :‬טרואן‪' ,‬הרעיון'[‪ ,‬עמ' ‪ 267-263‬ועמ' ‪ ;270‬צ' אפרת‪' ,‬התוכנית'‪,‬‬ ‫תיאוריה וביקורת‪] (2000) 16 ,‬להלן‪ :‬אפרת‪' ,‬התוכנית'[‪ ,‬עמ' ‪.(208-207‬‬ ‫ישנם חוקרים המכנים את העלייה בשלוש השנים הראשונות של המדינה בשם 'העלייה הגדולה' )למשל‬ ‫ד' הכהן‪ ,‬עולים בסערה‪ ,‬ירושלים ‪ ;1994‬ד' עופר‪ ,‬בין עולים לותיקים‪ ,‬ירושלים ‪ ,(1996‬ואולם המונח‬ ‫'העלייה ההמונית' מתאר טוב יותר את יחסם של הקולטים אל אותה עלייה‪ .‬הביטוי 'המון' מתאר אנשים‬ ‫רבים‪ ,‬אך גם אנשים פשוטים‪ ,‬לעתים גסים ובורים‪ .‬כך ראה לעתים קרובות הממסד הקולט את העולים‪,‬‬ ‫והשימוש במושג 'עלייה המונית' ממחיש זאת‪.‬‬ ‫ראו‪ :‬א' ברוצקוס‪"' ,‬החלומות" שהיו לערים'‪ ,‬בתוך‪ :‬נאור‪ ,‬עולים ומעברות )לעיל הערה ‪ ,(5‬עמ' ‪;134-132‬‬ ‫משרד הפנים מִנהל התכנון‪ ,‬סקר תכנון פיסי יוזם‪ ,‬ירושלים ‪] 1984‬להלן‪ :‬סקר תכנון פיסי יוזם[‪ ,‬עמ' ‪45‬‬ ‫ואילך‪.‬‬ ‫≥∏‪µ‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫טבעית באירופה‪ ,‬אפשר היה לשתול בארץ רק בעזרת תכנון מלמעלה‪ 15,‬כלומר להקים‬ ‫צורות התיישבות חדשות ולא מוכרות למתכננים ולקולטים הישראלים — להקים עיירות‪,‬‬ ‫לבנות בתים ומקורות תעסוקה‪ ,‬ולהביא אליהם אוכלוסייה‪.‬‬ ‫‪‰ÈÈÏÚ ¯ÂÊÈÙÏ ‰ÈÈÒÂÏ· ¯ÂÊÈÙÓ‬‬ ‫פיזור האוכלוסייה חִייב כמות גדולה יותר של יחידים ושל קבוצות שיהיו נכונים לגור‬ ‫בפריפריה‪ .‬שלא כבתקופת היישוב נוצר מחסור בכוח אדם‪ 16.‬המחסור בחלוצים הנכונים‬ ‫ללכת להתיישבות נבע לא רק מהגידול בממדי ההתיישבות‪ ,‬אלא גם משינוי האוריינטציה‬ ‫של הוותיקים ומירידת ה'רוח החלוצית'‪ 17.‬בתקופת המנדט היתה הנכונות להירתם למשימות‬ ‫לאומיות מאפיין מרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל‪ .‬נכונות זו סיפקה את כוח האדם‬ ‫להתיישבות החקלאית ולהליכה לספָר בתקופת היישוב‪ .‬את ירידת נכונות זו היה צריך‬ ‫‪18‬‬ ‫להשלים באמצעים אחרים‪ ,‬בייחוד עקב הגידול בצרכים‪.‬‬ ‫לעתים קרובות קיימת נטייה לראות בתכנית פיזור האוכלוסייה ובהקמת המושבים ועיירות‬ ‫הפיתוח פתרון למצוקת קליטת העלייה הגדולה בשנות החמישים‪ 19,‬ואולם את העלייה‬ ‫אפשר היה לקלוט גם בערים הגדולות במרכז הארץ‪ 20.‬פיזור האוכלוסייה נבע כאמור מהרצון‬ ‫לעצב את המרחב של החברה החדשה‪ ,‬והעלייה הגדולה אִפשרה להגשים תכנית שענתה על‬ ‫צרכים מדיניים‪ ,‬ביטחוניים וכלכליים‪ .‬נכונותם של העולים למלא את המשימות החלוציות‬ ‫לא היתה גבוהה מזו של הוותיקים‪ ,‬ואולם תלותם הרבה במדינה ובסוכנות אפשרה את‬ ‫‪21‬‬ ‫הפנייתם לפריפריה‪.‬‬ ‫‪ .15‬ראו‪ :‬אפרת‪' ,‬התוכנית'‪ ,‬עמ' ‪ ;208‬וגם שם‪ ,‬הערה ‪ .6‬ההתייחסות לעיירות הפיתוח כאל קהילות שתולות‬ ‫מצויה בדברי גאוגרפים‪ ,‬סוציולוגים ואנתרופולוגים‪ .‬ראו למשל‪E. Cohen, ‘Development Towns, :‬‬ ‫‪the Social Dynamics of “Planted’’ Urban Communties in Israel’, in: S. N. Eisenstadt, R.‬‬ ‫‪Bar-Yosef and H. Adler (eds.), Integration and Development in Israel, Jerusalem 1970,‬‬ ‫‪ ;[hence: Cohen, ‘Development Towns’], pp. 587-617‬ג' ליפשיץ‪' ,‬ערי פיתוח ומרחבן הכפרי —‬ ‫‪.16‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫‪.19‬‬ ‫‪.20‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫‪µ∏¥‬‬ ‫ניתוח על פני זמן של פערים חברתיים'‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬כב )תשנ"א(‪ ,‬עמ' ‪] 117-106‬להלן‪ :‬ליפשיץ‪' ,‬ערי‬ ‫פיתוח'[‪.‬‬ ‫א' גולן‪' ,‬ההתישבות בעשור הראשון'‪ ,‬בתוך‪ :‬ח' יבלונקה וצ' צמרת )עורכים(‪ ,‬העשור הראשון‪ ,‬ירושלים‬ ‫‪ ,1997‬עמ' ‪.89‬‬ ‫ד' הורוביץ ומ' ליסק‪ ,‬מצוקות באוטופיה‪ ,‬תל אביב ‪ ,1990‬עמ' ‪ ;156-155‬ד' גלעדי ומ' שוורץ‪ ,‬ישראל‬ ‫בעשור הראשון — ההתיישבות החקלאית )יחידה ‪ ,(3‬תל אביב ‪] 2001‬להלן‪ :‬גלעדי ושוורץ‪ ,‬ישראל[‪,‬‬ ‫עמ' ‪.33‬‬ ‫מ' ליסק‪ ,‬העלייה הגדולה בשנות החמישים — כישלונו של כור ההיתוך‪ ,‬ירושלים ‪] 1999‬להלן‪ :‬ליסק‪,‬‬ ‫העלייה הגדולה[‪ ,‬עמ' ‪.34‬‬ ‫ראו למשל‪ :‬א' ברלר‪ ,‬ערים חדשות בישראל‪ ,‬ירושלים ‪ ,1970‬עמ' ‪ 5‬ואילך‪.‬‬ ‫ראו‪ :‬ד' פלזנשטיין וא' שחר‪' ,‬הגיאוגרפיה של המעברות'‪ ,‬בתוך‪ :‬נאור‪ ,‬עולים ומעברות )לעיל הערה ‪,(5‬‬ ‫עמ' ‪.87‬‬ ‫ד' הכהן‪ ,‬הגרעין והריחיים‪ ,‬תל אביב ‪] 1998‬להלן‪ :‬הכהן‪ ,‬הגרעין והריחיים[‪ ,‬עמ' ‪.22‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫קליטת העלייה גרמה קשיים רבים‪ ,‬ואולם מבחינת המתכננים היא גם היתה פתרון‬ ‫והזדמנות להגשים את תכנית פיזור האוכלוסייה‪ 22.‬קצב העלייה המהיר בשנים ‪1951-1948‬‬ ‫לא אִפשר לקיים זיקה ישירה בין קליטתה המי ָדית של העלייה לפיזור האוכלוסייה‪ .‬העולים‬ ‫נקלטו תחילה בבתים הנטושים של הערבים‪ ,‬ולאחר מכן במחנות מעבר‪ .‬כאשר עלו מחנות‬ ‫המעבר על גדותיהם הוקמו ב–‪ 1950‬המעברות — שכונות ענק זמניות של מבנים ארעיים‪,‬‬ ‫‪23‬‬ ‫כמעט ללא תשתית‪.‬‬ ‫זמניותן של המעברות נבעה משני גורמים‪ :‬ההכרח בהקמה מהירה של מקומות קליטה;‬ ‫והכוונה שמגורי הקבע של העולים יתאימו למדיניות פיזור האוכלוסייה‪ .‬מיקום המעברות‬ ‫נעשה בדרך כלל מתוך התחשבות מעטה בתכנית פיזור האוכלוסייה ובלי התייעצות עם‬ ‫מומחי התכנון‪ .‬הדבר נבע מן הצורך להצמיד את המעברות ליישובים גדולים כדי שאלו‬ ‫יוכלו לספק להם תעסוקה ושירותים שונים‪ 24 .‬כך קמו מעברות רבות במרכז הארץ דווקא‪.‬‬ ‫אמנם המעברות היו פזורות במרחב פיזור ריכוזי פחות מאשר היישובים הוותיקים וניכרה‬ ‫הנטייה להשעין מעברות על יישובים קיימים בגליל )כמו טבריה ונהרייה(‪ ,‬ואולם גם במקרה‬ ‫של המעברות הצטופפה מרבית אוכלוסייתן באזור המרכז; המעברות לא שינו מהותית את‬ ‫פריסת האוכלוסייה בין מרכז לפריפריה‪ 98 25.‬מתוך ‪ 129‬מעברות הוקמו ליד יישובים ותיקים‬ ‫ובתחומם‪ 31 .‬מעברות בלבד )‪ (24%‬הוקמו מחוץ לתחומי יישובים קיימים‪ 26‬רובן הוקמו‬ ‫בשלב האחרון של העלייה ההמונית‪ .‬ב–‪ ,1951‬לאחר שהתברר שזמניותן של המעברות הולכת‬ ‫ונמשכת ומקומן ישפיע על עיצוב המפה העתידית של ישראל‪ ,‬נוצרה זיקה בין מיקום‬ ‫‪27‬‬ ‫המעברות לפיזור האוכלוסייה‪.‬‬ ‫העולים שישבו במחנות נרתעו מלהגיע למעברות מרוחקות‪ ,‬ולכן ביקשו מקצתם להישאר‬ ‫במחנות עד שישיגו שיכון ועבודה בערים הגדולות‪ 28.‬העולים שהופנו למעברות מרוחקות‬ ‫‪.22‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫‪.24‬‬ ‫‪.25‬‬ ‫‪.26‬‬ ‫‪.27‬‬ ‫‪.28‬‬ ‫א' שרון‪ ,‬שעמד בראש אגף התכנון בשנים ‪ ,1952-1948‬כתב ש'בישראל‪ ,‬ארץ של עליה המונית‪ ,‬אין‬ ‫תהליך "פיזור האוכלוסייה" קשור בהעברה ממקום למקום‪ ,‬המלווה בהפסדים חברתיים כמו באנגליה‪:‬‬ ‫כיוון זרם העליה‪ ,‬הגובר ומתמיד‪ ,‬לשטחים חקלאיים בלתי מפותחים ולמרכזים עירונים חדשים‪ — ,‬הנו‬ ‫תפקיד קל באופן יחסי' )שרון ]לעיל הערה ‪ ,[8‬עמ' ‪.(6‬‬ ‫זמן העלייה השונה של כל קהילה יהודית הביא לפיזור דיפרנציאלי בדרכי הקליטה‪ .‬ברכוש הנטוש זכו‬ ‫בעיקר עולים ממזרח אירופה שעלו בעיצומה של מלחמת העצמאות ומיד אחריה‪ .‬עולי תימן התגוררו זמן‬ ‫רב במחנות‪ .‬עולי עיראק ורומניה היו הקבוצות הגדולות בקרב תושבי המעברות )מ' קצ'נסקי‪' ,‬המעברות'‪,‬‬ ‫בתוך‪ :‬נאור‪ ,‬עולים ומעברות ]לעיל הערה ‪ ,[5‬עמ' ‪.(74‬‬ ‫‪ 11‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪.47‬‬ ‫ד' גלעדי‪' ,‬קליטת עליה‪ ,‬עבודה וחקיקה סוציאלית — עוצמת העשייה' בתוך‪ :‬מ' אביזוהר )עורך(‪ ,‬גולדה‬ ‫— צמיחתה של מנהיגה‪ ,‬תל אביב ‪ ,1994‬עמ' ‪.315‬‬ ‫ד' גלעדי וא' גולן‪ ,‬ישראל בעשור הראשון — המערך העירוני ופריסת האוכלוסיה )יחידה ‪,(4‬‬ ‫האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬תל אביב ‪] 2001‬להלן‪ :‬גלעדי וגולן‪ ,‬ישראל[‪ ,‬עמ' ‪ .106‬חלק מאותן מעברות‪ ,‬כגון‬ ‫קריית שמונה ותל ירוחם‪ ,‬שולבו מאוחר יותר בתכנית פיזור האוכלוסייה ולימים היו לעיירות פיתוח‪.‬‬ ‫‪ 11‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪ .56‬ראו ציטוט של גיורא יוספטל במאמרו של א' ברצוקוס‪' ,‬החלומות שהיו‬ ‫לערים'‪ ,‬בתוך‪ :‬נאור‪ ,‬עולים ומעברות )לעיל הערה ‪ ,(5‬עמ' ‪.135‬‬ ‫ד' הכהן‪ ,‬עולים בסערה‪ :‬העלייה הגדולה וקליטתה בישראל ‪ ,1953-1948‬ירושלים ‪] 1994‬להלן‪ :‬הכהן‪,‬‬ ‫עולים בסערה[‪ ,‬עמ' ‪ 212‬ואילך‪.‬‬ ‫‪µ∏µ‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫או לכפרי עבודה נטו לעזוב לערים הגדולות‪ 29.‬המעברות הגדולות בשולי הערים במרכז‬ ‫הארץ‪ ,‬לא זו בלבד שלא תרמו לפיזור האוכלוסייה אלא שהיתה להן תדמית שלילית חזקה‬ ‫במיוחד‪ 30.‬גם אפשרויות התעסוקה הלכו והצטמצמו באזורים בעלי ריכוז אוכלוסייה גבוה‪.‬‬ ‫ב–‪ 1954‬אמר גיורא יוספטל על יושבי המעברות העירוניות‪' :‬הם יכלו למכור שוקולדה‬ ‫וגזוז‪ .‬כל זמן שהיה שוק שחור זה הלך‪ .‬עכשיו לא ניתן יותר הדבר‪ .‬הארץ הזו שביעה עד‬ ‫‪31‬‬ ‫צואר עם הפרנסות הקטנות של אנשים שאינם יכולים כבר ליצור שום דבר'‪.‬‬ ‫עולים רבים יצאו מהמחנות ומהמעברות למושבי עולים‪ .‬ההתיישבות‪ ,‬שסיפקה לעולים‬ ‫קורת גג ותעסוקה ותרמה לפיזור האוכלוסייה ולהגברת התפוקה החקלאית‪ ,‬שירתה גם את‬ ‫השאיפה ליצור 'יהודי חדש'‪ .‬לכמה ממנהיגי המדינה היתה אמונה עמוקה ביכולת‬ ‫הטרנספורמציה האישית והחברתית הגלומים בעבודת האדמה‪ .‬כך למשל אמר לוי אשכול‬ ‫ש'שממת הארץ טומנת בחובה פתרון לשממת האדם'‪ 32.‬בשנות 'העלייה ההמונית' )‪-1948‬‬ ‫‪ (1951‬הוקמו ‪ 257‬יישובים חקלאיים‪ ,‬ובכלל זה ‪ 140‬יישובים לעולים ובהם ‪ 46‬אלף נפש‪.‬‬ ‫תנופת ההתיישבות‪ ,‬ששיאה היה בשלהי ‪ 1949‬ובראשית ‪) 1950‬באותן שנים נוסדו ‪210‬‬ ‫יישובים‪ ,(33‬נבלמה כאשר עזבו רוב העולים את מחנות העולים ועברו למעברות‪ 34.‬התנאים‬ ‫במעברה היו קשים פחות מהתנאים במחנות העולים‪ ,‬ובד בבד הלכו והתבררו הקשיים‬ ‫במושבים החדשים‪ ,‬כגון קשיי פרנסה‪ ,‬ריחוק ובעיות ביטחון‪ .‬ב–‪ 1950‬היו אמורות לעבור‬ ‫‪35‬‬ ‫למושבי עולים ‪ 12‬אלף משפחות‪ .‬בפועל‪ 4,086 ,‬משפחות בלבד הגיעו להתיישבות החקלאית‪.‬‬ ‫‪36‬‬ ‫מחלקת ההתיישבות הקימה מושבים חדשים‪ ,‬אך לא הצליחה למצוא מתיישבים לאכלסם‪.‬‬ ‫‪.29‬‬ ‫‪.30‬‬ ‫‪.31‬‬ ‫‪.32‬‬ ‫‪.33‬‬ ‫‪.34‬‬ ‫‪.35‬‬ ‫‪.36‬‬ ‫∂∏‪µ‬‬ ‫פלזנשטיין ושחר )לעיל הערה ‪ ,(20‬עמ' ‪ ;91‬ברוצקוס‪' ,‬תכנון כלכלי'‪ ,‬עמ' ‪ ;16‬א' קמפ‪' ,‬נדידת עמים או‬ ‫הבערה הגדולה‪ :‬שליטה מדינתית והתנגדות בספר הישראלי' ]להלן‪ :‬קמפ‪' ,‬נדידה'[‪ ,‬בתוך‪ :‬ח' חבר‪ ,‬י'‬ ‫שנהב ופ' מוצפי–הלר )עורכים(‪ ,‬מזרחים בישראל‪ ,‬תל אביב ‪ ,2002‬עמ' ‪.55‬‬ ‫ג' יוספטל‪ ,‬ראש מחלקת הקליטה‪ ,‬כינה אותן 'ערי עוני' ולוי אשכול 'ערי מסכנות' )הנהלת הסוכנות‪,‬‬ ‫‪ ,13.3.1954‬ארכיון ציוני מרכזי ]להלן‪ :‬אצ"מ[ ‪ .(S100/94‬ראו גם‪ :‬ש' וורם )עורך(‪ ,‬גיורא יוספטל —‬ ‫חייו ופועלו‪ ,‬תל אביב תשכ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .141‬על אווירת המעברות בספרות היפה ראו‪ :‬ר' גובר‪ ,‬אל משואות‬ ‫לכיש‪ ,‬תל אביב תשל"ג‪ .‬תיאורים דומים הבאים מתושבי המעברה אפשר למצוא למשל ברומן שכתב סמי‬ ‫מיכאל‪ ,‬שווים ושווים יותר‪ ,‬תל אביב ‪ 1976‬ובספרו של אלי עמיר‪ ,‬תרנגול כפרות‪ ,‬תל אביב ‪.1983‬‬ ‫הנהלת הסוכנות ‪.S100/94 ,13.7.1954‬‬ ‫בתוך‪ :‬הכהן‪ ,‬הגרעין והריחיים‪ ,‬עמ' ‪ .71‬ראו גם‪ :‬קמפ‪' ,‬נדידה'‪ ,‬עמ' ‪ 45‬ואילך‪ .‬חשוב לציין שאנשי‬ ‫התנועות הקיבוציות התנגדו להתיישבות עולים מכיוון שהאמינו שרק באמצעות הכשרה מתאימה תוכל‬ ‫להתבצע אותה טרנספורמציה )ראו‪ :‬הכהן‪ ,‬עולים בסערה‪ ,‬עמ' ‪ ;138-131‬א' צור‪' ,‬הקיבוץ במבחן‬ ‫העלייה ההמונית'‪ ,‬עיונים בתקומת ישראל‪ ,(1999) 9 ,‬עמ' ‪ 319‬ואילך(‪.‬‬ ‫ח' פורת‪' ,‬היבטים גיאוגרפים–יישוביים בעת הקמת מושבי העולים בנגב‪ ,'1952-1948 ,‬בתוך‪ :‬עופר‪,‬‬ ‫בין עולים לוותיקים‪ ,‬עמ' ‪.228‬‬ ‫דוח הנהלת הסוכנות לוועד הפועל הציוני‪ ,‬מרס‪-‬אוגוסט ‪ ,1952‬אצ"מ ‪ ,M3‬עמ' ‪ ;48-47‬דוח הנהלת‬ ‫הסוכנות לוועד הפועל הציוני‪ ,‬אפריל ‪-1954‬מאי ‪ ,1955‬אצ"מ ‪ ,M9‬עמ' ‪.61‬‬ ‫יוספטל לאליאב במחלקת ההתיישבות‪ ,5.11.1950 ,‬אצ"מ ‪.S15/9604‬‬ ‫למשל מכתביו של רענן וייץ ‪ ,29.11.1950 ,8.11.1950‬אצ"מ ‪.S15/9604‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫בחודשים מרס עד אוגוסט ‪ 1952‬עברו ‪ 546‬נפש בלבד מתוך ‪ 242‬אלף המתגוררים במעברות‬ ‫ליישובים חקלאיים )‪ 1,500 .(0.2%‬איש )‪ (0.6%‬עזבו לשיכונים במרכז הארץ‪ 37.‬בקרב היושבים‬ ‫במושבי העולים החלה נטישה‪ .‬בין השנים ‪ 1948‬ל–‪ 1950‬עזבו את המושבים כ–‪ 46%‬מהמשפחות‬ ‫שבאו להתגורר בהם‪ 38.‬דוח של מחלקת ההתיישבות על מושבי העולים ציין שהיישובים‬ ‫‪40‬‬ ‫עלולים להיעשות מושבות רפאים‪ 39.‬במושבים היו בין ‪ 1,500‬ל–‪ 2,000‬יחידות דיור ריקות‪.‬‬ ‫למשבר במושבי העולים הוצעו כמה פתרונות‪ .‬הרדיקליים שבהם כללו ניסיונות לאסור‬ ‫על המתיישבים — בעזרת המשטרה — לעזוב את המושב בלי אישור‪ ,‬להקשות עליהם‬ ‫בקבלת כרטיסי מזון‪ ,‬תעסוקה ושיכון‪ 41.‬פתרון אחר היה מבצע 'מן העיר אל הכפר'‪ ,‬במסגרתו‬ ‫ניסו לשכנע פועלים עירוניים — ותיקים ועולים — לעבור לפריפריה‪ .‬למרות ההתעניינות‬ ‫‪42‬‬ ‫הרבה בתכנית‪ ,‬תוצאותיה היו מאכזבות‪.‬‬ ‫כישלונן של תכניות המעבר מהעיר לכפר והכמות הדלה של מתיישבים שסיפקו בוגרי‬ ‫התנועות החלוציות‪ 43‬הסיטו את תשומת הלב למאגר העיקרי שיוכלו לבוא ממנו מתיישבים‬ ‫‪44‬‬ ‫פוטנציאליים — יהדות צפון אפריקה‪.‬‬ ‫‪‰ÈÚÈÓ ˙ÈÎ˙‰ ≠ ߯ÙÎÏ ‰ÈÈ‡‰Óß‬‬ ‫עד ‪ 1954‬היתה יהדות צפון אפריקה‪ 45‬שותפה זוטרה במפעל 'העלייה ההמונית'‪ .‬עם הקמת‬ ‫המדינה היו יהודי צפון אפריקה ‪ 42%‬מיהודי ארצות האסלאם )ואלה היו ‪ 51%‬מכלל ‪ 700‬אלף‬ ‫העולים בשנים ‪ ,(1951-1948‬ואולם הם היו ‪ 6.8%‬בלבד מהעולים באותה תקופה‪ 46.‬הדבר‬ ‫‪.37‬‬ ‫‪.38‬‬ ‫‪.39‬‬ ‫‪.40‬‬ ‫‪.41‬‬ ‫‪.42‬‬ ‫‪.43‬‬ ‫‪.44‬‬ ‫‪.45‬‬ ‫‪.46‬‬ ‫דוח הנהלת הסוכנות לוועד הפועל הציוני‪ ,‬מרס‪-‬אוגוסט ‪ ,1952‬אצ"מ ‪.M3‬‬ ‫מ' ליסק‪ ,‬העלייה הגדולה‪ ,‬עמ' ‪ .85‬ראו דיון מפורט בתופעה זו בתוך‪ :‬קמפ‪' ,‬נדידה'‪.‬‬ ‫'על המצב בישובי עולים'‪ ,‬מזכר סודי של חיים בר–אילן‪ 30.7.1951 ,‬אצ"מ ‪.S15/9604‬‬ ‫תזכיר של מחלקת העלייה‪ ,25.1.1954 ,‬המוסד לתיאום‪ ,‬ארכיון בן–גוריון ]להלן‪ :‬אב"ג[; שנתון הממשלה‬ ‫תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪) 364‬הנתון מתייחס למצב ערב התחדשות העלייה מצפון אפריקה(‪.‬‬ ‫ראו‪ :‬קמפ‪' ,‬נדידה'‪ ,‬עמ' ‪ ;64-61‬ציטוט של אשכול בתוך‪ :‬גלעדי ושוורץ‪ ,‬ישראל‪ ,‬עמ' ‪.55‬‬ ‫גלעדי ושוורץ‪ ,‬ישראל‪ ,‬עמ' ‪ ;43-42‬ליסק‪ ,‬העלייה הגדולה‪ ,‬עמ' ‪.36‬‬ ‫ביטוי לירידת ערך ההליכה להתיישבות ולספר בקרב בוגרי תנועות הנוער אפשר לראות בדבריו של‬ ‫יזהר סמילנסקי בכינוס נוער בחולון‪' :‬מאמריקה העשירה מגיעים לישראל עשרות בלבד ]‪ ...‬אבל[ מה לנו‬ ‫לתבוע מיהדות זו עליה גדולה אם תל אביב אינה נותנת לנגב אפילו עשרות' )'ס' יזהר קורא לנוער‬ ‫להחלץ להתישבות באזור לכיש'‪ ,‬דבר‪.(3.4.1955 ,‬‬ ‫י' ברגינסקי‪ ,‬גולה במצוקתה‪ ,‬תל אביב ‪] 1978‬להלן‪ :‬ברגינסקי‪ ,‬גולה[‪ ,‬עמ' ‪.95‬‬ ‫הכוונה כאן בעיקר לתוניסיה ולמרוקו‪ .‬במצרים ובלוב‪ ,‬שלא היו נתונות לשלטון קולוניאלי‪ ,‬המצב היה‬ ‫שונה‪ .‬באלג'יריה‪ ,‬שהצרפתים ראו בה חלק מהמטרופולין‪ ,‬נראה היה שהשלטון הקולוניאלי יציב יותר‪,‬‬ ‫ויחסם של יהודי אלג'יריה‪ ,‬שהיו כולם בעלי אזרחות צרפתית‪ ,‬לעלייה לישראל‪ ,‬דומה יותר למצב‬ ‫במערב אירופה‪.‬‬ ‫לנתונים ראו‪ :‬סיקרון‪' ,‬העלייה ההמונית'‪ ,‬עמ' ‪ ;34‬ע' שמלץ‪' ,‬העלייה ההמונית מאסיה ומצפון אפריקה‪:‬‬ ‫הבטים דמוגראפים'‪ ,‬פעמים‪ ,(1989) 39 ,‬עמ' ‪.18‬‬ ‫∑∏‪µ‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫נבע הן ממדיניות הממשלה והסוכנות — אלה מיתנו את העלייה מצפון אפריקה ואף הגבילו‬ ‫אותה בשנות 'העלייה ההמונית' עד ‪ — 1951‬והן משום שבחסות השלטון הקולוניאלי לא‬ ‫סבלו היהודים ממצוקה פוליטית וכלכלית חריפה‪ .‬ב–‪ ,1951‬עם תום העלייה הגדולה מעיראק‪,‬‬ ‫היה ברור שרבבות היהודים בצפון אפריקה הם המועמדים הבאים לעלייה גדולה‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫בתכניות העלייה לשנים ‪ 1953-1952‬היה מקום מרכזי ליהודים מצפון אפריקה; הם היו יותר‬ ‫מ–‪ 30%‬מהעולים באותן שנים‪ .‬ואולם למרות האחוז הגבוה של עולים מצפון אפריקה‪,‬‬ ‫למעשה מספר העולים היה נמוך ממספר העולים משם בשנות 'העלייה ההמונית' )‪7,500‬‬ ‫ב–‪ 1952‬ו–‪ 3,500‬ב–‪ .(1953‬ייצוגם הרב בעלייה באותן שנים נבע מכך שהיו אלה שנות שפל‬ ‫בעלייה‪.‬‬ ‫המצב השתנה רק בקיץ ‪ .1954‬אז החריף המאבק לעצמאות בתוניסיה ובמרוקו‪ ,‬יציבות‬ ‫השלטון הצרפתי התערערה‪ ,‬ואִתה התערער גם מצבם של היהודים‪ .‬עקב השינויים האלה‬ ‫‪47‬‬ ‫התגברה אז מאוד העלייה לארץ‪.‬‬ ‫רבים מאלה שעסקו בהתיישבות החקלאית ובפיזור אוכלוסייה ראו בעלייה העתידה להגיע‬ ‫מצפון אפריקה הזדמנות לתקן את הטעויות של קליטת העלייה הגדולה‪ .‬שתי בעיות יכלו‬ ‫לבוא על פתרונן בבת אחת‪ :‬האבטלה והניוון החברתי במעברות במרכז הארץ; והכישלון‬ ‫בפיזור האוכלוסייה‪ .‬הדבר הצריך תכנון שיאפשר הפניה ישירה של העולים להתיישבות‬ ‫חקלאית ולאזורי פריפריה‪.‬‬ ‫הדרישה ליצור קשר ישיר ומחייב בין העולה למקום מגוריו הקבוע בספר לא היתה‬ ‫חדשה‪ .‬עוד ב–‪ ,1951‬בשל חוסר ההיענות מצד יושבי המעברות ללכת להתיישבות ומשום‬ ‫שנטשו רבים מאלה שכבר הגיעו למושבים את מקומות מגוריהם‪ ,‬דרש אליעזר ליבנה‪ ,‬אז‬ ‫חבר כנסת מטעם מפא"י‪ ,‬מדיניות קליטה ליברלית פחות‪:‬‬ ‫את העלייה חייבים לרתק לקרקע‪ .‬אם חלוציותה שופעת — בתוקף רצונה העצמאי‪ .‬אם‬ ‫חלוציותה לקויה בתוקף חובתה הלאומית‪ .‬חובה זו שישראל מטילה על אזרחיה החדשים‪,‬‬ ‫‪48‬‬ ‫אפילו היא בבחינת כפייה הינה מיצוה לאומית מוסרית מוחלטת‪.‬‬ ‫מדיניות העלייה הסלקטיבית‪ ,‬שהתקבלה רשמית בנובמבר ‪ ,1951‬קבעה שכל עולה צריך‬ ‫להתחייב לעבודה של שנתיים בחקלאות‪ 49.‬למעשה התקשו ליישם זאת; עד קיץ ‪ 1954‬נשלחו‬ ‫העולים המעטים שהגיעו לארץ בדרך כלל למעברות‪ ,‬ושם הפנימו את העמדות ואת נורמות‬ ‫‪50‬‬ ‫ההתנהגות של יושבי המעברות הוותיקים‪ ,‬וכמותם‪ ,‬הם מיעטו ללכת להתיישבות‪.‬‬ ‫‪.47‬‬ ‫‪.48‬‬ ‫‪.49‬‬ ‫‪.50‬‬ ‫∏∏‪µ‬‬ ‫על העלייה מצפון אפריקה בכלל וממרוקו בפרט ראו‪ :‬י' צור‪ ,‬קהילה קרועה‪ ,‬תל אביב ‪] 2001‬להלן‪:‬‬ ‫צור‪ ,‬קהילה[‪ ,‬פרק רביעי‪.‬‬ ‫דבר‪.9.11.1951 ,‬‬ ‫ראו‪ :‬א' פיקאר‪' ,‬ראשיתה של העלייה הסלקטיבית בשנות החמשים'‪ ,‬עיונים בתקומת ישראל‪,(1999) 9 ,‬‬ ‫עמ' ‪.377‬‬ ‫י' קורן‪ ,‬קיבוץ גלויות בהתנחלותו‪ ,‬תל אביב ‪ ,1964‬עמ' ‪.67‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫כדי להתגבר על המכשלה הציע שלמה זלמן שרגאי‪ ,‬ראש מחלקת העלייה‪ ,‬לתאם בין‬ ‫מחלקות הסוכנות השונות המטפלות בעולה )עלייה‪ ,‬קליטה‪ ,‬התיישבות( ולהתנות את העלייה‬ ‫בקליטה בפריפריה‪ .‬הוא דרש גם תכנון יסודי שיאפשר את שליחת העולים לנקודות היעד‬ ‫ללא תחנות מעבר‪ 51.‬הצעה זו הוצעה עוד לפני התגברות העלייה‪ .‬תחילה התקבלה עמדתו‬ ‫של שרגאי בספקנות )בשל מיעוט העולים(‪ ,‬ואולם משהתגברה העלייה יושמו הצעותיו‬ ‫והתכנית היתה למדיניות הקליטה הרשמית‪.‬‬ ‫מתתיהו כהנוביץ'‪ ,‬מנהל מפעל הנגב‪ ,‬הסביר בזה הלשון‪:‬‬ ‫רגילים היינו להביא עולים מהאנייה למעברה ששימשה להם כמחנה מעבר עד לסידורם‬ ‫הקבוע‪ ,‬בהתיישבות בעיר ובמושבה‪ .‬במעברות אלו שהו עולים חדשים תקופות די‬ ‫ארוכות‪ ,‬ולא תמיד הרוויחו את לחמם‪ .‬בחלקם סירבו לסידור הקבע אשר הוצע להם על‬ ‫ידי המוסדות‪ .‬בתקופה של העלייה הגדולה של מאות אלפים לשנה לא הייתה אז ברירה‬ ‫אחרת והמוסדות נאלצו לקלטם במעברות‪ .‬עתה עם צמצום העליה ניסינו שיטה חדשה‬ ‫‪52‬‬ ‫והעולים החדשים מועברים ישירות מהאנייה אל הכפר‪.‬‬ ‫בתכנית היו שלושה מרכיבים‪ (1) :‬ברירת המועמדים לעלייה על ידי נציגי מחלקות הקליטה‬ ‫וההתיישבות והפנייתם ליעדים שונים‪ ,‬בדרך כלל למושבי עולים או לעיירות פיתוח;‬ ‫)‪ (2‬העלייה תותנה בקיומו של מקום קליטה מוכן ומסודר בארץ; )‪ (3‬מנגנון יעיל יעביר את‬ ‫העולה‪ ,‬ביום הגעתו ארצה‪ ,‬ישר לבית הממתין לו במושב או בעיירה‪ .‬ללא תחנות ביניים‪.‬‬ ‫המתכננים חששו שמא ייאחזו העולים בתחנות המעבר וימאנו ללכת לפריפריה‪.‬‬ ‫מדיניות זו‪ ,‬ששמה עתיד להיות 'מהאנייה לכפר'‪ ,‬לא התמקדה ב'כפר' כמושג חקלאי‪.‬‬ ‫הכוונה היתה לפריפריה‪ ,‬על פי מדיניות 'פיזור האוכלוסייה'‪ ,‬לרבות מרכזים עירוניים‬ ‫באזורי פיתוח )לימים ייקרא שמם 'עיירות הפיתוח'(‪ .‬את הגבולות הגאוגרפיים של ה'כפר'‬ ‫הגדיר גיורא יוספטל כך‪' :‬סגרנו לגמרי את האזורים שבין נהריה בצפון ורחובות בדרום‬ ‫בפני עולים חדשים'‪ 53.‬יהודה ברגינסקי‪ ,‬שותפו לראשות מחלקת הקליטה‪ ,‬סיכם את קליטת‬ ‫עולי צפון אפריקה‪' :‬בשבילם התקנו את מה שקראנו הרכבת או האוירון קזבלנקה — מושב‬ ‫‪54‬‬ ‫או איזור פיתוח ]‪ [...‬סגרנו את הרצועה נהריה‪-‬גדרה'‪.‬‬ ‫‪.51‬‬ ‫‪.52‬‬ ‫‪.53‬‬ ‫‪.54‬‬ ‫פרוטוקול הנהלת הסוכנות‪ ,12.4.1954 ,‬אצ"מ ‪.S100/92‬‬ ‫אגרונום מ' כהנוביץ‪ ,‬מנהל מפעל הנגב‪' ,‬ההתישבות החדשה בנגב'‪ ,22.11.1954 ,‬גנזך המדינה ]להלן‪:‬‬ ‫ג"מ[‪ ,‬משרד העבודה‪ ,‬ג‪ 6161‬תיק ‪.2418/73‬‬ ‫המוסד לתיאום‪ ,18.8.1955 ,‬אצ"מ ‪.S100/511‬‬ ‫המוסד לתיאום‪ ,10.12.1956 ,‬אצ"מ ‪.S100/513‬‬ ‫‪µ∏π‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫‪‰È¯Ùȯٷ ‰ËÈϘ‰ È„ÓÓ‬‬ ‫בשנים ‪ 1956-1954‬עלו כ–‪ 75‬אלף איש ממרוקו ומתוניס‪ .‬הם היו ‪ 85%‬מהעולים באותן‬ ‫שנים‪ 55.‬בין ‪ 70%‬ל–‪ 90%‬מהם נשלחו למלא את משימת פיזור האוכלוסייה באזורי הספָר של‬ ‫המדינה‪ .‬בחודשים הראשונים לעלייה‪ ,‬מאוגוסט עד דצמבר ‪ ,1954‬נשלחו העולים ליחידות‬ ‫דיור ריקות במושבים קיימים כמו כפר אוריה ובר–גיורא בפרוזדור ירושלים‪ ,‬דישון וספסופה‬ ‫בגליל‪ ,‬תדהר ותאשור בנגב‪ 56.‬מחלקת ההתיישבות דיווחה שנקלטו כך ‪ 2,500‬משפחות‪,‬‬ ‫כעשרת אלפים נפש‪ 57.‬מראשית ‪ 1955‬הוחל בהקמת יישובים חדשים של עולי צפון אפריקה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1955‬הוקמו יישובים חדשים בתענכים ובחבל לכיש‪ .‬מרביתם יושבו בעולים חדשים‬ ‫מצפון אפריקה‪ 750 .‬משפחות הופנו לתענכים ו–‪ 1,500‬משפחות לחבל לכיש‪ 58.‬מקיץ ‪1955‬‬ ‫‪59‬‬ ‫גדל חלקם של ההולכים לעיירות פיתוח‪ ,‬ושני שלישים מהם התגוררו במבנים ארעיים‪.‬‬ ‫באותה תקופה רק ‪ 2.3%‬מהעולים נשלחו למעברות במרכז הארץ‪ 10.7% .‬מהעולים נקלטו‬ ‫אצל קרוביהם או קליטה פרטית‪ ,‬שלא באמצעות הסוכנות והממשלה‪ 60.‬בקרב אותם עולים‬ ‫‪61‬‬ ‫שנשלחו למרכז הארץ היה שיעור קטן של יוצאי צפון אפריקה‪.‬‬ ‫בעבר‪ ,‬אחת הבעיות המרכזיות של מושבי העולים ושל המעברות המרוחקות היתה שיעור‬ ‫העזיבה הגבוה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬העולים מצפון אפריקה נשלחו כמעט כולם לפריפריה —‬ ‫ונשארו שם רובם ככולם‪ .‬קשה לקבל נתונים מדויקים על שיעור העזיבה של המושבים‬ ‫בקרב העולים לאורך זמן‪ ,‬ואולם בדצמבר ‪ 1955‬דווח ששיעור הנטישה של מתיישבי 'מהאנייה‬ ‫לכפר' את יישוביהם הוא פחות מ–‪ .15%‬שיעור נמוך מהעזיבה בימי 'העלייה החלוצית'‪ 62.‬גם‬ ‫בקרב ההולכים לעיירות פיתוח נשארו כמעט כולם‪ .‬יהודה ברגינסקי הסביר שהדבר אינו‬ ‫נובע מרוח חלוצית‪ ,‬אלא מעצם הדבר שלא היה לעולים אלה מקום ללכת אליו‪' :‬העולים‬ ‫‪.55‬‬ ‫‪.56‬‬ ‫‪.57‬‬ ‫‪.58‬‬ ‫‪.59‬‬ ‫‪.60‬‬ ‫‪.61‬‬ ‫‪.62‬‬ ‫∞‪µπ‬‬ ‫‪ 11‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪.109‬‬ ‫את רשימת היישובים ואת פיזורם ראו במפה בסוף המאמר‪.‬‬ ‫דוח הנהלת הסוכנות לוועד הפועל הציוני‪ ,‬אפריל ‪-1954‬מאי ‪ ,1955‬עמ' ‪ .70‬מקורות אחרים מציינים‬ ‫מספרים נמוכים יותר )‪ 1,000-600‬משפחות(‪.‬‬ ‫הוועדה לקליטת העלייה מצפון אפריקה‪ ,‬ללא תאריך‪ ,‬אצ"מ‪ ,‬תיק ‪ 8459‬מיכל ‪.S15/151‬‬ ‫שנתון הממשלה תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪ .284‬גם כאשר שוכנו העולים במבנים ארעיים ובמחנות עבודה היה כושר‬ ‫הקליטה מוגבל והגביל במידה רבה את קצב העלייה‪ .‬בראשית ‪ 1956‬היו בצפון אפריקה ‪ 100‬אלף יהודים‬ ‫שעברו את כל שלבי המיון‪ ,‬ואולם עקב מצוקת הקליטה אפשר היה להעלות‪ ,‬עד תום אותה שנה‪ ,‬רק ‪40‬‬ ‫אלף )הנהלת הסוכנות‪ ,‬דוח על הפעולות‪ ,‬אפריל ‪-1951‬דצמבר ‪ ,1955‬מוגש לקונגרס הציוני הכ"ד‪,‬‬ ‫ירושלים תשט"ז‪ ,‬עמ' ‪.(58‬‬ ‫שנתון הממשלה‪ ,‬תשי"ז‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫יעקב כרוז‪ ,‬איש משרד החוץ‪ ,‬דיווח לשגריר ישראל בצרפת שהעולים שאינם מגיעים מצפון אפריקה‬ ‫נשלחים לשער העלייה )‪ ,7.3.1955‬ג"מ‪ ,‬משרד ראש הממשלה‪ ,‬ג‪.(3887/5558‬‬ ‫דוח על פעולות הנהלת הסוכנות‪ ,‬אפריל ‪-1951‬דצמבר ‪ ,1955‬מוגש לקונגרס הציוני הכ"ד‪ ,‬ניסן תשט"ז‪,‬‬ ‫עמ' ‪.119-118‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫יודעים שאין אנו רוצים להוציא אותם ממקומות אלו והם גם לא יכולים לצאת מפני שאין‬ ‫‪63‬‬ ‫לנו למענם דירות'‪.‬‬ ‫העלייה מצפון אפריקה בשנים ‪ 1956-1954‬אִפשרה את ביסוסם ואת הרחבתם של חמישים‬ ‫מושבים קיימים ואת הקמתם של ‪ 45‬מושבים חדשים‪ .‬שבע עיירות חדשות הוקמו בעזרת‬ ‫העולים בתכנית 'מהאנייה לכפר' ו–‪ 11‬עיירות הורחבו והתבססו‪ 64.‬בסקירה של מחלקת‬ ‫הקליטה נכתב‪:‬‬ ‫עליית השבט הצפון אפריקאי לישראל הביאה ברכה רבה לארץ ולפיתוחה ]…[ הודות‬ ‫לעלייה זו גדלה האוכלוסיה בארץ והתפשטה על פני אזורים ריקים שלא היו בהם קודם‬ ‫יהודים‪ .‬הנגב היה לאיזור יהודי במידה רבה‪ .‬צפיפות האוכלוסין היהודיים בגבולות‬ ‫‪65‬‬ ‫הארץ גדלה והתפתחה‪.‬‬ ‫את תרומתה של המדיניות 'מהאנייה לכפר' להפניית עולים לפריפריה אפשר לבחון בהשוואת‬ ‫פיזורם של עוזבי המעברות בתקופה המקבילה‪ .‬מרבית יושבי המעברות ישבו בהן כבר כמה‬ ‫שנים‪ .‬חלקם הגדול היו יוצאי אסיה )תימנים ועיראקים(‪ ,‬מיעוטם יוצאי מזרח אירופה וצפון‬ ‫אפריקה )אלה שעלו לפני ‪ .(1954‬הם הוגדרו 'משקע סוציאלי' וסירבו להצעות שונות של‬ ‫מחלקת הקליטה ללכת להתיישבות‪ .‬עם זאת הם התלוננו על אפלייתם לרעה‪ ,‬שכן העולים‬ ‫החדשים מצפון אפריקה‪ ,‬שהופנו לפריפריה‪ ,‬קיבלו בתי קבע וקיבלו סיוע במציאת תעסוקה‪.‬‬ ‫קצב בניית השיכונים לפינוי מעברות במרכז הארץ הואט במידה רבה עם תחילת מבצע‬ ‫‪66‬‬ ‫'מהאנייה לכפר'‪ ,‬ו–‪ 1,500‬יחידות דיור שנועדו לחיסול מעברות הופנו לבנייה בפריפריה‪.‬‬ ‫דרי המעברות היו אזרחי ישראל הראשונים ששילמו ברווחתם כדי לקלוט את העולים מצפון‬ ‫אפריקה‪ .‬במעברות החלו הפגנות ושביתות שבת‪ ,‬ואולם יושבי המעברות מיאנו ללכת‬ ‫לפריפריה ולקבל את התנאים שזכו להם העולים החדשים מצפון אפריקה‪ .‬מקצת העולים‬ ‫הצליחו לקבל שיכונים במרכז הארץ כמו ברמת השרון‪ 67.‬מתוך כ–‪ 7,000‬משפחות שעזבו את‬ ‫המעברות בין אפריל ‪ 1954‬למאי ‪ 78% ,1955‬שוכנו באחת משלוש הערים הגדולות או באזור‬ ‫המרכז‪ 68.‬גם גל העלייה ממזרח אירופה‪ ,‬שהגיע אחרי העולים מצפון אפריקה‪ ,‬נשלח‪ ,‬רובו‪,‬‬ ‫‪69‬‬ ‫למרכז הארץ‪.‬‬ ‫‪.63‬‬ ‫‪.64‬‬ ‫‪.65‬‬ ‫‪.66‬‬ ‫‪.67‬‬ ‫‪.68‬‬ ‫‪.69‬‬ ‫המוסד לתיאום‪ ,10.12.1956 ,‬אצ"מ ‪ .S100/513‬באותה ישיבה הסביר ברגינסקי שרבים מעולי פולין‬ ‫שנשלחו לעיירות פיתוח עזבו‪ .‬לדבריו‪' ,‬הם נפגשו עם אוכלוסייה מגזע אחר‪ ,‬ללא אנשים שלהם לכן לא‬ ‫נקלטו'‪.‬‬ ‫שנתון הממשלה תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪.284‬‬ ‫‪ 11‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪.139‬‬ ‫דברי יוספטל בהנהלת הסוכנות‪ ,29.8.1954 ,‬אצ"מ ‪.S100/95‬‬ ‫‪ 11‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪.131‬‬ ‫דוח הנהלת הסוכנות לוועד הפועל‪ ,‬אפריל ‪-1954‬מאי ‪ ,1955‬אצ"מ ‪ ,9M‬עמ' ‪.63‬‬ ‫ראו ד' הכהן‪' ,‬מדיניות העלייה בעשור הראשון למדינה'‪ ,‬בתוך‪ :‬ד' הכהן )עורכת(‪ ,‬קיבוץ גלויות‪,‬‬ ‫ירושלים ‪ ,1998‬עמ' ‪ ;313-312‬וראו‪ :‬טקסט להערות ‪.127-122‬‬ ‫‪µπ±‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫תרומתם של יהודי צפון אפריקה לפיזור האוכלוסייה מתבררת מבדיקת ייצוגם בקרב‬ ‫יושבי הפריפריה‪.‬‬ ‫∞∑‬ ‫‪®±π∂±© ˙¯Á‡ ˙ˆ·˜ ˙ÓÂÚÏ ÁÂ˙ÈÙ ˙¯ÈÈÚ·Â ‰È¯Ùȯٷ ‰˜È¯Ù‡ ÔÂÙˆ ÈÏÂÚ Ï˘ ̂ˆÈÈ‬‬ ‫אחוז מהקבוצה‬ ‫ייצוג‬ ‫ייצוג‬ ‫ייצוג‬ ‫שיעור‬ ‫שהתגורר‬ ‫הקבוצה הקבוצה הקבוצה הקבוצה‬ ‫במחוז במחוזות הצפון‬ ‫במחוז‬ ‫בכלל ילידי במחוז‬ ‫והדרום‬ ‫תל אביב‬ ‫דרום‬ ‫חוץ–לארץ צפון‬ ‫)באחוזים( )באחוזים( )באחוזים( )באחוזים(‬ ‫כלל ילידי‬ ‫חוץ–לארץ‬ ‫ייצוג בעיירות‬ ‫פיתוח לעומת‬ ‫הייצוג‬ ‫באוכלוסייה‬ ‫)באחוזים(‬ ‫‪18.5‬‬ ‫ילידי צפון‬ ‫‪71‬‬ ‫אפריקה‬ ‫‪13‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪3.1‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪2.5‬‬ ‫ילידי רומניה‬ ‫‪13‬‬ ‫‪11.4‬‬ ‫‪10.7‬‬ ‫‪10.7‬‬ ‫‪18.5‬‬ ‫‪0.92‬‬ ‫ילידי עיראק‬ ‫‪10.3‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪14.9‬‬ ‫‪1.2‬‬ ‫ילידי פולין‬ ‫וברית המועצות‬ ‫שעלו אחרי‬ ‫‪1948‬‬ ‫‪12.9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪11.7‬‬ ‫‪0.4‬‬ ‫שיעורם של עולי צפון אפריקה בפריפריה הוסיף לגדול בשנות השישים והשבעים‪ ,‬והעולים‬ ‫ב'מבצע יכין'‪ ,‬גל העלייה האחרון ממרוקו‪ ,‬בשנים ‪ ,1964-1961‬נקלטו גם הם בעיירות‬ ‫פיתוח‪ .‬על פי נתוני מפקד ‪ 1983‬התגוררו בעיירות פיתוח בפריפריה ‪ 43.1%‬מעולי צפון‬ ‫‪72‬‬ ‫אפריקה‪ ,‬לעומת ‪ 13.7%‬מעולי אסיה ו–‪ 14.1%‬מעולי אירופה‪.‬‬ ‫‪ .70‬הטבלה‪ ,‬למעט העמודה האחרונה‪ ,‬מבוססת על‪ :‬פרסומי מפקד האוכלוסין והדיור ‪ ,8 ,1961‬הלשכה‬ ‫המרכזית לסטטיסטיקה‪ ,‬ירושלים ‪ ,1962‬לוח ‪ ,22‬עמ' ‪ .113-110‬העמודה האחרונה מבוססת על‪Spilerman :‬‬ ‫‪and Habib, ‘Development Towns in Israel’, p. 788‬‬ ‫‪ .71‬קטגוריה זו מורכבת מילידי אלג'יריה )‪ ,(5%‬טוניסיה )‪ (21.4%‬ומרוקו )‪.(73.6%‬‬ ‫‪ .72‬אלמלך ואפשטיין‪' ,‬הגירה ושיכון'‪ ,‬עמ' ‪.255‬‬ ‫≤‪µπ‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫‪ø‰È¯ÙȯÙÏ ‰˜È¯Ù‡ ÔÂÙˆ ÈÏÂÚ ÂÓȇ˙‰ Ú„Ó‬‬ ‫מדיניות הקליטה החדשה‪' ,‬מהאנייה לכפר'‪ ,‬ענתה בעיקר על הצורך של המדינה בייצור חקלאי‬ ‫ובפיזור אוכלוסייה‪ .‬לכאורה‪ ,‬התכנית לא נוסחה במיוחד לקבוצת עולים מסוימת‪ .‬החלתה על‬ ‫עולי צפון אפריקה דווקא‪ ,‬בשנים ‪ ,1956-1954‬נבעה כביכול ממועד עלייתם‪ .‬בזמן העלייה‬ ‫הגדולה‪ ,‬בשנים ‪ ,1951-1948‬הביא הלחץ הגדול להפניית העולים למקומות קליטה זמניים‬ ‫)מחנות ומעברות(‪ .‬את המסקנות והלקחים משיטת קליטה זו יישמו בקליטה של גל העלייה‬ ‫הגדול הבא — העלייה מצפון אפריקה‪ ,‬ובעת שהוחלט לשנות את מדיניות הקליטה היו יהודי‬ ‫מרוקו ותוניסיה רוב רובו של גל העלייה; ומדיניות הקליטה לא נבנתה במיוחד בשבילם‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬אפשר לראות בעיתוי של יישום המדיניות החדשה‪ ,‬ובייחוד בהצלחתה‪ ,‬משהו‬ ‫הקשור ליהודי צפון אפריקה עצמם שאיננו מקרי‪ .‬עוד בראשית ההתיישבות היהודית בארץ‬ ‫ישראל נתפסו יהודים מארצות האסלאם כמי שיוכלו למלא משימות של התיישבות ועבודה‬ ‫חקלאית שהעולים מאירופה מתקשים בהן‪ .‬התופעה הידועה ביותר היתה העלאתם של כ–‪1,200‬‬ ‫מיהודי תימן בידי שמואל יבנאלי ב–‪ 1911‬כדי לסייע ב'כיבוש העבודה'‪ 73.‬גם בעת 'העלייה‬ ‫ההמונית' ובעת הניסיונות להקים מושבי עולים‪ ,‬היה מי שקישר בין עולים מארצות האסלאם‬ ‫לעבודה חלקאית 'פרימיטיבית'‪ .‬כך למשל כתב ביומנו יוסף ויץ‪ ,‬איש הקרן הקיימת‪' :‬נוכחתי‬ ‫כי ההרים ימצאו את תיקונם בישוב צפוף של יהודים פשוטים‪ ,‬עובדי אדמה ]‪ [...‬החקלאים‬ ‫המודרנים שלנו הסוגדים למכונה — לא יצלחו לכך ]‪ [...‬את כיבוש השממה ותחיית האדמה‬ ‫‪74‬‬ ‫יבצעו‪ ,‬כנראה‪ ,‬יהודי תימן עירק ומרוקו'‪.‬‬ ‫לא כל העולים מארצות האסלאם התאימו להתיישבות חקלאית; עולים שבאו ממחוזות‬ ‫כפריים‪ ,‬כגון התימנים והכורדים‪ ,‬התאימו יותר מאחרים‪ .‬בצפון אפריקה החלה האוכלוסייה‬ ‫היהודית‪ ,‬מראשית השלטון הקולוניאלי‪ ,‬לעזוב את הערים ולהתיישב באזורי הכפר‪ .‬בשל כך‬ ‫נתפסו יהודי צפון אפריקה באופן שלילי‪ 75.‬במרוקו למשל חיו ב–‪ 70% 1951‬מהיהודים בקהילות‬ ‫עירוניות גדולות‪ 76,‬ובתוניסיה חיו ‪ 65%‬מהיהודים בעיר אחת — תוניס‪ 77.‬ואולם כ–‪ 40‬אלף‬ ‫מיהודי מרוקו )מתוך ‪ 240‬אלף( היו מפוזרים בעשרות כפרים‪ 78,‬בתוניס חיו כ–‪ 15‬אלף‬ ‫‪79‬‬ ‫יהודים )מתוך כ–‪ 100‬אלף( בכפרים‪ ,‬בעיקר בדרום המדינה‪.‬‬ ‫‪ .73‬ראו למשל‪ :‬נ' דרויאן‪ ,‬באין מרבד קסמים‪ ,‬ירושלים תשמ"ב; ניתוח סוציולוגי ביקורתי ראו‪G. :‬‬ ‫‪Shafir, ‘The Meeting of Eastern Europe and Yemen: “idealistic workers” and “natural‬‬ ‫‪workers” in Early Zionist settlements in Palestine’, Ethnic and Racial Studies, 13, 2‬‬ ‫)‪(April 1990‬‬ ‫‪.74‬‬ ‫‪.75‬‬ ‫‪.76‬‬ ‫‪.77‬‬ ‫‪.78‬‬ ‫‪.79‬‬ ‫ת' שגב‪ — 1949 ,‬הישראלים הראשונים‪ ,‬ירושלים ‪ ,1984‬עמ' ‪ .170‬מצטט שם את יומן וייץ מ–‪.7/7/1950‬‬ ‫ראו‪ :‬ר' בר–יוסף‪' ,‬המרוקאים — רקע הבעייה'‪ ,‬מולד‪ ,‬יז )תשי"ט(‪ ,‬עמ' ‪.251-247‬‬ ‫צור‪ ,‬קהילה‪ ,‬עמ' ‪.30‬‬ ‫נ' שוראקי‪ ,‬קורות היהודים בצפון אפריקה‪ ,‬תל אביב ‪ ,1975‬עמ' ‪.187‬‬ ‫חיים שיבא‪ ,‬מנכ"ל משרד הבריאות‪ ,‬העריך שמדובר ב–‪ 120‬עד ‪ 130‬כפרים‪ .‬ראו‪' :‬דו"ח על ביקורי בצפון‬ ‫אפריקה'‪ ,‬בלי תאריך‪ ,‬אך כנראה מקיץ ‪ ,1954‬ג"מ‪ ,‬משרד ראש הממשלה ג‪.534/5388‬‬ ‫ראו למשל‪ :‬דוח של ד"ר רף על ביקורו במרוקו ובתוניס‪ ,22.11.1951 ,‬אצ"מ ‪.S6/6161‬‬ ‫≥‪µπ‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫באידאולוגיה הציונית היו עבודת האדמה וחיי הכפר ערכים נשגבים‪ .‬ניתוקם של היהודים‬ ‫מעבודת אדמה ומחיי הכפר נתפס כאחת הבעיות של הקיום היהודי בגולה‪ ,‬ועל כן היתה‬ ‫החקלאות היהודית בארץ ישראל סמל להצלחה ולשינוי שחולל המפעל הציוני‪ .‬עצם הידיעה‬ ‫שיש בתפוצות יהודים כפריים‪ ,‬עובדי אדמה‪ ,‬הסעירה את דמיונם של שליחי עלייה‪ .‬כך‬ ‫למשל צוטט יהודה גרינקר‪ ,‬שליח תנועת המושבים במרוקו‪ ,‬מכריז בשמחה‪' :‬מצאתי עובדי‬ ‫אדמה יהודיים'‪ 80.‬אף שהכפריים היו הקבוצה המרוחקת ביותר מהתרבות האירופית ונקודות‬ ‫המגע שלהם עם המודרניזציה וערכי התרבות הצרפתית היו מעטות‪ ,‬שליחי עלייה האמונים‬ ‫‪81‬‬ ‫על האתוס הציוני‪ ,‬ראו אותם בחיוב‪.‬‬ ‫לאמתו של דבר‪ ,‬מרבית היהודים הכפריים לא היו חקלאים‪ .‬הם היו בדרך כלל בעלי‬ ‫המלאכה של הכפר‪ 82.‬ואולם בעצם היותם כפריים ראו יתרון‪ .‬ברגינסקי הסביר ש'חשוב היה‬ ‫שהם גרו בכפרים‪ ,‬רגילים לטבע‪ ,‬לא הצטופפו בבתי קומות; ובארץ היה יסוד לחשוב שלא‬ ‫‪83‬‬ ‫ירוצו העירה'‪.‬‬ ‫עוד לפני החלת מדיניות 'מהאוניה לכפר' עלה עניין התאמתם של יהודי צפון אפריקה‬ ‫הכפריים להתיישבות חקלאית‪ .‬ישראל עמיר‪ ,‬איש משרד הביטחון‪ ,‬סייר במרוקו‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן הסביר מדוע יש להעלות את הכפריים ולהעבירם להתיישבות בארץ‪' :‬הם מוכנים לעבודה‬ ‫ורוצים חקלאות‪ ,‬יודעים להסתפק במועט‪ ,‬דוגלים בשטה של ריבוי ילדים ובטיפול והדרכה‬ ‫נכונים יהפכו תוך זמן קצר לאלמנט חיובי'‪ 84.‬בקיץ ‪ ,1954‬כדי לשכנע את חברי הנהלת‬ ‫הסוכנות בהעלאתם של יהודי צפון אפריקה‪ ,‬הסביר שרגאי את הצורך של המדינה בעולים‬ ‫מצפון אפריקה‪' :‬עלינו לדעת גם שהארץ משוועת לעליה כדי ליישב את הגבולות ולמנוע‬ ‫הסתננות והתפרצות לישובים היהודים ]‪ [...‬העולים מסוגלים לילך להתיישבות‪ .‬האנשים‬ ‫מהרי האטלס ומדרום תוניסיה שאיפתם ומגמתם חיי הכפר'‪ 85.‬יהודה ברגינסקי התרשם‬ ‫שיהודי הכפרים 'יטו יותר מאחרים‪ ,‬לקיים את מצות פ י ז ו ר ה א ו כ ל ו ס י י ה ]ההדגשה‬ ‫במקור['‪ 86.‬יהודה גרינקר דיווח שיושבי הרי האטלס 'מהווים החומר האנושי הטוב והמתאים‬ ‫ביותר להתיישבות ]‪ [...‬אפשר ליישבם בהר‪ ,‬בנגב ובכל מקום בארץ'‪ 87.‬הנרי בליטי‪ ,‬יושב‬ ‫‪.80‬‬ ‫‪.81‬‬ ‫‪.82‬‬ ‫‪.83‬‬ ‫‪.84‬‬ ‫‪.85‬‬ ‫‪.86‬‬ ‫‪.87‬‬ ‫‪µπ¥‬‬ ‫ש' טבת‪' ,‬אנשי האדון גרינקר'‪ ,‬הארץ‪.11.3.1955 ,‬‬ ‫המוסד לתיאום‪ ,7.2.1955 ,‬ג"מ‪ ,‬משרד ראש הממשלה ג‪.534/5388‬‬ ‫רק ‪ 4%‬מהמפרנסים היהודים במרוקו‪ ,‬התפרנסו מחקלאות בעוד שיעור הכפריים היה ‪) 30%‬צור‪ ,‬קהילה‪,‬‬ ‫עמ' ‪.(37‬‬ ‫ברגינסקי‪ ,‬גולה‪ ,‬עמ' ‪.47‬‬ ‫ישראל עמיר אל ממלא מקום מנכ"ל משרד הביטחון‪ ,15.3.1953 ,‬אצ"מ ‪ .S6/6239‬ראו גם‪ :‬דברי בן–‬ ‫גוריון במוסד לתיאום‪ ,11.7.1951 ,‬ג"מ ג‪ ;3029/3‬דוח של שיבא על ביקורו בצפון אפריקה‪ ,‬אוקטובר‬ ‫‪ ,1952‬אצ"מ ‪ ;S6/6008‬שרגאי לויץ ‪ ,12.1.1954‬אצ"מ‪ ,‬תיק ‪ 8459‬מיכל ‪.S15/151‬‬ ‫ש"ז שרגאי‪ ,‬תזכיר על עליית הצלה מצפון אפריקה מרוקו ותוניסיה‪ ,‬אוגוסט ‪.1954‬‬ ‫ברגינסקי‪ ,‬גולה‪ ,‬עמ' ‪.73‬‬ ‫י' גרינקר‪ ,‬עלייתם של יהודי האטלס‪ ,‬תל אביב תשל"ג‪ ,‬עמ' ‪.26‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫ראש הפדרציה הציונית בתוניסיה‪ ,‬הבהיר שיהודי צפון אפריקה יוכלו לשמש פרולטריון של‬ ‫‪88‬‬ ‫ישראל בהפרחת הנגב‪.‬‬ ‫תוויות אלה שהוצמדו ליהודי צפון אפריקה לא היו שליליות בעיני האומרים אותם‪ .‬בשל‬ ‫היוקרה שהתגלמה בספָר‪ ,‬בעבודת הכפיים ובהליכה לחקלאות היה בהן משום שבח ליהודי‬ ‫צפון אפריקה‪ ,‬והדבר עמד בניגוד לרושם שנוצר עליהם בראשית ימי המדינה‪.‬‬ ‫אמירות דומות‪ ,‬שהקשרם כאמור היה חיובי‪ ,‬נשמעו לעתים קרובות לאחר שהחל יישומה‬ ‫של מדיניות הקליטה החדשה עקב ההצלחה בהפנייתם של יהודי צפון אפריקה לפריפריה‬ ‫והישארותם שם‪ .‬שרגאי ציין ש'חוץ מהעולים מצפון אפריקה‪ ,‬אף אחד לא הולך לגליל‪,‬‬ ‫לנגב ולישובי הספר'‪ 89.‬ברגינסקי אמר על עולי מרוקו ש'הם הולכים להתיישבות ואנו — לא‬ ‫]‪ [...‬אותו מליון וחצי יהודים שבארץ אינם הולכים להתיישבות‪ .‬אפילו אותם אנשים שגרים‬ ‫שנים במעברות אינם הולכים ]‪ [...‬אנו זקוקים להם יותר מאשר הם זקוקים לנו'‪ 90.‬בן–גוריון‬ ‫חשש שאם תיפסק העלייה מצפון אפריקה‪ ,‬לא יהיה מי שיישב את הארץ‪ 91.‬לוי אשכול‬ ‫הדגיש לא רק את נכונותם של הכפריים מצפון אפריקה להתיישב בפריפריה ולהישאר בה‪,‬‬ ‫אלא גם את כושר עבודתם‪' :‬אנשי הכפרים יכולים לעמוד בעבודת טוריה והם שמוציאים‬ ‫‪92‬‬ ‫נורמות של עבודה בקק"ל'‪.‬‬ ‫הרקע הכפרי של יהודי צפון אפריקה הוצג כהסבר להפנייתם לפריפריה‪ .‬אולם היה מי‬ ‫שראה בנתוני הרקע ובעיסוקים של חלק הארי של יהודי צפון אפריקה מכשול להשתלבות‬ ‫בארץ‪ .‬במקרה זה הוצגה ההפניה לפריפריה בצורך בחינוך העולים ובהתאמתם למערכת‬ ‫הערכים והנורמות של החברה הישראלית‪ .‬כך‪ ,‬בדוח של מחלקת הקליטה הוסבר שההעברה‬ ‫למושבים ולערי פיתוח נבעה לא רק מהחשיבות הביטחונית והכלכלית שהמדינה מייחסת‬ ‫לפיתוח הספָר‪ ,‬אלא גם משום ש'העולים מצפון אפריקה עסקו בארצות מוצאם ברוכלות‬ ‫ומסחר זעיר‪ .‬הם לא קיבלו הכשרה לחיים בארץ ואם הם יימצאו בסביבות הערים הם יחפשו‬ ‫‪93‬‬ ‫את כל הדרכים לחזור למקצוע אליו הורגלו‪ .‬בהתיישבות וערי פיתוח דבר זה הנו מן הנמנע'‪.‬‬ ‫ההסבר האחרון‪ ,‬על רוכלים ועל מסחר זעיר‪ ,‬אינו עולה בקנה אחד עם ההסברים האחרים‪,‬‬ ‫על התאמתם של הכפריים לחקלאות‪ .‬סתירה זו נובעת אולי מהשינוי בהרכב העלייה עם‬ ‫השנים‪ .‬בתחילה גדול היה חלקם של הכפריים בקרב העולים‪ ,‬והתאמתם לפריפריה הוסברה‬ ‫בתכונות שיש להם‪ .‬כאשר השתנה הרכב העלייה והלך וגדל שיעורם של העירוניים‪ ,‬לא‬ ‫בטל הצורך בשליחת עולים לפריפריה‪ ,‬והתאמתם של עולי צפון אפריקה הוסברה בתכונות‬ ‫שאין להם‪ .‬על כל פנים‪ ,‬יהודי צפון אפריקה הופנו למושבים או לעיירות פיתוח אם בגלל‬ ‫‪.88‬‬ ‫‪.89‬‬ ‫‪.90‬‬ ‫‪.91‬‬ ‫‪.92‬‬ ‫‪.93‬‬ ‫מושב הוועד הפועל הציוני‪ 31-23 ,‬באוגוסט ‪ ,1955‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪ 41‬ואילך‪.‬‬ ‫המוסד לתיאום‪.7.2.1955 ,‬‬ ‫הנהלת הסוכנות‪ ,18.1.1955 ,‬אצ"מ ‪.S100/97‬‬ ‫ישיבה משותפת של הממשלה והנהלת הסוכנות ‪ ,4.12.1955‬ג"מ‪ ,‬משרד ראש הממשלה ג‪.14/3029‬‬ ‫המוסד לתיאום‪ ,10.12.1956 ,‬אצ"מ ‪.S100/513‬‬ ‫דוח על פעולות הנהלת הסוכנות לקונגרס הכ"ד‪ ,‬ניסן תשט"ז ‪ ,1956‬עמ' ‪.118-117‬‬ ‫‪µπµ‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫רקעם הכפרי ואם בגלל נטייתם למשלחי יד עירוניים מסורתיים‪ ,‬נטייה שלילית בעיני‬ ‫הממסד הקולט‪.‬‬ ‫התולים את ההסבר להפניית העולים מצפון אפריקה לפריפריה אך ורק במועד עלייתם‬ ‫ייווכחו שמדיניות הקליטה השתנתה לחלוטין בשנים ‪ 1956‬וב–‪ ,1957‬אז עלו ארצה יהודים‬ ‫ממזרח אירופה‪ .‬בתכנית הקליטה לתשי"ז הוחלט שלא להתעקש על המשך מדיניות פיזור‬ ‫העולים‪ 94,‬ונאמר במפורש שהקליטה בפריפריה אינה מתאימה לעולים ממזרח אירופה‪ 95.‬גם‬ ‫לאחר שהוגמשה מדיניות הקליטה היה שוני בין קליטתם של העולים מצפון אפריקה לקליטתם‬ ‫של העולים ממזרח אירופה‪ .‬מאוקטובר ‪ 1956‬עד אפריל ‪ 1959‬נשלחו לעיירות פיתוח ‪67%‬‬ ‫מעולי צפון אפריקה‪ 55% ,‬מעולי מצרים‪ 46% ,‬מעולי רומניה‪ 37% ,‬מעולי פולין ו–‪30%‬‬ ‫מעולי הונגריה‪ .‬פילוח האוכלוסייה שנשלחה אל יישובי רצועת החוף מראה תמונה הפוכה‪:‬‬ ‫פחות מ–‪ 9%‬מקרב העולים מצפון אפריקה נשלחו לשם לעומת כמעט ‪ 30%‬מן העולים‬ ‫‪96‬‬ ‫מהונגריה‪.‬‬ ‫הפסקת שליחת כל העולים לפריפריה עם תחילת העלייה ממזרח אירופה לא היתה מקרית‬ ‫או תוצאה של 'שוק חופשי' בבחירת יעד המגורים‪ .‬זו היתה החלטה מכוונת‪ .‬בסקירה של‬ ‫מחלקת הקליטה נכתב ש'עם פתיחת שערי היציאה בכמה ארצות אירופה ומצרים חל שינוי‬ ‫מהותי במבנה העלייה שחייב פתיחת אזור רצועת החוף שהיה סגור שנים אחדות בפני‬ ‫‪97‬‬ ‫העלייה החדשה'‪.‬‬ ‫‪.94‬‬ ‫‪.95‬‬ ‫‪.96‬‬ ‫‪.97‬‬ ‫∂‪µπ‬‬ ‫ראו למשל פרוטוקול הנהלת הסוכנות‪ ,19.9.1956 ,‬אצ"מ ‪.S100/109‬‬ ‫ברגינסקי הסביר‪' :‬אנו לא עושים אפליה ברורה בין עולה לעולה‪ ,‬אבל נגיד במילים פשוטות‪ :‬אינני יכול‬ ‫לשלוח כרגע פולני לפחון מפני שזה תיכף משפיע על מצב העליה מפולין' )פרוטוקול הנהלת הסוכנות‪,‬‬ ‫‪ ,19.11.1956‬אצ"מ ‪ .(S100/110‬אמירות דומות ראו למשל במוסד לתיאום‪ ,10.12.1956 ,‬אצ"מ ‪;S100/513‬‬ ‫יומן בן–גוריון‪ ,22.12.1956 ,‬אב"ג; המוסד לתיאום‪ ,20.1.1958 ,‬ואצ"מ ‪.S100/513‬‬ ‫‪ 11‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪ 335‬לוח ‪ .7‬נתונים דומים ראו גם סקירה של שר העבודה‪ ,‬מרדכי נמיר‪ ,‬לראש‬ ‫הממשלה‪ ;18.8.1957 ,‬דוח שנתי על קליטת העלייה ופיזורה‪ ,‬ינואר‪-‬דצמבר ‪ ,1957‬ג"מ‪ ,‬משרד ראש‬ ‫הממשלה‪ ,‬ג‪ .3901/5558‬הקטגוריה 'רצועת החוף' כללה רק את אלה שמחלקת הקליטה הפנתה לשם‪.‬‬ ‫אלה שהגיעו לרצועת החוף בעזרת קרוביהם היו בקטגוריה נפרדת‪ 25% .‬מעולי הונגריה ו–‪ 23%‬מעולי‬ ‫פולין הלכו לקרובים )בדרך כלל במרכז(‪ .‬מקרב עולי צפון אפריקה הלכו רק ‪ 12%‬לקרובים‪ .‬מקרב‬ ‫ההולכים לקרובים היו רבים שפנו למחלקת הקליטה לאחר זמן קצר וביקשו סיוע בשיכון‪ .‬גם הם נשארו‬ ‫במרכז הארץ‪ .‬מקרב עולי מזרח אירופה שהופנו לעיירות פיתוח היה שיעור גדול של עזיבה‪ .‬לעתים‬ ‫קרובות קיבלו העוזבים את עזרת הסוכנות לשיכון במרכז הארץ )‪ 11‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪(186-181‬‬ ‫'עובדות ומספרים בקליטת עליה ‪ ,'1.10.1956-1.9.1957‬סקירה של מחלקת הקליטה‪ ,‬ג"מ‪ ,‬משרד ראש‬ ‫הממשלה‪ ,‬ג‪ .3901/5558‬סקירה זו מציגה את עולי מצרים כמי שמוקמו עם עולי מזרח אירופה‪ ,‬אבל הם‬ ‫היו כאמור קבוצת ביניים‪.‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫‪ÌÈÏÂÚ‰ Ï˘ Ì˙ÈÈÙ‰ ÍÈω˙ ≠ ß˙ÈÒ¯٠‰È˯˜Â¯ÂÈ·ß‬‬ ‫תהליך הפנייתם של העולים מצפון אפריקה לפריפריה החל עוד בארץ המוצא‪ .‬בעבר חששו‬ ‫שליחי העלייה לספר על הקשיים בארץ‪ ,‬ייפו את המציאות וכדי לשכנע את קהל שומעיהם‬ ‫לעלות אפילו הבטיחו הבטחות שווא‪ ,‬ואילו בשנים ‪ 1956-1954‬היה המצב הפוך; הביקוש‬ ‫לעלייה היה גדול‪ ,‬וההיצע שלה‪ ,‬שהוגבל עקב הקליטה המתוכננת‪ ,‬היה קטן‪ .‬הדבר העלה‬ ‫את 'מחירה' של העלייה או את גודל ההתחייבות שנתנו העולים בתמורה להעלאתם‪ .‬העוסקים‬ ‫בקליטה הבינו שבתנאי לחץ ואי–ודאות אפשר‪ ,‬תמורת הבטחה לאפשר עלייה ארצה‪ ,‬לחלץ‬ ‫מהעולים הפוטנציאליים התחייבויות‪ ,‬שספק אם יסכימו לתת כמותן לאחר שהם כבר יהיו‬ ‫בארץ‪ .‬על כן הבהיר יוספטל שיש להקפיד שעוד בארץ המוצא יתחייבו העולים ללכת‬ ‫לפריפריה‪' :‬כבר בחוץ לארץ מודיעים לו שהוא הולך להתיישבות‪ ,‬ושם הוא אומר‪ :‬מה‬ ‫‪98‬‬ ‫שאתם קובעים אני עושה‪ ,‬כי הוא רוצה לעלות'‪.‬‬ ‫צוותי מיון‪ ,‬ובהם נציגי מחלקות הקליטה‪ ,‬ההתיישבות והעלייה‪ ,‬נשלחו למרוקו ולתוניסיה‪.‬‬ ‫הם עברו בכפרים קטנים ובערי השדה וקיימו ימי קבלה בערים המרכזיות שישבו בהן‪.‬‬ ‫צוותים אלו פעלו במשך שנה וחצי במרוקו ויותר משנתיים בתוניס‪ ,‬ופיקחו על הרכב‬ ‫העלייה; הם בחנו את גודל המשפחה ואת מספר המפרנסים בה‪ ,‬ולפי זה החליטו אם‪ ,‬לאחר‬ ‫אישור רפואי‪ ,‬להעניק לה אשרת עלייה‪ ,‬ואם להפנותה למושב או לעיירת פיתוח‪ .‬אבן‬ ‫הבוחן העיקרית שצוות המיון קבע לפיה את אישורה או את פסילתה של משפחה היה‬ ‫‪99‬‬ ‫הכשירות לעבודה פיזית קשה‪.‬‬ ‫עניין הפנייתם של העולים לפריפריה הודגש שוב ושוב‪ .‬שליחי עלייה התבקשו לפרסם‬ ‫היטב את התקנה המחייבת את כל העולים ללכת לאזורי פריפריה ולהודיע שלא תינתן כל‬ ‫עזרה לאלה שילכו לערים‪ 100.‬העולים התבקשו לאשר בחתימתם שהם יודעים שהם יופנו‬ ‫להתיישבות‪ 101.‬למרות הסברים אלו הניח גיורא יוספטל שהעולים אינם מודעים לגמרי‬ ‫למשמעות חיי הפריפריה‪' :‬אפילו שאנחנו מספרים זאת טוב מאד‪ ,‬מי יודע מה מזה נתפס על‬ ‫‪102‬‬ ‫ידם ומה הם מבינים'‪.‬‬ ‫לאחר שאישרו צוותי המיון משפחה לעלייה‪ ,‬הוזמנה המשפחה למחנה העלייה‪ ,‬ולאחר‬ ‫המתנה‪ ,‬שעם הזמן הלכה והתארכה עקב מצוקת הקליטה‪ ,‬הפליגה למרסיי ומשם‪ ,‬כעבור‬ ‫כמה ימים‪ ,‬לארץ‪ .‬גם באנייה ארצה היה צוות מיון‪ .‬מטרתו של הצוות הזה היתה לשמר את‬ ‫המיון הראשוני‪ ,‬ואולם במקרים מסוימים הוא שינה החלטות‪.‬‬ ‫לעתים היו בקרב העולים גם יהודים שעלו בעבר‪ ,‬ירדו למרוקו והחליטו לעלות שוב‪.‬‬ ‫‪.98‬‬ ‫‪.99‬‬ ‫‪.100‬‬ ‫‪.101‬‬ ‫‪.102‬‬ ‫המוסד לתיאום‪ ,7.2.1955 ,‬ג"מ‪ ,‬משרד ראש הממשלה ג‪.534/5388‬‬ ‫א' אורן‪' ,‬חזק‪ ,‬באמת חזק!‪ ,'...‬דבר‪.30.12.1955 ,‬‬ ‫שרגאי למחלקת העלייה בפריז‪ ,29.7.1954 ,‬מצטט מכתב של יוספטל מ–‪ ,21.7.1954‬אצ"מ ‪.S42/253‬‬ ‫שרגאי לדובדבני‪ ,6.8.1954 ,‬אצ"מ ‪.S42/253‬‬ ‫פרוטוקול הנהלת הסוכנות‪ ,18.1.1955 ,‬אצ"מ ‪.S100/97‬‬ ‫∑‪µπ‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫אלה הכירו טוב יותר את ישראל‪ ,‬והעולים נועצו בהם לאחר ששובצו ליעדם‪ .‬עיתונאי‬ ‫שנלווה לאחת ההפלגות תיאר זאת כך‪' :‬כל יורד–חוזר מעמיד פנים של מומחה גדול בבעיות‬ ‫ישראל‪ ,‬ועולה תמים‪ ,‬שעומד ללכת לבאר שבע‪ ,‬ישאל את ה"מומחה"‪" :‬אתה מכיר את‬ ‫המקום? איך שם?" וישמע "הסבר" מחשיך עיניים‪ ,‬ירוץ אל צוות המיון וירצה למקום אחר'‪.‬‬ ‫בשל כך הזהירו אנשי צוות המיון ביורדים החוזרים 'לא ללמד את העולים פרק בגיאוגרפיה‬ ‫‪103‬‬ ‫של ישראל'‪.‬‬ ‫עם ההגעה לנמל עלה הצורך למנוע מן העולים את יכולת בחירת מקום המגורים‪ .‬כך‬ ‫למשל מנעו קרובי משפחה מלפגוש את העולים ברדתם מהאנייה‪ ,‬פן ישפיעו אלה על‬ ‫‪104‬‬ ‫העולים החדשים לבחור ללכת למעברות ולא לפריפריה‪.‬‬ ‫כשהציג גיורא יוספטל לפני חברי מליאת הנהלת הסוכנות את ההצלחה הרבה ביישום‬ ‫מדיניות הקליטה החדשה הוא הזכיר את חוסר השליטה ואת חוסר המודעות של העולים‬ ‫כאחת הסיבות להצלחה‪:‬‬ ‫אין לנו רושם כי האיש הממוצע יודע מה עושים יהודים‪ .‬הוא עולה על אנייה‪ ,‬בה נעשה‬ ‫מיון ונותנים לו פתק‪ ,‬והוא יורד מן האנייה ומחכה לו אוטובוס ונותנים לו כל מיני‬ ‫פתקים‪ .‬הוא אינו יכול לברוח מן המנגנון האדמיניסטרטיבי של פתקים והוראות ופגישות‬ ‫מיון‪ .‬וביום אחד הוא מוצא בית רהיטים וכלי בישול‪ .‬והארגון הזה מביא לכך‪ ,‬כפי‬ ‫שברגינסקי אמר לי פעם‪ ,‬שאחרי כמה חודשים האיש שואל‪ :‬איך באתי למדבר הזה‪ .‬אין‬ ‫‪105‬‬ ‫להם מושג מה עשו איתם‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת הבהיר שהצלחת הקליטה נבעה מיעילות המנגנון בסוכנות היהודית‬ ‫נתנו להם צינור כ"כ צר שהם לא יכלו להגיע למעברה או לשער העליה‪ .‬אמרנו להם או‬ ‫התיישבות או מרוקו ]…[ אישה אחת התאוננה לפני שבועיים ואמרה‪ :‬איך השתגעתי‬ ‫ללכת למדבר כזה? אמרתי על ידי פתק אדום ופתק צהוב והאוטובוס בשער העליה‬ ‫ששם היה כתוב שרשרת ‪ 3‬ושובל ‪ .7‬בדרך הזו הגיעו אנשים למקום‪ .‬אין להם מושג לאן‬ ‫האוטו הזה יוביל אותם‪ .‬רק בדרך הזו נוכל לעשות התיישבות‪ ,‬לפי היכולת הכספית‬ ‫‪106‬‬ ‫שלנו ולא לפי הדרישות שלהם‪.‬‬ ‫שרת רשם ביומנו את התהליך כמו שהציגו יוספטל במוסד לתיאום‪' :‬בכוחו של ארגון‬ ‫משוכלל מתמיינים האנשים‪ ...‬מובלים מחיפה למרחקי הנגב מבלי שיהא להם מושג מה קרה‬ ‫‪107‬‬ ‫להם‪ .‬רק כעבור זמן הם נותנים דעתם על מצבם ומתחילים להקשות קושיות ולבוא בטענות'‪.‬‬ ‫‪.103‬‬ ‫‪.104‬‬ ‫‪.105‬‬ ‫‪.106‬‬ ‫‪.107‬‬ ‫∏‪µπ‬‬ ‫פ' ירומן‪' ,‬קזבלנקה — מרסיל — חיפה'‪ ,‬דבר השבוע‪ ,5.7.1956 ,‬עמ' ‪.14‬‬ ‫גביסון להנהלת הסוכנות‪ ,14.11.1954 ,‬אצ"מ ‪ ;S42/228‬ראו גם‪' :‬עולי מארוקו‪ :‬יושיבונו בעיר או‬ ‫יחזירונו למקומותינו'‪ ,‬הארץ‪.31.5.1955 ,‬‬ ‫פרוטוקול הנהלת הסוכנות‪ ,18.1.1955 ,‬אצ"מ ‪.S100/97‬‬ ‫פרוטוקול הנהלת הסוכנות‪ ,31.5.1955 ,‬אצ"מ ‪.S100/98‬‬ ‫מ' שרת‪ ,‬יומן אישי‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .707‬מצטט את יוספטל בישיבת המוסד לתיאום ב–‪.7.2.1955‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫יוספטל הבהיר שאף שהעולים מתחייבים בכתב‪ ,‬עוד לפני עלייתם‪ ,‬ללכת להתיישבות‪,‬‬ ‫אין להתייחס להתחייבות זו כאל מעשה של בחירה חופשית‪ ,‬ואין לראות בה מודעות למשמעות‬ ‫ההליכה לפריפריה‪' :‬זאת ביורוקרטיה פרוסית לעומת אנשים פרימיטיבים‪ .‬לחתימות אין‬ ‫‪108‬‬ ‫שום ערך‪ .‬אין מושג לאנשים אלה על מה הם חותמים'‪.‬‬ ‫עקב אכילס של התכנית היה החשש שעקב מצוקת קליטה ולחץ לעלייה יופנו העולים‬ ‫לתחנות מעבר בארץ כמו מחנה שער העלייה והמעברות‪ .‬במקומות האלה כאמור נשארו‬ ‫באותה תקופה עולים שלא היו נכונים ללכת לפריפריה‪ .‬ראשי המערכת חששו שעל העולים‬ ‫החדשים תשפיע אווירת 'הניוון' במחנות‪ ,‬ואלה‪ ,‬על אף התחייבויותיהם‪ ,‬ימאנו ללכת למושבים‬ ‫ולעיירות פיתוח‪' .‬באותו הרגע‪ ,‬שאיש נכנס לשער העלייה ומתחיל לקבל אוכל מהיד‬ ‫הציבורית‪ ,‬הוא קובע מה שעליו לעשות בארץ ולא אנחנו‪ ,‬הוא קובע שלמקום זה הוא רוצה‬ ‫‪109‬‬ ‫ללכת ולמקום שני אינו רוצה ללכת' אמר יוספטל‪.‬‬ ‫יוספטל דבק בדעתו גם במחיר האטת העלייה‪' .‬הקמת מחנה מעבר לעולים בארץ פירושו‬ ‫שאנחנו נאבד כל שליטה על העולים‪ .‬הם לא ילכו לאן שאנחנו רוצים‪ .‬זה הדבר האחרון‬ ‫‪110‬‬ ‫שאנחנו צריכים לעשות‪ ,‬כי פירושו עולים לתל אביב ולחיפה ולא ללכיש ולגליל'‪.‬‬ ‫חשוב לציין כי למרות הפנייתם של העולים למקומות שיועדו להם‪ ,‬בלי בחירה ובלי‬ ‫שליטה‪ ,‬לא היתה כפייה אקטיבית משום שלמעט מקרה אחד‪ ,‬שהתעוררה בו התנגדות‬ ‫אקטיבית להליכה למושב‪ 111,‬התנגדות העולים היתה פסיבית‪.‬‬ ‫היעד הבא אחרי הנמל היה גם הוא נקודת תורפה בתהליך — שלב ההגעה הראשונית‬ ‫למושב או לעיירה‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬כאשר הגיעו העולים ליעד‪ ,‬הם מיאנו לרדת מהרכב‬ ‫שהוביל אותם‪ .‬כך היה בניסיון הראשון ליישם את המדיניות החדשה‪ .‬ב–‪ 13‬באוגוסט ‪1954‬‬ ‫נשלחו ‪ 56‬משפחות עולים למושב רוויה בעמק בית שאן‪ ,‬לאחר שנתנו לכך את הסכמתן עוד‬ ‫באנייה‪ .‬כאשר הגיעו העולים למקום וראו את העזובה הרבה הם מיאנו לרדת מהמשאיות‪.‬‬ ‫לדברי אנשי מחלקת הקליטה‪ ,‬הדבר נבע מהסתה של שני ראשי משפחות‪ ,‬יורדים‪-‬חוזרים‪.‬‬ ‫אלה הכירו את אפשרויות הקליטה שהיו בשנים הקודמות והבינו שהתנאים ברוויה קשים‬ ‫ביותר‪ .‬מלוויהם‪ ,‬נציגי מחלקת הקליטה‪ ,‬לא ויתרו בקלות‪ .‬הם שידלו את העולים לרדת‬ ‫מהמשאיות ולהישאר במקום‪ ,‬ולבסוף נעתרו לכך מרבית המשפחות‪ 18 .‬משפחות הוסיפו‬ ‫‪112‬‬ ‫לסרב והוחזרו לשער עלייה‪.‬‬ ‫‪.108‬‬ ‫‪.109‬‬ ‫‪.110‬‬ ‫‪.111‬‬ ‫‪.112‬‬ ‫הנהלת הסוכנות ‪ ,6.6.1955‬אצ"מ ‪ .S100/98‬אליעזר ברוצקוס‪ ,‬מבכירי אגף התכנון כתב שפיזור‬ ‫האוכלוסייה בשנים ‪ 1956-1954‬הושג 'נגד רצונם החופשי של נושאי האיכלוס' )א' ברוצקוס‪' ,‬תמורות‬ ‫ברשת המרכזים העירונים בארץ'‪ ,‬הנדסה ואדריכלות‪ ,‬עיתון אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים‪3 ,‬‬ ‫)‪ ,(1964‬עמ' ‪ .43‬מצוטט בתוך‪ :‬אפרת‪' ,‬התוכנית'‪ ,‬עמ' ‪.(207‬‬ ‫פרוטוקול הנהלת הסוכנות‪ ,13.7.1954 ,‬אצ"מ ‪.S100/94‬‬ ‫המוסד לתיאום‪ ,18.8.1955 ,‬ג"מ‪ ,‬משרד ראש הממשלה ג‪.534/5388‬‬ ‫ראו על 'מרד' עולי דמנאת להלן‪.‬‬ ‫‪ 11‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪.101‬‬ ‫‪µππ‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫ייתכן בהחלט כי העולים שאכן הסכימו לרדת ברוויה התחרטו על כך בהזדמנות הראשונה‪.‬‬ ‫הם נתקלו בחום כבד ובעזובה רבה‪ .‬הבתים לא היו מחוברים לחשמל‪ ,‬והמים שזרמו בצינורות‪,‬‬ ‫החשופים לשמש הקיץ בעמק בית שאן‪ ,‬כמעט הגיעו לרתיחה‪ .‬כמות המזון לא הספיקה‪ ,‬והיה‬ ‫מחסור בלחם‪ .‬גם הדירות היו קטנות ביותר‪ .‬משפחות בנות שש או שבע נפשות נאלצו‬ ‫להסתפק ב–‪ 18‬מ"ר‪ .‬לעולים‪ ,‬שהגיעו ביום שישי‪ ,‬לא היה ציוד בסיסי לבישול אוכל לשבת‬ ‫שהלכה והתקרבה‪ 113.‬עם זאת‪ ,‬בסופו של דבר נשארו העולים ברוויה‪ ,‬ומבחינת מחלקת‬ ‫הקליטה‪ ,‬למרות התקלות הראשוניות‪ ,‬היה מדובר בסיפור הצלחה‪ .‬הלקחים נלמדו והושם‬ ‫‪114‬‬ ‫דגש רב יותר בנתינת ציוד ראשוני לעולים‪.‬‬ ‫‪115‬‬ ‫סירובם של העולים לרדת בנקודות ההתיישבות ובעיירות לא היה חריג‪ .‬מוסדות הקליטה‬ ‫התמודדו עם התופעה בדרכים מגוונות‪ .‬במקרים מסוימים הגיעו כלי הרכב למקום היישוב‬ ‫בשעות החשֵכה‪ .‬במקרים אחרים הגיעו ביום שישי לפני כניסת השבת‪ .‬העולים היו מסורתיים‬ ‫בדרך כלל ולא רצו לחלל את השבת‪ ,‬ולכן הסכימו לרדת מכלי הרכב‪ 116.‬במקרים מסוימים‬ ‫נשארו כלי הרכב )בדרך כלל משאיות שהנסיעה בהן היתה לא נוחה כלל( במקום עד‬ ‫שהסכימו העולים לרדת‪ .‬הצמא‪ ,‬הרעב והצורך לחלץ עצמות‪ ,‬הכניעו את העולים‪ 117.‬לעתים‬ ‫הורדו העולים בכוח‪ .‬כך נעשה לראשוני המתיישבים במושב עוצם שבחבל לכיש‪ .‬העולים‬ ‫‪118‬‬ ‫סירבו לרדת מהמשאית ואז הורם הארגז של המשאית והם החליקו החוצה‪.‬‬ ‫עמדתם של העולים כמעט אינה מתועדת במסמכים בני הזמן‪ .‬אפשר לשמוע הדים להרגשתם‬ ‫מדברי העוסקים בקליטה‪ .‬הרגשות אלה באו לידי ביטוי רק שנים רבות אחר כך‪ ,‬בעיקר‬ ‫בסיפורים בעל פה‪ .‬זיכרונות אלה של העולים‪ ,‬למרות חוסר דיוק היסטורי‪ ,‬מעידים כיצד‬ ‫נצרבה בתודעת רבים מהם חוויית בואם למקום; את החוויה הזאת הם נשאו עמם שנים רבות‬ ‫אחר כך‪ .‬עולים רבים ייחסו משקל רב לחוסר האונים‪ ,‬והרגשה זו זכתה למקום מרכזי‬ ‫‪119‬‬ ‫בתודעתם במשך עשרות שנים‪.‬‬ ‫עולים רבים מספרים גם על הרגשתם שרשויות הקליטה הונו אותם כאשר נשלחו לפריפריה‪.‬‬ ‫רבים מהעולים שנשלחו לירוחם למשל ביקשו מפקידי הסוכנות להגיע למקום אחר‪ ,‬ואולם‬ ‫ניתן להם מידע שגוי‪ .‬כך למשל מספרת אסתר אזולאי‪ ,‬שעלתה ממרוקו ב–‪:1956‬‬ ‫‪.113‬‬ ‫‪.114‬‬ ‫‪.115‬‬ ‫‪.116‬‬ ‫‪.117‬‬ ‫‪.118‬‬ ‫‪.119‬‬ ‫∞∞∂‬ ‫לוטן‪ ,‬מדיניות‪ ,‬עמ' ‪.85‬‬ ‫דוח הנהלת הסוכנות לוועד הפועל‪ ,‬אפריל ‪-1954‬מאי ‪ ,1955‬אצ"מ ‪ ,M9‬עמ' ‪.61‬‬ ‫‪ 11‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪ .96‬המשימה של שידול העולים לרדת מכלי הרכב מוגדרת שם כאחד התפקידים‬ ‫של מנהל הכפר‪ .‬התופעה מוזכרת גם בתיאור הגעתם של עולים לעיירות פיתוח )שם‪ ,‬עמ' ‪.(108‬‬ ‫לוטן‪ ,‬מדיניות‪ ,‬עמ' ‪ 134‬הערה ‪.112‬‬ ‫עדותו של צ'רלי ביטון‪ ,‬מראשוני דימונה‪ ,‬מתוך אתר האינטרנט 'ראשוני ערי הפיתוח בנגב'‬ ‫‪.http://www.edu-negev.gov.il/first‬‬ ‫עדותו של לובה אליאב‪ ,‬ריאיון ב–‪ ,10/6/2002‬שדה בוקר‪ .‬אליאב גם אמר את הדברים בפומבי‪ ,‬למשל‬ ‫בסרט התעודה 'להיות עם — חלק ג'‪ ,‬שהוקרן בטלוויזיה הישראלית ב–‪ .1982‬אליאב ציין שהאירוע‬ ‫בעוצם לא היה ייחודי‪.‬‬ ‫א"ש ניומן‪' ,‬המסע הלילי‪ :‬מפגשים בין עולים למקומם החדש'‪ ,‬בתוך‪ :‬עופר‪ ,‬בין עולים לותיקים‪,‬‬ ‫ירושלים ‪ ,1996‬עמ' ‪.295-287‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫הסוכנות היהודית פעלה באוניה ומשם שלחו כל משפחה לפי שיקולם‪ .‬גיסי לקריית‬ ‫שמונה‪ ,‬בן הדוד לקריית גת ואנו לירוחם‪ .‬בעלי אמר שזה בנגב ורחוק מכל מקום ]‪[...‬‬ ‫אבל איש הסוכנות התעקש ואמר שזה מאד קרוב‪ ,‬שהילדים נוסעים באופנים לבאר‬ ‫‪120‬‬ ‫שבע‪.‬‬ ‫פיבי עמר סיפרה שכשנשאל בעלה מהן העדפותיו ביקש לגור בהרצליה‪ ,‬ליד בני משפחתו‪.‬‬ ‫'אמרו לו עוד שעה יגיע‪ .‬לא שיקרו כי מחיפה להרצליה זה אולי שעה‪ .‬אבל למה ירוחם? זה‬ ‫שקר‪ .‬למה לא אומרים את האמת? אני מרגישה שסידרו אותנו'‪ .‬זוהרה אוחנה מספרת‪' :‬באו‬ ‫מהסוכנות ושאלו אותנו ]‪ [...‬לאן אנחנו רוצים לנסוע‪ .‬רצינו לנסוע לבאר שבע‪ .‬לאחר מכן‬ ‫הגיעה המשאית ולקחה אותנו לירוחם בלילה‪ ,‬למרות שרצינו להגיע לבאר שבע‪ .‬כשהגענו‬ ‫‪121‬‬ ‫לירוחם היה חושך ושממה'‪.‬‬ ‫לחוסר האונים של העולים נלוותה תחושת ניכור‪ .‬בן–גוריון‪ ,‬ששימש באותם ימים שר‬ ‫ביטחון‪ ,‬התרשם שהקשר של העולים לפרויקט ההליכה לספר רופף‪:‬‬ ‫אלה הנשלחים להתיישבות‪ ,‬ביחוד היום כאשר הם נשלחים להתיישבות ישר מן האוניה‪,‬‬ ‫אין לו אותה הרגשה שיש לבחור בן עשירים‪ ,‬בן אמידים מתל אביב או ממקום אחר‬ ‫ההולך להתיישבות‪ .‬לבחור זה יש הרגשה שונה‪ ,‬יש לו חינוך ציוני‪ .‬אבל היהודי שבא‬ ‫‪122‬‬ ‫ממרוקו ושולחים אותו לכפר נדח — יש לו הרגשה ששלחו אותו‪.‬‬ ‫לאחר שהגיעו העולים למושבים או לעיירות החלו רבים מהם להבין את המצוקה שנקלעו‬ ‫אליה ואת השוליות של מקום מגוריהם החדש במדינה‪ .‬יוספטל ציין שרבים מהעולים במושבים‬ ‫או בעיירות אינם מעוניינים להוסיף להתגורר במקומות שנשלחו אליהם; 'מחר נברח' אמרו‬ ‫לו‪ 123.‬ואולם למעשה‪ ,‬האפשרות של עזיבת המקום לא היתה ממשית‪ .‬תלותם של העולים‬ ‫בקבלת דיור מהמדינה ומהסוכנות והקשיחות שנהגו בה עם חלוקת דיור ציבורי במרכז‬ ‫הארץ הביאו בשנים הראשונות לנטישה מעטה בלבד של העולים את המושבים ואת עיירות‬ ‫‪124‬‬ ‫הפיתוח‪.‬‬ ‫מנגנון הקליטה במבצע 'מהאנייה לכפר' הצליח להביא לכך שהעולים הגיעו לפריפריה‬ ‫אף שרובם לא בחרו בזאת ולא היו שותפים לאידאולוגיה של יישוב הספר‪ .‬התלות של‬ ‫העולים בממסד‪ ,‬המהירות והיעילות בהבאת העולים למקומות מגוריהם והיעדר אלטרנטיבות‬ ‫גררו פסיביות רבה של העולים‪.‬‬ ‫‪.120‬‬ ‫‪.121‬‬ ‫‪.122‬‬ ‫‪.123‬‬ ‫‪.124‬‬ ‫ש"ד תקוע‪ ,‬ח' פרץ ומ' אלכסנברג )עורכות(‪ ,‬עת לכתוב‪ ,‬באר שבע‪ ,‬מאי ‪ ,2002‬עמ' ‪ .18‬חוברת זו‬ ‫מרכזת את התוצרים של קבוצת נשים מבוגרות מירוחם שהשתתפו בסדנה של כתיבה יוצרת‪ .‬אחד‬ ‫הנושאים שכתבו עליהם היה העלייה לארץ וההגעה לירוחם‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.16‬‬ ‫בן–גוריון בישיבת ממשלה לג‪/‬שטו‪ ,6.3.1955 ,‬עמ' ‪ ,24‬ממשלה חמישית כרך יט‪.‬‬ ‫הנהלת הסוכנות‪.18.1.1955 ,‬‬ ‫ראו למשל דברי יהודה ברגינסקי )לעיל טקסט להערה ‪.(63‬‬ ‫‪∂∞±‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫‪˙‡Ó„ ÈÏÂÚ ß„¯Óß ≠ ÌÁ¯ÂÎ ÏÚ· ÌȈÂÏÁ‬‬ ‫המקרה היחיד של התנגדות אקטיבית של העולים‪ 125‬להפנייתם לפריפריה התרחש בקיץ‬ ‫‪ ,1955‬עם הגעתם של עולים מהעיירה דמנאת שבשיפולי הרי האטלס‪ .‬קבוצה של עולים‬ ‫מאותה עיירה‪ ,‬שהגיעה ארצה במאי ‪ ,1955‬נשלחה עקב מחלוקת בין תנועת המושבים של‬ ‫מפא"י לאיגוד המושבים של הפועל המזרחי‪ ,‬למחנה המעבר שער העלייה‪ 126.‬הייתה זו חריגה‬ ‫ממדיניות 'מהאנייה לכפר'‪ .‬מה שקרה לאחר הפנייתם של עולי דמנאת לשער עלייה היה‬ ‫חיזוק לטענת אנשי הקליטה בדבר יתרונותיה של הקליטה הישירה‪ .‬העולים שנשארו בשער‬ ‫העלייה שמעו מקרובי משפחתם על התנאים ועל משמעות ההליכה לחבל לכיש‪ .‬עקב כך הם‬ ‫‪127‬‬ ‫הודיעו שאם לא ייתנו להם לגור ליד אחת הערים הגדולות הם מעדיפים לחזור למרוקו‪.‬‬ ‫שבוע וחצי מאוחר יותר הגיעה עוד קבוצה של עולים מאותה עיירה‪ .‬לבני הקבוצה נודע‬ ‫שחלקה האחר של קהילתם נמצא במחנה שער העלייה‪ ,‬לא רחוק מהנמל שהגיעו אליו‪ .‬ייתכן‬ ‫שנודע להם גם על התנאים במחנות ההכשרה למושבי עולים בחבל לכיש‪ .‬עוד בהיותם על‬ ‫האנייה שהובילה אותם לארץ הם דרשו להשתבץ במושבים באזור המרכז‪ .‬עם הגיעם ארצה‬ ‫מחו אנשי הקבוצה לפני נציגי מחלקת הקליטה שקיבלו את פניהם על שהמידע שקיבלו‬ ‫במרוקו אינו נכון והודיעו שאין הם מוכנים ללכת לחבל לכיש מכיוון ש'יש נחשים ואין‬ ‫מים'‪ 128.‬העולים הבינו שתנועות פוליטיות רבות חפצו ביקרם‪ ,‬והם באו לכלל מסקנה‬ ‫שביכולתם להתמקח על תנאי קליטתם‪ .‬עם זאת‪ ,‬חוסר הנכונות ללכת לחבל לכיש חרג‬ ‫מיחסי הכוחות שבין עולים לוותיקים ולא זכה לגיבוי של אף תנועה פוליטית‪.‬‬ ‫העולים הגיעו לנמל חיפה ביום חמישי‪ ,‬אך לא נשלחו לשער העלייה‪ .‬למחרת‪ ,‬יום שישי‪,‬‬ ‫הוזעקו לנמל אישים רבים‪ ,‬ובכללם גיורא יוספטל‪ ,‬והוא טיפל אישית בפינוים‪ .‬ההמתנה‬ ‫התארכה‪ ,‬והיה חשש שהעולים יישארו בנמל עד כניסת השבת‪ .‬ניסיונות השכנוע הסתייעו‬ ‫ברב דוד מלול‪ ,‬איש דמנאת שהתגורר בצפת‪ ,‬אך לא צלחו‪ .‬מאחר שהתקרבה השבת הוחלט‬ ‫להפעיל את כוחות המשטרה מתוך התבססות על סעיף בחוק האומר שאם הורים משאירים‬ ‫ילדים תחת כיפת השמים‪ ,‬המשטרה יכולה לקחת את הילדים בכוח כדי לתת להם קורת גג‪.‬‬ ‫תחילה הועברו המזוודות והחבילות למשאיות‪ .‬אחר כך התחילו ללחוץ על העולים לעלות‬ ‫‪129‬‬ ‫לכלי הרכב‪ .‬אנשי המשטרה לא רצו להפעיל כוח רב‪ ,‬אלא רק 'לסייע בדחיפה קלה'‪.‬‬ ‫‪.125‬‬ ‫‪.126‬‬ ‫‪.127‬‬ ‫‪.128‬‬ ‫≤∞∂‬ ‫על ההתנגדות הפסיבית ראו‪ :‬קמפ‪' ,‬נדידה'‪.‬‬ ‫ציגל ליוספטל‪ ;S42/228 ,25.5.1955 ,‬רבל לנוימן‪ ,‬מנהל מחלקת העלייה במרסיי‪ ,17.5.1955 ,‬שם;‬ ‫הצופה‪ ,24.5.1955 ,‬הארץ‪ .24.5.1955 ,‬על המתיחות בין הזרמים ראו גם‪ :‬י' ארנון‪' ,‬מדיניות העלייה‬ ‫והקליטה בשנים ‪ :1956-1954‬יישומה ותוצאותיה'‪ ,‬בתוך‪ :‬ד' הכהן )עורכת(‪ ,‬קיבוץ גלויות‪ ,‬ירושלים‬ ‫תשנ"ח‪ ,‬עמ' ‪.338‬‬ ‫הארץ‪ .31.5.1955 ,‬בסופו של דבר פונו עולים אלו למושב הזורעים בגליל; על השפעת פרשה זו על‬ ‫דימויים של יהודי צפון אפריקה ראו‪ :‬י' צור‪' ,‬ההעפלה ובניין החברה הלאומית‪ :‬השפעת העלייה החשאית‬ ‫ממרוקו על הזיקה בין ישראל ליהודי מרוקו'‪ ,‬הציונות‪ ,‬טו )‪ ,(1990‬עמ' ‪.156‬‬ ‫יוספטל בהנהלת הסוכנות‪.6.6.1955 ,‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫ואולם ככל הנראה נבהלו מהם העולים ולא התנגדו באופן פעיל‪ .‬יוספטל ציין ש'משפחה‬ ‫אחת צעקה מאד כל היתר השמיעו קול במידה שמקובלת אצל המרוקאים'‪ .‬בסופו של דבר‬ ‫הגיעו העולים ליעדם במחנה משואה בלכיש‪ .‬הליך הכפייה הצליח‪ .‬למחרת השבת קמו‬ ‫‪130‬‬ ‫העולים ופנו לעבודה כמו שאר תושבי המחנה 'כאילו שום דבר לא קרה'‪.‬‬ ‫הדימוי שנוצר למדיניות הקליטה הטריד מאוד את חברי הנהלת הסוכנות‪' .‬בעיתונות‬ ‫מופיע כאילו הכרחנו אנשים ללכת להתיישבות'‪ ,‬אמר יוספטל לחבריו‪ 131.‬ואכן‪ ,‬בעל המשמר‬ ‫של מפ"ם היתה הכותרת 'שיירה מעולי דימנת נשלחה למשואה שבנגב בעזרת המשטרה'‪.‬‬ ‫בלמרחב‪ ,‬עיתונה של מפלגת אחדות העבודה‪ ,‬נכתב ש'עולי דמנת הועברו בכוח לנגב'‪.‬‬ ‫בהבקר של הציונים הכללים היתה הכותרת 'עולים מצפון אפריקה הועברו בעזרת המשטרה‪,‬‬ ‫מן האוניה למשואה'‪ .‬זמנים‪ ,‬המזוהה עם המפלגה הפרוגרסיבית‪ ,‬כתב ש'המשטרה העבירה‬ ‫עולים ללכיש נגד רצונם'‪ 132.‬שאלת הכפייה הביאה גם שני חברי כנסת‪ ,‬משה סנה ממק"י‬ ‫‪133‬‬ ‫וחנן רובין ממפ"ם‪ ,‬להגיש שאִילתות בעניין לשר המשטרה‪.‬‬ ‫עוד הטריד את חברי הנהלת הסוכנות החשש שסירובם של העולים להתפנות עתיד להיות‬ ‫מעתה ואילך דפוס קבוע‪ .‬במיוחד הובע החשש שהתנגדות העולים ללכת למקומות‬ ‫פריפריאליים תיוודע בצפון אפריקה‪ ,‬והם ייאלצו להתמודד עם התנגדות העולים בכל פעם‬ ‫מחדש‪ .‬חשש זה לא היה מופרך‪ .‬עולים שפגש עיתונאי ישראלי במרסיי‪ ,‬תחנת המעבר של‬ ‫‪134‬‬ ‫עולי מרוקו‪ ,‬הבהירו שרצונם להגיע לשער העלייה‪.‬‬ ‫ברל לוקר‪ ,‬יושב ראש הנהלת הסוכנות‪ ,‬ציין ש'סכנה זו באה רק בגלל הריב בין הפועל‬ ‫המזרחי למפא"י' וחשש שאם יוסיפו הדברים להתנהל כך‪' ,‬העולים יביטו עלינו כעל פראי‬ ‫אדם‪ ,‬ולא ישמעו לקולנו‪ ,‬הם יצפצפו על כולם'‪ 135.‬יוספטל הבהיר שכך תפעל מחלקת‬ ‫הקליטה גם להבא‪ ,‬אם כי הוא חשש שהמשטרה‪ ,‬שהותקפה קשות על פעילותה‪ ,‬תהסס‬ ‫לשתף פעולה‪ .‬אמנם רבים מחברי הנהלת הסוכנות גיבו את יוספטל‪ ,‬אך הם חשבו שתהיה זו‬ ‫שגיאה להמשיך במדיניות של כפייה אקטיבית שיטתית מאחר שהדבר יציג את ההתיישבות‬ ‫כעונש‪ .‬מאיר גרוסמן מהתנועה הרוויזיוניסטית אמר שאסור לסוכנות לכפות על העולים‬ ‫‪.129‬‬ ‫‪.130‬‬ ‫‪.131‬‬ ‫‪.132‬‬ ‫‪.133‬‬ ‫‪.134‬‬ ‫‪.135‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫הנהלת הסוכנות‪.6.6.1955 ,‬‬ ‫הפרשה התרחשה ביום ו‪ .3.6.1955 ,‬כותרות העיתונים הן כולן מיום א‪ .5.6.1955 ,‬הן מרוכזות באצ"מ‬ ‫‪.S42/235‬‬ ‫דברי הכנסת‪ ,27.6.1955 ,‬כרך ‪ ,18‬עמ' ‪ .2084-2083‬בכור שטרית‪ ,‬שר המשטרה‪ ,‬התחמק בטענה שהמשטרה‬ ‫רק פינתה אנשים שלא היו מוכנים לעזוב את שטח הנמל‪ .‬הוא הכחיש שהשוטרים העלו את העולים על‬ ‫המשאיות אף שבפועל זה אכן קרה‪.‬‬ ‫ר' בשן‪"' ,‬מרד" העולים בחיפה — הוכן במארוקו'‪ ,‬מעריב‪ .17.6.1955 ,‬לכותרת המאמר‪ ,‬בדבר הכנת‬ ‫'מרד' במרוקו‪ ,‬אין תימוכין בגוף הכתבה‪ .‬הכוונה היא שה'מרד' נוצר עקב מתיחות רבה הרוחשת מתחת‬ ‫לפני השטח בין מפא"י ובין הפועל המזרחי‪.‬‬ ‫הנהלת הסוכנות‪.6.6.1955 ,‬‬ ‫≥∞∂‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫ללכת להתיישבות‪ .‬מי שיסתדר בכוחות עצמו יוכל לבחור היכן לגור‪ .‬ואולם עולה שלא ילך‬ ‫למקום שישלחו אותו אליו המדינה והסוכנות‪ ,‬לא יקבל דיור‪ ,‬תעסוקה וסעד מהמדינה‪.‬‬ ‫'ימותו ברעב או שילכו להתיישבות'‪ 136.‬בסופו של דבר שקעה הפרשה‪ .‬העולים שהגיעו‬ ‫לאחר פרשת דמנאת לא התנגדו לפינוים‪ ,‬ומחלקת הקליטה לא נאלצה להשתמש שוב בכוח‬ ‫משטרה‪.‬‬ ‫על מידת החשיבות שייחסה מחלקת הקליטה לפינוי עולי דמנאת מהנמל אפשר ללמוד‬ ‫ממכתב תודה ששלח קלמן לוין‪ ,‬מנהל מחוז צפון של מחלקת הקליטה‪ ,‬למפקד תחנת‬ ‫משטרת הנמל‪:‬‬ ‫עזרתכם הנאמנה והטובה שהושטתם לעולי צפון אפריקה שהגיעו ארצה באניה 'גולדן‬ ‫אילס' ב–‪ 3.6.1955‬והופנו בעזרתכם למקום קליטתם בחבל לכיש בנגב ]‪ [...‬בעזרתכם‬ ‫לא נתנו למפירי סדר להכשיל מפעל חלוצי יקר ]‪ [...‬המפעל מהאוניה לכפר מאפשר‬ ‫‪137‬‬ ‫היום להקים ולאכלס את רחבי הנגב ועירות קטנות ונחוצות בגבולות המדינה‪.‬‬ ‫‪‰ÏÂÙÎ ˙Â˙ÈÁ ≠ ÁÂ˙ÈÙ‰ ˙¯ÈÈÚ‬‬ ‫השם שניתן למדיניות הקליטה‪' ,‬מהאנייה לכפר'‪ ,‬דיבר בעיקר על התיישבות חקלאית‬ ‫בפריפריה‪ ,‬ואולם את היישובים העירוניים הקטנים שהוקמו שם צריך לראות כחלק מאותו‬ ‫פרויקט‪ .‬מתחילתה של מדיניות זו נקבע ש–‪ 60%‬מהעולים שיישלחו לפריפריה ילכו ליישובים‬ ‫עירוניים ו–‪ 40%‬למושבים‪ ±≥∏.‬מבחינת פיזור האוכלוסייה‪ ,‬תרומתם של היישובים העירונים‬ ‫לאכלוס הפריפריה היתה גדולה הרבה יותר מתרומת היישובים הכפריים‪ ,‬ובסופו של דבר‬ ‫‪139‬‬ ‫הם הגדילו עד מאוד את מספר התושבים בספָר‪.‬‬ ‫מלכתחילה לא קראו למרכזים אלה בשם 'עיירות פיתוח'‪ ,‬אלא השתמשו במונח 'אזור‬ ‫פיתוח'‪ 140.‬ייתכן שאפשר לתלות את הדבר ברתיעה מהקונוטציה ה'גלותית' של המילה‬ ‫'עיירה'‪ 141.‬הכוונה היתה למקומות יישוב לא חקלאיים באזורים הפריפריאליים שהמדינה‬ ‫שאפה לפתח‪.‬‬ ‫המרכזים העירוניים נועדו לשרת את ההתיישבות החקלאית על פי התכנון הארצי שהתגבש‬ ‫‪.136‬‬ ‫‪.137‬‬ ‫‪.138‬‬ ‫‪.139‬‬ ‫‪.140‬‬ ‫‪.141‬‬ ‫‪∂∞¥‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫לוין לביטר‪ ,‬מפקד משטרת הנמל‪ ,6.6.1955 ,‬אצ"מ ‪.S42/253‬‬ ‫יוספטל בהנהלת הסוכנות‪ ,13.7.1954 ,‬אצ"מ ‪.S100/94‬‬ ‫א' שחר‪' ,‬הערים החדשות והשפעתן על תפרוסת האוכלוסיה בישראל'‪ ,‬בתוך‪ :‬א' שחר ואחרים )עורכים(‪,‬‬ ‫ערים בישראל‪ ,‬ירושלים ‪ ,1973‬עמ' ‪.72‬‬ ‫עוד על הפער בין המונחים ראו‪Cohen, ‘Development Towns’, p. 587 :‬‬ ‫ראו למשל‪ :‬ברוצקוס‪' ,‬תכנון כלכלי'‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫עוד ב–‪ .1951‬תכנית זו התבססה על דגם הייררכי של מרכזים כפריים ועיירות קטנות‬ ‫ובינוניות שיתווכו בין היישובים החקלאיים לערים הגדולות‪ 142.‬המתכננים התבססו על‬ ‫הדגם האירופי; באירופה היתה העיר מקום המִנהל‪ ,‬החינוך וההשכלה‪ .‬העיר סיפקה לבני‬ ‫הכפרים שסביבה שירותי מלאכה ומסחר וכן שירותי תרבות ובידור‪ .‬העיר גם סיפקה תעסוקה‬ ‫לתושבי הסביבה הכפרית בעונות חקלאיות מתות‪ .‬קרבת העיר הקטנה לכפר גם הוזילה‬ ‫וייעלה את השירות לכלל האוכלוסייה‪ .‬הכפר נחשב לנחשל ומפגר‪ ,‬והעיר‪ ,‬בעלת היוקרה‪,‬‬ ‫היתה מקום הִדמה והחדשנות‪.‬‬ ‫בארץ התהפכו היחסים בין העיר לכפר‪ .‬האידאולוגיה הציונית שהעלתה את החקלאות‬ ‫על נס והסתייגה מהעיר הביאה לכפר העברי ולהתיישבות העובדת יוקרה רבה‪ ,‬ואילו העיר‬ ‫נתפסה כמשהו לא רצוי‪ .‬תושבי היישובים החקלאיים )קיבוצים ומושבים ותיקים( היו אוכלוסייה‬ ‫איכותית‪ ,‬משכילה‪ ,‬בעלת מוטיבציה גבוהה והזדהות רבה עם אורח החיים שבחרו‪ .‬המתיישבים‬ ‫בקיבוצים ובמושבים הוותיקים היו חלק מהאליטה החברתית ומתוכם צמחו מנהיגים פוליטיים‬ ‫רבים‪ .‬לפני קום המדינה‪ ,‬כאשר הוקמו יישובים חקלאיים בפריפריה )בנגב ובעיקר בגליל(‬ ‫ולא היו ערים אזוריות שיכלו לספק שירותים‪ ,‬נמצאו לכך תחליפים‪ .‬חלק ניכר מהשירותים‬ ‫השונים סופקו בתוך היישוב עצמו או בשיתוף פעולה בין כמה יישובים )למשל בתי ספר‬ ‫אזוריים(‪ ,‬שירותים אחרים סיפקו התנועות המיישבות הארציות‪ .‬היישובים החקלאיים סיפקו‬ ‫לעצמם חינוך ותרבות והיה להם סטטוס גבוה ביותר בחברה הישראלית‪ .‬מבחינת מעמדה‬ ‫ותפקודה של ההתיישבות העובדת‪ ,‬הקמת המדינה לא יצרה שינוי מהותי‪ .‬היוקרה של תושבי‬ ‫הקיבוצים והמושבים הוותיקים נותרה גבוהה‪ .‬השירותים שהם סיפקו לעצמם‪ ,‬אם באופן‬ ‫פנימי‪ ,‬באופן גושי )כמה יישובים דומים באזור אחד( או על ידי התנועות המיישבות‪ ,‬היו‬ ‫ברמה גבוהה לא פחות מהשירותים שסיפקו הערים הוותיקות‪ .‬באותם אזורים הוקמו עיירות‬ ‫קטנות; אלה נועדו כביכול לספק שירותים לסביבתן הכפרית‪ ,‬אך עד מהרה התגלו השירותים‬ ‫האלה כמיותרים‪ .‬אמנם הדגם ההייררכי והצורך במרכז עירוני שישרת סביבה כפרית נראה‬ ‫טוב על לוח השרטוט של המתכננים‪ ,‬חניכי האוניברסיטאות באירופה‪ ,‬אך לא התאים לתנאי‬ ‫‪143‬‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬מיד עם הקמתן‪ ,‬לא נועדו עיירות הפיתוח לשמש מרכזים לסביבתם‪ .‬יש להניח‬ ‫שהמטרה הראשונה בהקמת העיירות היתה ליצור מסה קריטית לפיזור האוכלוסייה‪ ,‬מסה‬ ‫שהיה קשה להשיגה בעזרת יישובים חקלאיים בלבד‪ 144.‬רק בעזרת יישובים עירוניים בני‬ ‫כמה אלפי אנשים אפשר היה להביא לכך שבמחוז דרום למשל יהיו בראשית שנות השישים‬ ‫יותר מ–‪ 100‬אלף יהודים‪ .‬התפקיד שהיתה אמורה העיירה למלא במרחב‪ ,‬כגון מתן שירות‬ ‫‪ .142‬ראו‪ :‬א' אפרת‪ ,‬עיירות הפיתוח בישראל‪ ,‬תל אביב ‪] 1987‬להלן‪ :‬אפרת‪ ,‬עיירות הפיתוח[‪ ,‬עמ' ‪ ;15‬סקר‬ ‫תכנון פיזי יוזם‪ ,‬עמ' ‪ 47‬ואילך‪.‬‬ ‫‪ .143‬א' כהן‪' ,‬תכנונן של עיירות הפיתוח'‪ ,‬מולד‪ ,‬כב )‪] (1965‬להלן‪ :‬כהן‪' ,‬תכנונן של עיירות הפיתוח'[‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ;518‬ליפשיץ‪' ,‬ערי פיתוח'‪ ,‬עמ' ‪.114‬‬ ‫‪ .144‬שרון‪ ,‬תכנון‪ ,‬עמ' ‪.5‬‬ ‫‪∂∞µ‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫‪145‬‬ ‫לסביבה הכפרית )על פי הדגם ההייררכי(‪ ,‬היה משני‪.‬‬ ‫בעצם‪ ,‬בשלב הראשון של קיומן של עיירות הפיתוח היתה הסביבה החקלאית הוותיקה‬ ‫ספקית השירותים והתעסוקה לתושבי העיירות‪ .‬אליעזר ברוצקוס‪ ,‬מבכירי אגף התכנון‪,‬‬ ‫הסביר שהמחסור בידיים עובדות במגזר החקלאי הצדיק את 'הניסיון הנועז לבצע פיזור‬ ‫אוכלוסים ללא ליווי מקביל מידי במפעלי תעשיה'‪ 146.‬כך התהפכו היוצרות והכפר היה‬ ‫למקום של תרבות‪ ,‬חינוך ותעסוקה‪ .‬עיירת המחוז הוסיפה לשמש בידי המדינה אמצעי‬ ‫‪147‬‬ ‫לפיזור האוכלוסייה‪ ,‬והיא שירתה את המרחב הכפרי בעיקר בעזרת מתן כוח אדם‪.‬‬ ‫יצחק עילם‪ ,‬מנכ"ל משרד העבודה‪ ,‬סיפר לחברי המוסד לתיאום )שרי ממשלה וחברי‬ ‫הנהלת הסוכנות( שבאזורי הפיתוח שיהודי צפון אפריקה הופנו אליהם אין פיתוח כלכלי‪ .‬רק‬ ‫ככוח אדם בחקלאות ובפיתוח תשתיות נמצאה תעסוקה לעולים‪' :‬הם ]עולי צפון אפריקה[‬ ‫משמשים קונטינגנט ]מאגר[ של כוח אדם לספק לחקלאות באותם האזורים כבישים קוי מים‬ ‫וכדומה'‪ 148.‬ישראל בר–יהודה‪ ,‬שר הפנים‪ ,‬ציין גם הוא שעיקר פרנסתם של תושבי העיירות‬ ‫היתה כפועלים שכירים בחקלאות השכנה‪ ,‬אך הוסיף שמשמעות הדבר היא שהם היו מחוסרי‬ ‫עבודה בין שלושה לחמישה חודשים בשנה‪ 149.‬דוח על העיירה בית שאן הגיע למסקנות‬ ‫דומות בדבר תפקידה הכלכלי‪' :‬העתיד של בית שאן נראה לנו ראשית כל בתור ריכוז‬ ‫‪150‬‬ ‫הפרולטריון החקלאי המועסק בתור שכיר בחקלאות ובתעשייה החקלאית של האזור'‪.‬‬ ‫בחלק ניכר מהעיירות‪ ,‬בעיקר אלה שליד קיבוצים ותיקים‪ ,‬נוצרו יחסים א–סימטריים של‬ ‫תלות‪ .‬העיירות סיפקו לקיבוצים עובדים שכירים לחקלאות או למפעלים האזוריים שהיו‬ ‫בבעלות הקיבוצים‪ 151.‬הקיבוצים סיפקו לעיירות אנשי מִנהל‪ ,‬רווחה והוראה — מקצועות‬ ‫‪.145‬‬ ‫‪.146‬‬ ‫‪.147‬‬ ‫‪.148‬‬ ‫‪.149‬‬ ‫‪.150‬‬ ‫‪.151‬‬ ‫∂∞∂‬ ‫הדברים לא נאמרו במפורש ואולם הם בולטים בנימוקיהם של מתכננים וקובעי מדיניות‪ .‬הנימוק של‬ ‫פיזור אוכלוסייה מופיע ראשון‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬כאשר בעצם לא היה ברור מה התפקיד שהמרכזים העירוניים‬ ‫אמורים למלא בפריפריה‪ ,‬עלה הנימוק של מתן שירותים לסביבה הכפרית — קרי הדגם ההייררכי )שרון‪,‬‬ ‫תכנון‪ ,‬עמ' ‪ 5‬ועמ' ‪ ;8‬ברוצקוס‪' ,‬תכנון כלכלי'‪ ,‬עמ' ‪ ;12‬סקר תכנון פיזי יוזם‪ ,‬עמ' ‪ 43‬ואילך(‪.‬‬ ‫ברוצקוס‪' ,‬תכנון כלכלי'‪ ,‬עמ' ‪ .20‬אם אכן‪ ,‬כמו בדגם ההייררכי‪ ,‬היה לעיירות תפקיד אזורי‪ ,‬לא היה‬ ‫צורך 'להמציא' מקורות תעסוקה לתושבי העירות )בתחילה חקלאות ולאחר מכן תעשייה(‪ .‬חיפוש מקורות‬ ‫תעסוקה נבע מכך שכאמור‪ ,‬הקמת העיירות נועדה בראש ובראשונה להביא לפיזור האוכלוסייה‪.‬‬ ‫כהן‪' ,‬תכנונן של עיירות הפיתוח'‪ ,‬עמ' ‪.519‬‬ ‫המוסד לתיאום‪ ,10.12.1956 ,‬אצ"מ ‪ .S100/513‬עילם הסביר שבקרוב מאוד ייגמרו עבודות התשתית‪,‬‬ ‫וליושבי העיירות לא תהיה תעסוקה‪ .‬עקב כך הוא הביע שביעות רצון שלא מפנים את העולים החדשים‬ ‫ממזרח אירופה לעיירות פיתוח‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬את העולים שהוסיפו להגיע מצפון אפריקה המליץ עילם‬ ‫להפנות לצפון )עד אז הופנו מרבית העולים לדרום( מכיוון ששם יש עבודה בסיקול קרקע ובבניית‬ ‫טרסות‪.‬‬ ‫המוסד לתיאום‪ ,10.12.1956 ,‬אצ"מ ‪.S100/513‬‬ ‫דוח של אגף התכנון הארצי על בית שאן‪ ,‬בלי תאריך‪ ,‬אך כנראה מ–‪ ,1955‬ג"מ‪ ,‬משרד ראש הממשלה‪,‬‬ ‫ג‪ .3012 5513/‬על מצבה של בית שאן באותה תקופה ראו גם‪ :‬טרואן‪' ,‬הרעיון'‪ ,‬עמ' ‪ .274-271‬מתואר‬ ‫שם גם מצב דומה למדי בקריית שמונה ובקריית מלאכי‪.‬‬ ‫אפרת‪ ,‬עיירות הפיתוח‪ ,‬עמ' ‪.155‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫עתירי סטטוס‪ 152.‬כך‪ ,‬בניגוד למצב הקלסי ביחסים שבין העיר לכפר‪ ,‬כאשר העיר היא‬ ‫הגלעין החברתי והאזורים החקלאיים הם השוליים הנחשלים‪ ,‬עיירות הפיתוח היו לשוליים‬ ‫‪153‬‬ ‫החברתיים והכלכלים של האזור שישבו בו‪.‬‬ ‫בשל האוריינטציה החקלאית של החברה הישראלית ושל האידאולוגיה הציונית היתה‬ ‫לעולים החדשים מצפון אפריקה שגרו בעיירות הפיתוח יוקרה נמוכה בשני ממדים‪ :‬עצם‬ ‫היותם יהודים מארץ לא אירופית;‪ 154‬ומגוריהם ביישוב עירוני‪ .‬במיון העולים ובהפנייתם‬ ‫ליישובים חקלאיים או עירוניים היתה עדיפות לחקלאות ולמושבים‪ .‬חלק ניכר מתושבי‬ ‫המושבים היו אנשים שבחרו שליחי התנועות המיישבות‪ .‬אלה בחרו אנשים וארגנו גרעינים‪.‬‬ ‫העולים שהופנו לעיירות פיתוח היו בעצם השארית‪ .‬לעיירות פיתוח נשלחו רק מי שלא‬ ‫התאימו לחיי מושב‪ ,‬כגון בני משפחות גדולות במיוחד או כאלה שהעומד בראשן היה בן‬ ‫יותר מ–‪ 155.45‬מקצת המועמדים למושבים הופנו לעיירות פיתוח עקב בדיקה רפואית שגילתה‬ ‫‪156‬‬ ‫שכושר עבודתם לקוי‪.‬‬ ‫גם מבחינת סדר ההתיישבות היו עיירות הפיתוח בעדיפות אחרונה‪ .‬קודם יושבו הבתים‬ ‫הריקים במושבים קיימים‪ ,‬אחר כך הוקמו מושבים חדשים‪ ,‬ורק לבסוף יושבו העיירות‪.‬‬ ‫הצורך בשליחת העולים לעיירות נבע בין השאר מההצלחה ביישובם של העולים במושבים‬ ‫ומכך שהם מיעטו לנטוש אותם‪ .‬שיעור האוכלוסייה החקלאית לפי התכנון‪ ,‬התמלא‪ ,‬ונוצר‬ ‫צורך לשלוח עולים ליישובים עירוניים‪ .‬המעבר לקליטה עירונית נבע גם ממגבלות בתקציב‬ ‫הקליטה‪ 157.‬הקליטה בעיירות פיתוח חייבה מבנים בלבד‪ ,‬ובשלב מסוים אפילו מבנים ארעיים‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬המדינה לא סיפקה שם תעסוקה מלבד עבודות תשתית שהוגדרו עבודות 'דחק'‬ ‫דלות שכר‪ 158.‬הקליטה במושבים היתה יקרה יותר משום שהיא חייבה לספק למתיישב ציוד‬ ‫חקלאי ומכסות מים להשקיה‪.‬‬ ‫האוריינטציה החקלאית של המוסדות המיישבים בלטה גם בתכנון העיירות; אלה דמו‬ ‫במידה רבה ליישוב חקלאי‪ 159.‬הרתיעה מתכנון ערים הביאה לכך שתוכננו עיירות קטנות‬ ‫שיכלו לשמור על מאפיינים כפריים‪ .‬הבתים היו חד–קומתיים‪ ,‬מרווחים ביניהם‪ ,‬ולידם‬ ‫‪.152‬‬ ‫‪.153‬‬ ‫‪.154‬‬ ‫‪.155‬‬ ‫‪.156‬‬ ‫‪.157‬‬ ‫‪.158‬‬ ‫‪.159‬‬ ‫ראו‪ :‬א' פווין‪' ,‬עדתיות ויחסי עיירות פיתוח — קיבוץ‪ :‬מקרה של פלורליזם ישראלי'‪ ,‬שורשים‪ ,‬ח‬ ‫)‪ ,(1994‬עמ' ‪ ;34‬ר' בהט‪ ,‬דפוסי חברה בישראל‪ ,‬תל אביב ‪ ,1983‬יחידה ‪) 4‬ארגון מרחבי ומבנה חברתי(‪,‬‬ ‫עמ' ‪.33‬‬ ‫ליפשיץ‪' ,‬ערי פיתוח'‪ ,‬עמ' ‪.108‬‬ ‫על הנחיתות שהתלוותה ליהודים לא אירופאים בתודעתם של בני הדור ראו‪ :‬צור‪' ,‬אימת הקרנבל'‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.164-126‬‬ ‫מכאן — ידיעות צוות המיון במרוקו‪ ,‬מס' ‪ ,17.1.1955 ,4‬אצ"מ‪ ,‬תיק ‪ 8459‬מיכל ‪.S15/151‬‬ ‫רשימות צוות המיון במרוקו‪ ,‬נספח למכתב של יוספטל לשרגאי‪ ,‬אצ"מ‪.S6/6002 ,6.2.1955 ,‬‬ ‫שנתון הממשלה תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪.364‬‬ ‫‪ 11‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪.117‬‬ ‫צ' אפרת‪' ,‬התוכנית'‪ ,‬עמ' ‪.209‬‬ ‫∑∞∂‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫מגרשים למשקי עזר‪ 160.‬המשק החקלאי לכל משפחה בעיירה היה‪ ,‬על פי התכנון‪ ,‬מקור‬ ‫להשלמת הפרנסה‪ ,‬מתוך הנחה מוצדקת כאמור שעבודה כשכירים בחקלאות שמסביב ובמעט‬ ‫‪161‬‬ ‫השירותים בעיירה לא יהיה בה די לכלכל משפחות גדולות‪.‬‬ ‫שלמה תמיר )ליפסקי(‪ ,‬מעולי העלייה השלישית שנשלח לנהל את הסבת המעברה כפר‬ ‫ירוחם לעיירה‪ ,‬הפליג בשבחי הפיתוח החקלאי שעתיד להיות בעיירה‪ .‬הוא סיפר שעתידים‬ ‫להגיע מים מצינור חדש ומאגם שיצר סכר‪ ,‬שאת בנייתו יזמה הממשלה כדי לספק עבודות‬ ‫דחק‪ .‬בעזרתם יהיה אפשר 'לגדל ירקות‪ ,‬לנטוע עצי פרי‪ ,‬לגדל עופות וצאן‪ ,‬לזרוע מרעה‬ ‫‪162‬‬ ‫לצאן וכולי'‪.‬‬ ‫אבל השאיפה לפתח את עיירת הפיתוח ליישוב חצי כפרי לא עלתה בקנה אחד עם‬ ‫‪163‬‬ ‫שאיפותיהם של העולים‪ .‬מרביתם שאפו שהעיירה תהיה עירונית יותר ולא כפרית יותר‪.‬‬ ‫השאיפה למנוע מערי הפיתוח סממנים של עיר נשענה גם על התפיסה האידאולוגית בדבר‬ ‫טרנספורמציה‪ ,‬שינוי דמות שראוי כי יחול בקרב העולים‪ .‬כאמור‪ ,‬אחד הנימוקים להפנייתם‬ ‫של העולים מצפון אפריקה לעיירות פיתוח דווקא היה נטייתם של יהודי צפון אפריקה‬ ‫‪164‬‬ ‫לעסוק ברוכלות ובמסחר זעיר והרצון להרחיקם ממקצועות אלו‪.‬‬ ‫למרות העדפת ההתיישבות החקלאית‪ ,‬מספרם של הנקלטים בעיירות הפיתוח היה גדול‬ ‫‪165‬‬ ‫יותר‪ ,‬ושיעור העזיבה שם היה נמוך יותר‪ ,‬בעיקר בגלל חוסר היכולת לעזוב‪.‬‬ ‫לעיירות הפיתוח לא היתה שדולה באליטה הפוליטית והכלכלית כמו שהיה למושבים‬ ‫שהשתייכו לתנועות פוליטיות שונות וזכו לעידודן של מחלקת ההתיישבות בסוכנות ושל‬ ‫הקק"ל‪ .‬האחריות לערי הפיתוח פוזרה בין משרדי ממשלה שונים‪ 166.‬כך למשל קריית גת‪,‬‬ ‫שהוקמה כחלק מההתיישבות בחבל לכיש‪ ,‬היתה באחריות מחלקת ההתיישבות של הסוכנות‪.‬‬ ‫עיירות אחרות זכו לחסות של משרד העבודה או של משרד הפיתוח‪ .‬הרשויות נטו להזניח‬ ‫‪167‬‬ ‫עיירות שלא היה להן אפוטרופוס‪.‬‬ ‫‪.160‬‬ ‫‪.161‬‬ ‫‪.162‬‬ ‫‪.163‬‬ ‫‪.164‬‬ ‫‪.165‬‬ ‫‪.166‬‬ ‫‪.167‬‬ ‫∏∞∂‬ ‫אפרת‪ ,‬עיירות הפיתוח‪ ,‬עמ' ‪ ;21‬כהן‪' ,‬תכנונן של עיירות הפיתוח'‪ ,‬עמ' ‪.518‬‬ ‫ברוצקוס‪' ,‬תכנון כלכלי'‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬ ‫תמיר לקול‪ ,26.7.1953 ,‬אצ"מ ‪ .S75/6697‬ראו על עוד ניסיון כזה בתוך‪ :‬גלעדי וגולן‪ ,‬ישראל‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.117‬‬ ‫כהן‪' ,‬תכנונן של עיירות הפיתוח'‪ ,‬עמ' ‪.519‬‬ ‫ראו לעיל טקסט להערה ‪.94‬‬ ‫ברוצקוס‪' ,‬תכנון כלכלי'‪ ,‬עמ' ‪.21‬‬ ‫גלעדי וגולן‪ ,‬ישראל‪ ,‬עמ' ‪Cohen, ‘Development Towns’, pp. 589-590 ;116‬‬ ‫כהן‪' ,‬תכנונן של עיירות הפיתוח'‪ ,‬עמ' ‪.523-522‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫‪‰ÈÈÒÂÏ·‰ ¯ÂÊÈÙ Ï˘ ÁÂÂˉ ˙ί‡ ‰ÚÙ˘‰‰‬‬ ‫פיזור האוכלוסייה של שנות החמישים ייצב את הפער הבין–אזורי בישראל למשך שנים‬ ‫רבות; אזורים שיושבו בעיקר בעולים חדשים מצפון אפריקה נעשו אזורים בעלי רמת רווחה‬ ‫כלכלית נמוכה‪ ,‬והם הוסיפו להיות כאלה עוד שנים רבות‪ .‬השיפור ברמת הרווחה הכלכלית‬ ‫שהתחוללה עם השנים בכל הארץ לא שינה את היחס שבין המרכז לפריפריה‪ ,‬והפערים‬ ‫‪168‬‬ ‫הבין–אזוריים נותרו‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬תושבי עיירות הפיתוח הועסקו בתחילה כשכירים בחקלאות השכנה ומקצתם גם‬ ‫עבדו בבניית הבתים שנועדו לשכן את העולים שישבו עד אז בדיור ארעי‪ .‬מרבית התעסוקה‬ ‫היתה בעבודות 'דחק' שהיו בעיקרן הנחת תשתית )סלילת כבישים‪ ,‬סיקול‪ ,‬ייעור‪ ,‬בניית‬ ‫טרסות והנחת צינורות(‪' .‬העבודות היזומות' היו בעצם עבודות פיתוח בשכר נמוך‪ .‬שלא‬ ‫כדימוי‪ ,‬רק מיעוטן היו עבודות מיותרות שייעודן היה לספק תעסוקה לעולים‪ .‬בתקופה‬ ‫הנסקרת‪ ,1956-1954 ,‬יצרה הממשלה מצב מלאכותי של תעסוקה בפריפריה ואבטלה במרכז‬ ‫כדי למנוע מהעולים החדשים לעזוב את עיירות הפיתוח ואת המושבים‪ .‬עבודות יזומות‬ ‫‪169‬‬ ‫הוקצו לפריפריה בלבד‪ ,‬ויציאתם של דיירי המעברות לשוק העבודה יצרה אבטלה במרכז‪.‬‬ ‫‪170‬‬ ‫את האבטלה הזאת הגדיר גיורא יוספטל 'רצויה' עקב תרומתה לפיזור האוכלוסייה‪.‬‬ ‫ואולם משלב מסוים‪ ,‬ככל שהתרבתה העלייה מצפון אפריקה — מקיץ ‪ — 1955‬ורובה ככולה‬ ‫נשלחה לעיירות פיתוח‪ ,‬כן נוצר מחסור במקומות עבודה‪ .‬העבודה השכירה בחקלאות לא‬ ‫הספיקה‪ .‬ככל שהתפתחה התשתית באזורי הפריפריה‪ ,‬כן פחת הצורך להשקיע בעבודות היזומות‪.‬‬ ‫המחסור בהון ובהתאמה של העולים ִהקשה על הבאת תעשייה‪ ,‬והיעדרה של תעשייה השאיר‬ ‫חלק ניכר מהעיירות ללא מקורות פרנסה‪ .‬היעדרם של מקורות פרנסה גרם ליסודות המובילים‬ ‫בקרב העולים לעזוב את העיירות‪ .‬מ–‪ ,1957‬עם התגברות העלייה ממזרח אירופה‪ ,‬סיפק‬ ‫המרכז תעסוקה‪ ,‬ואילו בפריפריה גדלה המצוקה‪ .‬עם תום העשור הראשון למדינה היו עיירות‬ ‫הפיתוח לריכוזי אוכלוסייה חלשה ולמוקדי מצוקה ועוני‪ .‬הן לא שימשו לסביבתם מרכזי‬ ‫‪171‬‬ ‫כלכלה ותרבות‪ ,‬אלא היו כאמור ספקיות של כוח עבודה זול ליישובים החקלאים הוותיקים‪.‬‬ ‫העלייה מצפון אפריקה‪ ,‬שהתחדשה בשנות השישים‪ ,‬עם 'מבצע יכין'‪ ,‬נקלטה קליטה‬ ‫דומה לעליית ‪ .1956-1954‬מרבית העולים הופנו לעיירות פיתוח‪ 172.‬בראשית שנות השישים‪,‬‬ ‫כאשר חלק ניכר מהעיירות היו על סף משבר‪ ,‬החלה התפתחות של תעשייה‪ .‬הממשלה‬ ‫עודדה משקיעים ישראלים או יהודים מחוץ–לארץ להשקיע בעיירות‪ .‬ואולם עצם הדבר‬ ‫‪.168‬‬ ‫‪.169‬‬ ‫ליפשיץ‪' ,‬העלייה'‪ ,‬עמ' ‪ ;159‬הנ"ל‪' ,‬עלייה‪ ,‬הגירה פנימית והיווצרות פערים בין אזוריים'‪ ,‬בתוך‪ :‬ע'‬ ‫גונן )עורך(‪ ,‬גיאוגרפיה של קליטת עלייה‪ ,‬ירושלים ‪ ,1990‬עמ' ‪.56‬‬ ‫ראו למשל‪' :‬דו"ח הועדה לבדיקת הדרכים הכלכליות והחברתיות להגדלת היסוד היצרני בקרב המפרנסים‬ ‫בישוב'‪ ,26.2.1954 ,‬ג"מ‪ ,‬משרד ראש הממשלה‪ ,‬ג‪.3012 5513/‬‬ ‫פרוטוקול הנהלת הסוכנות‪ ,18.1.1955 ,‬אצ"מ ‪.S100/97‬‬ ‫גלעדי וגולן‪ ,‬ישראל‪ ,‬עמ' ‪.138‬‬ ‫‪.170‬‬ ‫‪.171‬‬ ‫‪Cohen, ‘Development Towns’, p. 588 .172‬‬ ‫‪∂∞π‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫שהתעשייה לא הוקמה בד בבד עם ייסוד העיירות יצר קשיים‪ .‬עולים שהיו בעלי מקצוע‬ ‫מיומנים לא נשלחו לעיירות מכיוון שבהתחלה לא היו שם מקומות תעסוקה מתאימים‪ .‬בעלי‬ ‫מקצוע שנשלחו לעיירות עזבו אותן בסופו של דבר עקב היעדר תעסוקה‪ .‬כאשר נוצרה‬ ‫‪173‬‬ ‫האפשרות להקים מפעלים בעיירות התברר שאין במקום פועלים מתאימים‪.‬‬ ‫הדבר הביא לכך שלעיירות הפיתוח הופנו בעיקר תעשיות ניטרליות‪ ,‬שלא היו תלויות‬ ‫בחומרי גלם סביבתיים‪ ,‬בִרבה לשוק ובכוח אדם מקצועי‪ .‬מרבית התעשיות שהופנו לעיירות‬ ‫פיתוח היו תעשיות עתירות עבודה עם תדמית ירודה ועם שכר נמוך‪ .‬מחצית מתמיכת‬ ‫הממשלה בתעשייה בעיירות פיתוח הופנתה לענף הטקסטיל ולענף המזון‪ .‬במקרים רבים היו‬ ‫‪174‬‬ ‫העיירות לעיירות מפעל‪ ,‬כלומר יותר משליש המועסקים בעיירה עבדו במפעל אחד‪.‬‬ ‫הדבר יצר תלות רבה‪ ,‬ובמקרים של סגירת המפעל עלולה היתה העיירה כולה להיקלע‬ ‫למצוקת אבטלה‪ .‬הדבר ִאפשר לבעלי המפעלים‪ ,‬שלא התגוררו בעיירות‪ ,‬לקבל סיוע והטבות‬ ‫מהממשלה‪ ,‬ובתוך כך להעניק שכר נמוך לעובדיהם‪ .‬מטעמים של כדאיות כלכלית היו‬ ‫‪175‬‬ ‫מקרים שקיבוצים העבירו מחלקות שונות ממפעל תעשייה בקיבוץ אל עיירות פיתוח‪.‬‬ ‫ייסודן של תעשיות עתירות עבודה בשלהי שנות החמישים ובראשית שנות השישים‬ ‫התמקד בעיקר בעיירות פיתוח ובפריפריה‪ .‬כאשר החלו להקים בארץ תעשיות טכנולוגיות‪,‬‬ ‫עם שכר גבוה ועם יוקרה‪ ,‬התמקד הפיתוח במרכז הארץ ופסח על עיירות הפיתוח‪ 176.‬טיב‬ ‫התעסוקה בעיירות הפיתוח הביא לכך שבעלי ההשכלה מקרב תושבי העיירות לא מצאו‬ ‫תעסוקה הולמת ועזבו מכיוון שהנהלות המפעלים של העיירות ישבו בדרך כלל באזור‬ ‫המרכז‪ .‬על כן לא סיפקה תעשייה זו לעיירות הפיתוח אפילו שכבה צרה של עבודות עם‬ ‫סטטוס גבוה )מנהלים‪ ,‬מהנדסים‪ ,‬אנשי פיתוח ושיווק(‪.‬‬ ‫כך בעצם‪ ,‬סוג התעשייה בעיירות הפיתוח הביא לכך שאלה שנותרו להתגורר בעיירות‬ ‫היו בדרך כלל חסרי ההשכלה או הכישורים‪ .‬עיירות הפיתוח היו מחסום בפני בעלי השכלה‬ ‫ממוצעת עם כישורים גבוהים להשיג עבודות בעלות הכנסה גבוהה‪ .‬במרכז הארץ היו מקצת‬ ‫המועסקים בקטגוריות של 'צווארון לבן נמוך' או 'פועלים מקצועיים' בעלי שמונה שנות‬ ‫לימוד ומטה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בעלי השכלה דומה בעיירות הפיתוח לא יכלו למצוא עבודות‬ ‫בקטגוריות האלה‪ ,‬וכמעט כולם הועסקו כפועלים לא מקצועיים‪ 177.‬שקיעתן של תעשיות‬ ‫‪178‬‬ ‫עתירות עבודה הביאה‪ ,‬משנות השבעים‪ ,‬לשיעורים גדולים ביותר של אבטלה בעיירות הפיתוח‪.‬‬ ‫‪ 11 .173‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬ ‫‪ .174‬אפרת‪ ,‬עיירות הפיתוח‪ ,‬עמ' ‪ ;132‬ש' סבירסקי ומ' שושן‪ ,‬עיירות הפיתוח — לקראת מחר שונה‪ ,‬חיפה‬ ‫‪] 1985‬להלן‪ :‬סבירסקי ושושן‪ ,‬עיירות הפיתוח[‪ ,‬עמ' ‪Spilerman and Habib, ‘Development ;13‬‬ ‫‪Towns in Israel’, p. 794‬‬ ‫‪ .175‬אפרת‪ ,‬עיירות הפיתוח‪ ,‬עמ' ‪.134‬‬ ‫‪ .176‬טרואן‪' ,‬הרעיון'‪ ,‬עמ' ‪ ;282‬סבירסקי ושושן‪ ,‬עיירות הפיתוח‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬ ‫‪Spilerman and Habib, ‘Development Towns in Israel’, p. 804 .177‬‬ ‫‪ .178‬טרואן‪' ,‬הרעיון'‪ ,‬עמ' ‪ ;282‬סבירסקי ושושן‪ ,‬עיירות הפיתוח‪ ,‬עמ' ‪Y. Peled, ‘Ethnic Exclusionism ;21‬‬ ‫‪in the Periphery: The Case of Oriental Jews in Israel’s Development Towns’, Ethnic‬‬ ‫‪and Racial Studies, 13 July 1990, pp. 353-354‬‬ ‫∞‪∂±‬‬ ‫‪ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß‬‬ ‫˘‪‰È¯ÙȯÙÏ ‰È‰ ¯ÀÙÒ‰ ≠ ÌÈίډ ÈÂÈ‬‬ ‫עם היוודע סירובם של עולי דמנאת ללכת לחבל לכיש כתב עזריאל קרליבך‪ ,‬עורך מעריב‪,‬‬ ‫את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫ותיקים בארץ זוכרים כיצד היו אצלנו עולים על הקרקע‪ :‬כיצד היו מתגלגלים שנים על‬ ‫גבי שנים בקיבוצי הכשרה בחו"ל‪ ,‬בקבוצות בארץ ]‪ [...‬מתדפקים על שער מוסדות‪,‬‬ ‫מחכים‪ ,‬מקווים‪ ,‬מייחלים‪ ,‬עד שנגאלה חלקת אדמה ]‪ [...‬כיצד היו יוצאים לקראת ד'‬ ‫אמות עזובות אלו כלקראת המשיח‪ ,‬בשמחה ובצהלה ]‪ [...‬והנה קוראים היום בבוקר‬ ‫בעיתונים‪ :‬האדמה מוכנה מכבר באיזור לכיש ]‪ [...‬מזמינים את עולי העיירה דמנת ]‪[...‬‬ ‫לבוא ולרשת את כל האוצר הטוב הזה מיד ]‪ [...‬ונאלצו — זו הפעם הראשונה בתולדות‬ ‫ההתישבות העברית בארץ‪ — ,‬להשתמש בכוח המשטרה כדי להביאם לשם ]‪ [...‬ולעיני‬ ‫הותיקים חלף תוך כדי כך כל סרט שינוי הערכים שעבר עלינו מן הימים בהם משטרה‬ ‫בריטית ניתקה בכוח צעירי הפעל המזרחי שנאחזו בשיניהם בעשבי ביריה — ועד לימים‬ ‫שבהם משטרה עברית צריכה לאחוז צעירים של הפועל המזרחי בעורפיהם שיעלו‬ ‫‪179‬‬ ‫ויתאחזו בקרקע המולדת ]‪[...‬‬ ‫שינוי הערכים שהצר עליו קרליבך‪ ,‬השינוי שהתרחש בעשור הראשון של המדינה‪ ,‬מעמיד‬ ‫את ההליכה לפריפריה במסגרת מדיניות הקליטה 'מהאנייה לכפר' בהקשר היסטורי ואידאולוגי‪.‬‬ ‫האתוס הציוני ראה בספָר‪ ,‬ובייחוד בהתיישבות החקלאית‪ ,‬תמצית ההגשמה — החלוציות‪.‬‬ ‫זה לא היה עונש‪ .‬לספר נלוו יוקרה ודימוי גבוה‪ .‬התגוררה בו אוכלוסייה איכותית‪ .‬העיר‬ ‫נתפסה כשלילית‪ ,‬גלותית‪ ,‬חסרת הילה‪ .‬הספר היה המרכז הסוציולוגי — קובע הנורמות‬ ‫והערכים‪ .‬העיר היתה הפריפריה‪.‬‬ ‫ואולם אתוס זה‪ ,‬שהיה לו חלק חשוב בעיצוב המרחב של היישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫המנדטורית ובמלחמת העצמאות‪ ,‬נעשה עם קום המדינה משהו סמלי שעיקרו רטוריקה‪.‬‬ ‫למרות הצלחתה של הציונות במשימותיה ולמרות יכולתו של הספר לקבוע גבולות ולהגן‬ ‫על המרכז‪ ,‬ירדה יוקרת הספר‪ ,‬אם כי לא ירדה חשיבותו‪ .‬היחלשות הנטייה להירתם למשימות‬ ‫לאומיות והיחלשות הנטייה להגיע לספר הביאה לשם קבוצות בעלות יוקרה נמוכה‪ .‬האוכלוסייה‬ ‫הזאת הגיעה לא מתוך בחירה ולא מתוך אמונה בחשיבות המגורים בספר‪ ,‬אלא בגלל תלותה‬ ‫במשאבים שסיפקו המדינה והסוכנות ובגלל מנגנון יעיל שריכז אותה שם‪.‬‬ ‫גם יחסו של הממסד אל הפריפריה כאל ספר נחשק היה בעיקר מן השפה ולחוץ‪ .‬מבחינת‬ ‫השקעת משאבים לא זכו יישובי הפריפריה ליחס מועדף‪ 180.‬עקב כך חזר הספר להיות‬ ‫פריפריה גם מבחינה סוציולוגית — מקום שרחוק מן המרכז וממוקדי ההשפעה וקבלת‬ ‫‪ .179‬ע' קרליבך‪' ,‬התיישבות בכוח המשטרה'‪ ,‬מעריב‪.5.6.1955 ,‬‬ ‫‪ .180‬ש' חסון‪' ,‬מספר לפריפריה'‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬כב )‪ ,(1992‬עמ' ‪.89-88‬‬ ‫‪∂±±‬‬ ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫ההחלטות‪ .‬רצונן של קבוצות מסוימות בעלות יוקרה‪ ,‬כמו עולי מזרח אירופה‪ ,‬שלא להגיע‬ ‫לפריפריה התקבל בהבנה‪ .‬הרטוריקה של ההתיישבות וחשיבות הספר היתה בדרך כלל מס‬ ‫שפתיים‪ .‬לכאורה עלתה יוקרתם של עולי צפון אפריקה בשל שיעור המתיישבים הגבוה‬ ‫בקרבם‪ 181,‬ואולם למעשה היו היישובים החדשים מנותקים ממוקדי ההשפעה וִהקשו על הניעוּת‬ ‫כלפי מעלה‪ 182.‬הוותיקים היחידים שהתגוררו בעיירות הפיתוח עסקו בתפקידי ניהול וראו‬ ‫במקום לא יותר מתחנה זמנית‪ ,‬בלי רצון לקבוע מקום מגורים בעיירה או במושב העולים‪.‬‬ ‫מדיניות פיזור האוכלוסייה‪ ,‬שנועדה למנוע ריכוז תושבים באזור המרכז‪ ,‬הסתמכה על‬ ‫תלותם של עולים חדשים במשאבי המדינה והסוכנות‪ .‬יהודי צפון אפריקה‪ ,‬שנראו מתאימים‬ ‫ליישוב הפריפריה‪ ,‬נשלחו לשם בלי אפשרות בחירה‪ .‬מנגנון יעיל אִפשר לקולטים להביא‬ ‫את העולים ביום עלייתם למקום מגורם הקבוע‪ .‬התלות מנעה את עזיבתם‪ 183.‬משהושג היעד‬ ‫של פיזור האוכלוסייה ירדה רמת ההשקעה בפריפריה‪.‬‬ ‫מגורים באזור פריפריאלי מקשים תמיד על התושבים; ההזדמנויות לתעסוקה ולחינוך‬ ‫פחותות‪ .‬בתקופת היישוב‪ ,‬ובמידה מסוימת גם לאחר קום המדינה‪ ,‬פוצו יושבי הפריפריה‬ ‫ביוקרה הרבה שנלוותה להם‪ ,‬בשירותים טובים שקיבלו מהמרכז וביכולת להשפיע על סדר‬ ‫יום ולקבוע אותו‪ .‬הפריפריה שיושבה בעולי צפון אפריקה בשנות החמישים לא זכתה בפיצויים‬ ‫כאלה‪ .‬היא היתה חסרת יוקרה וחסרת השפעה‪ .‬השוליות של יושבי עיירות הפיתוח היתה‬ ‫חברתית‪ ,‬גאוגרפית וכלכלית‪ .‬הפנייתם של עולי צפון אפריקה לפריפריה קבעה את עתידם‬ ‫בתחומים רבים‪ .‬הם זכו לחינוך טוב פחות ולתעסוקה דלת הכנסה ולא יציבה‪ ,‬וערך הדיור‬ ‫שבבעלותם היה נמוך יותר‪.‬‬ ‫הגדיר זאת היטב הסופר אלי עמיר‪' :‬העולים לא הבינו למה נשלחו ליישב מקומות‬ ‫שוממים ]‪ [...‬ומדוע נוהגים בהם כחיילים במהפכה שהם לא חוללו ולא היו חלק ממנה‪,‬‬ ‫‪184‬‬ ‫ובעיקר מדוע הם נתבעים לשלם את מחירה'‪.‬‬ ‫‪.181‬‬ ‫‪.182‬‬ ‫‪.183‬‬ ‫‪.184‬‬ ‫≤‪∂±‬‬ ‫ראו למשל‪ 11 :‬שנות קליטה‪ ,‬עמ' ‪.139‬‬ ‫ראו‪ :‬א' כהן‪' ,‬פיזור אוכלוסייה ומיזוג גלויות כמשימות מתנגשות'‪ ,‬בתוך‪ :‬ע' כהן )עורכת(‪ ,‬מיזוג‬ ‫גלויות‪ ,‬ירושלים ‪ ,1969‬עמ' ‪.156-155‬‬ ‫למרות התלות הרבה של העולים מצפון אפריקה שנשלחו לעיירות הפיתוח‪ ,‬אי–אפשר להתעלם מגורם‬ ‫הבחירה הן של אלה שנשארו בעיירות )ראו למשל‪ :‬כהן‪ ,‬המרוקאים‪ ,‬עמ' ‪ (43‬והן של הרבים שעזבו את‬ ‫העיירות במשך השנים‪ .‬על אלה טרם נעשה מחקר‪.‬‬ ‫א' עמיר‪' ,‬הסליחה והתודה'‪ ,‬אלפיים‪ ,(1998) 16 ,‬עמ' ‪.186‬‬ ßÁÂ˙ÈÙ ¯ÂÊ‡Ï Â‡ ·˘ÂÓÏ ‰˜Ï·Ê˜Ó ˙·Î¯ß ‰˜È¯Ù‡†ÔÂÙˆÓ†ÌÈÏÂÚ·†ÂÒÏ·˘†˙¯ÈÈÚ†ÌÈ·˘ÂÓ ÔÂ·Ï Ìȯ ˆÓ ∂±≥ Ô„¯ È Ô „ ¯ È ‫‡·‪¯‡˜ÈÙ È‬‬ ‫¯˘‪ÌÈ·Â˘Èȉ ˙ÓÈ‬‬ ‫עיירות קיימות‬ ‫שאוכלסו בעולי‬ ‫צפון אפריקה‬ ‫מושבים שהורחבו‬ ‫על ידי עולי צפון‬ ‫אפריקה‬ ‫אילת‬ ‫אור עקיבא‬ ‫אשקלון‬ ‫באר שבע‬ ‫בית שאן‬ ‫בית שמש‬ ‫גדרה‬ ‫חצור‬ ‫ירוחם‬ ‫מגדל העמק‬ ‫מצפה רמון‬ ‫עכו‬ ‫צפת‬ ‫קריית מלאכי‬ ‫קריית שמונה‬ ‫אבן ספיר‬ ‫אחוזם‬ ‫אילנייה‬ ‫אליפלט‬ ‫אמונים‬ ‫אשבול‬ ‫בית הגדי‬ ‫בית נחמיה‬ ‫בית נקופה‬ ‫בית שקמה‬ ‫בקוע‬ ‫בר גיורא‬ ‫ברוש‬ ‫ברכיה‬ ‫גבע כרמל‬ ‫גבעת נילי‬ ‫גורן‬ ‫גילת‬ ‫גמזו‬ ‫דישון‬ ‫הודיה‬ ‫הזורעים‬ ‫זרועה‬ ‫חוסן‬ ‫חלץ‬ ‫חצב‬ ‫טירת יהודה‬ ‫יושיביה‬ ‫יערה‬ ‫יציץ‬ ‫ישרש‬ ‫כפר אורייה‬ ‫כפר יובל‬ ‫עיירות שהוקמו‬ ‫עבור עולי צפון‬ ‫אפריקה‬ ‫אופקים‬ ‫אשדוד‬ ‫דימונה‬ ‫מבשרת ירושלים‬ ‫מעלות‬ ‫נתיבות‬ ‫קריית גת‬ ‫שדרות‬ ‫שלומי‬ ‫‪∂±¥‬‬ ‫כפר שמאי‬ ‫כסלון‬ ‫כרם בן זמרה‬ ‫מבטחים‬ ‫מגדים‬ ‫מחסיה‬ ‫מטע‬ ‫מעונה‬ ‫מצליח‬ ‫ניר משה‬ ‫ניר עקיבא‬ ‫ספסופה‬ ‫עגור‬ ‫עולש‬ ‫עזריקם‬ ‫עלמה‬ ‫עמינדב‬ ‫עמיקם‬ ‫פטיש‬ ‫פעמי תש"ז‬ ‫פרוד‬ ‫צוריאל‬ ‫צרופה‬ ‫רוויה‬ ‫רחוב‬ ‫רנן‬ ‫שדה צבי‬ ‫שדה תרומות‬ ‫שובה‬ ‫שומרה‬ ‫שזור‬ ‫שלווה‬ ‫שפר‬ ‫שרשרת‬ ‫תאשור‬ ‫תדהר‬ ‫תלמים‬ ‫תלמי בילו‬ ‫תפרח‬ ‫תקומה‬ ‫מושבים שהוקמו‬ ‫עבור עולי צפון‬ ‫אפריקה‬ ‫אדירים‬ ‫איתן‬ ‫בית עוזיאל‬ ‫ברק‬ ‫גדיש‬ ‫גפן‬ ‫דבורה‬ ‫דובב‬ ‫זוהר‬ ‫זמרת‬ ‫יד רמב"ם‬ ‫כפר הרי"ף‬ ‫לוזית‬ ‫מלאה‬ ‫נוגה‬ ‫נועם‬ ‫נחושה‬ ‫ניר יפה‬ ‫עוצם‬ ‫פקיעין החדשה‬ ‫צפרירים‬ ‫קלחים‬ ‫שדה דוד‬ ‫שדה משה‬ ‫שדות מיכה‬ ‫שוקדה‬ ‫שחר‬ ‫תירוש‬