‫[[‬ ‫ביקורת ספרים‬ ‫דמויות נשכחות‬ ‫עמוס נוי הוא חוקר פולקלור‪ ,‬אך ספרו החדש אינו עוסק רק בפולקלור אלא גם בחוקריו בני היישוב‬ ‫הישן הספרדי בירושלים‪ .‬הספר עוקב אחר הדרכים המעניינות שבהן הם השתמשו במחקריהם כדי‬ ‫ליצור גוונים ובני גוונים של זהויות ספרדיות ומזרחיות | תמיר קרקסון‬ ‫ה‬ ‫עדים או מומחים‬ ‫יהודים משכילים בני ירושלים‬ ‫והמזרח בתחילת המאה ה־‪20‬‬ ‫עמוס נוי‬ ‫רסלינג‪ 197 ,2017 ,‬עמ׳‬ ‫‪2‬‬ ‫| מגזין ישראלי להיסטוריה‬ ‫ספר 'עדים או מומחים'‬ ‫מצטרף לשורת מחקרים‬ ‫העוסקים בתושבי ארץ‬ ‫ישראל ממוצא ספרדי‬ ‫ומזרחי בעשורים שקדמו להקמת‬ ‫המדינה‪ ,‬תחום הזוכה בשנים האחרונות‬ ‫לפריחה חסרת תקדים‪ .‬בין המחקרים‬ ‫החשובים ניתן למנות את ספריהם‬ ‫של מישל קמפוס‪ ,‬משה בהר וצבי‬ ‫בן־דור בנית‪ ,‬ואביגיל יעקבסון ומשה‬ ‫נאור‪ .‬לפני כשנתיים אף התקיים‬ ‫באוניברסיטת תל אביב כנס שעסק‬ ‫בנושא זה‪ ,‬ובו הוצגו מחקרים רבים‬ ‫בתחום‪.‬‬ ‫מחקרים אלה ואחרים קושרים בין‬ ‫היישוב הספרדי לבין תולדות היהודים‬ ‫בארצות האסלאם לאחר שנים של‬ ‫הפרדה מלאכותית בין שני התחומים‪.‬‬ ‫הספר‪ ,‬המבוסס על עבודת הדוקטור‬ ‫של עמוס נוי‪ ,‬עוסק בשלושה מלומדים‬ ‫ספרדים שחיו בירושלים בשלהי‬ ‫התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט‬ ‫הבריטי‪ :‬יוסף מיוחס (‪1868‬־‪,)1942‬‬ ‫יצחק יחזקאל יהודה (‪1863‬־‪)1941‬‬ ‫ואברהם אלמאליח (‪1885‬־‪ .)1967‬נוי –‬ ‫שהוא ידידי ועמיתי – מתמקד בעיסוקם‬ ‫של השלושה בחקר הפולקלור‪ ,‬אך כיוון‬ ‫שתחומי פעילותם היו שלובים אלה‬ ‫באלה אנו נחשפים לפעילות מגוונת‬ ‫שכללה עיסוק בעיתונות‪ ,‬בתרגום‪,‬‬ ‫בפילולוגיה‪ ,‬בהיסטוריה‪ ,‬בביוגרפיה‬ ‫ובכתיבה חינוכית‪ .‬כל אחד מפרקי הספר‬ ‫מתמקד באחת משלוש הדמויות‪.‬‬ ‫לפרש לאור הפלחים‬ ‫הסופר והמחנך יוסף מיוחס היה בן‬ ‫למשפחה ספרדית ירושלמית שורשית‪.‬‬ ‫בהיותו בן שמונה עברה משפחתו‬ ‫להתגורר בסילוואן – כפר השילוח –‬ ‫שם גדל לצד שכנים ערבים‪ ,‬והקרבה‬ ‫שלו אליהם באה לידי ביטוי בספרו‬ ‫'הפלחים' (‪ .)1936‬העניין של מיוחס‬ ‫בפלחים לא היה אנתרופולוגי בלבד‪,‬‬ ‫כפי שמעידה כותרת המשנה של‬ ‫הספר – ״חיי הפלחים בהשואה אל חיי‬ ‫היהודים בתקופות התנ״ך והתלמוד״‪.‬‬ ‫הוא חיבר את המחקר האנתרופולוגי‬ ‫למסורת הפרשנות של המקרא‪ ,‬התלמוד‬ ‫והמדרש‪.‬‬ ‫מתודה זו אפיינה משלחות אירופיות‬ ‫למזרח העות'מאני כבר במאה ה־‪,18‬‬ ‫וגם מיסיונרים שהגיעו לארץ ישראל‬ ‫במאה ה־‪ 19‬מצאו עניין בפלחים‬ ‫ערבים מקומיים‪ .‬מאמצע המאה ה־‪19‬‬ ‫החלו גם מבקרים יהודים בארץ ישראל‬ ‫לפרש את כתבי הקודש באמצעות‬ ‫תיעוד פולקלוריסטי‪ ,‬ואחריהם החרו‬ ‫החזיקו יהודים יושבי הארץ שחיו בין‬ ‫הערבים ואף דיברו בשפתם‪ .‬מיוחס‬ ‫כתב‪:‬‬ ‫‪w w w. s e g u l a m a g. c o m‬‬ ‫אני מחויב להודות שהחיים הללו של‬ ‫שכנינו‪ ,‬שאני עוסק בתיאורם‪ ,‬חביבים‬ ‫עליי הרבה ‪ ...‬החיים האלה‪ ,‬ובייחוד‬ ‫החיים הפלחיים‪ ,‬יכולים לשמש‬ ‫פירוש חי לספר החי שלנו‪ ,‬הוא ספר‬ ‫הספרים – התנ״ך (עמ' ‪61‬־‪.)63‬‬ ‫עבור מיוחס ״העתיקות הן חומר‬ ‫מת‪ .‬והפלחים הם חומר חי״ (עמ'‬ ‫‪ .)64‬בספרו תיאר מיוחס את חייו‬ ‫של האיכר הערבי שחי בירושלים‬ ‫ובסביבותיה‪ :‬הכפר‪ ,‬הבית‪ ,‬חיי‬ ‫היומיום‪ ,‬התרבות החומרית ועוד‪.‬‬ ‫תיאור חיי האיכר הערבי שימש את‬ ‫מיוחס כדי להעביר דימויים מקראיים‬ ‫או תלמודיים מן המטפורי אל‬ ‫הקונקרטי‪ .‬דוגמה אחת מני רבות היא‬ ‫האופן שבו פירש את הפסוק ״וַ ִּי ֵּתן‬ ‫ְּד ֵמי ִמ ְל ָח ָמה ַּב ֲחגֹרָ ת ֹו ֲא ׁ ֶשר ְּב ָמ ְתנָ יו״‬ ‫(מלכים א'‪ ,‬ב'‪ ,‬ה') באמצעות מנהג‬ ‫גאולת הדם ושימת ידי הנמלט בחגורת‬ ‫‪w w w. s e g u l a m a g. c o m‬‬ ‫בן משפחת הרודף (עמ' ‪ .)75‬לדעת נוי‪,‬‬ ‫התוצר שהוציא מיוחס תחת ידיו הוא‬ ‫סינתזה מחקרית ״החורגת מניסיונות‬ ‫תיוג פשטניים של אוריינטליזם״ (שם)‬ ‫– מחקר שיכול היה להפיק רק יהודי‬ ‫ארץ ישראלי דובר ערבית‪ ,‬המעורה הן‬ ‫בתרבות היהודית לגווניה והן במרחב‬ ‫הערבי שסביבו‪.‬‬ ‫לכתוב את המורשת‬ ‫יצחק יחזקאל יהודה היה מזרחן‪ ,‬סופר‪,‬‬ ‫מתרגם ומחנך ירושלמי‪ ,‬בן לאב שהגיע‬ ‫מבגדד ולאם שהגיעה מגרמניה‪ .‬הוא‬ ‫כינס אוסף מונומנטלי של פתגמים‬ ‫ומשלים בשלושה כרכים שנקראו‬ ‫'משלי ערב' (‪,)1990 ,1934 ,1932‬‬ ‫והכרך האחרון יצא לאור שנים רבות‬ ‫לאחר שמחברו נפטר‪ .‬עבודתו של‬ ‫יהודה מקבילה לעבודות דומות שנעשו‬ ‫בתנועת ההשכלה הערבית – הנַ ְה ָצ'ה‬ ‫– שנהגו מאז שלהי המאה ה־‪ 19‬לשלב‬ ‫אברהם אלמאליח (עומד שני‬ ‫משמאל) בפגישה של ראשי‬ ‫הסוכנות עם נכבדים ערבים במלון‬ ‫המלך דוד בירושלים‪.1933 ,‬‬ ‫משה שרת ויצחק בן־צבי עומדים‬ ‫מימין‪ .‬חיים ארלוזורוב יושב במרכז‬ ‫ומשמאלו חיים ויצמן‬ ‫רק יהודי ארץ ישראלי‬ ‫דובר ערבית‪ ,‬המעורה הן‬ ‫בתרבות היהודית לגווניה‬ ‫והן במרחב הערבי שסביבו‬ ‫יכול היה להוציא תחת ידיו‬ ‫ספר כמו זה של מיוחס‬ ‫ט ב ת ת ש ע " ח | י נ ו א ר ‪2018‬‬ ‫‪3‬‬ ‫[[‬ ‫ביקורת ספרים‬ ‫מפתחות לפענוחה של מסורת ישראל‬ ‫(עמ' ‪104‬־‪.)105‬‬ ‫משפחת מיוחס יצאה מהחומות‬ ‫ועברה לכפר הערבי סילוואן‪ .‬יוסף‪,‬‬ ‫שגדל בקרבת פלחים‪ ,‬כתב עליהם‬ ‫בבגרותו‪‘ .‬בית מיוחס׳ משמש היום‬ ‫תחנה למבקרים בעיר דוד‬ ‫צילום‪ :‬קובי הראתי‪ ,‬באדיבות ארכיון עיר דוד‬ ‫יוסף מיוחס בשנות השלושים‬ ‫צילום‪ :‬צבי אורון‪ ,‬הארכיון הציוני‬ ‫מסורות ערביות קלסיות עם תרבות‬ ‫עממית בת הזמן‪ .‬נוי מראה כיצד יהודה‬ ‫– כמו עמיתיו ובהם מיוחס ודוד ילין‪:‬‬ ‫מייבא את התרבות הערבית העממית‬ ‫אל תוך תנועת התחייה העברית‪ ,‬לא‬ ‫כתרבות זרה‪ ,‬אלא כתרבות שכנה‬ ‫החולקת מרחב תרבותי אחד ומספקת‬ ‫‪4‬‬ ‫| מגזין ישראלי להיסטוריה‬ ‫אברהם אלמאליח היה חוקר‪ ,‬עיתונאי‬ ‫ואיש ציבור משפיע‪ ,‬בן ליוצאי מרוקו‪,‬‬ ‫שכונן כהגדרתו של נוי ״תת פזורה‬ ‫יהודית ספרדית״ (עמ' ‪ .)129‬בין השאר‬ ‫הוא ייסד את כתב העת 'מזרח ומערב'‬ ‫(‪1920‬־‪ – )1932‬כתב העת המחקרי‬ ‫הראשון שהוקדש לכלל יהודי ספרד‬ ‫והמזרח ותיעד היסטוריה‪ ,‬תרבות‬ ‫ופולקלור יהודיים ספרדיים‪ .‬באמצעות‬ ‫כתב הגדיר אלמאליח את יהודי ספרד‬ ‫כנושא מחקר מובחן‪ ,‬ריכז קהל חוקרים‬ ‫ומידענים שעסקו בנושא זה‪ ,‬וביסס‬ ‫את ירושלים כמרכזה הרעיוני של‬ ‫יהדות ספרד‪ .‬גבולותיה של אותה‬ ‫'ספרדיות' לא היו ברורים והשתנו לפי‬ ‫ההקשר‪ ,‬שכן היא לא הייתה כדברי‬ ‫נוי ״זהות שבטית‪ ,‬מולדת‪ ,‬מובנת‬ ‫מאליה ונוקשה״‪ ,‬אלא ״מצבור של‬ ‫‪w w w. s e g u l a m a g. c o m‬‬ ‫פעולות שאנשים עשו כדי להגדיר‪,‬‬ ‫לבחון‪ ,‬לממש או לנהל משא ומתן על‬ ‫ספרדיותם״ (עמ' ‪ .)139‬לעתים כלל‬ ‫אלמאליח את יהודי פרס ותימן כחלק‬ ‫מיהודי ספרד ולעתים לא‪ .‬בהקשר זה‬ ‫מעניין לציין כי אלמאליח לא היסס‬ ‫לראות אף בכת הדוֹנְ ֶמה – מאמיני שבתי‬ ‫צבי שחיו בסלוניקי – חלק בלתי נפרד‪,‬‬ ‫גם אם שולי‪ ,‬של תת הפזורה הספרדית‪,‬‬ ‫למרות שהם לא נתפסו כיהודים‪.‬‬ ‫איך יוצרים זהות‬ ‫בשונה ממה שהיה נהוג בעבר‪ ,‬מחקרו‬ ‫של נוי אינו מקטלג דמויות כדוגמת‬ ‫מיוחס‪ ,‬יהודה ואלמאליח סביב‬ ‫קטגוריות מהותניות כמו 'ספרדים'‪,‬‬ ‫'מזרחים'‪' ,‬יהודים־ערבים' ו'ציונים'‪.‬‬ ‫היסטוריונים בני זמננו מצביעים‬ ‫על קושי מהותי לקטלג דמויות‬ ‫סביב רכיב זהות יחיד‪ ,‬או להכניסם‬ ‫לקופסה של משנה סדורה אחת‬ ‫העולה לכאורה מזהות עדתית או‬ ‫מהצהרות אידאולוגיות ופוליטיות‪.‬‬ ‫לדעת ההיסטוריונים‪ ,‬זהות אינה‬ ‫משהו שקיים מראש‪ ,‬היא נוצרת מתוך‬ ‫פועלם האינטלקטואלי והתרבותי של‬ ‫בני האדם‪ ,‬מתוך מה שהם עושים‪ .‬כך‬ ‫לדוגמה עבודותיהם של ההיסטוריונים‬ ‫יוסף גורני ויצחק בצלאל מגדירות‬ ‫אישים כמו אלמאליח ויוסף יואל‬ ‫ריבלין – אביו של נשיא המדינה הנוכחי‬ ‫– 'נצים'‪ ,‬ומתייגות אותם כאנשי ימין‬ ‫בהתאם לקטגוריות מאוחרות‪ .‬ואילו נוי‬ ‫מראה כי דווקא הם – במעשיהם ולאו‬ ‫דווקא באמירותיהם – היו שותפים‬ ‫לכינון ״מרחב תרבותי יהודי־ערבי שבו‬ ‫הם שימשו מתווכים וסוכנים של תרבות‬ ‫ערבית וחיים משותפים״ (עמ' ‪.)31‬‬ ‫זוהי רק דוגמה אחת לאופן שבו גישה‬ ‫‪w w w. s e g u l a m a g. c o m‬‬ ‫פולקלוריסטית רב קולית‪ ,‬המתמקדת‬ ‫במעשים ולא ברעיונות מופשטים‪,‬‬ ‫יכולה לסייע לנו להבין את היווצרותן‬ ‫של זהויות‪.‬‬ ‫למרות הקושי לקטלג את הדמויות‬ ‫הנחקרות‪ ,‬ניכרת בספר הבחנה מעניינת‬ ‫בין יוסף מיוחס ויצחק יחזקאל יהודה‬ ‫לבין אברהם אלמאליח – שני הראשונים‬ ‫בעיקר בעלי זיקה יהודית־ערבית והאחר‬ ‫בעיקר בעל זיקה יהודית־ספרדית‪.‬‬ ‫מיוחס התמקד בזיקה של היהודים‬ ‫לערביי ארץ ישראל ולערביי המזרח‬ ‫התיכון כולו‪ ,‬והצביע על קשרים בין‬ ‫מנהגים עממיים של יהודים לאלה של‬ ‫ערבים‪ ,‬ואילו אלמאליח עסק בעיקר‬ ‫בתרבותה של היהדות הספרדית דוברת‬ ‫הלדינו מאנטוליה ומהבלקן‪ ,‬שהיו לה‬ ‫שלוחות גם במזרח התיכון לרבות בארץ‬ ‫ישראל‪ .‬אפשר להגדיר את אלמאליח‬ ‫כמשכיל יהודי עות'מאני מאוחר‬ ‫שהדגיש את המאחד בין היהודים‬ ‫הספרדים יותר מאשר את הזיקה שלהם‬ ‫לתרבויות המקומיות שבתוכן ישבו‪.‬‬ ‫למרות האמור‪ ,‬יש לציין כי לא מדובר‬ ‫בהבחנה חדה בין היהודי הערבי ליהודי‬ ‫הספרדי‪ ,‬אלא בגוונים דקים המעשירים‬ ‫את הבנתנו ומחדדים את ההבדלים בין‬ ‫האינטלקטואלים הירושלמים שבהם‬ ‫עוסק הספר‪.‬‬ ‫נוי משתמש בחומרים ראשוניים‬ ‫רבי חשיבות‪ ,‬ודווקא בשל חשיבותו‬ ‫של הספר ונגישותו היה ראוי כי יזכה‬ ‫לעריכה אקדמית קפדנית יותר‪ .‬כך‬ ‫למשל חזר נוי על טעות נפוצה באשר‬ ‫לשנת לידתו של אלמאליח – ‪1876‬‬ ‫במקום ‪( 1885‬עמ' ‪ .)147‬חסרות בספר‬ ‫הפניות מדויקות למקורות ראשוניים‬ ‫שנזכרו אשר יכלו לסייע לחוקרים‬ ‫אחרים‪ ,‬והפניות מקוצרות אחדות‬ ‫לא הופיעו בביבליוגרפיה‪ .‬בנוסף‪ ,‬בין‬ ‫הגשת עבודת הדוקטור של נוי למועד‬ ‫צאת ספרו לאור הופיעו חיבורים שיכלו‬ ‫להעשיר את תוכן הספר ואת שיטתו‪ ,‬אך‬ ‫הביבליוגרפיה לא עודכנה בהתאם להם‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬חסרונות מעטים אלה אינם‬ ‫מורידים מערכו של חיבור חלוצי זה‪.‬‬ ‫לקראת סוף הספר ביטא נוי את‬ ‫התוגה העמוקה שחשו בני החוג שאותו‬ ‫חקר‪ .‬לדבריו‪ ,‬כמייצגים מובהקים של‬ ‫אינטליגנציה עירונית יהודית מזרחית‬ ‫שהיו לה יומרות גדולות שנכזבו‪ ,‬הם לא‬ ‫צלחו בשאיפתם‪:‬‬ ‫להיות חלק בלתי נפרד מאליטה‬ ‫מובילה‪ ,‬מנהיגה ומחוללת שינוי בדרך‬ ‫של מתינות ויחס של כבוד למסורת‪,‬‬ ‫התעוררות לאומית ועניין באתנוגרפיה‬ ‫ובפולקלור ‪ ...‬לרוע מזלם ‪ ...‬נסיבות‬ ‫היסטוריות הטילו אותם למרכזן של‬ ‫סתירות נוקשות‪ ,‬שאת חלקן הם יכלו‬ ‫להבין או לנסח במרומז בלבד‪ ,‬אבל‬ ‫את עוצמתן ואת תוצאותיהן הם חשו‬ ‫וביטאו במה שאני קורא וחש ככאב‬ ‫וכתסכול (עמ' ‪.)175‬‬ ‫בשנים האחרונות גובר העיסוק בבני‬ ‫האינטליגנציה הספרדית בארץ ישראל‪,‬‬ ‫לאחר שנים של שכחה ושל השכחה‪ .‬את‬ ‫עיסוקם של נוי ושל אחרים בדמויות‬ ‫אלה‪ ,‬שלא זכו עד עתה למקום הראוי‬ ‫להן בזיכרון הקולקטיבי הישראלי‪ ,‬ניתן‬ ‫לראות גם כהעלאת יד ושם מבורכת‬ ‫לאישים אלה‪ .‬‬ ‫תמיר קרקסון‬ ‫דוקטורנט ומורה בחוג להיסטוריה של עם‬ ‫ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית‬ ‫בירושלים‪ .‬כותב עבודת דוקטור על ההשכלה‬ ‫היהודית באימפריה העות'מאנית במאה ה־‪19‬‬ ‫ט ב ת ת ש ע " ח | י נ ו א ר ‪2018‬‬ ‫‪5‬‬