‫אתרים‬ ‫טבת תשע“ט ‪ ,‬דצמבר ‪2018‬‬ ‫‪www.shimur.org.il‬‬ ‫‪08‬‬ ‫ספריית יהודה דקל‬ ‫המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל‬ ‫מורשת ורנקולרית‪ ,‬התמורות במעמדה וההשלכות על שימורה‬ ‫בשנים האחרונות גובר הוויכוח בקרב משמרים‪ ,‬מתכננים‪ ,‬מקבלי החלטות ברשויות מקומיות‬ ‫ובמוסדות ממלכתיים בישראל ובעולם בדבר זכאותם של שרידי כפר‪ ,‬מבנים‪ ,‬מתקנים‬ ‫חקלאיים ותשתיות לשרוד במרחב‪ .‬ייחודם של אלה אינו באדריכלות עוצרת נשימה‪ ,‬גם‬ ‫לא בדמות ובאירוע יוצאי דופן‪ ,‬אלא בשכיחותם במרחב‪ .‬נכסים אלה מייצגים "מורשת‬ ‫ורנקולרית" ‪ -‬צירוף לשון שאינו מוכר לרבים‪ ,‬ואם הוא מוכר‪ ,‬הנכסים שקשורים בו לא‬ ‫נחשבים לנושא שיש להיאבק עליו‪ .‬את המושג ורנקולרי בהקשר האדריכלי תבע האדריכל‬ ‫ברנרד רודופסקי )‪ (Rudofsky‬בשנת ‪ 1964‬בספרו ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים‪ .‬שם‬ ‫הסביר את המשמעות של לייצג את "המקומי"‪ ,‬או את בן המקום‪ ,‬והוסיף שהכוונה למבנה‬ ‫שנחשפת בו התפתחותו ההדרגתית בלי שיוקדם לכך תכנון או הכוונה של אדריכל‪ ,‬וניכרים‬ ‫בו המאפיינים המייחדים את המקום עצמו‪ .‬באלה נכללים שימוש בחומרים מקומיים‪,‬‬ ‫טכנולוגיות מקומיות‪ ,‬תנאי אקלים‪ ,‬אורחות חיים‪ ,‬מסורות העוברות מאב לבן והתרבות של‬ ‫תושביו )‪.(1964 ,Rudofsky‬‬ ‫הסברו של רודופסקי הבליט את העדפתם של מקבלי החלטות המבקשים להותיר במרחב‬ ‫נכסים המייצגים ערכים היסטוריים ועיצוביים‪ ,‬את השריד הארכיאולוגי שהוא עדות לאירועים‬ ‫ולהתפתחויות היסטוריות ואת המונומנט המייצג סיפור הרואי‪ .‬בשנת ‪ 1999‬הפיץ ארגון‬ ‫איקומוס את האמנה למורשת מבנים ורנקולרים )‪,(Charter on the Built Vernacular Heritage‬‬ ‫וקיווה לשנות באמצעותה את יחסן של קהילות רחבות למעמדם של נכסים ששכיחותם‬ ‫בנוף ועממיותם הן שמייחדות אותם‪ .‬ההסבר להחלטת הארגון מופיע באמנה עצמה‪ :‬נכסים‬ ‫ורנקולרים מבטאים בצורה הטובה ביותר את תרבותה של חברה ואת יחסה לסביבתה‪,‬‬ ‫והם עדות לגיוון התרבותי הקיים בעולם )‪ .(1 :1999 ,ICOMOS‬בישראל מרובים הנכסים‬ ‫המייצגים מורשת זו‪ ,‬וכלולים בה בתי פרדס‪ ,‬מתקנים חקלאיים ושיטות עיבוד חקלאיות‪ ,‬וגם‬ ‫מבני ציבור ומגורים‪ .‬בשנים האחרונות זוכים נכסים אלה למעמד של "מורשת תרבות"‪,‬‬ ‫וככאלה ההכרה בערכיהם ההיסטוריים גדלה וההתנגדות לשימורם פוחתת‪ .‬תמורות אלה‬ ‫מקדמות לא רק את ההכרה בחשיבותם כסוכני זיכרון אלא גם את השמשתם‪ ,‬אם כמרכזי‬ ‫למידה ומוזיאונים לתולדות המקום ואם כאכסניה לפעילות כלכלית אחרת‪.‬‬ ‫עיירות הפיתוח‪ :‬הרעיונות שליוו את הקמתן ותהיות‬ ‫באשר לנכסים הראויים לשימור‪ ,‬ולאיזו מטרה‬ ‫אבי פיקאר‬ ‫אתרים‬ ‫‪49‬‬ ‫עיירות הפיתוח לא רק בולטות במספרן‪ ,‬הן גם תופסות מקום ניכר בשיח הישראלי הודות לסיפורן ההיסטורי ולמעמדן החברתי‪ ,‬התרבותי‬ ‫והסמלי‪ .‬המונח "עיירות פיתוח" נולד לאחר שתוכננו והוקמו כמרכזים עירוניים חדשים באזורי פיתוח במהלך ‪ 15‬שנותיה הראשונות של מדינת‬ ‫ישראל‪ .‬המונח ואפיונו עברו שינויים‪ ,‬וכך קרה שרשויות‪ ,‬מוסדות ומשרדי ממשלה שונים מגדירים אותן בצורה שונה )אפרת‪.(127-111 :1987 ,‬‬ ‫בפתח המאמר אסקור את ההחלטה להקים את עיירות הפיתוח‪ ,‬את שלבי אכלוסן‪ ,‬את פיתוח אמצעי התעסוקה בהן‪ ,‬את משמעותן הסמלית‬ ‫ואת תדמיתן בשיח הישראלי‪ .‬סקירה זו תשמש רקע לדיון בצורך לאתר את נכסי המורשת התרבותית שנותרו בעיירות הפיתוח ומייצגים את‬ ‫סיפורן ההיסטורי ואת מאפייניהן השונים‪ .‬האיתור מטרתו לעודד את מקבלי ההחלטות להכיר בערכיהם ההיסטוריים של נכסי מורשת אלה‬ ‫ובחלקם בחשיפת רוח המקום ותדמיתו‪ ,‬ולשלבם בתוכניות הפיתוח של הערים שדבק בהן הכינוי "עיירות הפיתוח"‪.‬‬ ‫מילות מפתח‪ :‬קליטה‪ ,‬עיור‪ ,‬עדתיות‪ ,‬מדיניות‪ ,‬פיזור אוכלוסייה‪ ,‬מורשת בנויה ורנקולרית‬ ‫מבוא‬ ‫ב‬ ‫שנות החמישים והשישים נוסדו ערים חדשות על פי תוכנית‬ ‫שהכינו האדריכל אריה שרון וצוותו באגף התכנון‪ ,‬שישב באותן‬ ‫שנים במשרד ראש הממשלה (אפרת‪ ;2000 ;1987 ,‬טרואן‪ ;1996 ,‬יבין‪,‬‬ ‫‪ .)1998‬לימים דבק באותן ערים הכינוי "עיירות הפיתוח"‪ ,‬כינוי שהצביע‬ ‫על שונותן מיישובי ההתיישבות העובדת‪ ,‬מהמושבות הוותיקות שחלקן‬ ‫הפכו לערים‪ ,‬ומהערים הגדולות שהוקמו קודם לשנת ‪ .1948‬לשונות זו‬ ‫היו ביטויים פיזיים‪ ,‬חברתיים ותרבותיים‪.‬‬ ‫את מורשתן של עיירות הפיתוח עיצבו שני תהליכים‪ ,‬והם גם שתרמו‬ ‫למעמדה של מורשת זו בזיכרון הלאומי‪ .‬האחד – תהליך הקמתן‪ ,‬תכנונן‪,‬‬ ‫תרומתן לרעיון פיזור האוכלוסייה‪ 1‬והתפתחותן הכלכלית והחברתית‪.‬‬ ‫האחר – תדמיתן כפי שהתעצבה הן בעיני האוכלוסייה המתגוררת בהן‬ ‫הן בעיני האוכלוסייה "האחרת"‪ ,‬זו שלא התגוררה בהן‪ .‬לשני התהליכים‬ ‫יש ביטוי בנכסי המורשת התרבותית המצויים בעיירות הפיתוח‪,‬‬ ‫המוחשיים והלא מוחשיים‪ .‬מאמר זה מתמקד בשני התהליכים ובנכסי‬ ‫המורשת התרבותית הבנויה‪ ,‬ומבקש לאתר את תרומתם לחשיפת‬ ‫הסיפור הייחודי של עיירות הפיתוח‪ ,‬למעמדן ולתדמיתן‪.‬‬ ‫לסיפורן של עיירות הפיתוח פרקים רבים‪ .‬במאמר זה יפורטו‬ ‫העיקריים שבהם‪ :‬הרקע להקמתן‪ ,‬תכנונן‪ ,‬סביבתן הכפרית‪ ,‬אפשרויות‬ ‫התעסוקה בהן‪ ,‬וההשלכות של כל אלה על התפתחותן ותדמיתן‪ .‬הדיון‬ ‫בנכסי המורשת התרבותית יכלול את אותם נכסי המורשת התרבותית‬ ‫המייצגים נושאים אלה‪.‬‬ ‫היוזמה הפרטית לבין יישובי ההתיישבות העובדת – הקיבוצים והמושבים‪.‬‬ ‫התפתחויות אלה יצרו מצב שבו מרבית האוכלוסייה היהודית התרכזה‬ ‫במישור החוף‪ 84% ,‬מהיישוב היהודי היה עירוני‪ ,‬ורובו התרכז באחת משלוש‬ ‫הערים הגדולות‪ :‬תל‪-‬אביב‪ ,‬חיפה וירושלים‪ .‬בעקבות "העלייה ההמונית"‬ ‫שלאחר קום המדינה‪ ,‬עלייה שהגדילה את אוכלוסייתה של מדינת ישראל‬ ‫בזמן קצר ביותר‪ 2,‬נוצר חשש כי אם מגמה זו תימשך היא תוביל לפגיעה‬ ‫כלכלית‪ ,‬חברתית וביטחונית‪ .‬חשש זה חייב מדיניות ותכנון חדשים‬ ‫(ברוצקוס‪ ;1986 ;9 :1955 ,‬שרון‪.)6 :1951 ,‬‬ ‫במדינות אירופיות ותיקות‪ ,‬שהתפתחותן הייתה הדרגתית ולא היו‬ ‫נתונות לגלי הגירה כפי שהתרחש במדינת ישראל בשנותיה הראשונות‪,‬‬ ‫‪ 80%–60%‬מהאוכלוסייה הלא חקלאית התגוררו בכפרים ובערים קטנות‪.‬‬ ‫גם במדינות הגירה דוגמת ארגנטינה או אוסטרליה התגוררו בכפרים ובערים‬ ‫קטנות ‪ 50%–40%‬מהאוכלוסייה‪ ,‬אלא שגודלן העצום של מדינות אלה‬ ‫הכתיב את כיווני ההתיישבות וגם עודד את פיזורם של המהגרים ביישובים‬ ‫בגדלים שונים בחבלי הארץ השונים‪ .‬לא כך בישראל‪ .‬העלייה ההמונית‪,‬‬ ‫הצורך לפזר את האוכלוסייה‪ ,‬ליישב את הפריפריה ולחזק את האחיזה‬ ‫בשטחי המדינה‪ ,‬חייבו גיבוש מדיניות חדשה – מדיניות פיזור האוכלוסייה‪.‬‬ ‫התוכנית שמדיניות זו קידמה התבססה על תכנון חבלי היררכי שהתאפיין‬ ‫במדרג יישובי ונכללו בו יישובים בגדלים שונים‪ :‬יישוב כפרי‪ ,‬מרכז כפרי‪,‬‬ ‫הקמתן של עיירות הפיתוח‪:‬‬ ‫התכנון וההתפתחות‬ ‫ה‬ ‫קמת יישובים חדשים ותפיסת אדמות בארץ ישראל היו חלק ממטרות‬ ‫התנועה הציונית כבר בראשיתה‪ .‬עד הקמת מדינת ישראל התמקדה‬ ‫התנועה הציונית בהקמת יישובים חקלאיים‪ .‬העיר העברית האחת שקמה‬ ‫בשנים אלה הייתה תל‪-‬אביב‪ ,‬והיישובים החקלאיים נחלקו בין יישובי‬ ‫איור ‪ .1‬המבנה ההיררכי של היישובים )מבוסס על שרון‪(1951 ,‬‬ ‫‪ 1‬אף שמספרם של היישובים החקלאיים הקטנים (מושבים וקיבוצים) שקמו בשנות החמישים והשישים היה כמה מאות‪ ,‬מרבית האוכלוסייה שיישבה את אזורי הפריפריה התגוררה במרכזים‬ ‫העירוניים החדשים‪.‬‬ ‫‪ 2‬בנובמבר ‪ 1948‬היא מנתה ‪ 873,600‬נפש‪ ,‬ובשנת ‪ 1960‬קרוב לשני מיליון (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪.)3 :2008 ,‬‬ ‫‪ 50‬אתרים‬ ‫עיר נפה או עיר מחוז‪ ,‬ועיר גדולה (איור ‪ .)1‬באמצעות התוכנית ביקשה‬ ‫המדינה לקדם שתי מטרות‪ :‬האחת – לבטל מצב של קיטוב יישובי שהתאפיין‬ ‫בכרכי ענק ובריבוי יישובים קטנים; האחרת – להקים יישובים חדשים‪ ,‬ערים‬ ‫קטנות ויישובים כפריים בשטחים שהאוכלוסייה בהם דלילה (אפרת‪;1987 ,‬‬ ‫קלרמן‪ ;1987 ,‬שרון‪.)1951 ,‬‬ ‫מדרג יישובי המתבסס על הקמת ערים קטנות הוא תופעה מוכרת‬ ‫במדינות העולם‪ ,‬אולם ייחודה בישראל היה בעוצמתה‪ ,‬בהיקפה ובהיבטה‬ ‫התכנוני‪ .‬ואכן בתוך פרק זמן קצר נוסדו ‪ 29‬ערים בחלוקה כמעט שווה בין‬ ‫אזורי הצפון‪ ,‬הדרום והמרכז‪ .‬ברבות מערים קטנות אלה דבק לימים הכינוי‬ ‫"עיירות פיתוח"‪ .‬אציין כי בהגדרה זו נכללו גם יישובים שלא הוקמו באזורים‬ ‫שמדינת ישראל רצתה לפתח; מעברות שהפכו לערים באזור המרכז דוגמת‬ ‫יבנה‪ ,‬אור יהודה‪ ,‬טירת כרמל‪ ,‬וערים ותיקות דוגמת צפת או טבריה‪ ,‬עכו‪,‬‬ ‫רמלה ולוד שהתאפיינו באוכלוסייה מעורבת ערבית ויהודית‪ .‬ערי הפיתוח‬ ‫בשנות החמישים והשישים דמו זו לזו מבחינות רבות‪ ,‬אולם בחלוף השנים‬ ‫חלו בהן תמורות חברתיות‪-‬כלכליות אשר יצרו ביניהן שונּות והשפיעו על‬ ‫צמיחתן (ליפשיץ‪ ;1990 ,‬צמרת‪ ,‬חלמיש ומאיר‪-‬גליצנשטיין‪ ;2009 ,‬צפדיה‪,‬‬ ‫‪ .)2005‬למרות השונות אפשר להצביע על כמה מאפיינים ייחודיים לעיירות‬ ‫הפיתוח‪ ,‬ובמיוחד לאלה שגם בחלוף השנים מתקשות להשתחרר מהכינוי‬ ‫שדבק בהן‪.‬‬ ‫התחדשה העלייה מטוניסיה וממרוקו (בשנים ‪ ,)1956–1954‬בעקבות‬ ‫החרפת המאבק נגד השלטון הצרפתי שם‪.‬‬ ‫במסגרת מדיניות זו הועברו כמעט כל העולים באותה תקופה‪,‬‬ ‫‪ ,85%‬אל יעדים בפריפריה‪ .‬תחילה הם יושבו בבתים הריקים במושבי‬ ‫העולים‪ ,‬ולאחר מכן נבנו עבורם מושבים חדשים וחלק ניכר מעיירות‬ ‫הפיתוח‪ .‬כמעט כל העולים שהופנו לעיירות הפיתוח היו מקרב העולים‬ ‫מצפון‪-‬אפריקה (‪ .)62%‬לכן עד היום הקבוצה הגדולה ביותר בקרב‬ ‫תושבי עיירת הפיתוח היא עולי צפון‪-‬אפריקה‪ 3,‬ולקבוצה זו‪ ,‬לתרבותה‬ ‫ולאורחותיה תרומה רבה לעיצובן של רבות מהעיירות הללו‪.‬‬ ‫מדיניות הפניית העולים לעיירות הפיתוח היישר מן האונייה‬ ‫שונתה בסתיו ‪ ,1956‬כאשר החלה להגיע לישראל עלייה מפולין‬ ‫ומהונגריה‪ .‬מסיבות שונות‪ ,‬שעיקרן החשש שירדו מהארץ‪ ,‬לא‬ ‫הופנו עולי פולין בשיעורים ניכרים לעיירות הפיתוח‪ :‬להבדיל מעולי‬ ‫צפון‪-‬אפריקה‪ ,‬רק ‪ 30%‬מעולי פולין והונגריה הופנו אליהן‬ ‫(פיקאר‪ .)136 :2011 ,‬אף שעיירות הפיתוח הפכו במידה לא מבוטלת‬ ‫למובלעות צפון‪-‬אפריקאיות‪ ,‬היו גם חריגות‪ .‬כך למשל תושביה‬ ‫הראשונים של ירוחם היו עולים מרומניה (אם כי כבר באמצע שנות‬ ‫החמישים הם הפכו למיעוט)‪ ,‬ונצרת עילית אוכלסה בעיקר בעולים‬ ‫מפולין (ברלר‪.)1970 ,‬‬ ‫הפניית העולים לעיירות הפיתוח‬ ‫עיירות הפיתוח והסביבה הכפרית‪:‬‬ ‫התכנון וההשלכות החברתיות‬ ‫ב‬ ‫שנים הראשונות (‪ )1954–1948‬נקלטו העולים במגורים זמניים‬ ‫(מחנות עולים‪ ,‬מעברות ובתים נטושים בערים) בעיקר באזור‬ ‫המרכז‪ ,‬וכמעט תמיד צמוד ליישובים קיימים‪ .‬אחדות מהמעברות‬ ‫הפכו לימים לעיירות פיתוח‪ ,‬למשל בצת שהפכה לשלומי‪ ,‬גבים דורות‬ ‫שהפכה לשדרות‪ ,‬או סקייה‪ ,‬שבניגוד לתוכניות אגף התכנון הפכה לאור‬ ‫יהודה‪ .‬אולם מרבית המעברות הוקמו בערים קיימות או סמוך למרכזים‬ ‫חקלאיים‪ ,‬למשל עמישב‪ ,‬פרדס חנה ותלפיות‪ .‬נעשה ניסיון להפנות‬ ‫חלק מהעולים במחנות ובמעברות אל יישובים חקלאיים‪ ,‬בעיקר‬ ‫למושבי עולים שנוסדו גם הם בשנים אלה‪ .‬אולם מעטים מאוד מתושבי‬ ‫המעברות נענו לקריאה‪ .‬כך למשל בחצי השנה הראשונה של ‪,1952‬‬ ‫מתוך כמעט ‪ 250‬אלף עולים בדיור ארעי‪ ,‬רק ‪ 564‬איש עברו להתיישבות‬ ‫ביישובים כפריים (פיקאר‪ .)123 :2011 ,‬זאת ועוד‪ ,‬חלק ניכר מהעולים‬ ‫שכבר הופנו למושבי העולים התאכזבו מאוד מהתנאים ביישובי הספר‪,‬‬ ‫ורבים נטשו אותם וחזרו למעברות‪.‬‬ ‫ההכרה שהעולים אינם ששים להתיישב ביישובים כפריים‬ ‫עודדה את הסוכנות היהודית לקדם מדיניות קליטה חדשה‪,‬‬ ‫והחל מקיץ ‪ 1954‬הוחל בקליטה "מן האונייה אל הכפר"‪ .‬מטרתה‬ ‫של התוכנית הייתה להימנע מלשלוח את העולים אל תחנות ביניים‪,‬‬ ‫אלא לשלוח אותם‪ ,‬ביום הגעתם‪ ,‬אל המקום שיועד להם לפי‬ ‫התוכנית – מושב או עיירת פיתוח‪ .‬מדיניות זו‪ ,‬שנהגתה כפתרון‬ ‫להיענות הנמוכה של יושבי המעברות ללכת התיישבות‪ ,‬יושמה כאשר‬ ‫כ‬ ‫אמור לעיל‪ ,‬המרכזים העירוניים החדשים היו חלק מתוכנית חבלית‬ ‫שרצתה גם לקדם את פיזור האוכלוסייה בחבלי ארץ לא מיושבים‪,‬‬ ‫וגם ליצור מבנה היררכי של מרכזים כפריים ועיירות קטנות ובינוניות‪.‬‬ ‫אלו היו אמורות לספק שירותים כלכליים וחברתיים ליישובים‬ ‫החקלאיים‪ ,‬ולתווך בין היישובים החקלאיים לבין הערים הגדולות‬ ‫‪4‬‬ ‫(אפרת‪ .)15 :1987 ,‬הנתונים מורים כי רעיון פיזור האוכלוסייה מומש‪,‬‬ ‫אולם רעיון הערים החבליות הקטנות הצליח פחות (איור ‪.)2‬‬ ‫איור ‪ .2‬השינוי בחלוקת האוכלוסייה היהודית בין מחוזות הארץ במהלך העשור‬ ‫הראשון )מבוסס על מפקד האוכלוסין‪(1961 ,‬‬ ‫‪ 3‬ב‪ 1961-‬ייצוגם בעיירות הפיתוח היה פי ‪ 2.5‬מייצוגם באוכלוסייה (‪.)Spilerman & Habib, 1976: 788‬‬ ‫‪ 4‬כך למשל משקלה של האוכלוסייה היהודית במחוז דרום מכלל האוכלוסייה בארץ גדל מפחות מ‪ 1%-‬ב‪ 1948-‬ל‪.10%-‬‬ ‫אתרים‬ ‫‪51‬‬ ‫במודל האירופי שעליו התבססה התוכנית הישראלית הייתה‬ ‫העיר מרכז אדמיניסטרציה‪ ,‬חינוך וההשכלה‪ .‬העיר סיפקה לתושבי‬ ‫הכפרים שסביבה שירותי מלאכה ומסחר‪ ,‬תרבות ובידור‪ ,‬וכן תעסוקה‬ ‫בעונות חקלאיות מתות (בהט‪ .)26 :1983 ,‬מערכות הניהול‪ ,‬השירותים‬ ‫והכלכלה שהתרכזו בעיר‪ ,‬וכוח האדם שהתקיים ביישובים הכפריים‪,‬‬ ‫תרמו ברבות ממדינות העולם לעיצוב תדמיתו של הכפר כיישוב נחשל‪,‬‬ ‫ושל העיר כמקום הקדמה והחדשנות (‪ .)Dewey, 1960‬בארץ ישראל‪,‬‬ ‫בדיון המתמקד בהתפתחות ההתיישבות היהודית לפני קום המדינה‬ ‫ובשנים הראשונות להקמתה‪ ,‬התהפכו היחסים בין העיר לכפר‪.‬‬ ‫לכפר העברי‪ ,‬בעיקר זה שייצג את "ההתיישבות העובדת" הנשענת‬ ‫על יסודות שיתופיים ושוויוניים – הקיבוץ והמושב – נלוותה לפני קום‬ ‫המדינה יוקרה רבה‪ ,‬ואילו העיר נתפסה כצורת התיישבות לא רצויה‪.‬‬ ‫האידיאולוגיה הציונית‪ ,‬שהעלתה את החקלאות על נס והסתייגה‬ ‫מהעיר‪ ,‬הציגה את תושביהם של יישובי ההתיישבות העובדת כמי‬ ‫שבחירתם ההתיישבותית נשענה על אידיאולוגיה‪ .‬היו אלה מתיישבים‬ ‫משכילים‪ ,‬בעלי מוטיבציה גבוהה והזדהות רבה עם דרך החיים שבחרו‪.‬‬ ‫הם היו מעורבים בקהילה היהודית בארץ ישראל ("היישוב")‪ ,‬והוציאו‬ ‫מתוכם מנהיגים פוליטיים רבים‪.‬‬ ‫חסרונן של ערים והאידיאולוגיה ההתיישבותית ששררה לפני קום‬ ‫המדינה גרמו לכך שיישובי ההתיישבות העובדת התארגנו כמערכת‬ ‫סגורה‪ .‬השירותים שנזקקו להם סופקו או בתוך היישובים עצמם‬ ‫או במישור הארצי בערים הגדולות‪ .‬מגמה זו נמשכה גם לאחר קום‬ ‫המדינה‪ ,‬למרות התוכנית החבלית והקמתן של ערים אזוריות‪ ,‬היישובים‬ ‫הכפריים לא נעזרו בשירותיהן (כהן‪ ;518 :1965 ,‬ליפשיץ‪.)114 :1990 ,‬‬ ‫מצב זה של היבדלות יצר בקרב רבים מהמתיישבים בעיירות הפיתוח‬ ‫תחושה שמעמדם נחות מזה של מתיישבי ההתיישבות העובדת‪ ,‬וגם‬ ‫חיזק את תחושת הקיפוח שלהם (צור‪ .)2000 ,‬תחושה זו התחזקה‬ ‫ככל שמספר העולים המופנה לעיירות הפיתוח גדל (שנתון הממשלה‪,‬‬ ‫‪.)364 :1956‬‬ ‫עיירות הפיתוח והסביבה הכפרית‪ :‬התכנון‬ ‫וההשלכות על התעסוקה‬ ‫ב‬ ‫שלב הראשון לקיומן של עיירות הפיתוח נבנו בהן בתים ונשלחו‬ ‫אליהן תושבים‪ ,‬אולם לא הוקמו עבורם מקורות תעסוקה‪ .‬בתחילה‬ ‫הועסקו העולים בהקמת תשתיות‪ ,‬בהנחת צינורות ובבנייה‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬ ‫בעיירות שמוקמו בלב סביבה כפרית ותיקה (שדרות‪ ,‬קריית שמונה‪ ,‬בית‬ ‫שאן) סיפקו היישובים הכפריים‪ ,‬בעיקר אלה המשתייכים להתיישבות‬ ‫העובדת – קיבוצים ומושבים – לתושבי העיירות תעסוקה בחקלאות‪,‬‬ ‫בבנייה‪ ,‬בתשתיות ובשירותים‪ .‬יחסים אלו שונים מהיחסים בין עיר‬ ‫לכפר במקומות אחרים בעולם‪ .‬במדינות העולם העיר הייתה מקור‬ ‫התעסוקה‪ ,‬ואילו בישראל היישובים הכפריים הם שהיו מקור לתרבות‪,‬‬ ‫לחינוך‪ ,‬למתן שירותים ולתעסוקה עבור תושבי עיירות הפיתוח –‬ ‫עיירות הנפה‪ .‬כך קרה שאותן עיירות‪ ,‬לצד משימת השירות של יעד‬ ‫מדינתי של פיזור האוכלוסייה‪ ,‬שירתו את המרחב הכפרי בהספקת כוח‬ ‫אדם (כהן‪ .)519 :1965 ,‬ובלשונו של ליפשיץ‪ ,‬בניגוד למצב הקלאסי‬ ‫ביחסים שבין העיר לכפר‪ ,‬שבהם העיר היא הגלעין החברתי והאזורים‬ ‫‪ 52‬אתרים‬ ‫החקלאיים הם השוליים הנחשלים‪ ,‬עיירות הפיתוח הפכו לשוליים‬ ‫החברתיים והכלכליים של האזור שישבו בו (ליפשיץ‪.)108 :1990 ,‬‬ ‫מקיץ ‪ 1955‬וככל שגדלה העלייה מצפון‪-‬אפריקה‪ ,‬שנשלחה‬ ‫ברובה לעיירות פיתוח‪ ,‬כן גדל המחסור במקומות עבודה‪ .‬העבודה‬ ‫ביישובים הכפריים ובתשתיות לא סיפקה את צורכי התעסוקה‪,‬‬ ‫ונדרשו פתרונות חדשים דוגמת הקמה של מפעלי תעשייה בעיירות‬ ‫הפיתוח עצמן‪ .‬אלא שהמחסור בהון וחוסר ההתאמה של העולים‬ ‫לפעילות תעשייתית ִהקשה ליישם פתרון זה‪ ,‬ורבות מהעיירות נותרו‬ ‫ללא מקורות פרנסה‪ .‬מצב זה עודד הגירה החוצה‪ ,‬ורבים מהעולים‬ ‫עזבו את העיירות‪ .‬עם תום העשור הראשון למדינת ישראל‪ ,‬במקום‬ ‫לשמש מרכזים אזוריים לסביבה כפרית הפכו עיירות הפיתוח לריכוזי‬ ‫אוכלוסייה חלשה ולמוקדי מצוקה ועוני (גלעדי וגולן‪.)138 :2001 ,‬‬ ‫העובדה שלייסוד העיירות לא נלוותה הקמת מפעלי תעשייה יצרה‬ ‫קשיים‪ .‬עולים שהיו בעלי מקצוע מיומנים לא נשלחו לעיירות מכיוון‬ ‫שלא היו בהן מקומות תעסוקה מתאימים‪ .‬בעלי מקצוע שנשלחו‬ ‫לעיירות עזבו אותן בסופו של דבר עקב היעדר תעסוקה‪ .‬בראשית שנות‬ ‫השישים‪ ,‬כאשר חלק ניכר מהעיירות היו על סף משבר‪ ,‬החלה להתפתח‬ ‫בהן תעשייה‪ .‬הממשלה‪ ,‬באמצעות הלוואות והקלות‪ ,‬עודדה משקיעים‬ ‫ישראלים או יהודים מחו"ל להשקיע בהן (גרינברג‪ .)135 :2009 ,‬אלא‬ ‫שאז התברר שאין בעיירות פועלים מתאימים (הסוכנות היהודית‪,‬‬ ‫‪ .)191 :1959‬הדבר גרם לכך שלעיירות הפיתוח הופנו בעיקר תעשיות‬ ‫בקרבה לשוק ובכוח‬ ‫ניטרליות שלא היו תלויות בחומרי גלם סביבתיים‪ִ ,‬‬ ‫אדם מקצועי‪.‬‬ ‫מרבית התעשיות שהופנו לעיירות פיתוח היו תעשיות עתירות‬ ‫עבודה‪ ,‬עם תדמית ירודה ועם שכר נמוך‪ .‬מחצית מהתמיכה הכספית‬ ‫הממשלתית בתעשייה בעיירות פיתוח הופנתה לענף הטקסטיל‬ ‫ולענף המזון‪ .‬במקרים רבים היו העיירות לעיירות מפעל‪ ,‬כלומר יותר‬ ‫משליש מהמועסקים בעיירה עבדו במפעל אחד‪ .‬מצב זה יצר תלות‬ ‫רבה‪ ,‬ובמקרים של סגירת המפעל עלולה הייתה העיירה כולה להיקלע‬ ‫למצוקת אבטלה‪ .‬הדבר ִאפשר לבעלי המפעלים‪ ,‬שלא התגוררו בעיירות‪,‬‬ ‫לקבל סיוע והטבות מהממשלה‪ ,‬ובתוך כך להעניק לעובדיהם שכר נמוך‪.‬‬ ‫מטעמים של כדאיות כלכלית היו מקרים שקיבוצים העבירו מחלקות‬ ‫שונות ממפעל תעשייה בקיבוץ אל עיירות פיתוח (אפרת‪;132 :1987 ,‬‬ ‫‪.)Spilerman & Habib, 1976: 794‬‬ ‫התדמית והיחס למקום בעיירות הפיתוח‪,‬‬ ‫וחלקם של נכסי המורשת התרבותית בעיצובם‬ ‫ל‬ ‫תדמית שדבקה בעיירות הפיתוח מאז הקמתן היה מקום מרכזי‬ ‫בעיצובן‪ .‬בשנים הראשונות להקמתן היה בתדמית מקום בולט‬ ‫לאידיאולוגיה‪ ,‬למדיניות פיזור האוכלוסייה ולתכנון‪ .‬משנות השבעים‬ ‫ואילך תרמו לתדמית זו המודעות להשלכות של המדיניות והתכנון‬ ‫על יצירת פערים חברתיים וכלכליים‪ ,‬ועל תחושת הקיפוח בקרב‬ ‫האוכלוסייה ברבות מעיירות הפיתוח (אברהם‪ ;2009 ,‬דהן‪.)2006 ,‬‬ ‫ככלל‪ ,‬תדמית מקום והיחס למקום מוגדרים כנקודת מבט של פרט‬ ‫או קהילה על עצמם ועל מקומם (מבט פנימי)‪ ,‬וכנקודת מבט של אחרים‬ ‫שאינם מתגוררים במקום (מבט חיצוני)‪ .‬לשני המבטים אחראים‬ ‫כמה גורמים‪ :‬הידע של הפרט על אודות המקום‪ ,‬הערכתו את המקום‪,‬‬ ‫הנכונות שלו לחיות במקום‪ ,‬רצונו להיות מעורב בהתנהלות המקום‪,‬‬ ‫השפעות של "מתווכים" על תפיסתו את המקום ועוד‪ .‬בשני המבטים‬ ‫מתעצבת התדמית באמצעות ביטויים ודימויים מכלילים הזוכים‬ ‫להכרה ולהסכמה רחבה‪ ,‬וגם באמצעות פריטים מוחשיים – עצמים‪,‬‬ ‫נופים ונכסים בנויים‪ ,‬ולא מוחשיים – טקסים‪ ,‬אירועים היסטוריים‪,‬‬ ‫אורחות חיים ודמויות הנקשרים בסיפור המקום (אלון ועמית‪-‬כהן‪,‬‬ ‫‪ .)Shamai, 1991; Shamsuddin & Ujang, 2008 ;2011‬בעיירות‬ ‫הפיתוח נותרו נכסי מורשת תרבותית‪ ,‬רובם ורנקולרים‪ ,‬המייצגים את‬ ‫"המקום" – את שלבי התכנון והפיתוח‪ ,‬את הזיכרונות שליוו את‬ ‫הקמתן – הן אצל המוסדות שתכננו ויישבו‪ ,‬הן בקרב התושבים‪.‬‬ ‫הזיכרונות של אלה האחרונים זוכים בשנים האחרונות לתיעוד‬ ‫ולהבלטה‪ ,‬ובעקבות זאת משתנה גם היחס לנכסי המורשת התרבותית‪.‬‬ ‫בעשורים הראשונים לקיומן של עיירות הפיתוח היו תושביהן‬ ‫מעורבים רק מעט בסיפור על אודותיהן‪ .‬במרבית הכנסים שנערכו על‬ ‫עיירות הפיתוח הושמעו קולותיהם ודבריהם של המוסדות המיישבים‪,‬‬ ‫המתכננים והחוקרים‪ ,‬וכמעט שלא נשמע קולם של המתיישבים עצמם‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות חל שינוי‪ ,‬והמתיישבים הופכים לסוכני זיכרון פעילים‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫כך קורה למשל שדפי פייסבוק הופכים למוזיאונים וירטואליים‪.‬‬ ‫יוזמות מקומיות לשימור נכסי מורשת התרבות שצמחו בעיירות דוגמת‬ ‫בית שאן ומעלות זוכות לתמיכה ממשרדי ממשלה‪ 6.‬מטרת התמיכה‬ ‫היא לעודד את הנצחת הזיכרונות ואת הנכחתם באמצעות נכסי‬ ‫התרבות המייצגים את הנושאים שתוארו לעיל‪ :‬המדיניות והתכנון‬ ‫בשנות החמישים‪ ,‬אוכלוסיית העולים ומאפייניה‪ ,‬יחסי העיירות‬ ‫והסביבה הכפרית‪ ,‬התעסוקה ותחושת הקיפוח (ריבה‪.)2017 ,‬‬ ‫המקורות ההיסטוריים‪ ,‬העדויות‪ ,‬הראיונות ונכסי המורשת –‬ ‫כל אלה מתעדים את סיפורן של עיירות הפיתוח‪ ,‬והאוכלוסייה הזוכרת‬ ‫נשענת עליהם כדי לחדד את ייחודו של המקום‪ ,‬ומעורבת בפיתוחו‪.‬‬ ‫העובדה שנכסים אלה מייצגים את חיי היום‪-‬יום מקילה עליה‬ ‫להיות מעורבת‪ .‬ותיקים שמחים "לפתוח" את בתיהם‪ ,‬להציג‬ ‫אורחות חיים ומסורות; הם גאים במבני מגורים ישנים (איור ‪)3‬‬ ‫ובשרידי מעברה שבעבר הרחוק התעלמו מהם‪ ,‬משום שראו בהם‬ ‫חלק מזיכרונות שביקשו למחוק (איורים ‪4‬א‪4 ,‬ב); מבני ציבור‬ ‫שעיצובם הפשוט טשטש את חשיבותם זוכים כיום להסבה ולתחייה‬ ‫איור ‪ .3‬מבנה ישן בירוחם ששימש למגורי המשפחות הראשונות בשנות החמישים‪ .‬אבי פיקאר‬ ‫איורים ‪4‬א‪4 ,‬ב‪ .‬מיצג במקום שניצבו בו ראשוני הצריפים של המעברה ממחיש את מִתארה ואת סיפורה באמצעות תמונות וטקסט‪ .‬דבי גולן‬ ‫‪ 5‬למשל "ארכיון העיר אופקים"‪https://www.facebook.com/groups/archiveion/about ,‬‬ ‫‪ 6‬מוזיאון בית שאן‪;http://www.betshean-museum.co.il ,‬‬ ‫מוזיאון המייסדים מעלות תרשיחא‪https://shimur.org/sites ,‬‬ ‫אתרים‬ ‫‪53‬‬ ‫איור ‪ .5‬גן הילדים הראשון בירוחם שהוקם מחוץ למעברה‪ .‬כיום פועלת במבנה מאפייה‪ .‬מיכאל גינזבורג‬ ‫(איור ‪ ;)5‬ומבני תעשייה שהתעסוקה בהם ייצגה את קשיי הקליטה‬ ‫של תושבי עיירות הפיתוח (איור ‪ )6‬זוכים לשימור ולתיעוד‪.‬‬ ‫הישרדותם של נכסי מורשת אלה מעידה על תפקידם החברתי‪:‬‬ ‫לחזק את גאוות התושבים במקומם‪ ,‬להגביר את המודעות להיסטוריה‬ ‫של היישוב שלהם ואת מעורבותם בשימורה‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫ת‬ ‫נופת ההתיישבות רחבת ההיקף שאפיינה את מדינת ישראל‬ ‫בשני העשורים הראשונים לקיומה‪ ,‬והתרכזה בעיקר בפריפריה‪,‬‬ ‫התאפיינה בכך שהיישובים החדשים הוקמו לרוב ביוזמת המוסדות‪,‬‬ ‫במעורבות מעטה בלבד של המתיישבים וללא היכרות עם מאפייניהם‪,‬‬ ‫רצונם וצורכיהם‪ .‬ריכוזיות זו אפשרה לממש את מדיניות פיזור‬ ‫האוכלוסייה ואת השינויים שהתחוללו במפת הארץ בתוך פרק זמן‬ ‫קצר‪ ,‬אך היא לוותה גם בתחושות תסכול‪ ,‬בתדמית ירודה ובהתנכרות‬ ‫של המתיישבים לסיפורם שלהם – סיפור תכנוני‪ ,‬התיישבותי‪-‬חלוצי‬ ‫ייחודי שהם עצמם היו שותפים בו‪ .‬על רקע זה מתגברת חשיבותו של‬ ‫תהליך התיעוד הקהילתי והשימור שמקנים כבוד לסיפור ההתיישבותי‬ ‫והחלוצי‪ ,‬ומחזקים את הזהות והגאווה המקומית‪.‬‬ ‫‪ 54‬אתרים‬ ‫איור ‪ .6‬מבנה באזור התעשייה הראשון של ירוחם‪ .‬אף שהמבנה עצמו מוזנח‪,‬‬ ‫השילוט מתעד את תפקידו ההיסטורי‪ .‬אבי פיקאר‬ ‫מוזיאוני המייסדים בערי הפיתוח ‪ -‬סוללים את הדרך לשימור‬ ‫סיפורן של עיירות הפיתוח‪ ,‬ההכרה בתרומתן למורשת הישראלית‬ ‫והנצחתה כראוי באים לידי ביטוי בפרויקט הקמת מוזיאוני‬ ‫המייסדים שאימצה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל‪.‬‬ ‫פ‬ ‫רויקט הקמת מוזיאוני מייסדים בערי הפיתוח יצא לדרך ביוזמת‬ ‫שרת התרבות והספורט ח"כ תא"ל מירי רגב‪ .‬בסוף שנת ‪ 2016‬פנו‬ ‫אנשי משרד התרבות והספורט אל המועצה לשימור אתרים כדי לבחון את‬ ‫היתכנות הפרויקט‪ .‬המועצה‪ ,‬שפועלת זה שנים במעלות‪ ,‬בראש העין‪ ,‬בבית‬ ‫שאן ועוד‪ ,‬הציעה פרויקט להקמת המוזיאונים המבוסס על מבנים לשימור‬ ‫ועל הרחבה ושדרוג של מוזיאונים קיימים‪.‬‬ ‫משרד התרבות והספורט ייחס לנושא חשיבות לאומית‪ ,‬קידם אותו מול‬ ‫משרדי הממשלה והעביר החלטת ממשלה בנושא‪ .‬המועצה לשימור אתרים‬ ‫נבחרה למובילת הפרויקט והוקמה ועדת היגוי ששותפים בה משרד התרבות‬ ‫והספורט‪ ,‬משרד ירושלים ומורשת והמועצה לשימור אתרים‪ .‬בהמשך‬ ‫פרסם משרד התרבות והספורט "קול קורא" לכלל הרשויות שנחשבו בעבר‬ ‫עיירות פיתוח‪ ,‬והזמין אותן להצטרף לפרויקט הלאומי של הקמת בתי‬ ‫מייסדים עירוניים להנצחת סיפורן של העיירות כחלוציות ייחודית שתרמה‬ ‫לחיזוקה‪ ,‬לתקומתה ולפיתוחה של מדינת ישראל‪ 16 .‬רשויות נענו לקריאה‪,‬‬ ‫והבקשות שהוגשו נדונו בוועדה מייעצת‪ ,‬ששילבה אנשי מקצוע מתחום‬ ‫המוזיאונים ואקדמאים שחקרו את נושא עיירות הפיתוח‪ 12 .‬רשויות נבחרו‬ ‫לעמוד בחזית הפרויקט‪ ,‬ונקבע כי בכל אחת מהן תוקם ועדת היגוי מקומית‬ ‫שתפקידה לצקת את התכנים ולהתוות את התהליך להקמת בית המייסדים‪.‬‬ ‫כחלק מדרישות הפרויקט נתבקשו הרשויות לבחור מבנה בעל ערך‬ ‫היסטורי לעיר‪ .‬הדבר חשוב‪ ,‬משום שהיישובים הוקמו בשנות החמישים‬ ‫והשישים‪ ,‬כך שבחלק מהם עדיין אין תוכניות שימור והרשויות לא מחזיקות‬ ‫נכסים רבים בעלי ערך היסטורי לשימור‪ .‬לצערנו‪ ,‬בחלק מהיישובים לא‬ ‫נמצאו מבנים היסטוריים ציבוריים שהתאימו לפרויקט‪.‬‬ ‫אין ספק שהקמתם של מוזיאונים עירוניים תגביר את המודעות לנושא‬ ‫השימור‪ ,‬ותזרז את הליכי התכנון הנדרשים למניעת הרס מבנים בעלי ערך‬ ‫היסטורי ולטיפוח המורשת הבנויה בכל הרשויות‪.‬‬ ‫הפתיחה הרשמית התקיימה בספטמבר ‪ ,2017‬והוצגו בה הבסיס‬ ‫הרעיוני של הפרויקט ומיתוגו הארצי‪ .‬לפרויקט עוצבו מטרות‪ ,‬עקרונות‬ ‫וקווים מנחים‪:‬‬ ‫איור ‪ :1‬מבנה בית המשפט הישן בבית שמש שעתיד לשמש כמבנה המוזיאון‪.‬‬ ‫אלעד בצלאלי‬ ‫מטרות‬ ‫• מטרת‪-‬על‪ :‬הצגת תרומתם החלוצית של יישובי שנות החמישים והשישים‬ ‫(עיירות הפיתוח) להתפתחותה של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫• הצגת מורשת הערים על אתגריהן‪ ,‬קשייהן והישגיהן‪.‬‬ ‫• העשרת זהותם ותחושת השייכות של התושבים לעירם‪ ,‬ויצירת "גאוות‬ ‫יחידה" מקומית‪.‬‬ ‫קונספט כללי‪:‬‬ ‫המוזיאונים ביישובי שנות החמישים והשישים יהוו "רשת" ארצית בעלת‬ ‫קווים נרטיביים ועיצוביים משותפים‪ ,‬ובה יהיו לכל מוזיאון מאפיינים‬ ‫מקומיים ייחודיים‪ .‬נקודת המוצא של התצוגות תהיה שנות ההקמה‬ ‫הראשונות‪ ,‬ותתואר התפתחות היישובים במהלך השנים עד ימינו אנו‪.‬‬ ‫התצוגות יכללו תשתית לדיאלוג מתמשך עם הקהילה‪ ,‬ותכנים רלוונטיים‬ ‫יעודכנו בהן גם בעתיד‪.‬‬ ‫עקרונות מובילים‪:‬‬ ‫שיתוף הקהילה ביצירת המוזיאונים‪ ,‬הבלטת החלוציות‪ ,‬הצגת הסיפור על‬ ‫מורכבותו‪ ,‬נגישות והנגשה‪ ,‬מבנה בעל חשיבות היסטורית‪.‬‬ ‫נושאים מרכזיים בתצוגות‪:‬‬ ‫אוריינטציה מרחבית ועיתית‪ :‬מיקום גיאוגרפי של העיר‪ ,‬רקע תקופתי‬ ‫לייסוד עיירות הפיתוח‪ ,‬ציר זמנים (התפתחות העיר)‪ ,‬תעסוקה‪ ,‬חינוך‪ ,‬תרבות‪,‬‬ ‫הווי קהילתי וחיי היום‪-‬יום‪ ,‬אוכלוסייה מגוונת (מתפוצות שונות)‪.‬‬ ‫אלעד בצלאלי‬ ‫איורים ‪2‬א' ‪2‬ב'‪ :‬הדמיות של המוזיאון במעלות‪ .‬טוקן סטודיו לעיצוב בע"מ‬ ‫אתרים‬ ‫‪55‬‬ ‫*‬ ‫אלעד בצלאלי הוא מנהל תחום פיתוח וחינוך במועצה לשימור‬ ‫אתרים וסטודנט ללימודי תואר שני במחלקה ללימודי ארץ ישראל‪,‬‬ ‫באוניברסיטת חיפה‪ .‬פעולתו המרכזית הייתה הפיכת המועצה‬ ‫לגוף גג ל‪ 180-‬אתרי מורשת; תחום החינוך התרחב והגביר‬ ‫את פעולתו למען אתרי המורשת והשימור; לאחרונה תפקידו‬ ‫התרחב וכולל גם אחריות לפיתוח תצוגות ואתרי מורשת; בעבר‬ ‫חבר בתנועת דרור ישראל‪ ,‬פעל בתחום החינוך הבלתי פורמלי‬ ‫במגזר היהודי והערבי‪ ,‬וכן בריכוז מסלול להכשרת מורים‪.‬‬ ‫‪elad@shimur.org.il‬‬ ‫*‬ ‫ד"ר אבי פיקאר הוא מרצה במחלקה ללימודי ארץ וארכיאולוגיה‬ ‫באוניברסיטת בר‪-‬אילן ותושב ירוחם; מחקריו עוסקים במדיניות‬ ‫העלייה והקליטה בשנות החמישים וביחסים בין‪-‬עדתיים בחברה‬ ‫הישראלית; הוא פרסם כמה מאמרים בנושא מדיניות פיזור‬ ‫האוכלוסייה והקמת עיירות הפיתוח; ספרו עולים במשורה‪:‬‬ ‫מדיניות ישראל כלפי עלייתם של יהודי צפון אפריקה‪,‬‬ ‫‪ 1956-1951‬יצא ב‪ ,2013-‬וזכה ב‪ 2015-‬בפרס שז"ר לחקר‬ ‫תולדות ישראל‪.‬‬ ‫‪avi.picard@biu.ac.il‬‬ ‫אברהם‪ ,‬א' (‪ .)2009‬דימוי ערי הפיתוח בעיתונות הארצית‪ .‬בתוך צ' צמרת‪ ,‬א' חלמיש וא' מאיר‪ -‬גליצנשטיין (עורכים)‪ ,‬עיירות הפיתוח (עמ' ‪ .)390–379‬ירושלים‪ :‬יד יצחק בן‪-‬צבי‪.‬‬ ‫אלון‪ ,‬י' ועמית‪-‬כהן‪ ,‬ע' (‪ .)2011‬תפיסת מקום‪ ,‬דימוי תקשורתי‪ ,‬תדמית וקשר למקום‪ :‬המקרה של ערי הפיתוח בנגב המערבי‪ .‬אופקים בגאוגרפיה‪.109–89 ,77 ,‬‬ ‫אפרת‪ ,‬א' (‪ .)1987‬עיירות הפיתוח בישראל‪ :‬עבר או עתיד‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬אחיאסף‪.‬‬ ‫אפרת‪ ,‬צ' (‪ .)2000‬התכנית‪ .‬תיאוריה וביקורת‪.211–203 ,16 ,‬‬ ‫בהט‪ ,‬ר' (‪ .)1983‬דפוסי חברה בישראל (יחידה ‪ .)4‬תל‪-‬אביב‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪.‬‬ ‫ברוצקוס‪ ,‬א' (‪ .)1955‬תכנון כלכלי לפיזור האוכלוסיה‪ .‬רבעון לכלכלה‪ ,‬ג'(‪.24–7 ,)9‬‬ ‫ברוצקוס‪ ,‬א' (‪ .)1986‬ה"חלומות שהיו לערים"‪ .‬בתוך מ' נאור (עורך)‪ ,‬עולים ומעברות‪ :1952–1948 :‬מקורות‪ ,‬סיכומים‪ ,‬פרשיות נבחרות וחומר עזר (עמ' ‪ .)140–127‬ירושלים‪ :‬יד בן‪-‬צבי‪.‬‬ ‫ברלר‪ ,‬א' (‪ .)1970‬ערים חדשות בישראל‪ .‬ירושלים‪ :‬ההוצאה האוניברסיטאית בישראל‪.‬‬ ‫גלעדי‪ ,‬ד' וגולן‪ ,‬א' (‪ .)2001‬ישראל בעשור הראשון‪ :‬המערך העירוני ופריסת האוכלוסייה (יחידה ‪ .)4‬תל‪-‬אביב‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪.‬‬ ‫גרינברג‪ ,‬י' (‪ .)2009‬פנחס ספיר ותיעוש עיירות פיתוח‪ .‬בתוך צ' צמרת‪ ,‬א' חלמיש וא' מאיר‪-‬גליצנשטיין (עורכים)‪ ,‬עיירות הפיתוח (עמ' ‪ .)150–135‬ירושלים‪ :‬יד יצחק בן‪-‬צבי‪.‬‬ ‫דהן‪ ,‬י' (‪ .)2006‬ערי הפיתוח בעיתון הארץ‪ :‬הפריפריה בעיני המרכז‪ .‬ישראל‪.175–145 ,10 ,‬‬ ‫הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (‪ .)2008‬שישים שנה בראי הסטטיסטיקה‪ ,‬סטטיסטיקל ‪.80‬‬ ‫הסוכנות היהודית – מחלקת הקליטה (‪ 11 .)1959‬שנות קליטה‪ .‬תל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫טרואן‪ ,‬א' (‪ ,)1996‬התחלות חדשות בתכנון הציוני בתקופת העלייה הגדולה‪ :‬הרעיון של עיירות פיתוח בעשור הראשון למדינה‪ ,‬בתוך דליה עופר (עורכת)‪ ,‬בין עולים לוותיקים‪ :‬ישראל בעלייה הגדולה‬ ‫‪( 1953–1948‬עמ' ‪ .)285–261‬יד בן‪-‬צבי‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫יבין‪ ,‬ש' (‪ .)1998‬תכנית האב הראשונה למדינת ישראל (תכנית שרון)‪ .‬תכנון סביבתי‪.24–17 ,57 ,‬‬ ‫כהן‪ ,‬א' (‪ .)1965‬תכנונן של עיירות הפיתוח‪ ,‬מולד‪ ,‬כב‪.525–517 ,‬‬ ‫ליפשיץ‪ ,‬ג' (‪ .)1990‬ערי פיתוח ומרחבן הכפרי‪ :‬ניתוח על פני זמן של פערים חברתיים‪ .‬ארץ ישראל‪ ,‬כב‪.117–106 ,‬‬ ‫ממשלת ישראל (‪ .)1956‬שנתון הממשלה‪ ,‬תשי"ז‪ .‬ירושלים‪ :‬המדפיס הממשלתי‪.‬‬ ‫פיקאר‪ ,‬א' (‪ .)2011‬חלוצים נשכחים‪ :‬עולי ארצות האסלאם וההתיישבות לאחר קום המדינה‪ .‬בתוך ניר מן (עורך)‪ ,‬עלי זית וחרב – קו התלם‪ :‬עיונים בתפיסות ההתיישבות האיסטרטגית ביישוב‬ ‫העברי‪ ,‬יא (עמ' ‪ .)148–112‬ירושלים ורמת‪-‬אפעל‪ :‬כרמל והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי‪.‬‬ ‫צור‪ ,‬י' (‪ .)2000‬אימת הקרנבל‪" :‬המרוקנים" והתמורה בבעיה העדתית בישראל הצעירה‪ .‬אלפיים‪.164–126 ,19 ,‬‬ ‫צפדיה‪ ,‬א' (‪ .)2005‬במסווה הפרטה וקהילתיות‪ :‬עמדה ביקורתית כלפי שיח ליברלי בנושא קהילות מגורים חדשות בישראל‪ .‬דין ודברים‪ ,‬ב(‪.157–141 ,)1‬‬ ‫קלרמן‪ ,‬א' (‪ .)1987‬להיות עם חופשי בארצנו‪ :‬תמורות בקדימויות של מטרות ציוניות והגשמתן הגיאוגרפית‪ .‬חיפה‪ :‬אוניברסיטת חיפה‪.‬‬ ‫ריבה‪ ,‬נ' (‪ 18 ,2017‬בספטמבר)‪ .‬משרד התרבות יקציב ‪ 6‬מיליון בשנה להקמת ‪ 20‬מוזיאונים ביישובי הפריפריה‪ ,‬הארץ‪.‬‬ ‫שרון‪ ,‬א' (‪ .)1951‬תכנון פיסי בישראל‪ .‬ירושלים‪ :‬המדפיס הממשלתי‪.‬‬ ‫‪Dewey, R. (1960). The rural-urban continuum: Real but relatively unimportant. American Journal of Sociology, 66(1), 60–66.‬‬ ‫‪ICOMOS (1999). Charter on the built vernacular heritage. ICOMOS Mexico, Mexico.‬‬ ‫‪Rudofsky, B. (1964). Architecture without architects: A short introduction to non-pedigreed architecture. New York: Museum of Modem Art.‬‬ ‫‪Shamai, S. (1991). Sense of place: An empirical measurement. Geoforum, 22(3), 374–358.‬‬ ‫‪Shamsuddin, S., & Ujang, N. (2008). Making places: The role of attachment in creating the sense of place for traditional streets in Malaysia. Habitat‬‬ ‫‪International, 32, 399–409.‬‬ ‫‪Spilerman S., & Habib, J. (1976). Development towns in Israel: The role of community in creating ethnic disparities in labor force characteristics. American‬‬ ‫‪Journal of Sociology, 81(4), 781–812.‬‬ ‫‪ 56‬אתרים‬ ‫נכסי מורשת תרבותית‪ ,‬השימור והתיירות‪:‬‬ ‫החסמים‪ ,‬התמריצים והיתרונות‬ ‫לה גראנד הוטל‬ ‫אוארבך ‪ ,6‬תל‪-‬אביב‪-‬יפו‬ ‫ככלל‪ ,‬תיירות היא תנועה של אנשים ממקום אחד למקום אחר‪ ,‬למקום שמייצג ניגוד למקום‬ ‫המגורים והעבודה‪ .‬השהות במקום האחר מוגבלת בזמן‪ ,‬ובסופה התייר חוזר ממסעו "הביתה"‪.‬‬ ‫הגדרה זו חובקת סוגי תיירות רבים‪ ,‬אחד מהם הוא תיירות מורשת‪ :‬תיירות שמתאפיינת בפעילות‬ ‫הנקשרת באירוע ובדמות היסטוריים‪ ,‬במסורות ובאורחות חיים שעברו מן העולם; תיירות שמתייחדת‬ ‫באירועי תרבות‪ ,‬בירידים ובפסטיבלים‪ .‬ברבים מהמקרים היא מתקיימת באתר היסטורי‪ ,‬ובאלה ‪-‬‬ ‫אתרים שהוכרזו לשימור‪ .‬האתר השמור תורם לחוויית התיור‪ ,‬אך בה בעת הנכס נדרש להתאמות‪.‬‬ ‫אתרים ‪ -‬המגזין ‪ 9‬יתמקד בהתאמות האלה ובדילמות המלוות אותן‪.‬‬ ‫"לה גראנד הוטל"‪ ,‬שנקרא בהמשך "מלון ירושלים"‪ ,‬הוקם בשנת‬ ‫‪ 1866‬על ידי האחים ג'ורג' וג'ון דריסקו ב"מושבה האמריקאית"‪,‬‬ ‫שהפכה כעבור שנים אחדות ל"מושבה הגרמנית"‪ .‬את המלון‬ ‫רכש ארנסט הרדג‪ ,‬בנו של אחד ממנהיגי הקהילה הטמפלרית‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬שהחליט להרחיבו ולהופכו ממלון לצליינים‬ ‫בדרכם לעיר הקודש ירושלים למלון הבולט בעיצובו‪ ,‬ואורחיו ‪-‬‬ ‫ידועי שם ורמי מעלה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,2017‬לאחר שהמבנה שומר‪ ,‬הוא חזר לשמש‬ ‫מלון יוקרתי ושמו כשם מקימיו‪" :‬מלון דריסקו"‪ .‬ההקפדה על‬ ‫הפרטים בשימור מעטפת הבניין ובשחזור הפנים מבליטה‬ ‫את ערכיו ההיסטוריים והעיצוביים‪ ,‬אך לא רק‪ .‬היא מקנה לו‪,‬‬ ‫לסביבתו‪ ,‬לתפקודו התיירותי ולשוהים בו ערכים נוספים‪,‬‬ ‫ובאלה בולטים הערכים הכלכליים‪ .‬לערכים אלה יש השלכות‬ ‫על אופן השימור של הנכס ההיסטורי בעת התאמתו לתפקודו‬ ‫התיירותי‪ ,‬על סביבת הנכס‪ ,‬ערכה וטיפוחה‪ ,‬ועל חוויית המבקר‬ ‫או השוהה בנכס ששומר‪ .‬על חשיבותם של הערכים הכלכליים‬ ‫אל מול הערכים ההיסטוריים חלוקים ביניהם אדריכלי השימור‪,‬‬ ‫הגורמים המממנים‪ ,‬המתכננים האמונים על תכנון סביבת האתר‪,‬‬ ‫ההיסטוריונים והנאבקים על זכאותם של הדורות הבאים ליהנות‬ ‫מאתר מורשת תרבותית אותנטי ככל האפשר‪.‬‬ ‫יהודה דקל‪ ,‬יליד ‪ ,1929‬בן לראשוני הרצליה‪ ,‬לוחם פלמ"ח מהגדוד השלישי בחטיבת יפתח‪,‬‬ ‫חבר הכשרת הצופים דפנה וממקימי קיבוץ יראון בגליל‪ .‬לחם במלחמות ישראל וסיים שירותו‬ ‫במילואים כסגן אלוף‪ ,‬מג"ד שריון במלחמת יום הכיפורים‪ .‬בוגר מקוה ישראל ומוסמך למדעי‬ ‫החקלאות של האוניברסיטה העברית‪ .‬איש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית במשך שנים‬ ‫רבות‪ .‬מבוני חבל לכיש‪ ,‬ממתכנני הנגב‪ ,‬ממפתחי חבלי ירושלים‪ ,‬גוש עציון והבקעה‪ ,‬הוביל את‬ ‫פיתוח התעשייה והתיירות בהתיישבות‪ ,‬יזם הקמת מערכת מחקר ופיתוח חקלאיים ושימש כמנכ"ל‬ ‫המחלקה להתיישבות בשנים ‪ 1989-1981‬שבהן ניצח על מפעל ההתיישבות הכפרית בארץ‪.‬‬ ‫כיהן כיו"ר הוועד המנהל של מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל‪ .‬מחבר הספר "מצודת‬ ‫כ"ח ‪ -‬רעות תחת אש"‪ ,‬המתעד את קרבות נבי יושע במלחמת העצמאות‪ ,‬מקום שבו נפלו רבים‬ ‫מרעיו‪ .‬מייסד "מוזיאון הרעות" וממדליקי המשואות של יום העצמאות תשס"ו‪ 2006-‬לכבוד‬ ‫מפתחי הנגב והגליל‪.‬‬ ‫יהודה דקל נפטר בינואר ‪ 2008‬לאחר התמודדות אמיצה במחלה קשה‪.‬‬ ‫מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומשפחת דקל חברו יחד והקימו מפעל להצנחת שמו‬ ‫ומורשתו ‪" -‬ספריית יהודה דקל"‪.‬‬ ‫"מגזין אתרים" מהווה חוליה נוספת בשרשרת הפרסומים של הספרייה לזכרו של יהודה דקל‪.‬‬ ‫‪ISSN 2519-6057‬‬