תורה שבעל פה

ספרי המקרא, ובמיוחד חקר המקרא הפריעו לעולם המצוות של ליבוביץ'׳. חשוב לציין שעולמו הפולחני, כלומר הציות למצוות, מנוגד לתפיסת עולמו הרציונלי ולמחקריו המדעיים. למרבה הפרדוקס, ליבוביץ׳ קיים גם מצוות שנגדו את ערכיו המוסריים. על פרדוקס זה עמדו בהרחבה מבקריו ובהם יוסף אגסי ואליעזר רביצקי. סלידתו מהיצירה ההגותית במקרא הביאה אותו לאבסורדים שאף חוקר נבון לא יהיה מעז להרשות לעצמו. למשל השוואת מין בשאינו מינו. כלומר, להשוות טקסטים מקראיים מן המאה השמינית לפני הספירה ליוצרים שכתבו מאות שנים מאוחר יותר, בעולם תרבותי שונה, ובסוגות ספרותיות שונות. כך הוא השווה את הגותם של הנביאים לא להוגים בני זמנם במזרח הקדום, אלא למשורר יווני כסופוקלס, להיסטוריון רומאי כתוקידידס, או לפילוסוף כאפלטון. ליבוביץ' הרחיק לכת והפליג עד לדורות מאוחרים, והשווה את ספרי המקרא לקאנט לגתה, לשייקספיר ולפושקין והגיע למקנה שהיצירה המקראית חסרת ערך לעומתם. האם ליבוביץ' לא ידע שעולמם של סופרים מאוחרים רחוק מעולם המקרא כמרחק מזרח ממערב? האם יש הגיון מחקרי בהשוואות ערטילאיות מסוג זה?

יזהר באר: גם אם דבריו של יגאל בן-נון יגרמו לכם "להינעל", אי-אפשר להתעלם מהראיות החזקות שמציג חוקר המקרא והתלמוד ד"ר יגאל בן-נון. בשיחה סוערת הוא למה מלכי ישראל ויהודה מעולם לא נימולו, מה זו בכלל "יהדות" ומתי הבין שהוא מחזיק בידיו "פצצת אטום"
הארץ 24 ביולי 2020. פרות קדושות - מיתוסים ישראלים