האלבום 'שירים ליואל' (2009) של הזמרת-יוצרת רונה קינן נוצר כעדות אמנותית לחייו ולמותו של עמוס קינן (1927-2009), אביה של האמנית. שירי האלבום מגוללים ברצף כרונולוגי-נראטיבי את לידתו, חייו ומותו של יואל, בן-דמותו של קינן, ומתארים רגעים...
moreהאלבום 'שירים ליואל' (2009) של הזמרת-יוצרת רונה קינן נוצר כעדות אמנותית לחייו ולמותו של עמוס קינן (1927-2009), אביה של האמנית. שירי האלבום מגוללים ברצף כרונולוגי-נראטיבי את לידתו, חייו ומותו של יואל, בן-דמותו של קינן, ומתארים רגעים מגוונים ושונים מתוכם – החל בזכרונות ילדות, עבור במלחמת העצמאות והקרב בדיר-יאסין וכלה בדעיכתו המנטלית של קינן בערוב ימיו. האלבום מציג מעין ביוגרפיה מוסיקלית, המקיימת יחסי-גומלין עם הספר 'על דעת עצמו' (גרץ 2009), אותו כתבה אמה של האמנית וזוגתו של עמוס קינן: שתי היצירות, שיצאו לאור סמוך למותו של קינן, משלימות זו את זו, ומהוות ביחד מכלול של תיעוד אמנותי הנמצא בתנועה מתמדת בין האמת ההיסטורית-ארכיונית ובין הספקולציות האמנותיות הנוגעות לחיי הרגש ולמניעים הפסיכולוגיים של קינן כאדם, כדמות ציבורית וכגיבור דרמטי.
במאמר זה אבקש לבחון את הדרכים בהן מתהווה הייצוג המוסיקלי של הזכרון באלבום 'שירים ליואל', ולעמוד על שלושה צירים משלימים הלוקחים חלק בהבנייתו: ראשון הוא הציר המוסיקלי, כלומר הדרך בה המוסיקה מעוררת זכרונות; השני הוא הציר האינטרטקסטואלי, בו ציטוטים מילוליים ומוסיקליים יוצקים משמעויות ויוצרים הקשרים לזכרון המוסיקלי; ואילו הציר השלישי הוא הציר התפיסתי-חווייתי, בו תהליך העיבוד של קלטי החושים השונים משפיע על המרת החוויות לזכרונות, ואף עשוי להפעיל את תחושת ההזכרות עצמה.
