The book Erkei ha-kinuyim (‘Values of the Appellations’) that was copied in Moshe Zacuto’s copyin... more The book Erkei ha-kinuyim (‘Values of the Appellations’) that was copied in Moshe Zacuto’s copying workshop is a Kabbalistic lexicon of terms in Lurianic Kabbalah, part of a broad genre that was common in the writings of the kabbalists of the sixteenth and seventeenth centuries. In this article we go back to the initial manuscripts of the essay, the ones copied by Zacuto and his students. Through them and through the correspondence between Zacuto and his students we present the complex formation story of the essay moving between different authors and redesigned in the copying workshop. In this study, we reveal that the first part of the essay was written by R. Natan Shapira from Jerusalem, a Lurianic Kabbalist who served as an emissary from Eretz Yisrael who brought with him many Kabbalistic manuscripts to the Beit Midrash of Zacuto. Zacuto took Shapira's primary book, rearranged it and added a whole layer of his own. These processes sheds light on the ways Zacuto and his students edited and copied the Kabbalistic scripts they received and provides a glimpse into the working methods of copying workshops that were active in Italy of those years.
ר' יוסף קארו (רי"ק), פוסק ההלכה החשוב, ור' יצחק לוריא (האר"י), מי שיצר תורה קבלית חדשנית ופורצת ד... more ר' יוסף קארו (רי"ק), פוסק ההלכה החשוב, ור' יצחק לוריא (האר"י), מי שיצר תורה קבלית חדשנית ופורצת דרך, נחשבים לשתיים מהדמויות המרכזיות והחשובות ביותר במסורת היהודית, וכמי שבמובנים רבים עיצבו את היהדות כפי שאנו מכירים אותה ב-500 מאות השנים האחרונות. מחקר רב הוקדש אמנם לכל אחת מהדמויות הללו בנפרד, כמו גם לבחינת שאלת היחס העקרוני שבין הלכה לקבלה, אולם מערכת היחסים שבין שתי הדמויות עצמן טרם זכתה למחקר משמעותי, וזאת על אף ששתיהן פעלו באותו זמן ומקום בעיר הגלילית במחצית השניה של המאה השש-עשרה. עיון בכתבים שיצאו מבתי המדרש של שני החכמים הללו מעלה כי בעוד שבכתבי רי"ק אין כמעט כל התייחסות לאר"י ולבני חוגו, הרי שבכתבי ר' חיים ויטאל (רח"ו), תלמידו הקרוב של האר"י, ניתן למצוא התייחסויות עשירות ומלאות עניין העוסקות בדמותו ובאישיותו של רי"ק. מאמר זה מבקש לבחון מקורות אלה, ולדון באופן שבו השתקפה דמותו של גדול הדור ופוסק ההלכה הנודע בעיניה של חבורת המקובלים הצפתית. עמידה על היחס לרי"ק בכתבי רח"ו חושפת את השאיפה של חבורה זו לרשת את מקומו של רי"ק, ואף להפוך את יחסי הכוחות שבין הפוסק הנודע ובעל הסמכות במרחב כולו לבין חבורת המקובלים הצעירה והלא מוכרת. דיונים אלה על מקומו ומעמדו של רי"ק בכתבי רח"ו, יספקו את הבסיס לעיון בביקורת הנוקבת של רח"ו כנגד עולם התורה של זמנו המובאת בהקדמה לספרו הגדול, 'עץ חיים', כביקורת המכוונת בעיקר כנגד רי"ק ועולם התורה שהוא ייצג. השאיפה של רי"ק לעצב את היהדות כולה על אדניה של קיום ההלכה הפסוקה, נתפסה על ידי רח"ו כשאיפה פסולה, המתמקדת בתורת עץ הדעת טוב ורע בלבד, וכגורם המרכזי לעיכוב הגאולה בדורו. אל מול מגמה זו, ביקש רח"ו בספרו רחב ההיקף להעמיד אלטרנטיבה קבלית, ולכונן את היהדות כולה על יסודות תורת עץ החיים אותה קיבל מרבו. רק כאשר יבחר עולם הלימוד לעסוק בתורה זו של עץ החיים, ניתן יהיה לעורר מחדש את הציפיה לגאולה הנכספת, שרח"ו עצמו הוא מבשרהּ ומנסחהּ.
הציפיה לגאולה ושאלת אופן הפעולה הראוי הנגזר מכך העסיקה מקובלים רבים בראשית העת החדשה. פיתוח תפיסו... more הציפיה לגאולה ושאלת אופן הפעולה הראוי הנגזר מכך העסיקה מקובלים רבים בראשית העת החדשה. פיתוח תפיסות חדשות של כוונה תוך התבססות על טכנולוגיות חדשות לצד הוצאת הכתבים אל מחוץ למעגל הקבלי המצומצם והפצתם אל הזירה הציבורית הם ממאפייניה הבולטים של ספרות הכוונות בת הזמן. על רקע מגמות אלה, מאמר זה ביקש לבחון את יחסם המורכב של האר"י ושל רח"ו לכוונות התפילה וליכולת היישום שלהן בפועל. לצד פיתוח משמעותי של תפיסת הכוונה תוך התבססות על שיטות פעולה רפואיות או מטלורגיות, לא ניתן למצוא בכתבים אלה מגמת הפצה או ניסיון לגרום לציבור הרחב להיות שותף למהלך, ונראה כי הכוונות כולן יועדו בעיקר לחוג המצומצם של האר"י וגוריו, ואולי אף לרח"ו עצמו. לצד זאת, עיון בתכני הכוונות מעלה כי כוונות רבות לא יושמו הלכה למעשה, אם מפאת החולשה האישית של האר"י ורח"ו ואם מפאת העדרו של 'צדיק גמור' אשר בכוחו לבצע את הכוונות הנדרשות ולהביא את הגאולה הנכספת. עמידה על התייחסויות נוספות להעדרו של אותו 'צדיק גמור' בקורפוס כתבי האר"י העלה כי העדר זה מבטא את האכזבה האישית של האר"י מכך שרח"ו לא הגיע לשלמות הראויה. כתוצאה מכך, נגזרה על האר"י מיתה בטרם עת, והפרוייקט הגאולי של הכשרת רח"ו לתפקידו המשיחי נדחה למועד בלתי ידוע.
Born in Amsterdam in the early seventeenth century, Moses Zacuto (Moshe Zacut) belongs among the ... more Born in Amsterdam in the early seventeenth century, Moses Zacuto (Moshe Zacut) belongs among the most prolific Jewish figures of his time. He is best known for a wealth of creative work in a wide variety of fields: poetry and drama, halacha, as well as extensive Kabbalistic writings. Zacuto also had a special interest in magical manuscripts and the uses of divine names, which he collected into a lexicon known today as Shorshei HaShemot. Zacuto left Amsterdam while young and lived in Eastern Europe before moving to Italy. In this article, we demonstrate that Zacuto had already begun to construct this vast lexicographical project in Amsterdam, and that those beginnings are best understood against the background of the magical and Kabbalistic manuscripts available in early seventeenth-century Amsterdam.
ToC Studia Rosenthaliana 2020, Vol. 46, No. 1/2, 2020
Table of Contents of 'The Jewish Bookshop of the World; Aspects of Print and Manuscript Culture i... more Table of Contents of 'The Jewish Bookshop of the World; Aspects of Print and Manuscript Culture in Early Modern Amsterdam,' guest edited by Theodor Dunkelgrün.
From as early as the thirteenth century, the visual dimension of Jewish esotericism was manifest in various representations of the Kabbalistic ilan (tree of life) – a diagram of the sefirot (emanations). Among the many kinds of the kabbalistic diagrams, this paper focuses on the early modern kabbalistic image of the ḥupah, the wedding canopy suspended over the bride and groom in a traditional Jewish wedding. These images represent the sefirotic structure as a ceremony, with bride, groom, and elements of the ḥupah as its dynamic components. In this paper, we will discuss three pictorial traditions of the kabbalistic ḥupah which were produced throughout the Sixteenth Century. Given the similarities between them, it is evident that all the diagrams are part of the same kabbalistic tradition that was circulating during this period. That said, the drawings are not identical and, most importantly, appear in different contexts. We will thus analyze the divergent phases of the ḥupah’s representation in this tradition. At each stage, the canopy was endowed with special meaning that was influenced by the greater context in which it was produced and its relation to corresponding figures.
ר' חיים ויטאל (רח"ו) נחשב לגדול ולבכיר שבין תלמידי האר"י ולמוסר העיקרי של תורתו הקבלית. מעמד זה ה... more ר' חיים ויטאל (רח"ו) נחשב לגדול ולבכיר שבין תלמידי האר"י ולמוסר העיקרי של תורתו הקבלית. מעמד זה הוענק לו ככל הנראה כבר על ידי האר"י עצמו שקבע כי "לא בא לדור בצפת תוב"ב אלא בעבורי, ולא עוד אלא שאפילו עיקר ביאתו בגלגול הזה לא היה אלא בעבורי, להשלים אותי", ולפני מותו הנחה האר"י את תלמידו, ר' יצחק הכהן, שיאסור על שאר התלמידים לעסוק בתורתו "ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר". אלא שמעמד זה של רח"ו ביחס לקבלת האר"י מיקד את הדיון המחקרי בכתביו בשאלת היחס שבין הרב לתלמיד ובמקום המרכזי שתפס רח"ו כמוסר וכעורך של תורת רבו על רבדיה ושלביה השונים. ייתכן כי בשל כך, כתיבתו הענפה שחרגה מגבולות העריכה של קבלת האר"י כמעט שלא זכתה לדיון מחקרי ורק בשנים האחרונות החל המחקר לגלות בה עניין, כשהבולט מבין חיבורים אלה הוא יומנו המרתק, 'ספר החזיונות', שזכה לעיון מחקרי נרחב. עמידה על כתבים נוספים שיצאו תחת ידיו מעלה כי מדובר במחבר פורה ביותר שהתעניין בתחומים רבים ושונים, וכתב במגוון רחב של סוגות: הלכה ופרשנות, מוסר, רפואה, צורפות, מרשמים וסגולות, ואף אסטרונומיה ועיבר החודש. לרח"ו מיוחסים גם כתבים קבליים שאינם מבוססים על קבלת האר"י שהבולט שבהם הוא הספר 'שערי קדושה', וכן הספר 'עץ הדעת טוב' שככל הנראה נכתב ברובו קודם שלמד אצל האר"י ועוסק בפרשנות התנ"ך ומאמרי רז"ל על דרך הפרד"ס. מכלול הכתבים הללו מציב בפנינו מחבר פורה ומגוון שקבלת האר"י היא אמנם מרכיב משמעותי וחשוב בתוכו, אך הוא בהחלט אינו היחיד. ניתוח רוחבי של כתבים אלה תאפשר להעמיד תמונה מורכבת ועשירה יותר של אחד מחשובי המקובלים שפעלו במאות השנים האחרונות.
דימוי האל כצורף וכבעל מלאכה הוא דימוי רווח למן המקרא ואילך, ופותח ביותר בספרות הקבלית. עם זאת, מע... more דימוי האל כצורף וכבעל מלאכה הוא דימוי רווח למן המקרא ואילך, ופותח ביותר בספרות הקבלית. עם זאת, מעטים המקרים בהם המקובל עצמו שימש בפועל גם כצורף אשר התנסה בפעולות השונות של מלאכת הצורפות. דוגמא חריגה למקובל שכזה הוא ר' חיים ויטאל (רח"ו), גדול תלמידי האר"י ורושם תורותיו אשר מלבד שקידתו רבת השנים על עריכת כתבי רבו כמו גם התפקידים הציבוריים בהם שימש, הוא אף ניהל סדנת צורפות משלו בה עסק רבות בזיקוק ובצירוף מתכות שונות. קריאה בכתביו הקבליים לאור עיסוקים אלה מלמדת כי רח"ו לא תחם את מקצוע הצורפות לזיקוק המתכות השונות בלבד, ובמובנים רבים היא אף עצבה את האופן שבו הוא התבונן על המציאות בכללותה. בעיני הצורף שלו, העולם כולו – ובכלל זה אף נשמות בני האדם כמו גם חלקיה הנפולים של האלוהות עצמה – נתפס כמתכת גולמית ולא מעובדת, אשר תפקידו וייעודו המשיחי לצרף ולזקק אותו עד לטהרתו הסופית. באופן זה הומרו פעולות הקורנס וכור המצרף לפעולה מסוג אחר של ייחודים, חזרה בתשובה, ותפילה ומצוות באמצעותן פעל רח"ו לתקן את העולם ולהביאו לגאולה. God as a goldsmith is a well-known metaphor for God in Jewish history. However, there aren’t many scholars or kabbalists who were actual goldsmiths. One exception is R. Hayim Vital, the famous kabbalist from Safed who, in addition to being the disciple of R. Isaac Luria, was a renowned goldsmith and had a firsthand experience at the different aspects of the goldsmith craftsmanship. Reading through his Kabbalistic writings reveals that Vital did not limit his craftsmanship to his workshop only, but it had also influenced his unique world-views. Through the eyes of a goldsmith, the whole universe – including the human souls and the fallen parts of God himself – is a primal material, which, in turn, becomes the duty and messianic mission of the kabbalist to distill and refine it up to its final purification. In this manner, the actions of the sledgehammer and the purgatory were replaced by Vital’s repentance actions, his prayers, and yihudim (“unifications”), in which he used to refine the universe and bring it to its messianic era.
מאמר זה מתחקה אחר הנוסחים הקדומים של ברכת 'המעריב ערבים', הברכה הראשונה של קריאת שמע של ערבית. על... more מאמר זה מתחקה אחר הנוסחים הקדומים של ברכת 'המעריב ערבים', הברכה הראשונה של קריאת שמע של ערבית. על סמך בחינה של יותר מ־ 150 קטעי סידורים תיקים שנשמרו בגניזה הקהירית מוצגים נוסחיה השונים של הברכה כפי שנאמרה בקהילות שונות במזרח בימות החול ובשבתות. ניתוח נוסחים אלה מלמד על קיומו של נוסח קדום ופרוזאי אחד שהתקיים הן במנהג ארץ ישראל והן במנהג בבל. לצד נוסח זה התפתחו נוסחים אחרים שהושפעו מעולם הפיוט הקדום, ושהפכו אף הם לנוסחי קבע. אחד הנוסחים המפויטים נפוץ בקרב המתפללים על פי מנהג ארץ ישראל כנוסח תפילה ליום חול, והשניים האחרים נקלטו בקרב המתפללים על פי מנהג בבל, האחד לערבית של לילות שבת והשני לערבית של מוצאי שבת. This article discusses the wording of the Maʿariv ʿAravim blessing, the first benediction of the recitation of the Shema in the evening prayer. Based on the examination of more than 150 manuscripts from the Cairo Genizah prayer-books the authors propose a classification of versions of the benediction in the daily and Sabbath prayers as it was recited in the Cairo community and its surroundings. The examination of these variants reveals the clear identification of a single ancient and prose formulation, common to both the Palestinian and Babylonian rites. Beside this prose version of the benediction, there were also other versions which were influenced by poetry and were recited as fixed prayers – for daily use in the Palestinian rite or as part of the Sabbath eve and Saturday night prayers in the Babylonian rite.
Over the past 450 or so years, the Nusaḥ Tfillah (prayer liturgy) of R. Isaac Luria has sparked a... more Over the past 450 or so years, the Nusaḥ Tfillah (prayer liturgy) of R. Isaac Luria has sparked a great deal of interest. The participants in this discourse range from the kabbalist’s direct disciples to modern scholars. Even thought, all of whom evaluated this Nusaḥ evaluated within the framework of discussions on Lurianic kabbalah in its entirety. For this reason, the analysis is detached from the time and place in which Luria operated. The present article undertakes to expand our vantage point and assay Luria’s choices against the backdrop of broader phenomena, not least the consolidation of Nusaḥ Sfarad (the Sephardic liturgy) throughout the Ottoman expanse in the generations following the Edict of Expulsion. An in-depth look at Luria’s thoughts on the spread of Nusaḥ Sfarad indicates that they were part of a running dialogue with R. Samuel de Medina (the RaShDaM) – a highly influential posek (Halakhic adjudicator) from Salonica who sanctioned and even encouraged congregations to forsake their ancestral customs and adopt the Spanish liturgy. Luria, as other Ashkenazic figures, struggled to keep his liturgy traditions. Even though, studying his actual nusah reveals that in practice Luria adopted many Sephardic customs. This contradiction matches his own biography, as his ethnic origin was from Germany, but was raised in a Sephardic environment in Egypt and later on in Safed. By this, Luria's approach to the Nusah Tfillah is an important case study to examine the changes and developments in the Jewish communities in the first generations after the expulsion from Spain.
Jewish community life in Kurdistan researches are limited, and deals mostly with its social histo... more Jewish community life in Kurdistan researches are limited, and deals mostly with its social history and not with the local Jewish intellectual life. This paper seeks to enlighten these unfamiliar aspects of the Jewish community in Kurdistan. It focuses on Rabbi Yehuda Sidkani, a Jewish scholar and Kabbalist who lived in Kurdistan in the beginning of the seventeenth century. Sidkani’s writings reveals the knowledge that was available to the Kabbalists in Kurdistan at the beginning of the seventeenth century. During this period, the Zefad Kabbalah was spread among the Jewish communities in Europe and in the East, including Kurdistan. In addition, as part of the commerce between Europe and the East, other Kabbala and science books, biblical commentary, philosophy and halachic writings – all which were printed in Italy, reached Kurdistan as well. However, Sidkani was part of the Jewish-Kurdish environment which had its own local traditions. This paper emphasizes the unique way in which Sidkani intigreated the local knowledge and traditions with that of the new and global one. In the center of this article are two treatises written by R. Yehuda Sidkani: Perek ha-Neshamot (The Treatise on the Soul) and Kavanati Be-inyan ha-Sefirot (My Commentary on the Sefirot). These treatises deal with some of the main topics Kabbalists dealt with in the Early Modern period, such as the essence of the soul and its inner structure, the Sefirot and their relations with different aspects of reality. Up until now, these essays were available only in manuscript, and weren’t accessible to the public. This paper would enable readers to become more familiar with the rich and not well-recognized world of the early modern Kabbalah in Kurdistan.
המחקר אודות הקהילה היהודית שפעלה בכורדיסטן מועט ביותר, ולרוב הוא עוסק בהיסטוריה החברתית של הקהילה אך כמעט שלא בהגות שנוצרה בה. מחקר זה מבקש להאיר צדדים לא מוכרים אלה של הקהילה, ובמוקדו היצירה הקבלית של ר' יהודה סידכאני, איש הלכה ומקובל שפעל בכורדיסטן בראשית המאה השבע-עשרה. פעילותו של סידכאני משקפת את עולם הידע בכורדיסטן בראשית המאה השבע-עשרה, תקופה בה הספרות הצפתית הולכת ונפוצה במרחבי העולם היהודי ובכלל זה גם כורדיסטן. יחד עם הספרות הצפתית, לכורדיסטן הגיעו גם ספרי קבלה נוספים וכן ספרי מדע, פרשנות מקרא, פילוסופיה והלכה שנדפסו באיטליה והגיעו למזרח כחלק מתנועת מסחר רחבה יותר שהתקיימה בין אירופה לארצות המזרח.
עם זאת, סידכאני פעל בתוך הסביבה הכורדית עצמה לה מסורות מקומיות מהן הוא ינק ושאותן הוא הזכיר בכתביו. מאמר זה מבקש להראות כיצד במלאכת פסיפס מיוחדת, סידכאני שילב בין הידע המקומי לבין זה שהגיע מהמרכזים הגדולים שבמערב, עד אשר נוצרה קבלה חדשה הייחודית רק לו. במרכז המאמר יעמדו שני חיבורים של ר' יהודה סידאני, 'פרק הנשמות' ו'כוונתי בעניין הספירות'. חיבורים אלה עוסקים בשאלות מרכזיות שהעסיקו מקובלים בעת החדשה המוקדמת כדוגמת מהות הנשמה ומבניה הפנימיים לצד עולם הספירות האלוהי ויחסו אל יתר חלקי המציאות. תוך התבססות על מגוון רחב של מקורות, סידכאני ניסה לענות על השאלות הללו בדרכו המקורית והמיוחדת.
עד כה חיבורים אלה נשמרו בכתבי יד בלבד ולא היו נגישים לקהל הרחב. פרסומם נועד לאפשר לציבור הקוראים להתוודע אל עולמם העשיר והלא מוכר של מקובלי כורדיסטן.
The book Erkei ha-kinuyim (‘Values of the Appellations’) that was copied in Moshe Zacuto’s copyin... more The book Erkei ha-kinuyim (‘Values of the Appellations’) that was copied in Moshe Zacuto’s copying workshop is a Kabbalistic lexicon of terms in Lurianic Kabbalah, part of a broad genre that was common in the writings of the kabbalists of the sixteenth and seventeenth centuries. In this article we go back to the initial manuscripts of the essay, the ones copied by Zacuto and his students. Through them and through the correspondence between Zacuto and his students we present the complex formation story of the essay moving between different authors and redesigned in the copying workshop. In this study, we reveal that the first part of the essay was written by R. Natan Shapira from Jerusalem, a Lurianic Kabbalist who served as an emissary from Eretz Yisrael who brought with him many Kabbalistic manuscripts to the Beit Midrash of Zacuto. Zacuto took Shapira's primary book, rearranged it and added a whole layer of his own. These processes sheds light on the ways Zacuto and his students edited and copied the Kabbalistic scripts they received and provides a glimpse into the working methods of copying workshops that were active in Italy of those years.
ר' יוסף קארו (רי"ק), פוסק ההלכה החשוב, ור' יצחק לוריא (האר"י), מי שיצר תורה קבלית חדשנית ופורצת ד... more ר' יוסף קארו (רי"ק), פוסק ההלכה החשוב, ור' יצחק לוריא (האר"י), מי שיצר תורה קבלית חדשנית ופורצת דרך, נחשבים לשתיים מהדמויות המרכזיות והחשובות ביותר במסורת היהודית, וכמי שבמובנים רבים עיצבו את היהדות כפי שאנו מכירים אותה ב-500 מאות השנים האחרונות. מחקר רב הוקדש אמנם לכל אחת מהדמויות הללו בנפרד, כמו גם לבחינת שאלת היחס העקרוני שבין הלכה לקבלה, אולם מערכת היחסים שבין שתי הדמויות עצמן טרם זכתה למחקר משמעותי, וזאת על אף ששתיהן פעלו באותו זמן ומקום בעיר הגלילית במחצית השניה של המאה השש-עשרה. עיון בכתבים שיצאו מבתי המדרש של שני החכמים הללו מעלה כי בעוד שבכתבי רי"ק אין כמעט כל התייחסות לאר"י ולבני חוגו, הרי שבכתבי ר' חיים ויטאל (רח"ו), תלמידו הקרוב של האר"י, ניתן למצוא התייחסויות עשירות ומלאות עניין העוסקות בדמותו ובאישיותו של רי"ק. מאמר זה מבקש לבחון מקורות אלה, ולדון באופן שבו השתקפה דמותו של גדול הדור ופוסק ההלכה הנודע בעיניה של חבורת המקובלים הצפתית. עמידה על היחס לרי"ק בכתבי רח"ו חושפת את השאיפה של חבורה זו לרשת את מקומו של רי"ק, ואף להפוך את יחסי הכוחות שבין הפוסק הנודע ובעל הסמכות במרחב כולו לבין חבורת המקובלים הצעירה והלא מוכרת. דיונים אלה על מקומו ומעמדו של רי"ק בכתבי רח"ו, יספקו את הבסיס לעיון בביקורת הנוקבת של רח"ו כנגד עולם התורה של זמנו המובאת בהקדמה לספרו הגדול, 'עץ חיים', כביקורת המכוונת בעיקר כנגד רי"ק ועולם התורה שהוא ייצג. השאיפה של רי"ק לעצב את היהדות כולה על אדניה של קיום ההלכה הפסוקה, נתפסה על ידי רח"ו כשאיפה פסולה, המתמקדת בתורת עץ הדעת טוב ורע בלבד, וכגורם המרכזי לעיכוב הגאולה בדורו. אל מול מגמה זו, ביקש רח"ו בספרו רחב ההיקף להעמיד אלטרנטיבה קבלית, ולכונן את היהדות כולה על יסודות תורת עץ החיים אותה קיבל מרבו. רק כאשר יבחר עולם הלימוד לעסוק בתורה זו של עץ החיים, ניתן יהיה לעורר מחדש את הציפיה לגאולה הנכספת, שרח"ו עצמו הוא מבשרהּ ומנסחהּ.
הציפיה לגאולה ושאלת אופן הפעולה הראוי הנגזר מכך העסיקה מקובלים רבים בראשית העת החדשה. פיתוח תפיסו... more הציפיה לגאולה ושאלת אופן הפעולה הראוי הנגזר מכך העסיקה מקובלים רבים בראשית העת החדשה. פיתוח תפיסות חדשות של כוונה תוך התבססות על טכנולוגיות חדשות לצד הוצאת הכתבים אל מחוץ למעגל הקבלי המצומצם והפצתם אל הזירה הציבורית הם ממאפייניה הבולטים של ספרות הכוונות בת הזמן. על רקע מגמות אלה, מאמר זה ביקש לבחון את יחסם המורכב של האר"י ושל רח"ו לכוונות התפילה וליכולת היישום שלהן בפועל. לצד פיתוח משמעותי של תפיסת הכוונה תוך התבססות על שיטות פעולה רפואיות או מטלורגיות, לא ניתן למצוא בכתבים אלה מגמת הפצה או ניסיון לגרום לציבור הרחב להיות שותף למהלך, ונראה כי הכוונות כולן יועדו בעיקר לחוג המצומצם של האר"י וגוריו, ואולי אף לרח"ו עצמו. לצד זאת, עיון בתכני הכוונות מעלה כי כוונות רבות לא יושמו הלכה למעשה, אם מפאת החולשה האישית של האר"י ורח"ו ואם מפאת העדרו של 'צדיק גמור' אשר בכוחו לבצע את הכוונות הנדרשות ולהביא את הגאולה הנכספת. עמידה על התייחסויות נוספות להעדרו של אותו 'צדיק גמור' בקורפוס כתבי האר"י העלה כי העדר זה מבטא את האכזבה האישית של האר"י מכך שרח"ו לא הגיע לשלמות הראויה. כתוצאה מכך, נגזרה על האר"י מיתה בטרם עת, והפרוייקט הגאולי של הכשרת רח"ו לתפקידו המשיחי נדחה למועד בלתי ידוע.
Born in Amsterdam in the early seventeenth century, Moses Zacuto (Moshe Zacut) belongs among the ... more Born in Amsterdam in the early seventeenth century, Moses Zacuto (Moshe Zacut) belongs among the most prolific Jewish figures of his time. He is best known for a wealth of creative work in a wide variety of fields: poetry and drama, halacha, as well as extensive Kabbalistic writings. Zacuto also had a special interest in magical manuscripts and the uses of divine names, which he collected into a lexicon known today as Shorshei HaShemot. Zacuto left Amsterdam while young and lived in Eastern Europe before moving to Italy. In this article, we demonstrate that Zacuto had already begun to construct this vast lexicographical project in Amsterdam, and that those beginnings are best understood against the background of the magical and Kabbalistic manuscripts available in early seventeenth-century Amsterdam.
ToC Studia Rosenthaliana 2020, Vol. 46, No. 1/2, 2020
Table of Contents of 'The Jewish Bookshop of the World; Aspects of Print and Manuscript Culture i... more Table of Contents of 'The Jewish Bookshop of the World; Aspects of Print and Manuscript Culture in Early Modern Amsterdam,' guest edited by Theodor Dunkelgrün.
From as early as the thirteenth century, the visual dimension of Jewish esotericism was manifest in various representations of the Kabbalistic ilan (tree of life) – a diagram of the sefirot (emanations). Among the many kinds of the kabbalistic diagrams, this paper focuses on the early modern kabbalistic image of the ḥupah, the wedding canopy suspended over the bride and groom in a traditional Jewish wedding. These images represent the sefirotic structure as a ceremony, with bride, groom, and elements of the ḥupah as its dynamic components. In this paper, we will discuss three pictorial traditions of the kabbalistic ḥupah which were produced throughout the Sixteenth Century. Given the similarities between them, it is evident that all the diagrams are part of the same kabbalistic tradition that was circulating during this period. That said, the drawings are not identical and, most importantly, appear in different contexts. We will thus analyze the divergent phases of the ḥupah’s representation in this tradition. At each stage, the canopy was endowed with special meaning that was influenced by the greater context in which it was produced and its relation to corresponding figures.
ר' חיים ויטאל (רח"ו) נחשב לגדול ולבכיר שבין תלמידי האר"י ולמוסר העיקרי של תורתו הקבלית. מעמד זה ה... more ר' חיים ויטאל (רח"ו) נחשב לגדול ולבכיר שבין תלמידי האר"י ולמוסר העיקרי של תורתו הקבלית. מעמד זה הוענק לו ככל הנראה כבר על ידי האר"י עצמו שקבע כי "לא בא לדור בצפת תוב"ב אלא בעבורי, ולא עוד אלא שאפילו עיקר ביאתו בגלגול הזה לא היה אלא בעבורי, להשלים אותי", ולפני מותו הנחה האר"י את תלמידו, ר' יצחק הכהן, שיאסור על שאר התלמידים לעסוק בתורתו "ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר". אלא שמעמד זה של רח"ו ביחס לקבלת האר"י מיקד את הדיון המחקרי בכתביו בשאלת היחס שבין הרב לתלמיד ובמקום המרכזי שתפס רח"ו כמוסר וכעורך של תורת רבו על רבדיה ושלביה השונים. ייתכן כי בשל כך, כתיבתו הענפה שחרגה מגבולות העריכה של קבלת האר"י כמעט שלא זכתה לדיון מחקרי ורק בשנים האחרונות החל המחקר לגלות בה עניין, כשהבולט מבין חיבורים אלה הוא יומנו המרתק, 'ספר החזיונות', שזכה לעיון מחקרי נרחב. עמידה על כתבים נוספים שיצאו תחת ידיו מעלה כי מדובר במחבר פורה ביותר שהתעניין בתחומים רבים ושונים, וכתב במגוון רחב של סוגות: הלכה ופרשנות, מוסר, רפואה, צורפות, מרשמים וסגולות, ואף אסטרונומיה ועיבר החודש. לרח"ו מיוחסים גם כתבים קבליים שאינם מבוססים על קבלת האר"י שהבולט שבהם הוא הספר 'שערי קדושה', וכן הספר 'עץ הדעת טוב' שככל הנראה נכתב ברובו קודם שלמד אצל האר"י ועוסק בפרשנות התנ"ך ומאמרי רז"ל על דרך הפרד"ס. מכלול הכתבים הללו מציב בפנינו מחבר פורה ומגוון שקבלת האר"י היא אמנם מרכיב משמעותי וחשוב בתוכו, אך הוא בהחלט אינו היחיד. ניתוח רוחבי של כתבים אלה תאפשר להעמיד תמונה מורכבת ועשירה יותר של אחד מחשובי המקובלים שפעלו במאות השנים האחרונות.
דימוי האל כצורף וכבעל מלאכה הוא דימוי רווח למן המקרא ואילך, ופותח ביותר בספרות הקבלית. עם זאת, מע... more דימוי האל כצורף וכבעל מלאכה הוא דימוי רווח למן המקרא ואילך, ופותח ביותר בספרות הקבלית. עם זאת, מעטים המקרים בהם המקובל עצמו שימש בפועל גם כצורף אשר התנסה בפעולות השונות של מלאכת הצורפות. דוגמא חריגה למקובל שכזה הוא ר' חיים ויטאל (רח"ו), גדול תלמידי האר"י ורושם תורותיו אשר מלבד שקידתו רבת השנים על עריכת כתבי רבו כמו גם התפקידים הציבוריים בהם שימש, הוא אף ניהל סדנת צורפות משלו בה עסק רבות בזיקוק ובצירוף מתכות שונות. קריאה בכתביו הקבליים לאור עיסוקים אלה מלמדת כי רח"ו לא תחם את מקצוע הצורפות לזיקוק המתכות השונות בלבד, ובמובנים רבים היא אף עצבה את האופן שבו הוא התבונן על המציאות בכללותה. בעיני הצורף שלו, העולם כולו – ובכלל זה אף נשמות בני האדם כמו גם חלקיה הנפולים של האלוהות עצמה – נתפס כמתכת גולמית ולא מעובדת, אשר תפקידו וייעודו המשיחי לצרף ולזקק אותו עד לטהרתו הסופית. באופן זה הומרו פעולות הקורנס וכור המצרף לפעולה מסוג אחר של ייחודים, חזרה בתשובה, ותפילה ומצוות באמצעותן פעל רח"ו לתקן את העולם ולהביאו לגאולה. God as a goldsmith is a well-known metaphor for God in Jewish history. However, there aren’t many scholars or kabbalists who were actual goldsmiths. One exception is R. Hayim Vital, the famous kabbalist from Safed who, in addition to being the disciple of R. Isaac Luria, was a renowned goldsmith and had a firsthand experience at the different aspects of the goldsmith craftsmanship. Reading through his Kabbalistic writings reveals that Vital did not limit his craftsmanship to his workshop only, but it had also influenced his unique world-views. Through the eyes of a goldsmith, the whole universe – including the human souls and the fallen parts of God himself – is a primal material, which, in turn, becomes the duty and messianic mission of the kabbalist to distill and refine it up to its final purification. In this manner, the actions of the sledgehammer and the purgatory were replaced by Vital’s repentance actions, his prayers, and yihudim (“unifications”), in which he used to refine the universe and bring it to its messianic era.
מאמר זה מתחקה אחר הנוסחים הקדומים של ברכת 'המעריב ערבים', הברכה הראשונה של קריאת שמע של ערבית. על... more מאמר זה מתחקה אחר הנוסחים הקדומים של ברכת 'המעריב ערבים', הברכה הראשונה של קריאת שמע של ערבית. על סמך בחינה של יותר מ־ 150 קטעי סידורים תיקים שנשמרו בגניזה הקהירית מוצגים נוסחיה השונים של הברכה כפי שנאמרה בקהילות שונות במזרח בימות החול ובשבתות. ניתוח נוסחים אלה מלמד על קיומו של נוסח קדום ופרוזאי אחד שהתקיים הן במנהג ארץ ישראל והן במנהג בבל. לצד נוסח זה התפתחו נוסחים אחרים שהושפעו מעולם הפיוט הקדום, ושהפכו אף הם לנוסחי קבע. אחד הנוסחים המפויטים נפוץ בקרב המתפללים על פי מנהג ארץ ישראל כנוסח תפילה ליום חול, והשניים האחרים נקלטו בקרב המתפללים על פי מנהג בבל, האחד לערבית של לילות שבת והשני לערבית של מוצאי שבת. This article discusses the wording of the Maʿariv ʿAravim blessing, the first benediction of the recitation of the Shema in the evening prayer. Based on the examination of more than 150 manuscripts from the Cairo Genizah prayer-books the authors propose a classification of versions of the benediction in the daily and Sabbath prayers as it was recited in the Cairo community and its surroundings. The examination of these variants reveals the clear identification of a single ancient and prose formulation, common to both the Palestinian and Babylonian rites. Beside this prose version of the benediction, there were also other versions which were influenced by poetry and were recited as fixed prayers – for daily use in the Palestinian rite or as part of the Sabbath eve and Saturday night prayers in the Babylonian rite.
Over the past 450 or so years, the Nusaḥ Tfillah (prayer liturgy) of R. Isaac Luria has sparked a... more Over the past 450 or so years, the Nusaḥ Tfillah (prayer liturgy) of R. Isaac Luria has sparked a great deal of interest. The participants in this discourse range from the kabbalist’s direct disciples to modern scholars. Even thought, all of whom evaluated this Nusaḥ evaluated within the framework of discussions on Lurianic kabbalah in its entirety. For this reason, the analysis is detached from the time and place in which Luria operated. The present article undertakes to expand our vantage point and assay Luria’s choices against the backdrop of broader phenomena, not least the consolidation of Nusaḥ Sfarad (the Sephardic liturgy) throughout the Ottoman expanse in the generations following the Edict of Expulsion. An in-depth look at Luria’s thoughts on the spread of Nusaḥ Sfarad indicates that they were part of a running dialogue with R. Samuel de Medina (the RaShDaM) – a highly influential posek (Halakhic adjudicator) from Salonica who sanctioned and even encouraged congregations to forsake their ancestral customs and adopt the Spanish liturgy. Luria, as other Ashkenazic figures, struggled to keep his liturgy traditions. Even though, studying his actual nusah reveals that in practice Luria adopted many Sephardic customs. This contradiction matches his own biography, as his ethnic origin was from Germany, but was raised in a Sephardic environment in Egypt and later on in Safed. By this, Luria's approach to the Nusah Tfillah is an important case study to examine the changes and developments in the Jewish communities in the first generations after the expulsion from Spain.
Jewish community life in Kurdistan researches are limited, and deals mostly with its social histo... more Jewish community life in Kurdistan researches are limited, and deals mostly with its social history and not with the local Jewish intellectual life. This paper seeks to enlighten these unfamiliar aspects of the Jewish community in Kurdistan. It focuses on Rabbi Yehuda Sidkani, a Jewish scholar and Kabbalist who lived in Kurdistan in the beginning of the seventeenth century. Sidkani’s writings reveals the knowledge that was available to the Kabbalists in Kurdistan at the beginning of the seventeenth century. During this period, the Zefad Kabbalah was spread among the Jewish communities in Europe and in the East, including Kurdistan. In addition, as part of the commerce between Europe and the East, other Kabbala and science books, biblical commentary, philosophy and halachic writings – all which were printed in Italy, reached Kurdistan as well. However, Sidkani was part of the Jewish-Kurdish environment which had its own local traditions. This paper emphasizes the unique way in which Sidkani intigreated the local knowledge and traditions with that of the new and global one. In the center of this article are two treatises written by R. Yehuda Sidkani: Perek ha-Neshamot (The Treatise on the Soul) and Kavanati Be-inyan ha-Sefirot (My Commentary on the Sefirot). These treatises deal with some of the main topics Kabbalists dealt with in the Early Modern period, such as the essence of the soul and its inner structure, the Sefirot and their relations with different aspects of reality. Up until now, these essays were available only in manuscript, and weren’t accessible to the public. This paper would enable readers to become more familiar with the rich and not well-recognized world of the early modern Kabbalah in Kurdistan.
המחקר אודות הקהילה היהודית שפעלה בכורדיסטן מועט ביותר, ולרוב הוא עוסק בהיסטוריה החברתית של הקהילה אך כמעט שלא בהגות שנוצרה בה. מחקר זה מבקש להאיר צדדים לא מוכרים אלה של הקהילה, ובמוקדו היצירה הקבלית של ר' יהודה סידכאני, איש הלכה ומקובל שפעל בכורדיסטן בראשית המאה השבע-עשרה. פעילותו של סידכאני משקפת את עולם הידע בכורדיסטן בראשית המאה השבע-עשרה, תקופה בה הספרות הצפתית הולכת ונפוצה במרחבי העולם היהודי ובכלל זה גם כורדיסטן. יחד עם הספרות הצפתית, לכורדיסטן הגיעו גם ספרי קבלה נוספים וכן ספרי מדע, פרשנות מקרא, פילוסופיה והלכה שנדפסו באיטליה והגיעו למזרח כחלק מתנועת מסחר רחבה יותר שהתקיימה בין אירופה לארצות המזרח.
עם זאת, סידכאני פעל בתוך הסביבה הכורדית עצמה לה מסורות מקומיות מהן הוא ינק ושאותן הוא הזכיר בכתביו. מאמר זה מבקש להראות כיצד במלאכת פסיפס מיוחדת, סידכאני שילב בין הידע המקומי לבין זה שהגיע מהמרכזים הגדולים שבמערב, עד אשר נוצרה קבלה חדשה הייחודית רק לו. במרכז המאמר יעמדו שני חיבורים של ר' יהודה סידאני, 'פרק הנשמות' ו'כוונתי בעניין הספירות'. חיבורים אלה עוסקים בשאלות מרכזיות שהעסיקו מקובלים בעת החדשה המוקדמת כדוגמת מהות הנשמה ומבניה הפנימיים לצד עולם הספירות האלוהי ויחסו אל יתר חלקי המציאות. תוך התבססות על מגוון רחב של מקורות, סידכאני ניסה לענות על השאלות הללו בדרכו המקורית והמיוחדת.
עד כה חיבורים אלה נשמרו בכתבי יד בלבד ולא היו נגישים לקהל הרחב. פרסומם נועד לאפשר לציבור הקוראים להתוודע אל עולמם העשיר והלא מוכר של מקובלי כורדיסטן.
The Book of the Roots of the [holy] Names (Sefer Shorshei ha-Shemot), which is ascribed to R. Mos... more The Book of the Roots of the [holy] Names (Sefer Shorshei ha-Shemot), which is ascribed to R. Moshe Zacut, is one of the most widespread and influential works in the field of the Kabbalah of holy Names in general, and its practical implementation in particular. From its early history in manuscripts, however, to its latest printed edition from some twenty years ago, this work had been conceived as an “open book” which copyists and publishers enriched by more and more information, making it impossible to trace Zacuto’s original creation any more. This situation has changes with the finding of the work in Zacuto’s own handwriting in one of the manuscripts belonging to The National Library of Israel. In our article we expose this work, called by its author Alpha Beta shel ha-Shemot, and deal with the type of information Zacuto gathered in it and with the kind of interest he had found in this information. We point to the place of this work in Zacuto’s autograph, examine its structure, and discuss its sources and the way they were utilized by Zacuto. Finally, we trace connections between this and two other works of Zacutos that concern practical implementation of holy names – Sefer ha-Sodot and Perush Kezat Shemot. This article, so we believe, is a contribution to the understanding of a significant and vital aspect of Zacuto’s kabbalistic enterprise as well as the encyclopedic drive behind his work.
Around 1538, the Jewish community of Rome was in an uproar. According to local custom, the bride ... more Around 1538, the Jewish community of Rome was in an uproar. According to local custom, the bride was to stand at the groom’s left. Seemingly, in the wake of Ashkenazi immigration to Italy, a new custom had taken hold: the bride was placed to the right of the groom. In this paper, we discuss the responsa of two Rabbis who addressed this issue: that of Rabbi Yehuda Ben Michael – ‘the Doctor’s Master’, an unknown scholar who lived in Rome. His responsum shows that he explained the ancient Jewish customs of Rome to the city officials. The second responsum was written by Rabbi Yaakov Israel Pinchi, who was a well-known posek who served as the rabbi of Recanati. In his responsum, Pinchi argued strongly against the position taken by ‘the Doctor’s Master’. These responsa reveal the conduct of Rome’s rabbis and community leaders as well as the relations between halakhic authorities in the Papal States in that period. They also provide insight into broader and more fundamental issues of concern to the Jewish community in this region. Both responsa demonstrate the dominant place of Kabbalah, particularly of the Zohar in these rabbis’ halakhic adjudication and show the different ways they dealt with the challenges of their time. Rabbi Yehuda sought to preserve the ancient Roman custom, while Rabbi Yaakov Israel Pinchi rejected the local custom in favor of the traditions recently introduced by the new immigrants.
במאמר החדש, שנכתב על ידי יוסי אורי ואליעזר יחדיו, מוצג אילן קבלי גדול ממדים מכורדיסטן, שנכתב על ... more במאמר החדש, שנכתב על ידי יוסי אורי ואליעזר יחדיו, מוצג אילן קבלי גדול ממדים מכורדיסטן, שנכתב על ידי ר' יהושע - תלמידו של ר' שמואל ברזאני, במאה ה17. האילן מלמד אותנו על תפיסותיהם הקבליות של חכמי הקבלה בכורדיסטן במאה ה17, ועל הקשר בינם ובין מקובלים בארץ ישראל ובאירופה.
השנה (תשפ"ב, 2022) ימלאו 500 שנה ללידתו של ר' משה קורדובירו (1570-1522), מגדולי מקובלי צפת, ומן ה... more השנה (תשפ"ב, 2022) ימלאו 500 שנה ללידתו של ר' משה קורדובירו (1570-1522), מגדולי מקובלי צפת, ומן ההוגים הפוריים בתולדות היהדות. האיגוד העולמי למדעי היהדות בשיתוף עם מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח מתכבדים להזמין חוקרות וחוקרים העוסקים בהגותו ובהקשריה הרחבים להגיש הצעות לכנס שיתקיים במסגרת הקונגרס העולמי למדעי היהדות בין התאריכים 8–12 באוגוסט ויוקדש לר' משה קורדובירו (להלן: רמ"ק), יצירתו ומורשתו. חיבוריו המקיפים והיסודיים של רמ"ק עוסקים בכל תחומי הקיום האנושי והאלוהי כאחד. בכלל אלה נמנים 'פרדס רימונים', מספרי היסוד של תורת הקבלה; 'אור יקר', פירושו המקיף לספרות הזוהר ולספר יצירה; עיינות ספר 'אילימה' העוסקים בדמות האל, העולמות, התורה והאדם; פירושו לתפילות 'תפילה למשה' הכולל תורת כוונות מורכבת. חיבוריו הקצרים של רמ״ק, ׳ספר גרושין׳, ׳אור נערב׳ ו׳תומר דבורה׳ ורשימת ההנהגות שלו מלמדים על חיי הרוח ועל אורח החיים שלו ושל חבריו בצפת. כתביו של רמ"ק כוללים התמודדות מעמיקה ומקורית עם סוגיות יסוד המעסיקות את היהדות בת זמנו, ומגלים את אחד ההוגים המרשימים ביותר במסגרת התסיסה הרוחנית של היהודים באימפריה העות'מאנית בראשית העת החדשה. בשנים האחרונות אנו עדים לעניין מחקרי גובר בדמותו ובהגותו של רמ"ק. חוקרות וחוקרים רבים שבים לבחון את כתביו, מאירים צדדים לא מוכרים בקבלתו, ומעריכים מחדש את מקומו בעיצוב מורשתה של צפת והחותם שהטביעה על עיצוב המודרניות היהודית. הכנס מבקש לתת ביטוי למגמות השונות במחקר העכשווי של רמ"ק ויצירתו ממגוון רחב של נקודות מבט והקשרים. הכנס יתמקד בנושאים הקשורים לחייו של רמ"ק, לסביבתו, לפועלו, ליצירתו ולהשפעתה, כמו גם להקשרים שבתוכם פעל. נשקול לפיכך בחיוב גם קבלתן של הרצאות על דמויות ונושאים משיקים. הצעות להרצאות (עד 250 מילה) יש להגיש באמצעות אתר הקונגרס העולמי עד ליום ד', כ"ז בכסלו תשפ"ב (1 בדצמבר 2021). יש להגיש את ההצעות במסגרת החטיבה "Cordovero Conference - כנס רמ״ק". הוראות מפורטות על אופן ההגשה ניתן לקרוא באתר האיגוד. לשאלות ולבירורים, נא לפנות למייל הוועדה המארגנת: Cordovero.Moshe@gmail.com. אם תתקבל חסות לכנס, יתאפשר מימון עלויות ההרשמה לקונגרס לחלק מן המרצות והמרצים. הוועדה האקדמית: פרופ' משה אידל, פרופ' בעז הוס, פרופ' ברכה זק, פרופ' יוסי חיות, פרופ' מנחם לורברבוים. מזכיר הוועדה: ד"ר אסף תמרי
In commemoration of the 400th anniversary of the death of R. Hayyim Vital (1542-1620), the Goldst... more In commemoration of the 400th anniversary of the death of R. Hayyim Vital (1542-1620), the Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought at Ben-Gurion University of the Negev, the Ben Zvi Institute for the Study of Jewish Communities in the East, and the World Union of Jewish Studies will hold a three-day conference via ZOOM dedicated to Vital and his world. Vital is known first and foremost as the chief disciple of R. Isaac Luria. Luria himself wrote little; Vital is thus responsible to a large extent for what is now known as “Lurianic Kabbalah.” As a paragon of the sixteenth-century Safed renaissance, many aspects of Jewish life in Palestine and Syria are imbricated in his life and thought in this critical chapter of early modern Jewish history. Alongside his immense and singular contribution to the development of the Kabbalah, the breadth and diversity of Vital’s interests are evident in his rich corpus of writings. These are devoted to a plethora of topics and express the variegated aspects of his activity over many decades in Safed, Jerusalem, and Damascus. The study of Vital’s life and work may thus shed light on many facets of contemporary Ottoman Jewish society. The fifteen sessions of the conference will cover many aspects of the activity of Vital and his contemporaries, as well as the history of the reception of his intellectual legacy in the modern and early modern periods. Sessions include: Safedian Modes of Fashioning Prominent Figures | Crossroads in the Formations of Kabbalistic Knowledge | Vital, Between Cordovero and Luria: A Reappraisal | Vital’s Book of Visions and Its Early and Later Contexts | Safedian Praxis and Its Contexts | Safed Beyond the Text: Reality and Imagination | Metempsychosis and the Fate of the Soul | Vital the Doubtful Messiah | Safed’s Culture of the Book | The Formation of Lurianic Kabbalah Across Regions | From Vilna to Jerusalem: Reading Vital in Modern Times | Vital in a Philosophical Tone Papers will be delivered in both Hebrew and English For details (including list of English papers), see: https://sites.google.com/view/vital400/en | For further inquiries: 400vital@gmail.com. Academic Committee: Prof. Boaz Huss, Prof. Bracha Sack, Prof. J. H. Chajes, Dr. Hanan Harif, Prof. Ronit Meroz, Prof. Amnon Raz-Krakotzkin. Committee secretary: Dr. Assaf Tamari
במלאת 400 שנים לפטירתו של ר' חיים ויטאל (1620-1542), המרכז הבינלאומי למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-ג... more במלאת 400 שנים לפטירתו של ר' חיים ויטאל (1620-1542), המרכז הבינלאומי למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומכון בן־צבי לחקר קהילות ישראל במזרח בירושלים, מתכבדים להזמינכן/ם להגיש הצעות לכנס שיוקדש לדמותו ולהקשריה.
עקב מגיפת הקורונה והמצב המיוחד בו כולנו מצויים, הוחלט על הארכת המועד האחרון להגשת הצעות לכנס עד ל-15/6
אפשרות לקיום הרצאות מקוונות תישקל בהתאם להתפתחויות הוועדה האקדמית: פרופ' בעז הוס, פרופ' ברכה זק, פרופ' יוסי חיות, ד"ר חנן חריף, פרופ' רונית מרוז ופרופ' אמנון (נונו) רז-קרקוצקין. מזכיר הוועדה: ד"ר אסף תמרי.
Shi'ur Komah: An Issue commemorating the 500th year of R. Moses Cordovero's birth 2022/5782 marks... more Shi'ur Komah: An Issue commemorating the 500th year of R. Moses Cordovero's birth 2022/5782 marks the 500 th anniversary of the birth of R. Moses Cordovero (1522-1570), one of the key figures in the Safedian sixteenth-century kabbalistic renaissance and one of the most proliferous writers in the history of Jewish thought. Cordovero's voluminous and comprehensive literary corpus deals with the full plethora of topics concerning both human life and the Divine. It reveals one of the most impressive intellectual endeavors of his era and places him among the central Jewish thinkers of the early modern Ottoman empire. Recent years have seen a growing scholarly interest in Cordovero's life and thought. Scholars are steadily shedding light on previously obscure aspects of his Kabbalah and reassessing his place in the legacy of Safed and its impact on Jewish modernity. This special issue aims to advance the diverse trends of current research and to give expression to the plenitude of relevant perspectives and contexts. Following the conference devoted to Cordovero's thought and legacy, held as part of the 18 th World Congress of Jewish Studies, in cooperation with Ben-Zvi Institute for the Study of Jewish Communities in the East, we invite scholars to submit articles, in either Hebrew or English, to the issue dedicated to Cordovero's work, and to its impact and contexts. The issue will commemorate Prof. Bracha Sack's 90 th birthday, acknowledging her longstanding exceptional contribution to the study of Cordovero.
Uploads
Papers by Uri Safrai
In this study, we reveal that the first part of the essay was written by R. Natan Shapira from Jerusalem, a Lurianic Kabbalist who served as an emissary from Eretz Yisrael who brought with him many Kabbalistic manuscripts to the Beit Midrash of Zacuto. Zacuto took Shapira's primary book, rearranged it and added a whole layer of his own.
These processes sheds light on the ways Zacuto and his students edited and copied the Kabbalistic scripts they received and provides a glimpse into the working methods of copying workshops that were active in Italy of those years.
עיון בכתבים שיצאו מבתי המדרש של שני החכמים הללו מעלה כי בעוד שבכתבי רי"ק אין כמעט כל התייחסות לאר"י ולבני חוגו, הרי שבכתבי ר' חיים ויטאל (רח"ו), תלמידו הקרוב של האר"י, ניתן למצוא התייחסויות עשירות ומלאות עניין העוסקות בדמותו ובאישיותו של רי"ק. מאמר זה מבקש לבחון מקורות אלה, ולדון באופן שבו השתקפה דמותו של גדול הדור ופוסק ההלכה הנודע בעיניה של חבורת המקובלים הצפתית. עמידה על היחס לרי"ק בכתבי רח"ו חושפת את השאיפה של חבורה זו לרשת את מקומו של רי"ק, ואף להפוך את יחסי הכוחות שבין הפוסק הנודע ובעל הסמכות במרחב כולו לבין חבורת המקובלים הצעירה והלא מוכרת.
דיונים אלה על מקומו ומעמדו של רי"ק בכתבי רח"ו, יספקו את הבסיס לעיון בביקורת הנוקבת של רח"ו כנגד עולם התורה של זמנו המובאת בהקדמה לספרו הגדול, 'עץ חיים', כביקורת המכוונת בעיקר כנגד רי"ק ועולם התורה שהוא ייצג. השאיפה של רי"ק לעצב את היהדות כולה על אדניה של קיום ההלכה הפסוקה, נתפסה על ידי רח"ו כשאיפה פסולה, המתמקדת בתורת עץ הדעת טוב ורע בלבד, וכגורם המרכזי לעיכוב הגאולה בדורו. אל מול מגמה זו, ביקש רח"ו בספרו רחב ההיקף להעמיד אלטרנטיבה קבלית, ולכונן את היהדות כולה על יסודות תורת עץ החיים אותה קיבל מרבו. רק כאשר יבחר עולם הלימוד לעסוק בתורה זו של עץ החיים, ניתן יהיה לעורר מחדש את הציפיה לגאולה הנכספת, שרח"ו עצמו הוא מבשרהּ ומנסחהּ.
From as early as the thirteenth century, the visual dimension of Jewish esotericism was manifest in various representations of the Kabbalistic ilan (tree of life) – a diagram of the sefirot (emanations). Among the many kinds of the kabbalistic diagrams, this paper focuses on the early modern kabbalistic image of the ḥupah, the wedding canopy suspended over the bride and groom in a traditional Jewish wedding. These images represent the sefirotic structure as a ceremony, with bride, groom, and elements of the ḥupah as its dynamic components.
In this paper, we will discuss three pictorial traditions of the kabbalistic ḥupah which were produced throughout the Sixteenth Century. Given the similarities between them, it is evident that all the diagrams are part of the same kabbalistic tradition that was circulating during this period. That said, the drawings are not identical and, most importantly, appear in different contexts. We will thus analyze the divergent phases of the ḥupah’s representation in this tradition. At each stage, the canopy was endowed with special meaning that was influenced by the greater context in which it was produced and its relation to corresponding figures.
God as a goldsmith is a well-known metaphor for God in Jewish history. However, there aren’t many scholars or kabbalists who were actual goldsmiths. One exception is R. Hayim Vital, the famous kabbalist from Safed who, in addition to being the disciple of R. Isaac Luria, was a renowned goldsmith and had a firsthand experience at the different aspects of the goldsmith craftsmanship. Reading through his Kabbalistic writings reveals that Vital did not limit his craftsmanship to his workshop only, but it had also influenced his unique world-views. Through the eyes of a goldsmith, the whole universe – including the human souls and the fallen parts of God himself – is a primal material, which, in turn, becomes the duty and messianic mission of the kabbalist to distill and refine it up to its final purification. In this manner, the actions of the sledgehammer and the purgatory were replaced by Vital’s repentance actions, his prayers, and yihudim (“unifications”), in which he used to refine the universe and bring it to its messianic era.
This article discusses the wording of the Maʿariv ʿAravim blessing, the first benediction of the recitation of the Shema in the evening prayer. Based on the examination of more than 150 manuscripts from the Cairo Genizah prayer-books the authors propose a classification of versions of the benediction in the daily and Sabbath prayers as it was recited in the
Cairo community and its surroundings. The examination of these variants reveals the clear identification of a single ancient and prose formulation, common to both the Palestinian and Babylonian rites. Beside this prose version of the benediction, there were also other versions which were influenced by poetry and were recited as fixed prayers – for daily use in the Palestinian rite or as part of the Sabbath eve and Saturday night prayers in the Babylonian rite.
An in-depth look at Luria’s thoughts on the spread of Nusaḥ Sfarad indicates that they were part of a running dialogue with R. Samuel de Medina (the RaShDaM) – a highly influential posek (Halakhic adjudicator) from Salonica who sanctioned and even encouraged congregations to forsake their ancestral customs and adopt the Spanish liturgy.
Luria, as other Ashkenazic figures, struggled to keep his liturgy traditions. Even though, studying his actual nusah reveals that in practice Luria adopted many Sephardic customs. This contradiction matches his own biography, as his ethnic origin was from Germany, but was raised in a Sephardic environment in Egypt and later on in Safed. By this, Luria's approach to the Nusah Tfillah is an important case study to examine the changes and developments in the Jewish communities in the first generations after the expulsion from Spain.
Sidkani’s writings reveals the knowledge that was available to the Kabbalists in Kurdistan at the beginning of the seventeenth century. During this period, the Zefad Kabbalah was spread among the Jewish communities in Europe and in the East, including Kurdistan. In addition, as part of the commerce between Europe and the East, other Kabbala and science books, biblical commentary, philosophy and halachic writings – all which were printed in Italy, reached Kurdistan as well.
However, Sidkani was part of the Jewish-Kurdish environment which had its own local traditions. This paper emphasizes the unique way in which Sidkani intigreated the local knowledge and traditions with that of the new and global one.
In the center of this article are two treatises written by R. Yehuda Sidkani: Perek ha-Neshamot (The Treatise on the Soul) and Kavanati Be-inyan ha-Sefirot (My Commentary on the Sefirot).
These treatises deal with some of the main topics Kabbalists dealt with in the Early Modern period, such as the essence of the soul and its inner structure, the Sefirot and their relations with different aspects of reality.
Up until now, these essays were available only in manuscript, and weren’t accessible to the public. This paper would enable readers to become more familiar with the rich and not well-recognized world of the early modern Kabbalah in Kurdistan.
המחקר אודות הקהילה היהודית שפעלה בכורדיסטן מועט ביותר, ולרוב הוא עוסק בהיסטוריה החברתית של הקהילה אך כמעט שלא בהגות שנוצרה בה. מחקר זה מבקש להאיר צדדים לא מוכרים אלה של הקהילה, ובמוקדו היצירה הקבלית של ר' יהודה סידכאני, איש הלכה ומקובל שפעל בכורדיסטן בראשית המאה השבע-עשרה.
פעילותו של סידכאני משקפת את עולם הידע בכורדיסטן בראשית המאה השבע-עשרה, תקופה בה הספרות הצפתית הולכת ונפוצה במרחבי העולם היהודי ובכלל זה גם כורדיסטן. יחד עם הספרות הצפתית, לכורדיסטן הגיעו גם ספרי קבלה נוספים וכן ספרי מדע, פרשנות מקרא, פילוסופיה והלכה שנדפסו באיטליה והגיעו למזרח כחלק מתנועת מסחר רחבה יותר שהתקיימה בין אירופה לארצות המזרח.
עם זאת, סידכאני פעל בתוך הסביבה הכורדית עצמה לה מסורות מקומיות מהן הוא ינק ושאותן הוא הזכיר בכתביו. מאמר זה מבקש להראות כיצד במלאכת פסיפס מיוחדת, סידכאני שילב בין הידע המקומי לבין זה שהגיע מהמרכזים הגדולים שבמערב, עד אשר נוצרה קבלה חדשה הייחודית רק לו.
במרכז המאמר יעמדו שני חיבורים של ר' יהודה סידאני, 'פרק הנשמות' ו'כוונתי בעניין הספירות'.
חיבורים אלה עוסקים בשאלות מרכזיות שהעסיקו מקובלים בעת החדשה המוקדמת כדוגמת מהות הנשמה ומבניה הפנימיים לצד עולם הספירות האלוהי ויחסו אל יתר חלקי המציאות. תוך התבססות על מגוון רחב של מקורות, סידכאני ניסה לענות על השאלות הללו בדרכו המקורית והמיוחדת.
עד כה חיבורים אלה נשמרו בכתבי יד בלבד ולא היו נגישים לקהל הרחב. פרסומם נועד לאפשר לציבור הקוראים להתוודע אל עולמם העשיר והלא מוכר של מקובלי כורדיסטן.
Thesis Chapters by Uri Safrai
In this study, we reveal that the first part of the essay was written by R. Natan Shapira from Jerusalem, a Lurianic Kabbalist who served as an emissary from Eretz Yisrael who brought with him many Kabbalistic manuscripts to the Beit Midrash of Zacuto. Zacuto took Shapira's primary book, rearranged it and added a whole layer of his own.
These processes sheds light on the ways Zacuto and his students edited and copied the Kabbalistic scripts they received and provides a glimpse into the working methods of copying workshops that were active in Italy of those years.
עיון בכתבים שיצאו מבתי המדרש של שני החכמים הללו מעלה כי בעוד שבכתבי רי"ק אין כמעט כל התייחסות לאר"י ולבני חוגו, הרי שבכתבי ר' חיים ויטאל (רח"ו), תלמידו הקרוב של האר"י, ניתן למצוא התייחסויות עשירות ומלאות עניין העוסקות בדמותו ובאישיותו של רי"ק. מאמר זה מבקש לבחון מקורות אלה, ולדון באופן שבו השתקפה דמותו של גדול הדור ופוסק ההלכה הנודע בעיניה של חבורת המקובלים הצפתית. עמידה על היחס לרי"ק בכתבי רח"ו חושפת את השאיפה של חבורה זו לרשת את מקומו של רי"ק, ואף להפוך את יחסי הכוחות שבין הפוסק הנודע ובעל הסמכות במרחב כולו לבין חבורת המקובלים הצעירה והלא מוכרת.
דיונים אלה על מקומו ומעמדו של רי"ק בכתבי רח"ו, יספקו את הבסיס לעיון בביקורת הנוקבת של רח"ו כנגד עולם התורה של זמנו המובאת בהקדמה לספרו הגדול, 'עץ חיים', כביקורת המכוונת בעיקר כנגד רי"ק ועולם התורה שהוא ייצג. השאיפה של רי"ק לעצב את היהדות כולה על אדניה של קיום ההלכה הפסוקה, נתפסה על ידי רח"ו כשאיפה פסולה, המתמקדת בתורת עץ הדעת טוב ורע בלבד, וכגורם המרכזי לעיכוב הגאולה בדורו. אל מול מגמה זו, ביקש רח"ו בספרו רחב ההיקף להעמיד אלטרנטיבה קבלית, ולכונן את היהדות כולה על יסודות תורת עץ החיים אותה קיבל מרבו. רק כאשר יבחר עולם הלימוד לעסוק בתורה זו של עץ החיים, ניתן יהיה לעורר מחדש את הציפיה לגאולה הנכספת, שרח"ו עצמו הוא מבשרהּ ומנסחהּ.
From as early as the thirteenth century, the visual dimension of Jewish esotericism was manifest in various representations of the Kabbalistic ilan (tree of life) – a diagram of the sefirot (emanations). Among the many kinds of the kabbalistic diagrams, this paper focuses on the early modern kabbalistic image of the ḥupah, the wedding canopy suspended over the bride and groom in a traditional Jewish wedding. These images represent the sefirotic structure as a ceremony, with bride, groom, and elements of the ḥupah as its dynamic components.
In this paper, we will discuss three pictorial traditions of the kabbalistic ḥupah which were produced throughout the Sixteenth Century. Given the similarities between them, it is evident that all the diagrams are part of the same kabbalistic tradition that was circulating during this period. That said, the drawings are not identical and, most importantly, appear in different contexts. We will thus analyze the divergent phases of the ḥupah’s representation in this tradition. At each stage, the canopy was endowed with special meaning that was influenced by the greater context in which it was produced and its relation to corresponding figures.
God as a goldsmith is a well-known metaphor for God in Jewish history. However, there aren’t many scholars or kabbalists who were actual goldsmiths. One exception is R. Hayim Vital, the famous kabbalist from Safed who, in addition to being the disciple of R. Isaac Luria, was a renowned goldsmith and had a firsthand experience at the different aspects of the goldsmith craftsmanship. Reading through his Kabbalistic writings reveals that Vital did not limit his craftsmanship to his workshop only, but it had also influenced his unique world-views. Through the eyes of a goldsmith, the whole universe – including the human souls and the fallen parts of God himself – is a primal material, which, in turn, becomes the duty and messianic mission of the kabbalist to distill and refine it up to its final purification. In this manner, the actions of the sledgehammer and the purgatory were replaced by Vital’s repentance actions, his prayers, and yihudim (“unifications”), in which he used to refine the universe and bring it to its messianic era.
This article discusses the wording of the Maʿariv ʿAravim blessing, the first benediction of the recitation of the Shema in the evening prayer. Based on the examination of more than 150 manuscripts from the Cairo Genizah prayer-books the authors propose a classification of versions of the benediction in the daily and Sabbath prayers as it was recited in the
Cairo community and its surroundings. The examination of these variants reveals the clear identification of a single ancient and prose formulation, common to both the Palestinian and Babylonian rites. Beside this prose version of the benediction, there were also other versions which were influenced by poetry and were recited as fixed prayers – for daily use in the Palestinian rite or as part of the Sabbath eve and Saturday night prayers in the Babylonian rite.
An in-depth look at Luria’s thoughts on the spread of Nusaḥ Sfarad indicates that they were part of a running dialogue with R. Samuel de Medina (the RaShDaM) – a highly influential posek (Halakhic adjudicator) from Salonica who sanctioned and even encouraged congregations to forsake their ancestral customs and adopt the Spanish liturgy.
Luria, as other Ashkenazic figures, struggled to keep his liturgy traditions. Even though, studying his actual nusah reveals that in practice Luria adopted many Sephardic customs. This contradiction matches his own biography, as his ethnic origin was from Germany, but was raised in a Sephardic environment in Egypt and later on in Safed. By this, Luria's approach to the Nusah Tfillah is an important case study to examine the changes and developments in the Jewish communities in the first generations after the expulsion from Spain.
Sidkani’s writings reveals the knowledge that was available to the Kabbalists in Kurdistan at the beginning of the seventeenth century. During this period, the Zefad Kabbalah was spread among the Jewish communities in Europe and in the East, including Kurdistan. In addition, as part of the commerce between Europe and the East, other Kabbala and science books, biblical commentary, philosophy and halachic writings – all which were printed in Italy, reached Kurdistan as well.
However, Sidkani was part of the Jewish-Kurdish environment which had its own local traditions. This paper emphasizes the unique way in which Sidkani intigreated the local knowledge and traditions with that of the new and global one.
In the center of this article are two treatises written by R. Yehuda Sidkani: Perek ha-Neshamot (The Treatise on the Soul) and Kavanati Be-inyan ha-Sefirot (My Commentary on the Sefirot).
These treatises deal with some of the main topics Kabbalists dealt with in the Early Modern period, such as the essence of the soul and its inner structure, the Sefirot and their relations with different aspects of reality.
Up until now, these essays were available only in manuscript, and weren’t accessible to the public. This paper would enable readers to become more familiar with the rich and not well-recognized world of the early modern Kabbalah in Kurdistan.
המחקר אודות הקהילה היהודית שפעלה בכורדיסטן מועט ביותר, ולרוב הוא עוסק בהיסטוריה החברתית של הקהילה אך כמעט שלא בהגות שנוצרה בה. מחקר זה מבקש להאיר צדדים לא מוכרים אלה של הקהילה, ובמוקדו היצירה הקבלית של ר' יהודה סידכאני, איש הלכה ומקובל שפעל בכורדיסטן בראשית המאה השבע-עשרה.
פעילותו של סידכאני משקפת את עולם הידע בכורדיסטן בראשית המאה השבע-עשרה, תקופה בה הספרות הצפתית הולכת ונפוצה במרחבי העולם היהודי ובכלל זה גם כורדיסטן. יחד עם הספרות הצפתית, לכורדיסטן הגיעו גם ספרי קבלה נוספים וכן ספרי מדע, פרשנות מקרא, פילוסופיה והלכה שנדפסו באיטליה והגיעו למזרח כחלק מתנועת מסחר רחבה יותר שהתקיימה בין אירופה לארצות המזרח.
עם זאת, סידכאני פעל בתוך הסביבה הכורדית עצמה לה מסורות מקומיות מהן הוא ינק ושאותן הוא הזכיר בכתביו. מאמר זה מבקש להראות כיצד במלאכת פסיפס מיוחדת, סידכאני שילב בין הידע המקומי לבין זה שהגיע מהמרכזים הגדולים שבמערב, עד אשר נוצרה קבלה חדשה הייחודית רק לו.
במרכז המאמר יעמדו שני חיבורים של ר' יהודה סידאני, 'פרק הנשמות' ו'כוונתי בעניין הספירות'.
חיבורים אלה עוסקים בשאלות מרכזיות שהעסיקו מקובלים בעת החדשה המוקדמת כדוגמת מהות הנשמה ומבניה הפנימיים לצד עולם הספירות האלוהי ויחסו אל יתר חלקי המציאות. תוך התבססות על מגוון רחב של מקורות, סידכאני ניסה לענות על השאלות הללו בדרכו המקורית והמיוחדת.
עד כה חיבורים אלה נשמרו בכתבי יד בלבד ולא היו נגישים לקהל הרחב. פרסומם נועד לאפשר לציבור הקוראים להתוודע אל עולמם העשיר והלא מוכר של מקובלי כורדיסטן.
In this paper, we discuss the responsa of two Rabbis who addressed this issue: that of Rabbi Yehuda Ben Michael – ‘the Doctor’s Master’, an unknown scholar who lived in Rome. His responsum shows that he explained the ancient Jewish customs of Rome to the city officials. The second responsum was written by Rabbi Yaakov Israel Pinchi, who was a well-known posek who served as the rabbi of Recanati. In his responsum, Pinchi argued strongly against the position taken by ‘the Doctor’s Master’.
These responsa reveal the conduct of Rome’s rabbis and community leaders as well as the relations between halakhic authorities in the Papal States in that period. They also provide insight into broader and more fundamental issues of concern to the Jewish community in this region. Both responsa demonstrate the dominant place of Kabbalah, particularly of the Zohar in these rabbis’ halakhic adjudication and show the different ways they dealt with the challenges of their time. Rabbi Yehuda sought to preserve the ancient Roman custom, while Rabbi Yaakov Israel Pinchi rejected the local custom in favor of the traditions recently introduced by the new immigrants.
האילן מלמד אותנו על תפיסותיהם הקבליות של חכמי הקבלה בכורדיסטן במאה ה17, ועל הקשר בינם ובין מקובלים בארץ ישראל ובאירופה.
חיבוריו המקיפים והיסודיים של רמ"ק עוסקים בכל תחומי הקיום האנושי והאלוהי כאחד. בכלל אלה נמנים 'פרדס רימונים', מספרי היסוד של תורת הקבלה; 'אור יקר', פירושו המקיף לספרות הזוהר ולספר יצירה; עיינות ספר 'אילימה' העוסקים בדמות האל, העולמות, התורה והאדם; פירושו לתפילות 'תפילה למשה' הכולל תורת כוונות מורכבת. חיבוריו הקצרים של רמ״ק, ׳ספר גרושין׳, ׳אור נערב׳ ו׳תומר דבורה׳ ורשימת ההנהגות שלו מלמדים על חיי הרוח ועל אורח החיים שלו ושל חבריו בצפת. כתביו של רמ"ק כוללים התמודדות מעמיקה ומקורית עם סוגיות יסוד המעסיקות את היהדות בת זמנו, ומגלים את אחד ההוגים המרשימים ביותר במסגרת התסיסה הרוחנית של היהודים באימפריה העות'מאנית בראשית העת החדשה.
בשנים האחרונות אנו עדים לעניין מחקרי גובר בדמותו ובהגותו של רמ"ק. חוקרות וחוקרים רבים שבים לבחון את כתביו, מאירים צדדים לא מוכרים בקבלתו, ומעריכים מחדש את מקומו בעיצוב מורשתה של צפת והחותם שהטביעה על עיצוב המודרניות היהודית. הכנס מבקש לתת ביטוי למגמות השונות במחקר העכשווי של רמ"ק ויצירתו ממגוון רחב של נקודות מבט והקשרים. הכנס יתמקד בנושאים הקשורים לחייו של רמ"ק, לסביבתו, לפועלו, ליצירתו ולהשפעתה, כמו גם להקשרים שבתוכם פעל. נשקול לפיכך בחיוב גם קבלתן של הרצאות על דמויות ונושאים משיקים.
הצעות להרצאות (עד 250 מילה) יש להגיש באמצעות אתר הקונגרס העולמי עד ליום ד', כ"ז בכסלו תשפ"ב (1 בדצמבר 2021). יש להגיש את ההצעות במסגרת החטיבה "Cordovero Conference - כנס רמ״ק". הוראות מפורטות על אופן ההגשה ניתן לקרוא באתר האיגוד. לשאלות ולבירורים, נא לפנות למייל הוועדה המארגנת: Cordovero.Moshe@gmail.com.
אם תתקבל חסות לכנס, יתאפשר מימון עלויות ההרשמה לקונגרס לחלק מן המרצות והמרצים.
הוועדה האקדמית: פרופ' משה אידל, פרופ' בעז הוס, פרופ' ברכה זק, פרופ' יוסי חיות, פרופ' מנחם לורברבוים.
מזכיר הוועדה: ד"ר אסף תמרי
Vital is known first and foremost as the chief disciple of R. Isaac Luria. Luria himself wrote little; Vital is thus responsible to a large extent for what is now known as “Lurianic Kabbalah.” As a paragon of the sixteenth-century Safed renaissance, many aspects of Jewish life in Palestine and Syria are imbricated in his life and thought in this critical chapter of early modern Jewish history. Alongside his immense and singular contribution to the development of the Kabbalah, the breadth and diversity of Vital’s interests are evident in his rich corpus of writings. These are devoted to a plethora of topics and express the variegated aspects of his activity over many decades in Safed, Jerusalem, and Damascus. The study of Vital’s life and work may thus shed light on many facets of contemporary Ottoman Jewish society.
The fifteen sessions of the conference will cover many aspects of the activity of Vital and his contemporaries, as well as the history of the reception of his intellectual legacy in the modern and early modern periods.
Sessions include:
Safedian Modes of Fashioning Prominent Figures | Crossroads in the Formations of Kabbalistic Knowledge | Vital, Between Cordovero and Luria: A Reappraisal | Vital’s Book of Visions and Its Early and Later Contexts | Safedian Praxis and Its Contexts | Safed Beyond the Text: Reality and Imagination | Metempsychosis and the Fate of the Soul | Vital the Doubtful Messiah | Safed’s Culture of the Book | The Formation of Lurianic Kabbalah Across Regions | From Vilna to Jerusalem: Reading Vital in Modern Times | Vital in a Philosophical Tone
Papers will be delivered in both Hebrew and English
For details (including list of English papers), see: https://sites.google.com/view/vital400/en | For further inquiries: 400vital@gmail.com.
Academic Committee: Prof. Boaz Huss, Prof. Bracha Sack, Prof. J. H. Chajes, Dr. Hanan Harif, Prof. Ronit Meroz, Prof. Amnon Raz-Krakotzkin. Committee secretary: Dr. Assaf Tamari
עקב מגיפת הקורונה והמצב המיוחד בו כולנו מצויים, הוחלט על הארכת המועד האחרון להגשת הצעות לכנס עד ל-15/6
אפשרות לקיום הרצאות מקוונות תישקל בהתאם להתפתחויות
הוועדה האקדמית: פרופ' בעז הוס, פרופ' ברכה זק, פרופ' יוסי חיות, ד"ר חנן חריף,
פרופ' רונית מרוז ופרופ' אמנון (נונו) רז-קרקוצקין.
מזכיר הוועדה: ד"ר אסף תמרי.