Adar Cohen

The research aimed to identify pull and push factors motivating the applications of Palestinian-Jerusalemite students (hereafter: PJS) to study a training program for Hebrew teaching in an Israeli university. Semi-structured interviews and an open questionnaire elicited the students’ motivations and learning experiences, to reveal how they coped with political and academic challenges. The findings show that the students’ choice of this program has become a preferred, prestigious option assuming that it serves as a tool for personal and professional empowerment. Additionally, some students saw their decision as enabling them, as Hebrew teachers in the Palestinian education system in Jerusalem (hereafter: PESJ), to act as agents of change for the future economic and academic benefit of their society. Moreover, studying in the Hebrew University in Jerusalem (hereafter: HU), the divided city constitutes a sort of temporary ‘migration’ or ‘exile’ to acquire an education. The Israeli academia (hereafter: IA) space creates an opportunity for them to redesign their personal and professional identities. ‘Hybrid identity’, characterised by cultural flexibility, appears to facilitate PJS wandering between different cultural contexts for educational purposes, while maintaining their culture and national identity. The research contributes to previous literature concerning the integration of minorities in higher education (hereafter: HE).

מורות העוסקות בחינוך אזרחי נתקלות פעמים רבות במצב בו תלמיד מהכיתה מתעמת איתן באופן חריף במהלך דיון בסוגיות פוליטיות, מאתגר את יכולתן לשלוט בשיעור ומנסה לקעקע את העמדה הערכית והמוסרית בשמן הן מדברות. סיטואציות כאלו מתאפשרות דווקא בכיתות בהן המורה שואפת לחנך ברוח של פתיחות לחשיבה ביקורתית והרצון להימנע מעימותים כאלו עלול לצמצם שאיפה זו. במחקר שדה אתנוגרפי אותרה פרקטיקה המכונה 'עזר כנגדה', באמצעותה מתמודדות מורות עם קשיים אלו. המורות עושות שימוש פדגוגי מושכל בעימות חוזר עם תלמיד קיצוני במיוחד, בכך שהן מייעדות לו תפקיד קבוע בשיח הכיתתי. באמצעות מתן תשומת לב ובמה לעמדותיו של התלמיד, הן גורמות לו לנמק ולמתן אותן, ובו-בזמן מדגימות לכל הכיתה כיצד ראוי לנהל מחלוקת וכיצד להגיב לעמדות קיצוניות. יישום פרקטיקה זו מחייב עבודה רגשית ובניית יחסי חיבה ואמון בין המורה לאותו תלמיד, בלעדיהם העימות המתמשך עלול לגלוש להתנגשות הרסנית. המאמר מפרט מהם יתרונותיה של פרקטיקה זו ומהם התנאים המאפשרים לה להצליח.

חוקרים ביקורתיים הצביעו על הפרדוקס של מורים העוסקים בחינוך אזרחי ומעוניינים לקדם תודעה פוליטית אך אינם מסוגלים לעשות זאת תוך ניטרול מוחלט של הטיות אידיאולוגיות. ביקורת זו מערערת על תקפותה של ההבחנה התיאורטית שהציע צבי לם בין חינוך פוליטי לחינוך אידיאולוגי. מאמר זה מציע לראות בהבחנה של לם 'פיקציה חינוכית': טענה שאינה בהכרח נכונה מבחינת אמיתותה, אך האמונה בקיומה והשימוש בה תורמים ליכולתם של מורים לפעול בתוך מערכת ציבורית מורכבת. המונח 'חינוך פוליטי' הוא לפיכך כלי מעשי, שחשיבותו העיקרית בכך שהוא מאפשר לאנשי חינוך בשדה להגדיר את יעדי החינוך האזרחי הרצויים להם, במסגרת המערכת ולא לעומתה: לא להימנע מלעסוק בפוליטיקה מצד אחד, אך לא להיות מחויבים בשל כך לתפיסות חתרניות או רדיקליות מאידך. לאור זאת מוצג 'האפקט המשחרר' שהיה לאימוץ גישת החינוך הפוליטי במסמכי המדיניות של משרד החינוך בישראל בשני העשורים האחרונים. אימוץ גישה זו הוביל אנשי חינוך רבים להכרה בחשיבות הדיון בפוליטיקה בבית הספר ולאמונה שיש דרך לעשות זאת גם מבלי לחטוא באינדוקטרינציה. המאמר מציע מסגרת תאורטית להבנת נקודת המבט הסובייקטיבית של המורים לגבי סגנונות דיון שונים באקטואליה שהם מובילים בשיעור. מודעות של מורים לשאלה האם סגנון הדיון שהם מנהלים הוא פוליטי, אידאולוגי, מוסרי או א-פוליטי, עשויה לסייע להם בהפעלת שיקולים אתיים ופדגוגיים לגבי דילמת השיתוף בעמדותיהם.

Textbooks are not welcomed anymore - a surprising resemblance between conservative and progressive teaching practices.
First Israeli-Canadian Workshop Teachers and Teaching in the Era of Change
February 5-7, 2018, Hebrew University of Jerusalem