‫ג'מאעה‪ ,‬כרך כ"ג‪ ,‬תשע"ז‪ ,‬עמ' ‪48-7‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‪:‬‬ ‫ההג'רה בראי ההיסטוריוגרפיה המערבית‬ ‫רועי מרום‬ ‫פתח דבר‬ ‫אל־מדינה‪ ,‬מקום הגירתו של נביאנו מוחמד עליו השלום‪ ,‬אלוהים ציווה‬ ‫ַ‬ ‫‪1‬‬ ‫אותו לצאת לשם ולהעמיד שם את דת האסלאם על רגליה‪.‬‬ ‫בבסיסו של מאמר זה עומדת השאלה כיצד רואים חוקרים מודרניים שכתבו באנגלית‬ ‫ה'הגְ ַ'רה' (ההגירה) ואת היותה מאורע או תהליך היסטורי שאירעו‬ ‫ובעברית את ִ‬ ‫‪2‬‬ ‫במרחב ובזמן נתונים‪ .‬המרחב הגאוגרפי של הדיון הזה הוא האזורים המדבריים של‬ ‫המזרח התיכון‪ ,‬והעת היא העשורים הראשונים של המאה השביעית לסה"נ‪ .‬על פי רוב‬ ‫מקובלת התפיסה שההג'רה היא מסע הגירתו של הנביא מוחמד ומאמיניו מהעיר מכה‬ ‫אל־מדינה בקיץ שנת ‪ 622‬לסה"נ‪ ,‬ומבחינה כרונולוגית‪ ,‬זהו פרק הזמן הקושר בין‬ ‫ַ‬ ‫לעיר‬ ‫שתי תקופות הפעילות העיקריות בחייו של הנביא‪ .‬ואמנם‪ ,‬בחינה מעמיקה יותר מעלה‬ ‫כי ההג'רה קשורה קשר עמוק ובל ינותק לשחזור הכרונולוגי של ראשית ה'אסלאם'‬ ‫ותחילת הכיבושים‪ 3.‬יש שסברו שההג'רה הייתה אירוע היסטורי אחר‪ ,‬למשל‪ ,‬מסע‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ברצוני להודות לפרופ' אהוד טולידאנו מאוניברסיטת תל אביב שבהדרכתו הקפדנית והאמונה‬ ‫כתבתי את העבודה שעליה מתבססים חלקיו הראשונים של המאמר‪ .‬כמו כן‪ ,‬ברצוני להודות‬ ‫לד"ר נורית צפריר ולקוראי המאמר האנונימיים על הערותיהם הנוספות שתרמו לשיפור‬ ‫טיוטות קודמות של החיבור ולהשלמתן‪ .‬כל המובאות המתורגמות מלועזית במאמר הן תרגום‬ ‫שלי‪ ,‬ר"מ‪.‬‬ ‫עבד אל־רחמן אבן ח'לדון‪ ,‬אקדמות למדע ההיסטוריה‪ ,‬תרגום‪ :‬עמנואל קופלביץ' (ירושלים‪:‬‬ ‫מוסד ביאליק‪.)1966 ,‬‬ ‫המאמר עוסק בדיון ההיסטוריוגרפי במשמעות ההג'רה בהקשרים היסטוריים משתנים‪ ,‬ולכן‬ ‫יש חשיבות לדרך תרגומו של המושג‪ .‬כדי להימנע מהתחייבות למשמעות אחת של ה'הג'רה'‪,‬‬ ‫אשתמש בו בצורתו הערבית‪.‬‬ ‫המונח 'האסלאם' מייצג תפיסה מכלילה הרואה בעדת חסידיו של מוחמד קהילה דתית מונוליתית‬ ‫וישות מופשטת לצורך דיונים היסטוריים ופילולוגיים־תאולוגיים‪ .‬לנוכח ההתקדמות בשיטות‬ ‫המחקר‪ ,‬ובמיוחד בעקבות המפנה שחולל הספר אוריינטליזם‪ ,‬ספרו הביקורתי של אדוארד‬ ‫סעיד (‪ ,) Said‬מאמר זה מכיר בכך שמדובר בהפשטה לצורכי הדיון‪ .‬הבהרה דומה נדרשת‬ ‫]‪[7‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫של יהודים וערבים בהנהגתו ובהשראתו הדתית של מוחמד לשחרור ארץ הקודש מן‬ ‫הנוצרים; תנועת אוכלוסין הדרגתית מאזור ערב אל 'הארץ הנושבת'‪ ,‬כלומר לכיוון‬ ‫סוריה־ארץ ישראל; ואף יש המפרשים אותה כתהליך היסטורי מאוחר יותר‪ ,‬שבו היגרו‬ ‫לוחמים ערבים מחצי האי ערב אל ערי המצב החדשות באזורים שנכבשו בידי האסלאם‪.‬‬ ‫התשובה לשאלת מהותה ההיסטורית של ההג'רה היא תשובה היסטוריוגרפית‬ ‫בעיקרה‪ ,‬והיא קשורה בטבורה למתודה ההיסטורית ולפרשנותה לראיות‪ .‬ראיות אלו‬ ‫מקורן בשני קורפוסים של מקורות הנשקלים זה למול זה על מאזני ההערכה ההיסטורית‪.‬‬ ‫מן הצד האחד עומד הקורפוס רחב היריעה‪ ,‬אך המאוחר במידת מה של המסורת‬ ‫המוסלמית‪ 4‬על שלל סוגותיה הספרותיות — הספרות ההיסטוריוגרפית הכוללת את‬ ‫קורות הנביא ִ(ס ַירה) ומלחמותיו ַ(מ ַר'אזִ י)‪ ,‬האנאלים הגדולים של ההיסטוריה העולמית‬ ‫(ח ִדית')‪ .‬מן הצד השני‬ ‫ַ(ת ְא ִריח')‪ ,‬וכן מסורות היסטוריות בספרות ההלכתית־דתית ַ‬ ‫עומדים החומרים החוץ־אסלאמיים — ספרות דתית־כיתתית מפרי עטם של יהודים‪,‬‬ ‫זורואסטרים ונוצרים מזרמים שונים‪ ,‬כרוניקות היסטוריות קצרות (בחלקן בנות זמנם‬ ‫של המאורעות ובחלקן מאוחרות מעט להם)‪ ,‬כתובות ומסמכים היסטוריים בני התקופה‬ ‫השופכים אור על המצב הדתי‪ ,‬החברתי‪ ,‬הכלכלי והמדיני באותה העת‪ ,‬וכן ממצאים‬ ‫ארכאולוגיים‪ ,‬כגון מבנים‪ ,‬מטבעות וחפצים דתיים‪ .‬עבודתו ההיסטורית של החוקר‬ ‫היא פרי יחסו לשתי קבוצות העדויות האלה‪ :‬קבלתן‪ ,‬דחייתן או שקלולן‪ .‬לא אחת‬ ‫הונעו התפתחויות בהיסטוריוגרפיה של ההג'רה על ידי שינויים בהבנה של המקורות‬ ‫ובפרשנותם‪.‬‬ ‫במאמר זה אתאר את תפיסת ההג'רה כאירוע היסטורי בהשראת ההתפתחויות‬ ‫בשיח המקצועי של ההיסטוריונים החוקרים את ראשית האסלאם באירופה ובארצות‬ ‫הברית‪ .‬הבנת ההג'רה השתכללה בנקודות ההשקה שבין ההיסטוריוגרפיה המסורתית‬ ‫הגזורה מן הנרטיב המוסלמי הקלאסי‪ ,‬לבין תובנות חדשות המבוססות על פרשנות‬ ‫מחודשת לחומר קיים ועל ראיות חדשות (ברובן חוץ־אסלאמיות) שנחשפו למן מחצית‬ ‫המאה העשרים‪ .‬כמחולל שיח עיקרי בדיון על ההג'רה ייבחנו התזות העומדות ביסוד‬ ‫‪( Hagarism‬להלן בכתיב עברי‪ :‬הגריזם)‪ ,‬העבודה החלוצית של פטרישיה קרונה ומייקל‬ ‫‪4‬‬ ‫ביחס למונח ההיסטוריוגרפי 'ראשית האסלאם'‪ ,‬המשמש כינוי במחקר לתקופה המעצבת של‬ ‫המדינה הערבית בעקבות הכיבושים ברבע השני של המאה השביעית לסה"נ‪ ,‬ובמשמעות זו‬ ‫הוא ישמש במאמר זה‪ .‬עם זאת‪ ,‬כדי לשמור על רציפות הקריאה ובהירות הדיון בדרך כלל‬ ‫נעשה שימוש במונחים בדרך רישומם המקובלת‪ ,‬ללא גרשיים‪.‬‬ ‫ברמה הבלשנית מקובלת ההבחנה בין התואר 'מוסלמי' (‪ )Muslim‬המשמש לציון המאמין‪,‬‬ ‫לבין התואר 'אסלאמי' (‪ ) Islamic‬הקשור בתרבות או באמונה‪ .‬בפועל‪ ,‬ובזיקה למחקרים בשפות‬ ‫זרות‪ ,‬מקובלים במחקר בעברית המונחים 'המסורת המוסלמית' ו'מקורות חוץ־אסלאמיים'‪.‬‬ ‫]‪[8‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫קוק‪ 5,‬כנגד הדעות שקדמו לה במחקר המבוסס בעיקרו על חיבורי התאריח' בספרות‬ ‫ההיסטוריוגרפית המוסלמית ובהשוואה לדעות שבאו לאחריה‪ .‬במאמר זה לא אעסוק‬ ‫בפרטים שנויים במחלוקת המיוחסים במסורת לפועלו של מוחמד במכה ובמדינה‬ ‫אף ביחס לקורות ההג'רה‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא אדון במישרין בשאלות א־היסטוריות‪ ,‬כגון‬ ‫התפתחותו הרוחנית של האסלאם לאור התהוות הקורפוס הקוראני‪ ,‬ואף לא אעסוק‬ ‫בהיבטים הפוליטיים של מוסד ההג'רה בימים שלאחר התבססות המדינה הערבית של‬ ‫בית אומיה תחת ֻמ ַעאוִ יַ ה ויורשיו‪ ,‬אלא במידה הנדרשת לצורך דיוני‪.‬‬ ‫האסכולה ה'מסורתית'‬ ‫בחינה ַמקרוסקופית של מכלול החיבורים מאפשרת לזהות כמה 'דורות' בתולדות‬ ‫השיח ההיסטוריוגרפי על ההג'רה‪ .‬בחלק הראשון של המאמר אבחן את עבודותיהם של‬ ‫החוקרים שכוננו את הדיון ההיסטוריוגרפי של האסכולה שתכונה לימים ה'מסורתית'‪.‬‬ ‫תחילה אדון בוויליאם מויר (‪ ,) Muir‬המייצג את האוריינטליסטים מרקע דתי־נוצרי‬ ‫שפעלו במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה‪ .‬דור ההמשך של החוקרים האלה‬ ‫הגיע לפרקו לאחר מלחמות העולם‪ ,‬בשלהי שנות הארבעים ובמהלך שנות החמישים‬ ‫של המאה העשרים‪ ,‬בעבודותיהם של ההיסטוריונים הבריטיים ג'ורג' קירק (‪,)Kirk‬‬ ‫המילטון אלכסנדר גיב (‪ )Gibb‬ומונטגומרי ואט (‪ .)Watt‬מחקריהם מתאפיינים‬ ‫בהעמקת הניתוח ההיסטורי של ראשית האסלאם על סמך המקורות המוסלמיים‬ ‫ובחיבורו למסגרת הכרונולוגית של שלהי העת העתיקה‪ .‬על בסיס המקורות האלה‬ ‫הוצגה ההג'רה של מוחמד ומאמיניו ממכה למדינה בתחילה כ'בריחה מפחד' (‪,)light‬‬ ‫ובהמשך כ'הגירה רצונית' (‪ )emigration‬מטעמים אידאולוגיים־דתיים‪ .‬התיאור‬ ‫המבוסס על אימות המסורות האסלאמיות האלה ועל עימות ביניהן מצא את ביטויו‬ ‫ובמדינה‪.‬‬ ‫המפורט ביותר בעבודתו של ואט על פועלו של מוחמד כנביא וכמדינאי במכה ַ‬ ‫בשנות השבעים ִׁכתב המצרי המתמערב אחמד מוחמד שעבאן (‪ )Shaban‬את הנרטיב‬ ‫ההיסטוריוגרפי המסורתי‪ ,‬ובכללו את הנרטיב של ההג'רה‪ ,‬לאור קווים לוגיים יותר‪.‬‬ ‫בהמשך לכך אראה שמשנות החמישים החלו מתפרסמים מחקרים בתחומי‬ ‫הפילולוגיה והספרות שערערו את הנחות היסוד ביחס ל'מכרה העובדות' שעליו‬ ‫התבססה האסכולה המסורתית‪ .‬הפילולוג והמומחה למשפט ג'וזף שאכט (‪)Schacht‬‬ ‫הראה כיצד המסורות התאולוגיות־משפטיות המיוחסות לראשית האסלאם הן‬ ‫למעשה תוצר של פולמוס הלכתי מאוחר‪ ,‬ומסקנה זו הורחבה בהמשך גם למסורות‬ ‫‪5‬‬ ‫‪Patricia Crone and Michael Cook, Hagarism: The Making of the Islamic World‬‬ ‫)‪(Cambridge: Cambridge University Press, 1977‬‬ ‫]‪[9‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫ההיסטוריוגרפיות העומדות בבסיס הכרונולוגיה של ראשית האסלאם‪ .‬בשנות השבעים‬ ‫הציע ג'ון ונסברו (‪ ,) Wansbrough‬שעסק בביקורת הספרות האסלאמית באוניברסיטת‬ ‫לונדון‪ ,‬ניתוח ספרותי של קורפוס המסורות ההיסטוריוגרפיות והסיק שמדובר בתיאור‬ ‫שנכתב ממניעים דתיים והוא חסר ערך היסטורי ממשי‪.‬‬ ‫האסכולה ה'רוויזיוניסטית'‬ ‫זרעי הרוויזיה (בחינה מחדש) שזרע ונסברו‪ ,‬נבטו בעבודתם של תלמידיו‪ ,‬פטרישיה‬ ‫ְקרֹנֶ ה (‪ )Crone‬ומייקל קוק (‪ .) Cook‬המחלוקת שחולל ספרם 'הגריזם' עומדת במרכזו‬ ‫של החלק השני של המאמר‪ .‬לנוכח הבעיות שהתגלו במקורות המוסלמיים‪ ,‬זנחו‬ ‫קרונה וקוק את המסורת לטובת קורפוס עדויות שזכה להתעלמות עד אז — העדויות‬ ‫החוץ־אסלאמיות מהמאה השביעית לסה"נ‪ .‬מסקנתם הייתה שהאסלאם החל את דרכו‬ ‫כתנועה משיחית יהודית‪ ,‬ושההג'רה הייתה מסע ערבי־יהודי בראשות מוחמד לשחרור‬ ‫ארץ הקודש‪ .‬על סמך מסמכים בני התקופה הראו קרונה וקוק כי הפולשים כינו עצמם‬ ‫'מהגרים'‪ .‬השניים ראו במונח זה הד לשמה של הגר והזדהות עם הגירתו של אברהם‬ ‫לארץ הקודש‪ ,‬שאותה ביקשו המהגרים לחקות‪.‬‬ ‫ניתוח מהפכני זה היה קו שבר חריף בשיח ההיסטוריוגרפי‪ ,‬והוא עורר כצפוי‬ ‫ביקורת חריפה‪ .‬אסקור את הביקורת שהובילו חוקרים אמריקנים בעיקרם‪ ,‬מתחומים‬ ‫שונים‪ ,‬שהתחנכו על ברכיה של ההיסטוריה המסורתית מבית מדרשו של ואט‪ :‬הפילולוג‬ ‫הגרמני ג'וזף ואן אס (‪ ,)Van Ess‬ההיסטוריון מיכאל מורוני (‪ )Morony‬מאוניברסיטת‬ ‫קליפורניה ואולג גרבר (‪ ,) Grabar‬מחשובי ההיסטוריונים של האמנות באסלאם‪ .‬למרות‬ ‫הביקורת החריפה‪ ,‬שתידון בהמשך‪ ,‬התקבלה במחקר ההנחה שאי אפשר עוד להתעלם‬ ‫מהראיות החוץ־אסלאמיות‪ ,‬ושעל כל המבקש לכתוב היסטוריה של כיבושי האסלאם‬ ‫לשלבן בעבודתו‪.‬‬ ‫בעקבות פרסום הספר 'הגריזם' ערכו חסידי האסכולה המסורתית בדק בית‬ ‫מתודולוגי לתיקון הקושיות שהציבו קרונה וקוק בספרם בכמה סוגיות‪ .‬להלן אראה‬ ‫כיצד בחן וילפרד מדלונג (‪ ) Madelung‬את הדעות במסורות ההלכתיות וההיסטוריות‬ ‫ל'מ ַהְּ ָריֶ א' במקורות החוץ־אסלאמיים‪ ,‬והגיע למסקנה‬ ‫ביחס להג'רה לאור ההתייחסויות ְ‬ ‫שההג'רה הייתה מוסד צבאי שנוסד בתקופת הכיבושים ובמסגרתו היגרו ערבים לערי‬ ‫המצב באזורים שנכבשו כדי להבטיח את יציבותם‪.‬‬ ‫]‪[10‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫האסכולה ה'אינטגרטיבית'‬ ‫בחינתם העצמית של חסידי האסכולה המסורתית הולידה את האסכולה שאכנה‬ ‫ה'אינטגרטיבית'‪ ,‬או ה'מצליבה'; אסכולה זו תידון בחלק השלישי של המאמר‪.‬‬ ‫הדוגלים בגישה זו טענו שכדי להגיע להבנה טובה יותר של תולדות הכיבושים‬ ‫והאסלאם במאה השביעית‪ ,‬עלינו להציע פרשנויות חדשות לאירועים ההיסטוריים‬ ‫ולבחון אותן כנגד מלוא הראיות הזמינות‪ ,‬מהמסורת ומחוצה לה‪ ,‬ובכלל זה המקורות‬ ‫ההלכתיים‪ .‬ההג'רה נבחנה מחדש בהשראת הגישה האינטגרטיבית בעבודתה של‬ ‫קרונה (‪ 6.)1994‬קרונה שילבה את כל הראיות לנרטיב אחד‪ ,‬שלפיו ההג'רה החלה‬ ‫למדינה‪ ,‬ומשם נהפכה למסע מלחמה לשחרור ארץ ישראל‪ ,‬שבסופו‬ ‫במסעו של מוחמד ַ‬ ‫היגרו ערבים ממדבריות ערב באופן מאורגן לשטחים הכבושים כדי לשמש בהם חילות‬ ‫מצב‪ .‬כך הוביל הדיון בסוגיית ההג'רה להבנה מחודשת של מגוון היבטים במהימנות‬ ‫הנרטיב המסורתי והחוץ־אסלאמי גם יחד‪.‬‬ ‫מי שקידם את האסכולה האינטגרטיבית יותר מכול היה רוברט הוילנד (‪.)Hoyland‬‬ ‫הוילנד סקר את מלוא קורפוס המקורות החוץ־אסלאמיים‪ ,‬העריך את תרומתם למחקר‬ ‫וקבע ש'בעיית האסלאם הקדום אינה נובעת מהיעדר חומרים מתאימים‪ ,‬אלא מהיעדר‬ ‫השקפות נכונות'‪ 7.‬הוילנד ניתח את בעיית ההג'רה והציע כמה דרכים להתיר את הקושי‬ ‫ההיסטוריוגרפי הנובע מהצגת העלייה של המדינה הערבית כנקודת שבר היסטורית‬ ‫בתולדות המזרח הקדום‪ .‬הוילנד תיאר את ההתפתחות הזאת כתהליך ממושך שהחל‬ ‫מאות שנים לפני הפלישה ונמשך בעשורים שלאחריה‪ .‬שיטתו של הוילנד מצאה הד‬ ‫גם בקרב בני דור חדש של חוקרים‪ ,‬כגון אילקה לינדשטדט (‪ ,)Lindstedt‬שהרחיב את‬ ‫עבודתו של הוילנד בבדקו את משמעות ההג'רה כסממן לזהות במקורות הקדומים‪.‬‬ ‫האסכולה 'המסורתית החדשה'‬ ‫חלקו הרביעי והאחרון של המאמר יוקדש לדיון בחוקרים בעלי השקפה 'מסורתית'‬ ‫שאפשר לכנותה 'מסורתית חדשה'‪ .‬התבדות התקוות שהמקורות החוץ־אסלאמיים‬ ‫יוכלו לספק ראיות מספקות לשחזור חלופי ומשכנע של ראשית האסלאם (הן בשל‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪Patricia Crone, ‘The First-Century Concept of Hijra’, Arabica XLI, 3 (1994):‬‬ ‫‪352-387‬‬ ‫‪Robert G. Hoyland, Seeing Islam as Others Saw It: A Survey and Evaluation of‬‬ ‫‪Christian, Jewish and Zoroastrian Writings on Early Islam (Princeton and New‬‬ ‫‪Jersey: Darwin Press, 1997), 559‬‬ ‫]‪[11‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫היקפם המצומצם של מקורות אלו והן בשל ההטיות שבהן הם לוקים)‪ ,‬הובילה לשיבה‬ ‫אל המקורות המוסלמיים כבסיס לניסיונות לשחזר את ראשית האסלאם‪ .‬החוקרים‬ ‫הגרמנים אלברכט נות (‪ )Noth‬ולורנס קונרד (‪ )Conrad‬והחוקר הבריטי צ'ס רובינסון‬ ‫(‪ ) Robinson‬דנו בערכה של ההיסטוריוגרפיה המוסלמית המסורתית כמקור היסטורי‪.‬‬ ‫למרות הביקורת שהם הטיחו במקורות המוסלמיים‪ ,‬אימצו חוקרים אלו את הקווים‬ ‫הכלליים של התיאור המסורתי‪ ,‬ובכלל זה את הכרונולוגיה שנצרפה בעבודותיהם של‬ ‫מזרחנים עד ימיו של ואט‪ .‬לאור מחקריו של הוילנד פעל יּ קנדי (‪ ,)Kennedy‬היסטוריון‬ ‫'מסורתי' ותלמיד של ואט‪ ,‬לשכתב את מלוא ההיסטוריוגרפיה המסורתית ולהתאימה‬ ‫לנקודות שבהן הוכיחה האסכולה האינטגרטיבית את צדקתה‪ .‬נדמה‪ ,‬כי עתה התקבל‬ ‫העיקרון שעל כל היסטוריון להשתמש במלוא העדויות העומדות לרשותו וכל פרשנות‬ ‫שתעמוד בקנה מידה אחד עם העדויות האלה תהיה קבילה‪.‬‬ ‫קנדי ועמיתיו‪ ,‬כמו ההיסטוריונים החברתיים־תרבותיים פרד דונר (‪)Donner‬‬ ‫וג'ונתן ברקי (‪ ,) Berkey‬והפילולוגים־היסטוריונים הישראלים מיכאל לקר (‪)Lecker‬‬ ‫ותלמידו מיכאל אבשטיין‪ ,‬בחנו מגוון היבטים של הנרטיב המסורתי מנקודות מבט‬ ‫תרבותיות ודתיות‪ .‬עבודותיהם משקפות חזרה לנרטיב ה'מסורתי' של ראשית האסלאם‪,‬‬ ‫אך מתוך קריאה מחודשת של המקורות‪ .‬אמנם חוקרים אלו אינם מסתמכים כמעט‬ ‫על עדויות שמחוץ למסורת‪ ,‬אך הם מציעים הערכה מחודשת של 'המסורת' בכלים‬ ‫ביקורתיים חדשים‪ ,‬או של שאלות המחקר הנוגעות לסוגיות תרבותיות ודתיות בשלבם‬ ‫חלק מהתובנות שעלו במחקרים שנכתבו לאחר 'הגריזם'‪ .‬הנרטיב ה'מסורתי' משוכתב‬ ‫לשם הדגשת קווי ההמשכיות בין שלהי העת החדשה לראשית ה'אסלאם'‪ .‬עבודותיהם‬ ‫של קנדי ורעיו ניתנות אפוא לשיוך לאסכולה 'המסורתית החדשה'‪ ,‬המתאפיינת בקבלת‬ ‫הפירוש המסורתי שההג'רה היא הגירת מוחמד ומאמיניו ממכה למדינה‪ ,‬אך מתוך‬ ‫הצבעה על החשיבות הרעיונית של ההג'רה ועל תרומתם של ה'מהאג'רון' (המהגרים)‬ ‫להמשך התפתחותה של הקהילה המוסלמית לאחר הכיבושים — תובנות מחקריות‬ ‫שהתאפשרו לאור מחקריהם של קרונה‪ ,‬מדלונג‪ ,‬הוילנד ואחרים‪.‬‬ ‫ה'דורות' בשיח ההיסטוריוגרפי בשאלת ההג'רה מציגים חתך של המחלוקות‬ ‫המתודולוגיות והפרשניות העיקריות שאפיינו את ההיסטוריוגרפיה של ראשית‬ ‫האסלאם מראשית המחקר ועד ימינו‪ .‬התמונה העולה מסקירה קצרה זו רבת ממדים‬ ‫ובעלת תוקף החורג מהיבטה הצר של התופעה ההיסטוריוגרפית העומדת כאן לדיון‪.‬‬ ‫]‪[12‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫חלק ראשון‪ :‬ההג'רה — האסכולה ה'מסורתית' והתגבשותה‬ ‫הג'רה ואוריינטליזם עד תחילת המאה העשרים‬ ‫שורשי ההיסטוריוגרפיה המערבית של ההג'רה נעוצים בפולמוס הדתי בין נוצרים‬ ‫למוסלמים שגילו כגיל האסלאם‪ ,‬בכינויים כגון 'בני הגר' (‪ )Hagarenes‬ששימשו‬ ‫שם גנאי לערבים‪ ,‬ה'ישמעאלים יוצאי חלציה של הגר'‪ 8.‬אחד החיבורים המוקדמים‬ ‫והחשובים שהוקדשו לערבים אלו הוא הפרק 'על אודות כפירת הישמעאלים' בספר 'על‬ ‫אודות הכפירות' (‪ 9)Perì hairéseōn‬מאת הכומר יוחנן מדמשק (מת ‪ 749‬לסה"נ)‪ 10.‬בימי‬ ‫הביניים ובעת החדשה המוקדמת התבסס הפולמוס הזה בעיקר על טיעונים תאולוגיים‬ ‫מופשטים‪ ,‬ומהמאה השש־עשרה גברו הניסיונות להתפלמס עם האסלאם פולמוס‬ ‫שיטתי‪ 11.‬ניסיונות אלו‪ ,‬גם אם לא היו מדעיים בשיטתם‪ ,‬הובילו בהדרגה לצמיחתם של‬ ‫מחקרי המזרח כתחום ידע מוגדר‪ ,‬שבמהלך המאה התשע־עשרה עבר מהפכה מתודית‪,‬‬ ‫אף כי לא בגישתו העוינת כלפי מושא מחקרו‪.‬‬ ‫בתוך כך‪ ,‬המחקר המערבי של ראשית האסלאם החל במסגרת העבודה‬ ‫האוריינטליסטית הגדולה שביקשה להציג ולתאר את המזרח כמכלול ולמצבו כנגד‬ ‫המערב‪ 12.‬במסגרת זו נכתבו העבודות המקיפות הראשונות על האסלאם — בעיקר‬ ‫בתחומי הפילולוגיה (הלקסיקונים הגדולים של השפה הערבית וספרי דקדוק)‪,‬‬ ‫התאולוגיה (תרגום הקוראן ותיאורי ההלכה והתאולוגיה המוסלמיים) וההיסטוריה‬ ‫(קורות מוחמד‪ ,‬הח'ליפות וכיבושי האסלאם על פי כתבי התאריח')‪ 13.‬המלומדים‬ ‫הראשונים בחקר האסלאם היו ברובם אנשי דת נוצרים ויהודים‪ ,‬ופעילותם עוררה‬ ‫תגובה שמנגד בדמות תועמלנים מוסלמים משכילים שכתבו את קורות דתם מתוך‬ ‫‪14‬‬ ‫עמדה אפולוגטית ביחס למתקפות המערב‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫שם‪.xi-i ,‬‬ ‫‪Daniel J. Sahas, John of Damascus on Islam: The Heresy of the Ishmaelites‬‬ ‫)‪(Leiden: Brill, 1972‬‬ ‫‪Andrew Louth, St. John Damascene: Tradition and Originality in Byzantine‬‬ ‫‪Theology (Oxford: Oxford University Press, 2005), 3-29‬‬ ‫‪Ivan Kalmar, Early Orientalism: Imagined Islam and the Notion of Sublime Power‬‬ ‫‪(London and New York: Routledge, 2012), 1-17; 30-39‬‬ ‫‪Edward Said, Orientalism (New York: Pantheon Books, 1978), 39-40‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪ 13‬שם‪.133-132 ,‬‬ ‫‪H. A. R. Gibb, Mohammedanism: An Historical Survey (London: Oxford University 14‬‬ ‫‪Press, 1950), vi‬‬ ‫]‪[13‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫החיבורים הפולמוסיים שנכתבו במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה החלו‬ ‫להתבסס יותר ויותר על הכרוניקות המוסלמיות‪ .‬הנחת היסוד שלהם הייתה כי ככל‬ ‫שהחיבור קדום יותר‪ ,‬כך הוא משקף בצורה מהימנה יותר את הוויית התקופה המעצבת‬ ‫של ה'אסלאם' ואת פועלם החברתי והפוליטי של האישים בה‪ .‬במחקר התקופה קיבלו‬ ‫חיי הנביא — וההג'רה במסגרתם — דגש מיוחד‪ ,‬והתבססו על המקורות הקדומים‬ ‫אל־ס ַירה אל־נַ ַּוִ ַּ ה של אבן ִא ְס ַחאק (מת ‪ 150‬להג'רה ‪ 767/‬לסה"נ)‬ ‫ִ‬ ‫ביותר ששרדו‪,‬‬ ‫במהדורתו של אבן ִה ַּאם (מת ‪ 218‬להג'רה‪ 833/‬לסה"נ)‪ .‬דוגמה חשובה אחת לחיבור‬ ‫מחקרי מסוג זה אפשר למצוא בכתביו של ויליאם מויר‪ ,‬המשקפים את 'העמדה‬ ‫המקובלת של המלומדים האירופים בשלהי המאה התשע־עשרה'‪ 15.‬בהקדמה לספרו‬ ‫קבע מויר כי 'העובדות שעליהן מבוסס הנרטיב נלקחו מברי הסמכא הערבים הקדומים‬ ‫ביותר'‪ 16.‬מויר מקבל את ערכה ההיסטורי של המסורת על פניו‪ ,‬ובכלל זה את תוכנם‬ ‫של הנאומים והדיאלוגים הרבים שהוא מצטט כעובדות היסטוריות‪ .‬בניגוד למחקרים‬ ‫שיידונו בהמשך‪ ,‬אין למצוא בעבודה זו ניתוח היסטוריוגרפי מעמיק של האירועים‪ ,‬אלא‬ ‫נרטיב כרוניקאי בלבד‪.‬‬ ‫בעבדו את המקורות הערביים מויר מתרגם את המונח הג'רה במילה המציינת‬ ‫‪17‬‬ ‫בריחה מתוך פחד (‪ ,) light‬כלומר מנוסה של הנביא ומאמיניו מפני רודפיהם במכה‪.‬‬ ‫פרשנות זו נובעת מניתוח פילולוגי של משמעות השורש הג"ר בערבית‪ ,‬והיא צוטטה‬ ‫במחקר עד לימיו של ואט‪ ,‬ושוב במחקריהם של ההיסטוריונים 'המסורתיים החדשים'‪.‬‬ ‫בפירוש זה משתקפת הערכה לא חיובית של הנביא מוחמד‪ ,‬שאף ַהְּ תיב של שמו‬ ‫‪18‬‬ ‫בכותרת הספר — ‪ — Mahomet‬נלקח הישר מכתבי הפולמוס הנוצריים של ימי הביניים‪.‬‬ ‫לימים ביקר אדוארד סעיד בספרו אוריינטליזם את מויר בקובעו שאף שמחקריו עדיין‬ ‫נחשבים 'מונומנטים אמינים של למדנות'‪ ,‬הרי שבגישתו העוינת לאסלאם יש טעם‬ ‫לפגם הנובע מתפיסתו המחקרית הגורסת קיומו של אי־שוויון מול ה'אוריינט'‪ ,‬ואף‬ ‫‪19‬‬ ‫הערכתו כנחות ביחס למערב‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪William M. Watt, Muhammad: Prophet and Statesman (Oxford: Oxford University‬‬ ‫‪Press, 1961), 244‬‬ ‫‪William Muir, Mahomet and Islam: A Sketch of the Prophet’s Life from Original‬‬ ‫‪Sources, Brief Outline of His Religion and a Brief Outline of His Religion (London:‬‬ ‫‪The Religious Tract Society, 1887), 3‬‬ ‫‪ 17‬שם‪.65 ,‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫;)‪James Miller, Mahomet, the Impostor; a Tragedy in 5 Acts (London: Longman, 1808‬‬ ‫‪Kalmar, Early Orientalism, 111-114‬‬ ‫‪Said, Orientalism, 150-151‬‬ ‫]‪[14‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫ברנרד לואיס (‪ ,) Lewis‬מבכירי המזרחנים במאה העשרים‪ ,‬השיב לביקורתו של‬ ‫סעיד במאמר ביקורת שפרסם ב־‪ 1982‬ב־‪ .New York Review of Books‬לואיס התייחס‬ ‫לאמונה ה'שקרית' שלפיה המחקר האוריינטליסטי נועד בראש ובראשונה לשמש‬ ‫כלי להנצחת השליטה האירופית במזרח בתחום הפוליטי והתרבותי‪ 20.‬לדידו‪ ,‬סעיד‬ ‫הונע בניתוחו מההתפתחויות הפוליטיות ביחסי ארצות האסלאם עם המערב בזמן‬ ‫המלחמה הקרה‪ .‬חלק ניכר מהמחקר האוריינטליסטי הגרמני‪ ,‬שממנו התעלם סעיד‪,‬‬ ‫קדם לאימפריאליזם האירופי והוקדש דווקא לחקר תרבויות‪ ,‬שפות ואזורים שלא היו‬ ‫בהכרח בעלי חשיבות גיאופוליטית בימיהם של החוקרים האלה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬זקרי‬ ‫לוקמן (‪ ) Lockman‬מאוניברסיטת הרווארד ציין בדיונו בספר אוריינטליזם את תרומתם‬ ‫חסרת התחליף של מויר וחבריו למחקר בהצלת מקורות‪ ,‬בשימור ידע ובקידום המדע‬ ‫‪21‬‬ ‫בתחומי עיסוקם המגוונים‪.‬‬ ‫סעיד ראה במויר מקרה מייצג של הכתיבה ההיסטורית האוריינטליסטית‬ ‫בסוף המאה התשע־עשרה ותחילת העשרים‪ 22.‬חוקרים אלו‪ ,‬שהיו ברובם פילולוגים‬ ‫ותאולוגים שעבודתם הלא היסטורית חורגת מהיקף מאמר זה‪ ,‬ראו בהג'רה בריחה‬ ‫מאונס ותקופה מקשרת בין שני פרקי חייו של הנביא‪ .‬הקדשנו מקום רב לתיאור‬ ‫שיטתם‪ ,‬שכן במחקרים אלו נזרעו זרעי המחקר המערבי ההיסטוריוגרפי שיהפוך‬ ‫בעשורים הבאים לאורתודוקסיה של האסכולה ה'מסורתית' לראשית האסלאם‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫ניתן למצוא בהם את הגישה הפוזיטיביסטית למקורות ההיסטוריוגרפיים המוסלמיים‪,‬‬ ‫גישה שתשלוט במחקר המערבי עד מחצית שנות השבעים של המאה העשרים‪.‬‬ ‫התגבשות האסכולה המסורתית ושכלולה בידי ואט‬ ‫מלחמת העולם הראשונה ושינויים גאו־פוליטיים שבראשם התפוררות האימפריה‬ ‫העוסמאנית‪ ,‬הכפיפו את מרבית האוריינט לשליטת המעצמות האירופיות‪ .‬הכיבוש‬ ‫הביא למגע בלתי אמצעי בין המזרח ומסורותיו החיות לבין המערב‪ ,‬והקל על חוקרים‬ ‫מערביים את הגישה למקורות היסטוריוגרפיים עתיקים בכתב יד שלא היו נגישים להם‬ ‫קודם‪ .‬דיאלוג זה הוליד גישה מתוחכמת יותר למקורות ההיסטוריוגרפיים המוסלמיים‪,‬‬ ‫גישה שביקשה לברור את ה'עובדות' המוצגות בה ולהציג כרונולוגיה יחידה ומוסכמת‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪Bernard Lewis, ‘The Question of Orientalism’, The New York Review of Books 11,‬‬ ‫‪(June 1982), 49-56‬‬ ‫‪Zachary Lockman, Contending Visions of the Middle East: The History and‬‬ ‫‪Politics of Orientalism (Cambridge: Cambridge University Press, 2004), 188-195‬‬ ‫‪Said, Orientalism, 150-151‬‬ ‫]‪[15‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫דוגמה להתפתחויות במתודולוגיה ההיסטוריוגרפית אפשר למצוא בספרו של‬ ‫ג'ורג' א' קירק (‪ ) Kirk‬שפורסם ב־‪ .1949‬בספר זה ביקש קירק לתאר בקצרה את‬ ‫ההיסטוריה של המזרח התיכון עד ימיו‪ .‬קירק הקדיש מקום להסברת המונח 'מזרח‬ ‫תיכון' בהתייחס למאפייני המרחב וקשר אותו באסלאם‪ 23.‬לתפיסת קירק‪ ,‬ההיסטוריה‬ ‫של המזרח התיכון החלה עם עליית האסלאם‪ ,‬ועליית האסלאם ראשיתה בהג'רה‪ .‬מויר‪,‬‬ ‫קודמו‪ ,‬הציג את פועלו של מוחמד בערב במעין חלל ריק‪ ,‬ואילו קירק מיקם אותו‬ ‫במסגרת הידוע על המזרח תיכון בשלהי העת העתיקה — האסלאם מוצג אפוא ככוח‬ ‫עולה על רקע המאבקים בין הביזנטים לבין הסאסאנים‪ ,‬ובין בעלי בריתם הערבים‬ ‫של הביזנטים מקונפדרציות ַר ַ'ּאן לבין בעלי בריתם של הסאסאנים מקונפדרציית‬ ‫‪24‬‬ ‫־ח ַירה (לַ ְח'ם)‪.‬‬ ‫ַאלְ ִ‬ ‫קירק הלך בדרכו של מויר ותיאר את ההג'רה כבריחה‪ .‬בד בבד הציע קירק‬ ‫הסברים מורכבים יותר למניעי הגירת מוחמד ומאמיניו לאור קריאה מרקסיסטית של‬ ‫המקורות המוסלמיים‪ .‬כך‪ ,‬הוא תיאר כיצד הצליחו בני שבט ֻק ַריְ ש העירוניים להכפיף‬ ‫למרותם את השבטים הנוודים שסביבם על ידי יצירת תלות כלכלית בהם בעקבות‬ ‫ניצול מעמדה הגאוגרפי של מכה והפיכתה למרכז מסחר‪ 25.‬קירק סבר כי בניגוד לבני‬ ‫זמנו‪ ,‬מוחמד הונע ממניעים דתיים בלבד; פעילותו הדתית איימה על המונופול הכלכלי‬ ‫למדינה הרחוקה‪ ,‬שבה היה הרכב חברתי‬ ‫של קריש וגרמה לרדיפתו‪ ,‬עד שלבסוף היגר ַ‬ ‫‪26‬‬ ‫אוהד יותר למטרתו בדמות יהודים ומתאסלמים חדשים‪.‬‬ ‫התמורות הטכנולוגיות‪ ,‬הפוליטיות‪ ,‬הכלכליות‪ ,‬החברתיות והתרבותיות במחצית‬ ‫הראשונה של המאה העשרים השפיעו על התפתחות השיח המחקרי‪ .‬ההרס התרבותי‬ ‫והחומרי‪ ,‬לצד המשברים החברתיים שנלוו למלחמות העולם באירופה‪ ,‬הולידו‬ ‫הכרה גוברת במגבלות תפיסתו של האדם‪ .‬ההתפתחויות המתודולוגיות החשובות‬ ‫האלה מתבטאות בעבודתו של הא"ר גיב (‪ .)Gibb‬בהקדמה לספרו הציג גיב תפיסה‬ ‫היסטוריוגרפית‪ ,‬שלפיה עבודתו של ההיסטוריון משקפת את התקופה שהיא נכתבת‬ ‫בה‪ ,‬הן בשל חשיפתן של 'עובדות' חדשות והן בשל הצגת פרשנויות נוספות ל'עובדות'‬ ‫שכבר נודעו‪ 27.‬לדידו‪ ,‬תפקידו של ההיסטוריון אינו רק לתעד‪ ,‬אלא גם להעריך‬ ‫ולשפוט את העובדות שלפניו‪ ,‬ולהציג תמונה כוללת המושפעת מדעותיו הקדומות‬ ‫ומ'מוגבלויות התפיסה' של תקופתו‪ .‬בכך‪ ,‬יהיה תוצרו ההיסטוריוני שונה הן מזה של‬ ‫‪23‬‬ ‫‪George E. Kirk, A Short History of the Modern Middle East: From the Rise of‬‬ ‫‪Islam to Modern Times (Washington D.C.: Public Affairs Press), i‬‬ ‫‪ 24‬שם‪.10-1 ,‬‬ ‫‪ 25‬שם‪.12-11 ,‬‬ ‫‪ 26‬שם‪.13-12 ,‬‬ ‫‪Gibb, Mohammedanism, v 27‬‬ ‫]‪[16‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫הדורות הקודמים‪ ,‬והן מזה של הדורות שיבואו אחריו‪ .‬יש לציין כי שיטתו של גיב‬ ‫מאופיינת גם בגישה פוזיטיביסטית‪ ,‬ולפיה המחקר ישתפר וישתכלל ככל שתיחשפנה‬ ‫'עובדות' חדשות‪ ,‬ואין הוא מטיל ספק ב'עובדות הידועות' לאור מחקרי העבר‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫גישתו קרובה יותר לגישה המחקרית המקובלת כיום‪ ,‬שלפיה תפקיד ההיסטוריון הוא‬ ‫‪28‬‬ ‫להסביר את התנהגותם של נשואי מחקרו על פי ה'ראיות' שלפניו‪.‬‬ ‫גיב תיאר את השיח ההיסטוריוגרפי על ראשית האסלאם ומיצב את עצמו למול‬ ‫שתי הקבוצות שפעלו לפניו — ההיסטוריונים המוסלמיים המתמערבים שכתבו את‬ ‫תולדות דתם מנקודת מבט סימפטית‪ ,‬והחוקרים המערביים שביקשו לכתוב יצירות‬ ‫פולמיות המציגות את האסלאם כדת נחותה‪ 29.‬בסקירתו ההיסטורית־דתית של גיב‪,‬‬ ‫ההג'רה של מוחמד ממכה למדינה בשנת ‪ 622‬לסה"נ מציינת את כינון הקהילה‬ ‫המוסלמית העצמאית‪ ,‬בעלת שיטת ממשל‪ ,‬חוקים ומוסדות משלה‪ .‬ההג'רה ציינה‬ ‫'נקודת תפנית בהיסטוריה'‪ ,‬והוכרה כך בידי ראשוני המוסלמים שאימצו אותה‬ ‫כראשית מניינם‪ .‬ההג'רה ציינה גם את ראשית הכיבושים במזרח התיכון מידי הביזנטים‬ ‫והסאסאנים‪ .‬ההג'רה והכיבושים הונעו מ'גישה בלתי מתפשרת ואף עוינת לכל דבר‬ ‫‪30‬‬ ‫שמחוץ לקהילה'‪.‬‬ ‫שלא כמו מויר ומבני דורו שהסבירו שההג'רה הייתה תוצאה של רדיפה‪ ,‬ובדומה‬ ‫לקירק‪ ,‬הסביר גיב את ההג'רה במניעים אידאולוגיים־דתיים‪ .‬גיב הוא הראשון מבין‬ ‫החוקרים שסקרתי במאמר זה שראה בהג'רה נקודת מפנה בהיסטוריה‪ ,‬וקשר זאת‬ ‫לאימוצה כראשית המניין הערבי־מוסלמי‪ .‬ההג'רה הוצגה בהסברו גם כאירוע המכונן‬ ‫של הכיבושים‪ ,‬אך בניגוד להוילנד ולגישת 'מדינת הג'האד' (ראו בהמשך)‪ ,‬הוא לא ראה‬ ‫בה את הסיבה להם‪ ,‬אלא מסובב נוסף לצדם‪ ,‬והגורם המניע לשניהם היה גישתם הדתית‬ ‫העוינת של הערבים כלפי העולם הסובב אותם‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬לימים ישובו חוקרי‬ ‫האסכולה ה'מסורתית החדשה' לייחס חשיבות למניעים אידאולוגיים־דתיים להג'רה‪.‬‬ ‫התובנות ההיסטוריוגרפיות שהתגבשו בתקופה שלאחר מלחמות העולם‬ ‫התבטאו בחלקן כבר בעבודותיהם של גיב וקירק‪ .‬עם זאת‪ ,‬חוקרים אלו הקדישו מקום‬ ‫מועט למדי לדיון בתקופה המעצבת של האסלאם בימי חייו של מוחמד‪ ,‬והורגש צורך‬ ‫לכתוב מחדש ובעין ביקורתית יותר את קורות התקופה‪ .‬החוקר שהרים את הכפפה‬ ‫היה ויליאם מונטגומרי ואט‪ ,‬שפרסם במהלך שנות החמישים שני ספרים שהוקדשו‬ ‫לפועלו של מוחמד במכה‪ 31‬ובמדינה‪ 32.‬במחקריו הסתמך ואט על השוואת העדויות‬ ‫‪ 28‬שם‪.vi ,‬‬ ‫‪ 29‬שם‪.1-vii ,‬‬ ‫‪ 30‬שם‪.2 ,‬‬ ‫‪William M. Watt, Muhammad at Mecca (Oxford: Oxford University Press, 1953) 31‬‬ ‫‪William M. Watt, Muhammad at Medina (Oxford: Oxford University Press, 1956) 32‬‬ ‫]‪[17‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫השונות במסורת ההיסטוריוגרפית המוסלמית לשם גיבושן לכדי כרונולוגיה רציפה‬ ‫אחת‪ .‬ב־‪ 1961‬הוא פרסם תקציר של שני המחקרים האלה בכרך אחד‪ ,‬שהוא מושא‬ ‫בדיקתנו כאן (‪ .)Muhammad: Prophet and Statesman, 1961‬בעבודה זו הוקדש‬ ‫מקום נרחב לדיון בהג'רה ממכה למדינה לפרטיה‪ ,‬ותיאור זה התקבל על האסכולה‬ ‫‪33‬‬ ‫ה'מסורתית'‪ .‬בשל חשיבותו‪ ,‬אביא כאן את עיקריו‪.‬‬ ‫בניגוד לאחדים מקודמיו‪ ,‬הפחית ואט מחשיבות הרדיפות של מוחמד כגורם‬ ‫להגירתו‪ 34.‬לדעתו‪ ,‬את הרדיפות האלה הובילו נכבדי העיר‪ ,‬והן נבעו מחשש שהטפותיו‬ ‫הדתיות יפגעו במסחר המכאי‪ .‬להג'רה קדמו הגירה של אחדים מתומכיו של מוחמד‬ ‫‪35‬‬ ‫לחבש ב־‪ 615‬בניסיון להיעזר בחבשים הנוצרים במאבק נגד אנשי מכה או לשם מסחר‪.‬‬ ‫מוחמד נשאר במכה וסבל עם שארית תומכיו מחרם כלכלי שנמשך שנתיים (מ־‪ 616‬עד‬ ‫‪ .)618‬עם זאת‪ ,‬הוא היה מוגן מגילויי אלימות‪ ,‬שכן ביטחונו הובטח בידי דודו ַאּּ ַטאלֵ ּ‬ ‫שהיה ראש בית האב ַה ֵ‬ ‫אשׁם שאליו הוא השתייך‪ 36.‬לימים החרם הוסר‪ ,‬אך עם מותו של‬ ‫אבו טאלב בשנת ‪ 619‬התערער מעמדו של מוחמד בעיר‪ ,‬ויורשו של אבו טאלב‪ַ ,‬אּּ‬ ‫גַ ְ'הל‪ ,‬הסיר ממנו את חסותו‪.‬‬ ‫כעת לא היה מוחמד מסוגל להמשיך להפיץ את דתו במכה‪ ,‬והוא נאלץ לחפש‬ ‫בסיס פעילות חדש‪ 37.‬מוחמד ניסה להתיישב ַ‬ ‫בט ִאיף השכנה אך נכשל‪ 38.‬ולבסוף עלה‬ ‫בע ַק ַּה שבחוצות‬ ‫בידו לגייס את תמיכתם של כמה עולי רגל מיַ ְת ִ'רּ שנשבעו לו אמונים ַ‬ ‫ַמַּ ה בהפיצם את דתו‪ .‬כעבור שנתיים הם הזמינו אותו אליהם בתור מתווך בסכסוכים‬ ‫שבטיים‪ ,‬שבהם היו היהודים צד זוטר‪ 39.‬מוחמד העריך את המצב הפוליטי במדינה‬ ‫וניצל אותו לטובתו‪ ,‬וכך‪ ,‬ברגע המתאים‪ ,‬בספטמבר ‪ ,622‬שלח את תומכיו לית'רב‬ ‫למדינה‪ ,‬ייסד‬ ‫ולבסוף היגר אף הוא והגיע לנווה המדבר ב־‪ 24‬בחודש‪ .‬בית'רב‪ ,‬שהייתה ַ‬ ‫מוחמד את החברה המוסלמית במסמך מכונן שנודע לימים בשם 'חוקת ַמדינה' ַ(ע ְהד‬ ‫ֻ‬ ‫אל־א ַּה)‪ 40.‬גם היום מקובל שמסמך זה הוא שריד קדום לאמנה של קהילת ה'מהגרים'‪,‬‬ ‫‪41‬‬ ‫שריד ששוקע במקורות ההיסטוריוגרפיים המאוחרים לו‪.‬‬ ‫‪Watt, Muhammad: Prophet and Statesman‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪Hoyland, Seeing Islam, 580-590 41‬‬ ‫שם‪.56 ,‬‬ ‫שם‪.66-65 ,‬‬ ‫שם‪.77-75 ,‬‬ ‫שם‪.80 ,‬‬ ‫שם‪.82 ,‬‬ ‫שם‪.88 ,‬‬ ‫שם‪.94-91 ,‬‬ ‫]‪[18‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫ואט הסביר שההג'רה היא תוצאה של מניעים מיסיונריים ולא של רדיפות‪ ,‬ולכן‬ ‫הוא הדגיש כי‪:‬‬ ‫המילה הערבית הג'רה [‪ ]...‬אין משמעותה 'בריחה' (‪ )light‬אלא‬ ‫תרגומה הטוב ביותר הוא הגירה רצונית (‪ .)emigration‬הקשרה אינו‬ ‫מעבר גאוגרפי (‪ )geographical transference‬אלא היפרדות של הפרט‬ ‫מהמשפחה ומהשבט והתחברות לפרטים אחרים‪ .‬העידן האסלאמי‪,‬‬ ‫שכל הכותבים המוסלמים הישנים יותר משתמשים בו לתיארוך‪ ,‬מתחיל‬ ‫‪42‬‬ ‫בשנה שבה התרחשה ההג'רה‪.‬‬ ‫למדינה לא הייתה בריחה אלא מעבר גאוגרפי שהיה מלווה בניתוק‬ ‫אם כן‪ ,‬ההג'רה ַ‬ ‫מהחברה הישנה ובכינונה של חברה חדשה שתהיה לאסלאם‪.‬‬ ‫בין שאכט לוואט‪ :‬פרדוקס המקורות וזרעי הרוויזיה‬ ‫בעקבות מלחמות העולם גברה הביקורת על הגישה ההיסטוריוגרפית הפוזיטביסטית‬ ‫שאפיינה את המחקר האקדמי המערבי‪ .‬במסגרת 'המפנה ההיסטורי' במדעי הרוח‬ ‫גברו קולות פוסט־מודרניים שדחו את תפיסת 'מצעד הקדמה' הבלתי נמנע של הידע‬ ‫האנושי‪ ,‬ושללו מעבודות היסטוריות את אדרת המהימנות העובדתית שממנה הן נהנו‬ ‫בעבר‪ .‬התברר כי ההיסטוריונים‪ ,‬מושאי מחקרם ותוצרי כתיבתם‪ ,‬מושפעים מהטיות‬ ‫חברתיות ותרבותיות המשפיעות על השיח בין הכותבים למקורותיהם‪ 43.‬בהתייחס‬ ‫למקורות היסטוריים‪ ,‬טענו חוקרים‪ ,‬כמו הסוציולוג האמריקאי רוברט מרטון (‪)Merton‬‬ ‫כי למסמכים היסטוריים אין משמעות 'אובייקטיבית' המשוחררת מכבלי הזמן והמקום‬ ‫של נסיבות כתיבתם‪ .‬תחת זאת‪ ,‬הם הציעו לנתח אותם כתוצר של מאבקים חברתיים‬ ‫‪44‬‬ ‫על מעמד‪ ,‬כוח ושררה‪.‬‬ ‫ברוח זו חל שינוי ביחסם של חוקרים מערביים כלפי המסורת ההיסטוריוגרפית‬ ‫האסלאמית בתקופה שבה נכתבו מחקריו של ואט‪ ,‬והחלה נטייה הולכת וגוברת‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪Watt, Muhammad: Prophet and Statesman, 61‬‬ ‫‪Terrence J. McDonald, ‘What we Talk about When We Talk about History: The‬‬ ‫‪Conversation of History and Sociology’, in Terrence J. McDonald (ed.), The‬‬ ‫‪Historic Turn in the Human Sciences (Michigan: University of Michigan Press,‬‬ ‫‪1996), 90-118‬‬ ‫‪Robert K. Merton, Social Theory and Social Structure (New York: Simon and‬‬ ‫‪Schuster, third expanded edition, 1968 [1949]), 1-38‬‬ ‫]‪[19‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫לפקפק במהימנותה כמקור היסטורי‪ .‬הפילולוג יצחק יהודה גולדציהר (‪)Goldziher‬‬ ‫היה הראשון שחשף את תופעת זיוף החדית'‪ ,‬אך הוא לא שלל את הניסיון לשחזר‬ ‫את ההיסטוריה על פי הקורפוס הזה‪ .‬את התפקיד המרכזי בתפנית המתודולוגית‬ ‫הזאת אפשר לייחס למחקרו של ג'וזף שאכט על מקורות המשפט המוסלמי‪ 45.‬שאכט‬ ‫הדגים כיצד חדית'ים הלכתיים המתארים סיטואציות בתקופת הנביא החלו את דרכם‬ ‫כפסיקות של חכמי הלכה במאות הראשונות לספירה המוסלמית והולבשו בדיעבד‬ ‫על דמותם של הנביא וחבריו‪ .‬הקושי שעמד לנגד ההיסטוריונים היה שעבודתו של‬ ‫שאכט בתחום המסורות התאולוגיות־משפטיות עשויה להיות תקפה באותה מידה גם‬ ‫‪46‬‬ ‫למסורות ההיסטוריוגרפיות‪ ,‬שכן אין הבדל תמתי־מבני מהותי ביניהן‪.‬‬ ‫בעמודים האחרונים של ‪ Muhammad: Prophet and Statesman‬הקדיש ואט‬ ‫כמה שורות להתמודדות עם הטענות החדשות‪ 47.‬ואט הניח שהחומר בביוגרפיות‬ ‫המוקדמות של מוחמד 'אמין‪ ,‬כל עוד אין סיבה מיוחדת להניח שאנקדוטה מסוימת‬ ‫עוותה או הומצאה ממניעים משפטיים‪ ,‬תאולוגיים או פוליטיים'‪ .‬עיוותים אלו נמצאים‪,‬‬ ‫לשיטתו‪ ,‬רק בחומרים בעלי משמעות תאולוגית‪ ,‬אבל ליבת התיאור איננה מעוותת‪.‬‬ ‫לגישתו‪ ,‬על פי השוואת המסורות למיניהן‪ ,‬יתר החומר יכול לשמש מקור היסטורי‬ ‫מהימן לא רק לתיאור הישגיו של מוחמד ופועלו‪ ,‬אלא גם לתיאור ההקשר שבו הוא פעל‪.‬‬ ‫להגנתו נשען ואט על העובדה שמבקריו טרם טענו שהקוראן איננו בן זמנו של‬ ‫מוחמד‪ .‬משום שהקוראן הוא התגלותי בסגנונו ומקוטע‪ ,‬כל אימת שהם עושים בו שימוש‬ ‫כמקור היסטורי הם 'מקבלים את הקווים הכללים של חיי מוחמד בשתיקה'‪ .‬הקווים‬ ‫הכלליים האלה‪ ,‬הוסיף ואט‪ ,‬נמצאים במקורות הביוגרפיים ִ(ס ַירה) ובספרות מלחמות‬ ‫הנביא וראשוני המאמינים ַ(מ ַר'אזִ י)‪ ,‬המכילים גם את המסורות המשפטיות־תאולוגיות‬ ‫שהמבקרים דוחים‪ .‬דחיית המקורות האלה פירושה דחיית הקוראן כמקור היסטורי פרי‬ ‫זמנו של הנביא ושלילת כל אפשרות לצייר 'תמונה של חיי מוחמד ופועלו'‪ .‬פירושו של‬ ‫דבר שאי אפשר להתבסס על המקורות המוסלמיים בלבד לשם שחזור ההג'רה כמאורע‬ ‫למדינה ב־‪ 622‬לסה"נ‪.‬‬ ‫היסטורי שבמסגרתו עברו מוחמד וחסידיו ממכה ַ‬ ‫בתחילה מיאנו היסטוריונים כואט להפנים את מלוא השלכותיה של תגליתו של‬ ‫שאכט‪ 48.‬אולם בשלהי שנות השישים נערכו כמה ניסיונות לבחון את הנרטיב של ואט‬ ‫‪45‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪Joseph Schacht, The Origins of Muhammadan Jurisprudence (Oxford: Clarendon‬‬ ‫)‪Press, 1950‬‬ ‫‪Watt, Muhammad at Medina, 336-337‬‬ ‫‪Watt, Muhammad: Prophet and Statesman, 241-242‬‬ ‫‪William M. Watt, Muhammad at Mecca; Watt, Muhammad at Medina; Watt,‬‬ ‫‪Muhammad: Prophet and Statesman; S. F. Mahmud, A Short History of Islam‬‬ ‫‪(Oxford: Oxford University Press, 1960), 1-18‬‬ ‫]‪[20‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫לאור התובנות העולות מעבודתו של שאכט על ההיסטוריות של המקורות‪ .‬בולטת‬ ‫במיוחד עבודתו של הסוציולוג וההיסטוריון המצרי אחמד מוחמד שעבאן (‪,)Shaban‬‬ ‫שביקש 'להציג פרשנות חדשה של ההיסטוריה של ראשית ה"אסלאם" לאור ברירה‬ ‫דקדקנית של המקורות הזמינים‪ ...‬ובחינה מחודשת של חומר שהיה מוכר לנו במשך‬ ‫עשורים רבים'‪ 49.‬טענה מרכזית במחקרו קובעת ש'אירועי התקופה הוסברו יותר מדי‬ ‫פעמים על בסיס קנאויות שבטיות דמיוניות או סכסוכים אישיים אי־רציונאליים'‪ .‬שעבאן‬ ‫הראה כי הסברים ייחודיים לתרבות מסוימת מתעלמים מהסברים לוגיים ואוניברסליים‬ ‫סבירים לא פחות להתנהגותם של בני אדם בזמן ובמקום משתנים‪ .‬ובמילותיו‪' :‬הסברים‬ ‫אלו מזניחים לחלוטין את האינטרסים הלוגיים של הערבים ומעריכים בהערכת חסר‬ ‫‪50‬‬ ‫רבה את יכולתם הנורמלית כבני אדם להסתגל למצבים חדשים'‪.‬‬ ‫בסוגיית ההג'רה מתח שעבאן ביקורת לוגית על הסברו של ואט‪ ,‬שלפיו מוחמד היגר‬ ‫למדינה התאפשר רק בשל הסכסוכים‬ ‫בשל אי־יכולתו למצוא חסות שבטית במכה‪ ,‬ושבואו ַ‬ ‫השבטיים שהיו בה‪ .‬בניגוד לתמונה העולה מן המקורות בעבודתו של ואט‪ ,‬בעיני שעבאן‬ ‫למדינה הייתה מהלך שקול היטב שנבע משיקולים לוגיים עמוקים‪.‬‬ ‫ההגירה של מוחמד ַ‬ ‫לטענתו‪ ,‬עבודתו של ואט על מכה ַומדינה לחוד גרמה לו להחמיץ את מלוא חשיבותה של‬ ‫ההג'רה כנקודת שינוי וכמהפכה שצלחה בשל טיפולו של מוחמד בתחום הדתי והכלכלי‬ ‫גם יחד בייסדו את החברה המוסלמית ַ‬ ‫במדינה‪ 51.‬ואט‪ ,‬גרס שעבאן‪ ,‬התעלם מהיותו של‬ ‫‪52‬‬ ‫מוחמד איש ככל בשר ודם‪ ,‬והסביר לא אחת את מניעיו בהשראה פנימית‪ ,‬מעין־אלוהית‪.‬‬ ‫בהסבריו תרם שעבאן תרומה ניכרת לקידומה של ההיסטוריוגרפיה המסורתית‪ ,‬בהניחו‬ ‫את המסד הלוגי שעליו יתבסס לימים קנדי בהגנו עליה‪ 53.‬עם זאת‪ ,‬לא היה בכך כדי‬ ‫להשיב על טענותיהם של המבקרים ביחס לפרשנות המקורות‪.‬‬ ‫לנוכח הביקורת הפילולוגית של שאכט וטיעוניו האחרונים של שעבאן‪ ,‬מן הראוי‬ ‫לשוב ולעיין בהשלכות המשתמעות מהגנתו המתודולוגית של ואט על גישתו‪ .‬טיעונו‬ ‫של ואט נשען במידה רבה על האמינות שיוחסה למקורות שעליהם התבסס במחקרו‪.‬‬ ‫ואט ייחס חשיבות מיוחדת‪ ,‬ואף מכריעה‪ ,‬להיעדר ביקורת על מהימנותו ההיסטורית‬ ‫של הקוראן‪ .‬לפיכך‪ ,‬די בשלילת תקפותו ההיסטורית של הקוראן ובערעור ההנחה‬ ‫שהוא פרי זמנו של מוחמד בכדי למוטט את מכלול טיעוניו כמגדל קלפים‪ .‬כך ומבלי‬ ‫‪49‬‬ ‫‪Muhammad A. Shaban, Islamic History A.D. 600-750 (A.H. 132): A New‬‬ ‫‪Interpretation (Cambridge: Cambridge University Press, 1971), vii‬‬ ‫שם‪.viii-vii ,‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪ 51‬שם‪.9 ,‬‬ ‫‪ 52‬שם‪.11-10 ,‬‬ ‫‪Hugh N. Kennedy, The Prophet and the Age of the Caliphates, 600-1050 (London: 53‬‬ ‫‪Longman, 1986), 1‬‬ ‫]‪[21‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫לשים לב עמד ואט בכתיבתו על עיקרי הטיעון ההפוך שהוביל בעשורים הבאים את‬ ‫מתנגדיו לְ רוויזיה שתפסול את ההיסטוריּת של הקוראן ושל חיי מוחמד גם יחד‪ .‬רוויזיה‬ ‫זו הובילה אותם לכיוונים חדשים שבמסגרתם השתיתו את המחקר על יסודות חדשים‪,‬‬ ‫‪54‬‬ ‫זרים לאסלאם‪ ,‬אגב פסילה מלאה או חלקית של שיטתו המסורתית‪.‬‬ ‫חלק שני‪' :‬הגריזם'‪ ,‬האסכולה הרוויזיוניסטית והביקורת עליה‬ ‫ונסברו‪ ,‬קרונה וקוק‪ :‬ההג'רה על פי התאוריה של 'הגריזם'‬ ‫כפי שהראיתי בחלק הקודם‪ ,‬משנות החמישים המאוחרות של המאה העשרים החלו‬ ‫מוטלים במחקר המערבי עוד ועוד ספקות במהימנות הנרטיב המוסלמי ובערכה של‬ ‫המסורת ההיסטוריוגרפית האסלאמית וביכולתה לשקף את המסגרת הכרונולוגית של‬ ‫ראשית האסלאם‪ ,‬ובכללה ההג'רה‪ .‬ספקות אלו נבעו מהתפתחויות תאורטיות בשדה‬ ‫המחקר ההיסטורי הכללי‪ ,‬וכן ממחקרים מסוימים בתחומי הספרות והפילולוגיה‬ ‫שיישמו את התובנות התאורטיות האלה בתחום ההיסטוריה של האסלאם‪ .‬המחקרים‬ ‫האלה פירשו את הדרכים שבהן נבנתה המסורת האסלאמית בתקופה מאוחרת‪ ,‬ושיאם‬ ‫בעבודותיו של ג'ון ונסברו‪ ,‬שנכתבו בראשית שנות השבעים אך פורסמו רק בשלהי‬ ‫העשור ההוא‪ 55.‬ונסברו ניתח את ההיסטוריוגרפיה המוסלמית בכלים ספרותיים‪ ,‬והגיע‬ ‫למסקנה שמדובר ב'היסטוריית גאולה' (‪ ,)salvation history‬שאינה משקפת בהכרח‬ ‫אירועים מציאותיים‪ ,‬אלא תפיסות של מוסלמים במאות מאוחרות יותר בדבר ראשית‬ ‫אומתם‪ .‬לקביעה זו היו השלכות חשובות על הערכת מידת היותה של המסורת מקור‬ ‫מהימן לשחזור אירועי ראשית האסלאם‪.‬‬ ‫ביקורתו של ונסברו לא פסחה על תיאור ההג'רה במסורת‪ .‬ההג'רה‪ ,‬כפי שהיא‬ ‫מתוארת במסורת‪ ,‬הייתה לדעתו יסוד ספרותי‪' ,‬הגשמה היסטורית' של מוטיב הגלות‪,‬‬ ‫‪54‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪Watt, Muhammad: Prophet and Statesman, 241‬‬ ‫‪John Wansbrough, Quranic Studies: Sources and Methods of Scriptural‬‬ ‫)‪ .Interpretation (Oxford, Oxford University Press, 1977‬הספר עוסק בקורפוס הקוראני‬ ‫ובעריכתו בתהליך הדרגתי ששיאו במאות השנייה והשלישית לסה"נ‪John Wansbrough, .‬‬ ‫‪Sectarian Milieu: Content and Composition of Islamic Salvation History (New‬‬ ‫)]‪ .York: Prometheus Boos, 2006 [1979‬הספר הזה עוסק בצמיחתה של המסורת‬ ‫המוסלמית‪ ,‬ובמיוחד בסיפורי הסירה־מר'אזי העוסקים בדמותו של מוחמד ובקורות המדינה‬ ‫המוסלמית בימי חייו‪.‬‬ ‫]‪[22‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫'מעשה הצלה' בהיסטוריה המוסלמית‪ 56.‬מניתוחו המורכב הסיק ונסברו שההג'רה —‬ ‫וכמוה יתר האירועים העומדים בלב התיאור המסורתי של ראשית האסלאם — לא‬ ‫הייתה אירוע היסטורי ממשי‪ .‬בכך פתח ונסברו את הדלת לסטייה חדה ממוסכמות‬ ‫המחקר הקודמות בנוגע למהימנות המסורת כולה‪ .‬לעבודתו נודעה חשיבות נוספת‪,‬‬ ‫ְבנָ ְתנה הזדמנות לפרשנות מחודשת של המונח 'הג'רה' ושל האירועים הקשורים בו‬ ‫על פי מקורות אחרים‪ ,‬זרים לאסלאם‪ ,‬שערכם ההיסטורי טרם הוטל בספק‪ .‬כך נפרצה‬ ‫הדרך למחקרם השנוי במחלוקת של תלמידיו‪ ,‬העומד במרכז החלק הזה‪.‬‬ ‫לשלילה המוחלטת של המסורת האסלאמית כמקור היסטורי הייתה השלכה‬ ‫מכרעת הן על המחקר ההיסטורי והן על החשיבה ההיסטוריוגרפית המערבית על‬ ‫ההג'רה‪ .‬המחקר הראשון שהתבסס על הנחות היסוד של ונסברו היה ניסיונם של‬ ‫תלמידיו פטרישיה קרונה ומייקל קוק בספרם 'הגריזם' להציג תמונה אחרת של ראשית‬ ‫האסלאם על סמך מקורות חוץ־אסלאמיים והממצא הארכאולוגי‪ 57.‬אף שנדחה ברובו‪,‬‬ ‫'הגריזם' העלה שאלות חשובות בדבר ערכם ההיסטורי של המסורת וגם של מקורות‬ ‫חוץ־אסלאמיים לתיאור ראשית האסלאם וההג'רה‪ ,‬ובמיוחד הוא שלל שלילה מוחלטת‬ ‫למדינה בחצי האי ערב‪.‬‬ ‫את התיאור המסורתי של ההג'רה כהגירה ממכה ַ‬ ‫עבודתם של קרונה וקוק יוצאת מנקודת הנחה ש'אף על פי שאין סיבה פנימית‬ ‫לדחות את [המסורת האסלאמית]‪ ,‬אין גם סיבות חיצוניות לקבלה'‪ .‬בעומדם מול דילמה‬ ‫זו בחרו השניים ללכת לאור תובנותיו של ונסברו וקבעו ש'הדרך היחידה לפתור את‬ ‫הדילמה היא לחרוג ממסגרת המסורת האסלאמית לחלוטין ולהתחיל מחדש'‪ 58.‬קרונה‬ ‫וקוק פנו למקורות החוץ־אסלאמיים — כתבי הכיתות השונות וכרוניקות של יהודים‬ ‫ונוצרים לכנסיותיהם בסורית (סיריאנית)‪ ,‬ארמית‪ ,‬יוונית וארמנית‪ ,‬ואמנם‪ ,‬מקורות אלו‬ ‫הובילו אותם לכיוונים חדשים לחלוטין‪ .‬מבחינה מתודולוגית‪ ,‬נטו קרונה וקוק לקבל‬ ‫את התיאורים המצויים במקורות אלו כלשונם‪ ,‬מתוך הדגשת הסתירות שביניהם לבין‬ ‫המסורת והעדפת הראשונים על פניה‪.‬‬ ‫תיאור ההג'רה הוא דוגמה טובה למדי לשיטת עבודתם עם המקורות‪ .‬קרונה‬ ‫וקוק פותחים בציטוט מובאה מה־‪ — Doctrina Iacobi‬חיבור פולמוסי נגד היהודים‬ ‫שכתב הבישוף יעקב בקרתגו בשנת ‪ ,634‬ומקובל לראות בו את העדות החוץ־אסלאמית‬ ‫הקדומה ביותר לקיומו של מוחמד‪ .‬בעדות זו נזכר נביא שקר שקם בקרב הערבים‬ ‫בסיוע היהודים; נביא נושא חרב שבישר על בואו של המשיח לארץ הקודש‪ 59.‬על‬ ‫‪Wansbrough, Sectarian Milieu, 46‬‬ ‫‪Crone and Cook, Hagarism‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪ 58‬שם‪.3 ,‬‬ ‫‪ 59‬שם‪.4 ,‬‬ ‫]‪[23‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫פי השיטה שתוארה לעיל‪ ,‬הדגישו קרונה וקוק שמסר זה סותר את עיקרי המסורת‬ ‫שלפיה מוחמד נפטר כבר בשנת ‪ ,632‬ומניחים שהזכרת הציפייה למשיח משקפת את‬ ‫המשיחיות היהודית בת התקופה המוכרת לנו גם ממקורות יהודיים‪ .‬ממקורות אלו‬ ‫ואחרים הם הסיקו שתנועת הכיבוש הערבית לארץ הקודש עירבה את היהודים והייתה‬ ‫עוינת לנוצרים‪ ,‬בניגוד לתמונה העולה ממקורות מוסלמיים‪ ,‬המתארים את מאבקיו‬ ‫במדינה‪ .‬עדות חשובה נוספת ומאוחרת במעט של הבישוף‬ ‫של מוחמד ביהודים כבר ַ‬ ‫הארמני סבאוס (‪ 660 , Sebeos‬לסה"נ לערך)‪ ,‬מתארת כיצד לימדו יהודים שנמלטו‬ ‫מרדיפות ביזנטיות לערב את הערבים על מוצאם מישמעאל בן אברהם‪ ,‬ועוררו סוחר‬ ‫ושמו 'מחמט' לאחד את הערבים באמונה באל האחד של אברהם אביהם ולהוביל צבא‬ ‫‪60‬‬ ‫ערבי־יהודי לכבוש מן הביזנטים את ארץ הקודש שהובטחה לזרעו‪.‬‬ ‫על סמך העדויות הספורות האלה‪ ,‬קרונה וקוק טוענים שההג'רה הייתה מסע‬ ‫פלישה ערבי־יהודי בראשות מוחמד לעבר ארץ הקודש בעשור השלישי של המאה‬ ‫השביעית‪ .‬ההג'רה הייתה 'התכנסותם המשיחית של הגולים'‪ ,‬שחזור הפנטזיה המשיחית‬ ‫של משה המבוססת על תיאור יציאת מצרים וכיבוש הארץ בתורה ובנביאים‪:‬‬ ‫במסורת האסלאמית היציאה (‪ )exodus‬הנידונה היא ממכה למדינה‪,‬‬ ‫והתאריך שלה מזוהה עם תחילת הספירה הערבית ב־‪ 622‬לסה"נ‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫שום מקור מוקדם איננו מעיד על ההיסטוריות של יציאה זו‪ ,‬והמקורות‬ ‫[‪ ]...‬מספקים אלטרנטיבה סבירה בדמות ההגירה (‪ )emigration‬של‬ ‫‪61‬‬ ‫הישמעאלים מערב לארץ הנבחרת‪.‬‬ ‫חיזוק לטענתם הם מוצאים בהופעות הרבות של המונח 'מהגרים' בפפירוסים מסחריים‬ ‫ומנהליים בני התקופה שנתגלו במצרים ככינויים העצמי של הערבים‪ 62.‬הגירה זו‬ ‫לארצו של אברהם הונעה על ידי הזדהות עם הגר וישמעאל שנושלו מירושתם‪ .‬הד‬ ‫לכך השתמר גם ַבחדית'‪ ,‬בדמות מסורות שעוד ידובר בהן הקובעות את יעד ההג'רה‬ ‫(אל־שׁאם)‪ ,‬והמקבילות את ההג'רה‬ ‫ַ‬ ‫לאזורים שמחוץ לחצי האי ערב‪ ,‬כמו סוריה רבתי‬ ‫של המאמינים להגירתו של אברהם‪ ,‬וגם במסמך מנהלתי בן התקופה המתוארך לשנת‬ ‫‪63‬‬ ‫‪ 63‬לספירת 'מהגריא דבני ישמעאל בר הגר בר אברהם' (‪ 681‬לסה"נ)‪.‬‬ ‫קרונה וקוק ראו בהג'רה מסע מלחמה דתי של קבוצת ערבים ויהודים שפעלו‬ ‫בהנחייתו המשיחית של מוחמד לשחרור ארץ הקודש מן הנוצרים‪ .‬תפיסה זו עוררה‬ ‫‪ 60‬שם‪.7-6 ,‬‬ ‫‪ 61‬שם‪.8 ,‬‬ ‫‪ 62‬המונח מופיע בערבית — 'מֻ ַהאגִ ’רּן'‪ ,‬ביוונית — ‪ ,Magaritai‬ובארמית סורית – ‪.Mhaggre‬‬ ‫‪Crone and Cook, Hagarism, 160, n. 53 63‬‬ ‫]‪[24‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫ויכוח קשה בקרב החוקרים בתחום‪ ,‬היסטוריונים וחוקרי דת כאחד‪ ,‬ויכוח שהדים לו‬ ‫נמצאו בביקורות רבות שנכתבו בידי אישים מתחומים שונים על 'הגריזם'‪ .‬בשנים‬ ‫הבאות צוטטו המקורות החוץ־אסלאמיים שנידונו כאן בפעם הראשונה שוב ושוב‪,‬‬ ‫ושימשו מעין חומר הסקה לכבשני הפרשנות והפולמוס סביב ההיסטוריוגרפיה של‬ ‫העשורים הראשונים לכיבושים הערביים והאסלאם‪ .‬חוקרים שונים השתמשו בהם‬ ‫במגוון דרכים כדי לתמוך במסקנות סופיות שונות בתכלית‪ ,‬ולבסוף לשם תיקוף מחודש‬ ‫של הפרשנות המסורתית על פי מידת המהימנות שייחסו למקורות החוץ־אסלאמיים‬ ‫ביחס למסורת על מאזני ההערכה ההיסטורית‪.‬‬ ‫הביקורת על 'הגריזם'‬ ‫עם פרסומו‪ ,‬עורר הספר 'הגריזם' ביקורת רבה‪ ,‬שלילית בעיקרה‪ ,‬ודיון מקיף בשיח‬ ‫המקצועי שחרג מטיעוניו לעבר עניינים מתודולוגיים הקשורים בהשוואות הרעיוניות‬ ‫בין ה'אסלאם' הקדום לתנועות אחרות‪ ,‬בחלקן מאוחרות יותר‪ .‬השוואות אלו וטבען‬ ‫חורגים ממסגרת דיוננו‪ .‬אף שהמקום שהוקדש לפרשנויות ההיסטוריות של רעיון‬ ‫‪64‬‬ ‫ההג'רה היה מצומצם‪ ,‬היו לכך השלכות ניכרות על כיווני המחקר שננקטו בהמשך‪.‬‬ ‫הטענה ההיסטוריוגרפית המרכזית שהעלו המבקרים היא שהתזה ההיסטוריוגרפית‬ ‫שהציגו קרונה וקוק על פי המקורות החוץ־אסלאמים בלבד איננה מספקת תיאור‬ ‫היסטורי עקיב ושלם של ראשית האסלאם בכלל‪ ,‬ושל ההג'רה כמאורע היסטורי‬ ‫בפרט‪ ,‬וזאת בשל מגבלות המקורות שעמם הם עבדו מבחינת היקף וכיסוי‪ 65.‬ביקורת‬ ‫זו‪ ,‬לעניות דעתי‪ ,‬איננה מוצדקת במלואה‪ ,‬שכן המחברים לא התיימרו להציג תמונה‬ ‫שלמה וקוהרנטית של אירועי התקופה‪ .‬במקום זאת‪ ,‬יעדם המוצהר היה להציע פרשנות‬ ‫‪66‬‬ ‫חדשה לעובדות ידועות כדי לתרום להבנה ההיסטורית של ראשית ה'אסלאם'‪.‬‬ ‫חוקרים שביקשו להפריך את טענות 'הגריזם' בחרו בדרכים שונות לעשות כן‪.‬‬ ‫אחדים‪ ,‬כמו ג'וזף ואן אס‪ ,‬בחרו לתקוף את העבודה על עניינים טכניים של מתודה‬ ‫וטרמינולוגיה‪ 67.‬ואן אס האשים את קרונה וקוק באימוץ הגישה הפולמית המשוקעת‬ ‫במקורות העוינים לאסלאם‪ ,‬וכדוגמה לכך הביא את השם 'הגריזם' — המשקף את‬ ‫המתקפה הפולמוסית של נוצרים על הערבים שהוצגו כבנים הלא־לגיטימיים של הגר‪.‬‬ ‫‪ 64‬ראו החלקים השלישי והרביעי להלן‪.‬‬ ‫‪Hoyland, Seeing Islam, 598 65‬‬ ‫‪Crone and Cook, Hagarism, iv 66‬‬ ‫‪Josef Van Ess, ‘The Making of Islam’, Times Literary Supplant 3988 (September 67‬‬ ‫‪1978): 997-998‬‬ ‫]‪[25‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫השימוש הבעייתי במונחים אנכרוניסטיים שאינם הולמים לתיאור אופיים של הערבים‬ ‫נמשך גם בכתיבתם על סוגיית ההג'רה — קוק וקרונה כינו את המהגרים ֻ'מ ַהאגִ 'רּן‬ ‫מאואיסטיים'‪ ,‬כלומר השוו את הערבים לקומוניסטים הסיניים הקיצונים ורמזו לאי־‬ ‫הלגיטימיות שלהם כתנועה חתרנית שכיבושיה לא היו אלא 'כיבושים ברבריים'‪ .‬בכך‬ ‫היה ואן אס הראשון שעמד על הבעיה הטבועה באופיים המגמתי של המקורות החוץ־‬ ‫אסלאמיים‪ .‬מבחינה תמטית הוא ראה ב'הגריזם' 'היסטוריה של הלא־היסטורי' המרבה‬ ‫לעסוק בהשפעות תרבותיות ובענייני זהות‪ ,‬אך גם מציגה את הערבים כ'קליפות‬ ‫ריקות שהיו צריכות להתמלא ברעיונות זרים כדי לרכוש זהות עצמית'‪ .‬ואן הס האשים‬ ‫את קרונה וקוק גם ב'צמצום טיעונים לרטוריקה' וב'מגלומניה' שאינה מתיישבת‬ ‫עם היקפו המצומצם והתמציתי של הספר‪ .‬עם זאת‪ ,‬ואן אס התקשה להתמודד עם‬ ‫רעיונותיו המהפכניים של הספר ודחה אותם בגין הערעור על 'האמתות המקובלות' של‬ ‫הקונצנזוס‪' :‬ייתכן שהפרכה איננה נדרשת משום שהמחברים אינם עושים כל ניסיון‬ ‫להוכיח את דבריהם‪ ,‬היכן שהעובדות המקובלות מהופכות על ראשן‪ ,‬תוצאות גישתם‬ ‫‪68‬‬ ‫הרסנית'‪.‬‬ ‫חוקר נוסף שעמד על בעיית אופיים הפולמוסי של המקורות החוץ־אסלאמיים‬ ‫הוא מיכאל מורוני מאוניברסיטת קליפורניה‪ ,‬שפרסם ביקורת קצרה על 'הגריזם' בשנת‬ ‫‪ .1982‬מורוני הכיר בצורך ברוויזיה של ההיסטוריוגרפיה של ראשית האסלאם וכינה את‬ ‫הספר 'ניסיון נועז ורב דימיון' להסביר את הפערים שבין המקורות החוץ־אסלאמיים‬ ‫למסורת‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬הוא הצביע על כמה כשלים מתודולוגיים‪ 69.‬לדידו‪ ,‬קוק וקרונה לא‬ ‫נתנו דעתם לכך שהמקורות שבחנו רוויים ב'פולמיות‪ ,‬אפוקליפסה ומשיחיות' לא פחות‬ ‫מהמסורת האסלאמית שהם זנחו‪ ,‬וכן הם התעלמו ממקורות המאמתים חלקים חשובים‬ ‫מהכרונולוגיה המסורתית‪ ,‬ובכלל זאת בנוגע להג'רה‪ 70.‬בעיה זו תשרת לימים את תומכי‬ ‫הגישה ה'מסורתית החדשה'‪ ,‬ובמיוחד את דונר וברקי להצדקת שיטתם‪ .‬מורוני הוסיף‬ ‫דוגמאות משלו לטרמינולוגיה הבעייתית שהציג ואן אס‪ ,‬כגון 'רבנים עוסמאניים' לתיאור‬ ‫יהודי התקופה‪ .‬מורוני הצטרף לגינויו של ואן אס בדבר שבירת המוסכמות המחקריות‬ ‫של הפרדיגמה ה'מסורתית'‪ ,‬ובהלכו באותו התלם סיכם בגרסו שמעבר ל'הכללות גסות‪,‬‬ ‫השערות באוויר וז'רגון מייגע'‪ ,‬יש בספר 'יותר טיעונים מראיות'‪ ,‬ולפיכך הוא אינו‬ ‫מבוסס דיו‪ 71.‬לטענה על חוסר האיזון הכללי בין מסקנות הספר לראיות שעליהן הוא‬ ‫‪ 68‬שם‪.997 ,‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪Michael G. Morony, ‘Hagarism: The Making of the Islamic World – A Book‬‬ ‫‪Review’, University of Chicago’s Journal of Near Eastern Studies 41, 2 (1982): 157‬‬ ‫‪ 70‬שם‪.158 ,‬‬ ‫‪ 71‬שם‪.159 ,‬‬ ‫]‪[26‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫מתבסס הצטרפו גם חוקרים נוספים כגון אריק מנהיימר (‪ )Manheimer‬מאוניברסיטת‬ ‫‪72‬‬ ‫ניו־ג'רזי‪ ,‬ששפט את הספר ביתר הסוגיות באור חיובי למדי‪.‬‬ ‫בחינת הביקורות כלפי 'הגריזם' בזו אחר זו מאפשרת לנו לעמוד על נקודות טיעון‬ ‫המשותפות לחוקרים שפעלו בארצות הברית‪ .‬במחקרים אלו הובעו עמדות דומות‬ ‫בדבר שבירת הקונצנזוס המחקרי על מהימנות המסורת‪ ,‬הטרמינולוגיה הבעייתית‪,‬‬ ‫וכן בדבר חוסר הביקורתיות של החומרים החוץ־אסלאמיים המוליכה למסקנות שאינן‬ ‫מבוססות דיין‪ .‬ביקורות אלו ונוספות — כמו הטענה שהדיון בספר איננו היסטורי ברובו‬ ‫המכריע — משותפות גם לחוקרים מתחומי ידע אחרים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ביקורתו של אולג‬ ‫גרבר (‪ ,) Grabar‬מהבולטים בחוקרי ההיסטוריה של האמנות והאדריכלות בראשית‬ ‫האסלאם‪ ,‬פיתחה ושכללה טענות שהעלו ההיסטוריונים האמריקנים‪ .‬ביקורתו של‬ ‫גרבר על 'הגריזם' התמקדה בשאלת ההג'רה‪ 73.‬האם די בשלושה טקסטים בלבד בכדי‬ ‫לבסס תאוריה מהפכנית העומדת בסתירה לכל משקלה המצטבר של המסורת ומחקר‬ ‫הדורות הקודמים? שואל גרבר‪ ,‬ומשיב בשלילה‪ 74.‬הוא מתקשה לקבל זאת כעבודה‬ ‫מחקרית מבוססת (‪ ,) sound‬בציינו כי אין ַדי בראיות הספורות שהוצגו בכדי להוכיח‬ ‫ל'מ ַהאגִ 'רּן' של‬ ‫ה'מ ַהְּ ָריֶ א' המופיעים במקורות החוץ־אסלאמיים ֻ‬ ‫קשר חד־משמעי בין ְ‬ ‫המסורת האסלאמית‪ 75.‬עם זאת‪ ,‬גרבר הוא החוקר היחיד מהחוקרים שהוזכרו למעלה‬ ‫שבחר לשבח את השימוש החלוצי שעשו קרונה וקוק במקורות ארכאולוגיים חדשים —‬ ‫כגון הממצא האדריכלי‪ ,‬פפירוסים ומטבעות‪ .‬ואכן‪ ,‬משנות השמונים‪ ,‬בעקבות 'הגריזם'‪,‬‬ ‫נעשו המקורות האלה‪ ,‬למקור מקובל לעדות ולפרשנות על ההג'רה ועל ראשית האסלאם‪.‬‬ ‫מעטים ניאותו לעמוד מהצד השני של המתרס ולצדד בתאוריות של 'הגריזם'‪.‬‬ ‫אחד היחידים שעשה כן היה ג'ון ונסברו עצמו‪ 76.‬אולם גם הוא‪ ,‬שסמך ידו על הצורך‬ ‫ברוויזיה‪ ,‬לא חסך שבטו משני תלמידיו‪ .‬כמו ואן אס‪ ,‬מורוני ומנהיימר‪ ,‬עיקר ביקורתו‬ ‫של ונסברו התרכזה בבחירת המקורות ובדרך הטיפול בהם‪ .‬ונסברו ניתח בקצרה את‬ ‫המקורות על פי עקרונות הניתוח הספרותי ועמד על מאפייניהם‪ .‬לטענתו‪ ,‬הספרות‬ ‫החוץ־אסלאמית היא כיתתית ויש לראות בה 'היסטוריוגרפיה של מיעוטים'‪ ,‬העוינת‬ ‫למושא המחקר ולוקה בסטראוטיפיות ובהטיות תאולוגיות‪ ,‬לא פחות מהמסורת‬ ‫‪72‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪Eric I. Manheimer, ‘Hagarism: The Making of the Islamic World – A Book‬‬ ‫‪Review’, The American Historical Review 83, 1 (1978): 240-241‬‬ ‫‪Oleg Grabar, ‘Hagarism: The Making of the Islamic World – A Book Review’,‬‬ ‫‪Speculum 53, 4 (October 1978): 795-799‬‬ ‫‪ 74‬שם‪.795 ,‬‬ ‫‪ 75‬שם‪.798 ,‬‬ ‫‪John Wansbrough, ‘Hagarism: The Making of the Islamic World – A Book Review’, 76‬‬ ‫‪Bulletin of the School of Oriental and African Studies 4, 1 (1978): 155-156‬‬ ‫]‪[27‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫שאותה היא מחליפה כמקור העיקרי לעבודת ההיסטוריון‪ .‬ונסבורו פסל את ניסיונם של‬ ‫קרונה וקוק לשחזר את עולמם הרעיוני של המהגרים על סמך המקורות הזרים האלה‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬בהמשך לוואן אס‪ ,‬קיבל ונסברו את הגישה הטוענת כי השם 'הגריזם' איננו‬ ‫משקף מציאות בת התקופה (‪ ,) emic‬אלא הוא ניסיון של החוקרים להסביר את העבר‬ ‫בשפתם (‪ .) etic‬מכאן מובן למה אין לגזור מהמונח 'הגריזם' תובנות על עולמם הרוחני‬ ‫‪77‬‬ ‫של החברה המתוארת‪ ,‬משום שהוא משקף במהותו פרשנות זרה לאותה החברה‪.‬‬ ‫חלק שלישי‪' :‬מהגריא' — צמיחת האסכולה ה'אינטגרטיבית'‬ ‫בעקבות 'הגריזם'‬ ‫פרסומו של 'הגריזם' בשנת ‪ 1977‬פיצל את הקהילה המחקרית העוסקת בראשית‬ ‫האסלאם בשתי סוגיות חשובות‪ :‬מהימנות המסורת האסלאמית למול העדות החוץ־‬ ‫אסלאמית וההיסטוריוגרפיה של ראשית האסלאם‪ .‬הליקויים המתודיים של קרונה וקוק‬ ‫והפרשנות הקיצונית שחרגה מההסכמה הכללית במחקר הובילה לדחיית מסקנותיהם‪,‬‬ ‫ובד בבד פרסום הספר שינה שינוי בלתי הפיך את השיח המחקרי‪ .‬ראשית‪ ,‬לא היה‬ ‫אפשר עוד להתעלם מעדויות חוץ־אסלאמיות‪ ,‬וכל תיאור של מציאות בת התקופה‬ ‫נאלץ להתמודד עמן‪ .‬שנית‪ ,‬מודעות החוקרים לבעייתיות הטבועה הן בהיסטוריוגרפיה‬ ‫המוסלמית המסורתית‪ ,‬והן בכתבים הכיתתיים התחדדה‪ .‬ההשפעה העיקרית של‬ ‫התובנות האלה הייתה שינוי שיטת המחקר — במקום מחקרים הבנויים על שלילת‬ ‫חלק זה או אחר מקורפוס הראיות‪ ,‬ביקשו המחקרים החדשים לנצל את מלוא העדויות‬ ‫הזמינות ולגבשן לתיאור המצביע על הדומה והמשותף יותר מאשר על השונה והמסולף‪.‬‬ ‫חוקרים הציגו מגוון דעות כיצד להתמודד עם הבעיות המתודולוגיות שהתעוררו‪,‬‬ ‫ודיונם לא פסח על שאלת ההג'רה‪ ,‬והיא נהפכה למרכזית ביותר מאז פרסום 'הגריזם'‪.‬‬ ‫‪80‬‬ ‫העבודות החשובות בתחום זה הן של קרונה‪ ,‬שכבר נידונה לעיל‪ 78,‬הוילנד‪ 79,‬דונר‬ ‫‪81‬‬ ‫וקנדי‪.‬‬ ‫‪ 77‬שם‪.‬‬ ‫‪78‬‬ ‫‪79‬‬ ‫‪80‬‬ ‫‪81‬‬ ‫‪Patricia Crone, ‘The First-Century Concept of Hijra’, Arabica XLI, 3 (1994): 352-387‬‬ ‫‪Hoyland, Seeing Islam‬‬ ‫‪Fred M. Donner, Narratives of Islamic Origins: The Beginnings of Islamic Historical‬‬ ‫‪Writing (Princeton: Darwin Press, 1998); Fred M. Donner, Muhammad and the‬‬ ‫)‪Believers: At the Origins of Islam (Cambridge: Harvard University Press, 2010‬‬ ‫‪Kennedy, The Prophet and the Age; Hugh Kennedy, The Great Arab Conquests‬‬ ‫)‪(Philadelphia: De Capo Press, 2007‬‬ ‫]‪[28‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫מהגרים וג'האד — הרוויזיה שאחרי 'הגריזם'‬ ‫גם אם חברי האסכולה המסורתית פסלו את טענות 'הגריזם'‪ ,‬פרסומו של הספר עורר‬ ‫אותם לבדוק מחדש את הנחות היסוד של פרשנותם להיסטוריוגרפיה האסלאמית‪.‬‬ ‫בחינה זו נעשתה בראש ובראשונה על סמך המסורת עצמה ובסיוע מקורות חוץ־‬ ‫אסלאמיים‪ ,‬בניסיון להעלות השערות חדשות או למצוא תימוכין לשחזורים שונים‬ ‫במקצת של ההיסטוריוגרפיה האסלאמית‪ .‬בדיקה מחודשת זו הייתה מתונה יותר‪ ,‬ולא‬ ‫הרחיקה לכת כדרכם של קרונה וקוק‪ ,‬אך במידה רבה הייתה מבוססת ומקובלת יותר‪.‬‬ ‫אחד ממובילי המגמה הזאת‪ ,‬וילפרד מדלונג‪ ,‬ביקש לערוך בחינה מחודשת של‬ ‫המסורת האסלאמית הנוגעת לתפיסת ההג'רה באסלאם ולנסות לעגן את התפתחותה‬ ‫בנסיבות היסטוריות ידועות של הכיבושים ושל ימי בית אומיה‪ 82.‬מחקרו התבסס‬ ‫על ההנחה שהמסורת האסלאמית משקפת את הדעות והרעיונות שרווחו באסלאם‬ ‫במאות הראשונות לספירה המוסלמית‪ .‬הנחה זו מקורה עוד במחקריו של גולדציהר‪,‬‬ ‫אך היא שוכללה במחקריו של שאכט‪ ,‬שהניח כזכור את הבסיס לרוויזיה המודרנית של‬ ‫ההיסטוריוגרפיה האסלאמית‪ .‬עתה שוכללה גישה זו בעזרת ההנחה שדרך השוואת‬ ‫התפתחות המסורת עם מקורות חוץ־אסלאמיים אפשר להגיע לתובנות חדשות בדבר‬ ‫משמעותה המקורית של ההג'רה כאירוע ההיסטורי המכונן של הישות המדינית‬ ‫הערבית‪.‬‬ ‫לפי המסורות שהציג מדלונג‪ ,‬תומכי בית אומיה 'בעלי גיבוי רשמי' הפיצו מסורות‬ ‫הא ְמ ַצאר (ערי המצב‬ ‫שקבעו שההג'רה לא הסתיימה עם מות הנביא‪ ,‬אלא נמשכה לערי ַ‬ ‫הערביות) בסהר הפורה‪ ,‬ובמיוחד לסוריה‪ 83.‬סוריה הפכה להיות מזוהה במסורות עם‬ ‫מקום הגירתו של אברהם‪ ,‬אבי הערבים‪ .‬מדלונג מציב במחקרו את הניתוח הספרותי‬ ‫של המסורות בהקשר היסטורי קונקרטי‪ ,‬שלפיו 'הג'רה לאזורים שנכבשו זה עתה‬ ‫הייתה נחוצה להבטחת האחיזה הקבועה של האסלאם בהם'‪ 84.‬כך‪' ,‬תחת ח'ליפי בית‬ ‫אומיה הראשונים נשארה חובת ההג'רה חיונית לביטחון האימפריה‪ ]...[ .‬הנעלה ביותר‬ ‫ה'מ ְהגַ 'ר' (מקום ההגירה) של אברהם‪,‬‬ ‫הייתה ההג'רה לסוריה הגדולה (אל־שאם)‪ַ ,‬‬ ‫שהייתה לליבת הח'ליפות'‪ 85.‬מדלונג מנמק את מסקנתו בכך ש'חשיבות מוסד ההג'רה‬ ‫בזמן הכיבושים ובתקופת בית אומיה משתקפת בעובדה שהמוסלמים הכובשים היו‬ ‫‪82‬‬ ‫‪Wilfred Madelung, ‘Has the Hijra Come to an End?’, Revue des Etudes Islamiques‬‬ ‫‪LIV (1986): 225-237‬‬ ‫‪ 83‬שם‪.227 ,‬‬ ‫‪ 84‬שם‪.232 ,‬‬ ‫‪ 85‬שם‪.‬‬ ‫]‪[29‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫ידועים בקרב נתיניהם בשם ֻמ ַהאגִ 'רון‪ mahgrē ,‬או ‪ mahgrayē‬בסורית ו־‪magaritai‬‬ ‫ביוונית'‪ ,‬והוא מפנה ל'הגריזם'‪ ,‬שבו נחשפו העדויות האלה בפעם הראשונה‪ 86.‬לדעתו‪,‬‬ ‫הכיבושים לא היו תוצאת ההג'רה ֵמ ֲע ָרב‪ ,‬אלא להפך — ההג'רה לסוריה הייתה הכרחית‬ ‫כדי לשמור על הכיבושים‪ .‬כך נקשרות להן המסורת‪ ,‬ההיסטוריוגרפיה והעדויות החוץ־‬ ‫אסלאמיות‪.‬‬ ‫בעקבות הביקורת הנוקבת כלפי מחקרם נסוגו קרונה וקוק מהתזה שהם קידמו‬ ‫ב'הגריזם'‪ .‬מתקפתם על ההיסטוריוגרפיה ה'מסורתית' שינתה כיוון‪ ,‬ובכלל הם התקרבו‬ ‫לדעותיה‪ .‬במהלך שנות השמונים הם ביקשו לבחון מחדש את המסורת על גווניה‬ ‫בחינה ביקורתית ולהשוות אותה לראיות חוץ־אסלאמיות נבחרות‪ .‬בסדרת מחקרים‬ ‫עלה בידם לערער כמה הנחות יסוד על ערב בימי מוחמד‪ ,‬ובכלל זה להפריך את ההנחה‬ ‫שלמכה היה מעמד של מרכז מסחר בין־לאומי‪ 87.‬במאמר מוסגר יצוין כי קרונה חזרה‬ ‫בה מחלק מהקביעה שמכה לא שימשה מרכז מסחר בין־לאומי על סמך ההקבלה בין‬ ‫ממצאים ארכאולוגיים המעידים על צריכה מוגברת של מוצרי עור בצבא הרומי לבין‬ ‫‪88‬‬ ‫מסורות מוסלמיות על מסחרה של מכה בעורות האלה‪.‬‬ ‫גם ההג'רה זכתה לטיפול דומה מצדה של קרונה‪ .‬במאמר שפרסמה קרונה‬ ‫בשנת ‪ 1994‬היא בחנה את התזה של מדלונג ומצאה דרך לגשר בינה לבין ההסבר‬ ‫של 'הגריזם' להג'רה‪ 89.‬על סמך הראיות שסקר מדלונג‪ ,‬אך גם על בסיס יתר המקורות‬ ‫הזמינים — מסורות היסטוריוגרפיות וחדית'‪ ,‬מקורות חוץ־אסלאמיים‪ ,‬ואף על הקוראן‬ ‫בהיותו מסמך בן המאה השביעית והשמינית לסה"נ (ובניגוד לשיטתו של ונסברו)‪— 90‬‬ ‫עלה בידה לגבש הסבר מקיף יותר לסוגיית ההג'רה‪ .‬לפי דרך ביניים זו שבין הגישה‬ ‫המסורתית ל'הגריזם'‪ ,‬הייתה ההג'רה ב־‪ 622‬מודל להרחבת מסע המלחמה צפונה לארץ‬ ‫ומדינה שימשה נקודת התארגנות בדרך להגשמת מטרה זו‪ .‬עקרון ההג'רה‬ ‫הקודש‪ַ ,‬‬ ‫המתמשכת מערב לערי האמצאר בארצות הכבושות נשמר בתקופת שלטון בית אומיה‬ ‫עד שבוטל בימי בית עבאס‪ 91.‬בסקירת הראיות הבחינה קרונה כי המונחים הג'רה‬ ‫אל־הגְ ַ'רה)‬ ‫ִ‬ ‫וגִ ַ'האד מופיעים זה לצד זה בפסוקי קוראן רבים‪ ,‬והכינוי 'בית ההגירה' (דאר‬ ‫‪ 86‬שם‪.‬‬ ‫‪87‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪Patricia Crone, Slaves on Horses: The Evolution of the Islamic Polity (Oxford:‬‬ ‫‪Oxford University Press, 1980); Patricia Crone, Meccan Trade and the Rise of‬‬ ‫)‪Islam (Princeton: Princeton University Press, 1987‬‬ ‫‪Patricia Crone, ‘Quraysh and the Roman army: Making sense of the Meccan leather‬‬ ‫‪trade’, Bulletin of the School of Oriental and African Studies 70, 1 (2007): 63-88‬‬ ‫’‪Crone, ‘The First-Century Concept‬‬ ‫‪89‬‬ ‫‪ 90‬שם‪.354 ,‬‬ ‫‪ 91‬שם‪.367 ,‬‬ ‫]‪[30‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫משמש במקורות רבים כינוי לערי האמצאר באזורים הכבושים‪ .‬מכאן הסיקה שה'הג'רה‬ ‫(אל־מ ַהאגִ 'רּן) היו‬ ‫ֻ‬ ‫כפי שהובנה במקור הייתה לא יותר מגיוס'‪ 92.‬המגויסים המהגרים‬ ‫ערבים שהתגוררו כחילות מצב בשטחים הכבושים‪ ,‬ומתוקף תפקידם הצבאי היו זכאים‬ ‫‪93‬‬ ‫לקצבה מאוצר המדינה‪ ,‬כפי שמעידים פפירוסים מנהליים וידיעות במסורת גם יחד‪.‬‬ ‫בניגוד ל'הגריזם'‪ ,‬המחקרים האלה התקבלו בסבר פנים יפות‪ ,‬וסייעו לחברי‬ ‫האסכולה המסורתית בתהליך הביקורת העצמית של הנחותיהם ביחס למהימנות‬ ‫הנרטיב המסורתי‪ .‬עם זאת‪ ,‬הדיון בסוגיית ההג'רה הוביל להבנה מחודשת של כמה‬ ‫היבטים במהימנות הנרטיב המסורתי‪ .‬על יסוד הבנה זו צמח בשנות התשעים הדור‬ ‫הבא של ההיסטוריונים‪ ,‬דור ששאף להרחיב ולהעמיק את הסינתזה שבין המסורת‬ ‫לספרות החוץ־אסלאמית ולהדגיש את נקודות הדמיון ביניהם‪ ,‬ולא את ההבדלים בלבד‪.‬‬ ‫קנדי‪ :‬שינויים בהיסטוריוגרפיה ה'מסורתית' של ההג'רה‬ ‫לאחר הדחייה הראשונית של 'הגריזם' החל במחקר תהליך הדרגתי של הפנמת התובנות‬ ‫החשובות שעלו בספר הזה בתחום ההיסטוריוגרפיה של ראשית האסלאם‪ ,‬אגב ניסיון‬ ‫לשלבן במודל הכרונולוגי המקובל המבוסס על מחקר המסורת בידי ואט ואחרים‪.‬‬ ‫את מורשתו של ואט המשיך עתה אחד מתלמידיו‪ ,‬ההיסטוריון הבריטי יו קנדי מבית‬ ‫הספר ללימודי המזרח ואפריקה (‪ )SOAS‬שבאוניברסיטת לונדון‪ .‬קנדי שאף לחבר‬ ‫תיאור מקיף של קורות ראשית האסלאם עד סוף בית עבאס על בסיס הבנה חדשה של‬ ‫‪94‬‬ ‫ההיסטוריוגרפיה האסלאמית המסורתית‪.‬‬ ‫על פי הכרונולוגיה המסורתית‪ ,‬ובדומה לוואט‪ ,‬ראה קנדי בהג'רה את 'הגירתו של‬ ‫מוחמד ממכה ַ‬ ‫למדינה בשנת ‪ 95,'622‬והבין אותה כנקודת המפנה הגדולה ששחררה את‬ ‫התנועה האסלאמית המתהווה מלחציה של העילית המּאית‪ .‬בכך אפשרה ההג'רה את‬ ‫התרחבותה הגדולה של התנועה ואת עצמאותה‪ ,‬תהליכים שבדיעבד הביאו לחיזוקה‬ ‫ולהתבססותה‪ .‬כמו במסורת שעליה התבססה‪ ,‬גם בקריאה זו מודגשים בעיקר ההיבטים‬ ‫הדתיים של השינוי בעקבות ההג'רה‪:‬‬ ‫למדינה במהלך קיץ ‪622‬‬ ‫ההג'רה‪ ,‬או הגירת (‪ )emigration‬הנביא ממכה ַ‬ ‫סימנה נקודת מפנה מרכזית בהיסטוריה של התנועה האסלאמית [‪]...‬‬ ‫משמעות ההג'רה הייתה שהמוסלמים היו עתה משוחררים מעוינותם‬ ‫‪ 92‬שם‪.383 ,‬‬ ‫‪ 93‬שם‪.366-362 ,‬‬ ‫‪Kennedy, The Prophet and the Age 94‬‬ ‫‪ 95‬שם‪.xii ,‬‬ ‫]‪[31‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫של מנהיגי קריש ומהאווירה המגבילה של מכה‪ ,‬והתיישבו עתה בקרב‬ ‫אנשים [‪ ]...‬שהיו מוסלמים‪ :‬מוחמד היה יכול להטיף‪ ,‬והם היו יכולים‬ ‫‪96‬‬ ‫לסגוד בפתיחות שהייתה בלתי אפשרית קודם לכן‪.‬‬ ‫אף שיש בכך הקדמת המאוחר‪ ,‬ראוי לציין כי ב־‪ 2007‬פרסם קנדי את ספרו על‬ ‫הכיבושים הערביים הגדולים‪ ,‬ספר הסוקר את ההיסטוריה הצבאית והפוליטית של‬ ‫הח'ליפות הערבית המתפתחת עד לנפילת בית אומיה ב־‪ 750‬לסה"נ‪ 97.‬במובנים רבים‬ ‫מחקר מקיף זה הוא שיא שכלולה של גישת ואט להיסטוריוגרפיה האסלאמית‪ 98,‬גישה‬ ‫השואפת להציג תמונה שלמה של האירועים‪ ,‬בעיקר על פי המסורת האסלאמית‪,‬‬ ‫מתוך תשומת לב גם לעדויות חוץ־אסלאמיות ולממצאים ארכאולוגיים‪ .‬קנדי נמנה‬ ‫עם החוקרים שהפכו את גישתם של קרונה וקוק על פיה והשתמשו במקורות האלה‬ ‫לשם אישור חלקים מהנרטיב המסורתי במקום לשם הפרכתו‪ .‬קנדי הקנה משקל רב‬ ‫יותר למסורת ביחס למקורות החוץ־אסלאמיים‪ ,‬אך יחס זה נבע מכמות החומר הזמינה‬ ‫ומתרומתו הפוטנציאלית להשגת מטרתו המקיפה‪ .‬המשקל הרב שנתן קנדי למקורות‬ ‫הזרים האלה‪ ,‬לצד המסורת האסלאמית‪ ,‬מתבטא גם בעובדה שספרו נפתח במובאה‬ ‫בר־פנְ ַקֶּ א המתאר את כיבוש סוריה‬ ‫ֶ‬ ‫מדברי הנזיר הנֶ ְסטֹרי בן המאה השביעית יוחנן‬ ‫‪99‬‬ ‫בידי הערבים בימיו‪.‬‬ ‫נוסף על כך‪ ,‬קנדי נאלץ להתמודד עם העובדה שהודגשה ב'הגריזם' ובעבודתו‬ ‫של ונסברו‪ ,‬ולפיה המסורת האסלאמית אינה בת זמנם של האירועים שהיא מתארת‪,‬‬ ‫ושהיא עברה מספר רב של שלבי עריכה שטשטשו את ה'עובדות' שבה‪ 100.‬במקום לזנוח‬ ‫את החומר הזה‪ ,‬כשם שעשו קרונה וקוק‪ ,‬בחר קנדי לראות בו 'ביטוי מעניין במיוחד של‬ ‫זיכרון חברתי‪[ ,‬ו]של האופן שבו מוסלמים קדומים שחזרו את עברם והסבירו את בוא‬ ‫האסלאם לאזורים שבהם חיו'‪ 101.‬תוצרו הסופי של קנדי איננו עובדה היסטורית‪ ,‬ואף לא‬ ‫תיאור קוהרנטי של העבר‪ ,‬אלא 'ספר על זיכרון ועל יצירת זיכרונות'‪ .‬תפיסה זו משקפת‬ ‫גם את ההתקדמות שחלה באנתרופולוגיה בעשורים האחרונים בהבנת אופן התהוות‬ ‫נרטיבים של היסטוריה שבעל־פה‪ 102.‬קנדי הפנים את הבעייתיות הכרוכה בשחזור‬ ‫‪ 96‬שם‪.35 ,‬‬ ‫‪97‬‬ ‫‪ 98‬שם‪.5-4 ,‬‬ ‫‪ 99‬שם‪.1 ,‬‬ ‫‪ 100‬שם‪.22 ,‬‬ ‫‪Kennedy, The Prophet and the Age, 357-358; Kennedy, The Great Arab Conquests, 4 101‬‬ ‫‪Chris Wickham and James Fentress, Social Memory: New Perspectives on the Past 102‬‬ ‫‪Kennedy, The Great Arab Conquests‬‬ ‫)‪(Oxford: Oxford University Press, 1992‬‬ ‫]‪[32‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫ההיסטורי בשל טבעם של המקורות הסותרים ובחר לבחון אותם בכלים השאולים‬ ‫מביקורת הספרות‪.‬‬ ‫מעניין להשוות את התיאור המאוחר שתיאר קנדי את ההג'רה לתיאור שהופיע‬ ‫בספרו מ־‪' :1986‬ההג'רה מסמלת את הרגע שבו עבר מוחמד מהיותו נביא בודד‪" ,‬קול‬ ‫קורא במדבר"‪ ,‬להיותו שליט של מדינה קטנה אך מתפשטת'‪ 103.‬בספרו המאוחר הדגיש‬ ‫קנדי יותר את משמעותה הסמלית של ההג'רה‪ ,‬המתבטאת פחות בתיאור הדתי כבול־‬ ‫המסורת שהוצג לעיל‪ .‬לדידו‪ ,‬חשיבותה של ההג'רה אינה טמונה בהיותה 'שחרור‬ ‫מהעוינות של מנהיגי הקריש' ו'הקלה מהאווירה החונקת במכה' דווקא‪ ,‬כי אם בכינונה‬ ‫של 'מדינה קטנה אך מתפשטת'‪ ,‬שלימים תיעשה אחת מהאימפריות הגדולות בעולם‪.‬‬ ‫שינוי היסטוריוגרפי זה נבע גם מהשימוש במקורות חוץ־אסלאמיים‪ ,‬ש'למרות [היותם]‬ ‫לעתים קצרים עד כדי תסכול‪ ,‬עמומים ומבולבלים‪[ ,‬הם] מספקים גורם מאמת ונוגדן‬ ‫לחומר עב הכרס אך המאוחר והמלוטש יותר שבמסורת הערבית'‪ 104.‬הדיון בעבודותיו‬ ‫של קנדי מסייע להבנת השינוי שחל בגישת היסטוריונים המסורתיים‪ ,‬ובכך ממחיש‬ ‫את הנדבך המתודולוגי המקשר בין האסכולה המסורתית לבין האסכולה המסורתית‬ ‫החדשה שבה נדון בהמשך המאמר‪.‬‬ ‫הוילנד‪ :‬הגישה ה'אינטגרטיבית' לחקר המקורות‬ ‫את התובנה המסכמת בדבר המקורות חייב קנדי במידה רבה לרוברט הוילנד‪ .‬בעקבות‬ ‫פרסום 'הגריזם' הוא קיבל על עצמו לתעד את מלוא הספרות החוץ־אסלאמית‪ ,‬פרסומה‬ ‫והערכתה כמקור לחקר האסלאם‪ 105.‬הגם שעבודתו קדמה לעבודתו המאוחרת יותר‬ ‫של קנדי‪ ,‬יש בה הרחבת אופקים ויריעה בסקירה אינטגרטיבית החורגת מהמקובל‬ ‫בעבודות ה'רוויזיוניסטיות' וה'מסורתיות' כאחת‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬עבודתו של קנדי היא‬ ‫בבסיסה הרחבה ועידון של התזות ה'מסורתיות' של ואט‪ 106,‬ואילו עבודתו של הוילנד‬ ‫היא ניסיון מקיף ראשון לעמוד על מלוא הפוטנציאל הטמון במקורות חוץ־אסלאמיים‬ ‫לחקר ראשית האסלאם‪.‬‬ ‫בחלקו האחרון של ספרו הקדיש הוילנד כמה פרקים לדיון במשמעויות‬ ‫ההיסטוריוגרפיות הנובעות מהם‪ .‬הנחת היסוד של הוילנד היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬ש'בעיית‬ ‫האסלאם הקדום אינה נובעת מהיעדר חומרים מתאימים אלא מהיעדר השקפות‬ ‫‪103‬‬ ‫‪104‬‬ ‫‪105‬‬ ‫‪106‬‬ ‫‪Kennedy, The Prophet and the Age, 46‬‬ ‫‪Kennedy, The Great Arab Conquests, 30‬‬ ‫‪Hoyland, Seeing Islam‬‬ ‫‪Kennedy, The Prophet and the Age, ix‬‬ ‫]‪[33‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫נכונות'‪ 107,‬ולפיכך הוא התרכז בהצגת פרשנויות חדשות לעדויות המוכרות ולאלה‬ ‫שפרסם בעצמו‪ .‬במסגרת זו הקדיש הוילנד מקום נרחב לדיון בהסברים שונים להג'רה‬ ‫בהיותה התהליך המכונן של המדינה הערבית־מוסלמית‪ .‬בפתח דיונו תיאר הוילנד את‬ ‫הקונצנזוס המחקרי המוסכם‪ ,‬את ה'ידע' הבסיסי ואת הפערים שעליו להסביר‪:‬‬ ‫בראשית שנות הארבעים של המאה השביעית התיעוד ההיסטורי מתריע‬ ‫בפנינו על תופעה חדשה המפריעה למהלך המוכר של העולם בעת‬ ‫העתיקה המאוחרת‪ .‬ערבים‪ ,‬מצוידים בשם חדש לעצמם ֻ(מ ַהאגִ 'רּן)‬ ‫ובעידן חדש‪ ,‬גדשו אזורים רחוקים עד מצרים ועיראק‪ ,‬בדרשם אספקה‬ ‫מהאוכלוסייה המקומית כדי להקל על התקדמותם‪ .‬אין ספק שתנועה‬ ‫‪108‬‬ ‫חדשה נולדה‪ ,‬אך טבעה איננו נהיר‪.‬‬ ‫אם כך‪ ,‬הוילנד ביקש לעמוד על טבעה של תנועת המהגרים הזאת‪ .‬הוילנד בחן את‬ ‫העדויות הזמינות ואימץ את פרשנותה האינטגרטיבית של קרונה במאמרה מ־‪,1994‬‬ ‫‪109‬‬ ‫הרואה בהג'רה הגירת לוחמים ערבים מחצי האי ערב למחנות המצב בערי האמצאר‪.‬‬ ‫בד בבד הוא הצהיר בספרו כי אין די בכך כדי להסביר את מקורותיה של התנועה‪,‬‬ ‫כלומר — מה הייתה התפיסה שעמדה ביסוד ההג'רה‪ .‬בחלק המסכם של ספרו השווה‬ ‫הוילנד בין שלל הראיות המסורתיות — הקוראן‪ ,‬החדית' והמסורת ההיסטוריוגרפית‬ ‫(סירה ותאריח')‪ ,‬לבין עדויות חוץ־אסלאמיות שהציג בספרו — כתבים וכרוניקות‪,‬‬ ‫כתובות‪ ,‬מטבעות והממצא הארכאולוגי הדומם‪ .‬על ידי ההתמקדות בדומה ובמשותף‬ ‫גיבש הוילנד הסבר המתאים לקווים הכלליים של הכרונולוגיה המסורתית‪ :‬מוחמד‬ ‫ובמדינה‪ ,‬חיבר את הקוראן ואיחד את היהודים והערבים למלחמת קודש‬ ‫פעל במכה ַ‬ ‫‪110‬‬ ‫מונותיאיסטית ברוחה אך לא כיתתית באופייה‪.‬‬ ‫הוילנד הדגיש כי העובדה 'שמוחמד בעצמו החל את המאמץ המלחמתי בלוחמו‬ ‫צפונה לכיוון סוריה [‪ ]...‬מצוינת בבירור בידי מחברים מוסלמים ולא־מוסלמים' גם יחד‪.‬‬ ‫מעשי מוחמד הביאו לכינון 'מדינת ג'האד'‪ ,‬ובמילותיו של הוילנד‪' ,‬ישות פוליטית־דתית‬ ‫המורכבת מלוחמים בעלי השתייכויות דתיות שונות שמטרתם הדחופה הייתה הרחבת‬ ‫המדינה בשם האל'‪ 111.‬הד לכך נשמר לדבריו ב'חוקת ַמדינה'‪ ,‬שמקובל לראות בה מסמך‬ ‫‪Hoyland, Seeing Islam, 559 107‬‬ ‫‪108‬‬ ‫‪109‬‬ ‫‪110‬‬ ‫‪111‬‬ ‫שם‪.457 ,‬‬ ‫שם‪.548 ,‬‬ ‫שם‪.554 ,‬‬ ‫שם‪.555 ,‬‬ ‫]‪[34‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫קדום המשוקע בביוגרפיה של הנביא מוחמד מאת אבן אסחאק‪ .‬במסמך זה משתקפת‪,‬‬ ‫לדעת הוילנד‪ ,‬דרך הארגון של מוחמד את קהילתו‪ ,‬והוא היה מעין 'תכנית־אב לקהילה‬ ‫‪112‬‬ ‫דתית פוליטית המאחדת כמה כיתות דתיות ב"חסות האל" ובמלחמה למענו'‪.‬‬ ‫הוילנד לא הסתפק בהצגת פרשנותו המועדפת לרעיון ההג'רה והבהיר שלאור‬ ‫הראיות אפשר להעלות גם הסברים אחרים המקובלים עליו פחות‪ .‬גישה אחת כזו רואה‬ ‫בהג'רה את שיאו של התהליך שהחל במאות השנים שקדמו לה‪ .‬לפיה‪ ,‬בצל המלחמות‬ ‫הביזנטיות־סאסאניות עברה החברה הערבית שבספר המדבר תהליך של כינון מדינה‬ ‫וארגון ממלכתי בדמות הקונפדרציות הערביות השבטיות של ר'סאן ואל־חירה‪,‬‬ ‫שצמחו כמדינות חיץ בתווך שבין האימפריות למן המאה החמישית לסה"נ‪ 113.‬הממצא‬ ‫הארכאולוגי מעיד כי במהלך המאה השישית בנו הר'סאנים בסיס כוח גדול בסוריה‬ ‫ובדרום ירדן‪ ,‬וככל שהתחזקו הקונפדרציות נהפכו סכסוכים בין־שבטיים מתקריות‬ ‫למלחמות‪ .‬הוילנד הציע כי הגירת הערבים לתוך הסהר הפורה החלה בעקבות עימות‬ ‫בין הקונפדרציה החג'אזית שבהנהגת מוחמד לבין הקונפדרציה הר'סאנית (שהפסידה‬ ‫בעימות)‪ .‬עדות עקיפה לכך מצא הוילנד בקריאה ביקורתית של תיאורי ראשית‬ ‫הכיבושים במסורת האסלאמית‪.‬‬ ‫לפי גישתו של הוילנד‪ ,‬אפשר למעשה לשלב השקפה זו עם תזת 'מדינת הג'האד'‬ ‫ולטעון כי ההג'רה ב־‪ 622‬החלה כאשר המוסלמים בני ַמדינה ובעלי בריתם הביסו את‬ ‫הר'סאנים והשתמשו בבסיס כוחם כדי להתכונן למלחמת הקודש שלהם נגד הביזנטים‪.‬‬ ‫היות ַמדינה נקודת המוצא לכיבושים הערביים עולה לא רק מהתיאור במסורת‪ .‬לפי‬ ‫כרוניקה שכתב ניקופורוס‪ ,‬הפטריארך האורתודוקסי של קונסטנטינופול במחצית‬ ‫המאה השמינית על בסיס מקורות קדומים יותר‪ ,‬בשנת ‪ 629‬לערך החלו הערבים‬ ‫'להופיע מאיית'ריבוס (‪ ) Aithribos‬כפי שהיא נקראת‪ ,‬בארצות הערבים‪ ,‬וניסו להחריב‬ ‫‪114‬‬ ‫ב־מדינה‪.‬‬ ‫בספר האימפריה‪ .‬איית'ריבוס זו היא יַ ְת ִ'ר ַ‬ ‫כפרים' ְ‬ ‫ממדינה‬ ‫כך או אחרת‪ ,‬לשיטתו של הוילנד החלו הפשיטות על הספר הביזנטי ַ‬ ‫כגלים קטנים בשנות העשרים של המאה השביעית‪ ,‬והם התעצמו לפלישה כוללת‬ ‫שהונהגה בידי מוחמד עצמו‪ .‬בראשית שנות הארבעים של המאה השביעית נמצאו‬ ‫כבר מרבית שטחי הסהר הפורה בשליטתם של הערבים‪ .‬כפי שהראו קרונה והוילנד‪,‬‬ ‫על פי תפיסתם של בני התקופה היו פשיטות אלו 'הג'רה'‪ ,‬כלומר הגירה שתחילתה‬ ‫ממדינה לספר הביזנטי‪ ,‬ומשם לערי‬ ‫למדינה‪ ,‬ובהמשך ַ‬ ‫ביציאתו של מוחמד ממכה ַ‬ ‫המצב באזורים הכבושים‪ .‬הדים לתהליך הזה נשמרו הן במקורות חוץ־אסלאמיים בני‬ ‫‪ 112‬שם‪.554 ,‬‬ ‫‪ 113‬שם‪.557-556 ,‬‬ ‫‪ 114‬שם‪.584 ,‬‬ ‫]‪[35‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫למדינה ַּסירה‪ ,‬והן בדיון ההלכתי בחובה הדתית‬ ‫התקופה‪ ,‬הן בתיאור ההג'רה ממכה ַ‬ ‫'להגר' הנזכרת בחדית'‪.‬‬ ‫מפרסומה בשנת ‪ 1997‬נעשתה עבודתו של הוילנד אבן יסוד בכל דיון רציני‬ ‫בהיסטוריוגרפיה של ראשית האסלאם‪ 115.‬בין ממשיכי דרכו של הוילנד אפשר לציין‬ ‫את החוקר הפיני אילקה לינדשטדט מאוניברסיטת הלסינקי‪ .‬בדיונו במונח 'מהאגרים'‬ ‫ככינוי עצמי לראשוני המוסלמים‪ ,‬קיבל לינדשטדט את הנחות האסכולה האינטגרטיבית‬ ‫והשווה בין העדויות שבמסורת לבין עדויות אפיגרפיות על מטבעות‪ ,‬מסמכים מנהליים‬ ‫ומצבות מהמאה הראשונה לספירה המוסלמית‪ .‬בבחנו את תפוצת המונחים ֻ'מ ְא ִמנּן'‬ ‫ו'מ ְסלִ מּן' (נכנעים)‪ ,‬הראה לינדשטדט כי המונח הנפוץ ביותר היה‬ ‫(מאמינים)‪'ֻ ,‬מ ַהאגִ 'רֹן' ֻ‬ ‫'מהאג'רון'‪ .‬אמנם חסידי הדת החדשה כינו עצמם 'מאמינים'‪ ,‬אך האוכלוסיות הנכבשות‬ ‫כינו אותם תמיד בכינויים שהם נגזרות יווניות או סוריות של המילה 'מהגרים'‪ .‬לכינויים‬ ‫האלה יש משמעות כפולה במקורות המוסלמיים הקדומים‪ :‬מעבר מעיר לעיר‪ ,‬וגם עזיבת‬ ‫הנוודות במדבר והתיישבות ביישוב קבע‪ .‬על סמך מחקר פונולוגי שלל לינדשטדט‬ ‫את האפשרות שהמילה 'מהאג'רון' או מקבילותיה הזרות נגזרות משמה של הגר אם‬ ‫ישמעאל‪ 116,‬ותחת זאת קישר בין המושג מהאג'רון לבין תנועת ההגירה לערי האמצאר‬ ‫למדינה או‬ ‫שתיארה קרונה‪ 117.‬אם כך‪ ,‬מהאג'רון היה התואר הכללי לכל מאמין שהגיע ַ‬ ‫לערים אחרות שבהם שלט האסלאם בעשורים הראשונים לספירה המוסלמית‪ 118.‬ייחוד‬ ‫המונח 'הג'רה' לתיאור מסעו של הנביא למכה הוא פרי התפתחות מאוחרת שהושפעה‬ ‫‪119‬‬ ‫מגיבוש ההיסטוריוגרפיה המוסלמית של ראשית הדת במאות הבאות‪.‬‬ ‫חלק רביעי‪' :‬מהאג'רון' — השיבה לנרטיב ה'מסורתי'‬ ‫נות‪ ,‬קונרד‪ ,‬דונר ורובינסון‪ :‬היכרות מחודשת עם המקורות המסורתיים‬ ‫לאחר שכוך הסערה שחוללה האסכולה הרוויזיוניסטית החלו חוקרים רבים לבחון‬ ‫מחדש את המקורות המוסלמיים וניסו לעמוד על טיבם התמטי והצורני‪ ,‬מבלי לבטל את‬ ‫המסגרת הכרונולוגית הרחבה שגיבשו ואט וקודמיו‪ ,‬בני האסכולה המסורתית‪ .‬בשל ריבוי‬ ‫‪Bo Holmberg, ‘Hagarism Revisited’, Studia Orientalia 99: 53-64 115‬‬ ‫‪Ilkka Indstedt, ‘Muhājirūn as a Name for the First/ Seventh Century Muslims’, 116‬‬ ‫‪Journal of Near Eastern Studies, 74, 1 (2014): 68 n. 11 and 20‬‬ ‫‪Crone, ‘The First-Century Concept’; Indstedt, ‘Muhājirūn as a Name’, 70 n. 33 117‬‬ ‫‪ 118‬שם‪.70 ,‬‬ ‫‪ 119‬שם‪.69 ,‬‬ ‫]‪[36‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫העבודות יידונו כאן בקצרה שני חיבורים מייצגים‪ :‬הראשון מאת אלברכט נות ולורנס‬ ‫קונרד‪ ,‬והשני מאת צ'ס רובינסון‪ .‬חוקרים אלו ביקשו לעמוד‪ ,‬בין היתר‪ ,‬על הסיבות שבגינן‬ ‫זכתה ההג'רה למעמד של מאורע מכונן בעיני עורכי המקורות הראשוניים‪ ,‬אך מחקריהם‬ ‫לא תרמו תרומה ממשית להבנת מהותה ההיסטורית של ההג'רה באופן עצמאי ונבדל‬ ‫מהצגתה במסורת המוסלמית (ובהיסטוריוגרפיה המערבית שנשענה עליה)‪ .‬חוקרים אלו‬ ‫למדינה'‪ ,‬ברוח‬ ‫הציגו את ההג'רה בעקביות כ'הגירת (‪ )emigration‬הנביא מוחמד ממכה ַ‬ ‫התיאור המקובל מאז ימיו של ואט‪.‬‬ ‫מחקרו של נות פורסם במקור בגרמנית בשנת ‪ .1973‬בשנת ‪ 1994‬התפרסמה‬ ‫מהדורה שנייה של הספר בשיתוף פעולה עם קונרד‪ .‬החיבור הוגדר 'מדריך מעשי‬ ‫לבעיות שיש להכיר ולהתחשב בהן בכל ניסיון לחקור את ההיסטוריה של ראשית‬ ‫האסלאם'‪ 120.‬נות וקונרד דחו את התפיסה הפוזיטיביסטית של האסכולה המסורתית‬ ‫וקבעו כי 'המסורת הערבית־אסלאמית כוללת חומר רב‪ ,‬שאינו חושף דבר על אודות‬ ‫מושא דיונו ההיסטורי' אף על פי שהוא 'עשוי להעשיר את ידיעתנו על אודות התפיסות‬ ‫והדעות בזמנים מאוחרים יותר'‪ 121.‬נות וקונרד השוו בין הסוגות‪ ,‬הסכמות והצורות‬ ‫‪122‬‬ ‫במסורות התאריח' כדי לזהות 'זיופים' (‪ )falsiications‬של התכנים המקוריים‪.‬‬ ‫השניים הזכירו את המחלוקת שעוררו עבודותיהם של ונסברו‪ ,‬קוק וקרונה‪,‬‬ ‫אך נמנעו מלעסוק בה‪ 123.‬כמו ואט ואנשי האסכולה המסורתית‪ ,‬ההג'רה הוגדרה‬ ‫למדינה'‪ 124.‬לדברי נות‪' ,‬כרונולוגיה אחידה‬ ‫'"הגירה"‪ ,‬ובפרט זו של הנביא מוחמד ממכה ַ‬ ‫למדינה (ההג'רה) הוכנסה לשימוש‬ ‫המתחילה את ספירתה בהגירת הנביא ממכה ַ‬ ‫באסלאם בתקופתו של עומר‪ ,‬בשנת ‪ 16‬להג'רה‪ 637/‬לסה"נ (השנים ‪ 17‬ו־‪[ 18‬להג'רה]‬ ‫מוזכרות גם [במסורת המוסלמית])'‪ 125.‬לצד המקורות המוסלמיים עצמם‪ ,‬הסתייע נות‬ ‫גם בעדויות החיצוניות של פפירוס ממצרים ושל כתובות סלע מהחג'אז כדי להראות‬ ‫כי שיטת התיארוך הזאת היא אמנם מוקדמת‪ ,‬אך השימוש בה הוגבל לצרכים רשמיים‬ ‫ותפוצתה הייתה מצומצמת ביותר‪ .‬למרות הצהרתם כי אין בכוונתם לערבב בין דיון‬ ‫היסטורי לביקורת המקורות‪ 126,‬ולמרות שהבהירו חזור והבהר את הסתירות הרבות‬ ‫‪Albrecht Noth (in collaboration with Lawrence Conrad), The Early Arabic 120‬‬ ‫‪Historical Tradition:A Source Critical Study, translated by: M. Bonner, (Princeton:‬‬ ‫‪Darwin, Press, 2nd edition, 1994), x‬‬ ‫‪ 121‬שם‪.xi-x ,‬‬ ‫‪122‬‬ ‫‪123‬‬ ‫‪124‬‬ ‫‪125‬‬ ‫‪126‬‬ ‫שם‪.22 ,18 ,‬‬ ‫שם‪.24 ,‬‬ ‫שם‪.237 ,‬‬ ‫שם‪.40 ,‬‬ ‫שם‪.x ,‬‬ ‫]‪[37‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫בתוך הכרונולוגיה המוסלמית עצמה‪ 127,‬אימצו נות וקונרד את הכרונולוגיה המסורתית‬ ‫(שיש בה משום קביעה היסטורית)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מסקנותיהם לא מנעו מהם לאמץ‬ ‫את המסגרת הכרונולוגית המסורתית‪ ,‬אף שהן חתרו תחת יסודותיה‪.‬‬ ‫ב־‪ 1998‬פרסם החוקר האמריקני‪ ,‬בוגר אוניברסיטת פרינסטון‪ ,‬פרד דונר את ספרו‬ ‫‪.Narratives of Islamic Origins: The Beginnings of Islamic Historical Writing‬‬ ‫בשקלו את המקורות במאזני ההערכה ההיסטורית‪ ,‬ייחס דונר למקורות המוסלמיים‬ ‫המסורתיים מהימנות רבה יותר משייחסו להם ונסברו‪ ,‬קרונה וקוק לפניו‪ .‬הוא דחה‬ ‫את טענותיו של ונסברו בדבר תקופת חיבורו המאוחרת של הקוראן‪ ,‬וגרס כי אף אם‬ ‫נקבל את תהליך ההתפתחות שתיאר ונסברו‪ ,‬אין סיבה להניח שהוא נמשך מאתיים‬ ‫שנים ולא עשרות שנים בלבד‪ .‬לתפיסתו‪ ,‬הקוראן הוא כתב קודש קדום הקשור קשר‬ ‫ישיר למוחמד ולראשוני המאמינים‪ ,‬ויכול לשמש מקור לחקר ההיבטים הרעיוניים של‬ ‫‪128‬‬ ‫ראשית האסלאם‪.‬‬ ‫בה בעת דונר הסכים עם ונסברו‪ ,‬קרונה‪ ,‬קוק וקנדי מן הצד האחד‪ ,‬ועם נות‬ ‫וקונרד מן הצד השני‪ ,‬כי ההיסטוריוגרפיה המוסלמית המוקדמת ובעלת הצביון הדתי‬ ‫נכתבה כדי לשרת צרכים של קהילה דתית מתהווה‪ :‬מתן לגיטימציה להיותו של‬ ‫מוחמד נביא‪ ,‬תיאור הקהילה הדתית עצמה כממשיכת דרכן של דתות קודמות‪ ,‬הצדקת‬ ‫עליונות הערבים על פני העמים הכבושים‪ ,‬וחיזוק עמדתם של חוגים שונים במאבק‬ ‫על השפעה דתית ופוליטית‪ .‬ואולם‪ ,‬לתיאורים אלו יש בראש ובראשונה בסיס היסטורי‬ ‫ממשי‪ .‬במפעל ההיסטוריוגרפי של הספרות המוסלמית המוקדמת הפכה ההג'רה של‬ ‫מוחמד למדינה לנקודת ייחוס קבועה בזמן‪ ,‬וסביבה תיארכו המוסלמים את האירועים‬ ‫‪129‬‬ ‫החשובים בתולדותיהם‪.‬‬ ‫בכיוון מחקר אחר הלך צ'ס רובינסון מאוניברסיטת אוקספורד‪ .‬בניגוד למחקרים‬ ‫קודמים שעסקו בעיקר בערכה של המסורת המוסלמית עבור המחקר ההיסטורי‬ ‫המערבי‪ ,‬שאל רובינסון בספרו על ההיסטוריוגרפיה המוסלמית שאלות הנוגעות‬ ‫לערכה של המסורת עבור המוסלמים עצמם‪' :‬כיצד הבינו המוסלמים של התקופה‬ ‫הקלאסית את עברם?' 'איזה ערך הם ייחסו להיסטוריה?' 'כיצד הם כתבו אותה?'‬ ‫‪130‬‬ ‫'ומה הקשר שבין ההיסטוריוגרפיה לבין סוגות אחרות של הספרות הערבית?'‪.‬‬ ‫‪ 127‬לדוגמה‪ ,‬שם‪.17 ,‬‬ ‫‪Fred M. Donner, Narratives of Islamic Origins: The Beginnings of Islamic 128‬‬ ‫‪Historical Writing (Princeton: Darwin Press, 1998), 37-43‬‬ ‫‪ 129‬שם‪.243 ,239 ,234 ,‬‬ ‫‪Chase F. Robinson, Islamic Historiography (New York: Cambridge University 130‬‬ ‫‪Press, 2003), xvi-xxv‬‬ ‫]‪[38‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫אפשר למצוא בספר התייחסות לשאלה איזה תפקיד מילאה ההג'רה בהיסטוריוגרפיה‬ ‫המוסלמית‪ ,‬קרי במקורות הראשוניים שחוקרים מערביים בני ימינו נשענים עליהם‪.‬‬ ‫מתקופה קדומה מאוד נחשבה ההגירה (‪ )emigration‬של מוחמד בשנת ‪ 622‬לנקודת‬ ‫שבר היסטורית‪ ,‬קו 'פרשת המים בין אמת ושקר'‪ ,‬כדברי אבן אל־את'יר (מת ב־‪1233‬‬ ‫לסה"נ)‪ 131,‬ולפיכך הייתה 'השעון המסורתי' שלאורו נמדדו זמנים‪ 132‬ותוארכו אירועי‬ ‫‪133‬‬ ‫מפתח בדברי הימים של הקהילה המוסלמית‪.‬‬ ‫דונר וברקי‪ :‬הג'רה‪ ,‬זהות ואידאולוגיה ב'אסלאם' הקדום‬ ‫מחקריהם של מדלונג מצד אחד‪ 134,‬ושל קרונה והוילנד מצד שני‪ 135,‬השפיעו מאוד‬ ‫על דור חדש של עבודות היסטוריות (להבדיל מהיסטוריוגרפיות)‪ ,‬כגון עבודותיהם‬ ‫של פרד דונר וג'ונתן ברקי‪ .‬חוקרים אלו ביקשו לכתוב מחדש את תולדות ראשית‬ ‫האסלאם מנקודת מבט תרבותית ודתית‪ ,‬להבדיל מדיון תאורטי בטבעם של המקורות‬ ‫ובנסיבות חיבורם‪ .‬כתיבתם של חברי האסכולה המסורתית הדגישה אפוא את החידוש‬ ‫שסימלה הופעת האסלאם‪ ,‬וכתיבתם של חברי האסכולה הרוויזיוניסטית — את מפגשם‬ ‫של המוסלמים עם 'האחר הלא־מוסלמי'‪ ,‬ואילו כתיבתם של קנדי‪ ,‬דונר וברקי הבליטה‬ ‫את ממד ההמשכיות התרבותית שבין האסלאם לדתות התרבות הקודמות במזרח הקרוב‬ ‫בשלהי העת העתיקה‪ .‬התוצר הוא תיאור 'מסורתי' למדי‪ ,‬אך הודות להשפעת המחקרים‬ ‫של קרונה‪ ,‬הוילנד ואחרים‪ ,‬הוא משולב במרקם התרבותי‪ ,‬החברתי והדתי של שלהי‬ ‫העת העתיקה‪ .‬מחקריהם שיקפו את החשיבות הגוברת שניתנה למשתנים רעיוניים‬ ‫בהסברן של תופעות היסטוריות; ביטוי ל'מפנה התרבותי' בחקר מדעי הרוח בכלל‪.‬‬ ‫כמו מדלונג וקרונה‪ ,‬מצייר דונר בעבודתו תמונה של המשכיות מסוימת בתחום‬ ‫הדתי‪ ,‬התרבותי והחברתי משלהי העת העתיקה לתקופת האסלאם‪ ,‬למרות השינוי‬ ‫הרב שחל במישור הפוליטי‪ .‬טיעונו העיקרי של דונר להצדקת המקורות המסורתיים‬ ‫הוא שלמרות הפולמוס העמוק ששרר בין חוגים שונים במאות הראשונות לספירה‬ ‫המוסלמית‪ ,‬שורה במקורות המוקדמים הסכמה רחבה על הקווים הכלליים של‬ ‫ההיסטוריוגרפיה המוסלמית‪ .‬במקורות חוץ־אסלאמיים יש עדויות מעטות בלבד‪ ,‬והן‬ ‫משלימות את התמונה העולה מהמקורות המוסלמים ואינן מפריכות אותה‪ 136.‬המקרה של‬ ‫‪ 131‬שם‪.21 ,‬‬ ‫‪ 132‬שם‪138 ,‬‬ ‫‪ 133‬שם‪.121 ,‬‬ ‫‪Madelung, ‘Has the Hijra Come to an End?’ 134‬‬ ‫‪Crone, ‘The First-Century Concept’; Crone, Meccan Trade; Hoyland, Seeing Islam 135‬‬ ‫‪Donner, Narratives of Islamic Origins, 20-25 136‬‬ ‫]‪[39‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫ההג'רה מדגים את הטיעון הזה היטב‪ :‬אף על פי שהמסורת המוסלמית הקדומה נחלקת‬ ‫באנְ ַצאר (התומכים) בני ית'רב ולנרטיבים המצדדים במהאג'רון‬ ‫לנרטיבים המצדדים ַ‬ ‫(המהגרים) שנלוו למוחמד בהגירתו‪ ,‬שניהם מסכימים על המסגרת ההיסטורית של‬ ‫ההג'רה ועל מועד התרחשותה‪ 137.‬מקורות חוץ־אסלאמיים מזכירים אף הם את קיומה‬ ‫של תופעת הגירה בראשית האסלאם‪ ,‬ולפיכך ההג'רה הייתה מאורע היסטורי ממשי‪.‬‬ ‫בספרו המאוחר יותר על אודות 'מוחמד והמאמינים‪ :‬מקורותיו של האסלאם'‬ ‫(‪ )2010‬ביקש דונר להראות כי האסלאם החל את דרכו כתנועה דתית‪ ,‬והוא ראה בקוראן‬ ‫מכרה של עובדות היסטוריות השופכות אור על עולמה הרוחני של הקהילה בשלביה‬ ‫המעצבים‪ .‬על סמך מצרף של מובאות קוראניות‪ ,‬מקורות היסטוריוגרפיים מוסלמיים‬ ‫ומקורות חוץ־אסלאמיים סקר דונר שורת מושגי מפתח והתחקה בעזרתם אחר‬ ‫ההתפתחות הרוחנית של 'תנועת המאמינים'‪ .‬ההצלבה בין המונחים הג'רה‪ ,‬מהאג'רון‬ ‫ומהגריא במקורות מוסלמיים וחוץ־אסלאמיים כאחד לימדה את דונר על חשיבות‬ ‫ההג'רה להבנת עולמם הרוחני באותה העת‪:‬‬ ‫הג'רה משמעותה בערבית 'הגירה' (‪' ,)emigration‬מציאת מפלט'‪,‬‬ ‫ולעתים 'התיישבות'‪[ .‬המונח] מקושר למעבר של הנביא מוחמד ממכה‬ ‫למדינה‪ ,‬שנעשה לשנה הראשונה במניין המוסלמי; הוא גם קשור‬ ‫ַ‬ ‫ליישובם מחדש של המאמינים מחוץ לחצי האי ערב בשנים הראשונות‬ ‫של תנועת המאמינים‪.‬‬ ‫מהאג'רון הם מי שלקחו חלק בהג'רה‪ ,‬ובמיוחד תושבי מכה שהיו ראשוני‬ ‫חסידיו של הנביא מוחמד והיגרו (‪ )migrated‬עמו לית'רב ַ(מדינה)‪.‬‬ ‫[המונח] שימש לציון המאמינים מחצי האי ערב שהיגרו לארצות מחוץ‬ ‫לערב במהלך ההתפשטות הראשונה של תנועת המאמינים‪ .‬המונח‬ ‫מופיע במקורות יווניים וסוריים בצורות מהגריא‪/‬מהגראתי‪ ,‬והוא הציון‬ ‫‪138‬‬ ‫הראשון של המאמינים בעת הופעתם בארצות מחוץ לערב‪.‬‬ ‫דוגמאות אלו ממחישות כיצד גייס דונר את המקורות החוץ־אסלאמיים לתמיכה‬ ‫במסקנותיו השמרניות‪ .‬מגוון משמעויותיו של מושג ההג'רה במקורות המוקדמים משקף‬ ‫שלבים היסטוריים בהתגבשותה הדתית של הקהילה המוסלמית‪ .‬בתחילה התרחשה‬ ‫ההגירה של מוחמד למדינה‪ ,‬שהובילה לכינון קהילה פוליטית עצמאית של מאמינים‬ ‫המושתתת על שמירת ההתגלויות האלוהיות ומאוחדת סביב רעיון ההג'רה‪ 139.‬מסיבה‬ ‫‪ 137‬שם‪.287 ,‬‬ ‫‪( Donner, Muhammad and the Believers, 259-260 138‬ההדגשות במקור)‪.‬‬ ‫‪ 139‬שם‪.87 ,‬‬ ‫]‪[40‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫זו אומץ התאריך לאחר מותו של הנביא לציון תחילת העידן המוסלמי‪ 140.‬בהקשר הזה‬ ‫שימש המונח מהאג'רון לציון המאמינים שהיו פעילים מבחינה צבאית‪ ,‬והיגרו מחצי‬ ‫‪141‬‬ ‫האי ערב מטעמים דתיים‪.‬‬ ‫דונר הראה כי המונח הג'רה אכן קשור בג'האד‪ .‬הוא נעזר בקוראן כדי לבאר את‬ ‫משמעותו המקורית של מושג ההג'רה במסגרת מדינת הג'האד שתיארה קרונה‪ .‬לדידו‪,‬‬ ‫באחרית ימיו של הנביא היו המוסלמים תנועת מהגרים המתאפיינת באדיקות לוחמנית‬ ‫(‪ ) militant piety‬שפעלה בתוקפנות להשמיד כל דבר מתועב בעיני האל‪ 142.‬ההג'רה‬ ‫הייתה ביטוי מוחשי לשאיפתה של חברת המאמינים להחליף את הסדר הפוליטי החוטא‬ ‫של הסאסאנים והביזנטים ברוח הקוראן‪ .‬ההתיישבות בערים ועזיבת אורח החיים הנוודי‬ ‫לאחר הכיבוש (שמדלונג במאמרו מ־‪ 1986‬טען שהן ההג'רה המקורית)‪ ,‬נבעה מרצון‬ ‫לקיים את אורח החיים הדתי של קהילת המאמינים‪ .‬בהקשר הזה ה'הג'רה למען האל‬ ‫ושליחו' קשורה ל'ג'האד למען האל ושליחו'‪ :‬עזיבת הבית לשם השלטת הדת באמצעות‬ ‫לחימה‪ .‬ההג'רה והג'האד שימשו לדידו סממן המכריע להשתייכות הפרט לקהילת‬ ‫המאמינים‪ .‬כיוון מחקר זה הורחב בעבודתו של מיכאל אבשטיין‪ ,‬שתידון בהמשך‪.‬‬ ‫בוגר פרינסטון נוסף שביקש לרתום את פירות המחקר הרוויזיוניסטי לשכלול‬ ‫ההשקפות המסורתיות על ראשית האסלאם הוא ההיסטוריון האמריקני ג'ונתן ברקי‪.‬‬ ‫ברקי השתמש בתובנות משדות המחקר האנתרופולוגי‪ ,‬התרבותי והסוציולוגי לבחינת‬ ‫המקורות האסלאמיים‪ .‬בספרו ‪ ,The Formation of Islam‬הוא ניתח את ראשית‬ ‫האסלאם כתופעה היסטורית דרך הפריזמה של צמיחת זהות‪ ,‬תרבות וחברה‪ .‬הסוגיה‬ ‫שהעסיקה את ברקי במחקרו הייתה שאלת 'היווצרותם של זהות אסלאמית ודפוסים‬ ‫של סמכות אסלאמית'‪ 143.‬לשיטתו‪ ,‬מרבית המאפיינים המוסלמיים לא התפתחו בחצי‬ ‫האי ערב‪ ,‬אלא דווקא במסגרת יחסי גומלין מאוחרים יותר בין חסידיו הערבים של‬ ‫מוחמד לבין התרבויות בסוריה ובעיראק‪ 144.‬ברקי קיבל את הקווים הכלליים של‬ ‫הכרונולוגיה המסורתית ונסמך על ממצאיהם של גולציהר‪ ,‬שאכט וונסברו‪ ,‬שלפיהם‬ ‫המקורות המוסלמיים משקפים מאבקים סביב הזהות הדתית במאות שלאחר התרחשות‬ ‫האירועים המתוארים בהם‪ .‬מתוך השימוש שעשו חוגים שונים בקהילה הדתית‬ ‫המתפתחת במושגי יסוד השאובים מהכרונולוגיה ההיסטוריוגרפית המוסלמית‪ ,‬למד‬ ‫‪ 140‬שם‪.43-42 ,‬‬ ‫‪ 141‬שם‪.203 ,‬‬ ‫‪ 142‬שם‪.85 ,‬‬ ‫‪Jonathan P. Berkey, The Formation of Islam: Religion and Society in the Near 143‬‬ ‫‪East, 600-1800 (Cambridge: Cambridge University Press, 2003), 58‬‬ ‫‪ 144‬שם‪.60 ,‬‬ ‫]‪[41‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫ברקי על התגבשותה של קהילה זו לדת־תרבות עצמאית במאות הראשונות לספירה‬ ‫‪145‬‬ ‫המוסלמית‪ ,‬ובתוך כך גם על מושג ההג'רה‪.‬‬ ‫כמו אנשי האסכולה המסורתית המוקדמת הבין ברקי את ההג'רה כ'מנוסתו'‬ ‫(‪ )light‬של מוחמד וחבריו ממכה לית'רב; אירוע שסימן את ייסודה של הקהילה‬ ‫המוסלמית הראשונה ואת תחילת לוח השנה המוסלמי‪ 146.‬מחקרו של ברקי התמקד‬ ‫בפרשנותו האידאולוגית בתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬משום שאירוע זה נהפך לאות‬ ‫ומופת במאבקי הזהות בין כיתות שונות באסלאם הקדום‪ .‬כך‪ ,‬בעיני מנהיגי הח'וארג'‬ ‫אל־אזְ ַרק (מת ‪ ,)685‬היה משמעה של ההג'רה פרישה מהקהילה‬ ‫ַ‬ ‫(הפורשים)‪ ,‬כמו אבן‬ ‫המוסלמית המושחתת‪ ,‬והיא שימשה אבן בוחן לאמונה שמי שאינו מקיימה נחשב‬ ‫כופר‪ 147.‬בתקופה מאוחרת יותר עודדו חכמי הלכה מוסלמים הגירה (‪ )migration‬מאזורי‬ ‫הכפר אל העיר בהפיצם מסורות המתארות אותה כ'הג'רה'‪ ,‬מעשה גבורה בתבנית‬ ‫ה'מנוסה' של מוחמד לית'רב‪ 148.‬במאתיים השנים הראשונות לספירה המוסלמית היו‬ ‫למדינה ראיה בפולמוס הפוליטי של חכמי הלכה סונים‬ ‫אירועי ה'מנוסה' של מוחמד ַ‬ ‫עם עמיתיהם השיעים‪ :‬הסתתרותם של הנביא ואבו בכר במערה בצאתם ממכה מעידה‬ ‫כי הנביא התכוון למנות את אבו בכר ליורשו ולא את עלי אבן אבו־טאלב‪ 149.‬הדוגמאות‬ ‫האלה מעידות על התפקיד שמילא רעיון ההג'רה במאבקים בין כיתות יריבות על‬ ‫לגיטימציה דתית בכמה נקודות בהיסטוריה המוסלמית‪ .‬במסגרת זו נתפסה ההג'רה‬ ‫‪150‬‬ ‫לא רק כאירוע היסטורי‪ ,‬אלא בראש ובראשונה כדגם להתנהגות מוסלמית ראויה‪.‬‬ ‫לקר ואבשטיין‪ :‬ההג'רה במחקר הישראלי העכשווי‬ ‫נדמה כי בשנים האחרונות נעה המטוטלת פעם נוספת לכיוון שימוש במקורות‬ ‫ההיסטוריוגרפיים המוסלמיים‪ .‬ההבנה כי גם שיטת ה'הגריזם' מבית מדרשם של קרונה‬ ‫וקוק וגם גישתו של הוילנד אינן מסוגלות לבסס נרטיב שלם וקוהרנטי של ראשית‬ ‫ה'אסלאם' על בסיס מקורות חוץ־אסלאמיים‪ ,‬הובילה חוקרים כקנדי‪ ,‬דונר וברקי לשוב‬ ‫למקורות ההיסטוריוגרפיים המוסלמיים‪ .‬בשונה מהנרטיב המסורתי שהסתמך על‬ ‫המסורת לבדה‪ ,‬עבודותיהם ביקשו להתאים את התיאור המקובל לממצאי הרוויזיה‪,‬‬ ‫ונתנו גושפנקה מחודשת לתפיסה שיש לראות במקורות המוסלמיים מקור עיקרי‬ ‫‪145‬‬ ‫‪146‬‬ ‫‪147‬‬ ‫‪148‬‬ ‫‪149‬‬ ‫‪150‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שם‪.61 ,xii ,‬‬ ‫שם‪.87-86 ,‬‬ ‫שם‪.119 ,‬‬ ‫שם‪.142 ,‬‬ ‫שם‪.87 ,‬‬ ‫]‪[42‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫לשחזור ראשית האסלאם‪ ,‬לצד מקורות חוץ־אסלאמיים וממצאים ארכאולוגיים‪ .‬בה‬ ‫בעת‪ ,‬המהפכה הדיגיטלית‪ ,‬שהרחיבה את הגישה למקורות הספרותיים‪ ,‬לרבות כאלה‬ ‫שלא היו מוכרים בעבר‪ ,‬העלתה את קרנו של הפילולוג המסורתי על פני ההיסטוריון‬ ‫הביקורתי ודל הראיות‪ 151.‬התוצר הכולל של כתיבה זו דומה במידה רבה לתיאור‬ ‫ההיסטוריוגרפי של האסכולה המסורתית בגרסתו של ואט‪ .‬מגמות אלו השפיעו גם על‬ ‫חוקרים ישראלים‪ ,‬שהיו שותפים פעילים במחקר זה עשרות בשנים‪.‬‬ ‫דוגמה למחקר עכשווי ברוח המגמות האלה הוא מחקרו של מיכאל לקר על‬ ‫במדינה‪ .‬מחקר זה חשוב משום שהוא משקף כמה מהדילמות‬ ‫מוחמד והיהודים ַ‬ ‫המתודולוגיות והערכיות המעסיקות חוקרים יהודים וישראלים בבואם לעסוק בראשית‬ ‫האסלאם‪ .‬למרות המתודולוגיה המדעית שלו‪ ,‬מושא המחקר של לקר עוצב במידה‬ ‫רבה בהשפעת הסכסוך הישראלי־ערבי‪ .‬לקר מציין ברישא ובסיפא של המחקר כי הוא‬ ‫מבקש לבחון את יחסי היהודים והמוסלמים בראשית האסלאם כאספקלריה ליחסים‬ ‫בין בני הדתות כיום‪:‬‬ ‫העימות בין מוחמד נביא האסלאם לבין היהודים שחיו בעיר ית'ריב‬ ‫[‪ ]...‬ממלא תפקיד חשוב‪ ,‬אם כי לא תמיד גלוי‪ ,‬בחיי כל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫הביוגרפיה של מוחמד היא טקסט מכונן עבור המוסלמים [‪ ]...‬ילדים‬ ‫מוסלמים‪ ,‬שפרקי הביוגרפיה הם עבורם טקסט לימודי לכל דבר‪,‬‬ ‫מתוודעים אל היהודי כאדם בוגדני‪ ,‬מפר סדרתי של הסכמים‪ ,‬תככן‬ ‫‪152‬‬ ‫ומסוכן‪.‬‬ ‫האירועים האלה‪' ,‬הסיבוב הראשון בין האסלאם ליהדות'‪' ,‬לא הוכרע[ו] בזירת‬ ‫הפולמוס הדתי והתאולוגי כי אם בזירה הפוליטית והצבאית'‪ ,‬במשתמע כמו העימותים‬ ‫שבין המאמינים בימינו‪ 153.‬לקר הוא תלמידו המובהק של הפילולוג הירושלמי מאיר‬ ‫יעקב קיסטר (‪ ,)2010-1914‬וכן תלמידו של משה גיל (‪ ,)2014-1921‬חוקר תולדות עם‬ ‫ישראל במאות הראשונות לספירה המוסלמית‪ .‬במישור המתודולוגי לקר משלב בין‬ ‫הגישות של מוריו ומאמץ גישה פוזיטיביסטית‪ ,‬גם אם לא מוחלטת‪ ,‬ביחס למקורות‪.‬‬ ‫אמנם הביוגרפיה של הנביא‪ ,‬המקור המרכזי לשחזור תקופת חיי הנביא בכלל‪ ,‬וההג'רה‬ ‫בתוכה‪ ,‬דלה בנתונים בתחומי הטופוגרפיה‪ ,‬הפוליטיקה‪ ,‬הכלכלה והמיסוי‪ ,‬אך יש‬ ‫‪ 151‬מיכאל לקר‪ ,‬מוחמד והיהודים (ירושלים‪ :‬יד בן־צבי‪ .19 ,)2014 ,‬והשוו‪Robinson, Islamic :‬‬ ‫‪Historiography, 187‬‬ ‫‪ 152‬לקר‪ ,‬שם‪ .11 ,‬והשוו שם‪.209 ,‬‬ ‫‪ 153‬שם‪.219 ,‬‬ ‫]‪[43‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫להסביר זאת ב'צנזורה עצמית' של אוספי המסורות‪ .‬הפרטים העשירים הנמסרים‬ ‫בחיבורים מאוחרים למדי‪ ,‬אינם בדיות שמטרתן להעשיר את היריעה ההיסטוריוגרפית‪,‬‬ ‫כי אם 'נתונים נדירים' המאפשרים 'לשחזר לא מעט מן המציאות ההיסטורית' על סמך‬ ‫עוגנים גאוגרפיים וגנאלוגיים‪ 154.‬לקר מסכם ואומר‪:‬‬ ‫המסקנה העולה מן החולשות של הביוגרפיה כספר היסטוריה אינה‬ ‫צריכה להוביל לנטישת המסורת המוסלמית‪ .‬גם הידיעה המבולבלת‬ ‫ומוכת הסתירות ביותר יכולה לכלול נתונים אמיתיים על הגיאוגרפיה‬ ‫של ַמדינה‪ ,‬על האנשים‪ ,‬השבטים‪ ,‬המבצרים‪ ,‬המטעים‪ ,‬השדות ועוד‪.‬‬ ‫האם אפשר לכתוב היסטוריה ללא הנתונים האלה‪ ,‬שמונחים לעת עתה‬ ‫כאבן שאין לה הופכין בגלל חוסר האמון של חוקרים רבים במקורות‬ ‫‪155‬‬ ‫הראשוניים? ודאי שלא‪.‬‬ ‫השיבה למקורות המוסלמיים היא במידה רבה תוצאה של נוחות השימוש ושל הנגישות‬ ‫הגוברת‪ .‬אף שלקר מודה שהכרונולוגיה המסורתית של חיי מוחמד‪ ,‬כפי שהופיעה אצל אבן‬ ‫‪156‬‬ ‫השאם ובעקבותיו אצל ואט‪' ,‬נוספה בשלב מאוחר יותר‪ ,‬וכצפוי היא שנויה במחלוקת'‪,‬‬ ‫הוא מקבל אותה 'מתוך גישה מעשית' ומניח למסורת ההיסטורית המוסלמית להוביל‬ ‫אותו‪ 157.‬לצד זאת‪ ,‬לקר מצא חיזוק לגישתו בעבודותיו של מורו קיסטר‪ ,‬שבהן נחשפו‪,‬‬ ‫לדבריו‪' ,‬אלפי נתונים מהימנים [‪ ]...‬בכל רחבי ספרות האסלאם' שלא שימשו חוקרים‬ ‫בעבר מפאת חוסר מודעות'‪ .‬לקר מדגיש‪ ,‬כי 'כיום‪ ,‬כלים ממוחשבים מאפשרים לבחון‬ ‫בצורה השוואתית את כלל הטקסטים הודות ל'ספרייה וירטואלית ענקית [‪ ]...‬הפתוחה‬ ‫לפנינו וזמינה בכל עת'‪ 158.‬בדרך זו‪ ,‬לקר מאמין‪ ,‬יימצאו לבטח גרסאות 'חדשות‪ ,‬ואף‬ ‫‪159‬‬ ‫מהימנות יותר' שייתנו מענה לפערים וסתירות בנרטיב המסורתי‪.‬‬ ‫לקר אכן עשה זאת‪ ,‬והשתמש בעזרים גאוגרפיים‪ ,‬עצי משפחה ומילונים‬ ‫מקוונים‪ 160.‬בה בעת הוא העשיר את תיאורו המחקרי‪ ,‬המבוסס על המקורות הראשוניים‬ ‫בערבית ועל המחקר המערבי בנושא‪ ,‬בפירות המחקר הישראלי הענף על אודות‬ ‫היהודים בחצי האי ערב‪ ,‬מחקר שניזון מתחומי הידע של תולדות עם ישראל ומלימודי‬ ‫‪154‬‬ ‫‪155‬‬ ‫‪156‬‬ ‫‪157‬‬ ‫‪158‬‬ ‫‪159‬‬ ‫‪160‬‬ ‫שם‪.15 ,‬‬ ‫שם‪.16 ,‬‬ ‫שם‪.14 ,‬‬ ‫שם‪.13 ,‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שם‪.11 ,‬‬ ‫שם‪.18-17 ,‬‬ ‫]‪[44‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫הערבית והאסלאם כאחד‪ 161.‬ראוי להבחין כי גישה פילולוגית זו אינה פותרת את‬ ‫הבעייתיות העומדת ביסוד קורפוס המקורות המסורתי עצמו‪ .‬יחסו למקורות הן כאל‬ ‫תוצר ספרותי לא־היסטורי מאוחר‪ ,‬הן כאל עדות ראשונית המשקפת צל של המציאות‬ ‫ההיסטורית כפי שהייתה 'באמת' בנקודות שונות בחיבור שלו‪ ,‬מציבה את חיבורו של‬ ‫לקר במקום לא מוגדר ברצף שבין חיבור היסטורי לתיאור אידאולוגי־ספרותי‪.‬‬ ‫למרות המאמצים האלה‪ ,‬התוצאה הסופית‪ ,‬בוודאי בנוגע להג'רה‪ ,‬דומה מאוד‬ ‫לתיאורו ה'נאיבי' (במילותיו של לקר) של ואט‪ .‬לקר מתאר את ההג'רה על פי המסורת —‬ ‫כמהלך של עקירה גאוגרפית שלוותה בשינוי מסגרת התמיכה החברתית‪ .‬עקירה זו של‬ ‫מוחמד והמאמינים חוללה את השינויים התאולוגיים שהפגין הנביא‪ ,‬והייתה המשענת‬ ‫'[ה]הגְ 'רה [היא]‬ ‫ִ‬ ‫שאפשרה לו למנף את הישגיו הפוליטיים והצבאיים נגד היהודים‪:‬‬ ‫המאורע בחודש ספטמבר ‪ 622‬שמציין את תחילת לוח השנה המוסלמי‪ :‬עקירת מוחמד‬ ‫משבטו‪ ,‬שבט ֻק ַריְ ש‪ ,‬והתיישבותו ַ‬ ‫במדינה'‪ 162.‬ההג'רה הייתה נקודת מפנה דתית‪,‬‬ ‫חברתית ופוליטית בחייהם של הנביא ותומכיו‪ .‬המפגש עם 'יישוב יהודי חזק ועשיר'‬ ‫במדינה הוביל לתפנית מרכזית בחייו של מוחמד‪ .‬בתחילה‪' ,‬ההיכרות עם היהודים‬ ‫ַ‬ ‫ואמונתם הכינה את תושבי ַמדינה — אף שהיו ברובם שטופים בעבודת אלילים —‬ ‫לאמונה באל האחד ולקבלת הנביא מוחמד'‪ .‬כשהחל העימות בין מוחמד ליהודים בנווה‬ ‫המדבר הוא נלחם בהם‪ ,‬ולאחר שהביסם זכה במשאבים וביוקרה שאפשרו לו להרחיב‬ ‫את מלחמתו נגד אויביו אל מחוץ לחצי האי‪ 163.‬עבור היהודים הובילה ההג'רה לטרגדיה‬ ‫‪164‬‬ ‫נוראית‪ ,‬למעשי טבח ולחורבנו של היישוב היהודי העצמאי בערב‪.‬‬ ‫שלוש שנים לפני פרסום ספרו של לקר על מוחמד והיהודים פרסם אחד‬ ‫מתלמידיו‪ ,‬מיכאל אבשטיין‪ ,‬מאמר שעסק בקשר שבין משמעויותיו של המושג‬ ‫הג'רה לבין המושג ג'האד‪ 165.‬מאמר זה משקף את מיטב העבודה הפילולוגית היסודית‬ ‫והמקיפה של האסכולה ה'ירושלמית' בחקר האסלאם‪ .‬במקום להסתמך על המקורות‬ ‫ההיסטוריוגרפיים המוסלמיים (התאריח')‪ ,‬פנה אבשטיין למקורות דתיים לשם שחזור‬ ‫התהליכים ההיסטוריים שהובילו לכינון מוסדות הג'האד וההג'רה בחברה המוסלמית‪.‬‬ ‫בכך הוא הרחיב את היריעה של המסורות שהוצגו בעבודתה של קרונה‪ 166‬ובחן בחינה‬ ‫‪161‬‬ ‫‪162‬‬ ‫‪163‬‬ ‫‪164‬‬ ‫‪165‬‬ ‫שם‪.12-11 ,‬‬ ‫שם‪ ,218 ,‬ההדגשה במקור‪.‬‬ ‫שם‪.11 ,‬‬ ‫שם‪.212 ,‬‬ ‫מיכאל אבשטיין‪' ,‬הקשר בין הג'רה לג'האד באסלאם הקלאסי'‪ ,‬ג'מאעה טו (‪.33-1 :)2006‬‬ ‫המאמר נכתב בהנחיית אלה לנדאו־טסרון‪.‬‬ ‫‪Crone, ‘The First-Century Concept’ 166‬‬ ‫]‪[45‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫שיטתית את מגוון משמעויותיו של המושג הג'רה בקוראן‪ ,‬בחדית' ובספרות ההלכה‬ ‫(הפקה)‪ .‬ביחס למקורות האלה נקט אבשטיין 'גישת ביניים בין העמדה המוסלמית‬ ‫ִ‬ ‫הקלאסית הרואה במסורות המוסלמיות אמת היסטורית מוחלטת‪ ,‬לבין העמדה‬ ‫‪167‬‬ ‫הרוויזיוניסטית הנוטה מלכתחילה להטיל ספק באמיתותן ההיסטורית'‪.‬‬ ‫אבשטיין קיבל על פניהן את התובנות הביקורתיות שהעלו שאכט‪ ,‬ונסברו‬ ‫ואחרים‪ ,‬ומצא במקורות תימוכין לכך בדמות הדים לתהליכים חברתיים‪ ,‬פוליטיים‬ ‫ודתיים בשתי המאות הראשונות להג'רה‪ .‬בה בעת התעלם אבשטיין לחלוטין ממקורות‬ ‫ב'מ ַהְּ ָריֶ א'‪ ,‬וכן מתח ביקורת על קרונה (‪ )1994‬בקבעו כי‬ ‫חוץ־אסלאמיים העוסקים ְ‬ ‫מסקנותיה עוצבו בהשפעת הנחת העולם ה'רוויזיוניסטית' שלה‪ .‬לדידו‪ ,‬אין סיבה להניח‬ ‫כי עריכת המסורות גרעה מהן כל תשתית היסטורית‪ :‬הן 'מסורות הנמסרות בעל־פה‬ ‫מנוסחות בשלב זה או אחר בצורה ספרותית בידי מוסרים‪ ,‬סופרים וחכמי דת למיניהם‪,‬‬ ‫אך האם פירושו של דבר שאירועים המתוארים בהן לא התרחשו מעולם?'‪ 168.‬לפיכך‬ ‫ראה אבשטיין בשינויים הניכרים בעמדות של חכמי ההלכה הדים לתמורות בנסיבות‬ ‫החברתיות והפוליטיות‪ ,‬והתאמות שנדרשו כדי לספק את צורכי החברה והמדינה‬ ‫‪169‬‬ ‫שחכמי ההלכה התבקשו לענות להם בשתי המאות הראשונות לספירה המוסלמית‪.‬‬ ‫במישור ההיסטורי‪ ,‬חש אבשטיין נוח לקבוע כי –‬ ‫ההג'רה אכן הייתה מוסד חשוב ומרכזי בימי חייו של הנביא‪ .‬הנביא‬ ‫ומאמיניו סבלו מרדיפות והיו חייבים להגר ממכה לאל־מדינה כדי‬ ‫לשמור על נפשם ועל דתם‪ .‬אולם בהגירתם היה גם מרכיב נוסף‪:‬‬ ‫ההגירה שירתה את הצורך לצבור כוח כדי לצאת לגִ 'האד‪ .‬כאשר‬ ‫לאל־מדינה חויבו מאמיני הדת החדשה במקומות השונים‬ ‫ַ‬ ‫מוחמד היגר‬ ‫‪170‬‬ ‫בחצי האי ערב להגר אליו‪.‬‬ ‫נסיים את דיוננו במאמר אחר שכתב לקר‪ ,‬מתוך הסתייעות בהערותיה של קרונה‪ ,‬שבו‬ ‫הוא ביקש להסביר את ההג'רה כחלק מהתהפוכות הפוליטיות של שלהי העת העתיקה‪,‬‬ ‫אך בראי המקורות המוסלמיים עצמם‪ 171.‬לקר קיבל את התיאור המסורתי של ההג'רה‪,‬‬ ‫אבשטיין‪' ,‬הקשר בין הג'רה לג'האד'‪.2 ,‬‬ ‫שם‪.25 ,‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שם‪.26 ,‬‬ ‫‪167‬‬ ‫‪168‬‬ ‫‪169‬‬ ‫‪170‬‬ ‫‪Michael Lecker, ‘Were the Ghassānids and the Byzantines behind Muḥammad’s 171‬‬ ‫‪hijra?’, in D. Genequand and C. Robin (eds.), Les Jafnides, des rois arabes au‬‬ ‫‪service de Byzance (Vie Siècle De L’ère Chrétienne), (Paris: De Boccard, 2015), 277‬‬ ‫]‪[46‬‬ ‫גישות מחקריות בחקר ראשית האסלאם‬ ‫אך מיקם אותו בהקשר ההיסטורי של המלחמות בין הביזנטים לסאסאנים‪ ,‬שהדים‬ ‫להן נשמרו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬במסורות מוסלמיות‪ .‬קריאה אחת של המסורות האלה מעלה כי‬ ‫וח'זְ ַרג') להציע לנביא‬ ‫הר'סאנים ופטרוניהם הביזנטים עודדו את שבטי האנצאר ַ(אוְ ס ַ‬ ‫ולרעיו מפלט ְּ ַמדינה בתמורה לאדמותיהם הפוריות של יריביהם היהודים‪ ,‬שלפי‬ ‫המסורות האלה נתמכו בידי הסאסאנים‪ .‬כראיה נוספת לכך מציין לקר את השתתפותן‬ ‫של קבוצות המזוהות עם הר'סאנים ב'הסכם האומה'‪ .‬הסכם זה נכרת‪ ,‬כידוע‪ ,‬זמן קצר‬ ‫‪172‬‬ ‫לאחר ההג'רה‪ ,‬וגם חלק ממבקרי האסכולה ה'מסורתית' רואים בו מסמך קדום‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬לקר ראה במעורבות הביזנטית בענייני ַמדינה מהלך שסייע למאמצי‬ ‫הקיסר הרקליוס לשחרר את מזרח האימפריה הביזנטית משליטה סאסאנית (‪622‬‬ ‫לסה"נ)‪ .‬חולשה אפשרית של הסבר זה היא העובדה שמעורבות ביזנטית מעין זו‬ ‫אינה נזכרת במקורות ביזנטיים‪ .‬מהמקורות האלה מתברר כי המסע של הרקליוס‬ ‫‪173‬‬ ‫בשנת ההג'רה התמקד דווקא בקפדוקיה שבאנטוליה‪ ,‬מרחק רב מחצי האי ערב‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬המאמר הזה הוא דוגמה טובה לבחינה מחודשת של ראיות מוכרות בהקשר‬ ‫אחר שהובילה את החוקר להציע פרספקטיבה נוספת להבנת אירועים היסטוריים‬ ‫שמחולליהם המדויקים אינם מתבהרים מגוף העדויות עצמו‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫מטרת השיח ההיסטוריוגרפי שנסקר במאמר הזה הייתה לתאר ולהסביר את‬ ‫כתיבת ההיסטוריה על ההג'רה כמאורע היסטורי שהתרחש במרחב ובזמן נתונים‪.‬‬ ‫השמות שנתתי לחלקי המאמר — 'ההג'רה' (הגישה ה'מסורתית')‪ ,‬הגריזם (הגישה‬ ‫ה'רוויזיוניסטית')‪' ,‬מהגריא' (הגישה ה'אינטגרטיבית') ו'מהאג'רון' (הגישה ה'מסורתית‬ ‫החדשה') — משקפים את הפרשנות שנתנו האסכולות בהיסטוריוגרפיה של ראשית‬ ‫האסלאם לסוגיית ההג'רה‪ .‬מבין כל הגישות אני נוטה לאמץ את שיטתו האינטגרטיבית‬ ‫של הוילנד‪ ,‬הפותרת בחלקה את קושיית איזון המסורת למול העדויות חוץ־אסלאמיות‬ ‫על ידי קבלת הדומה בשני המקורות והשלמתו בפרשנות לשוני שביניהם‪ .‬לפיכך‬ ‫מקובלת עליי תשובתו לקודמיו בשיח‪:‬‬ ‫אם גם המקורות המוסלמיים וגם המקורות החוץ־אסלאמיים מוסרים‬ ‫שניהם תמונה שגויה‪ ,‬כיצד הם מסבירים ששניהם נותנים את אותה‬ ‫‪ 172‬שם‪.289 ,‬‬ ‫‪Walter E. Kaegi, Heraclius: Emperor of Byzantium. (Cambridge: Cambridge 173‬‬ ‫‪University Press, 2003), 108-118‬‬ ‫]‪[47‬‬ ‫רועי מרום‬ ‫התמונה השגויה בדיוק? המקורות החוץ־אסלאמיים מוקדמים מאוד‬ ‫‪174‬‬ ‫ולפיכך שאילה מהמסורת האסלאמית אינה אפשרית‪.‬‬ ‫עלינו להביא בחשבון את האפשרות שהנרטיב המוסלמי המאוחר שילב מרכיבים‬ ‫מהנרטיב הלא־מוסלמי‪ .‬ואולם‪ ,‬למרות מגבלותיה של גישה זו‪ ,‬דומה כי מדובר במתודה‬ ‫המחקרית המאוזנת ביותר העומדת לרשותנו כיום‪.‬‬ ‫בעיית ההג'רה קשורה קשר הדוק לשאלות אחרות שנרמזו לאורכו של המאמר —‬ ‫בראש ובראשונה לסוגיית מהימנות המקורות המגולמת בשאלה מה היחס בין הקוראן‪,‬‬ ‫הסירה והחדית'‪ ,‬ולשאלה כיצד התפתחו קורפוסים אלו (הן מבחינה עצמאית והן‬ ‫בזיקה למקורות חוץ־אסלאמיים)‪ .‬התשובה לשאלות האלה השפיעה על התשובות‬ ‫ומדינה? כיצד‬ ‫לשאלות רבות אחרות‪ ,‬כגון מה היו קורות חייו ופועלו של מוחמד במכה ַ‬ ‫התנהלו הכיבושים ומה היה היחס ביניהם לבין כינון המסגרת הממלכתית שתהפוך‬ ‫בתקופת ֻמ ַעאוִ יַ ה לח'ליפות בית אומיה? מה היה חלקה של הדת המתפתחת בהנעת‬ ‫תהליכים אלו? מי היו ה'מהגרים'‪ ,‬ומה היה מקומם במבנה החברתי־כלכלי של האזורים‬ ‫הכבושים? ברור לכול שדבר מה התרחש‪ ,‬אך עד כה המחקר יכול לספק תשובות‬ ‫חלקיות וסותרות בלבד לשאלות האלה‪.‬‬ ‫הדיון בשאלת ההג'רה היה מקרה בוחן וצוהר שדרכו נסקרו עיקרי ההתפתחויות‬ ‫בהיסטוריוגרפיה של ראשית ה'אסלאם'‪ .‬מהדיון עולות גישות שונות לראשית האסלאם‬ ‫כתופעה היסטורית‪ .‬חשיבות ההג'רה כפולה לאור המסקנה שאליה אנו מגיעים בעקבות‬ ‫קרונה‪ ,‬ש'מושג ההג'רה ה"פתוח" (‪handed‬־‪ )open‬הוא אחת התפיסות האסלאמיות‬ ‫‪175‬‬ ‫שביכולתנו לומר עליהן באופן חד־משמעי שהן מחזירות אותנו לראשית'‪.‬‬ ‫מדברים אלו עולה כי הסברת ההג'רה כתופעה היסטורית הכרחית לכל שחזור‬ ‫של השינויים במזרח התיכון במאה השביעית לספירה‪ ,‬וכי יש בהסבר זה בכדי לחדד‬ ‫ולהדגיש בעיות הנוגעות לשימוש במקורות לחקר התקופה‪ .‬עם זאת‪ ,‬למרות הדיון‬ ‫הרב בהג'רה‪ ,‬שהיא בעלת החשיבות ההיסטוריוגרפית והרעיונית כאירוע המכונן של‬ ‫הספירה המוסלמית‪ ,‬היא לא זכתה לתשומת לב מספיקה‪ .‬ההג'רה נידונה לרוב כדרך‬ ‫אגב‪ ,‬ודבר זה בעייתי לאור המקום המרכזי שהיא תופסת בעדויות המעטות שהגיעו‬ ‫לידינו מהמאה השביעית גופה‪ .‬לפיכך יש מקום להנחה שהבנה טובה יותר של ההג'רה‪,‬‬ ‫הן המונח והן התופעה ההיסטורית‪ ,‬תשפר את היכולת לתאר ולהסביר את מעשיהן של‬ ‫הנפשות הפועלות ומניעיהן בשנים המעצבות של הכיבושים הערביים ואת התפתחותה‬ ‫ההיסטורית של התנועה שלימים תכנה עצמה דת האסלאם‪.‬‬ ‫‪Hoyland, Seeing Islam, 591 174‬‬ ‫‪Crone, ‘The First-Century Concept’, 383 175‬‬ ‫]‪[48‬‬