Gila Stopler

The ultra-Orthodox Jewish community in Israel has its own separate education system which is funded by the state and in which boys are given an exclusively religious education with almost no exposure to secular subjects or to civic education. At the same time that the Israeli Supreme Court was scheduled to rule that the state may not continue to fund ultra-Orthodox private schools that do not teach the national core curriculum the Israeli parliament passed the Unique Cultural Educational Institutions Act which upholds the right of the ultra– ...

Abstract: The article critiques the new right to Free Exercise of Discrimination recently created in American law and its effect on equality, and in particular on women's equality, which is uniquely susceptible to religious and cultural norms. Recent developments in American law have obliterated the distinctions between religious institutions and other civil society institutions in two important ways. Following the Boy Scouts case all" expressive associations" are entitled to exemptions from anti discrimination laws that until now were ...

מטרתה של רשימה זו היא להציג שתי גישות אפשריות לפתרון הקונפליקט בין חופש הדת וההתאגדות לבין שוויון ההזדמנויות בעבודה, אותן אכנה גישת ההדרה וגישת ההכללה, ולהציע כי הגישה אותה יש לאמץ במשפט הישראלי בכלל ובמשפט העבודה הישראלי בפרט היא גישת ההכללה. גישת ההדרה היא הגישה הנותנת עדיפות לחופש הדת וההתאגדות של ארגונים, מעבידים ואף של עובדים, על פני זכותם לשוויון של בני קבוצות מוחלשות כגון נשים והומוסקסואלים. גישה זו קונה לה אחיזה במשפט האמריקאי והשלכותיה יובהרו באמצעות דיון בדוגמאות להתבססותה במשפט זה. גישת ההכללה היא הגישה המגבילה את תחולתם של חופש הדת וחופש ההתארגנות ונותנת עדיפות לעיקרון השוויון במקרים הנוגעים להענקת זכויות ציבוריות. גישה זו הינה הגישה הרווחת במשפט הקנדי והיא תודגם באמצעות דיון בדוגמאות ממשפט זה. מטבע הדברים רשימה זו הינה קצרה מלהכיל דיון מפורט בסוגיה סבוכה ורחבה כמו הסדרת המתח בין חופש הדת וההתאגדות לבין הזכות לשוויון בארה"ב ובקנדה וזו אף אינה מטרתה. השימוש במשפט המשווה האמריקאי והקנדי נעשה לשם הצגת שני מודלים שונים אפשריים לאיזון הערכים המתנגשים, ולשם הארת ההבדלים ב...

In this Article, I argue that the liberal assumption that governments must not engage in biopolitics by setting fertility policies is flawed in both theory and practice. It is flawed in theory because government must take reproduction into account in order to ensure individual women’s rights to liberty and equality and to guarantee reproductive justice. It is flawed in practice since all governments set policies that directly and indirectly affect fertility, even if they do not name them fertility policies. Nevertheless, past and present experience have taught us that fertility policies set by states and communities to respond to their population needs have more often than not ignored the rights of the women recruited to carry them through. States have used women as a means to an end rather than as an end in themselves.In order to resolve this dilemma, I offer a test for assessing the legitimacy of fertility policies. In this Article, I identify three types of interests that fertili...

המאמר מבקש לבחון את מדיניותה הדמוגרפית של ישראל בתחום הילודה – כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטות ממשלה ובפעולותיו של המרכז לדמוגרפיה שהוקם מכוחן – באספקלריה של זכויות נשים ושל זכויות המיעוט הערבי בישראל. חלקיו הראשונים של המאמר מוקדשים לבחינת השפעותיה האפשריות של מדיניות ילודה על זכויות נשים. תחילה אציג את המתח הקיים בין היעדים הלאומיים והחברתיים שמדינות וקהילות מבקשות להשיג באמצעות מדיניות ילודה לבין זכויות נשים. בהקשר הישראלי אראה כי ההגבלות בנוגע להפלות משמשות בישראל אמצעי לעידוד ילודה, ונובעות במידה רבה ממניע דמוגרפי, ואבחן את חוקיותם של הסדרי ההפלות בישראל. לאחר-מכן אשאל אם ננקטה בישראל מדיניות של צמצום ילודה כלפי קבוצות אוכלוסייה מוגדרות, ואבחן את הלגיטימיות של המדיניות האמורה. אדון במדיניות תכנון המשפחה במגזר הערבי שנידונה במרכז לדמוגרפיה, וכן בחוק גיל הנישואים, שנגדו נטען כי אחת ממטרותיו הייתה צמצום הילודה בקרב יוצאי עדות המזרח והערבים. בחלקו האחרון של המאמר אעסוק בשאלה אם עצם אימוץ מדיניות של עידוד ילודה על-ידי המדינה לשם "הבטחת רמה נאותה של גידול האוכלוסיה היהודית" פוג...

Liberal states are struggling to find ways to deal with strong religion in a manner that would enable them to give due respect to the religious beliefs of citizens while adhering to core liberal values, such as respect for human rights and avoidance of undue entanglement of religious and state authority. One solution is granting authority and autonomy to private religious tribunals, for example, in the area of religious family law. Another solution is creating a direct link between state law and some religious obligations, as in the New York Get Laws (“NY Get Laws”). Some people have criticized these solutions as deviating from the pattern of religion-state relations suitable for the liberal state, while others have embraced them. This Article rejects the tendency to view these solutions as similar and claims that they differ in both the structure of religion-state relations that they advance and in their compatibility with human rights. It argues that only the latter solution, exem...

מאמר מבצע השוואה בין המיעוט הערבי למיעוט החרדי במדינת ישראל על מנת להשיג מטרה כפולה. מטרה אחת, תיאורטית, היא לבקר בעיות בתיאוריה הרב תרבותית הליברלית המקשות על ניתוח מדויק של מצבם של המיעוט הערבי והמיעוט החרדי בישראל. בהקשר זה אטען ראשית כי התיאוריה הרב תרבותית הליברלית מבוססת על ההנחה שהמדינה שהיא נשוא הדיון הרב תרבותי היא מדינה בעלת מבנה ליברל – דמוקרטי יציב וחזק והיא אינה מספקת כלים תיאורטיים להתמודדות עם תביעותיהם של מיעוטים במדינות דוגמת ישראל, בהן המבנה המשטרי חוקתי הוא מבנה ליברל דמוקרטי חלש. כתוצאה מכך, אין התיאוריה הרב תרבותית הליברלית מגלה רגישות מספקת לאופן בו המבנה המשטרי חוקתי בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית משפיע על מעמדם וכוחם של המיעוט החרדי והמיעוט הערבי. שנית, אטען שהתיאוריה הרב תרבותית הליברלית אינה מספקת מסגרת תיאורטית הולמת לבחינת היקף הזכויות שעל מדינה להעניק למיעוט לא ליברלי חזק, כמו המיעוט החרדי, במדינה בעלת מבנה ליברלי חלש, כמו ישראל, ובעיקר היכן שהמיעוט אינו מסתפק בדרישות לאוטונומיה פנימית, אלא מבקש לשנות באופן משמעותי את אופיה הליברלי של המדינה. שלישית, אטע...

הביקורת דנה בספרה של רות הלפרין־קדרי Women in Israel - A State of Their Own. בספרה מחלקת הלפרין־קדרי את התפתחות מעמד האישה בישראל לשלוש תקופות. היא טוענת כי חלה התפתחות בתפיסת השוויון במשפט הישראלי מתפיסה המאפיינת את התקופה הראשונה, שהחלה בעת הקמת המדינה, המקבילה לתפיסה הפמיניסטית־ליברלית, עד התפיסה המאפיינת את התקופה השלישית שהחלה בשנות התשעים וממשיכה עד היום, המקבילה לפמיניזם התרבותי והרדיקלי. מתוך התפתחות זו, המודגמת באמצעות חקיקת הכנסת, למדה הלפרין־קדרי על מחויבותה של העילית בישראל כיום לתפיסה פמיניסטית מתקדמת וגורסת כי המכשולים ליישומה בפועל של החקיקה המתקדמת ולשיפור מעמד האישה הם המשך קיומה של חקיקה דתית והפער בין החקיקה המתקדמת למציאות החברתית. הביקורת טוענת כי אף שחלה התקדמות בתפיסת השוויון במשפט הישראלי, בעיקר הודות למאמציהם של פמיניסטיות (ופמיניסטים), מכשול אידאולוגי רב עצמה, שנותר בעינו ואף התגבר, הנו מחויבותו של המשפט הישראלי לעקרונות ליברליים אשר אינם עולים בקנה אחד עם הצעדים הדרושים לשם שיפור מעמד האישה. עקרונות ליברליים אלה הם׃ ההפרדה בין הפרטי לציבורי; שימת דגש על חי...

This article is concerned with the way in which the power of religion and culture is used to perpetuate the hegemony of patriarchy and the subordination of women. First, I will use a historical perspective to describe the advent and the perpetuation of patriarchy and the historical interrelationship between patriarchy and patriarchal religion. I will then present and analyze the insightful critiques of early American feminists of the patriarchal nature of both church and state. Next, I will argue that despite the constitutional separation between church and state patriarchal religion continues to directly and indirectly influence the law and constitutes a significant force perpetuating the hegemony of patriarchy. I will further argue that the current legal protection afforded patriarchal aspects of religion and culture seriously undermines women's ability to achieve equality. While freedom of religion and association and the right to culture are as important to women as they are...

At the heart of the War on Terror lie governments' struggles to reduce the risk of future catastrophes. Effective risk management that is also respectful of human rights must take into account the probability that the catastrophe will strike again. However, in times of emergency governments tend to set aside questions of probability and resort instead to drastic measures that often adversely affect human rights. Evidently, courts themselves are not immune from the same probability neglect that might also result in a constitutional analysis that can adversely affect human rights. For those who believe in the fundamental deontological insight that rights should have a priority over the good, this is a worrying state of affair. In this article we draw from the psychological research on the cognitive bias of "probability neglect" and call for the (re)-introduction of probability tests, such as the abandoned American "clear and present danger" test or the Israeli ...

The recent democratic backsliding and the decline of liberal hegemony have generated different explanations for the turn away from liberal democracy. This article offers an explanation based on the feminist critique of structural and theoretical flaws within liberalism and argues that these flaws are used effectively by right-wing populism to endanger liberal democracy. Using feminist critiques of political liberalism, including critiques of the public/private and political/non-political distinctions, the article claims that the liberal choice to allow the flourishing of bigotry and intolerance in the private sphere and to require respect for equality only in the public sphere has made liberalism vulnerable to the right-wing populist attack. Political liberalism has rejected the feminist call to recognize that the personal is political and has relied on political institutions and processes as barriers against illiberalism. Liberal states applying these principles are therefore ill e...

בשנים האחרונות עולה במלוא חריפותה בדמוקרטיות ליברליות שונות, ובעיקר באירופה, שאלת זכותן של נשים מוסלמיות לעטות רעלה במרחב הציבורי. בעוד שבני קבוצות המיעוט טוענים שחופש הדת שלהם, זכותם לשוויון וזכותם לתרבות מופרים בשל המגבלות על עטית הרעלה, המדינות המטילות את המגבלות ומגנות על קיומן, טוענות כי הן הכרחיות לשם שמירה על זכותה לתרבות של קבוצת הרוב, על זכותן של נשים לשוויון, ועל אינטרסים מדינתיים כגון חילוניות או ניטרליות של המדינה בענייני דת. המאמר מבצע ניתוח שיטתי של כלל הזכויות והאינטרסים המעורבים בויכוח על הרעלה תוך דיון בסוגיות כגון מהו היקף ההגנה הראוי על הזכות לתרבות של המיעוט ושל הרוב? האם עקרונות ליברליים הם ערכים תרבותיים בלבד? האם סוגים שונים של מיעוטים (ילידי, דתי, מהגר) זכאים להגנות שונות? מהו האיזון הראוי בין עיקרון הניטרליות של המדינה לחופש הדת? והאם האיסור על עטיית כיסוי ראש מוסלמי מקדם את זכותן של נשים לשוויון או שמא פוגע בה? מסקנת המאמר היא כי האיסור על עטיית כיסוי ראש מוסלמי לנשים במדינות ליברליות פוגע יתר על המידה בזכויות הנשים המבקשות לעטותו, ובזכויות המיעוטים להם הן ...

מאמר זה עוסק בכשלים של מדינת הרווחה מנקודת מבט פמיניסטית, ומתמקד בטענה כי המבנה הנוכחי של מדינת הרווחה מבוסס על ההנחה שנשים עוסקות ואף אמורות להמשיך לעסוק בעבודות טיפול ותמיכה בתוך המשפחה – או גרוע מכך: שהעבודות הללו נעשות מעצמן, ובכך נגרם עוול הן לנשים והן לאוכלוסיות מוחלשות הזקוקות לטיפול. כלומר, נקודת המוצא של המאמר היא קיומן של שתי תופעות חברתיות קשות, שזורות זו בזו– האחת היא דיכוי הנשים במסגרת המשפחתית, בעיקר על ידי הטלת עול הטיפול בבני המשפחה הנזקקים לכך על כתפיהן (כאשר דיכוי נשים במסגרת המשפחתית מהווה חלק מדיכוין בכלל החברה); והתופעה השנייה היא הזנחת הדאגה לאוכלוסיות המוחלשות בחברה על ידי צמצום מדינת הרווחה. יודגש, כי אנו דנות הן באפלייתן של נשים במישור הפרטי והציבורי, והן בפגיעה באוכלוסיות המוחלשות הנובעת מצמצום היקפה של מדינת הרווחה ומהותרת נטל האחריות לטיפול באוכלוסיות הללו על כתפי הנשים, כיוון שלטענתנו אלה הינן תופעות הנובעות זו מזו ומאפשרות זו את זו. אנו מוסיפות וטוענות, כי ביסוסן הנורמטיבי של התופעות הללו מצוי בשתי דיכוטומיות מושגיות הקשורות זו בזו: בין אהבה לצדק, ובין ...

The article suggests a possible answer to the puzzling question how it is that despite the explicit promise of equality for women present in each and every western liberal democracy, the reality is that sex discrimination persists and is often even legitimated and protected, especially when it is based on religious and cultural motivations. As a basis for its argument the article employs the psychological theories of Carol Gilligan and Nancy Chodorow that describe the gendered construction of the self in western liberal societies, as well as the historical unfolding of the myths of Eve and Lilith, and the patriarchal origins and structure of liberal theory. The article argues that the failure of liberalism to deliver on its promise of equality for women is due both to the gendered structure of liberal theory and society and to the gendered construction of the self in western liberal societies, which is both shaped by and shapes the structures of these societies and the theories supp...

במאמר זה אבקש לטעון, כי אף אם בצורתו האידיאלית המשפט, ובפרט ההסדרים המשפטיים הקובעים את היקף זכויות האדם, אמור להוות להיות מימוש של עקרונות צדק אוניברסאליים, המציאות היא שונה מאוד משום שהמשפט בכל מדינה, ובוודאי בישראל, אינו משקף תיאוריה אחת של צדק אלא שורה של פשרות ואיזונים בין תיאוריות שונות ומנוגדות של צדק חברתי. המשפט הישראלי אינו מבוסס על תפיסת צדק קוהרנטית ואחידה אלא על אוסף אקלקטי של פשרות נקודתיות בין תיאוריות של צדק חברתי. כל אחת מתפיסות הצדק המתקיימות במשפט הישראלי – התפיסה הקהילתנית-לאומית-דתית, התפיסה הליברלית, התפיסה הסוציאליסטית-קולקטיביסטית והתפיסה הניאו-ליברלית – היא בעלת מאפיינים פטריארכאליים כאלה או אחרים, והפשרות ביניהן, כדרכן של פשרות, נוטות להחליש את החלשות ולחזק את החזקים. במאמר אדון בשלושה הסדרים חברתיים ומשפטיים הנהוגים בישראל ואחשוף את הבעייתיות הטמונה בהם מנקודת המבט של תפיסת הצדק הפמיניסטית. הדיון ייערך באמצעות שלוש דוגמאות, שניתוחן ייעשה תוך התייחסות לאופן שבו המארג המורכב של תפיסות הצדק המתמודדות בזירה החברתית והמשפטית בישראל משפיע על זכויותיהן של נשים. ש...

In his article "How could religious liberty be a human right?" Andrew Koppelman argues that there is a unique and distinct human right to religious liberty which cannot be reduced to or derived from other existing human rights such as the rights to conscience, equality, or integrity. According to Koppelman, religion is a hypergood and an object of strong evaluation, and since it combines multiple goods, some of which are hard to pin down, religion should serve as a proxy for these goods, and the right to religious liberty should protect all that is religion. In my response I critique Koppelman's proxy approach and claim that its theoretical weaknesses and practical deficiencies are more extensive than Koppelman is willing to concede. Religious freedom, especially of majorities, is already unfairly privileged over other rights such as conscience and equality. Defining it as broadly as Koppelman suggests and deliberately disconnecting it from "secular" rights such as conscience, association, and equality only further exacerbates this problem. Making religion sui generis in the way Koppelman suggests further strengthens the already too expansive protection of majority religions, does not necessarily enhance the protection of special features of minority religions that Koppelman may wish to protect, and harms non-religious minorities such as women and homosexuals.

Israeli constitutionalism has long interested comparative constitutional law scholars, whether due to its geopolitical status, the Israeli–Palestinian conflict, its internal divisions, or its unique constitutional evolution. Unlike many other countries that have ratified constitutions after the Second World War, Israel was established as a parliamentary democracy, with an explicit intention to ratify a constitution at a later stage. This did not happen. Instead, it underwent a “constitutional revolution” announced by its Supreme Court. Fitting a revolution, much of comparative constitutional law scholarship has focused on this pivotal moment. The articles in this symposium depart from the scholarship focused on that moment. They seek to critically understand what has become of Israeli constitutionalism in the past decade. In this introduction, we highlight several transformations and features which we believe are essential if one is to understand the extant constitutional order in I...

Different states have different models of relations between religion and the state. There are diverse reasons why a state chooses to adopt a particular model of religion– state relations, one of which may be the role given to religion in creating and strengthening national identity. the chapter will explore the connection between national identity and religion–state relations in Israel and will place it in a comparative perspective. It will argue that with respect to national identity religion can serve two functions: first, the unity function (an inclusive function) – to unite different individuals or groups under a unitary national identity; and second, the gatekeeping function (an exclusionary function) – to make sure that the boundaries of the national group remain clear and to exclude from the group anyone who may dilute or threaten its identity. Next, the chapter will discuss several countries in which religion is a central component of national identity, including Greece, Malaysia and Turkey. It will show how the nexus between national identity and religion finds expression in different religion–state structures, and point to the functions that it serves. Finally, the chapter will describe religion and state relations in Israel, discussing in what ways Israel’s chosen model of religion–state relations was expected to aid the strengthening of the Jewish national identity. The chapter will claim that the Israeli model has been partially successful, at best, in achieving both its unity function and its gatekeeping function and will argue that a major cause for the Israeli model’s limited success is the state’s lack of control over its own religious establishment.

Liberal states are struggling to find ways to deal with strong religion in a manner that would enable them to give due respect to the religious beliefs of citizens while adhering to core liberal values, such as respect for human rights and avoidance of undue entanglement of religious and state authority. One solution is granting authority and autonomy to private religious tribunals, for example, in the area of religious family law. Another solution is creating a direct link between state law and some religious obligations, as in the New York Get Laws (“NY Get Laws”). Some people have criticized these solutions as deviating from the pattern of religion-state relations suitable for the liberal state, while others have embraced them. This Article rejects the tendency to view these solutions as similar and claims that they differ in both the structure of religion-state
relations that they advance and in their compatibility with human rights. It argues that only the latter solution, exemplified in the NY Get Laws, is a proper solution for the challenge of strong religion in a liberal state that aims to respect the rights of all, including weaker members of the community, such as women. In order to clarify the important differences between the two solutions, in terms of both structure and rights, this Article employs a wide comparative perspective on religion-state relations, analyzing such relations in both liberal and non-liberal countries and offering a typology of three distinct approaches that states take towards religion – nationalization,
authorization, and privatization. It assesses the advantages and
disadvantages of these approaches in responding to the challenge of strong religion and their compatibility with liberal religion-state structure and with liberal human rights. It then employs this analysis to highlight the significant differences between the two solutions to the challenge of strong religion, rejecting the calls for the authorization of private religious
tribunals and embracing the careful and conditional incorporation of religious considerations into civil law, as in the NY Get Laws. This Article argues that the latter is an appropriate and essential means for respecting both strong religion and liberal values since it enables the liberal state to acknowledge the importance of religious belief in people’s lives, while at
the same time protecting the rights of all its citizens.

The article will claim that the liberal assumption that governments must not engage in Biopolitics by setting fertility policies is flawed in both theory and practice. It is flawed in practice since all governments set policies that directly and indirectly affect fertility even if they do not name them fertility policies. It is flawed in theory because government must take reproduction into account in order to ensure individual women’s rights to liberty and equality and to guarantee reproductive justice. Nevertheless, past and present experience have taught us that fertility policies set by states and communities to respond to their population needs have more often than not ignored the rights of the women recruited to carry them through and have used women as a means to an end rather than as an end in themselves. In order to resolve this dilemma the article offers a test for assessing the legitimacy of fertility policies. It identifies three types of interests that fertility policies may serve: legitimate state and community interests, individual liberty interests, and individual equality interests. It claims that the validity of a given fertility policy should be assessed by examining it against these interests, and that two rules should guide this examination. First, fertility policies should only be based on a state’s need to promote legitimate interests (legitimate interests prong). Second, due to the primacy of individual rights even legitimate state and group interests in fertility can only be realized while respecting and promoting individual rights, and especially individual women’s rights, to both liberty and equality (liberty and equality prong). The article then discusses and examines various fertility policies from around the world, including the U.S., in light of the suggested test.

The ultra-Orthodox Jewish community in Israel has its own separate education system which is funded by the state and in which boys are given an exclusively religious education with almost no exposure to secular subjects or to civic education.

Abstract Israel's constitutional structure purports to combine strong establishment of the Orthodox Jewish religion in the state with respect for liberal values such as pluralism equality and liberty. Whereas the establishment of the Orthodox Jewish religion is achieved through laws regulations and administrative power, liberal values that are only partially enshrined in law, are mostly defended and articulated by the Israeli Supreme Court.