מכירת בתים וקרקעות בארץ ישראל לנוכרי

‫מכירת בתים וקרקעות בארץ ישראל לנוכרי‬ ‫בדברים ז‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬נאמר‪" :‬כי יביאך ה' אלוקיך אל‪-‬הארץ אשר‪-‬אתה בא‪-‬שמה‬ ‫לרשתה ונשל גויים‪-‬רבים מפניך‪ ...‬ונתנם ה' לפניך והכיתם‪ ,‬החרם תחרים אתם‪,‬‬ ‫לא‪-‬תכרת להם ברית ולא תחנם"‪ .‬מפסוק זה למדה הגמרא בבבלי‪ ,‬ע"ז כ‪ ,‬ע"א‪,‬‬ ‫על איסור "לא תחנם" – "לא תיתן להם חניה בקרקע"‪ ,‬כלומר איסור על מכירת‬ ‫קרקעות א"י‬ ‫לנוכרי‪1.‬‬ ‫להלן ננסה לברר וללבן גדר דין זה ואת פרטיו ההלכתיים‪ ,‬כפי שהם באים‬ ‫אצל הפוסקים‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪.‬‬ ‫איסור מכירת בתים וקרקעות בארץ ישראל לנוכרי על פי שיטות הבבלי‬ ‫והירושלמי‬ ‫במשנה‪ ,‬עבודה זרה א‪ ,‬ח‪ ,‬באות הלכות המפרטות מה אסור ומה מותר למכור‬ ‫ולהשכיר לעכו"ם‪" :‬אין מוכרין להם במחובר לקרקע‪ ,‬אבל מוכר הוא‬ ‫משיקצץ‪ ...‬אין משכירין להם בתים בא"י ואין צריך לומר שדות‪ ...‬דברי רבי‬ ‫מאיר‪ .‬רבי יוסי אומר בא"י משכירין להם בתים אבל לא שדות‪."...‬‬ ‫שיטת הבבלי‬ ‫הגמרא בבבלי‪ ,‬עבודה זרה יט‪ ,‬ע"ב‪ ,‬שואלת‪" :‬מנהני מילי? אמר רבי יוסי בר‬ ‫חנינא‪ :‬דאמר קרא לא תחנם‪ ,‬לא תיתן להם חנייה בקרקע"‪ .‬מכירת קרקעות‬ ‫ובתים אסורה לדעת הכול משום "לא תחנם"‪ .‬מה באשר להשכרה? –בעניין זה‬ ‫* נתפרסם לראשונה בכתב העת המעין‪ ,‬לז‪ ,‬ב )טבת תשנ"ז(‪ ,‬עמ' ‪.74–57‬‬ ‫‪ 1‬מן הפסוק למדה הגמרא שלושה לימודים‪ .‬הלימוד הראשון הוא הלימוד הנזכר "לא תיתן להם‬ ‫חניה בקרקע"‪ ,‬ושני הלימודים האחרים הם‪" :‬לא תחנם" – "לא תיתן להם חן"; "לא תחנם"‬ ‫– "לא תיתן להם מתנת של חינם"‪ .‬ועיין בגמרא שם כיצד הוצאו מן הפסוק שלוש הדרשות‪.‬‬ ‫וראה גם בירושלמי‪ ,‬עבודה זרה פ"א ה"ט )להלן בהמשך(‪.‬‬ ‫יש לחלק בין השכרת קרקעות לבין השכרת בתים‪ .‬השכרת קרקעות אסורה‬ ‫לדעת הכול‪ ,‬ואילו בהשכרת בתים יש מחלוקת בין רבי מאיר ובין רבי יוסי‪.‬‬ ‫הגמרא שם‪ ,‬כא‪ ,‬ע"א‪ ,‬מסבירה שרבי מאיר סובר שאיסור השכרת קרקעות‬ ‫ובתים בא"י הוא משום גזרה שמא יבוא למכור‪ .‬רבי יוסי לא גזר בקשר‬ ‫להשכרת בתים‪ ,‬אלא רק בקשר להשכרת קרקעות‪ ,‬והסבר הגמרא הוא שבקרקע‬ ‫נוספה הסיבה של הפקעת הקרקע ממצוות התלויות בארץ ולכן גזרו "בהשכרה‬ ‫אתו מכירה"‪.‬‬ ‫שיטת הירושלמי‬ ‫בירושלמי‪ ,‬עבודה זרה פ"א ה"ט‪ ,‬נאמר‪" :‬רבי זעירא בשם רבי יוסי בן חנינה‬ ‫רבי אבא רבי חייה בשם רבי יוחנן‪ ,‬לא תחנם – לא תיתן להם חן‪ ,‬לא תחנם –‬ ‫לא תיתן להם מתנת חנם‪ ,‬לא תחנם – לא תיתן להם חנייה בארץ"‪ .‬ובהמשך‪:‬‬ ‫"ר' סימון היו לו נוטעי כרמים בהר המלך‪ ,‬שאל לרבי יוחנן‪ ,‬אל יבורו ואל‬ ‫תשכירם לנכרי‪ .‬שאל לרבי יהושע מהו להשכירן לנכרי‪ ,‬ושרא ליה רבי יהושע‪,‬‬ ‫מקום שאין ישראל מצוין כהדס בסוריא"‪.‬‬ ‫לפי מקור זה בירושלמי‪ ,‬נראה שיש איסור מכירת קרקעות בא"י מדין לא‬ ‫תחנם‪ ,‬ולדעת ר' יוחנן שם אף להשכיר אסור‪ ,‬אפילו במקום הפסד‪ .‬אך ה"י‬ ‫)שם( פותחת‪" :‬הא במקום שנהגו למכור מוכר לו אפילו בית דירה‪ ."...‬כיצד‬ ‫ניתן להסביר הלכה זו בירושלמי? מפרשי הירושלמי‪ ,‬בעקבות התוספות בבבלי‬ ‫עבודה זרה כא‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה "אף במקום"‪ ,‬הסבירו שפסקה זו נאמרה בעניין‬ ‫מכירת בתים בחוץ לארץ‪ ,‬ששם זה מותנה במנהג המקום‪ .‬אך בא"י יש איסור‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪.‬‬ ‫הסבר שונה בדברי הירושלמי מובא ב"כפתור ופרח"‪ ,‬פרק עשירי‪ ,‬בשמם של‬ ‫"בעל העטור" ו"בעל ההשלמה"‪ ,‬שהבינו את הירושלמי כפשוטו‪ ,‬שאף בא"י‬ ‫תלויה המכירה במנהג‪ .‬הווה אומר‪ ,‬אין זה יכול להיות איסור מדאורייתא! וזה‬ ‫לשונו‪" :‬ירושלמי )שם( הא במקום שנהגו למכור מוכר לו אפילו בית דירה‪...‬‬ ‫כתב הרב בעל העיטור ז"ל אות שי"ן שכירות‪ ,‬וכן עמא דבר‪ .‬והרב בעל ההשלמה‬ ‫ז"ל כתב נראה שזה הירושלמי הוא כחולק על גמרין"‪.‬‬ ‫ייתכן להסביר את שיטתם בכך שלדעתם סברת הירושלמי היא שפשוטו של‬ ‫מקרא "לא תחנם" הוא לא לרחם על הגוי‪ ,‬ואכן זוהי ההלכה מדאורייתא‬ ‫שנלמדת מהפסוק‪ ,‬ואותה אף לא הביא הירושלמי בדיוננו כאן שכן היא חלה‬ ‫על שבעת העממים שאין עניינם כאן‪ .‬את הדרשות הנוספות‪ ,‬ובכללן "לא תחנם"‬ ‫– "לא תיתן להם חנייה בקרקע"‪ ,‬הביא הירושלמי כאסמכתא דקרא‪ ,‬שסמכו‬ ‫עליהם חכמים איסורי דרבנן‪ .‬ואמנם זהו הסבר אחד של הרדב"ז בדברי הגמרא‬ ‫"לא תיתן להם חנייה בקרקע"‪ .‬לדעתו‪ ,‬זהו איסור דרבנן "ואסמכוה הקרא דלא‬ ‫תחנם" )ח"ה‪ ,‬סי' ש"א‪,‬‬ ‫רמז(‪2.‬‬ ‫הסבר אחר בדברי הירושלמי העלה בעל "כפתור ופרח"‪" :‬מסתברא דהוא‬ ‫הדין ישראל הדר בעיר שכולה גויים בא"י ורוצה להעתיק דירתו לעיר אחרת‪,‬‬ ‫ויש לו שם בית שיוכל למוכרה לגויים‪ ,‬כי הוא מתיירא שגויים יחריבוהו‪ ,‬או‬ ‫שיחזיקו בו וידורו שם בעל כורחו‪ ,‬וכן נמי אם הוא בעיר שרובה ישראל‪ ,‬ואנסוה‬ ‫זוזי ואין שם ישראל שיקנהו אפילו בזול"‪ .‬לדעתו‪ ,‬במקרה זה מותר למכור לגוי‪,‬‬ ‫"וההיא דאין מוכרין להם בתים נוקמה בדליתה לחדא מהני תנאי‪...‬והירושלמי‬ ‫דמקום שנהגו לעבור מסייע לו‪."...‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אליבא ד"כפתור ופרח" לא חלק הירושלמי על הבבלי בקשר לתוקף‬ ‫דאורייתא של איסור מכירת קרקעות‪ ,‬אלא הבחין בין שני מצבים בדין‪ :‬האחד‬ ‫– כשאין הפסד מוחלט‪ ,‬שאז קיים איסור דאורייתא‪ ,‬והשני – כשיש הפסד גמור‪,‬‬ ‫שבמקרה זה לא אסרה תורה; הכול תלוי במנהג‪ ,‬כדעת‬ ‫הירושלמי‪3.‬‬ ‫איסור מכירת קרקעות א"י לגוי לפי הרמב"ם ובעל ספר החינוך‬ ‫בעוד הגמרא למדה איסור זה מהפסוק "לא תחנם"‪ ,‬יש ראשונים שהביאו‬ ‫מקורות אחרים לדין זה‪ .‬יש לתת את הדעת על השאלה מדוע נמנעו ללמוד את‬ ‫הדין הזה מ"לא תחנם"‪ ,‬כפי שלמדה הגמרא‪ ,‬ועוד יש לשאול – האם יש‬ ‫השלכות מהלימוד השונה‪ ,‬ואם כן – מהן‪.‬‬ ‫‪ 2‬ועיין ספר המצוות לרס"ג‪ ,‬הוצאת הרב פערלא‪ ,‬ח"ב‪ ,‬ל"ת יג‪-‬יד‪ .‬הרב פערלא מבין שדעת רב‬ ‫סעדיה גאון היא שאיסור מכירת קרקעות לעכו"ם בא"י הוא רק מדרבנן‪.‬‬ ‫‪ 3‬בדין זה נשוב ונדון בהמשך‪.‬‬ ‫שיטות "הרמב"ם" והחינוך‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬ובעקבותיו בעל החינוך‪ ,‬סברו שאיסור זה הוא מדאורייתא‪ .‬הרמב"ם‬ ‫בספר המצוות‪ ,‬מצוות ל"ת נ"א‪ ,‬כתב‪" :‬שהזהירנו מהושיב עובדי עבודה זרה‬ ‫בארצנו כדי שלא נלמד כפירתם והוא אמרו לא ישבו בארצכם פן יחטיאו אותך‬ ‫לי‪ ...‬ואולם עובד עבודה זרה לא ישכון עמנו ולא נמכור לו נחלה ולא נשכיר‪,‬‬ ‫ובביאור בא לנו הפירוש לא תיתן להם חנייה בקרקע"‪ .‬הרי שהרמב"ם ציטט‬ ‫את הפסוק בשמות כג‪ ,‬לג‪" :‬לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי"‪ .‬וכך‬ ‫"החינוך" במצווה צד‪" :‬שלא לשכון עובדי ע"ז בארצנו שנאמר 'לא ישבו‬ ‫בארצך‪ ,‬פן יחטיאו אותך לי‪ '...‬ואם לא הניח ע"ז‪ ,‬אין צורך לומר‪ ,‬שאין מוכרין‬ ‫לו קרקע שישכון בארצנו‪ ,‬אלא אפילו לשכור לו בית אסור‪."...‬‬ ‫מן הפסוק "לא תחנם" )מצווה תכו( למד בעל החינוך דינים אחרים )שלא‬ ‫לרחם על הגוי‪ ,‬שלא לומר כמה נאה הוא‪ ,‬שלא לתת להם חן‪ ,‬ולא לתת להם‬ ‫מתנת חינם(‪ ,‬ולא הביא כלל את איסור מכירת‬ ‫הקרקעות‪4.‬‬ ‫אך ברמב"ם ב"יד החזקה"‪ ,‬הלכות עבודה זרה‪ ,‬משמע שהסיק שאיסור‬ ‫מכירת קרקע לגוי נובע מ"לא תחנם"‪ .‬למעשה‪ ,‬ב"יד החזקה" הבדיל הרמב"ם‬ ‫בין שני זמנים‪:‬‬ ‫א‪ .‬זמן שיד עכו"ם תקפה‪ ,‬שבו אסור למכור קרקע לגוי מכוח הפסוק "לא‬ ‫תחנם" – כך משמע מדבריו שם‪ ,‬פ"י ה"ג‪" :‬אין מוכרין להם בתים ושדות‬ ‫בא"י ומשכירין להם בתים בא"י ואין משכירין להם שדות‪ ...‬ומפני מה‬ ‫החמירו בשדה‪ ,‬מפני שיש בה שתים‪ ,‬מפקיעה מן המעשרות ונותן להם חנייה‬ ‫בקרקע"‪ .‬ושם‪ ,‬ה"ד‪" :‬ומפני מה אין מוכרין להן שנאמר ולא תחנם לא תיתן‬ ‫להם חנייה בקרקע"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬זמן שיד ישראל תקפה‪ ,‬שבו אסור לאפשר לעכו"ם אפילו ישיבת עראי‪ .‬זאת‬ ‫הוא למד מן הפסוק בשמות כג‪ ,‬לג‪" :‬לא ישבו בארצך"‪" :‬אבל בזמן שיד ישראל‬ ‫‪ 4‬וראה הגהות "המשנה למלך" על ספר החינוך‪ ,‬מצווה צד )נדפס בסוף ספר "מנחת חינוך"(‪ ,‬שתמה‬ ‫על החינוך‪ ,‬שלמד איסור מכירת קרקע מהפסוק "לא ישבו בארצך" ולא למד זאת מהפסוק‬ ‫"לא תחנם"‪ .‬לדעתו )על סמך דברי ראשונים(‪" ,‬לא ישבו בארצך" נאמר רק ביחס לז' עמים‪.‬‬ ‫תקפה עליהם‪ ,‬אסור לנו להניח לעובדי כוכבים בינינו‪ ,‬ואפילו יושב ישיבת‬ ‫עראי‪ ...‬שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה" )שם‪ ,‬ה"ו(‪.‬‬ ‫מדוע לא מנה הרמב"ם בספר המצוות את "לא תחנם" כמצווה במסגרת‬ ‫תרי"ג מצוות? כפי הנראה‪ ,‬נקט הרמב"ם שהאזהרה "לא ישבו בארצך" היא‬ ‫שורש העניין של לא לתת לגוי אפשרות לשבת בארץ‪ ,‬ומשום כך היא כוללת גם‬ ‫את האיסור האחר‪ ,‬הפרטי יותר‪" ,‬לא תחנם"‪ ,‬במובן של לא לתת לגוי חנייה‬ ‫בקרקע‪ ,‬לא למכור לו בתים וקרקעות‪ .‬וכך יש לדייק בלשונו בספר המצוות‪:‬‬ ‫"ואולם עובד עבודה זרה לא ישכן עמנו‪ ,‬ולא נמכור לו נחלה ולא נשכיר‪ ,‬ובביאור‬ ‫בא לנו הפרוש לא תיתן להם חנייה בקרקע"‪.‬‬ ‫ב"יד החזקה"‪ ,‬כאשר כתב על אודות איסור מכירה‪ ,‬משמע שם‪ ,‬שיש איסור‬ ‫גם מן הפסוק "לא תחנם" )בעקבות הבבלי בעבודה זרה(‪ ,‬אך במסגרת ספר‬ ‫המצוות‪ ,‬כאשר הרמב"ם בא לקבוע את מניין תרי"ג‪ ,‬לא ראה לנכון להכניס‬ ‫את איסור מכירת קרקע הנובע מ"לא תחנם" כאחד ממצוות תרי"ג‪ ,‬אלא‬ ‫הבליע זאת בתוך הכלל "לא ישבו‬ ‫בארצך"‪5.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬כך אפשר להסביר שבמבוא להלכות עבודה זרה‪ ,‬כשמנה את המצוות‬ ‫)עשה ול"ת( שישנן בהלכות עבודת כוכבים‪ ,‬לא מנה כלל איסור מכירת קרקעות‬ ‫מדין "לא תחנם"‪ .‬באות לד )שם( מנה רק את "שלא לחון עליהם"‪ ,‬ובאות לה‪:‬‬ ‫"ושלא ישבו בארצנו"‪.‬‬ ‫התנאים וההגבלות הנלווים לאיסור‬ ‫א‪ .‬ההבחנה בין שבעת העמים לשאר האומות‬ ‫מפשטות הכתובים עולה שהאיסור למכור בתים וקרקעות החל על ישראל‪ ,‬הוא‬ ‫רק כלפי גויים משבעת העמים‪ ,‬שעליהם מדובר בהקשר הרחב של הפרשה‪ .‬כך‬ ‫למד מפשט הפסוק הרב ברוך אפשטיין ב"תורה תמימה" בפירוש לפסוק )אות‬ ‫א(‪" :‬ואיירי בשבעה עממים וכפשטות הכתוב הקודם"‪.‬‬ ‫‪ 5‬ואמנם הרמב"ם בהקדמתו לספר המצוות‪ ,‬בשרשים‪ ,‬שורש שביעי‪ ,‬קבע "שאין ראוי למנות‬ ‫דקדוקי המצוה"‪.‬‬ ‫אך מדברי גדולי המפרשים והפוסקים עולה שהאיסור כולל את כל הגויים‪.‬‬ ‫התוספות בעבודה זרה כ‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה "דאמר קרא"‪ ,‬כתבו‪" :‬דודאי בכל הנך‬ ‫קראי איכא טעמא רבא דלא מצינן לאוקמינן אלא בז' אומות‪ ...‬אבל מתנת‬ ‫חינם ונתינת חן וחניה אין שום טעם לחלק בין שאר עובדי כוכבים לז' עממים"‪.‬‬ ‫סברת התוספות ש"אין שום טעם לחלק" פירושה שאין שום הכרח מפסוקים‬ ‫אחרים לחלק בין שני סוגי הגויים‪ ,‬כפי שיש הכרח לחלק בעניין "החרם‬ ‫תחרימם" וב"לא תתחתן בם"‪ .‬זה מעמיד את איסורי "לא תחנם" בין לגוי‬ ‫משבעת העמים בין לסתם גויים באותה דרגה של איסור מדאורייתא‪.‬‬ ‫נימוק נוסף להשוות בין שבעת העמים לבין שאר אוה"ע בעניין מכירת‬ ‫קרקעות מובא בספר "האשכול"‪ 6‬ובסמ"ג‪" .‬האשכול"‪ ,‬הלכות עבודה זרה‪ ,‬אות‬ ‫מו‪ ,‬כתב‪" :‬על כורחך קאי על שאר אומות נמי‪ ,‬דכיוון דאמר בז' אומות החרם‬ ‫תחרימם אם יישארו בא"י ולא תכרות להם ברית אם ילכו למדינה אחרת‪,‬‬ ‫למאי הזהיר לא תחנם‪ ,‬לא תיתן להם חנייה בארץ ישראל ולא מתנת חינם‪,‬‬ ‫אפילו להמיתם מצווה ועומד‪ ,‬אלא וודאי לא תחנם על שאר אומות קמזהר"‪.‬‬ ‫וגם בסמ"ג‪ ,‬לאווין מח‪" :‬שלא ליתן לגוי חניה בקרקע א"י‪ ,‬שנאמר לא‬ ‫תחנם‪ ...‬ואם כן מדבר באותם שלא נצטווינו עליהם להורגם‪ ...‬ועיקר פשוטו‬ ‫לא תרחם עליהם אלא תהרגם ומדבר בשבעה האומות"‪.‬‬ ‫ההוכחה שאיסור "לא תחנם"‪ ,‬איסור מכירת קרקעות‪ ,‬תקף אף ביחס לשאר‬ ‫האומות ולא רק לגבי שבעת העמים‪ ,‬יוצאת מפשט הכתובים‪ .‬הרי "לא תחנם"‬ ‫במובן של "לא תיתן להם חניה" אינו יכול לחול על שבעת העמים‪ ,‬שהרי בקשר‬ ‫להם כבר מצאנו את הציווי "החרם תחרימם"‪ .‬לכן הסיק הסמ"ג בהכרח‬ ‫‪ 6‬על פי מהדורת הרב צבי בנימין אויערבך‪ ,‬האלברשטאדט תרכ"ח‪ .‬עוד בחיי הרב אויערבך פורסם‬ ‫מאמר ב"החלוץ" )בחתימת "המגיה"( שטען שהספר הוא זיוף המכיל חומר רב שאינו מקורי‪.‬‬ ‫לאחר זמן פרסמו הרב חנוך ארנטרוי והרב יעקב שור קונטרס הגנה על הספר בשם "צדקת‬ ‫הצדיק" )ברלין‪ ,‬תר"ע(‪ .‬הפולמוס בעניין נמשך ושלום אלבק פרסם קונטרס בשם "כופר‬ ‫האשכול" )ורשה‪ ,‬תרע"א( ובו סתר את טענותיהם‪ .‬עוד לעניין הפולמוס ראה הרב ש"י זוין‪,‬‬ ‫סופרים וספרים‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' ‪ ;112–106‬ש"ז הבלין‪" ,‬עוד על ה'אשכול' מהדורת הרב אויערבך"‪,‬‬ ‫ישורון‪ ,‬יג )תשס"ג(‪ ,‬עמ' תשא–תשי‪.‬‬ ‫שהאיסור חל ביחס לעמים אחרים ולא ביחס לשבעת העמים‪ .‬וכן מתוך פסיקת‬ ‫הטור והשולחן ערוך )יורה דעה‪ ,‬סימן קנא( לומדים שהאיסור‪ ,‬לדעתם‪ ,‬חל על‬ ‫כל העמים‪ ,‬שהרי פסיקתם היא רק בהלכות שנוגעות לדורם‪.‬‬ ‫בעל תורה תמימה‪ ,‬שסבר שהאיסור חל רק על שבעת העמים‪ ,‬שלא כמו‬ ‫הדעות שהצגנו לעיל‪ ,‬שאל על שיטת התוספות וכתב‪" :‬והתוספות כתבו דרק‬ ‫איסור כריתת ברית איירי בשבעה אומות‪ ,‬אבל לאווין שווין בכל העובדי כוכבים‬ ‫וכתבו כן עפ"י הסברה לבד‪ ,‬אבל לדעתי זה קשה טובא‪ ,‬אחרי דאין ספק דפסוק‬ ‫זה איירי בשבעה אומות‪ ,‬כמו שכתבנו‪ ...‬וגם קשה בדברי התוספות מכמה‬ ‫מקומות בש"ס‪ .‬שמצינו התר נתינה לעובדי כוכבים‪ ...‬אבל לדברינו יתיישב‬ ‫בפשיטות דאותם העניינים איירי בשאר עובדי כוכבים"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם יש הבחנה בין אומות שהן עובדי עבודה זרה לבין אומות שאינן בגדר‬ ‫עובדי עבודה זרה?‬ ‫השאלה הנדונה היא האם איסור "לא תחנם" – לא למכור קרקעות א"י לגוי‬ ‫– מוגבל אך ורק לגויים שהם עובדי עבודה זרה‪ ,‬שביחס אליהם הקפידה התורה‬ ‫לאסור חנייתם בקרקע "כדי שלא נלמוד כפירתם" )כך לשון הרמב"ם בספר‬ ‫המצוות(‪ ,‬או שהאיסור אינו מבחין בין שתי הקטיגוריות של העמים שאינם‬ ‫ישראל‪ ,‬וחל על כולם כאחד )חוץ מאשר על גר תושב‪ ,‬שהוא גוי שקיבל על עצמו‬ ‫שמירת שבע מצוות בני נח‪ ,‬ואין חשש שנלמד‬ ‫ממעשיו(‪7.‬‬ ‫שאלה זו נוגעת גם לשאלה האם יש מקום להבחין בין נוצרים לבין‬ ‫מוסלמים‪ .‬לפי הרמב"ם והפוסקים בעקבותיו‪ ,‬המוסלמים אינם בגדר עובדי‬ ‫עבודה זרה‪ .‬כך כתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פי"א ה"ז‪" :‬וכן כל‬ ‫עכו"ם‪ ,‬שאינו עובד כוכבים ומזלות כגון אלו הישמעאלים"‪ .‬וכך נמצא בתשובות‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬תשובה שס"ט )הוצאת מקיצי נרדמים‪ ,‬תרצ"ד(‪" :‬אלו הישמעאלים‬ ‫אינם עובדי עבודה זרה כלל‪ ...‬והם מייחדים לאל יתעלה ייחוד כראוי‪ ,‬יחוד‬ ‫שאין בו דופי"‪.‬‬ ‫‪ 7‬וכבר משמע מהרמב"ם‪ ,‬הלכות עבודה זרה פ"י ה"ו‪ ,‬שבימינו אין מציאות של גר תושב‪" :‬אין‬ ‫מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג"‪ ,‬וכך גם ברמב"ם‪ ,‬הלכות איסורי ביאה פי"ד ה"ח‪.‬‬ ‫את גישתו של הרמב"ם לנוצרים נראה ברמב"ם ביד החזקה‪ ,‬ספר המדע‪,‬‬ ‫הלכות עבודת כוכבים פ"ט ה"ד‪" :‬אדומים‪ 8‬עובדי עבודה זרה הן ויום ראשון‬ ‫הוא יום‬ ‫אידם"‪9.‬‬ ‫לשאלת ההבחנה בין עובדי ע"ז לבין שאינם עובדי ע"ז אפשר למצוא מענה‬ ‫בתשובת הרשב"א בעניין מתנת חינם )שו"ת הרשב"א‪ ,‬תשובה ח(‪ ,‬שממנה‬ ‫משמע שמותר למכור קרקע לגוי שאינו עובד עבודה זרה‪ .‬הרשב"א )שם( פסק‬ ‫שאפשר לתת מתנת חינם לגוי שאינו עובד עבודה זרה משום שאין הוא בגדר‬ ‫הנאסרים מדין "לא תחנם"‪ ,‬וכך כתב‪" :‬ומה ששאל ממך הנער בשולח אדם וכך‬ ‫לנכרי איך יתיישב עם מה שאמרו אסור לתת מתנת חינם‪ ...‬או בגוי שאינו עובד‬ ‫עבודה זרה"‪ .‬אמנם הרשב"א דיבר על דין "לא תיתן להם מתנת חינם"‪ ,‬אך‬ ‫סביר להניח שאותה הלכה תהא טובה גם ללימוד אחר של "לא תחנם" – "לא‬ ‫תיתן להם חניה‬ ‫בקרקע"‪10.‬‬ ‫‪ 8‬גרסה זו נמצאת ברמב"ם בספר המדע שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשכ"ב )עורך‬ ‫ראשי‪ :‬ש' ליברמן‪ ,‬העיר וביאר‪ :‬יעקב ב"ר אליעזר כהן‪ ,‬ושינוי נוסחאות מאת חיים ב"ר רפאל‬ ‫קצנלבוגן(‪ .‬המהדיר העיר שבכ"י תימניים מצא במקום המילה "אדומים" את המילה "נוצרים"‪.‬‬ ‫בדפוסים הרגילים באה מילת "כנענים"‪ ,‬אך גרסה זו‪ ,‬כנראה‪ ,‬איננה מקורית ושובשה בגלל‬ ‫הצנזורה‪ .‬עיין גם בספר עבודת המלך‪ ,‬ספר המדע‪ ,‬הלכות עבודת כוכבים פ"ט ה"ד‪ ,‬שהעיר‬ ‫שבדפוס שהיה לפניו וכן בעוד דפוסים נעלמה לגמרי הלכה ד‪.‬‬ ‫‪ 9‬ייתכן לומר שאף לשיטות שהנצרות איננה בגדר עבודה זרה )עיין תוספות‪ ,‬בכורות ב‪ ,‬ע"ב‪ ,‬ד"ה‬ ‫"שמא יתחייב"‪ ,‬ובתוספות סנהדרין סג‪ ,‬ע"ב‪ ,‬ד"ה "אסור לאדם"‪ ,‬שכתבו שם‪" :‬ואע"פ‬ ‫שמשתפים שם שמים ודבר אחר‪ ,‬לא אשכחן דאסור לאדם לגרום לאחרים לשתף"‪ .‬ועיין גם‬ ‫ברמ"א‪ ,‬שו"ע‪ ,‬אורח חיים‪ ,‬סימן קנ"ו(‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬לדעתי‪ ,‬יחול איסור "לא תחנם" גם על‬ ‫נוצרים‪ ,‬כיוון שמבחינת ישראל ישנו החשש של הידבקות ממעשיו‪ ,‬שמבחינתם יהיו הם בגדר‬ ‫מעשי עבודה זרה ממש‪ .‬מה שאין כן ביחס למוסלמי שאין חשש כזה כלל וכלל )ביחס לעניין‬ ‫"שיתוף" בגויים עיין בשו"ת "שער אפרים"‪ ,‬סימן כד; בשו"ת "ושב הכהן"‪ ,‬סימן לח‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫"נודע ביהודה" תניינא‪ ,‬יו"ד‪ ,‬סימן קמח(‪.‬‬ ‫‪ 10‬גישה זו נראית לכאורה גם מדברי רבי יעקב ב"ר אשר בעל הטורים‪ ,‬אך רק לפי גרסת הדפוסים‪.‬‬ ‫בחשן משפט‪ ,‬סימן רמט‪ ,‬כתוב‪" :‬אסור ליתן מתנת חינם לעובד עבודת כוכבים‪ ,‬אבל מותר ליתן‬ ‫לגר תושב‪ ,‬שהרי מצווה להחיותו"‪ .‬דברי הטור נסבים על מתנת חינם לגוי ולא על מכירת קרקע‬ ‫דעה שונה מצאנו אצל רבי אשתורי הפרחי‪ .‬בספרו "כפתור ופרח"‪ ,‬פ"י‪ ,‬כתב‪:‬‬ ‫"ומסתברא שעכשיו שהארץ היא ביד הישמעאלים בחטאינו‪ ,‬שמשכיר אפילו‬ ‫מקום שהוא ראוי לדירה לישמעאל שהרי אינו עובד עבודה זרה‪ ...‬אבל למכור‬ ‫להם בתים או שדות בא"י כלל כלל לא משום לא תחנם"‪ .‬הרי שלדעתו‪ ,‬האיסור‬ ‫מתרחב גם על גויים שאינם עובדי עבודה זרה ואף על מוסלמים‪.‬‬ ‫רבי מיוחס רפאל ב"ר שמואל התייחס לשאלה זו בספרו "מזבח אדמה"‬ ‫בהלכות יין נסך‪ ,‬סימן קנ"א )על דברי שו"ע‪ ,‬סעיף ח‪" ,‬אין מוכרין להם בתים‬ ‫ושדות בא"י"( וכתב‪" :‬והאידנא שראינו גדולי ישראל מו"ה מוהר"ש או‬ ‫מהר"מ וכמה וכמה חצרות ובתים וכיוצא‬ ‫]שנמכרו לעכו"ם[‪,‬‬ ‫נראה ודאי דהיינו‬ ‫משום דלאו דלא ישבו בארצך לעניין חניה בקרקע‪ ,‬היינו על גויים עובדי עבודה‬ ‫זרה דוקא"‪ .‬כך רצה לדייק גם מדברי ס' המצוות מצווה נא‪" :‬הזהירנו השי"ת‬ ‫מלהושיב עובדי עבודה זרה בארצנו כדי שלא נלמד כפירותם בה'"‪ .‬לדעתו‬ ‫לגוי‪ ,‬אך יש מקום להשוות בין דיניהם מכיוון ששניהם נלמדו מאותו פסוק בתורה – "לא‬ ‫תחנם"‪ .‬לפי גרסה זו מלשון הטור משמע שהאיסור מכוון דווקא לעובד עבודה זרה‪ ,‬ואינו כולל‬ ‫גוי שאינו בגדר עובד עבודה זרה‪ .‬אך כבר הראה הרב דוד צבי הילמן שהנוסח הנדפס הוא הנוסח‬ ‫המצונזר‪ ,‬ואילו הנוסח המקורי בטור היה‪" :‬אסור ליתן מתנת חינם לגוי"‪ ,‬ללא הבחנה בין עע"ז‬ ‫לבין שאינם עע"ז‪ .‬לפני רבי יוסף קארו‪ ,‬ב"בית יוסף" על הטור שם‪ ,‬עמד נוסח הדפוסים‪ ,‬אך‬ ‫סבר שמביטוי זה אין ללמוד שגוי שאינו עובד עבודת כוכבים מותר במתנת חינם‪" :‬מה שכתב‬ ‫רבנו‪ ,‬אסור ליתן מתנת חינם לעובד כוכבים‪ ,‬לא לאפוקי ישמעאל"‪ .‬דעתו היא אפוא שאין לחלק‬ ‫בין עע"ז לשאינו עע"ז‪ .‬הב"ח המובא בדפוסים שלנו חלק על הבנת ה"בית יוסף" בדברי הטור‬ ‫וכתב‪" :‬ולפי דבריו קשה למה לו לרבנו לכתוב לע"ז ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים"‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬הבנת הב"ח היא שלגבי מוסלמים אין חל האיסור של מתנת חינם‪ .‬אולם אף בדעת‬ ‫הב"ח העיר הרב הילמן‪ ,‬שלפי דפוס קניגסברג מתקן הב"ח את דברי הטור‪ ,‬וכך דבריו‪" :‬ולפע"ד‬ ‫נראה דלפי שהמלכיות מקפידים אם יזכירו שם גוי בספרינו במקום שאיננו לכבוד על כן הסירו‬ ‫מלת גוי וכתבו במקומו לעובדי ע"ז אבל העיקר הנוסחא בספרי רבינו היא אסור ליתן מתנת‬ ‫חינם לגוי"‪ .‬דברים אלו פורסמו ע"י הרב הילמן בצפונות‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' סב‪-‬סג‪ ,‬וכן בדפוסים חדשים‬ ‫תוקנו דברי הב"ח‪ .‬לאור הגרסאות המקוריות אין ראיה מדברי הטור ומדברי הב"ח להבחין בין‬ ‫גוי העובד ע"ז ובין גוי שאינו בגדר זה‪ ,‬כישמעאלים )אני מודה לעורך "המעין" הרב יואל קטן‬ ‫שליט"א על שהאיר עיניי בנקודה זו(‪.‬‬ ‫משמע מהרמב"ם בספר המצוות שהאיסור חל על עובדי עבודה זרה בלבד‪.‬‬ ‫על תשובה זו הסתמך הרב הירושלמי הרב אליהו סלימאן מני בספרו‬ ‫"זכרונות אליהו" שכתב )ביורה דעה‪ ,‬מערכת ג‪ ,‬אות ג(‪" :‬אסור למכור בית‬ ‫לגוי‪ ...‬ועיין מזבח אדמה‪ ,‬שהגויים ישמעאלים אינם בכלל זה"‪.‬‬ ‫רבי ישראל משקלוב‪ ,‬מחבר "פאת השולחן"‪ ,‬הביא להלכה )הלכות א"י‪,‬‬ ‫סימן א‪ ,‬ס' יז( את דעת בעל "כפתור ופרח" וכתב‪" :‬והאידנא שא"י תחת‬ ‫הישמעאלים מותר להשכיר‪ ...‬ולמכור לכולם אסור"‪.‬‬ ‫הרב אברהם יצחק הכהן קוק דן בכמה מתשובותיו בס' משפט כוהן‬ ‫)תשובות נח‪ ,‬ס' סג( בבעיית מכירת קרקעות לגוי בשנת השמיטה‪ ,‬שהתעוררה‬ ‫בימיו‪ .‬מתוך הדיון בהיתר המכירה הוא בא לידי דיון באיסור מכירת קרקע‬ ‫לגוי‪ ,‬שהרי יש שטענו שאי אפשר לבצע היתר מכירה בגלל איסור זה‪ .‬דעתו של‬ ‫הרב קוק הייתה שבמכירה לישמעאלי אין האיסור חל‪ ,‬ולכן התיר למכור‬ ‫קרקעות א"י לערבים‪-‬מוסלמים‪ .‬בין שאר הראיות הוא הסתמך על הטור‪ ,‬חושן‬ ‫משפט‪ ,‬סי' רמט‪ ,‬שהובא לעיל‪ ,‬שכתב "אסור ליתן מתנת חינם לעובד עבודת‬ ‫כוכבים‪ ,‬אבל מותר ליתן לגר תושב‪ ,‬שהרי מצווה להחיותו"‪.‬‬ ‫כך השיב הרב קוק גם לטענה שהועלתה בפי מתנגדי היתר המכירה‪ ,‬מדוע‬ ‫לא מצאנו בחז"ל פתח להתיר עבודה בשביעית על ידי מכירת הקרקע לעכו"ם‪.‬‬ ‫תשובתו היא משום שבתקופת חז"ל לא היו גויים שאינם עובדי עבודה זרה‪,‬‬ ‫ואי אפשר היה להתיר את מכירת הקרקע לגויים שהם עובדי עבודה זרה משום‬ ‫"לא תחנם"‪.‬‬ ‫הרב יהונתן אבעלמאנן‪ ,‬בעל "תורת יהונתן"‪ ,‬והרב קוק ב"משפט כהן"‬ ‫סברו שהרמב"ם והראב"ד חלוקים בקשר לנקודה זו‪ ,‬דהיינו בשאלה האם‬ ‫איסור "לא תחנם" נוגע גם לגויים שאינם עובדי עבודה זרה‪.‬‬ ‫הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פ"י ה"ו כתב‪" :‬אבל בזמן שיד ישראל תקפה‬ ‫עליהם‪ ,‬אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו אפילו יושב ישיבת עראי אלא עד‬ ‫שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני‪-‬נח שנא' לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה"‪.‬‬ ‫הראב"ד בהשגותיו שם כתב‪" :‬א"א איני משווה לו בישיבת הארץ"‪ .‬לשיטת‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬כדי להתיר ישיבת הגוי בינינו )וממילא גם להתיר מכירת קרקע(‪,‬‬ ‫צריך שיהא הגוי בגדר "גר תושב"‪ ,‬ז"א גוי שיקבל עליו שבע מצוות בנינח בפני‬ ‫ג' חברים‪ .‬כלומר‪ ,‬לא די שיהא זה גוי שאיננו עובד עבודה זרה‪ .‬ולדעתו אין‬ ‫קטגוריה של מצב ביניים של גוי שאיננו עובד עבודה זרה שיותר בישיבת הארץ‪.‬‬ ‫לעומתו‪ ,‬הראב"ד סבר שלעניין ישיבת הארץ די שהגוי לא יעבוד עבודה זרה‪.‬‬ ‫ז"א לדעת הראב"ד גם האידנא )שאין לנו גר תושב( אפשר להתיר ישיבה של גוי‬ ‫בא"י בתנאי הנ"ל‪.‬‬ ‫כך סבר גם הנצי"ב מוולוזין‪ .‬בספרו "משיב דבר"‪ ,‬כשדן בבעיית היתר‬ ‫מכירה בשמיטה‪ ,‬התייחס גם לשאלת תוקף איסור "לא תחנם"‪ .‬בתשובתו לאחד‬ ‫הגאונים שרצה להתיר למכור קרקע לישמעאלים שאינם עובדי עבודה זרה‪ ,‬הוא‬ ‫דחה בחריפות היתר זה‪ ,‬וכתב‪" :‬כי רוצים להימלט מאיסור שביעית בזמן הזה‬ ‫דרבנן‪ ...‬ופגע באיסור מכירת‬ ‫קרקע‪11‬‬ ‫לעובדי גלולים בא"י שהוא איסור‬ ‫דאורייתא לכ"ע‪ ...‬דהלאו דלא תחנם הן במתנה הן במכירת קרקע‪ ,‬שהוא איסור‬ ‫דאורייתא בעובד גלולים ומותר גר תושב‪ ,‬אף אם הוא עובד גלולים שלא פלח‬ ‫נמי אסור‪ ...‬כתב המשנה למלך בדרך מצוותיך לדעת הראב"ד אף דפליג במצוה‬ ‫דלא יישבו בארצך וסובר דדוקא בשבע עממים‪ .‬מכל מקום בלא תחנם מודה‬ ‫דאפילו בשאר עממים אסור‪"...‬‬ ‫ה"חזון איש" )זרעים‪ ,‬שביעית‪ ,‬ס' כד‪ ,‬אות ג( הבחין בדעת הראב"ד בשתי‬ ‫רמות של גוי‪ :‬הסוג הראשון הוא גוי שמקיים שבע מצוות בנינח‪ ,‬אף שאינו‬ ‫גר תושב‪ ,‬אך דווקא כשהוא שלם באמונת ישראל שישראל נתחייב בתרי"ג‬ ‫מצוות ובן‪-‬נח ב‪-‬ז'‪ ,‬והסוג השני הוא גוי "שיש לו דעות כוזבות והוא משועבד‬ ‫לדעותיו אף שאין בהם עבודה זרה ממש‪ ,‬וגם הוא שומר ז' מצוות מצד היושר‪,‬‬ ‫שאינו ראוי לקבלו לגרתושב‪ ,‬הרי הוא באיסור לא תחנם ובאיסור ישיבה‪."...‬‬ ‫לדעתו‪ ,‬אף לדעת הראב"ד לא די בקיום שבע מצוות בנינח כדי שיותר במכירת‬ ‫אדמה ובישיבה בארץ‪ .‬כדי שיופקע מהיותו מושא לאיסור "לא תחנם" עליו‬ ‫להיות ברמה של קיום ז' מצוות מתוך הכרה שהן חלק ממערכת תרי"ג שנצטוו‬ ‫‪ 11‬הנצי"ב לא התייחס לדעות שנביא להלן‪ ,‬שלפיהן איסור מכירת קרקעות אינו מדאורייתא‬ ‫אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫בה‬ ‫ישראל‪12.‬‬ ‫ג‪ .‬האם תלוי איסור "לא תחנם" בקדושת הארץ?‬ ‫בבעיה זו דנו בכתבי האחרונים‪ .‬השאלה היא האם איסור "לא תחנם" חל רק‬ ‫בזמן שארץ ישראל בקדושתה‪ ,‬הווה אומר‪ ,‬שלשיטות שקדושה שנייה )קדושת‬ ‫עזרא ונחמיה( בטלה‪ ,‬או במקומות שעולי בבל לא קידשו אותם‪ ,‬לא יהיה‬ ‫איסור של מכירת קרקע לגוי‪ ,‬או שמא איסור "לא תחנם" אינו תלוי בקדושת‬ ‫הארץ אלא ב"שם ארץ ישראל" גרידא‪.‬‬ ‫הרב מרדכי רובייו‪ ,‬מחבר הספר "שמן המור"‪ ,‬טען )בחלק יו"ד‪ ,‬סימן ד(‬ ‫שאי אפשר להסתמך על השיטה הסוברת שקדושה שנייה בטלה‪" ,‬שהרי כבר‬ ‫הרמב"ם פסק דקדושה שניה לא בטלה‪ ,‬וא"כ אנו בתר הוראותיו תפסינן‪...‬‬ ‫ולמימר דלא התיר המכירה אלא במקום שלא נתקדש בקידוש שני‪ ...‬דאיכא‬ ‫צדדים דלבתר דקדשה קדושה שניה בחלק הארץ חזר איסור חניה לגוי בא"י‬ ‫מדאורייתא גם בחלק שלא כבשו בכיבוש שני‪ ,‬כיוון שכבר הייתה בקדושתה‬ ‫בקידוש ראשון‪ ,‬ולא חזיתן דנתנן חכמים חילוק ביניהן לעניין זה כמו שנתנו‬ ‫לעניין שביעית"‪.‬‬ ‫אולם בעל "מנחת‪-‬חינוך"‪ ,‬מצווה צד‪ ,‬כתב‪" :‬ודווקא מה שהוא ארץ ישראל‬ ‫המקודשת או בכיבוש שני במה שכבש עזרא‪ ,‬כי מה שלא החזיקו עולי גולה אינו‬ ‫קדוש"‪ .‬אמנם דבריו נסבים על האיסור "לא ישבו בארצך"‪ ,‬אך אפשר ללמוד‬ ‫מזה גם לענייננו‪.‬‬ ‫כך גם הרב קוק במבוא לספרו "שבת הארץ"‪ ,‬פ"יב‪ ,‬כתב‪" :‬ולכאורה נראה‬ ‫לומר שאיסור לא תחנם דחנייה בקרקע‪ ,‬כיוון שהוא נאמר דווקא בא"י‪ ,‬א"כ‬ ‫בזמן הזה למאן דאמר דבטלה קדושת הארץ לחיובי מצוות התלויות בארץ‪ ,‬הוא‬ ‫הדין נמי דבטלה לעניין חנייה בקרקע‪ ,‬ואינה אלא מדרבנן"‪.‬‬ ‫מהדעות שהבאנו יוצא אפוא שאיסור "לא תחנם" קשור עקרונית לעניין‬ ‫הקדושה של מצוות התלויות בארץ‪ .‬רק לדעת בעל "שמן המור" אנו נוקטים‬ ‫‪ 12‬ראה ברמב"ם‪ ,‬היד החזקה‪ ,‬הלכות מלכים פ"ח הי"א‪ ,‬שהגדיר את התנאים הדרושים לבן נח‬ ‫כדי להיכלל בהגדרת "גר תושב"‪.‬‬ ‫שקדושה שנייה לא בטלה‪ ,‬והיות שבחלק מהארץ שאותו קידשו עולי גולה קיים‬ ‫האיסור‪ ,‬יש בכוחו להחילו גם על יתר חלקי ארץ ישראל שקודשו בקדושה‬ ‫ראשונה‪ .‬אך מדעותיהם של ה"מנחת חינוך" והרב קוק אנו רואים שפסקו‬ ‫למעשה לקולא‪ ,‬והתירו משום סברה זו למכור קרקע בא"י לגוי‪.‬‬ ‫דעת ה"חזון‪-‬איש" היא שאיסור "לא תחנם" אינו קשור בקדושתה של הארץ‬ ‫אלא הוא חל בכל חלקי א"י‪ ,‬בכל התקופות ובכל המצבים‪ .‬האיסור עצמו אינו‬ ‫קשור למערכת מצוות התלויות בארץ שהן תלויות בקדושה המיוחדת של‬ ‫האדמה‪ ,‬אלא פועל יוצא ממצוות יישוב הארץ ופרט ממצוות ביעור עבודה זרה‪.‬‬ ‫וכך כתב )חזו"א‪ ,‬זרעים‪ ,‬שביעית‪ ,‬כד‪ ,‬אות א(‪" :‬והנה למדנו מזה דאין איסור‬ ‫ליתן להם חניה בקרקע תלוי בקדושת הארץ‪ ,‬דהא בקדושת הארץ איכא פלוגתא‬ ‫בשעה שגלו‪ ,‬ובאיסור חנייה בקרקע ליכא פלוגתא שהרי עיקרה נאסרה בזמן‬ ‫שאין יד ישראל תקפה‪ ...‬אבל הדבר מוכרע בסברא‪ ,‬שדין זה בכלל הרצון‬ ‫שתהיה הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עובדי עבודה זרה‪ ,‬וארץ ישראל‬ ‫היא גם בגלותנו‪ ,‬ואנו חייבים ביישובה ולדור בה גם בגלותנו‪ ...‬אלא לפי שאיסור‬ ‫ליתן להם חניה בקרקע הוא מפרטי מצוות ביעור עבודה זרה"‪.‬‬ ‫ד‪ .‬איסור מכירת קרקעות לגוי בא"י במצב של הפסד ממון‬ ‫הפוסקים דנו בשאלה זו כנראה בגלל נסיבות שהזמן גרמן‪ ,‬שכן התעוררה בעיה‬ ‫האם האיסור הזה תקף גם במצב שאין ישראל אחר שיקנה מבעל הקרקע )או‬ ‫בעל הבית( הישראלי‪.‬‬ ‫כבר בעל "כפתור ופרח" דן בנקודה זו‪ .‬הוא הביא את הגמרא בבבלי גיטין‬ ‫מד‪ ,‬ע"א‪" :‬תניא המוכר ביתו לגוי דמיו אסורים‪ ,‬וגוי שאנס ביתו של ישראל‬ ‫ואין בעליו יכול להוציאן‪ ,‬לא בדיני ישראל ולא בדיני אוה"ע‪ ,‬מותר ליטול דמיו‬ ‫וכותב ומעלה בערכאות מפני שהוא כמציל מידיו‪ ...‬ופי' רש"י ז"ל המוכר ביתו‬ ‫לגוי בא"י דאמר קרא לא תחנם לא תיתן להם חניה בקרקע"‪ .‬מגמרא זו הסיק‬ ‫ה"כפתור ופרח"‪" :‬מסתברא והוא הדין ישראל הדר בעיר שכולה גויים בא"י‬ ‫ורוצה להעתיק דירתו לעיר אחרת ויש לו שם בית שיכול למכרה לגויים‪ ,‬כי הוא‬ ‫מתיירא שהגויים יחריבוהו או שיחזיקו בו וידורו שם בעל כורחו‪ ,‬וכן נמי אם‬ ‫הוא בעיר שרובה ישראל ואנסוה זוזי ואין שם ישראל שיקנהו אפילו בזול‪,‬‬ ‫וההיא דאין מוכרין להם בתים נוקמא בדליתה לחדא מהני תנאי"‪ .‬הרי נמצאנו‬ ‫למדים שבעל "כפתור ופרח" מצמצם את האיסור של "לא תחנם"‪ :‬במקרה שיש‬ ‫הפסד גמור‪ ,‬שאין לחלוטין ישראל שירצה לקנות‪ ,‬בטל האיסור‪.‬‬ ‫מדבריו של בעל "כפתור ופרח" עולה קושיה‪ :‬היכן מצאנו ביטול איסור‬ ‫מדאורייתא מפני הפסד ממון?! הרי פסק הרמ"א בשו"ע‪ ,‬או"ח‪ ,‬סימן תרנו‪:‬‬ ‫"אבל לא תעשה ייתן כל ממונו קודם שיעבור!" ועוד‪ ,‬מהו ההבדל בין מצב‬ ‫שאינו מוצא לחלוטין ישראל שיקנה ממנו את הקרקע‪ ,‬שאז בטל האיסור‪ ,‬לבין‬ ‫מצב שיש ישראל שיקנה‪ ,‬אך בזול; הלא גם במקרה זה יש הפסד ממון‪ .‬מהו‬ ‫הקריטריון להפסד המפקיע את תוקף האיסור‪ ,‬ואיזה משאירו על מכונו?!‬ ‫שאלות אלו אפשר שיתיישבו על פי המובא בספר "תורת יהונתן"‪ ,‬פ"ט‪ ,‬אגב‬ ‫דיון בהיתר מכירה בשביעית ובסברתו של בעל "כפתור ופרח"‪ ,‬שאיסור "לא‬ ‫תחנם" תקף בשעה שיש במכירה גוון של טובת הגוי‪ .‬אם יהודי יכול למכור לגוי‬ ‫וליהודי באותו המחיר‪ ,‬והוא מעדיף את הגוי‪ ,‬במקרה זה עובר על איסור "לא‬ ‫תחנם"‪ .‬אבל אם יהודי עושה לטובת עצמו‪ ,‬דהיינו שהגוי מציע מחיר גבוה יותר‬ ‫מזה שמציע ישראלי‪ ,‬והוא מוכר לגוי משום טובתו שלו‪ ,‬במקרה כזה אינו עובר‬ ‫על איסור "לא תחנם"‪ .‬לכן‪ ,‬לדעת בעל "תורת יהונתן"‪ ,‬מה שכתוב בספר‬ ‫"כפתור ופרח" "ואין שם ישראל שיקנהו אפילו בזול" הוא לאו דווקא‪ .‬בהמשך‬ ‫דבריו הוא נטה לתקן משפט זה ולראות בו טעות סופר‪ :‬במקום "אפילו בזול"‬ ‫הוא גרס "אלא בזול"‪ .‬מדברי "תורת יהונתן" יוצא אפוא שאף אם הגוי מוכן‬ ‫לתת מעל מחיר השוק‪ ,‬אין על היהודי איסור "לא תחנם"‪ .‬נראה‪ ,‬שלפי דעה זו‬ ‫מצטמצם מאוד איסור "לא תחנם"‪ .‬ועוד‪ ,‬בדברי "תורת יהונתן" אין הבחנה בין‬ ‫הפסד‪ ,‬במובן של מכירה מתחת לשווי הנכס בשוק‪ ,‬ובין "הפסד" שעיקרו מניעת‬ ‫רווח‪ ,‬מעל ומעבר למחיר השוק‪ .‬הרי שהוא מצא לנכון להתיר מעבר למה‬ ‫שמשתמע מפשוטם של דברי ה"כפתור ופרח"‪.‬‬ ‫כמו בעל "תורת יהונתן" סובר הרב יעקב שאול בכור אלישר‪ ,‬בעל "ישא‬ ‫ברכה"‪ 13.‬בספרו מובאת שאלה הנוגעת באופן ישיר לבעיה של מכירת נכסי דלא‬ ‫‪ 13‬דעת הרב בעל "ישא ברכה" )נולד ב‪ ,1817-‬היה רבה הספרדי של ירושלים ]‪ ,([1896–1883‬נמצאת‬ ‫ניידי בא"י לגוי‪ ,‬וזו לשונה‪" :‬מחברת אנשים‪ ...‬שאספו סך מסוים לבניין בית‬ ‫חולים בירושלים וקנו בית מפואר מעכו"ם אחד‪ ,‬ועתה שרצו לפותחו קמו‬ ‫עוררים והחשש שיצטרכו למכור את הבניין בכדי לקנות בניין אחר‪ .‬והשאלה‬ ‫האם יש התר למכור הבית הזה לעכו"ם‪ ,‬שקופצים לקנותו ולהרבות במחירו‬ ‫יותר ממה שנתנה החברה בעדו באופן שירוויחו בו הרבה‪ ,‬ואם אין התר למוכרו‬ ‫רק לישראל‪ ,‬יהיו מוכרחים להוזיל המיקח הרבה בפחות"‪ .‬במענה לשאלה זו‬ ‫התיר למכור את המבנה לגוי‪ ,‬בהסתמכו על הגמרא בבבלי גיטין מד‪ ,‬ע"א‪,‬‬ ‫שממנה‪ ,‬כזכור‪ ,‬למד ה"כפתור ופרח" שבמקום הפסד מותר למכור לגוי‪ .‬אך‬ ‫הרב בעל "ישא ברכה" הגדיל לעשות והתיר אף במקרה זה שברור שיש בו‬ ‫הפסד במובן של מניעת רווח‪ .‬בעניין זה דעתו עולה בקנה אחד עם מה שמצאנו‬ ‫בפסיקת בעל "תורת יהונתן"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬יש החולקים מכול וכול על הדעה המבטלת איסור "לא תחנם"‬ ‫בגלל הפסד ממון‪ .‬בעל "פאת השולחן" )הלכות א"י‪ ,‬סימן א‪ ,‬סעיף יט‪ ,‬אות מ(‬ ‫דחה את ראיית בעל ה"כפתור ופרח" שהביא מבבלי גיטין מד‪ ,‬ע"א‪" :‬ואין‬ ‫ראיה כלל‪ ,‬דשם שכבר אנס"‪ ,‬כלומר‪ ,‬ההיתר שם הוא משום שלא המכירה היא‬ ‫הגורמת לישיבת העכו"ם‪ ,‬כי הגוי כבר אנס ואין בכוחו של היהודי להוציאו‪,‬‬ ‫ואין ללמוד מהמצב ההוא על מצב אחר לגמרי שבו רוצה ה"כפתור ופרח"‬ ‫להתיר מכירה לגוי‪.‬‬ ‫באותו עניין דן גם הרב שניאור זלמן מלובלין‪ ,‬מחבר "תורת חסד"‪ 14,‬וגם‬ ‫הוא דחה את ראיית בעל ה"כפתור ופרח" מבבלי גיטין מד‪ ,‬ע"א‪ ,‬באותה דרך‬ ‫שדחה רבי ישראל משקלוב‪ ,‬אלא שמסקנתו היא נחרצת ביותר נגד היתר‬ ‫המכירה לגוי במקום הפסד‪ .‬זאת היות שאיסור "לא תחנם" הוא איסור‬ ‫דאורייתא‪" ,‬דאין להתיר איסור דאורייתא במקום פסידא"‪.‬‬ ‫בספרו "שו"ת מעשה איש"‪ ,‬חלק יו"ד‪ ,‬תשובה ב‪ ,‬וכן מובאת בתשובת הרב שמואל סלנט‪ ,‬גם‬ ‫הוא רבה של ירושלים )האשכנזי(‪ ,‬שהודפסה בספר שו"ת "זכר שמחה" לרב שמחה הלוי‬ ‫באמבערגער‪ ,‬תשובה ריד‪.‬‬ ‫‪ 14‬תשובתו הובאה בשו"ת "זכר שמחה"‪ ,‬לרב שמחה הלוי באמבערגער‪ ,‬תשובה רטו‪ ,‬בקשר לשאלה‬ ‫על מכירת ביה"ח – ראה ההערה הקודמת‪.‬‬ ‫בקשר לבעיה הנדונה שם )מכירת בית החולים בירושלים( פסק בעל "תורת‬ ‫חסד" שאין להתיר המכירה לגוי‪ .‬לדעתו‪ ,‬אף אם נסתמך על מסקנת ה"כפתור‬ ‫ופרח" שמתיר למכור קרקע לגוי במקרה של הפסד‪ ,‬הרי ההיתר יינתן רק אם‬ ‫אין ישראל אחר שיקנה אפילו בזול‪" ,‬ומכל שכן שבנידון דידן אף שימכרוהו‬ ‫לישראל לא יהיה להם הפסד מהקרן שלהם רק מניעת הרווח‪ ...‬ומניעת רווח‬ ‫לא חשיב הפסד כדאיתא בכמה דוכתי‪"...‬‬ ‫ה‪ .‬האם איסור "לא תחנם" חל רק כשעם ישראל בארצו‪ ,‬שאז האיסור מונע‬ ‫כניסת הגוי לא"י‪ ,‬או אינו תלוי במצב העם בארץ?‬ ‫הסברה העומדת מאחורי הדעה שהאיסור חל רק כשעם ישראל בארצו היא שעל‬ ‫ידי כך מונעים התיישבות גויים בא"י‪ ,‬ומונעים גם אפשרות שהללו ישפיעו‬ ‫בתרבותם הזרה על היהודים תושבי הארץ‪ .‬במצב שהארץ בידי זרים‪ ,‬והם רבים‬ ‫בה‪ ,‬ומכירת קרקע לגוי לא תעלה ולא תוריד מבחינת שינוי המאזן הדמוגרפי‬ ‫והתרבותי‪ ,‬ייתכן לומר שאין האיסור חל‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬יש סברה ללמוד שצריך‬ ‫לראות את איסור "לא תחנם" באופן מוחלט‪ ,‬לא תלוי במצב ובנסיבות‪ ,‬ועיקרו‬ ‫מניעת מכירת קרקע מארץ ישראל הקדושה לגוי‪.‬‬ ‫שאלה אחרת‪ ,‬אם כי דומה במהותה‪ ,‬היא מה הדין במקרה שהגוי המעוניין‬ ‫לקנות קרקע הוא כבר בעלים של קרקע בארץ ישראל וממילא יושב בארץ‪ .‬ויש‬ ‫מקום לשאול האם מכירת הקרקע הנוספת אסורה משום "לא תחנם"‪ .‬שכן‬ ‫השאלה היא האם מכירת הקרקע הנוספת תשפר את אחיזתו ומעמדו בא"י או‬ ‫שאין בה כדי לשנות מהותית ממעמדו בארץ‪.‬‬ ‫דעתו של הרב מרדכי רובייו‪ ,‬בעל "שמן המר" )חלק יו"ד‪ ,‬סימן ד‪ ,‬בדונו‬ ‫בהיתר מכירה בשביעית(‪ ,‬היא שבזמן שרוב העם אינו בארץ ישראל והיא מלאה‬ ‫באומות העולם לא קיים איסור "לא תחנם"‪ ,‬ולכן מותר למכור קרקע א"י לגוי‪:‬‬ ‫"דאיסור והקפדה זו איננה אלא דווקא בזמן שישראל שרויין על אדמתם‪ ,‬כדי‬ ‫שלא יהיה לגויים יישוב בארץ ולא כן עתה‪ ...‬כי עיקר יישוב א"י היא מלאה‬ ‫גויים‪ ,‬ולהם לבדם ניתנה הארץ‪ ...‬ומה ייתן ומה יוסיף לעניין ישיבתם בארץ‪,‬‬ ‫אם איש ישראל ימכור להם שדה בארץ?"‬ ‫כך סבר גם בעל "פרי מגדים" באו"ח‪ ,‬שו‪ ,‬אשל אברהם‪ ,‬ס"ק כ‪" :‬ואף‬ ‫האידנא שאנו בין האומות וליכא "לא תחנם לעכו"ם‪."...‬‬ ‫גם הרב קוק התחשב במצב הגוי בארץ כמשפיע על האיסור‪ .‬בקשר לשאלה‬ ‫שהוצגה לעיל‪ ,‬האם מותר למכור קרקע לגוי שהוא כבר בעלים על קרקע אחרת‬ ‫בא"י‪ ,‬הוא כתב במבוא ל"שבת הארץ"‪ ,‬פ"יב‪" :‬דיש לומר‪ ,‬דבגוי שבלאו הכי יש‬ ‫לו חניה בקרקע‪ ,‬אין התוספת שמוסיפים עליה עתה אסורה מן התורה‪ ...‬ועכשיו‬ ‫הוא אינו נותן לו חניה בקרקע‪ ,‬שהרי יש לו מקודם‪ ,‬והוא מקושר לא"י בלאו‬ ‫הכי ע"י קרקע שיש לו מכבר"‪.‬‬ ‫וכך סבר גם בעל "תורת יהונתן"‪ ,‬פ"ז‪ .‬הוא הסתמך על דבריו של הרמב"ם‪,‬‬ ‫הלכות עבודה זרה פ"י ה"ד "ומפני מה אין מוכרין להן‪ ,‬שנאמר ולא תחנם לא‬ ‫תיתן להם חניה בקרקע‪ ,‬שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן ישיבת עראי היא"‪.‬‬ ‫והוא הסיק מדברים אלה שאיסור "לא תחנם" חל רק אם אין למי שאינו יהודי‬ ‫שום קרקע בא"י "שאז נמצא שע"י הקרקע שהישראל מוכרה לו נעשה ישיבתו‬ ‫בא"י קבע‪ ...‬אבל אם יש לאינו יהודי קרקע בא"י גם זולת זו הקרקע שמוכרה‬ ‫לו עתה‪ ,‬שרי למכור לו שפיר‪ ,‬כיוון דבלאו הכי נמי יש לו קרקע וישיבתו בארץ‬ ‫ישיבת קבע"‪.‬‬ ‫מן הצד השני‪ ,‬אנו מוצאים שהתפיסה של איסור "לא תחנם" היא תפיסה‬ ‫מוחלטת‪ ,‬אינה תלויה במצב העם והארץ וגם לא בעובדת היותו של הגוי הקונה‬ ‫בעל רכוש דלא ניידי קודם בארץ או לאו‪.‬‬ ‫הרב יוסף צבי הלוי‪ ,‬בעל ספר "הוראת שעה"‪ ,‬הדן בהיתר מכירה בשביעית‪,‬‬ ‫פרק כו‪ ,‬הוכיח מדברי הרמב"ם שאיסור "לא תחנם" נאסר גם בזמן הזה שעם‬ ‫ישראל איננו בארצו‪ .‬שכך כתב הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פ"י ה"ו‪ ,‬בסכמו‬ ‫את כל ההלכות הקשורות ב"לא תחנם"‪" :‬אין כל הדברים האלו אמורים אלא‬ ‫בזמן שגלו ישראל לבין העכו"ם"‪ .‬הרי מפורש ברמב"ם שהאיסור "לא תחנם"‬ ‫חל במצב שהעם אינו בארצו‪.‬‬ ‫אשר לשאלה השנייה שהצגנו‪ ,‬פסק ה"חזון איש" בזרעים‪ ,‬שביעית‪ ,‬כד‪:‬‬ ‫"ואין חילוק בין אם כבר יש לו לעכו"ם קרקע בא"י או לא‪ ,‬דבכל בית ושדה‬ ‫שמוסר להם הרינו נותן חנייה לעכו"ם בקרקע זה‪ ...‬סתימת המשנה והגמרא‬ ‫והפוסקים מכרעת שאין חילוק‪ ...‬אבל בלאו הכי אין כאן מקום להסתפק כלל‪,‬‬ ‫וחס ושלום לנהוג קלות ראש בל"ת דאורייתא"‪.‬‬ ‫ו‪ .‬דין "לא תחנם" במכירה לזמן קצוב‬ ‫האם האיסור חל רק אם מוכר לגוי קרקע לצמיתות‪ ,‬או גם אם המכירה היא‬ ‫לזמן קצוב? מובן שפסיקה בעניין זה היא בגדר השלכה של ההשקפה הרחבה‬ ‫יותר בעניין מהות הדין של "לא תחנם"‪ .‬אם האיסור הוא משום לא לתת ישיבת‬ ‫קבע לגוי בארץ‪ ,‬ייתכן שמכירה לזמן קצוב‪ ,‬שאין בה האלמנט של קבע‪ ,‬תותר‪.‬‬ ‫אך אם האיסור הוא עצם מכירת קרקע בא"י‪ ,‬אזי גם מכירה לזמן קצוב‬ ‫תיאסר‪ ,‬היות שיש כאן העברת קניין ואקט של מכירה‪.‬‬ ‫בבעיה זו דנו הפוסקים שעסקו בשאלת היתר המכירה בשביעית; מתוך‬ ‫היתר המכירה‪ ,‬שכמובן היה מכירה לזמן קצוב‪ ,‬באו פוסקים להתיר מכירה‬ ‫לזמן מוגבל גם בנסיבות שאינן קשורות לשמיטה‪ .‬הרב מרדכי רובייו‪" ,‬שמן‬ ‫המר"‪ ,‬סימן ד‪ ,‬כתב‪" :‬ומה גם דהא איכא נמי לצרף אל האמור דכיוון‬ ‫שדעתו של מוכר בשעת מכירה אומר בלבו שיחזור ויקנה אותו אחר‬ ‫שביעית תכף מן הגוי‪ ,‬לא מקרי חניה בקרקע‪ ,"...‬וממשיך‪" :‬ואחרי כותבי‬ ‫כל זאת עיני ראו להחינוך על פ' בהר‪-‬סיני של"ט דכתב בשם הרמב"ן על‬ ‫הפסוק והארץ לא תמכר לצמיתות ז"ל שמזהיר אותנו שלא נצמית הארץ‬ ‫ביד עכו"ם‪ ,‬כלומר שלא נמכרנה להם לצמיתות ופי' הכתוב כן‪ ...‬ואם‬ ‫התנה עכו"ם להחזירה מותר למכרה לו"‪ .‬הרי‪ ,‬לדעתו‪ ,‬מכירה לזמן קצוב‬ ‫אינה אסורה‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬מצאנו שמהר"י מקוטנא והרב שמואל מוהליבר )במכתב בעתון‬ ‫"המליץ"‪ 15,‬בקשר לדיון בהיתר מכירה בשביעית( כתבו‪ ,‬שבמכירה לזמן קצוב‬ ‫אין חל איסור "לא תחנם"‪ .‬הם הסתמכו על הרמב"ם‪ ,‬הלכות עבודה זרה פ"י‬ ‫ה"ד‪ ,‬שכתב‪" :‬ומפני מה אין מוכרין להם‪ ...‬שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן‬ ‫ישיבת עראי"‪ .‬לדעתם‪" ,‬זהו דווקא כשהמכירה הווה לחלוטין‪ ,‬דאז הווה‬ ‫ישיבתם ישיבת קבע‪ ,‬אבל כשהמכירה נעשית על תנאי שיחזירנו להם‪ ,‬לא מקרי‬ ‫ישיבתו בקרקע אלא ישיבת עראי‪ ,‬וליכא בזה משום לא תחנם"‪ .‬נימוק נוסף‬ ‫‪ 15‬מובא בספר תורת יהונתן‪ ,‬פ"ז‪.‬‬ ‫להיתר הוא על פי ס' החינוך‪ ,‬מצווה שלט‪ ,‬שהביא את דעת הרמב"ן על הפסוק‬ ‫"והארץ לא תמכר לצמיתות" )ויקרא כה‪ ,‬כג( )מובא בס' המצוות בהשגותיו על‬ ‫ל"ת רכ"ז(‪ .‬הרמב"ן הסביר שזו אזהרה "שלא נצמות הארץ ביד הכנענים‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שלא נמכרנה להם לצמיתות"‪ .‬ז"א שאין למכור קרקע למי שלא יקיים‬ ‫בה מצוות יובל‪ ,‬והקרקע תישאר אצלו לצמיתות‪ .‬והחינוך סיים וקבע‪" :‬ואם‬ ‫התנה העו"ג להחזירה מותר למכרה לו"‪.‬‬ ‫הר"י מקוטנא ור"ש מוהליבר הקישו מדברי החינוך בעניין "והארץ לא‬ ‫תמכר לצמיתות" לענייננו‪ ,‬שבמכירה לזמן קצוב‪ ,‬שלא לצמיתות‪ ,‬אין איסור‬ ‫משום "לא תחנם"‪ .‬גם הרב קוק בספר "משפט כהן" )תשובה ס( כתב ש"אנו‬ ‫מסכימים להתיר המכירה לזמן‪ ...‬או מטעם דברי החינוך בשם הרמב"ן מצווה‬ ‫של"ט‪ ,‬שהאיסור הוא במכירה לצמיתות"‪.‬‬ ‫מאידך גיסא‪ ,‬הוכיח בעל "תורת יהונתן" מדברי הרמב"ם‪ ,‬מאותה הלכה‬ ‫הנזכרת לעיל )הלכות עבודה זרה פ"י ה"ד(‪ ,‬שאף במכירה לזמן קצוב קיים‬ ‫האיסור "לא תחנם"‪ .‬הוא הביא את דברי הרמב"ם שם‪ ,‬ה"ג‪" :‬אין מוכרין להם‬ ‫בתים ושדות בא"י‪ ,...‬ובהלכה ד‪" :‬ואין מוכרין להם פירות ותבואה וכיוצא בהן‬ ‫במחובר לקרקע‪ ...‬ומפני מה אין מוכרין להן? שנאמר "ולא תחנם"‪ ,‬לא תיתן‬ ‫להם חניה בקרקע"‪ .‬לדעתו‪ ,‬מעצם העובדה שהרמב"ם אסר מכירת תבואה‬ ‫מחוברת לקרקע‪ ,‬שהיא מכירה לזמן קצוב‪ ,‬ברור שתיאסר מכירת הקרקע‬ ‫עצמה‪ ,‬ולו זמנית‬ ‫בלבד‪16.‬‬ ‫גם ה"חזון איש" בזרעים‪ ,‬שביעית‪ ,‬כד‪ ,‬אות ד‪ ,‬הסיק‪" :‬שמע מינה דמכירה‬ ‫לזמן כמכירה דמי‪ ,‬ואסור בא"י מן התורה וקאי עלייהו בלאו דאורייתא‪"...‬‬ ‫בעל "תורת יהונתן" דחה גם את הראיה השנייה מדברי החינוך והרמב"ן‪,‬‬ ‫של הר"י מקוטנא ור"ש מוהליבר‪ ,‬וטען שאי אפשר להקיש מאיסור של "והארץ‬ ‫‪ 16‬מעניין‪ ,‬שאלו ואלו מסתמכים על הרמב"ם‪ ,‬הלכות עבודה זרה פ"י ה"ד‪ ,‬ומסיקים מסקנות‬ ‫מנוגדות‪ .‬בבירור דעת הרמב"ם אפשר לומר שאין הוכחה מלשונו שהוא מתיר מכירה לזמן‬ ‫קצוב‪ .‬ייתכן להסביר שהגדרת הרמב"ם את המושג "ישיבת ארעי"‪ ,‬זה דווקא כשלא מוכרים‬ ‫לגוי קרקע כלל‪ .‬אך אם מוכרים לגוי קרקע‪ ,‬ולו לזמן קצוב‪ ,‬זה בגדר "ישיבת קבע"‪ ,‬שהרי אין‬ ‫דבר קבוע יותר מן העראי‪.‬‬ ‫תמכר לצמיתות" לדין של "לא תחנם"‪.‬‬ ‫ז‪ .‬היתר מכירת קרקעות לגוי בנימוק של מכירה לטובת העם או בנימוק של‬ ‫מכירה פיקטיבית‬ ‫גם בעיה זו עלתה מתוך המציאות של העבודה החקלאית ביישוב הארץ‪-‬ישראלי‬ ‫המתחדש‪ ,‬לאור הבעיות שנתעוררו לקראת שנת השמיטה‪.‬‬ ‫אחד מן הנימוקים שלפיהם התירו כמה פוסקים למכור קרקעות א"י לגוי‬ ‫בשנת השבע היה שהמכירה מתבצעת לטובת העם‪ .‬הווה אומר שהמכירה‬ ‫תאפשר המשך ההתפתחות החקלאית במושבות היהודיות אף בשנה השביעית‪.‬‬ ‫הסברה הייתה שאיסור "לא תחנם" נועד מעיקרו להגנת אדמות הארץ ולמניעת‬ ‫השתלטות הגוי והתבססותו בארץ‪ .‬אך במקרים שלפנינו הרי שהסברה הפוכה‬ ‫– על ידי מכירת הקרקעות לגוי תהיה התבססות של יהודים בא"י‪.‬‬ ‫כך הביא הרב יהושע מקוטנא‪" ,‬ישועות‪-‬מלכו"‪ ,‬יו"ד‪ ,‬סי' נה‪" ,‬שטוב להתיר‬ ‫למכור לנכרי ואע"פ שאסור ליתן ולמכור קרקע בא"י‪ ,‬כיוון שהוא לטובת‬ ‫היישוב פשיטא דאין כאן איסור ד'לא תחנם'"‪.‬‬ ‫כך גם כתב הרב קוק ב"משפט כהן"‪ ,‬תשובה נח‪" :‬ויותר יש לומר כמו‬ ‫דפירש הר"ן בגיטין פרק השולח על שחרור עבד לדבר מצווה‪ ,‬דמותר‪ ,‬מטעמא‬ ‫דלא תחנם" נאסר דווקא שמכוון לטובתם‪ ,‬והכי נמי לא שייך איסור דחנייה‬ ‫בקרקע במכירה זו שהיא דרך הערמה להפקיע מקדושת שביעית כדי שיוכלו‬ ‫לעבוד בהתר שהיא לטובתנו‪ ,‬כדי שיתחזקו ישראל בקרקע"‪.‬‬ ‫הרב קוק העלה שתי נקודות‪ :‬האחת – המכירה היא לטובת היישוב‪,‬‬ ‫והשנייה – מכירה "שהיא דרך הערמה להפקיע מקדושת שביעית"‪.‬‬ ‫סברה זו באה גם אצל הרב יוסף ענגל בעל "אוצרות יוסף"‪ .‬בקונטרס‬ ‫"שביעית בזמן הזה" כתב‪" :‬ומשום לא תחנם דאיסור נתינת חנייה בקרקע‬ ‫לעכו"ם גם כן יש לומר דליכא‪ ,‬כיוון דהמכירה רק להפקיע איסור שביעית‪,‬‬ ‫וכמבואר בתוספות‪ ,‬ערובין סו‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה 'יפה'‪ ,‬דכיוון דמכירה רק להתיר‬ ‫איסור שבת לא חשוב מיקח וממכר בשבת"‪.‬‬ ‫הרב צבי פסח פראנק )במאמר ב"כרם ציון"‪ ,‬חוברת ג( הדגיש שאיסור "לא‬ ‫תחנם" קיים בשעה שכתוצאה מהמכירה יתנחל הגוי על האדמה‪ .‬אך אם עלידי‬ ‫המכירה לא יתיישבו גויים על אדמה זו‪ ,‬אין האיסור חל‪ .‬ז"א לא עצם הקניין‬ ‫הוא האיסור‪ ,‬אלא ההשלכות שקניין זה גורר בעקבותיו‪ ,‬כלומר התיישבות‬ ‫גויים בא"י‪.‬‬ ‫את הסברות הללו דחה בעל ה"חזון איש"‪ .‬אליבא דתפיסתו‪" ,‬לא תחנם"‬ ‫בקרקע היא שאלה של קביעת מציאות חדשה‪ ,‬העברת בעלות לגוי‪ ,‬שהיא מהות‬ ‫האיסור‪ ,‬ולכן בפשטות אסורה‪ .‬בספרו בשביעית‪ ,‬כד‪ ,‬אות ד‪ ,‬כתב‪" :‬ואע"ג‬ ‫דלעניין לא תיתן להם חן‪ ,‬כל שעושה לרווח ישראל מותר‪ ,‬וכמו שכתב הר"ן‪...‬‬ ‫הכא לעניין חנייה בקרקע אין חילוק‪ ,‬דנתינת חן אינו אלא ברגש החנינה‪ ,‬אבל‬ ‫לא דורש בטובת עצמו‪ ,‬אבל חנייה בקרקע‪ ,‬המציאות של עובדי עבודה זרה‬ ‫בקניין שנאוי לפני המקום‪ ,‬וכל שקנה קרקע והיא שלו הרי עובד עבודה זרה‬ ‫חונה על קרקע הארץ‪ .‬וגם לא נתנה התורה לשיעורין‪ ,‬ובכל נכרי שמכר לו עבר‬ ‫בלאו‪ ,‬אף שלפי ראות עיננו אינו מתאחז בה‪ ,‬ולפיכך אין מקום להתיר למכור‬ ‫לנכרי בשביל להפקיע קדושת שביעית‪ ."...‬הרי שלדעתו באיסור "לא תחנם" אין‬ ‫שום התניה או הגבלה‪ ,‬אלא בכל מקרה שמעבירים בעלות של קרקע א"י לרשות‬ ‫הגוי עוברים על האיסור‪ ,‬מה שאין כן באיסור "לא תיתן להם חן"‪ ,‬שבו ניתן‬ ‫להקל בתנאים מסוימים‪ .‬יוצא אפוא שהחזון איש נוקט גישה מחמירה באיסור‬ ‫מכירת קרקעות לגוי‪.‬‬ ‫ח‪ .‬היש הבדל בדין "לא תחנם" בין מכירת קרקע שמעולם לא הייתה בבעלות‬ ‫הגוי לבין מכירת קרקע שהייתה פעם בבעלותו?‬ ‫בעיה זו עלתה בקשר למכירת בית החולים בירושלים‪ .‬רב שמואל סלנט כתב‬ ‫בשם הרב בעל "ישא ברכה" שאם הקרקע הייתה שייכת לעכו"ם הרי אין "לא‬ ‫תחנם" במכירת הקרקע לגוי בשנית‪ ,‬כיוון שהייתה לו כבר חנייה בקרקע זו‪.‬‬ ‫הוא הסתמך על המהרש"א בבבלי גיטין מז‪ ,‬ע"א‪ ,‬ששם נכתב‪" :‬ישראל שלקח‬ ‫שדה מעובד כוכבים עד שלא הביאה שליש‪ ,‬וחזר ומכרה לו משהביאה שליש‪,‬‬ ‫חייבת במעשר‪ ,‬שכבר נתחייבה‪ ."...‬המהרש"א שם דייק מדברי הגמרא‪,‬‬ ‫שהדגישה שמדובר בישראל שקנה שדה מגוי וחזר ומכרה לו‪ .‬מזה למד שאין‬ ‫איסור למכור שדה לגוי אם קודם לכן נקנתה השדה מאותו הגוי‪.‬‬ ‫יסוד זה הרחיב בעל "ישא ברכה"‪ .‬לדעתו‪ ,‬קרקע שנקנתה מגוי אפשר‬ ‫למכרה בחזרה לגוי‪ ,‬ולאו דווקא לאותו הגוי‪ ,‬אלא לכל גוי )כך בשו"ת "זכר‬ ‫שמחה"‪ ,‬תשובה ריד(‪.‬‬ ‫הרב יוסף צבי הלוי‪ ,‬בספר "הוראת שעה"‪ ,‬בדיונו בהיתר מכירה בשביעית‪,‬‬ ‫השתמש בהיתר זה לגבי מכירת שדות א"י לעכו"ם בשנת השבע‪ .‬בפרק כ"ו‬ ‫שם כתב‪" :‬ולפי"ז כל הקרקעות אשר תחת יד אחינו בני המושבות‪ ,‬שהתנחלו‬ ‫בא"י כולם שקנו מילדי הארץ נינהו‪ ,‬אז עתה אין בהם איסור לחזור ולמכור‬ ‫לאינו יהודי משום 'לא תחנם'‪ ,‬ואין סברה בין אם מכר לאותו עכו"ם או‬ ‫לעכו"ם אחר‪ ."...‬ויש לציין שמדברי המהרש"א משמע שההיתר הוא רק למכור‬ ‫את הקרקע לאותו גוי שממנו נקנתה‪ ,‬ועל בסיס זה התירו בעל "ישא ברכה"‬ ‫ובעל "הוראת שעה" למכור קרקע שנקנתה מגוי‪ ,‬לכל גוי‪ ,‬לאו דווקא לזה‬ ‫שממנו נקנתה‪.‬‬ ‫הרב שמואל סלנט‪ ,‬שהביא את דברי בעל "ישא ברכה"‪ ,‬התקשה לקבל היתר‬ ‫זה "משום דלא מצינו חילוק למכור בארץ נחלה לעכו"ם"‪ ,‬בין אם הוא שלו‪,‬‬ ‫בין אם קנהו מעכו"ם‪ .‬הוא הבין בדברי המהרש"א שלא הייתה במקרה זה‬ ‫מכירה חדשה אלא רק ביטול השטר של המכירה הקודמת‪ ,‬ומכיוון שכך דין זה‬ ‫חל רק לגבי הבעלים הקודמים של הקרקע‪ ,‬ולא לכל גוי‪ .‬במצבים אחרים‪,‬‬ ‫שאינם כמתואר לעיל‪ ,‬דין "לא תחנם" שריר וקיים‪.‬‬ ‫ט‪ .‬דין "לא תחנם" ביחס למסירת שטחים מא"י לגויים על ידי רשויות‬ ‫המדינה בגין צורך מדיני‬ ‫בימינו‪ ,‬משנידונה האפשרות למסור שטחים מארץ ישראל תמורת שלום‬ ‫במסגרת הסכמים מדיניים‪ ,‬בין הנימוקים ההלכתיים שהועלו כדי לאסור על‬ ‫מסירת שטחים היה האיסור "לא תחנם" – "לא תיתן להם חנייה‬ ‫בקרקע"‪17.‬‬ ‫השאלה בנידון זה שונה במהותה מהשאלות שנידונו לעיל‪ ,‬שכן עד עתה דנּו‬ ‫בקשר למכירת קרקע על ידי אנשים פרטיים או על ידי גופים ציבוריים לפרטים‬ ‫‪ 17‬ראה גילוי דעת מטעם מועצת הרבנות הראשית לישראל‪ ,‬נתפרסם ב"מאורות"‪ ,‬רבעון הרבנות‬ ‫הראשית לישראל‪ ,‬מס' ‪) 1‬סתיו תש"ם(‪ ,‬עמ' ‪ .135‬וראה הרב אהרנברג בספרו "דבר יהושע"‪,‬‬ ‫ח"ב‪ ,‬סימן מח; הרב אברהם שפירא‪ ,‬בריאיון עמו שנתפרסם בחוברת "מורשה"‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫אחרים או לגופים ציבוריים של גויים; במקרה דנן מדובר במסירת קרקעות על‬ ‫ידי גוף מדיני‪-‬ממלכתי לגוף אחר‪ ,‬מקביל לו‪ ,‬של גויים‪ .‬ועוד גוון שניתוסף כאן‬ ‫הוא שאקט המסירה‪ ,‬יותר ממה שהוא מסירה קניינית של אדמה )שהרי גם‬ ‫כיום יושבים נכרים על אדמות אלה(‪ ,‬הוא אקט של העברת ריבונות‪.‬‬ ‫עלינו להדגיש שבדיון שלהלן נראה רק את הקשר של דין "לא תחנם" לעניין‪,‬‬ ‫מבלי להיכנס לשאלות הלכתיות נוספות‪ ,‬הנוגעות לדיון ההלכתי בקשר למסירת‬ ‫שטחים מא"י לגויים‪ ,‬כגון‪ :‬גדר מצוות יישוב א"י ועניין פיקוח נפש העלול‬ ‫להיגרם על ידי מסירת השטחים‪.‬‬ ‫בספר מלכים א‪ ,‬ט‪ ,‬מצאנו העברה של שטחים מארץ ישראל על ידי המלך‬ ‫שלמה לחירם מלך צור‪" :‬חירם המלך נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי‬ ‫ברושים ובזהב לכל חפצו‪ ,‬אז ייתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל"‬ ‫)שם‪ ,‬פס' יא(‪ .‬מהתוספות ביבמות כג‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה "ההוא בשבעה אומות כתב"‪,‬‬ ‫משמע שהתקשו כיצד נתן שלמה ערים מא"י לחירם‪ ,‬ופירשו‪" :‬ושמא חירם מלך‬ ‫צר גר תושב היה"‪ ,‬ולכן מותר היה לתת לו קרקע‪.‬‬ ‫המפרשים נתנו הסברים שונים שלפיהם לא הייתה בהעברה זו מסירת קרקע‬ ‫ממש‪ 18.‬הרלב"ג בפירוש למלכים )שם( פירש שחירם נתן לשלמה גם עשרים עיר‬ ‫בארצו )על סמך הנאמר בדה"ב ח‪ ,‬ב‪" :‬והערים אשר נתן חירם לשלמה בנה‬ ‫אתם ויושב שם את‪-‬בני ישראל"(‪ ,‬ואם כן הייתה כאן חלופת קרקע‪ ,‬ואין‬ ‫שלמה ֹ‬ ‫בזה איסור "לא תחנם" )ועיין גם בפירוש הרד"ק‪ ,‬שם(‪.‬‬ ‫הרב שניאור זלמן מלובלין‪ ,‬בעל "תורת חסד"‪ ,‬בתשובתו שנדפסה בשו"ת‬ ‫"זכר שמחה" סימן רט"ו‪ 19,‬הקשה על תירוץ זה‪ .‬טענתו היא‪" :‬ומיהו זה אינו‬ ‫סברה להתיר חליפין כאלו שהישראל נותן לעכו"ם חנייה בקרקע א"י ועכו"ם‬ ‫נותן לישראל בחו"ל"‪ .‬הוא מתרץ שהיות ששלמה היה זקוק ליחסים טובים עם‬ ‫חירם מלך צור‪ ,‬שהרי הלה סיפק לו חומרי בנייה לבניית בית המקדש‪ ,‬הוא מצא‬ ‫לנכון לתת לו כמה ערים במטרה לחזק את הברית עמו‪ .‬מכאן‪ ,‬שמסירה זו‬ ‫‪ 18‬ראה המלבי"ם )שם(‪ ,‬שתירץ ששלמה לא נתן את הקרקע אלא רק את היבול מהערים הללו‪.‬‬ ‫וכך סבר גם הרב בעל "מלאכת הקודש"‪ ,‬פרשת ואתחנן‪ ,‬דף קצה‪ ,‬עמ' ג‪.‬‬ ‫‪ 19‬נדפס מחדש בשו"ת יד הלוי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪.‬‬ ‫הייתה לטובת עם ישראל ולצורך נכבד כמו בניית בית המקדש‪ ,‬ובנסיבות אלו‬ ‫אין איסור "לא תחנם"‬ ‫חל‪20.‬‬ ‫מתשובה זו אפשר להסיק‪ ,‬גם לצורך דיוננו‪ ,‬שאם נמצא שלטובת עם ישראל‬ ‫ולהבטחת שלומו יהא צורך להחזיר שטחים מאדמת א"י‪ ,‬בכגון זה לא יחול‬ ‫האיסור מטעם דין "לא תחנם"‪ .‬אך כפי שאמרנו‪ ,‬עניין זה צריך בירור מקיף‬ ‫שציינו לעיל‪ ,‬ואין כאן המקום להאריך‪.‬‬ ‫יותר גם מהבחינות האחרות‪ ,‬כפי ַ‬ ‫עיקרון אחר‪ ,‬שיש מקום להעלותו בהקשר זה‪ ,‬הוא שבעצם העברת הריבונות‬ ‫אין יצירת מצב חדש מבחינת הישיבה על הקרקע‪ ,‬שהרי הגוי יושב על קרקע‬ ‫זאת גם לפני העברת הריבונות‪ ,‬וכפי שראינו לעיל‪ ,‬גם לדברי הרב קוק וגם‬ ‫לדברי בעל "תורת חסד"‪ ,‬עיקר האיסור "לא תחנם" בא למנוע התנחלות של‬ ‫הגוי על קרקע ארץ ישראל‪ 21‬או למנוע השפעה רעה בהיותו בקרבנו‪ .‬מצד שני‪,‬‬ ‫ייתכן שהעברת הריבונות תעודד מגמות אלה של התנחלות והשפעה ותגרום‬ ‫לחיזוקן‪ .‬ואכן הרמב"ם‪ ,‬הלכות עבודה זרה פ"ו ה"ד‪ ,‬כותב‪" :‬ומפני מה אין‬ ‫מוכרין להן שנאמר 'ולא תחנם' 'ולא תיתן להם חניה בקרקע'‪ ,‬שאם לא יהיה‬ ‫להם קרקע‪ ,‬ישיבתם ישיבת עראי היא"‪ .‬משמע‪ ,‬שיש הבחנה להלכה בין "ישיבת‬ ‫ארעי" של גויים בא"י ובין "ישיבת קבע"‪ ,‬ואיסור "לא תחנם" עיקרו למנוע‬ ‫‪ 20‬ראה הדיון לעיל סעיף ז‪ .‬ראה מאמרו של הרב ראובן כ"ץ‪" ,‬חוק ומשפט במדינת ישראל"‪,‬‬ ‫התורה והמדינה‪ ,‬ט‪-‬י‪ ,‬בדיון על חוק רכישת הקרקעות שעורר בעיה הלכתית הכיצד אפשר לתת‬ ‫לגוי זכות לקנות קרקע א"י מיהודי‪ .‬הוא הציע פתרון על פי הרלב"ג‪ ,‬שחלופת קרקע בין יהודי‬ ‫בארץ לבין גוי בחו"ל מותרת‪" :‬מעתה אפשר למצוא פתרון לבעיה זו של מכירת קרקעות‬ ‫במדינת ישראל‪ .‬חוקת המדינה תקבע באופן מפורש מתן רשות כללית לרכישת קרקעות ע"י כל‬ ‫התושבים‪ ,‬אולם יותנה‪ ,‬בתנאי שחוק דומה ביחס לזכות היהודים לרכישת קרקעות יהיה קבוע‬ ‫גם במדינות ערב ובמדינות אחרות‪ ,‬כתוצאה מחוקי גומלין אלו‪ ...‬כל מכירה תוכל להיחשב כעין‬ ‫חליפין"‪ .‬יש להעיר על הצעה זו‪ ,‬שגם לדעת הרב כ"ץ אין בה כדי לפתור סחר במישור האישי‪,‬‬ ‫אלא יש בה רק פתרון במישור הלאומי‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬יש להקשות כאן אותה שאלה שנשאלה‬ ‫על הרלב"ג – איך אפשר להמיר קרקע של א"י בקרקע של חוצה לארץ‪ .‬ויותר מזה‪ ,‬הסדר‬ ‫החליפין המוצע הוא תיאורטי מעיקרו‪ ,‬ואין שום ודאות שיתקיים הלכה למעשה‪.‬‬ ‫‪ 21‬הרב קוק‪ ,‬מבוא לשבת הארץ‪ ,‬פרק יב‪ ,‬ראה לעיל סעיף ה; תורת יהונתן‪ ,‬פרק ז‪ ,‬ראה לעיל‬ ‫סעיף ה‪.‬‬ ‫ישיבת קבע של גויים‪ .‬יש מקום אפוא ללמוד שכל מעשה המעודד ישיבת קבע‬ ‫של נכרים באדמת ארץ ישראל ייאסר מגדר "לא תחנם"‪ 22.‬אך גם עיקרון זה‪,‬‬ ‫כמו הסוגיה כולה‪ ,‬צריך עיון‬ ‫נוסף‪23.‬‬ ‫‪ 22‬ראה הרב בצלאל ז'ולטי‪" ,‬החזקת השטחים המשוחררים"‪ ,‬תורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬יא )תשכ"ט(‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ ,54–43‬שהסתמך על דברי הרמב"ם האלה‪.‬‬ ‫‪ 23‬וראה גם דיונו של הרב ח"ד הלוי‪" ,‬השלום והשלכותיו"‪ ,‬תורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬כא )תש"מ(‪ ,‬בייחוד‬ ‫עמ' מה‪-‬מז‪.‬‬