‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫בנימין בראון‬ ‫לחנינה‪,‬‬ ‫בתודה‪ ,‬בהוקרה ובאיחולי המשך יצירה פורייה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מבוא‬ ‫הבנת המשפט העברי בעזרת כלים השאולים מתחום הפילוסופיה של המשפט והתיאוריה‬ ‫המשפטית היא כיום דרך סלולה שרבים משתמשים בה כדבר המובן מאליו‪ .‬חלוץ המתודה‬ ‫הזאת הוא חנינה בן־מנחם‪ ,‬שהנחיל אותה במשך עשרות שנות עבודתו כחוקר וכמורה‪.‬‬ ‫כאשר יצא בן־מנחם לדרך זו‪ ,‬היא לא הייתה מובנת מאליה כלל ועיקר‪ .‬היא הצריכה‬ ‫יכולת הפשטה‪ ,‬דימוי מילתא למילתא וחשיבה חוצת תרבויות‪ ,‬שלא הכול היו מורגלים‬ ‫בה‪ .‬ואומנם‪ ,‬ההלכה היא מערכת שונה ממערכות משפט מודרניות‪ ,‬וכדי להתאים את‬ ‫הקטגוריות האנליטיות שנוצרו סביב מערכות כאלה למערכת דתית עתיקה‪ ,‬מסורתית‪,‬‬ ‫מבוזרת לעילא‪ ,‬נטולת מדינה ומעוטת מוסדות — היו דרושים עידונים‪ ,‬התאמות ופיתוחים‬ ‫נוספים‪ .‬בן־מנחם עצמו החל במלאכה זו‪ ,‬ושורה של חוקרים נוספים המשיכו בדרכו‪,‬‬ ‫ומן הבחינה הזאת אפשר לראות בו כעין מייסד אסכולת מחקר‪ .‬כיום‪ ,‬במבט ממרחק של‬ ‫עשרות שנות עבודה ושפע של מחקרים שנכתבו בגישה זו‪ ,‬הם מוכיחים את פוריותה‬ ‫של המתודה הזו לא רק להבנת ההלכה אלא גם להבנת המשפט הכללי‪ ,‬שהרי העידונים‪,‬‬ ‫ההתאמות והפיתוחים הנוספים יכולים לחזור ולשכלל את כלי החשיבה של התיאוריה‬ ‫המשפטית הכללית‪ .‬גם בתוך מחקר ההלכה עדיין לא אמרה מתודה זו את מילתה האחרונה‪.‬‬ ‫בעוד עיקר השימוש בה נעשה להבנת טיבה של ההלכה בה"א הידיעה או להבנת מושגים‬ ‫ונורמות בתוכה — אפשר‪ ,‬לדעתי‪ ,‬להסתייע בה גם לשם הבנת התפתחויות דיאכרוניות‬ ‫בתוך עולמו של הדין היהודי‪ ,‬או לפחות באזורים מסוימים של פעולתו‪ .‬בשורות הבאות‬ ‫אבחן את התפתחותה של תופעה אחת כזו‪ :‬ספרות התשובות הקצרות והבלתי מנומקות‬ ‫(או מנומקות בהנמקה מזערית‪ ,‬לרוב בלתי־פורמלית) שהתפתחה בהלכה בדור האחרון‪.‬‬ ‫*‬ ‫מאמר זה הוא עיבוד ופיתוח של הרצאה שנשאתי וכותרתה‪" :‬תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם‬ ‫הלכתי?" (הרצאה בכנס ה־‪ 19‬של איגוד המשפט העברי‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ 13–11 ,‬ביולי‬ ‫‪ .)2016‬תודה לכל אלה שהגיבו על ההרצאה וסייעו לי לחדד את הנקודות שהועלו בה‪.‬‬ ‫[דיני ישראל‪ ,‬כרך לה–לו (תשפ"ב)‪ ,‬עמ' ‪]148-111‬‬ ‫‪112‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫התופעה הנזכרת משתרעת מתשובותיו הלקוניות של ר' חיים קנייבסקי (להלן‪ :‬שו"ת‬ ‫גלויה) ועד לשו"ת סמ"ס של הרבנים אבינר ואליהו‪ 1.‬את כל סוגי התשובות הללו אכנה‬ ‫כאן "תשובות בזק"‪ .‬לאחר שאתאר את עיקרי התופעה הזו‪ ,‬אנתח את התמורות שהיא‬ ‫חוללה בעולם ההלכה ואת משמעותן מבחינת הבנת אופיו של תהליך הפסיקה ההלכתית‬ ‫וגבולות ההלכה עצמה‪ .‬לנוכח ניתוח זה אבקש לבחון עד כמה אפשר להבין את ההלכה‬ ‫לאור הדגם התיאורטי של הריאליזם המשפטי‪ ,‬ולשם כך אפרוש את הדגם הזה בנקודות‬ ‫הנוגעות לענייננו‪ :‬גבולות המשפט ואופיו של תהליך השפיטה‪ .‬משניווכח כי הטלתו‬ ‫של דגם זה (כפי שהתפתח ביחס לשיטות משפט מודרניות) על ההלכה תחטיא היבטים‬ ‫ייחודיים למערכת זו‪ ,‬אציע דגם מתוקן של "ריאליזם הלכתי"‪ ,‬שיהיה הולם יותר ככלי‬ ‫פרשני ואנליטי‪ ,‬ויסייע לתאר באופן טוב יותר את גבולות ההלכה ואופיו של תהליך‬ ‫הפסיקה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬תשובות בזק כתת־סוגה של ספרות השו"ת‬ ‫במשפט העברי אין חובת הנמקה גורפת לפסקי דין‪ ,‬ואף לא לתשובות‪ 2.‬ואולם‪ ,‬במרוצת‬ ‫הדורות התפתחה פרקטיקה שלפיה משיבים מנמקים את תשובותיהם‪ .‬לדעת חנינה‬ ‫בן־מנחם‪ ,‬שעסק בכך בהקשר של התלמוד‪ ,‬הסיבה לכך היא שהמשפט התלמודי איננו‬ ‫נשלט על ידי כללים אלא על ידי אנשים‪ ,‬ולפיכך ההיתלות במקור המציג כלל זה או‬ ‫אחר לא נחשבה נחוצה בעיני חכמי התלמוד (ולהלן אשוב לתיאוריה זו)‪ 3.‬לדעת אליאב‬ ‫שוחטמן‪ ,‬שעסק בכך גם בהקשר של הפסיקה הרבנית הבתר־תלמודית‪ ,‬טעם הדבר הוא‬ ‫‪1‬‬ ‫על שו"ת האינטרנט נכתבו כבר כמה מחקרים חשובים ורבי תועלת‪ ,‬ורובם מתייחסים‬ ‫במידה זו או אחרת גם לשו"ת הסמ"ס (אך לא לתשובות ר' חיים קנייבסקי)‪ ,‬ובהם‪ :‬אביעד‬ ‫הכהן "'אתרא קדישא'‪ :‬פסיקת הלכה ורבנות וירטואלית — מקורות‪ ,‬מגמות‪ ,‬תהליכים‬ ‫והשפעות" רבנות — האתגר ב ‪( 627‬בעריכת ידידיה שטרן ושוקי פרידמן התשע"א);‬ ‫‪Oren Steinitz, Responsa 2.0. are Q&A Websites Creating a New Type of Halachic‬‬ ‫(‪ ;Discourse?, 31 Modern JudaisM 85 )2011‬הרב אריה כץ ״דרכי שו"ת חדשות (טלפון‪,‬‬ ‫אינטרנט ומסרונים) — יתרונות‪ ,‬חסרונות ומסקנות״ המעיין נה ‪( 56‬התשע"ה); לוי קופר‬ ‫"מאגרי שו"ת מקוונים‪ :‬העם יקליד את דברו" מעשי משפט יב ‪( 377‬התשפ"א)‪ .‬מחקרים‬ ‫אלה מוסרים מידע חשוב על התפתחות תשובות הסמ"ס ותשובות האינטרנט ועל מאפיינים‬ ‫הנוגעים לשואלים‪ ,‬למשיבים ולאופי התשובות‪ .‬בכל הנוגע להיבטים אלה אני מפנה את‬ ‫הקוראים למחקרים הללו‪ ,‬שהעמיקו בהם יותר מן המאמר הנוכחי‪ .‬תרומתו של מאמר זה‬ ‫היא בעיקר בהצעת ניתוח תיאורטי לשאלת גבולות ההלכה‪ ,‬כפי שאלו מתעצבים או נחשפים‬ ‫לעינינו בעקבות כניסתה של תת־סוגה חדשה זו אל תוך השיח ההלכתי הלגיטימי‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪Hanina Ben-MenaHeM, Judicial deviation in talMudic law: Governed By Men, not‬‬ ‫)‪ ;By rules 19-32 (1991‬אליאב שוחטמן ״חובת ההנמקה במשפט העברי״ שנתון המשפט‬ ‫העברי ו‪-‬ז ‪( 319‬התשל"ט‪-‬התש"ם)‪.‬‬ ‫בן־מנחם‪ ,‬שם‪ ,‬בעמ' ‪.182–180‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪113‬‬ ‫משום שפסקי דין מיועדים להכרעה‪ ,‬ולכן הצדדים היו מעוניינים לקבל רק את ההחלטה‬ ‫הסופית של הדיין‪ ,‬למעט כאשר נפל חשש כי ההחלטה לא ניתנה כראוי; לעומת זאת‪,‬‬ ‫תשובות נשלחו בדרך כלל כחוות דעת‪ ,‬ולכן נדרש המשיב לשכנע את נמען התשובה‬ ‫‪4‬‬ ‫בצדקת מסקנתו‪ ,‬במיוחד לנוכח האפשרות שפוסקים אחרים ישיבו תשובות אחרות‪.‬‬ ‫על כך אפשר אולי להוסיף הסבר אחר‪ :‬ייתכן שפוסקים השיבו לא אחת גם תשובות‬ ‫לקוניות‪ ,‬אך לא ראו לנכון להעלותן על מכבש הדפוס משום שסברו כי הכרעה סופית‬ ‫בלא הנמקה אינה יכולה להביא תועלת ללומדים או לבעלי הלכה אחרים‪ .‬מכל מקום‪,‬‬ ‫גם שוחטמן מציין כי לא תמיד היו התשובות מנומקות‪" :‬בתקופות קדומות יותר מיעטו‬ ‫המשיבים במשא ומתן הלכתי ובמתן נימוקים מפורטים להכרעתם — תופעה הבולטת‬ ‫למדי אצל הגאונים ואצל הרי"ף והרמב"ם‪ .‬רבות מתשובותיהם של חכמים אלו מנוסחות‬ ‫‪5‬‬ ‫בצורה של פסק דין קצר וענייני שאינו מכיל כל ביסוס בסברה או במקור הלכתי"‪.‬‬ ‫בדומה לכך‪ ,‬גם הפסקים המובאים במרדכי נמסרים לנו בלשון לקונית; חלק מתשובות‬ ‫הרא"ש נראות קצרות בהשוואה לבני תקופתו; וגם בעת החדשה‪ ,‬שבה פוסקים נטו יותר‬ ‫להאריך‪ ,‬אנו מוצאים קצרנים מובהקים‪ .‬במאה ה־‪ 19‬פרסם ר' שלמה קלוגר — שבדרך‬ ‫כלל לא קיצר בכתביו — את ספר "האלף לך שלמה"‪ 6,‬המחזיק למעלה מאלף תשובות‬ ‫בתוך כרך קטן אחד‪ ,‬וזאת הודות לקיצורן‪ .‬ואולי הדבר הקרוב ביותר לשו"ת הסמ"ס הוא‬ ‫ספר "שלמת חיים"‪ ,‬שבה ליקט תלמיד חכם ירושלמי בשם שלמה סובל את התשובות‬ ‫הלקוניות שקיבל מר' יוסף חיים זוננפלד על שאלות רבות ששאל אותו‪ ,‬והעלה אותן‬ ‫על מכבש הדפוס‪ 7.‬ואולם‪ ,‬במאה ה־‪ 21‬אנו עדים לעלייתן של תשובות קצרות וכמעט‬ ‫חסרות הנמקה‪ ,‬תשובות בזק‪ ,‬כתת־סוגה בפני עצמה בתוך סוגת ספרות התשובות‪ 8.‬גם‬ ‫אם סביר להניח שתשובות אלה לא יובאו בספרות השו"ת של הדורות הבאים‪ ,‬מדובר‬ ‫ב"ספרות"‪ ,‬ולא רק משום שחלקה מובא לדפוס בספרים אלא גם משום שהיא חורגת‬ ‫מארבע אמותיהם של הפונה והמשיב ומגיעה לציבור קוראים רחב ובלתי־מסוים‪ .‬חלק‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫שוחטמן‪ ,‬שם‪ ,‬בעמ' ‪.339‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪ 340–339‬וברוח דומה‪ :‬הכהן‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪.638–637‬‬ ‫ר' שלמה קלוגר האלף לך שלמה (התרצ"ג)‪.‬‬ ‫ר' יוסף חיים זוננפלד שלמת חיים (א‪-‬ד) (שלמה סובל עורך‪ ,‬ירושלים התרצ"ח‪-‬התש"ל)‪.‬‬ ‫אחד המבשרים־לכאורה של מגמת תשובות הבזק‪ ,‬שנוצר ערב הופעת האינטרנט במרחב‬ ‫הציבורי‪ ,‬הוא מדור ההלכה של העיתונאי אדם ברוך‪ ,‬והספרים שנולדו בעקבותיו‪ :‬סדר יום‬ ‫(התש"ס); וחיינו (התשס"ב)‪ .‬אינני מונה אותו בין תקדימי תשובות הבזק משום שאין הוא‬ ‫נחשב לחלק מן ההלכה האורתודוקסית המקובלת‪ ,‬אך ייתכן מאוד שהוא השפיע‪ ,‬במודע‬ ‫או שלא במודע‪ ,‬על התפתחות תת־הסוגה הדתית־לאומית של תשובות הבזק‪.‬‬ ‫יש שפקפקו בכך‪ :‬קופר‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪ ,384‬ובמראי המקום שם‪ ,‬בהערה ‪ .44‬אורן‬ ‫שטייניץ טוען‪" :‬נראה כי הסוגה הזאת ממוקמת בנקודת האמצע בין התשובות המסורתיות —‬ ‫כאשר תלמידי חכמים מסוימים מבססים את תשובותיהם ביסודיות כל השיח ההלכתי‬ ‫הכתוב — ובין התייעצויות פנים אל פנים — שמעצם טיבן יכולות להיות הרבה פחות‬ ‫פורמליות" (שטייניץ‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪ ;97‬כל התרגומים‪ ,‬כאן ולהלן‪ ,‬הם שלי)‪.‬‬ ‫‪114‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫מתת־סוגה זו מתפתח עדיין בדרכים הישנות‪ ,‬באמצעות כתיבת מכתבים‪ ,‬אך חלק אחר‬ ‫‪9‬‬ ‫שלה מתפתח באמצעי התקשורת החדישים‪ :‬האינטרנט והטלפון החכם‪.‬‬ ‫אם דרך כתיבה זו הייתה קיימת מראשית ימיה של ההלכה הרבנית‪ ,‬מדוע יש‬ ‫לראותה כתת־סוגה חדשה? כמה תשובות בדבר‪ :‬ראשית‪ ,‬משום שהן נתפסות בתור‬ ‫"ש ָמא ָג ֵרים"‪ ,‬ועצם העובדה שהציבור יצר לתופעה זו‬ ‫שכאלה בציבור‪ .‬בעניין זה‪ְ ׁ ,‬‬ ‫שמות — שו"ת סמ"ס‪ ,‬שו"ת אינטרנט וכדומה — מעידה על הכרה בחידוש שיש בתשובות‬ ‫הבזק‪ .‬שנית‪ ,‬משום שהפונים מעוניינים בתשובות קצרות ומהירות דווקא‪ .‬סביר להניח‬ ‫שכותבי השאלות שפנו אל הרמב"ם‪ ,‬הרא"ש ור' שלמה קלוגר לא רצו לקבל מהם‬ ‫תשובות קצרות דווקא‪ ,‬ומכל מקום לא ציפו שהתשובות הללו יהיו מהירות במיוחד‪,‬‬ ‫שהרי הובלת המכתבים בשני הכיוונים ארכה זמן רב‪ .‬מנגד‪ ,‬אלה המבקשים את תשובות‬ ‫הבזק רוצים מראש תשובות קצרות ומהירות ומצפים שכאלה הן יהיו‪ .‬שלישית‪ ,‬משום‬ ‫שתופעה זו שייכת לציבור הרחב‪ .‬אכן‪ ,‬כבר במאה העשרים החלו לפנות אל חכמי הדור‬ ‫פונים מקרב שדרות הציבור הרחבות יותר ולא רק בתי דין או רבני קהילות‪ ,‬אך אלה‬ ‫האחרונים המשיכו לפנות ולשאול‪ .‬ואולם‪ ,‬בתשובות הבזק מדובר בפניות של הציבור‬ ‫הרחב בלבד‪ .‬רבנים ותלמידי חכמים פונים אולי לעיתים אל המשיבים‪ ,‬אך גם הם עושים‬ ‫זאת כחלק מן הציבור הרחב ולא כמי שמבקשים עזרה בהכרעת שאלות שהופנו אליהם‬ ‫על ידי אחרים‪ .‬רביעית‪ ,‬משום שמדובר בתופעה הבולטת על רקע סטייתה מן המסורת‬ ‫הקיימת בקנה מידה רחב‪ .‬תשובות הגאונים היו קצרות כי כך נהגו לכתוב באותם‬ ‫הימים ואילו תשובותיהם הקצרות של הרמב"ם‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬הרב קלוגר והרב זוננפלד סטו‬ ‫מתרבות ההנמקה של תקופותיהם‪ ,‬אך היו אלה סטיות נקודתיות שאי אפשר היה לדבר‬ ‫עליהן במונחים של תופעה רחבה‪ .‬מנגד‪ ,‬תשובות הבזק הופיעו על רקע מסורת ארוכת‬ ‫שנים של תשובות מנומקות‪ ,‬והן אינן אירוע נקודתי אלא תופעה נרחבת‪ .‬חמישית‪ ,‬כפי‬ ‫שנראה להלן‪ ,‬המדיום של תשובות הבזק מאפשר‪ ,‬ואולי אף מעודד‪ ,‬העלאת שאלות‬ ‫מסוגים שלא הופיעו עד כה בספרות השו"ת המסורתית‪ .‬ולבסוף‪ ,‬מדיום זה מאפשר גם‬ ‫תשובות מסוג שאיננו מצוי בספרות השו"ת המסורתית‪ .‬דווקא הוא‪ ,‬שאמור היה לתת‬ ‫מענה חותך וחד‪ ,‬נותן מקום לתשובות של ספק והתלבטות‪ .‬מכל הטעמים הללו‪ ,‬תשובות‬ ‫‪10‬‬ ‫אלה ראויות לדעתי להיחשב לתת־סוגה חדשה בספרות ההלכה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫לוי קופר מציין את שנת ‪ 2001‬כמועד תחילתו של שו"ת האינטרנט וסוקר בקצרה את‬ ‫התפתחותו המוקדמת במאמרו הנ"ל (קופר‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪.)381–380‬‬ ‫מן הראוי להדגיש כי תשובות בזק היו קיימות מאז ומעולם בשיח ההלכתי שבעל פה‪ ,‬כאשר‬ ‫אדם פנה אל רב קהילתו ב"שאלה"‪ ,‬אך החידוש כיום הוא שתופעה זו שוב איננה מוגבלת‬ ‫לפניות שבעל פה והופכת בהדרגה להיות חלק מן הספרייה ההלכתית‪ .‬לכאורה מדובר‬ ‫בשינוי חיצוני‪ ,‬הנוגע בעיקר לדרך הופעתם של הדברים‪ ,‬אך שינויים מעין אלה מעצבים‬ ‫תודעה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כמו כל ספר אחר‪ ,‬הם גם הופכים את התשובה ליצירה הנגישה לציבור‬ ‫קוראים רחב‪ ,‬הרבה מעבר לשואל היחיד שפנה אל הרב‪ .‬הבדל זה קריטי בעיניי‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫גם יישומון ה'ווטסאפ' יכול לשמש לקבוצות שיח קטנות‪ ,‬אך כאשר הוא גדל לקבוצות של‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪115‬‬ ‫במאמר זה אבקש לדון בשלושה אישים שישמשו לי מקרי מבחן‪ :‬ר' חיים קנייבסקי‪,‬‬ ‫הרב שלמה אבינר והרב שמואל אליהו‪ .‬אציג כל אחד מהם בכמה מילים‪.‬‬ ‫ר' חיים קנייבסקי‪ ,‬או בשמו המלא ר' שמריהו יוסף חיים קנייבסקי‪ ,‬יליד ‪,1928‬‬ ‫הוא כיום מנהיגו הרוחני הבולט ביותר של הזרם הליטאי‪ .‬הוא בנו של ר' יעקב ישראל‬ ‫קנייבסקי‪ ,‬הסטייפלר‪ ,‬שהיה מנהיגו הבולט של הזרם הליטאי בשנות השישים ודמות‬ ‫מופת שלו גם לאחר מכן; אחיינו של החזון איש‪ ,‬שהנהיג זרם זה בראשית ימי המדינה;‬ ‫חתנו של הרב אלישיב‪ ,‬שהנהיג אותו עד פטירתו בשנת ‪ ;2012‬ומחותנו של הרב אהרן‬ ‫לייב שטיינמן‪ ,‬שהנהיג אותו עד פטירתו בשנת ‪ .2017‬הוא נולד בפולין‪ ,‬למד בישיבת‬ ‫לומז'ה וגויס לצה"ל במלחמת השחרור‪ .‬עם השנים הוא חיבר שורה ארוכה של ספרים‪,‬‬ ‫רובם בהלכה‪ ,‬שהידוע בהם הוא הספר "דרך אמונה" על הלכות זרעים של הרמב"ם‪ .‬בדור‬ ‫הנוכחי הוא נחשב לאחד מחשובי הפוסקים הליטאים‪ ,‬אם לא החשוב שבהם‪ ,‬וכן למנהיג‬ ‫הרוחני המוביל של המגזר הליטאי‪ .‬המוני יהודים‪ ,‬בעיקר חרדים‪ ,‬מגיעים אליו תדיר‬ ‫לקבלת הוראות בהלכה‪ ,‬אך גם להתייעצויות ולברכות‪ .‬סביב ר' חיים קנייבסקי התפתחה‬ ‫ספרות — שבחלקה הועלתה על מכבש הדפוס — המביאה את תשובותיו הלקוניות (חלקן‬ ‫פחות משורה אחת‪ ,‬ולעיתים קרובות רק מילה אחת) על שאלות הלכתיות המתחדשות‬ ‫בחיי הציבור הנזקק לו‪.‬‬ ‫ר' חיים קנייבסקי עונה לפונים אליו באמצעות גלויות דואר‪ .‬בבני ברק של שנות‬ ‫השמונים ידעו רבים כי ביום רביעי בשבוע ר' חיים קנייבסקי נכנס לחדר בביתו עם‬ ‫ערימת המכתבים שקיבל באותו שבוע‪ ,‬נוטל עימו ערימה של גלויות דואר ריקות‪ ,‬מתחיל‬ ‫לכתוב את תשובותיו בבוקר‪ ,‬בכתב ידו הזערורי‪ ,‬ואינו פונה משם עד אשר יסיים את‬ ‫התשובות לכל שואליו‪ .‬כך נוצרה התופעה של "שו"ת גלויה"‪ .‬בניגוד לשו"ת סמ"ס‪,‬‬ ‫שפרח בחסות הטכנולוגיה החדישה‪ ,‬כאן מדובר ב־‪ low tech‬של ממש‪ .‬זרם השאלות‬ ‫אליו הלך וגדל ככל שעלה מעמדו — וככל שנודע ברבים עד כמה הוא מקפיד להשיב‬ ‫לכל שאלה — ולכן השתנה הנוהל עם הזמן‪ ,‬והיום השאלות מוקראות באוזניו והוא‬ ‫מכתיב את התשובות‪.‬‬ ‫רבות מתשובות אלה הועלו על מכבש הדפוס‪ .‬חלקן הועלו בספרים מיוחדים‪ ,‬כגון‬ ‫"גם ֲאנִ י‬ ‫"דולה ומשקה"‪" 11,‬דעת נוטה"‪ 12‬ו"שאלת רב"‪ 13,‬חלקן בחוברות וספרונים דוגמת ַ ּ‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫מאות רבות (כפי שקורה לעיתים בחברה החרדית) — הריהו הופך לאמצעי תקשורת‪ .‬על‬ ‫אחת כמה וכמה כאשר התשובות מתפרסמות בספרים או בעלונים בעלי תפוצה נרחבת‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬לעיתים הבדל הכמות יוצר הבדל מהות‪.‬‬ ‫ר' חיים קנייבסקי דולה ומשקה‪ :‬תשובות ופסקים (אברהם חיים שצ'יגל עורך‪ ,‬התשס"ז)‪.‬‬ ‫ר' חיים קנייבסקי דעת נוטה (יצחק שאול קנייבסקי עורך‪ ,‬התשס"ט‪-‬התשע"ו)‪.‬‬ ‫ר' חיים קנייבסקי שאלת רב (יחיאל מיכל רוטשילד עורך‪ ,‬התשס"ה‪-‬התשע"ב)‪.‬‬ ‫‪116‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫אוֹ ְד ָך"‪ 14,‬וחלק לא מבוטל מהן בתוך ספריהם של מחברים אחרים — רובם לא מן השורה‬ ‫הראשונה — שמלבד דבריהם וחידושיהם שלהם כוללים תדיר נספחים עם תשובות ר'‬ ‫חיים קנייבסקי בנושאים הנדונים בהם‪ .‬בספרים מן הסוג הראשון מוסיפים המהדירים‬ ‫לעיתים פירושים וביאורים משלהם‪ ,‬בהם הם מצביעים על מקורות הדברים ולפעמים גם‬ ‫על קושיות העולות מהם‪ .‬להערכתי‪ ,‬אם ניקח את כל סוגי החיבורים הנדפסים הללו גם‬ ‫יחד ונמנה את כל תשובות ר' חיים המובאות בהם — ויודגש כי מדובר רק באלה שעלו‬ ‫על מכבש הדפוס ולא על אין־ספור תשובות ה"מסתובבות" בכתב יד — נגיע לעשרות‬ ‫אלפים‪ .‬העובדה שכיום יוצאים לא רק ספרים המבוססים על מכתביו של ר' חיים קנייבסקי‬ ‫אלא גם אין־ספור חוברות ונספחים לספרים אחרים הכוללים אותם — מלמדת גם היא‬ ‫על כך שמדובר בתת־סוגה‪ .‬ועל אחת כמה וכמה מעידה על כך העובדה שיש מספר גדל‬ ‫‪15‬‬ ‫והולך של פוסקים אחרים ההולכים בדרך זו‪.‬‬ ‫הרב שלמה חיים אבינר‪ ,‬יליד ‪ ,1943‬הוא אחד הרבנים הבולטים ביותר של הציבור‬ ‫הדתי־ציוני‪ .‬הוא נולד בצרפת‪ ,‬השלים בה את לימודיו האקדמיים‪ ,‬עלה ארצה‪ ,‬התיישב‬ ‫בקיבוץ‪ ,‬למד בישיבת מרכז הרב‪ ,‬לחם במלחמות ישראל‪ ,‬וכיהן כרב היישוב בית אל‬ ‫וכראש ישיבת עטרת כהנים (היום הוא משמש כנשיא הישיבה)‪ .‬הוא חיבר ספרים רבים‬ ‫בהלכה‪ ,‬בהדרכה (במיוחד בחיי הנישואין)‪ ,‬בהשקפה ובענייני השעה — אך גם ספרי‬ ‫ילדים‪ .‬ספרו ההלכתי הבולט ביותר הוא שו"ת שאילת שלמה‪ ,‬המחזיק כיום שמונה כרכים‪,‬‬ ‫וכן השו"ת פסקי שלמה‪ ,‬כיום גם כן בשמונה כרכים‪ ,‬המבוסס על דברים שנרשמו מפיו‬ ‫ועל תשובות הבזק שלו‪ .‬בדור הנוכחי הוא נחשב לאחד ממורי ההלכה הבולטים ביותר‬ ‫בציונות הדתית וגם לאידיאולוג חשוב שלה‪ .‬הוא מזוהה עם האגף התורני־"ממלכתי" של‬ ‫אסכולת מרכז הרב‪ .‬הרב אבינר נודע כמי שמשיב תשובות מהירות באמצעות מסרונים‬ ‫בטלפון‪ ,‬וסביב תשובות אלה התפתחו פינות קבועות בעלוני שבת נפוצים‪ 16.‬כאמור‪,‬‬ ‫בשנים האחרונות כבר נדפסה מהן סדרת ספרים‪ ,‬שו"ת פסקי שלמה‪ .‬מעניין לציין כי‬ ‫הרב אבינר סבור שתשובות הבזק אינן חידוש גמור‪ .‬כאשר שאל אותו פונה‪" :‬האם גם‬ ‫רבותינו הראשונים כתבו תשובות כמו סמ"ס?" השיב‪" :‬כן‪ .‬למשל הרמב"ם נשאל האם‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫גם חוברת זו צמחה לספר‪ :‬ר' חיים קנייבסקי גם אני אודך (גמליאל רבינוביץ' עורך‪,‬‬ ‫התשס"ד‪-‬התשס"ו)‪.‬‬ ‫התופעה רווחת בעיקר בחוגי הציונות הדתית‪ .‬להלן אזכיר את הרב יובל שרלו‪ ,‬שהוא‬ ‫מחלוצי התופעה (קופר‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪ ,)380‬ועליו יש להוסיף את מדורי 'שאל‬ ‫את הרב' באתרים כגון כיפה‪ ,‬רב־אינטרנט‪ ,‬קו־הלכה‪ ,‬דרשו‪ ,‬הידברות ועוד‪ .‬אתרים של‬ ‫חסידויות חב"ד וברסלב מציעים גם תשובות ברוח החסידות‪.‬‬ ‫בתשובה לשאלת פונה מנה הרב מרדכי ציון‪ ,‬יד ימינו של הרב אבינר‪ ,‬את כל הבמות‬ ‫שבהן מתפרסמות תשובותיו של רבו‪" :‬עולם קטן‪ ,‬עיתון לנוער של עולם קטן‪ ,‬מעייני‬ ‫הישועה‪ ,‬באהבה ובאמונה‪ ,‬ראש יהודי‪ ,‬אתר סרוגים ואתר כיפה" (מרדכי ציון‪" ,‬שו"ת‬ ‫סמס (שו"ת)" אתר שיעורי הרב שלמה אבינר‪shlomo-aviner.net/index.php?title :‬‬ ‫=שו‪22%‬ת_סמס_(שו‪22%‬ת))‪.‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪117‬‬ ‫החייב כסף לאלמנה שמיטה משמטת או לא‪ ,‬והשיב‪' :‬תשמיט‪ .‬וכתב משה' (תשובות‬ ‫‪17‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬סימן רלז)"‪.‬‬ ‫הרב שמואל אליהו‪ ,‬יליד ‪ ,1956‬גם הוא מן הרבנים הבולטים בציבור הדתי־ציוני‪.‬‬ ‫הוא בנו של הרב מרדכי אליהו‪ .‬הוא נולד בישראל‪ ,‬שירת שירות קרבי בצה"ל והשתחרר‬ ‫כקצין‪ ,‬למד במרכז הרב‪ ,‬הוסמך לרבנות בגיל ‪ 23‬ומונה לרב היישוב שלומי בגיל ‪ .29‬כיום‬ ‫הוא משמש כרבה של צפת‪ .‬הוא חיבר כמה ספרים בהלכה ובמוסר‪ ,‬וגם תיעד סיפורים‬ ‫ואמרות של אביו‪ .‬כאביו לפניו‪ ,‬גם הוא קרוב לעולמה של הקבלה וגם הוא מביע עמדה‬ ‫פעילה בענייני השעה ונחשב לאחד האידיאולוגים הבולטים של הימין הדתי־ציוני‪ .‬הוא‬ ‫הציג את מועמדותו למשרת הראשון לציון ולמשרת רבה הספרדי הראשי של ירושלים‪,‬‬ ‫ובשני המקרים הפסיד לרב שלמה עמאר‪.‬‬ ‫הרב אבינר והרב שמואל אליהו ידועים מזה שנים רבות כמי שמקבלים שאלות‬ ‫במסרונים ומשיבים עליהם במסרונים מאותו סוג‪ .‬כבר משלב מוקדם‪ ,‬מספרי הטלפון‬ ‫שלהם היו ידועים‪ ,‬ורבים עשו שימוש בשירות יעיל זה‪ .‬מי שלא ידע את המספרים יכול‬ ‫היה למצאם בקלות באינטרנט‪ .‬בשלב כלשהו החלה ישיבת עטרת כהנים‪ ,‬שהרב אבינר‬ ‫עומד בראשה‪ ,‬לפרסם את תשובותיו באתר שלה‪ ,‬ובשנת ‪ 2004‬החל להופיע עלון השבת‬ ‫לנוער "עולם קטן"‪ ,‬שבעמודו הראשון הופיעה פינה קבועה בשם "שו"ת סלולרי" מאת‬ ‫‪18‬‬ ‫הרבנים אבינר ואליהו‪ .‬עם השנים התרבו במות הפרסום‪.‬‬ ‫"עולם קטן" מופץ בכ־‪ 60,000‬עותקים‪ ,‬ונחשב לאחד מעלוני השבת הפופולריים‬ ‫ביותר במגזר הדתי־ציוני‪ ,‬ובמיוחד בקרב הדור הצעיר שלו‪ .‬בסקר שערכו סטודנטים‬ ‫במכללת הרצוג בשנת ‪ 2011‬נמצא "עולם קטן" במקום הראשון (!) כעיתון הנקרא ביותר‬ ‫בסוף השבוע במגזר זה‪ 68% :‬מהמשיבים לסקר אמרו שהם קוראים בו‪ 19.‬בסקר שערך‬ ‫מכון "מסקר" בשנת ‪ 2016‬הוא ירד למקום הרביעי‪ ,‬גם הוא איננו מן הנמוכים‪ ,‬וכעת‬ ‫רק ‪ 23.8%‬מהנשאלים השיבו שהם קוראים אותו‪ 20.‬פירוש הדבר‪ ,‬כמובן‪ ,‬הוא שגם פינת‬ ‫השו"ת הסלולרי של הרבנים אבינר ואליהו זוכה לחשיפה בשיעור זה‪ .‬בהנחה שמרבית‬ ‫קוראי העיתון לפחות מרפרפים עליו (הוא נמצא במקום בולט בעמוד הראשון)‪ ,‬אפשר‬ ‫להעריך שהוא זוכה לחשיפה גבוהה יותר מכל ספר שו"ת כרוך ונדפס‪ .‬על כך יש להוסיף‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫יצחק טסלר "סקר חושף את צריכת התקשורת בקרב דתיים" ‪.)3.1.2011( NRG‬‬ ‫‪.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/196/207.html‬‬ ‫גיל קלנר "מדד מסקר‪ :‬מה העיתון או העלון הכי נקרא במגזר?" סרוגים (‪.)9.11.2016‬‬ ‫‪-srugim.co.il/166408‬מדד‪-‬מסקר‪-‬איזה‪-‬עיתוןעלון‪-‬הכי‪-‬נקרא‪-‬במגזר; משה‬ ‫ויסטוך "מה הציבור הסרוג אוהב לקרוא?" כיפה (‪/kipa.co.il )10.11.2016‬ברנזה‪/‬‬ ‫מה‪-‬הציבור‪-‬הסרוג‪-‬אוהב‪-‬לקרוא‪./2-‬‬ ‫‪118‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫את העובדה שגיליונות "עולם קטן" עולים בסופו של דבר לאינטרנט‪ 21,‬וגם שם הם‬ ‫זוכים לשיעור חשיפה גבוה‪ .‬נוכל אפוא לומר‪ ,‬גם אם אמירה זו אינה מובנת מאליה‪,‬‬ ‫כי מדובר כאן ב"ספרות שו"ת" רחבת תפוצה במידה חסרת תקדים‪ .‬מרגע שהתשובות‬ ‫נמצאות באינטרנט יכול כל שואל למצוא את מבוקשו בעזרת חיפוש מילות מפתח‪ ,‬וכך‬ ‫הוא יכול להגיע אל התשובה הנוחה לו באמצעי קל ונוח יותר מן המפתחות הרגילים‬ ‫לספרות השו"ת‪ .‬ככל הנראה מעולם לא הייתה ספרות השו"ת נגישה ונפוצה כל כך — אך‬ ‫גם מעולם לא הייתה רחוקה כל כך מתבנית התשובות המסורתיות‪ ,‬על כל פנים אלה‬ ‫של תקופת האחרונים‪.‬‬ ‫"עולם קטן" מפרסם רק חלק קטן מן השאלות שמקבלים הרבנים‪ .‬הרב אבינר תיאר‬ ‫את תהליך העבודה על השאלות באחת מתשובותיו‪:‬‬ ‫מתקבלות כל שבוע יותר מאלפיים שאלות ומתפרסמות בערך חמישים‪.‬‬ ‫אני הדל בוחר אותן‪ ,‬מנסח בקיצור בכתב יד‪ ,‬הרב מרדכי ציון מקליד‬ ‫ומוסיף מקורות‪ ,‬שולח לי‪ ,‬אני מאשר ומתקן‪ ,‬זה עובר לעורך הרב גלעד‪,‬‬ ‫‪22‬‬ ‫ואז מתפרסם‪.‬‬ ‫ר' חיים קנייבסקי‪ ,‬הרב אבינר והרב אליהו הם הנציגים הבולטים של מגמת תשובות‬ ‫הבזק‪ ,‬אך אינם היחידים‪ .‬בעולם החרדי אין פוסק המשתווה לר' חיים בכמות ובקיצור‬ ‫של תשובותיו‪ ,‬אך גיסו‪ ,‬הרב יצחק זילברשטיין‪ ,‬ידוע גם הוא כמשיב פורה מאוד המשיב‬ ‫תשובות קצרות למדי‪ 23.‬יתר על כן‪ ,‬בחברה החרדית מתפתחת גם ספרות הרושמת תשובות‬ ‫של גדולי הלכה שניתנו בעל פה‪ 24.‬אך עיקר ההתפתחות מתקיימת במחנה הציונות‬ ‫הדתית‪ ,‬שם התפתחה ספרות שו"ת דומה באינטרנט‪ .‬מובילה הבולט של המגמה הוא‬ ‫‪25‬‬ ‫הרב יובל שרלו‪ ,‬שכבר פרסם שישה ספרי שו"ת המבוססים על תשובותיו במרשתת‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫כתובת האתר‪.olam-katan.co.il :‬‬ ‫הרב שלמה אבינר והרב שמואל אליהו "שו"ת סלולרי" עולם קטן צו ‪( 1 ,541‬התשע"ו)‪.‬‬ ‫במקום אחר‪ ,‬כנראה מאוחר יותר‪ ,‬ציין הרב אבינר במענה לפונה ששאל מדוע לא כל‬ ‫השאלות נכנסות לגיליונות הנדפסים‪ ,‬כי "יש ‪[ 400‬שאלות] ליום ולפעמים ‪ ,800‬ואי אפשר‬ ‫להכניס את כולן‪ ,‬רק חלק קטן" (אתר שיעורי הרב שלמה אבינר‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ )16‬על פי‬ ‫המקורות שמביא קופר‪ ,‬בשש השנים הראשונות לפעילותו האינטרנטית ענה הרב שרלו‬ ‫על למעלה מ־‪ 100,000‬שאלות‪ ,‬והרב אבינר מקבל כ־‪ 3,000‬מסרונים בחודש (קופר‪ ,‬לעיל‬ ‫ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪.)383–382‬‬ ‫כך למשל בספרו‪ :‬יצחק זילברשטיין נס להתנוסס (התשנ"ח)‪ ,‬ובתשובותיו בענייני הלכה‬ ‫ורפואה המתפרסמות בבמות שונות‪.‬‬ ‫למשל‪ :‬הרב שלמה זלמן אוירבך ועלהו לא יבול‪ :‬אוסף תשובות קצרות שניתנו בעל פה‬ ‫הקרבה בין תת־סוגה זו לתת־הסוגה‬ ‫ממקורות שונים (נחום סטפנסקי עורך‪ ,‬התשנ"ט)‪ .‬על ִ‬ ‫של תשובות הבזק כבר עמד אביעד הכהן‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪.638‬‬ ‫הרב יובל שרלו רשו"ת הרבים (התשס"ב); הרב יובל שרלו רשו"ת היחיד (התשס"ג); הרב‬ ‫יובל שרלו רשו"ת הציבור (התשס"ה); הרב יובל שרלו רשו"ת להחמיר (התשס"ז); הרב‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪119‬‬ ‫מפאת קוצר היריעה לא ארחיב את הדיון לשו"ת האינטרנט‪ ,‬אף על פי שגם אלה תשובות‬ ‫בזק‪ ,‬ואסתפק באמירה כי מרבית הדברים שאומר להלן על שו"ת הסמ"ס יפה כוחם‪,‬‬ ‫בשינויים המחויבים‪ ,‬גם לשו"ת האינטרנט‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הלקוניות של התשובות ונושאי השאלות — הדגמה‬ ‫תשובותיו של ר' חיים קנייבסקי לקוניות ביותר‪ ,‬תדיר בנות מילה אחת‪" :‬אסור"‪" ,‬מותר"‪,‬‬ ‫"כן"‪" ,‬לא"‪" ,‬ייתכן" וכדומה‪ .‬לעיתים הן מציינות מראה מקום שהפונה מופנה אליו‪.‬‬ ‫התשובה "ייתכן" איננה נדירה כלל ועיקר‪ .‬גם אצל הרב שלמה אבינר והרב שמואל‬ ‫אליהו ניתן לעיתים למצוא אותה‪ ,‬אך היא נדירה שם הרבה יותר‪ .‬אתן כאן כמה דוגמאות‬ ‫אקראיות‪ ,‬מייצגות אך ממש לא ממצות מבחינת מספרן‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬כשנשאל ר' חיים‬ ‫קנייבסקי אם גושי האבק המצטברים בכיסים נחשבים לחפץ האסור בטלטול בשבת‪,‬‬ ‫ובשל כך ראוי לנער את הכיסים לפני כניסת השבת — השיב "ייתכן"‪ 26.‬אם יש לאדם‬ ‫צרור מפתחות והוא מחפש בשבת אחד מהם‪ ,‬ועובר לשם כך אחד אחד עד שהוא‬ ‫‪27‬‬ ‫מוצא — האם יש בכך עבירה על איסור בורר? ר' חיים השיב "צע"ק [=צריך עיון קצת]"‪.‬‬ ‫המונח "רבו המובהק" של אדם מתייחס לרב שממנו קיבל אותו אדם את רוב תורתו‪,‬‬ ‫אך היום‪ ,‬כשלכל תלמיד ישיבה יש כמה ר"מים‪ ,‬האם עדיין המונח רלוונטי? התשובה‪:‬‬ ‫"אולי"‪ 28.‬ועוד שאלה‪" :‬מצאנו שעל כמה מגאוני ישראל כתבו 'הגאון האלוקי' [‪ ]...‬מהו‬ ‫הכלל מתי כותבין [כך] ומתי לא?"‪ .‬תשובה‪" :‬איני יודע"‪ 29.‬ספר לימוד א"ב לילדים‪,‬‬ ‫האם יש בו קדושה לעניין הנחתו על הרצפה וכדומה? התשובה‪" :‬אולי"‪ 30.‬השלט בבתי‬ ‫הקברות "הכניסה לכהנים אסורה"‪ ,‬שהוא כעין הוראת הלכה‪ ,‬האם טעון גניזה? התשובה‪:‬‬ ‫"אולי"‪ 31.‬ומה לגבי עטיפה של מאכל שכתוב עליה "ברכתו מזונות"‪ ,‬האם היא טעונה‬ ‫גניזה? התשובה‪" :‬אולי"‪ 32.‬אדם שתפס תור‪ ,‬האם הוא צריך לעמוד בו כל הזמן עד‬ ‫שיגיע תורו‪ ,‬או שמא יכול ללכת ולחזור? התשובה‪" :‬אולי"‪ 33.‬החושד בחברו במחשבה‪,‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫יובל שרלו שו"ת התנתקות (התש"ע); הרב יובל שרלו רשו"ת הרבים (התשע"ו)‪ .‬ספריו‬ ‫של הרב שרלו מסודרים לפי נושאים‪ ,‬דבר המחזק את ההתייחסות אל סוגה זו כאל ספרות‬ ‫הלכתית‪ .‬הוא הדין גם בספר השו"ת של הרב אבינר פסקי שלמה (א‪-‬ח) (התשע"ג‪-‬התשע"ח)‪,‬‬ ‫הבנוי רובו ככולו מתשובות הסמ"ס והאינטרנט שלו‪.‬‬ ‫ר' עמנואל רלב"ג מחשבת עם קכו (התשע"ב)‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' קל‪.‬‬ ‫דולה ומשקה‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,11‬בעמ' ‪.370‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪.373‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪.377‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪.377‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪.429‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫‪120‬‬ ‫האם צריך לבקש ממנו מחילה? "אולי"‪ 34.‬ואף שאלות בענייני סגולות‪ :‬האם יש בסיס‬ ‫לשמועה שהאוכל חביתה שנתנו עליה מלח הרי זה קשה לשכחה? ר' חיים משיב‪" :‬לא‬ ‫שמענו"‪ 35.‬האם ראוי להימנע מהנחת חפצים מתחת למיטה‪ ,‬כדי שלא תשרה עליהם‬ ‫רוח רעה? התשובה‪" :‬לא שמענו"‪ 36.‬וכעין אלה יש עוד הרבה‪.‬‬ ‫ככלל‪ ,‬תשובותיו של הרב אבינר בדרך כלל מעט פחות לקוניות — אך לא תמיד‪ ,‬ולא‬ ‫בהרבה‪ .‬האם מותר לומר דברי תורה מול שיער של אישה גויה? התשובה‪" :‬מחלוקת"‪.‬‬ ‫"האם לאשכנזי מותר להגיש קטניות בפסח לאורחים שאינם שומרי קטניות?" — התשובה‪:‬‬ ‫"כן"‪ 37.‬או שאלה כמו זו‪" :‬יש שמועות שכשאדם מת הנשמה עולה למעלה ואז נשמה‬ ‫שחורה יכולה להיכנס לתוך הגוף המת‪ .‬זה אמת או שטויות?" התשובה‪" :‬שטויות"‪ 38.‬וכך‬ ‫הלאה‪ .‬אצל הרב אבינר כמעט שאין תשובות בנוסח "אולי"‪" ,‬ייתכן"‪ ,‬או "צריך עיון"‪.‬‬ ‫תשובת "איני יודע" — שאצל ר' חיים קנייבסקי עולה לא אחת — לא מצאתי אצלו כלל‪.‬‬ ‫לעומת זאת הוא עונה לעיתים על דבר מה שהוא "מורכב"‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אנחנו מוצאים‬ ‫שאלות כמו‪ :‬כיצד להתייחס לאריק שרון? הרב אבינר משיב‪" :‬מורכב‪ .‬היה בו טוב והיה‬ ‫בו רע‪ .‬הרוב היה טוב‪ .‬הוא הציל אותנו במלחמת יום הכיפורים"‪ 39.‬ובדומה לכך‪ :‬מה‬ ‫‪40‬‬ ‫היחס הראוי לרנ"ק ולשד"ל? התשובה‪" :‬מורכב"‪.‬‬ ‫כפי שראינו לעיל‪ ,‬הרב אבינר נשאל שאלות שאינן שייכות לתחום ההלכה‪ ,‬לפחות‬ ‫לא במובן המקובל של המילה‪ .‬שאלות אלה מוצגות ביחד עם השאלות ההלכתיות‪ ,‬ללא‬ ‫הפרדה או הבחנה‪ .‬הנה למשל לקט מעלון פרשת שבוע משנת תשפ"א‪:‬‬ ‫יהודי חו"ל ואנטישמיות‪ .‬האם נכון לאחל ליהודי חו"ל שיסבלו‬ ‫מאנטישמיות כדי שיעלו לארץ וגם כי זה מגיע להם? הרב אבינר‪:‬‬ ‫חלילה‪ .‬זו רשעות‪.‬‬ ‫צירוף עולה להר הבית למניין‪ .‬האם אפשר לצרף למניין את מי שעולה‬ ‫להר הבית‪ ,‬משום דין רשע? הרב אבינר‪ :‬השאלה היא אם אפשר לצרף‬ ‫מי ששואל שאלה כזאת‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪.430‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪.411‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪.416‬‬ ‫‪ .olam-katan.co.il.dolphin.nethost.co.il/shut10.asp‬אוחזר ביוני ‪.2016‬‬ ‫הרב שלמה אבינר והרב שמואל אליהו "שו"ת סלולרי" עולם קטן ויקהל ‪( 1 ,538‬התשע"ו)‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬תרומה ‪( 1 ,535‬התשע"ו)‪.‬‬ ‫‪ .olam-katan.co.il.dolphin.nethost.co.il/shut10.asp‬אוחזר ביוני ‪.2016‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪121‬‬ ‫מזרוחניקים‪ .‬האם יש להימנע מהכינוי 'מזרוחניקים' כביטוי ביזיון למי‬ ‫שאינו מקפיד על קלה כחמורה?‪ 41‬הרב אבינר‪ :‬יש להימנע‪ .‬א‪ .‬אסור לכנות‬ ‫אדם בכינוי מבזה‪ .‬ב‪ .‬מייסדי המזרחי היו גאונים קדושים‪.‬‬ ‫רב או שר‪ .‬מי לציין בהזמנה קודם‪ ,‬רבנים או שרים? הרב אבינר‪ :‬רבנים‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫התורה מעל המדינה‪.‬‬ ‫ומה לענות לאלה הטוענים ש"אומנם מרן הרב קוק היה גדול אבל לא גדול הדור"?‬ ‫תשובה‪" :‬אכן הוא לא היה גדול הדור אלא גדול הדורות‪' ,‬מורה הדור‪ ,‬מורה הדור‬ ‫והדורות' (לנתיבות ישראל‪ ,‬סה)‪ .‬ילמדו אותו שנים בשקידה ויראו בעצמם"‪ 43.‬ומקרה‬ ‫משעשע במיוחד‪" :‬סליחה שאני מטריח על דבר כזה‪ ,‬אבל איבדתי בכותל דבר שמאד‬ ‫יקר לי; יש דרך למצוא?" הפונה ציפה אולי לסגולה בדוקה למציאת חפצים‪ ,‬אבל הרב‬ ‫‪44‬‬ ‫אבינר השיב‪'" :‬אבדות בכותל' ‪ ,02-6279246‬בין השעות ‪."15:00—7:00‬‬ ‫תשובותיו של הרב שמואל אליהו שונות במעט מאלה של הרב אבינר‪ ,‬אבל אלה‬ ‫הבדלי גוון בלבד‪ .‬מבחינת האורך‪ ,‬הן מעט ארוכות יותר (לפי התרשמותי אורכן הממוצע‬ ‫הוא בערך כפול מזה של תשובות הרב אבינר)‪ ,‬ולכן מציגות לרוב הנמקה מפורטת יותר‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬לצד תשובות הבזק הקצרצרות‪ ,‬אפשר למצוא בסוגת תשובות הבזק גם תשובות‬ ‫קצרות פחות‪ ,‬אך עדיין קצרות מאוד ביחס למקובל בספרות השו"ת‪ .‬ואולם‪ ,‬בניגוד לרב‬ ‫אבינר‪ ,‬שלעיתים קרובות למדי נותן הפניה למקור כלשהו‪ ,‬הרב אליהו כמעט שאיננו‬ ‫עושה זאת‪ .‬לעיתים נדירות הוא מזכיר את אביו כמקור‪ ,‬ויש לציין שאז הוא בדרך כלל‬ ‫קורא לו "אבא" (ללא הפלגת התארים הרבניים)‪ 45‬או "הרב"‪ 46.‬עם זאת‪ ,‬לעתים הוא מבחין‬ ‫בין הדין ההלכתי הבסיסי לבין זה שעל פי הקבלה‪ ,‬שלא כשיטת אביו‪ 47.‬לפי התרשמותי‬ ‫(ולא בדקתי זאת באופן שיטתי)‪ ,‬כמות השאלות ההלכתיות־המסורתיות שהוא מפרסם‬ ‫מעט גדול יותר מזה של הרב אבינר‪ ,‬אך גם הוא איננו מושך ידו משאלות בעלות אופי‬ ‫אמוני‪ ,‬אידיאולוגי‪ ,‬חינוכי‪ ,‬מאגי או אישי־קיומי‪ .‬כמות השאלות הביזאריות שעליהן‬ ‫הוא עונה קטן מזה של הרב אבינר‪.‬‬ ‫לעיתים נשאל הרב אליהו שאלה בניסוח של "אסור" או "מותר"‪ ,‬המרמזת על‬ ‫ציפייה לתשובה הלכתית‪ ,‬אך הוא מעדיף להשיב על דרך המוסר או העמדה האישית‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪47‬‬ ‫לאמיתו של דבר הכינוי "מזרוחניקים" הוא כינוי זלזול חרדי לאנשי הציונות הדתית‪ ,‬והוא‬ ‫גזור משמה של תנועת "המזרחי"‪.‬‬ ‫הרב שלמה אבינר והרב שמואל אליהו‪ ,‬שם‪ ,‬חיי שרה ‪( 1 ,773‬התשפ"א)‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬תרומה ‪( 1 ,535‬התשע"ו)‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬שמיני ‪( 1 ,542‬התשע"ו)‪.‬‬ ‫למשל‪ :‬שם‪ ,‬וירא ‪( 1 ,772‬התשפ"א)‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫למשל‪ :‬שם‪ ,‬במדבר ‪( 1 ,749‬התש"ף)‪ ,‬בשאלה אם אפשר לקיים סעודה שלישית בשבת‬ ‫לפני תפילת מנחה‪.‬‬ ‫‪122‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫כך למשל‪ ,‬כאשר הוא נשאל אם מותר לגדל כלב בתוך בית‪ ,‬ואם כן — באילו תנאים‪,‬‬ ‫הוא השיב באריכות יחסית‪:‬‬ ‫אני לא חושב שטוב לגדל כלבים‪ .‬בסופו של דבר הם יותר סובלים‬ ‫מאשר נהנים‪ .‬הם כלואים בתוך בית רוב הזמן ואין להם המרחבים שהם‬ ‫רגילים להם‪ .‬זה אולי נחמד לנו ומשעשע אותנו‪ ,‬אבל אני חושב שזה‬ ‫לא לטובתם‪ .‬הם גם מזיקים לאנשים אחרים‪ ,‬הם מסוגלים לנבוח על‬ ‫ילד קטן או ילדה קטנה ולגרום להם צער‪ .‬וזה לא מוצדק‪ .‬הם עלולים‬ ‫לנבוח על אישה בהיריון והיא תיכנס לטראומה‪ ,‬ועלולה אפילו להפיל‪.‬‬ ‫אני מתפלא על מגדלי כלבים שמסתובבים איתם ברחובות והם מלכלכים‬ ‫בצואה שלהם את הרחוב‪ ,‬ואחר כך אנשים אחרים מתלכלכים ונמאסים‪.‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬אין "ואהבת לרעך כמוך" בגידול כלבים‪ .‬אנחנו אולי אוהבים‬ ‫את עצמנו ומספרים לעצמנו שאנחנו אוהבים בעלי חיים‪ .‬אין מצווה‬ ‫‪48‬‬ ‫לצער בעלי חיים‪.‬‬ ‫אביא עוד דוגמה‪ ,‬אף היא ארוכה יחסית‪ .‬הרב אליהו נשאל אם "עניין עז בספורט‬ ‫(כאוהד) הוא בזבוז זמן או הנאה לא מזיקה"‪ .‬על כך השיב תוך הסתמכות על מקור מן‬ ‫הנביאים דווקא‪:‬‬ ‫להיות אוהד ספורט זה בזבוז זמן מוחלט‪ .‬להתאמן בספורט — אם זה‬ ‫לצורך בריאות‪ ,‬מעולה‪ .‬אם זה בשביל לנצח אחרים — אין בזה שום‬ ‫תועלת‪ ,‬ולהפך‪ ,‬אין בזה שום ואהבת לרעך כמוך‪ .‬ואם זה בשביל להראות‬ ‫"כֹה ָא ַמר ה'‬ ‫את חוזקו וגובהו — זה ממש פסול‪ .‬כבר אמר ירמיה (ט ‪ּ :)21‬‬ ‫ַאל יִ ְת ַה ֵּלל ָח ָכם ְּב ָח ְכ ָמתוֹ וְ ַאל יִ ְת ַה ֵּלל ַה ִ ּג ּבוֹ ר ִּב ְגבוּ ָרתוֹ ַאל יִ ְת ַה ֵּלל ָע ׁ ִשיר‬ ‫ְּב ָע ׁ ְשרוֹ ‪ִּ ,‬כי ִאם ְּבזֹאת יִ ְת ַה ֵּלל ַה ִּמ ְת ַה ֵּלל ַהשְׂ ֵּכל וְ יָ ד ַֹע אוֹ ִתי‪ִּ ,‬כי ֲאנִ י ה' עֹשֶׂ ה‬ ‫ֶח ֶסד ִמ ׁ ְש ּ ָפט וּ ְצ ָד ָקה ָּב ָא ֶרץ ִּכי ְב ֵא ֶּלה ָח ַפ ְצ ִּתי‪ ,‬נְ ֻאם ה'"‪ .‬אדם צריך לשמוח‬ ‫‪49‬‬ ‫בחסד ובצדקה שהוא עושה‪ .‬באמונה שהוא מאמין‪ ,‬ולא בשרירים שלו‪.‬‬ ‫ביטויים כגון "בזבוז זמן מוחלט" הנקוט כאן נדירים למדי אצל הרב אליהו‪ .‬ככלל‪ ,‬סגנונו‬ ‫סולידי יותר‪ .‬קשה למצוא אצלו התבטאויות חריפות או בעלות ברק סגנוני‪ ,‬ובדרך כלל‬ ‫הוא אינו יורה דברים נחרצים ופסקניים כמו הרב אבינר‪ .‬לרוב הוא משתדל לדבר על‬ ‫‪50‬‬ ‫ליבו של הפונה בניחותא‪ ,‬בשפה חברית ונעימה‪.‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪50‬‬ ‫שם‪ ,‬במדבר ‪( 1 ,749‬התש"ף); שם‪ ,‬פנחס ‪( 1 ,756‬התש"ף)‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬וישלח ‪( 1 ,776‬התשפ"א)‪.‬‬ ‫אחד השופטים האנונימיים של מאמר זה העיר על כך‪" :‬דברים אלו מעלים את השאלה האם‬ ‫בכלל הרב אליהו רואה בדבריו שו״ת הלכתי או שמא מתן עצה‪ .‬חרף רצונו של השואל‬ ‫לקבל תשובה הלכתית‪ ,‬שמא יש כאן מתח בין רצון השואל לבין מה שהמשיב מספק?"‪ .‬זוהי‬ ‫שאלה מאלפת משום שהיא מחדדת נקודה חשובה‪ :‬תת־סוגה חדשה זו איננה הולכת בתלם‬ ‫המסורתי של התשובות ההלכתיות‪ ,‬אלא מחוללת בהן שינויים‪ :‬מצד אחד היא מרחיבה‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪123‬‬ ‫גם אל ר' חיים קנייבסקי מופנות שאלות לא הלכתיות במספר לא קטן‪ ,‬אבל להערכתי‬ ‫חלקן היחסי נמוך יותר מזה שבשו"ת סמ"ס‪ ,‬וגם שאלות אלה בכל זאת נראות "תורניות"‬ ‫יותר מאלה שמקבלים הרבנים אליהו ואבינר‪ .‬הבדל זה מעניין מאוד‪ ,‬לדעתי‪ ,‬וממש‬ ‫לא מובן מאליו‪ ,‬כי דווקא הציבור החרדי הוא זה שהמציא את דוקטרינת דעת תורה‪,‬‬ ‫המסמיכה את גדולי התורה להורות "כל שאלות העולם‪ ,‬בכלל ובפרט" (כלשון החפץ‬ ‫חיים)‪ 51,‬ואילו בציבור הדתי־ציוני היא אומצה באיחור רב‪ ,‬בסביבות שנות השמונים של‬ ‫המאה העשרים‪ ,‬ובמידה חלשה הרבה יותר‪ .‬והנה‪ ,‬בכל הקשור להפניית שאלות "בכל‬ ‫שאלות העולם‪ ,‬בכלל ובפרט"‪ ,‬דווקא ציבור זה הולך רחוק יותר מן הציבור החרדי‪ ,‬או‬ ‫לפחות מרגיש חופשי יותר להעלות את ההלכיזציה של שאלות אלה על מכבש הדפוס‪.‬‬ ‫נחזור לסוגיה זו בהמשך המאמר‪.‬‬ ‫את ר' חיים קנייבסקי שואלים בין השאר על ביאורי מקראות‪ ,‬והוא עונה בסבלנות‬ ‫גם על שאלות אלה‪ ,‬לעיתים אף באריכות רבה מאשר תשובותיו ההלכתיות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫ר' דוד אשר מייערס‪ ,‬מחבר חרדי אמריקני שכתב ספר בשם "מלאכת המשכן וכליו"‪,‬‬ ‫הפנה אל ר' חיים קנייבסקי שאלות רבות הנוגעות לצורתם של כלי המשכן‪ ,‬חלקן בליווי‬ ‫ציורים‪ ,‬ור' חיים ענה על כל השאלות הללו בסבלנות ובהתמדה כדרכו‪ 52.‬ר' שלמה כהן‬ ‫הוא מחבר חרדי שעסק בהרחבה בפרשת נדב ואביהוא‪ ,‬וכתב ספר שלם על האופן שבו‬ ‫יש להסביר את חטאם מתוך לימוד זכות על שני בני אהרן‪ .‬הוא שלח את רעיונותיו גם‬ ‫אל ר' חיים קנייבסקי — ופרסם את תשובותיו בספרו המוגמר‪ ,‬בו מופיעות התשובות‬ ‫בצילום כתב ידו‪ .‬אחרי עמודים שבהם פירוט פרשני ארוך של המחבר‪ ,‬אנו מוצאים בכתב‬ ‫יד‪" :‬יפה"‪" ,‬יפה"‪" ,‬אולי"‪" ,‬פשוט"‪" ,‬אמת" ואפילו אמירה ארוכה יותר כמו‪" :‬דברים‬ ‫טובים גוי לא תופס"‪ 53.‬מחבר אחד שאל את ר' חיים קנייבסקי מה דעתו על התקשור‬ ‫באמצעות ילדים אוטיסטים‪ ,‬שחלקים בציבור החרדי ראו אותם כמעין בעלי רוח הקודש‪,‬‬ ‫באופנה שפשטה לפני כמה שנים‪ ,‬והוא השיב בפסקנות‪" :‬שטותים והבלים"‪ 54.‬מנגד‪,‬‬ ‫הוא גילה אהדה רבה יותר לסגולות מסורתיות‪ ,‬ובעיקר לכאלה שהופיעו אצל חז"ל‪ .‬גם‬ ‫שאלות הלכתיות שנוגעות ל"השקפה" עולות לפניו‪ ,‬כמובן‪" :‬כשכותבים רחוב הרצל‬ ‫או ז'בוטינסקי וכדו'‪ ,‬שקרויים על שם פושעי ישראל‪ ,‬האם צריך להוסיף התיבות שם‬ ‫רשעים ירקב‪ ,‬או בראשי תיבות שר"י (וכן הספק כשאומרים שמות אלו בעל פה)‪ ,‬או‬ ‫‪51‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪54‬‬ ‫את גבולות "ההלכה" אל מעבר למה שהכרנו עד כה‪ ,‬או לפחות מטשטשת את גבולותיה‪,‬‬ ‫ומצד שני היא "מרככת" את תוכנה של הנורמה ההלכתית‪ .‬אידרש לכך בהמשך המאמר‪.‬‬ ‫ר' ישראל מאיר הכהן חפץ חיים על התורה ל (הרב ש' גריינימן עורך‪ ,‬התש"ל)‪.‬‬ ‫ר' אשר דוד מייערס מלאכת המשכן וכליו תקיט־תקלה (התשס"ד)‪.‬‬ ‫ר' שלמה כהן נדב ואביהוא (התשע"א)‪.‬‬ ‫ר' משולם פייש הרט ורפוא ירפא לו (התשס"ג)‪.‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫‪124‬‬ ‫שאין חיוב כזה?" — תשובת ר' חיים קנייבסקי‪" :‬א"צ [=אין צריך]"‪ 55.‬השואל‪ ,‬שהוציא‬ ‫את התשובות הללו עם ביאורים משלו‪ ,‬הקשה על תשובה זו ממקורות שונים‪.‬‬ ‫זהו מדגם מינימלי של תשובות בזק משני הסוגים‪ :‬שו"ת סמ"ס מזה ותשובות‬ ‫גלויה מזה‪ .‬הבחירה בהן הייתה כמעט אקראית‪ ,‬ואינני רואה טעם להאריך בדוגמאות‬ ‫נוספות משום שמטרתה של ההדגמה היא לספק היכרות עם עצם התופעה‪ ,‬ולא להיכנס‬ ‫לגופי התשובות‪ .‬ואומנם‪ ,‬עיקר העניין כאן הוא בעצם קיומה של תופעה כזו‪ ,‬שנותנת‬ ‫לנו זווית לגזרה מסוימת — מצומצמת אך חשובה — בעולם ההלכה במאה ה־‪ ,21‬ולכן‬ ‫יכולה ללמד משהו על עולם זה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬תשובות הבזק כאינדיקטור לדרכה של ההלכה‬ ‫במאה ה־‪ 21‬ולגבולותיה‬ ‫דומה כי הוכחתי היטב את הטענה שתשובות הבזק אינן רק תופעה מעניינת אלא הן‬ ‫קובעות לעצמן מעמד של תת־סוגה בתוך ספרות השו"ת‪ .‬כעת הגיעה השעה לבחון‬ ‫מה עשתה תת־סוגה זו לשיח ההלכתי ולגבולותיו‪ .‬לדעתי אפשר להציג שלוש תמורות‬ ‫חשובות שתופעה זו משקפת (מבלי להתיימר למצות את רשימת התמורות)‪ 56:‬הלכיזציה‬ ‫של דעת תורה‪ ,‬פרסונליזציה של הסמכות ההלכתית וריכוך הנורמה ההלכתית‪ .‬נדון‬ ‫בכל אחת מהן בקצרה‪.‬‬ ‫ד‪ .1.‬הלכיזציה של דעת תורה‬ ‫כפי שראינו‪ ,‬היקף הנושאים שבהם עוסקת ספרות זו עולה על היקף הנושאים שנדונו אי‬ ‫פעם על ידי בעלי הלכה‪ .‬מן הבחינה הזאת יש כאן ביטוי מובהק להלכיזציה של דעת‬ ‫‪57‬‬ ‫תורה‪ .‬דוקטרינת "דעת תורה"‪ ,‬המסמיכה את גדולי התורה להורות בכל תחומי החיים‪,‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪57‬‬ ‫דולה ומשקה‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,11‬בעמ' ‪.443‬‬ ‫חוקרי תופעת שו"ת האינטרנט ושו"ת הסמ"ס (לעיל ה"ש ‪ )1‬הציגו‪ ,‬כאמור‪ ,‬תמורות אחרות‪.‬‬ ‫דיונו של לוי קופר בדבר מעורבות של נשים־משיבות (קופר‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,2‬בעמ' ‪)403–393‬‬ ‫חשוב במיוחד לענייננו‪ .‬לכאורה זוהי תמורה בעיקר מצד הסוציולוגיה של ההלכה ולא‬ ‫מצד התוכן ההלכתי עצמו‪ ,‬אך אם נגרוס כדעת הסבורים שישנה "חשיבה נשית" השונה‬ ‫במהותה מזו הגברית‪ ,‬שילובה אל תוך השיח ההלכתי הלגיטימי משנה גם את מרחב התוכן‬ ‫של שיח זה‪ .‬הודות לניתוחו של קופר אני פטור מלהידרש לתמורה זו כאן‪.‬‬ ‫בספרות המחקר עלתה לא אחת הטענה כי יש בה ניסיון להרחיב ולבצר את סמכותה של‬ ‫המנהיגות הרבנית לנוכח התערערות מעמדה בחברה היהודית‪ :‬גרשון בקון "דעת תורה‬ ‫וחבלי משיח‪ :‬לשאלת האידיאולוגיה של אגודת ישראל בפולין" תרביץ נב ‪( 497‬התשמ"ג);‬ ‫שב ונדפס בתוך‪ :‬הנ"ל "דעת תורה וחבלי משיח‪ :‬לשאלת האידיאולוגיה של אגודת ישראל‬ ‫בפולין" בין סמכות לאוטונומיה במסורת ישראל ‪( 84‬זאב ספראי ואבי שגיא עורכים‪,‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪125‬‬ ‫לא הייתה תמיד בעלת אופי הלכתי‪ 58.‬מי שיצר את הגרעין העוברי שלה ביהדות הליטאית‪,‬‬ ‫החפץ חיים‪ ,‬דיבר על "עצות התורה"‪ ,‬וראה את ההיענות להן כהמלצה משתלמת‪ ,‬לא‬ ‫כחובה‪ 59.‬גם כאשר תלמידו‪ ,‬ר' אלחנן וסרמן‪ ,‬הציג את הציות להוראת גדולי התורה‬ ‫כחובה הלכתית מדין "לא תסור"‪ 60,‬הוא לא טען כי הוראות ה"גדולים" שואבות ממקורות‬ ‫ההלכה דווקא‪ ,‬אלא גם מדברי אגדה ומוסר‪ 61.‬אישים דוגמת ר' חיים גרודז'נסקי אף אמרו‬ ‫בפירוש כי כוחם של הגדולים להורות נבע מ"הגיון ישר ונסיון"‪ 62.‬רק לאחר מלחמת‬ ‫העולם השואה התפתחה הלכיזציה של דעת תורה כאשר החזון איש דיבר על הוראות‬ ‫ה"גדולים" בענייני השעה כעל "הוראת הגדרים והגזירות"‪ 63 ,‬ואף השתמש במונח‬ ‫"שולחן ערוך חמישי" במובן של "החלק החמישי של השולחן ערוך" (מונח שנוצר ככל‬ ‫‪64‬‬ ‫הנראה לפניו‪ ,‬אך במקורו נאמר בהקשר אחר‪ ,‬ובסופו של דבר קשור יותר מכל בשמו)‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬גם תפיסה כעין־הלכתית זו של דעת תורה לא הייתה היחידה‪ ,‬ואישים אחרים‪,‬‬ ‫דוגמת הרב אליהו א' דסלר‪ ,‬דיברו עליה במונחים כעין־מיסטיים‪ ,‬כגון "רוח הקודש"‬ ‫‪58‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪62‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪64‬‬ ‫התשנ"ז); לורנס קפלן "דעת תורה — תפישה מודרנית של הסמכות הרבנית"‪ ,‬שם‪;105 ,‬‬ ‫יעקב כץ "דעת תורה‪ :‬הסמכות הבלתי־מסויגת שטוענים לה בעלי ההלכה"‪ ,‬שם‪ .95 ,‬עוד‬ ‫קודם לכן התייחס כ"ץ‪ ,‬באורח תמציתי‪ ,‬לנושא "דעת תורה" כחלק מדיון כללי יותר על‬ ‫דרך התפתחותה של האורתודוקסיה‪ :‬יעקב כ"ץ "האורתודוקסיה כתגובה ליציאה מן הגטו‬ ‫ולתנועת הרפורמה" ההלכה במיצר‪ :‬מכשולים על דרך האורתודוקסיה בהתהוותה ‪,9‬‬ ‫‪( 20–18‬התשנ"ב)‪.‬‬ ‫הרחבתי בעניין זה במאמרי‪ :‬בנימין בראון "דוקטרינת דעת תורה‪ :‬שלושה שלבים" מחקרי‬ ‫ירושלים במחשבת ישראל יט ‪( 537‬התשס"ה)‪ .‬הדברים בשורות הבאות מסכמים את האמור‬ ‫שם‪.‬‬ ‫כך עולה מן השמועה המובאת בשמו אצל ר' אלחנן וסרמן עקבתא דמשיחא מא‪-‬מב‬ ‫(התשמ"ט)‪.‬‬ ‫"הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל במרינבד" הפרדס א‪ ,‬חוברת ו‪( 9 ,‬שמואל אהרון הלוי‬ ‫פרדס עורך‪ ,‬התרצ"ז)‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מאמרו המפורסם "עקבתא דמשיחא" מבוסס על הברייתא הנודעת בסוף מסכת‬ ‫סוטה‪.‬‬ ‫ר' חיים עוזר גרודז'נסקי "מכתב בענין הקהילות בגרמניא" ספר הזכרון לרב יחיאל יעקב‬ ‫וינברג ט‪ ,‬י"ב (עזריאל הילדסהיימר וקלמן כהנא עורכים‪ ,‬התש"ל); שב ונדפס‪ :‬ר' חיים‬ ‫עוזר גרודז'נסקי אחיעזר‪ :‬קובץ אגרות ופרקי חיים א עמ' רמ–רמה (אהרן סורסקי עורך‪,‬‬ ‫התש"ל)‪ .‬הציטוטים כאן יהיו לפי הפרסום הראשון‪.‬‬ ‫איגרת החזון איש אל הרב קלמן כהנא המובאת בפאר הדור‪ :‬חיי החזון איש ה עמ' נג (הרב‬ ‫שלמה כהן יו"ר מערכת‪ ,‬התשל"ד)‪ .‬חלקים אלו של האיגרת‪ ,‬בהשמטת כל השאר‪ ,‬פורסמו‬ ‫גם בקובץ אגרות החזון איש ג‪ ,‬איגרת צב‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' צא‪ .‬בסיפור על ר' ישראל סלנטר מובא ביטוי זה כמציין חוכמת חיים (הרב‬ ‫אפרים זייצ'יק המאורות הגדולים נז‪ ,‬סעיף קעב (התשכ"ז)‪.‬‬ ‫‪126‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫והשראת שכינה‪ 65.‬אין מדובר בהכרח בתפיסות מנוגדות‪ ,‬ובספרות החרדית נראה אותן‬ ‫לא אחת משמשות בערבוביה‪ ,‬אך מדובר בממדים שונים‪ ,‬המקנים לדוקטרינה דגשים‬ ‫שונים‪ .‬התפיסה הכעין־הלכתית של "דעת תורה" רואה את הוראת ה"גדולים" — גם‬ ‫בשאלות של "שוק החיים" — כשאלות הלכתיות‪ 66.‬תפיסה זו בהחלט קנתה לה שביתה‬ ‫בחוגים לא מעטים במחנה האורתודוקסי‪ .‬אף על פי שה"גדולים" אינם מחויבים לתת‬ ‫מקורות לדבריהם‪ ,‬הוראתם היא הוראה הלכתית‪ ,‬הנתפסת כמחייבת‪ ,‬לפחות עבור חלק‬ ‫גדול מציבור השואלים אותם‪ .‬לעניין זה יש חשיבות רבה לעובדה שכל שלושת האישים‬ ‫שדיברתי עליהם בפרק הקודם הם פוסקים מראש הפירמידה‪ ,‬כל אחד בציבור שלו‪.‬‬ ‫הצורך בהלכיזציה של דעת תורה טעון גם הוא הסבר‪ .‬אם נשאל את עצמנו מדוע‬ ‫פונים אנשים דווקא לרבנים ודווקא במסגרת תשובות הבזק‪ ,‬גם בשאלות שאינן הלכתיות‪,‬‬ ‫נראה שהתשובה קלה‪ :‬המענה המהיר‪ ,‬הכמעט מיידי‪ ,‬הוא גורם משיכה מרכזי‪ ,‬שיש‬ ‫בו פיתוי גדול להעלות כל שאלה באופן חופשי ובלא היסוס‪ .‬על כך יש להוסיף גם‬ ‫את האנונימיות‪ ,‬שאיננה מאפיינת פנייה אל רב קהילה ויש לשער שהיא משחררת את‬ ‫הפונה לשאול גם שאלות שאחרת היה נבוך מלהציגן (ואולי אף משחררת אותו במידת‬ ‫מה מן החיוב לציית להן בסופו של דבר)‪ .‬אך נראה כי יש כאן גם עניין עמוק יותר‪.‬‬ ‫בין מבקרי התופעה יש האומרים כי ריבוי הפניות אל הרבנים נובע מכך שאנשים אינם‬ ‫רוצים לחשוב בעצמם ומעוניינים שהרב יחשוב בשבילם‪ .‬אך אפשר לראות זאת גם‬ ‫אחרת‪ .‬לדעתי יש כאן פחות עצלות מחשבה ויותר רצון לראות הכרעות חתוכות‪ .‬בעניין‬ ‫הזה אני רוצה להעלות על הכתב דברים שאמר לי לפני שנים מורי פרופ' אביעזר (אבי)‬ ‫רביצקי בהקשר אחר‪ ,‬אך הם יפים‪ ,‬בשינויים המחוייבים‪ ,‬גם לנדון דידן‪ .‬רביצקי השווה‬ ‫את דוקטרינת "דעת תורה" בעולם האורתודוקסי לדוקטרינת "הכול שפיט"‪ ,‬שהייתה‬ ‫אז בשיא פריחתה בתקופת כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון‪ .‬לשתי‬ ‫התופעות‪ ,‬טען רביצקי‪ ,‬יש שורש דומה‪ :‬החיים המודרניים מהירים‪ ,‬והאדם המודרני חסר‬ ‫סבלנות‪ .‬הוא רוצה הכרעה חותכת ומהירה‪ .‬אין לו זמן ואין לו אורך רוח לנהל דיונים‬ ‫ארוכים‪ ,‬לשמוע ולהשמיע‪ ,‬לשכנע ולהשתכנע‪ .‬כאשר יש קונפליקט בסוגיה חברתית‪,‬‬ ‫‪65‬‬ ‫‪66‬‬ ‫הרב אליהו אליעזר דסלר מכתב מאליהו א ‪( 75‬אריה כרמל ואלטר האלפרן עורכים‪,‬‬ ‫התשל"ג)‪.‬‬ ‫את המונח "שוק החיים" שאלתי מן הרב יהודה לייב מימון (פישמן) ומן החזון איש כאחד‪:‬‬ ‫הרב מימון אמר בשעתו‪" :‬בענייני איסור והיתר [‪ ]...‬נשאל את הרבנים‪ ,‬אבל בענייני‬ ‫החיים שבשוק — עליהם לשאול אותנו" (הרב יהודה לייב מימון "הד יפו" דאר היום‪2 ,‬‬ ‫(‪ .))18.4.1920‬מנגד‪ ,‬החזון איש (בלא להכיר את דברי הרב מימון) הורה שנים רבות מאוחר‬ ‫יותר‪" :‬השיטה לעשות את התורה לחלקים שנים‪ ,‬הוראה באיסור והיתר חלק אחד והוראה‬ ‫בשוק החיים חלק שני‪ ,‬להיות נכנעים להוראות חכמי הדור בחלק הראשון ולהשאיר לחופש‬ ‫בחירתם בחלק השני — היא השיטה הישנה של המינים בירידת היהדות באשכנז״ (מובא‬ ‫אצל הרב שלמה כהן‪ ,‬פאר הדור‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,63‬בעמ' נב)‪ .‬על תפיסת דעת תורה כהוראה‬ ‫כעין־הלכתית נדרשתי במאמרי‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,58‬בעמ' ‪.590–584‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪127‬‬ ‫תרבותית או ערכית הוא מבקש אפוא להכריע אותו באבחת פסק־דין‪ .‬לכן במקום ללכת‬ ‫ולנהל דיונים המבוססים על שיקולים עקרוניים ומופשטים‪ ,‬הוא נמשך אל המערכות‬ ‫המבוססות כביכול על כללים פורמליים חתוכים‪ :‬בחברה הדתית — ההלכה‪ ,‬בחברה‬ ‫החילונית — המשפט‪ .‬ואולם‪ ,‬בשלב זה קורה דבר מעניין‪ .‬שתי המערכות הללו אינן‬ ‫באמת בנויות לטיפול בסוגיות מסוג זה‪ ,‬משום שהכללים הפורמליים שלהן לא נבנו כדי‬ ‫לטפל בהן‪ .‬לכן המציאו שתי המערכות הללו את הדוקטרינות המרחיבות את הכלים‬ ‫הפורמליים לנורמות הרבה יותר נזילות — "דעת תורה" כאן‪ ,‬ו"הכול שפיט" כאן‪ .‬אלא‬ ‫שכאן מתגלה כישלונו של המהלך הזה‪ :‬דווקא בגלל הצורך הזה בהרחבה‪ ,‬ההכרעות‬ ‫אינן נופלות באמת מכוח הכללים הפורמליים החתוכים‪ ,‬אלא מכוח שיקול דעת של‬ ‫אנשים שלא באמת הוכשרו לטפל בסוגיות מעין אלה‪ ,‬אלא דווקא להפעלה של כללים‬ ‫חתוכים! יוצא אפוא שבשתי המערכות שאליהן פונים בני אדם לשם שימוש בכללים‬ ‫חתוכים — הם מקבלים בסופו של דבר הכרעה על יסוד שיקולים ערכיים‪ ,‬אבל על ידי‬ ‫אנשים שלאו דווקא זה עיקר כוחם‪ .‬עיקר היתרון שנשאר להם הוא אפוא לא היתרון של‬ ‫המקצועיות‪ ,‬או החוכמה היתרה לדון בנושאים כאלה‪ ,‬אלא יתרון הסמכות‪ .‬וזה מביא‬ ‫אותנו להיבט הבא של תשובות הבזק‪.‬‬ ‫ד‪ .2.‬פרסונליזציה של הסמכות ההלכתית‬ ‫כאשר הסמכות של הפוסק איננה נעוצה בנורמות הפורמליות שאותן הוא מפעיל‪ ,‬במה‬ ‫היא נעוצה? בדרך כלל היא נעוצה בו כאדם‪ .‬בתשובות הבזק‪ ,‬פחות קובע ה"מה"‪ ,‬יותר‬ ‫קובע ה"מי"‪ .‬אם נשתמש במונחיו של חנינה בן־מנחם‪ ,‬יש כאן מעבר הדרגתי מ"משפט‬ ‫הנשלט על ידי כללים" ל"משפט הנשלט על ידי אנשים"‪ 67.‬הבחנה זו אינה מחייבת את‬ ‫המסקנה שהתהליך הזה ימשיך עד לקצה האחרון שלו‪ ,‬שבו שיקול דעת אנושי חופשי‬ ‫מכריע ללא כללים ("משפט הקאדי"‪ ,‬בלשונו של מקס וובר)‪ 68,‬שהרי הספרות ההלכתית‬ ‫‪69‬‬ ‫המסורתית עדיין חזקה‪ ,‬אבל ניתן לראות בה צעד קטן בכיוון הזה‪.‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪68‬‬ ‫‪69‬‬ ‫בן־מנחם‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,2‬בכותרת המשנה ולאורך כל הספר‪.‬‬ ‫‪of interpretive‬‬ ‫‪socioloGy 978,‬‬ ‫)‪.1115–1116 (1978‬‬ ‫‪society: an outline‬‬ ‫‪and‬‬ ‫‪Max weBer, econoMy‬‬ ‫במקרים מסוימים תשובות הבזק אינן ניתנות על ידי אישיות רבנית מפורסמת אלא על‬ ‫ידי גוף מוסדי מוכר‪ ,‬כגון ישיבות ידועות או חסידויות מסוימות‪ ,‬כגון חב"ד‪ ,‬ברסלב ועוד‬ ‫(קופר‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪ .)410–409 ,381‬במקרים אלה אין מדובר על פרסונליזציה‬ ‫במובן הצר‪ ,‬שכן דמויותיהם של הרבנים עצמם אינן מרכזיות עבור הפונה ולעיתים אינן‬ ‫ידועות‪ ,‬אך יש כאן פרסונליזציה במובן הרחב‪ ,‬כזו הכוללת גם את "האישיות המשפטית‬ ‫המופשטת" של הגוף המוכר המעניק לתשובות את חסותו‪ .‬עם זאת יש לסייג מעט דברים‬ ‫אלה (ומתוך כך גם את המסקנות הנטענות בתת־פרק זה)‪ ,‬שכן בשנים האחרונות אנו עדים‬ ‫גם לעלייה בפופולריות של במות נטולות גושפנקה מוסדית‪ ,‬כגון אתר וינט ואתר כיפה‪,‬‬ ‫המעסיקים רבנים שאינם מן השורה הראשונה של עולם ההלכה כמשיבים פעילים‪ .‬לפי‬ ‫בנימין בראון‬ ‫‪128‬‬ ‫בתפיסת הסמכות הזו יש כביכול פרדוקס‪ ,‬כי בסופו של דבר לא כל אחד יכול להיות‬ ‫"פוסק בזק"; למידה זו מגיעים רק אלה שרכשו את סמכותם ואת המוניטין הרבני שלהם‬ ‫דווקא בזכות שליטתם בספרות ההלכה המסורתית‪ ,‬דהיינו‪ ,‬בספרות ההלכה הפורמלית‪.‬‬ ‫הפרדוקס נעוץ אפוא בכך שכדי להורות בעניינים שאינם כפופים לכללים הפורמליים‬ ‫יש להתמחות דווקא במערכת העוסקת בכללים הללו‪ .‬לאמיתו של דבר — זהו רק‬ ‫פרדוקס־לכאורה‪ :‬אחד מנימוקיה הידועים של דוקטרינת דעת תורה הוא שאיש ההלכה‬ ‫מפנים לתוכו לא רק את טקסט התורה אלא גם את רוח התורה‪ ,‬אותה הוא קולט רק בכוח‬ ‫לימודו האינטנסיבי בש"ס ובפוסקים‪ ,‬וכך הוא יכול להורות גם במקומות שהתורה עצמה‬ ‫שותקת‪ .‬מבחינה סוציולוגית‪ ,‬התנאי הזה מבטיח שגם ספרות תשובות הבזק‪ ,‬הנראית‬ ‫במידה מסוימת כסוס פרא‪ ,‬תישאר "בשליטה"‪ ,‬דהיינו בידי הרבנות המסורתית‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫מבחינת מבנה הסמכות ההלכתית מדובר בהתפתחות הממעיטה את אפשרות הביקורת‬ ‫על פסקי הלכה בתוך האליטה הרבנית ואף מצד הציבור‪ .‬זאת מכיוון שבהיעדר כללים‬ ‫פורמליים גם הביקורת תישען על אינטואיציה פנימית‪ ,‬ובין אינטואיציות קשה לעורר‬ ‫ויכוח וליישובן קשה לבנות מנגנון הכרעה‪.‬‬ ‫ד‪ .3.‬ריכוך הנורמה ההלכתית‬ ‫התובנה המאלפת של רביצקי יכולה להסביר גם היבט אחר של תשובות הבזק‪ .‬חוסר‬ ‫יכולתה של מערכת הכללים הפורמליים להחיל את עצמה על בעיות שאינן נענות לה‬ ‫מוליד לא רק הפעלה של שיקול דעת בלתי־פורמלי אלא גם הכרעות שאינן חתוכות‪ .‬זהו‬ ‫פרדוקס נוסף של תשובות הבזק‪ .‬אחד מסודות כוחן הוא הרצון לקבל תשובה חתוכה‪ ,‬אך‬ ‫לא אחת הן מולידות תשובה בלתי־חתוכה בעליל‪ ,‬המביעה ספק או אי־הכרעה‪ ,‬המשאירים‬ ‫את ההכרעה הסופית בידי הפרט‪ 70.‬בכך‪ ,‬אגב‪ ,‬נבדלת ההלכה ממערכת משפט מודרנית‪.‬‬ ‫במשפט המודרני איננו נתקלים כמעט כלל בתופעה של ‪( non-liquet‬היינו במצב של‬ ‫סירוב השופט להכריע)‪ 71,‬וכאשר בית המשפט משאיר נושאים ב"צריך עיון" הרי אלה‬ ‫כמעט תמיד נושאים הנידונים במסגרת אמרות אגב (‪ )obiter dicta‬ואינם נצרכים להכרעה‬ ‫המעשית‪ .‬לא כן בהלכה‪ ,‬ובוודאי לא בתשובות הבזק‪ .‬מכיוון שכאן אין תמיד שני צדדים‬ ‫שהשופט צריך לקבוע עם מי מהם הדין‪ ,‬וכמעט תמיד הפונה מעורר שאלה הנוגעת לו‬ ‫‪70‬‬ ‫‪71‬‬ ‫הבנתי‪ ,‬תופעה זו היא כבר הרחבה מתקדמת של שו"ת האינטרנט‪ ,‬ומעידה על כך שסוגה‬ ‫זו כבר רכשה לעצמה מעמד איתן דיו שאיננו נזקק לגושפנקה המוסדית‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין‬ ‫לשכוח שאת הגרעין הראשוני של התופעה‪ ,‬שהעניק לו את הלגיטימיות שלו‪ ,‬יצרו רבנים‬ ‫ידועי שם או מוסדות מוכרים‪.‬‬ ‫אין מדובר רק בפער בין הציפייה לתוצאה‪ ,‬שכן הפער הזה הוא מצב כמעט הכרחי‪ ,‬הנובע‬ ‫ממאפייניהן של תשובות הבזק‪.‬‬ ‫‪Alfredo Mordechai Rabello, Non Liquet: From Modern Law to Roman Law, 9 israel‬‬ ‫)‪.l. rev. 63 (1974‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪129‬‬ ‫עצמו‪ ,‬הפוסק יכול להותיר את ההכרעה בידיו‪ ,‬בין במידה מלאה ובין במידה חלקית‪.‬‬ ‫ואומנם‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬לעיתים לא מעטות מקבלים הפונים תשובות שהרבנים — ביושר‬ ‫רב‪ ,‬יש לציין — אינם נוקטים בהן לשון פסקנית‪ ,‬בדיוק בגלל הסיבה שציין רביצקי‪,‬‬ ‫היינו משום שהשאלות הללו אינן מוצאות את פתרונן בכלים הפורמליים שבידיהם‪.‬‬ ‫במקרים שסקרנו לעיל קרה הדבר לאו דווקא בגלל שהשאלות האלה הן ערכיות או‬ ‫עקרוניות או נוגעות למציאות חדשה‪ ,‬אלא לפעמים בגלל שיש בהם לקונה‪ ,‬ויש בהם‬ ‫לקונה מפני שבמשך אלפיים שנות ההלכה הרבנית בעלי ההלכה לא חשבו‪ ,‬ככל הנראה‪,‬‬ ‫שהן באמת ראויות לדיון הלכתי‪.‬‬ ‫לא רק ניסוחים כמו ה"אולי"‪ ,‬ה"ייתכן" וה"צריך עיון" של ר' חיים קנייבסקי‬ ‫משקפים זאת‪ ,‬אלא גם ניסוחים אחרים‪ ,‬שאינם מהווים הכרעה גמורה של "מותר" או‬ ‫"אסור"‪ ,‬אלא של המלצה‪ .‬בדרך כלל מדובר בהמלצה להחמיר‪ ,‬מה שאני מכנה בשם‬ ‫"החמרה רכה"‪ ,‬ושאנו מוצאים כמותה גם בספרות ההלכה המסורתית‪ :‬ביטויים כגון‬ ‫"טוב להחמיר"‪" ,‬טוב להיזהר"‪" ,‬ראוי להימנע"‪" ,‬מוטב שלא"‪ ,‬וכדומה — הם דוגמאות‬ ‫מובהקות לכך‪ 72.‬אצל הרב שמואל אליהו מצאתי גם את הניסוח החביב‪" :‬ממש ממש לא‬ ‫כדאי"‪ 73.‬ודוק‪" :‬ממש ממש לא כדאי" — אבל אין איסור‪ .‬במקביל‪ ,‬בספרות הזאת יש‬ ‫גם ביטויים של "הקלה רכה"‪ ,‬כלומר של הקלה שאיננה חד־משמעית אלא רק נטייה‬ ‫להקל‪" :‬אפשר לסמוך להקל"‪" ,‬נהגו להקל בזה"‪ ,‬וכדומה‪ .‬המעיין בספרות תשובות‬ ‫הבזק‪ ,‬גם של ר' חיים קנייבסקי וגם של הרבנים אבינר ואליהו‪ ,‬ומשווה את תפוצת‬ ‫הניסוחים ה"רכים" עם תפוצתה בספרות השו"ת המסורתית יתרשם — ללא בדיקה‬ ‫סטטיסטית שיטתית — שכמות הניסוחים הללו בתשובות הבזק עולה פי כמה וכמה על‬ ‫שיעור הופעתה בספרות השו"ת המסורתית‪.‬‬ ‫לאור זאת אפשר להסיק כי בעידן תשובות הבזק הנורמות של ההלכה נעשות פחות‬ ‫פורמליות ויותר "רכות"‪ .‬נורמות מעין אלה מאפיינות במידה רבה את ספרות המוסר‪,‬‬ ‫ולכן אפשר לומר שריכוך זה משקף במידה מסוימת "מוסריזציה של ההלכה"‪ 74.‬כמובן‪,‬‬ ‫לא כל דיניה של ההלכה עוברים תהליך זה‪ ,‬שהרי השיח ההלכתי הפורמלי לא חדל ועוד‬ ‫כוחו במותניו‪ ,‬אבל העובדה שנורמות מסוג זה הופכות להיות רווחות הרבה יותר (וכבר‬ ‫ציינתי שבכגון אלה הכמות משפיעה על המהות)‪ ,‬ואף מקבלות ניסוחים חדשים המבטאים‬ ‫דרגות שונות של "רכות" — משפיעות ממילא על טיבו של השיח ההלכתי‪ .‬אכן‪ ,‬הרחבת‬ ‫‪72‬‬ ‫על ההחמרה הרכה‪Benjamin Brown, Soft Stringency in the Mishnah Brurah: The :‬‬ ‫‪Jurisprudential, Sociological and Ideological Aspects of a Halakhic Formulation,‬‬ ‫)‪.27 conteMporary Jewry 1 (2007‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪74‬‬ ‫הרב שלמה אבינר והרב שמואל אליהו "שו"ת סלולרי" עולם קטן תרומה ‪( 1 ,535‬התשע"ו)‪.‬‬ ‫לתופעה זו נדרשתי במאמרי הנ"ל‪ :‬בראון‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ .72‬אביעד הכהן רואה בכך "טשטוש‬ ‫[‪ ]...‬בין הרבדים בעולם ההלכה (פסקים‪ ,‬תשובות מוסמכות וסתם עצות בעלמא)" (הכהן‪,‬‬ ‫לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪.)659‬‬ ‫‪130‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫גבולות ההלכה‪ ,‬שנתפסה על ידי מבקריה כתופעה שלילית ומסוכנת‪ ,‬הביאה לא רק‬ ‫להטלת נורמות נוקשות על תחומי החיים הלא־הלכתיים — אלא גם לתהליך הפוך‪ ,‬של‬ ‫הכנסת נורמות רכות אל תוך הגרעין הקשה של החיים ההלכתיים‪ ,‬אל ספרות השו"ת‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הריאליזם המשפטי ככלי עזר לניתוח ההלכה‬ ‫מהלכנו עד כה הביא אותנו להבנה כי תשובות הבזק מציינות תמורה בעולם ההלכה‪.‬‬ ‫מכיוון שתשובות הבזק נכנסו אל תוך מעגל הלגיטימיות של השיח ההלכתי המעשי‬ ‫(זו המציאות‪ ,‬אף אם ישנם רבנים המתלוננים על כך)‪ ,‬הרי שתמורה זו איננה נוגעת‬ ‫רק לתשובות אלה עצמן‪ ,‬אלא יש בה כדי ללמד אותנו משהו על מעגל הלגיטימיות‬ ‫ההלכתית ואף על גבולות ההלכה עצמה‪ .‬מכיוון שבמסגרת תמורה זו גילתה ההלכה‬ ‫בקרבה הוראות רבניות שאינן נשענות על מקורות ברורים (הלכיזציה‬ ‫נכונות להכיל ִ‬ ‫של דעת תורה); לבנות את סמכות ההוראה ההלכתית על זהותו של נותן ההוראה יותר‬ ‫מאשר על תוכנה (פרסונליזציה של הסמכות ההלכתית); ולהגדיל במידה ניכרת את‬ ‫כמות ההוראות הלא־חתוכות היוצאות מידי פוסקיה (ריכוך הנורמה ההלכתית) — הרי‬ ‫שהתמורה הזאת מלמדת אותנו כי ההלכה‪ ,‬כמכלול‪ ,‬אינה בדיוק מה שחשבנו בעבר‪.‬‬ ‫‪75‬‬ ‫חוקרי הלכה רבים מבכרים לתאר את ההלכה במסגרת דגם תיאורטי פוזיטיביסטי;‬ ‫אולם המאפיינים שהצגתי כאן בעקבות ניתוח התמורה שחוללו תשובות הבזק מזכירים‬ ‫במידה רבה דגם תורת־משפטי אחר‪ ,‬ביקורתי יותר‪ ,‬הוא הדגם הריאליסטי‪ .‬נבחן אפוא עד‬ ‫כמה הוא יכול לסייע באפיון הדינמיקה של הפעילות ההלכתית וגבולות ההלכה בכלל‪.‬‬ ‫כבר הזכרתי לעיל את זיקתן של תשובות הבזק לעמדתו של חנינה בן־מנחם‪,‬‬ ‫המאפיין בספרו ‪ Judicial Deviation in Talmudic Law‬את המשפט התלמודי כ"נשלט על‬ ‫ידי אנשים‪ ,‬לא על ידי כללים" (“‪ 76.)“governed by men, not by rules‬אפיון זה מזכיר‬ ‫‪75‬‬ ‫‪76‬‬ ‫לדוגמאות בודדות‪MenacHeM elon, JewisH law: History, sources, principles :‬‬ ‫‪228–239 )1994(; Bernard Jackson, Secular Jurisprudence and the Philosophy of Jewish‬‬ ‫;(‪Law: A Commentary on Some Recent Literature, 6 JewisH l. ann. 3, 19–25 )1987‬‬ ‫‪Alan J. Yuter, Jewish Positivism and Contemporary Halakhic Discourse, 51 JewisH‬‬ ‫(‪ .l. ann. 148 )1987‬יונתן ברפמן מייחס לישעיהו ליבוביץ' תפיסה פוזיטיביסטית של‬ ‫ההלכה ‪yonatan BrafMan, critical pHilosopHy of HalakHaH (JewisH law): tHe:‬‬ ‫‪Justification of HalakHic norMs and autHority 100–110 )PhD Diss., Columbia‬‬ ‫(‪.University, 2014‬‬ ‫כאמור‪ ,‬זוהי כותרת המשנה של הספר (בן־מנחם‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,2‬בעמ' ‪ ,)182–180‬והטענה‬ ‫נטענת למעשה לכל אורכו‪ ,‬אך מסוכמת ומחודדת בעיקר בפרק הסיום שלו‪ .‬יש לציין כי‬ ‫בן־מנחם אינו נוקט עמדה לגבי דרך משפטית זו‪ ,‬אך מבין השיטין עולה עמדה אמפתית‬ ‫כלפיה‪ .‬לימים יחקור בן־מנחם את הגישה ההפוכה לה‪ ,‬זו של לייבניץ‪ ,‬הטוענת כי אפשר‬ ‫להתגבר על כל "מקרה קשה" באמצעות שימוש במנגנון שיטתי של כללים‪Hanina :‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪131‬‬ ‫לנו במובהק את התמורה השנייה שנזכרה בפרק הקודם‪ ,‬הפרסונליזציה של הסמכות‬ ‫‪77‬‬ ‫ההלכתית‪ ,‬אך הוא קשור קשר הדוק גם לתמורה הראשונה‪ ,‬ההלכיזציה של דעת תורה‪.‬‬ ‫(להלן אראה כי גם התמורה השלישית קשורה בו‪ ,‬אך לעת עתה נשאיר קשר זה‪ ,‬שאיננו‬ ‫עולה במבט ראשון‪ ,‬בצידי הדיון)‪ .‬כפי שרמזתי לעיל‪ ,‬מבחינת הפילוסופיה של המשפט‪,‬‬ ‫הוא מתקרב אל התיאוריה של הריאליזם המשפטי‪ ,‬שהתפתחה ופרחה בארצות הברית בין‬ ‫שתי מלחמות העולם‪ .‬למעשה‪ ,‬אפילו המונחים שנוקט בן־מנחם כמעט זהים למונחים‬ ‫שנקט אחד ההוגים הבולטים ביותר של זרם אסכולה זו‪ ,‬קרל נ' לוולין (‪.)1962-1893‬‬ ‫זה האחרון תיאר את "תורת־המשפט הישנה" (‪ ,)older jurisprudence‬לפחות "בצורתה‬ ‫הפחות מתוחכמת"‪ ,‬כגורסת שמערכת המשפט היא "שלטון של החוקים ולא של אנשים"‬ ‫וכי "כללי החוק הם הקובעים את ההחלטה [השיפוטית] הנכונה"‪ 78.‬לדעתו של לוולין‪,‬‬ ‫תפיסה זו של המשפט היא מצד אחד מועילה אך מצד אחר בלתי־מהימנה‪" :‬היא כורכת‬ ‫את מילותיה סביב מחצית אחת של האמת‪ ,‬אך גם מנוסחת באופן שיש בו להצניע את‬ ‫המחצית האחרת"‪ 79.‬בראש ובראשונה‪ ,‬הוא טוען‪ ,‬תפיסה זו יש לה השפעה מכוננת על‬ ‫חשיבתם של בני אדם בכלל‪ ,‬ומשפטנים בפרט‪ .‬זאת מכיוון שהם "מסמלים ואף מגלמים‬ ‫את האמת היסודית והגדולה ששופטים אינם חופשיים"‪ ,‬ושהם אינם מחליטים "איך‬ ‫שיוצא להם או מוצא חן בעיניהם"‪ 80.‬בכך הוא רואה ברכה‪" :‬איננו יכולים להותיר את‬ ‫שופטינו או את פקידי הממשל שלנו חופשיים לחלוטין‪ ,‬או להניחם משוחררים לגמרי‪,‬‬ ‫מבלי שנגיע לתוהו ובוהו‪ .‬דבר זה ברור כשמש"‪ 81.‬ואולם "במקביל‪ ,‬איננו יכולים לשמור‬ ‫עליהם ולהכווין אותם בלא מנגנון מוסדי ראוי לשמירה ולהכוונה שלהם; וגם זה ברור‬ ‫כשמש"‪ 82.‬על כך יסכימו לדעתו גם בעלי תורת המשפט הישנה וגם מצדדיה של החדשה‪.‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪78‬‬ ‫‪79‬‬ ‫‪80‬‬ ‫‪81‬‬ ‫‪82‬‬ ‫(‪.Ben-Menahem, Leibniz on Hard Cases, 79 )2( arcH. recHts sozialpHilos. 198 )1993‬‬ ‫המעניין הוא שגם את העמדה הזאת מתאר בן־מנחם באמפתיה‪ ,‬מבלי לנקוט עמדה כלפיה‪.‬‬ ‫כדרכם של מורים טובים‪ ,‬הוא משתדל להביא בפני קוראיו את ההיגיון הפנימי של כל אחת‬ ‫מן השיטות במיטב כוח השכנוע שבידו‪ ,‬יהא יחסו אליה אשר יהא‪.‬‬ ‫אציין כאן כי בשיחות בעל פה עם פרופ' בן־מנחם הוא הביע באוזני את דעתו כי גבולות‬ ‫ההלכה נקבעים על פי השאלה עד כמה נמעני ההוראה תופסים אותה כמחייבת מבחינה‬ ‫דתית‪ ,‬ולכן הוראות "גדול הדור" מכוח דעת תורה עשויות להיות חלק מן ההלכה‪ .‬יש‬ ‫להניח שגם לפי דעה זו גבולות ההלכה הללו אינם גבולות "ההלכה" בה"א הידיעה אלא‬ ‫גבולותיה עבור אדם הרואה עצמו מחויב לדעת תורה‪.‬‬ ‫(‪.karl n. llewellyn, Jurisprudence: realisM in tHeory and practice 130 )1962‬‬ ‫לוולין שב ונדרש לביטוי זה כמה פעמים נוספות בהמשך דיונו שם‪ ,‬ההדגשה — שלי‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪.131‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫‪132‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫טענתם של אלה האחרונים היא כי יש לחפש "מנגנון טוב יותר‪ ,‬אפקטיבי יותר ואמין‬ ‫‪83‬‬ ‫יותר להכוונתם של שופטים ופקידי ממשל אחרים מאשר זה של הרציונל הישן"‪.‬‬ ‫"תורת המשפט הישנה" שאליה מתייחס לוולין היא תורת המשפט הפורמליסטית‪,‬‬ ‫שרווחה באוניברסיטאות ובבתי המשפט של ארצות הברית עד לסוף המאה ה־‪ 19‬וגם‬ ‫לאחר מכן‪ .‬המתקפה הריאליסטית על תורת משפט זו נערכה בכמה חזיתות‪ ,‬אך אחת‬ ‫מהן מעניינת במיוחד לנדון דידן‪ :‬הריאליסטים מצאו את חולשתו של הפורמליזם‬ ‫באותה נקודה שבה הפורמליסטים ראו את עוצמתו‪ :‬הצפיות‪ .‬בעוד הפורמליסטים טענו‬ ‫כי כדי שההכרעה השיפוטית תהיה ניתנת לצפייה (‪ )predictable‬עליה להיות בנויה‬ ‫כמו מכונה משומנת היטב (היום היינו אומרים‪ :‬כמו תוכנת מחשב)‪ ,‬שבה לכל קלט נתון‬ ‫אפשר לחזות מה יהיה הפלט‪ ,‬כלומר ההכרעה השיפוטית‪ ,‬הריאליסטים לגלגו על "תורת‬ ‫המשפט המכניסטית" הזו‪ ,‬כפי שכינו אותה‪ ,‬ואמרו כי ההיפך הוא הנכון‪ :‬פורמליזם‬ ‫משפטי לעולם לא יצליח לנבא את ההכרעה השיפוטית דווקא משום שזו האחרונה‬ ‫לעולם אינה מתגבשת כתהליך מכני‪ .‬דווקא כדי לנבא הכרעות שיפוטיות באופן נכון‪,‬‬ ‫כדאי וראוי להבין את מכלול הגורמים האמיתיים (ה"ריאליים") הפועלים על השופט‬ ‫בשבתו על כס השיפוט‪.‬‬ ‫לדעת לוולין‪ ,‬הדימוי שיצרה תורת המשפט הישנה משקף את האידיאל של מנסחיו‪,‬‬ ‫ולא את המציאות (בהמשך דבריו יטען כי גם בתור אידיאל מצב שכזה איננו רצוי)‪.‬‬ ‫ההכרעה השיפוטית נקבעת לא אחת על פי הפתרון הנצרך לפתרון המקרה הפרטי‪ ,‬ולכן‬ ‫כללים מופשטים לא יועילו לה; ב"מקרים קשים" שופטים סוטים מכללי החוק ואנו‬ ‫גם מצפים שכך יעשו; ולכן גם אין תימה שבהליכי מינוי שופטים מתעניינים לא רק‬ ‫בכישוריהם המקצועיים אלא גם באופיים‪ ,‬בעמדותיהם‪ ,‬בכישרונם ובמזגם‪" 85.‬כל זה קורא‬ ‫‪86‬‬ ‫לנו להכניס כמה תיקונים בתפיסה על אודות ׳שלטון של חוקים ולא של אנשים׳״‪.‬‬ ‫תפיסה זו איננה מבטלת כליל את משקלם של הכללים‪ ,‬אלא מבקשת להדגיש כי הכללים‬ ‫הם רק רכיב אחד מסך כל הרכיבים הפועלים על ההחלטה השיפוטית‪ .‬הריאליזם המשפטי‬ ‫קורא לצייר נאמנה את המערך הכולל של הגורמים המביאים באופן "ריאלי" להכרעה‬ ‫‪84‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪84‬‬ ‫‪85‬‬ ‫‪86‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪ ,140–134‬ובעוד מקומות בכתביו‪ .‬לוולין טוען בין השאר שאם אנו רוצים‬ ‫ששופטינו יהיו "צודקים וחכמים" עלינו לשמר בידיהם מדה מסויימת של ״חופש להיות‬ ‫חכמים וצודקים״ (עמ' ‪ .)135‬כמו כן הוא קובע‪" :‬שיטה פילוסופית אינה יכולה לנסות‬ ‫להשיג בחכמה את מה שאיננו ניתן להשגה‪ .‬לגרום לבתי משפט לעמוד מלכת או להתעלם‬ ‫מן הצדק הנוגע למקרה הפרטי שלפניהם הוא דבר בלתי אפשרי (וגם בלתי רצוי)" (עמ'‬ ‫‪.)145‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪.132‬‬ ‫שם‪ ,‬ההדגשה שלי‪.‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪133‬‬ ‫השיפוטית‪ ,‬מערך שבו יש לכללים מקום של כבוד‪ ,‬אך מקום חלקי בלבד‪ ,‬לצד גורמים‬ ‫אחרים — פסיכולוגיים‪ ,‬חברתיים וכלכליים‪.‬‬ ‫בין דובריה של אסכולת הריאליזם המשפטי יש מחלוקת באשר למשקל שיש‬ ‫לייחס לכל אחד מגורמים אלה‪ 87.‬מי שמייצג את אחד הגוונים היותר רדיקליים של‬ ‫אסכולה זו הוא ג'רום פרנק (‪ ,)1957-1889‬מחבר הספר רב־ההשפעה "המשפט והחשיבה‬ ‫המודרנית" (‪ 88.)Law and the Modern Mind‬פרנק‪ ,‬משפטן אמריקני ממוצא יהודי‪ ,‬למד‬ ‫פילוסופיה ורק לאחר מכן משפטים‪ ,‬עבד במשך שנים רבות כעורך דין‪ ,‬עבר להוראה‬ ‫אקדמית ולבסוף מונה לשופט‪ .‬ספרו‪ ,‬הכתוב בסגנון דינמי ותוסס‪ ,‬מדגיש במיוחד את‬ ‫הצדדים הפסיכולוגיים העומדים מאחורי ההכרעה השיפוטית (פרנק עצמו עבר טיפול‬ ‫פסיכואנליטי‪ ,‬ויש אומרים שעשה זאת כדי לשפר את תובנותיו התיאורטיות בתחום‬ ‫זה)‪ .‬את התפיסה הרואה את המשפט כמבוסס על כללים הוא מאפיין כ"מיתוס" ואת‬ ‫הנטייה להציג אותו כך לציבור — כניסיון הטעיה שאיננו יכול להחזיק מעמד‪ ,‬ובסופו‬ ‫של דבר גם מזיק‪ .‬מן הבחינה הזאת הכינוי "ספקנות לכללים" (‪ ,)rule-scepticism‬שבו‬ ‫כינה הל"א הארט את הריאליזם המשפטי‪ 89,‬הולם אישים דוגמת פרנק יותר מאשר את‬ ‫הוגיה המתונים יותר של האסכולה‪ .‬פרנק שב וקרא לשופטים להכיר בכוחם של הגורמים‬ ‫המעצבים את החלטותיהם ולא לנסות להתחבא מאחורי חזות פורמלית‪ .‬מתוך גישה זו‬ ‫עולות גם מסקנות לגבי סגנונה ודרכה של ההנמקה השיפוטית‪ .‬הוא אינו מסתיר את‬ ‫זלזולו בהנמקה זו‪:‬‬ ‫לעיתים קרובות כאשר שופט מכריע בתיק הוא מפרסם מסה המכונה‬ ‫פסק דין‪ ,‬ובה הוא מסביר כי השתמש בכלל ישן או המציא כלל חדש‬ ‫כדי להצדיק את הכרעתו‪ .‬אבל לא משנה מה הוא יאמר שם‪ ,‬החלטתו‬ ‫הסופית היא זו הקובעת את מצבם המשפטי של בעלי הדין‪ .‬אם השופט‬ ‫מבריקוני מכריע כי מר חמקני חייב לשלם למדינה ‪ 50,000‬דולר בגין‬ ‫צבירת חובות מס או שהגברת גונריל אינה זכאית למאומה בצוואת אביה‬ ‫מר ליר‪ ,‬תוכן ההשתפכות הספרותית של השופט אינו מעלה ואינו מוריד‬ ‫כמלוא נימה עבור מר חמקני וגב' גונריל‪ .‬פסק דין או לא פסק דין‪ ,‬פסק‬ ‫‪87‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪89‬‬ ‫למעשה‪ ,‬יש הבדל בעניין זה גם בכתבי לוולין עצמו‪ .‬פרשניו מציינים כי לוולין המוקדם‬ ‫היה חריף ורדיקלי יותר‪ ,‬כלומר העניק משקל גבוה יותר לגורמים חברתיים ופסיכולוגיים‬ ‫מאשר לוולין המאוחר‪Morton J. Horowitz, tHe transforMation of aMerican law :‬‬ ‫‪1870–1960: tHe crisis of leGal ortHodoxy 247–250 (1992); N.e.H. Hull, roscoe‬‬ ‫‪pound and karl llewellyn: searcHinG for an aMerican Jurisprudence 285–294‬‬ ‫(‪.)1997‬‬ ‫(‪.JeroMe frank, law and tHe Modern Mind )2009‬‬ ‫(‪.H. l. a. Hart, tHe concept of law 11–13, 132–144 )1970‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫‪134‬‬ ‫דין המכריז על כלל חדש או פסק דין המשנן כלל ישן — כולם חד הם‬ ‫‪90‬‬ ‫עבור בעלי הדין שבטענותיהם הוא דן‪.‬‬ ‫טענות אלה מהדהדות בקול רם במיוחד על רקע התקופה שקדמה לריאליזם המשפטי‪.‬‬ ‫עד תחילת המאה ה־‪ 20‬שלטה בבתי המשפט האמריקניים גישה שמכונה כיום‪ ,‬במידה‬ ‫של אירוניה‪" ,‬הסגנון המפואר" (‪ .)The Grand Style‬הייתה זו גישה שכיבדה מאוד את‬ ‫הכללים הפורמליים ואת העקרונות המופשטים שביסודם וביקשה לנסח כל הכרעה‬ ‫שיפוטית כמבנה מפואר‪ ,‬בנוי לתלפיות‪ ,‬של הליך הסקת מסקנות‪ 91.‬את הביקורת על גישה‬ ‫זו החל אוליבר וונדל הולמס במאמרו הקלסי "דרכו של משפט" (‪)The Path of the Law‬‬ ‫משנת ‪ 92,1897‬אך ביקורת זו הייתה צנועה וסולידית יחסית לביקורת שפיתחו כעבור‬ ‫כשני עשורים התיאורטיקנים של הריאליזם המשפטי‪ .‬הללו באו משורות האקדמיה ותבעו‬ ‫להתנער לגמרי מן הפורמליזם בכלל ומן הסגנון המפואר בפרט‪ ,‬לא רק באופן שבו יש‬ ‫לבצע את פעולת השיפוט אלא גם‪ ,‬ואולי בעיקר‪ ,‬באופן שבו יש לנמק את הכרעותיה‪.‬‬ ‫בדומה לפרנק‪ ,‬גם לוולין סבור שהנמקת פסק הדין צריכה לשנות את סגנונה‪ .‬ככלל‪,‬‬ ‫הוא סבר שיש להתייחס לפעולת השיפוט כאל "מלאכה" (‪ 93,)craft‬כלומר כאל מהלך של‬ ‫מתן מענה לצורך המיידי ולא כאל עיסוק במושכלות‪ .‬במאמר שכתב‪ ,‬המוקדש בחלקו‬ ‫לסוגיית סגנונות ההנמקה‪ ,‬הוא קובע כי שופטים נדרשים לאמץ סגנון כתיבה חדש‪:‬‬ ‫‪94‬‬ ‫"היסוד הבסיסי בסגנון החדש הוא אפוא התחשבות מודעת וגלויה בשיקולי מדיניות"‪.‬‬ ‫אצל פרנק‪ ,‬כדרכו‪ ,‬הדרישה מרחיקת לכת יותר‪ :‬הוא דורש מן השופט להיות מודע לכך‬ ‫ש"המשפט מורכב מפסיקות‪ ,‬לא מכללים" ולכן "כל אימת שהשופט פוסק את הדין‪,‬‬ ‫הריהו יוצר משפט"‪ 95.‬לדבריו‪" ,‬גם השופט השמרני והמצניע לכת ביותר‪ ,‬יכחיש את‬ ‫הדבר ככל שיכחיש‪ ,‬עוסק ביצירת משפט"‪ 96.‬מכאן מתבקשת מודעות ושקיפות גם‬ ‫בכתיבת פסקי הדין‪:‬‬ ‫אין ספק‪ ,‬כאן אנו נתקלים שוב בחשיבה מיתית‪ .‬כל השופטים מפעילים‬ ‫שיקול דעת‪ ,‬מחילים כללים מופשטים על מקרים אינדיבידואליים‪ ,‬יוצרים‬ ‫משפט‪ .‬האם את התהליך הזה צריך להסתיר או לחשוף? המציאות היא‪,‬‬ ‫‪90‬‬ ‫‪91‬‬ ‫‪92‬‬ ‫‪93‬‬ ‫‪94‬‬ ‫‪95‬‬ ‫‪96‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪ .136‬גונריל היא‪ ,‬כזכור‪ ,‬בתו טובת הלב והמקופחת של המלך ליר במחזהו‬ ‫הנודע של שייקספיר‪.‬‬ ‫על אודותיה‪williaM twininG, karl llewellyn and tHe realist MoveMent 210–215, :‬‬ ‫(‪.250–257 )1973‬‬ ‫(‪.Oliver Wendell Holmes Jr., The Path of the Law, 10 Harv. l. rev. 457 )1897‬‬ ‫‪karl n. llewellyn, tHe tHeory of rules 63-65 (2011); idem, A Horse Sense Theory‬‬ ‫‪.of the Insitution of Law, in twininG, supra note 91, Appendix c, at 505-512‬‬ ‫לוולין‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,78‬בעמ' ‪.188‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪ ,138‬ההדגשה במקור‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪135‬‬ ‫וכל משפטן יודע אותה‪ ,‬שהשופטים "פורעי החוק" ביותר‪ ,‬אלה שהכי‬ ‫"נסחפים אחר תכונותיהם הרגשיות" או הבלתי־ישרים ביותר הם אלה‬ ‫המשתמשים בדקדקנות הרבה ביותר בשפה של לוגיקה מכנית הנכפית‬ ‫עליהם‪ ,‬העוטפים את עצמם במראית העין של מי שרק מגלים כללים‬ ‫קיימים ומוציאים אותם לפועל‪ ,‬החומקים בשקדנות מכל אינדיקציה לכך‬ ‫שהם מכריעים תביעות על בסיס אינדיבידואלי‪ .‬אם כל פסק דין היה‬ ‫כולל הצגה ברורה של כל היסודות האמיתיים של ההחלטה‪ ,‬העריצים‪,‬‬ ‫הצדקנים והבלתי־ישרים היושבים על כס השיפוט היו מסירים את‬ ‫‪97‬‬ ‫מסכותיהם והיו מתגלים כמי שהם באמת‪.‬‬ ‫ואומנם‪ ,‬השמועה אומרת כי בעקבות ביקורתם של הריאליסטים‪ ,‬שחלחלה אל מערכת‬ ‫המשפט‪ ,‬החלו שופטים לכתוב פסקי דין פורמליסטיים פחות — וקצרים יותר‪ .‬לא היו‬ ‫אלה "פסקי בזק"‪ ,‬והם לא הסתפקו בשורה התחתונה‪ ,‬אך הם היו‪ ,‬כך אומרים‪ ,‬פחות‬ ‫מפולפלים ויותר ממוקדי מסקנה‪ 98.‬גישה זו זכתה לביטוי מרחיק לכת גם בימינו‪,‬‬ ‫בתיאוריה המכונה לעיתים "מינימליזם"‪ .‬אחד מנציגיה‪ ,‬קאס סנסטיין‪ ,‬סבור כי מערכת‬ ‫המשפט צריכה לשאוף למעט בהחלטות עקרוניות ולהסתפק בהכרעות קונקרטיות או‬ ‫בהסכמות‪ 99.‬בכל הנוגע להכרעות קונקרטיות הוא סבור כי השימוש בכללים צריך להיות‬ ‫גמיש לפי מידת התועלת שבהם (והוא מבקש להציע כמה פרמטרים לכך) ולאו דווקא‬ ‫על פי מידת תחולתם על המקרה הנדון‪.‬‬ ‫החינוך המשפטי בישראל הוא במידה רבה אמריקנוצנטרי‪ ,‬ולכן אנו מכירים‬ ‫את הריאליזם המשפטי כיצירה אמריקנית שראשיתה בשנות העשרים‪ ,‬ושאבותיה הם‬ ‫בעיקר תיאורטיקנים של המשפט‪ .‬ואולם‪ ,‬מי שקדם להם בגישה זו‪ ,‬ובאורח שנון לא‬ ‫פחות‪ ,‬הוא הסוציולוג והתיאורטיקן הפוליטי האיטלקי וילפרדו פרטו (‪.)1923-1848‬‬ ‫פרטו נחשב בעיני רבים לאחד ממייסדיה של הסוציולוגיה המודרנית‪ .‬ואולם‪ ,‬בניגוד‬ ‫לכמה מן המייסדים האחרים של מדעי החברה המודרניים (דוגמת קרל מרקס‪ ,‬אמיל‬ ‫דורקהיים ומקס וובר)‪ ,‬גישתו הייחודית לא זכתה לפיתוח ניכר‪ .‬היא השפיעה על כמה‬ ‫סוציולוגים אמריקניים בין שתי מלחמות העולם‪ ,‬אך נשכחה במידה רבה לאחר מלחמת‬ ‫העולם השנייה‪ .‬אכן‪ ,‬פרטו ניסח את מושגי היסוד של משנתו בדרך "ספרותית" ולא‬ ‫אנליטית די הצורך‪ ,‬השתמש לעיתים במונחים שאף הוא עצמו הודה כי אינם מוצלחים‪,‬‬ ‫ולא הסתיר את הטיותיו הרעיוניות‪ ,‬אך דומה כי פגמים מעין אלה היו גם מנת חלקם של‬ ‫האישים האחרים שייסדו את מדעי החברה המודרניים‪ ,‬והללו זכו שיקומו להם ממשיכים‬ ‫שזיקקו את משנתם ופיתחו אותה‪ .‬קשה להימלט מן ההערכה שפעל כאן גורם נוסף‪:‬‬ ‫‪97‬‬ ‫‪98‬‬ ‫‪99‬‬ ‫פרנק‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,88‬בעמ' ‪.148‬‬ ‫על אף מאמציי לא מצאתי מחקר שיטתי הבוחן את השפעת ביקורת הריאליסטים על אורכם‬ ‫וסגנונם של פסקי דין‪ ,‬ועל כן אני מותיר את הדברים כשמועה בעלמא‪.‬‬ ‫(‪.cass r. sunstein, leGal reasoninG and political conflict )2018‬‬ ‫‪136‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫העולם האקדמי במדינות המערב שלאחר מלחמת העולם השנייה "נכבש" יותר ויותר‬ ‫לאגף השמאל הפרוגרסיבי‪ ,‬שכעת שקד על פיתוחן של "התיאוריות הביקורתיות" מתוך‬ ‫נקודת מבט נאו־מרקסיסטית‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬גם במשנתו של פרטו היו לא מעט כיווני‬ ‫מחשבה שיכלו לשמש לפיתוחן של תיאוריות כאלה‪ ,‬אך הוא עצמו לא היה שייך למחנה‬ ‫ה"נכון"‪ ,‬ואף שפך עליו לא אחת הערות סרקסטיות‪ .‬הוא נשכח אפוא במידה רבה‪.‬‬ ‫במסגרת המערכת הסוציולוגית שלו ייחד פרטו מקום גם למשפט‪ .‬במגנום אופוס‬ ‫שלו‪" ,‬המסכת על הסוציולוגיה הכללית" (‪ ,)Trattato di Sociologia Generale‬שאת‬ ‫פרסומה סיים ב־‪( 1916‬כלומר כבר בעשור שקדם לעליית הריאליזם האמריקני) הוא‬ ‫עוסק בין היתר בטיבה של מערכת המשפט‪ ,‬בכוחות הפועלים בה ובאופן שבו היא‬ ‫מתפקדת במכלול המערכת החברתית‪ 100.‬על פני פרקים אחדים הוא סוקר ברוחב דעת‬ ‫את תולדותיה של תפיסת המשפט הטבעי ומבקר אותה בסרקזם‪ 101,‬ולבסוף מגיע לתיאור‪,‬‬ ‫סרקסטי לא פחות‪ ,‬של המשפט בכללו‪ .‬לדבריו‪:‬‬ ‫טעות [‪ ]...‬חמורה למדי‪ ,‬היא להניח שהחלטות בית המשפט במדינה כלשהי‬ ‫נעשות בהתאם לחוקיה הכתובים‪ .‬החוקות של קיסרי ביזנטיון היו לעיתים‬ ‫קרובות אות מתה‪ .‬בימינו‪ ,‬גם באיטליה וגם בצרפת החוקים הכתובים של‬ ‫הקודקס האזרחי עשויים לספק בקירוב תמונה של ההוראות שבפרקטיקה;‬ ‫אך הקודקס הפלילי והחוקים הכתובים בו אינם קשורים אף במעט עם‬ ‫ההחלטות שבפרקטיקה‪ ,‬והסטייה מהם היא לעיתים עצומה‪ .‬שלא לדבר‬ ‫על המשפט החוקתי‪ .‬אין כל יחס בין התיאוריה לבין הפרקטיקה‪ ,‬למעט‬ ‫‪102‬‬ ‫במוחם של תיאורטיקנים טיפשים‪.‬‬ ‫‪ 100‬כותרת הספר בתרגום האנגלי‪vilfredo pareto, tHe Mind and society: a treatise :‬‬ ‫(‪ .on General socioloGy (1–4) )1963‬התרגומים שלי להלן ייעשו מתוך תרגום זה‪.‬‬ ‫‪ 101‬בעניין זה יש להעיר‪ :‬כמעט כל התיאורטיקנים הריאליסטים מסמנים את תיאוריית המשפט‬ ‫הטבעי כהתגלמות החשיבה המשפטית הדוגמטית וכמכשול כבד במיוחד בדרך לפיכחון‬ ‫הריאליסטי‪ .‬ואולם‪ ,‬הם עצמם מורים שוב ושוב כי השקפותיו המוסריות של השופט‪ ,‬החופפות‬ ‫תדיר את ההשפעות המוסריות של החברה‪ ,‬הן שיקולים מרכזיים בהכרעתו השיפוטית‪ .‬בכך‬ ‫הופך השיקול המוסרי לשיקול רלוונטי בפסיקה הריאליסטית הרבה יותר מאשר‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫בזו הפוזיטיביסטית‪ ,‬ובכך‪ ,‬מבחינת השורה התחתונה‪ ,‬הריאליזם דווקא מתקרב אל רעיון‬ ‫המשפט הטבעי ולא מתרחק ממנו‪ .‬אכן‪ ,‬תפיסת המוסר של המשפט הטבעי היא בדרך כלל‬ ‫אובייקטיבית ואילו תפיסת המוסר של הריאליסטים היא סובייקטיבית־הסכמית מובהקת‪,‬‬ ‫אך דווקא המבט המפוכח צריך להורות כי ברמה המעשית‪ ,‬מבחינת השורה התחתונה‪,‬‬ ‫המרחק בין שני אלה איננו כה גדול‪.‬‬ ‫‪ 102‬פרטו‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,100‬סעיף ‪ 466‬בעמ' ‪ .278‬התרגום שלי‪ ,‬מן התרגום האנגלי‪ .‬במסגרת זו‬ ‫הוא מונה בפירוט את הגורמים המשפיעים לדעתו על שופטים ועל חברי חבר מושבעים‪:‬‬ ‫"בין שלל הגורמים הנכנסים אל תוך הכרעה שכזו אפשר למנות את הבאים‪ )1( :‬החוק‬ ‫הכתוב — משקלו בתיקים פליליים הוא לעיתים קרובות זניח; (‪ )2‬השפעות פוליטיות — בתיקים‬ ‫מסוימים יש להן חשיבות רבה; (‪ )3‬נטיות הומניטריות [=הומניסטיות] מצד השופטים או‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪137‬‬ ‫פרטו מסכם אפוא ש"החלטות בית המשפט תלויות במידה רבה באינטרסים וברגשות‬ ‫הפועלים בחברה מסויימת בזמן נתון‪ ,‬כמו גם בגחמות אינדיבידואליות ואירועים אקראיים‪,‬‬ ‫וכמו גם‪ ,‬אך במידה מועטה בלבד ולעיתים אפסית‪ ,‬בקודקסים או בחוק כתוב"‪ 103.‬דומה‬ ‫כי רבים מן הריאליסטים האמריקניים יכלו לחתום על דברים אלה‪.‬‬ ‫התיאוריה הריאליסטית יושמה לאחרונה גם על מחקר ההלכה בספרו של עדיאל‬ ‫שרמר "מעשה רב"‪ 104.‬טענתו המרכזית של ספר זה היא כי התיאוריה הריאליסטית‬ ‫מיטיבה לתאר לא רק את עולמו של המשפט המודרני‪ ,‬אלא גם את עולמה של ההלכה‪.‬‬ ‫בשני הפרקים הראשונים של ספרו טוען שרמר כי שני מאפיינים עיקריים של הריאליזם‬ ‫המשפטי נוכחים באופן בולט בעולמם של חז"ל והפוסקים‪ :‬האחד הוא פסיקה מכוונת‬ ‫תוצאה והאחר הוא שימוש יצירתי בפרשנות כדי ליישב בין לשון החוק לבין מצפונו‬ ‫של הפוסק‪ .‬בפרקים הבאים של הספר הוא ממחיש באמצעות ארבע דוגמאות המנותחות‬ ‫לעומקן — איסור ציד לשם ספורט‪ ,‬יין נסך‪ ,‬מחלוקת הריאה באשכנז והיתר קריאת התורה‬ ‫מתוך חומש — כיצד שלל שיקולים "ריאליסטיים" נכנסו לתוך פסיקותיהם של בעלי‬ ‫הלכה בולטים בסוגיות בעלות משמעות חברתית‪ .‬שרמר מודע לכך שההלכה נתפסת‬ ‫תדיר כמערכת פורמליסטית‪ ,‬במיוחד על ידי מיישמיה‪ ,‬אך (באופן מפתיע משהו) גם‬ ‫על ידי כמה מחשובי חוקריה‪ 105,‬והוא טוען‪ ,‬בעקבות אריאל פיקאר‪ 106,‬כי דימוי זה‬ ‫‪103‬‬ ‫‪104‬‬ ‫‪105‬‬ ‫‪106‬‬ ‫חבר המושבעים [‪ )4( ;]...‬נטיות רגשיות‪ ,‬סוציאליות‪ ,‬סוציאליסטיות‪ ,‬פוליטיות ואחרות‬ ‫מצד חברי חבר המושבעים [‪ )5( ;]...‬התודעה הכללית המשותפת לכל סוגי העריצות — בין‬ ‫אם מלוכנית‪ ,‬אוליגרכית או דמוקרטית — לפיה החוק אינו כובל את ה'ריבון'‪ ,‬ושה'ריבון'‬ ‫רשאי להחליף חוק חרות בגחמות אישיות‪ ]...[ .‬בימינו האופנה היא לומר ש'אנחנו זקוקים‬ ‫ל"משפט חי"'‪' ,‬משפט גמיש'‪ ,‬משפט ש'מתאים את עצמו למצפון הציבורי'‪ .‬כל אלה אינם‬ ‫אלא לשון נקייה לגחמה של המושלים בכיפה; (‪ )6‬אין־ספור נטיות אחרות‪ ,‬שאולי אינן‬ ‫מופעלות בדרך כלל אך עלולות להיות מכריעות במוחותיהם של שנים עשר בני אדם — לרוב‬ ‫לא חכמים מאוד‪ ,‬מחוסרי השכלה רצינית‪ ,‬לא מצטיינים בחוש מוסרי מפותח — הנקראים‬ ‫לשמש כחבר מושבעים; (‪ )7‬אינטרסים פרטיים של האזרחים האמורים; (‪ )8‬הרושם הזמני‬ ‫שעושה עליהם עובדה מטלטלת כלשהי‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אחרי סדרה של מעשי פשע מטלטלים‬ ‫חברי חבר מושבעים נוטים להחמיר לשעה" (פרטו‪ ,‬שם‪ ,‬בעמ' ‪.)281–279‬‬ ‫שם‪ ,‬בעמ' ‪.281‬‬ ‫עדיאל שרמר מעשה רב‪ :‬שיקול הדעת ההלכתי ועיצוב הזהות היהודית (התשע"ט)‪ .‬המונח‬ ‫"ריאליזם הלכתי" נקוט כאן במובן שייחדתי לו בהרצאתי דלעיל (בראון‪ ,‬לעיל הערת כוכבית)‬ ‫ובמאמר זה‪ .‬אין להחליפו במונח במובן שהקנה לו יאיר לורברבוים (בעקבות יוחנן סילמן)‬ ‫במאמרו‪" :‬ריאליזם הלכתי" שנתון המשפט העברי כז ‪( 61‬התשע"ב‪-‬התשע"ג)‪ .‬הריאליזם‬ ‫שבו דן לורברבוים הוא ריאליזם מטפיזי‪ ,‬הנוגע למעמדם הממשי של מושגי ההלכה‪.‬‬ ‫הוא מבקר בעניין זה בעיקר את גישותיהם של יעקב כ"ץ וחיים סולוביצ'יק‪ :‬שרמר‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫בעמ' ‪ 12‬ו־‪ 21‬ובה"ש ‪ 43–41 ,34‬ועוד‪.‬‬ ‫אריאל פיקאר הלכה בעולם חדש‪ :‬שיח רבני בחברה מודרנית ‪( 9‬התשע"ב)‪ ,‬שרמר מסתמך‬ ‫על מקור זה בספרו‪ :‬שרמר‪ ,‬שם‪ ,‬בעמ' ‪ 191‬ו־‪.195‬‬ ‫‪138‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫משרת מטרות פוליטיות של האורתודוקסיה אך אינו מיטיב לתאר את ההליך הפסיקתי‬ ‫ה"ריאלי"‪ .‬כנגד זה ראוי‪ ,‬לדבריו‪ ,‬להתבונן במגמותיו של הפוסק בעיקר לפי השאלה‬ ‫איזו זהות יהודית הוא מבקש לעצב באמצעות הכרעתו‪:‬‬ ‫התבוננות זו בפסיקת ההלכה ובטיבם של שיקולי הדעת ההלכתיים‬ ‫מושתתת על השקפותיו של הריאליזם המשפטי‪ .‬היא מנוגדת להשקפה‬ ‫רווחת (בעיקר בחוגי האורתודוקסיה) שרואה בפסיקת ההלכה מעשה של‬ ‫"לימוד" גרידא‪ ,‬שבו הפוסק רק "מתוודע" לדרישותיה של "ההלכה"‪,‬‬ ‫כאילו הייתה זו מסורת מונוליטית שהאמור בה כפוי על הפוסק‪ .‬השקפה‬ ‫רווחת זו דומה להפליא להשקפותיו של הפורמליזם המשפטי‪ ,‬והיא נועדה‬ ‫לשרת מטרות אידאולוגיות ופוליטיות‪ ,‬שהעיקריות שבהן הן שימור‬ ‫אורח החיים היהודי הקיים ומניעתו של שינוי‪ .‬אכן‪ ,‬לאורתודוקסיה יש‬ ‫עניין בקידומו של מובן מסוים של מושג "ההלכה"‪ ,‬שלפיו היא דבר‬ ‫‪107‬‬ ‫קבוע ובלתי משתנה‪.‬‬ ‫שרמר מסכם כי הדוגמאות שנדונו בספרו מלמדות ש"במסורת ההלכתית גופה מצויים‬ ‫‪108‬‬ ‫ביטויים רבים להבנה אחרת שלה‪ ,‬משוחררת מכבליה של דוֹ גמה א־היסטורית זו"‪.‬‬ ‫על רקע דברים אלה נוכל לחזור לעמדתו של חנינה בן־מנחם על אודות הסטייה‬ ‫השיפוטית במשפט התלמודי‪ .‬ראוי לציין כי בן־מנחם איננו מסתפק באפיון המשפט‬ ‫התלמודי כ"נשלט על ידי אנשים ולא על ידי כללים"‪ ,‬אלא טוען שבאפיון זה הוא רואה‬ ‫יותר מכול ביטוי להיותו משפט דתי‪ .‬במאמר אנליטי‪ ,‬שבו הוא מבקש לבחון חלופות‬ ‫שונות להגדרתו של משפט כ"דתי"‪ ,‬הוא מכריע כי דווקא משפט הנקבע על ידי שופטים‬ ‫בעלי שיקול דעת בלתי מוגבל מבטא את ההנחה הסמויה כי הנורמה האלוקית אינה‬ ‫כפופה למגבלות מעין אלה‪ .‬מכאן עולה ניתוחו לפרספקטיבה רחבה יותר ולטענה‬ ‫חריפה במיוחד‪:‬‬ ‫‪ 107‬שרמר‪ ,‬שם‪ ,‬בעמ' ‪.197‬‬ ‫‪ 108‬שם‪ .‬גישה מתונה יותר גילה אבינועם רוזנק‪ ,‬שהצביע על כך שההלכה אינה רואה עצמה‬ ‫רק כמערכת משפטית אלא גם ככלי חינוכי‪ .‬בניגוד לשרמר‪ ,‬הרואה את השיקולים מכווני־‬ ‫התוצאה כחלק מדרכה המשפטית של ההלכה‪ ,‬סבור רוזנק כי להלכה יש יותר מאשר פן‬ ‫אחד (המשפטי)‪ ,‬והשיקולים הללו בולטים בין השאר בפן האחר שלה (החינוכי)‪ .‬הפוסק‬ ‫רואה עצמו כמי שבא לחנך את קהילתו‪ ,‬או את היחיד העומד מולו‪ ,‬ופסיקתו מבקשת להשיג‬ ‫מטרות חינוכיות‪ .‬לפיכך‪ ,‬הוא מסיק‪ ,‬לצד הכלים המשפטיים לניתוח הפסיקה ההלכתית‬ ‫ראוי להשתמש גם בכלים מן הפילוסופיה של החינוך‪ .‬מה ששרמר רואה כדגם משפטי‬ ‫ריאליסטי רואה אפוא רוזנק כדגם שאיננו רק משפטי‪ :‬אבינועם רוזנק "הרהורים על הזיקה‬ ‫שבין הפילוסופיה של ההלכה לפילוסופיה של החינוך" עיונים חדשים בפילוסופיה של‬ ‫ההלכה ‪( 65‬בעריכת אביעזר רביצקי ואבינועם רוזנק התשס"ח); ‪Avinoam Rosenak, Styles‬‬ ‫‪of Halakhic Ruling: A Mapping in Light of Joseph Schwab’s Philosophy of Education,‬‬ ‫(‪.73 J. of JewisH education 81 )2007‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪139‬‬ ‫לדעתי‪ ,‬שליטתם של שופטים ולא של כללים היא המאפיין הראשוני‬ ‫ביותר של מערכת המשפט התלמודית‪ .‬מבין היסודות השונים של ההליך‬ ‫השיפוטי אשר עשויים [‪ ]...‬להעיד על אופייה הדתי של מערכת משפט‪,‬‬ ‫זהו במובהק היסוד החזק ביותר‪ .‬המסקנה העולה מניתוח זה‪ ,‬היינו מכך‬ ‫שהמשפט התלמודי הוא מערכת משפט דתית בשל הסמכות הבלתי מוגבלת‬ ‫שהוא מעניק לשופטים בשר ודם‪ ,‬עשויה להיראות פרדוקסלית‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫עלינו לזכור שתהליך החילון שעבר על התרבות המשפטית התבטא‬ ‫דווקא בניסיון למשטר את פקידי המערכת באמצעות החדרת התודעה‬ ‫כי הם חבים דין וחשבון בפני האזרח‪ .‬זה‪ ,‬בתמצית‪ ,‬היה האור המפציע‬ ‫של רעיון "שלטון החוק"‪ .‬הרעיון המושמע תדיר כי המשפט המערבי‬ ‫העכשווי נעשה לעסק של אליטה — שלא לומר כת — המכריעה בזכויות‬ ‫ובחובות של העומדים לפניה לפי ראות עיניה‪ ,‬מבלי להיות כבולה בחוק‬ ‫קבוע מראש‪ ,‬היא למעשה האשמת המשפט המערבי המודרני בכך שהוא‬ ‫לבש מאפיינים בולטים של מערכות משפט דתיות‪ .‬ואמנם‪ ,‬בהקשר זה‬ ‫אנו נתקלים לא אחת בתיאורים מזלזלים של שופטים כ"כהנים" ומכלול‬ ‫הפעילות המשפטית מוצגת בבוז כ"דת המשפט"‪ .‬המשפט התלמודי איננו‬ ‫מגלה רתיעה מהיבט זה של ההליך השיפוטי‪ .‬העובדה שרתיעה כזו כלל‬ ‫‪109‬‬ ‫איננה עולה היא מרכיב הכרחי להבנת המשפט התלמודי‪.‬‬ ‫מבלי להסכים עם ניתוח זה (מבריק ככל שיהיה)‪ ,‬אציין בשולי הדברים כי קו המחשבה‬ ‫המבוטא בו מתכתב יפה עם כמה מרעיונותיו של מקס וובר על אודות "משפט הקאדי"‪,‬‬ ‫אותו הוא רואה בין השאר כביטוי לסמכות כריזמטית‪ ,‬היינו כזו המעוגנת במקור על־‬ ‫טבעי‪ 110,‬וכן לרעיונות אחרים של קרל שמיט‪ ,‬הרואה את הזכות "להחליט על החריג"‬ ‫(כלומר לסטות מן החוק הרגיל) כמאפיין הבולט של ריבונות האל‪ ,‬שעבר בזמן המודרני‬ ‫טרנספורמציה לרעיון הריבונות החילוני‪ 111.‬ברם‪ ,‬לאור האמור לעיל‪ ,‬יותר מאשר‬ ‫בדגמים אלה יכלה טענתו של בן־מנחם להיתלות בדגם מחקרי נוח בדמות הריאליזם‬ ‫המשפטי‪ .‬למרות הציפייה הזאת‪ ,‬המעיין בדפי ספרו הנזכר של בן־מנחם‪Judicial ,‬‬ ‫‪ 112,Deviation in Talmudic Law‬לא ימצא כל אזכור של התיאוריה הריאליסטית ואף‬ ‫לא הפניה לאיש ממפתחיה‪ .‬כדי להימנע מספקולציות מיותרות פניתי בעניין זה אל‬ ‫פרופ' בן־מנחם עצמו ושאלתי אותו לפשר הדבר‪ .‬הוא השיב לי כי אכן קיים דמיון בין‬ ‫‪Hanina Ben-Menahem, Is Talmudic Law a Religious Legal System? 24 J. l. & reliG. 109‬‬ ‫‪.)2008( 379, 401‬‬ ‫‪ 110‬וובר‪ ,‬לעיל ה"ש ‪.68‬‬ ‫‪ 111‬קרל שמיט תיאולוגיה פוליטית‪ :‬ארבעה פרקים על תורת הריבונות ‪( 35–32‬רן הכהן‬ ‫מתרגם‪ ,‬התשס"ה)‪.‬‬ ‫‪ 112‬בן־מנחם‪ ,‬לעיל ה"ש ‪.2‬‬ ‫‪140‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫הדגם שלו לבין הריאליזם האמריקני‪ ,‬אבל "זו תהיה טעות לקשר בין השניים"‪ .‬זאת‬ ‫מכיוון ש"למרות הדמיון החיצוני ישנו הבדל מהותי; המודל התלמודי מבוסס על תורת‬ ‫שפיטה שונה לחלוטין מזו של הריאליזם האמריקאי"‪ 113.‬הוא לא פירט את ההבדל‪,‬‬ ‫אך ציין כי בימים אלה הוא עמל על ניסוח בכתב של עמדתו בעניין זה‪ ,‬ועל כן נמתין‬ ‫בסבלנות — ובסקרנות — לפירות המאמץ‪.‬‬ ‫בינתיים אבקש לתרום את חלקי לדיון המאלף ההולך ומתפתח בעניין הריאליזם‬ ‫בטענה כי אם נבקש ליישם דגם ריאליסטי על ההלכה יהיה עליו להיות דגם מעודן‬ ‫ומרוכך שלא יכפה על מערכת זו מאפיינים שנוצרו בתרבות משפטית אחרת‪ ,‬ומטבע‬ ‫הדברים הולמים אותה יותר‪ .‬כאן ראוי לזכור דברים שתלמידיו של בן־מנחם שמעו מפיו‬ ‫לא פעם בכיתת הלימוד ובשיחות אחרות (ושאליהם רמזתי בפתיח למאמר זה)‪ :‬השימוש‬ ‫בדגמים מן הפילוסופיה של המשפט אמור לעזור להבנתנו את ההלכה ולא להפריע לה;‬ ‫לכן כאשר דגם מסוים אינו חל יפה על האובייקט‪ ,‬לא ראוי "לאנוס" את האובייקט אל‬ ‫תוך הדגם אלא לשכלל את הדגם כך שיוכל להכיל את האובייקט‪ 114.‬אציג אפוא רק‬ ‫אחדים מההיבטים הפרטיקולריים ההלכתיים הראויים לציון כהבדלים שיש בהם כדי לעדן‬ ‫את הדגם הריאליסטי הכללי‪ ,‬ואז אקשור אותם להתפתחותן של תשובות הבזק‪ .‬הללו‬ ‫צריכים לשמש כרכיבים נחוצים בכל דגם תיאורטי של ריאליזם הלכתי שנבקש לבנות‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בין המשפט המודרני להלכה המודרנית ובין ריאליזם משפטי‬ ‫לריאליזם הלכתי‬ ‫אציג כאן את ההבדלים העיקריים בין ההלכה למשפט המודרני‪ ,‬הראויים לדעתי להשפיע‬ ‫על בניית הדגם התיאורטי של הריאליזם ההלכתי באופן שונה במקצת מזה של הריאליזם‬ ‫‪115‬‬ ‫המשפטי‪:‬‬ ‫שכיחות "ההיבט האנושי" במכלול דילמות המערכת‪ :‬יש לזכור שהתיאוריה‬ ‫הריאליסטית היא תיאוריה שפותחה באקדמיה‪ ,‬ולפיכך היא נוטה להתמקד במקרים‬ ‫‪ 113‬הודעת דוא"ל מפרופ' חנינה בן־מנחם לתיבת הדוא"ל האישית שלי מיום ‪ 7‬בדצמבר ‪.2020‬‬ ‫‪ 114‬הציטוט כאן הוא מן הזיכרון ולכן המילים אולי אינן מדויקות‪ ,‬אך זו הייתה רוח הדברים‪.‬‬ ‫ואם יורשה לי להוסיף על כך מדילי אומר כי שכלול זה של הדגם יכול לחזור אל תחום‬ ‫הפילוסופיה של המשפט ולהעשיר את הדיון בו‪.‬‬ ‫‪ 115‬ראוי לציין‪ ,‬כהקדמה לשורות הבאות‪ ,‬כי הריאליזם מדגיש את השיקולים הלא־פורמליים‬ ‫בהכרעתו של השופט‪ ,‬אך לא כל מי שגורס גישה לא־פורמליסטית הוא חסיד של הריאליזם‪.‬‬ ‫ישנה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬גישה המדברת על תכליות ״אובייקטיביות״ של מערכת המשפט‪ ,‬שהשופט‬ ‫ראוי לכוון למימושן (ווריאנט מסוים של תפיסה זו קיים במשנתו של רונלד דוורקין‪,‬‬ ‫ווריאנט אחר שלה במשנתו של אהרן ברק)‪ .‬גישה כזו מדברת על חשיבותן של תכליות‬ ‫בלא הממד הסובייקטיבי המודגש כל כך בתיאוריה הריאליסטית‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪141‬‬ ‫ה"מעניינים"‪ .‬לרוב אלו הם מקרים המציבים דילמות ערכיות והמשפיעות במישרין על‬ ‫חייהם של בני אדם‪ ,‬דהיינו דילמות שבהן ההכרעה השיפוטית יכולה לגרום לאדם רווחה‬ ‫או מצוקה‪ ,‬שמחה או צער‪ ,‬ולחלופין (בעיקר בהכרעות של המשפט האזרחי) לגרום שמחה‬ ‫לאדם אחד וצער לאדם אחר‪ .‬נקרא להיבט זה בקצרה "ההיבט האנושי"‪ .‬ואולם‪ ,‬מערכת‬ ‫נורמטיבית צריכה לעסוק גם במקרים ה"לא מעניינים"‪ ,‬שבהם ההיבט האנושי אולי קיים‬ ‫בעקיפין אך תופס מקום קטן מאוד‪ .‬וכאן יש לזכור‪ :‬במשפט המודרני‪ ,‬הממוקד באדם‬ ‫והשואף להיות "רציונלי" (במונחי מקס וובר)‪ ,‬דהיינו למקסם את רווחת בני החברה‪,‬‬ ‫הרוב המכריע של הדילמות המשפטיות הן מסוג "המקרים המעניינים"‪ .‬בהלכה‪ ,‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬לא כך הדבר‪ .‬הכרעה שהתפילין תהיינה שחורות ומרובעות משפיעה על חיי הפרט‬ ‫באותה מידה כמו במקרה שהייתה מתקבלת הכרעה לעשותן עגולות וירוקות‪ .‬רש"י‬ ‫ורבנו תם לא נחלקו רק על ריאת הבהמה (הכרעה שהיו לה השלכות כלכליות של ממש‪,‬‬ ‫כפי שמראה שרמר)‪ ,‬אלא גם על סדר הפרשיות בתפילין‪ ,‬ולא נראה שהחלטה כאחד‬ ‫הצדדים הייתה משנה משהו לפרט או לקהילה‪ .‬גם ההכרעה אם יש להכין תה בשבת‬ ‫בהעראה מכלי שני או מכלי שלישי לא תגרום מצוקה רבה לשומרי השבת‪ ,‬אם נסכים‬ ‫כי "בזבוז" של עשר שניות לערך איננו עולה לכדי מצוקה‪ .‬וכן הלאה בדוגמאות רבות‬ ‫מספור‪ 116.‬בסוגיות אלה לפוסק אין "פיתוי" לבחון את הדילמה בשיקולים החורגים מן‬ ‫הכללים הפורמליים‪ ,‬ובהיעדר היבט אנושי ספק אם יש מקום לשיקולים כאלה כאן‪.‬‬ ‫ברצוני להדגיש כי הבדל זה איננו רק הבדל כמותי‪ .‬ראשית‪ ,‬נוכחותם של מרכיבים רבים‬ ‫כאלה משנה את אופי המערכת כמכלול‪ ,‬ושנית (ועל כך ארחיב להלן)‪ ,‬היא גם משנה‬ ‫את דרך חשיבתו של הפוסק הגדל בתוכה‪.‬‬ ‫משקל האקולטורציה החינוכית של השופט‪/‬הפוסק‪ :‬בכל הנוגע לזמן המודרני יש‬ ‫להעלות לדיון גם את תהליכי האקולטורציה החינוכית של השופטים ופוסקי ההלכה‪.‬‬ ‫שופטים רוכשים את השכלתם המשפטית באוניברסיטאות‪ ,‬ורבנים רוכשים את השכלתם‬ ‫ההלכתית בישיבות‪ .‬בשני סוגי המוסדות לומדים התלמידים דינים פורמליים ואת דרכי‬ ‫השימוש בהם‪ .‬לכן בשני סוגי המוסדות מקבל התלמיד את הרושם שהמערכת אליה הוא‬ ‫נכנס היא פורמלית בעיקרה‪ ,‬גם כאשר ברבות השנים הוא לומד על שילובם של שיקולים‬ ‫אחרים‪ .‬ואולם‪ ,‬יש הבדל מכריע בעניין זה בין הכשרתם של משפטנים להכשרתם של‬ ‫רבנים‪ :‬משפטנים לומדים בשיעורי האוניברסיטה גם את שיקולי המדיניות שביסוד פסקי‬ ‫דין‪ ,‬וכיום אף לומדים תיאוריות משפטיות ובהן הריאליזם; רבנים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬עוסקים‬ ‫בניתוח סוגיות‪ ,‬ובישיבות רבות גם לפי דרך לימוד המסתייגת בעיקרון מכל דיון החורג‬ ‫מן המסגרת הפורמלית‪ .‬גם דיון במושגים המופשטים יותר שביסוד הדין לובש תדיר‬ ‫צורה של עיסוק ב"מה" ולא ב"למה"‪ ,‬ובכך נעשה אמון לגמרי על השיקול הפורמלי‪,‬‬ ‫‪ 116‬עמדתי על כך (אולי לא בהדגשה מספקת) במאמרי‪ :‬בנימין בראון "פורמליזם וערכים‪:‬‬ ‫שלושה דגמים" עיונים חדשים בפילוסופיה של ההלכה ‪( 233‬אביעזר רביצקי ואבינועם‬ ‫רוזנק עורכים‪ ,‬התשס"ח)‪.‬‬ ‫‪142‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫ועוסק בהלכה כמערכת של מושגים מופשטים כמעט ללא זיקה לעולם המעשה‪ 117.‬דרך‬ ‫הכשרה זאת גורמת לכך שהחשיבה הפורמלית תהיה מוטמעת עמוק יותר בתודעתו של‬ ‫הפוסק ההלכתי מאשר בזו של השופט במערכת המשפט החילונית‪ .‬בשולי הדברים יש‬ ‫לציין כי גם דוקטרינת "דעת תורה"‪ ,‬המעניקה לגדולי התורה סמכות להורות בתחומים‬ ‫שאין לגביהם כללי הלכה‪ ,‬מוצדקת תדיר בטענה שלימוד התורה מביא את הלומד לא‬ ‫רק להכרת הוראותיה המפורשות של התורה אלא גם להטמעת רוחן של ההוראות הללו‬ ‫אל תוך תודעתו‪ .‬לפי עמדה זו‪ ,‬גם ההתרוממות אל מעל לכללים מתאפשרת הודות‬ ‫ליכולת להפנים את "רוח התורה"‪.‬‬ ‫משקלה של נקודת המבט הפנימית בעולמו של השופט‪/‬הפוסק‪ :‬התיאוריה‬ ‫הריאליסטית נבנתה על ידי אנשי אקדמיה מתוך נקודת מבט חיצונית‪ .‬זוהי‪ ,‬כמובן‪ ,‬נקודת‬ ‫מבט לגיטימית‪ .‬מנקודת מבט זו אפשר לומר שהשיקול הלא פורמלי תופס מקום נרחב‬ ‫בפסיקה ההלכתית ואף שאופי חופשי זה של הפסיקה הוא הסימן המובהק להיותה של‬ ‫המערכת דתית‪ .‬ואולם‪ ,‬מנקודת המבט הפנימית לא כך הדבר‪ .‬מנקודת מבט זו‪ ,‬האופי‬ ‫הפורמלי של המערכת הוא עדות למעמדו הצנוע של האדם לעומת מעמדו המרומם של‬ ‫הצו האלוקי‪ .‬אין זה אומר שנקודת המבט הפנימית צודקת יותר‪ .‬ייתכן בהחלט שנקודת‬ ‫המבט הפנימית מבוססת על מיתוסים נוחים המוטמעים בתודעת השופטים‪ .‬ואולם‪ ,‬דבר‬ ‫אחד אין להכחיש‪ :‬נקודת המבט הפנימית איננה רק רטוריקה‪ ,‬אלא היא משפיעה גם‬ ‫על דרך חשיבתו של השופט בשבתו לדין ומייצגת במידה רבה את האידיאל השיפוטי‬ ‫שלו‪ .‬לפיכך‪ ,‬היא גם תשפיע על דרך פסיקתו‪ ,‬ואם דרך פסיקה זו משותפת לפוסקים‬ ‫רבים — ממילא גם על אופייה של המערכת כולה‪ .‬וכאן מתגלה ההבדל בין המערכת‬ ‫ההלכתית לזו החילונית‪ :‬המערכת החילונית מצהירה בגאון על כך שהמחוקק שלה אנושי‬ ‫וששיקוליו אנושיים (כאמור‪ ,‬זהו חלק מהיותה רציונלית)‪ ,‬ולכן תכליותיו גלויות‪ ,‬ואילו‬ ‫במערכת ההלכתית התבססה במאות השנים האחרונות הדוקטרינה השוללת שימוש‬ ‫בטעמים‪ ,‬בין מצד "דתיות הלכתית של מסתורין והשגבה" ובין מצד "דתיות הלכתית‬ ‫של ציות ושעבוד" (במונחיו המאלפים של יאיר לורברבוים)‪ 118.‬אין בכך כדי לומר‬ ‫שפוסק הלכה דתי יימנע מפנייה לטעמים ותכליות ואילו שופט במערכת חילונית יפנה‬ ‫אליהם על כל צעד ושעל‪ ,‬אלא שהראשון יעשה זאת בזהירות רבה יותר ובתדירות נמוכה‬ ‫יותר מאשר האחרון‪ .‬יתרה מזו‪ :‬מכיוון שהשופט במערכת החילונית נחשף אל תוצרי‬ ‫‪ 117‬בכך אני רומז כמובן לדרך הלימוד הבריסקאית‪ ,‬שהשפיעה על דרכי הלימוד בישיבות‬ ‫רבות‪ ,‬ועל הרוב המכריע של הישיבות בחברה החרדית‪.‬‬ ‫‪ 118‬יאיר לורברבוים "דתיות הלכתית של מסתורין והשגבה‪ ,‬דתיות הלכתית של ציות ושעבוד‬ ‫והסתייגות אחרות מטעמי המצוות וההלכות" דיני ישראל לב ‪( 69‬התשע"ח); ‪Yair‬‬ ‫‪Lorberbaum, The Rise of Halakhic Religiosity of Mystery and Transcendence, 34 diné‬‬ ‫(‪.israel *1 )2020‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪143‬‬ ‫האקדמיה הרבה יותר מאשר הרב האורתודוקסי‪ 119,‬נקודת המבט החיצונית חודרת אל‬ ‫תוך זו הפנימית בשיעור ניכר הרבה יותר אצל הראשון מאשר אצל האחרון‪.‬‬ ‫ואחרון בסדר אך לא בחשיבות‪:‬‬ ‫משקלו של שיקול המגננה‪ :‬בנקודה זו‪ ,‬בניגוד לקודמות‪ ,‬המערכת ההלכתית‬ ‫מתאפיינת בחשיבה יותר טלאולוגית ופחות פורמליסטית מזו החילונית המודרנית‪ .‬כל‬ ‫מערכת נורמטיבית נדרשת להגן על עצמה במידה זו אחרת‪ .‬ואולם‪ ,‬לא דומה מערכת‬ ‫המשרתת את התרבות ההגמונית ומבטאת את ערכיה למערכת המשרתת תרבות מיעוט‬ ‫ומבטאת את ערכיה‪ .‬זו האחרונה מטבע הדברים מצויה תחת מתקפה קשה יותר‪ ,‬וממילא‬ ‫שיקולי המגננה של מפעיליה בולטים יותר‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מערכת שיש לרשותה כוחות‬ ‫אכיפה מוסדיים תרגיש‪ ,‬בצדק‪ ,‬צורך פחות להתגונן מאשר מערכת שכל כוחה הוא‬ ‫דתי־מוסרי וחברתי‪ .‬לפיכך‪ ,‬במציאות של הזמן המודרני‪ ,‬שיקול המגננה חזק הרבה יותר‬ ‫בחשיבה ההלכתית האורתודוקסית מאשר בחשיבה המשפטית החילונית‪ ,‬אך גם יותר‬ ‫מאשר בחשיבה ההלכתית של אנשי החברה המסורתית‪ ,‬הטרום־מודרנית‪ .‬יש לציין כי‬ ‫שיקול המגננה איננו מחייב דווקא אסטרטגיה של סגירות (נוסח "חדש אסור מן התורה")‬ ‫אלא לעיתים דווקא אסטרטגיה של פתיחות חלקית (למשל בנוסח "תורה עם דרך ארץ")‪.‬‬ ‫‪120‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬שיקול זה הוא כמובן שיקול לא־פורמלי‪ ,‬ומחייב תגובה למציאות המשתנה‪.‬‬ ‫ברור שבמערכת ההלכתית‪ ,‬בפרט בחברה המודרנית‪ ,‬שיקול מדיניות זה‪ ,‬של המגננה‪,‬‬ ‫יהפוך למרכזי ביותר‪ ,‬הרבה יותר מאשר במערכת משפטית חילונית‪.‬‬ ‫מכאן נוכל לבנות דגם כללי של ריאליזם הלכתי‪ ,‬שיהיה שונה מאחיו‪ ,‬הריאליזם‬ ‫המשפטי‪ .‬גם הריאליסט ההלכתי יכיר בחירותו של הפוסק להכריע על בסיס שיקולים לא‬ ‫פורמליים‪ ,‬אך יעשה זאת במידה צנועה ומאופקת יותר מאשר הריאליסט המשפטי‪ .‬זאת‬ ‫בשל שכיחות נמוכה יחסית של "ההיבט האנושי" במכלול דילמות המערכת ההלכתית‬ ‫‪ 119‬במצב הבסיסי‪ ,‬שופט רוכש את השכלתו באוניברסיטה ולרוב גם נחשף לספרים ומאמרים‬ ‫שמקורם בעולם האקדמי‪ .‬והרי הדברים קל וחומר כאשר השופט עצמו בא מן העולם‬ ‫האקדמי או מלמד במסגרתו‪.‬‬ ‫‪ 120‬אלא שכאן אנו עומדים נבוכים לנוכח טענות המחקר האקדמי‪ .‬מצד אחד טוענים חוקרים‬ ‫כי דוקטרינת דעת תורה‪ ,‬המסמיכה את גדולי הרבנים להכריע בלא כל מקור או הנמקה‬ ‫הלכתית‪ ,‬היא חלק מן המגננה האורתודוקסית (בחיבורים המוזכרים בה"ש ‪ ,)57‬אך מצד‬ ‫שני הם גם קובעים כי התפיסה הפורמליסטית־"מכניסטית" של ההלכה גם היא ביטוי‬ ‫לאותה מגננה (שרמר‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ .)104‬אכן‪ ,‬בעניין זה נדרשים חוקרי ההלכה וחוקרי‬ ‫האורתודוקסיה (במיוחד אלה מהם הנוטים לייחס כמעט כל התפתחות בזרם זה לצורכי‬ ‫המגננה שלו) להשיב על שאלה יסודית‪ :‬איזו דוקטרינה עושה שירות טוב לשאיפתו של‬ ‫זרם דתי שמרני לבלום שינויים ולבצר את בעלי הסמכות הדתית‪ ,‬האם זו המכפיפה אותם‬ ‫לכללים פורמליים נוקשים שאין מהם מפלט או שמא זו המעניקה להם שיקול דעת נרחב‬ ‫ללא כפיפות לכללים כלל? מכיוון שמדובר בשני וקטורים מנוגדים‪ ,‬קצת קשה לאחוז את‬ ‫החבל הזה משני קצותיו‪.‬‬ ‫‪144‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫(בהשוואה לאחותה החילונית המודרנית)‪ ,‬בשל משקל גבוה יותר של האקולטורציה‬ ‫החינוכית של הפוסק (בהשוואה לזו של השופט במערכת המודרנית החילונית)‪ ,‬ובשל‬ ‫עוצמה רבה יותר‪ ,‬או דוגמטיות רבה יותר‪ ,‬שיש לנקודה הפנימית בעולמו של הפוסק‬ ‫(בהשוואה לזו של השופט במערכת המודרנית החילונית)‪ .‬מנגד‪ ,‬כל אימת שהסוגיה‬ ‫הנדונה תעלה שאלה הנוגעת להגנת המערכת מפני חדירה של השפעות חיצוניות — ייטה‬ ‫פוסק ההלכה‪ ,‬לכל הפחות בעידן האורתודוקסי‪ ,‬להפעיל שיקולים לא־פורמליים במידה‬ ‫רבה‪ ,‬ולעיתים אף בשקיפות‪ ,‬בהשוואה לשופט החילוני המודרני (אם זה האחרון נדרש‬ ‫בכלל להתמודד מול בעיה מסוג זה‪ ,‬בהיותו בן לתרבות הרוב ההגמונית)‪.‬‬ ‫אם הריאליזם עניינו מתן דין וחשבון "ריאלי" על הגורמים הפועלים על השופט‬ ‫במערך שיקוליו הפסיקתיים‪ ,‬שיסייע להפוך את ההכרעה לבעלת צפיות גבוהה יותר‪,‬‬ ‫הרי שהריאליזם המשפטי הצביע בצדק על מקומם המוגבל יחסית של כללי החוק‬ ‫הפורמליים במערך זה‪ .‬מנגד‪ ,‬הריאליזם ההלכתי נותן לכללי ההלכה הפורמליים משקל‬ ‫רב יותר במערך זה‪ ,‬לא מכיוון שהוא נכנע לדימוי האידיאלי או המיתי של ההלכה‪,‬‬ ‫אלא דווקא משום שמנקודת מבט ריאלית הללו תופסים מקום נכבד יותר בעולמו של‬ ‫פוסק ההלכה מאשר בזה של השופט החילוני‪ ,‬כמבואר לעיל‪ .‬זאת בכפוף לשני סייגים‬ ‫חשובים‪ :‬ראשית‪ ,‬משקל יחסי איננו משקל מוחלט‪ ,‬ויש להיזהר מאוד מהצגת תמונה‬ ‫של שחור ולבן; בשתי המערכות יש שיקול דעת ויש כללים פורמליים‪ ,‬ורק המשקל‬ ‫היחסי של כל אחד מהם שונה בכל אחת מן המערכות‪ .‬שנית‪ ,‬עם פרוץ משבר המודרנה‬ ‫הפך שיקול המגננה למרכזי ביותר בתודעתו של כל איש הלכה‪ ,‬ולכן בעידן זה אכן‬ ‫התמעט יחסית משקלו של המרכיב הפורמלי ה"מכניסטי" בהלכה האורתודוקסית לטובת‬ ‫שיקולי המדיניות של ההגנה על המסורת‪ ,‬ובכלל זה על הסמכות הרבנית‪ ,‬לפחות בכל‬ ‫הנוגע לסוגיות הכוללות את "ההיבט האנושי" (שהרי בהן גדול יותר העימות עם ערכי‬ ‫המודרנה)‪ .‬ואולם‪ ,‬לא בהכרח כך הדבר ביחס להלכה של תקופות קודמות‪ ,‬וודאי לא‬ ‫לגבי "ההלכה" (בה"א הידיעה) בכללה‪.‬‬ ‫ז‪ .‬סיכום‪ :‬תשובות הבזק בראי הריאליזם ההלכתי‬ ‫מצוידים בדגם זה‪ ,‬הגיעה השעה לחזור ולבחון לאורו את תופעת תשובות הבזק‪ .‬שלוש‬ ‫שאלות עיקריות עולות בעניין זה‪ :‬ראשית‪ ,‬האם תשובות הבזק מלמדות על התפתחות‬ ‫לא מוצהרת של ריאליזם הלכתי בתוך עולם ההלכה העכשווי? ושנית‪ ,‬אם התשובה‬ ‫הקודמת חיובית‪ ,‬כיצד משפיע הדבר על הסמכות הרבנית בימינו? ולבסוף‪ ,‬כיצד משפיעות‬ ‫תשובות הבזק על ההלכה במאה ה־‪ 21‬בכלל?‬ ‫דומה כי הדיון דלעיל כבר מוליך אותנו בבירור למסקנה שתשובות הבזק הן אכן‬ ‫אינדיקציה להתפתחותו של ריאליזם הלכתי בתוך עולמה של ההלכה האורתודוקסית‬ ‫במאה הנוכחית‪ .‬בניגוד לעדיאל שרמר‪ ,‬אני סבור שעולם המחקר האקדמי במדעי היהדות‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪145‬‬ ‫הקדיש בעשורים האחרונים מאמץ רב ועתיר פירות כדי לחשוף את שיקולי המדיניות ושאר‬ ‫השיקולים הטלאולוגיים שביסוד פסיקתם של האחרונים‪ ,‬במיוחד ב"עידן האורתודוקסי"‬ ‫(מראשית המאה ה־‪ 19‬ועד ימינו)‪ ,‬ולכן צמיחתו של דגם תיאורטי המנסח גישה זו בניסוח‬ ‫עקרוני מרימה תרומה חשובה לשיח האקדמי בנושא זה; ואולם‪ ,‬בעולם האקדמי‪ ,‬כפי‬ ‫‪121‬‬ ‫שאומרת קלישאה משפטנית אמריקנית ידועה‪" ,‬הריאליזם מת‪ ,‬כולנו ריאליסטים"‪.‬‬ ‫החידוש שבתשובות הבזק הוא בכך שתופעה זו מאותתת את התפתחותה של כעין גישה‬ ‫ריאליסטית סמויה‪ ,‬בלתי מוצהרת‪ ,‬בתוך בית המדרש המסורתי‪ .‬למעשה‪ ,‬עצם קיומן‬ ‫‪122‬‬ ‫של תשובות כאלה הוא כעין "מודה במקצת" לריאליזם — מתוך בית המדרש הזה‪.‬‬ ‫האם יש לייחס את ההתפתחות הזאת להשפעה‪ ,‬ולו גם עקיפה‪ ,‬של הביקורת‬ ‫האקדמית על העולם הרבני? על פני הדברים התשובה שלילית‪ :‬תשובות הבזק צמחו‬ ‫מלמטה‪ ,‬מתוך תחושת צורך של שואלים רבים והתגייסות למענה מצד רבנים שהיו מוכנים‬ ‫לכך‪ .‬ואולם‪ ,‬בכל הנוגע להתפתחויות בציונות הדתית אין להוציא מכלל אפשרות כי‬ ‫גם ההשפעה האקדמית תרמה לכך‪ ,‬ולו במידה מועטה ובעקיפין‪ .‬ייתכן מאוד שבדומה‬ ‫לתהליך שקרה בארצות הברית‪ ,‬הקולות שנשמעו מפי חוקרים ותיאורטיקנים לא נבלעו‬ ‫בין קירות מגדל השן‪ ,‬אלא חלחלו גם אל היכלות המשפט‪ .‬לגבי עולם ההלכה נראה‬ ‫כי המסלול היה נפתל וחלקי‪ :‬רבים מן הרבנים אינם חשופים למחקר האקדמי ואינם‬ ‫מודעים לפירותיו‪ ,‬אך בתיווך רבנים בעלי נטייה אקדמית רבה יותר וסוכני ידע מתוך‬ ‫הציבור הדתי דומה כי הגישה הריאליסטית הדהדה בכל זאת‪ .‬זוהי אפשרות‪ ,‬אך קשה‬ ‫לקבוע מסמרות בדבר‪ .‬יודגש כי דברים אלה נכונים‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬רק לגבי שו"ת ה־סמ"ס‬ ‫ושו"ת האינטרנט‪ ,‬שמפעיליו הם רבנים מן הציונות הדתית‪ ,‬ולא לגבי שו"ת הגלויה‬ ‫של ר' חיים קנייבסקי‪ .‬זה האחרון רחוק מאוד מכל השפעה מחקרית‪ ,‬ישירה או עקיפה‪,‬‬ ‫ודרכו בעניין זה פותחה מכוח אישיותו והדינמיקה שנוצרה סביבו‪.‬‬ ‫נכונותו של העולם הרבני "להודות" בכך שההסתמכות על המקורות איננה הבסיס‬ ‫היחיד לפסיקה ההלכתית (ולו רק "הודאה" דה פקטו‪ ,‬בעצם סגנון התשובות) איננה צריכה‬ ‫‪Anon., ‘Round and ‘Round the Bramble Bush: From Legal Realism to Critical Legal 121‬‬ ‫(‪ ;Scholarship, 95 wM. & Mary 1669, note 4 )1982‬עוד שלל מראי מקום לאלה שנקטו‬ ‫את הסיפא של אמרה זו‪Michael S. Green, Legal Realism as Theory of Law, 46 williaM :‬‬ ‫(‪.and Mary l. rev. 1915, 1917 note 2 )2005‬‬ ‫‪ 122‬ראוי להבהיר‪ :‬אי אפשר לומר שהתפתחות החשיבה הריאליסטית היוותה סיבה להיווצרות‬ ‫תשובות הבזק‪ .‬נכון יותר יהיה לומר את ההיפך‪ :‬תשובות הבזק היוו סיבה‪ ,‬או אינדיקטור‪,‬‬ ‫להיווצרות הריאליזם‪ .‬הסיבה להיווצרות תשובות הבזק היא כנראה פרוזאית יותר‪ :‬משיבים‬ ‫במספר קטן יחסית נדרשו לענות על שאלות במספר גדול מאוד‪ ,‬ומקוצר הזמן נאלצו‬ ‫להסתפק במילים מעטות‪ .‬ואולם‪ ,‬משעה שנוצרה התופעה‪ ,‬ומשעה שהיא קנתה לה נוכחות‬ ‫ולגיטימיות בשדה ההלכה‪ ,‬היא שינתה את פניו של השיח והעלתה היבטים של תהליך‬ ‫הפסיקה שעד אז לא צפו על פני השטח‪ .‬הצפתם של היבטים אלה היא המאפשרת לנו‬ ‫לזהות את התמורות שחוללו תשובות אלה בשיח ההלכתי‪ ,‬כפי שנותחו לעיל‪.‬‬ ‫‪146‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫להפתיע אותנו כל כך‪ .‬כבר במאות ה־‪ 18‬וה־‪ 19‬כתבו הנודע ביהודה והחתם סופר שהם‬ ‫לא נזקקים לספרות האחרונים‪ ,‬כי בה אפשר למצוא עיגון לכל דעה אפשרית‪ ,‬ומכיוון‬ ‫שכך — הפוסק מכריע למעשה על פי בחירתו‪ 123.‬לאור העובדה שספרות האחרונים‬ ‫עשויה לשמש מקור לפסיקה עבור כל רב בימינו‪ ,‬תובנה זו הופכת את ההנמקה המפורטת‬ ‫למיותרת במידה רבה‪ .‬הנחה דומה עומדת כאמור גם ביסוד תשובות הבזק‪ .‬דומה כי‬ ‫בעלי ההלכה אינם נבהלים מן האפשרות הזאת בעיקר בשל הרכיבים שציינתי בפרק‬ ‫הקודם‪ :‬שיקול הדעת הרבני איננו נחשב בעייתי בעיני ציבור הפונים אליהם הן משום‬ ‫שגם הם רואים אותו לרוב כשיקול שאיננו אישי או חברתי גרידא אלא משקף את "רוח‬ ‫התורה" — אף כאשר אין הוא נתלה במקור כתוב; וגם הם מניחים (בדרגות מודעות‬ ‫שונות) כי היכן שהתשובה יכולה להתבסס על מקורות פורמליים יפנה הפוסק אליהם‪,‬‬ ‫ולא יזדרז להשתמש בשיקול דעתו האישי באופן חופשי או שרירותי; ועוד‪ :‬בכל הנוגע‬ ‫לשאלות שבהן "ההיבט האנושי" איננו חזק ממילא אין נפקות רבה להיבטים טלאולוגיים‪,‬‬ ‫ואילו בשאלות הנוגעות למגננה האורתודוקסית נגד המודרנה דומה כי גם הציבור שותף‬ ‫לתחושת הצורך להתגונן (על שני כיווניה‪ ,‬המסתגר והנפתח)‪.‬‬ ‫מכאן שתשובות הבזק אינן מחלישות את הסמכות הרבנית‪ ,‬כפי שטוענים לעיתים‪.‬‬ ‫על אף הפיכחון הביקורתי שהן מוסיפות להסתכלות הציבורית על ההלכה‪ ,‬הן אינן‬ ‫מערערות את הסמכות הרבנית‪ .‬מכיוון שהתופעה משקפת את מערכת ההנחות של‬ ‫הפונים והמשיבים כאחת‪ ,‬יש בהן לכל היותר כדי לחדד את המודעות למרחב שיקול‬ ‫הדעת של הפוסק‪ ,‬אך לא הן אלה המביאות אותו לאור העולם ואין הן כביכול "מוציאות‬ ‫מן המערה" את התודעה הציבורית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬התפתחותה של דוקטרינת דעת תורה‬ ‫במאה העשרים הופכת את הפעלת שיקול הדעת הרבני הבלתי־מנומק לחלק אינטגרלי‬ ‫מהפעלת הסמכות הרבנית עצמה‪ ,‬לכל הפחות בנוגע לצמרת המנהיגות הרבנית ("גדולי‬ ‫התורה")‪ .‬המשיבים בתשובות הבזק הם‪ ,‬כזכור‪ ,‬רבנים מן השכבה הגבוהה של מנהיגות‬ ‫זו בציבוריהם (עד כמה שאפשר לדבר על מנהיגות רבנית אפקטיבית בציונות הדתית)‪,‬‬ ‫ולכן לגביהם דרך זו איננה בגדר חידוש דרמטי‪ .‬גם אלה שאינם אמונים על דוקטרינה‬ ‫זו (ודומה כי בציבור הדתי־ציוני רק מיעוט קטן אוחז בה)‪ ,‬אינם מופתעים מן השימוש‬ ‫בה‪ ,‬והללו בוודאי לא יפנו אל הרבנים בשאלות שאינן הלכתיות‪ .‬אם בכלל‪ ,‬תשובות‬ ‫הבזק דווקא מחזקות את אחיזתם של פוסקי ההלכה‪ ,‬שכן הם מגבירים את מידת נגישותם‬ ‫‪124‬‬ ‫‪ 123‬הנודע ביהודה כתב‪" :‬מי שרוצה לסמוך על האחרונים תורת כל אחד הוא בידו לבחור איזה‬ ‫צד שירצה" (ר' יחזקאל לנדא‪ ,‬שו"ת נודע ביהודה א‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬יח)‪ .‬ואילו החתם סופר‬ ‫כתב‪" :‬וכמו האצבע בשעוה לכל אשר יחפוץ יטנו ה"נ סברת אחרונים אינם חזקות וקיימות‬ ‫כי כל איש יטה סברתו לאשר לבו חפץ" (שו"ת חתם סופר‪ ,‬ו‪ ,‬פה)‪.‬‬ ‫‪ 124‬למשל‪ :‬הכהן‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪ ;662–660‬שטייניץ‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪ ;98‬קופר‪,‬‬ ‫לעיל ה"ש ‪ ,1‬בעמ' ‪ .393–384‬חלק זה במאמרו של קופר עוסק בתופעות של סאטירה‬ ‫והטרלה (‪ )trolling‬שנסתפחו אל ספרות תשובות האינטרנט‪ ,‬ואשר בעצם קיומן "מבקשות‬ ‫לערער — כל אחת בדרכה — את הסדר הקיים בעולם ההלכה" (קופר‪ ,‬שם‪ ,‬בעמ' ‪.)378‬‬ ‫תשובות בזק‪ :‬לקראת ריאליזם הלכתי‬ ‫‪147‬‬ ‫ואת הקשר שלהם עם הציבור‪ ,‬מרחיבים דה פקטו את תחומי סמכותם ובסופו של דבר‬ ‫גם מעלים את בולטותם הציבורית‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬הרוח המפוכחת‪ ,‬הביקורתית‪ ,‬של התיאוריה הריאליסטית נראית כמאיימת על‬ ‫יוקרתו של המשפט וממילא על סמכותו‪ ,‬אך לא בהכרח כך הדבר‪ .‬גם בארצות הברית‬ ‫לא מצאנו אובדן אמון של הציבור במערכת המשפט‪ ,‬או זלזול גובר בשופטיה‪ ,‬בעקבות‬ ‫השפעות הריאליזם‪ .‬כמובן‪ ,‬יש לזכור ששם מדובר במערכת שיש לה כוח אכיפה שלטוני‪,‬‬ ‫מה שאין כן לגבי ההלכה; ואף על פי כן‪ ,‬נראה כי גם ההלכה‪ ,‬שהיו שניבאו לה כי תעבור‬ ‫מן העולם בשל משבר המודרנה והחילון‪ ,‬מגלה כושר עמידה מרשים למדי‪ .‬לפי שעה‬ ‫נראה שהמודעות הציבורית לשיקול הדעת של הפוסק איננה ממעיטה ממעמדו בחברה‪.‬‬ ‫נקודת מבט מחמירה תדון את תופעת תשובות הבזק לכף חובה ותציג אותה כרידוד‬ ‫של השיח ההלכתי‪ ,‬כפתיחתו להכרעות "אוראקליות" שרירותיות‪ ,‬כאילו־נבואיות‪,‬‬ ‫וכפתח להרחבת תחומו אל נושאים שאינם הלכתיים במובהק‪ .‬נקודת מבט אחרת‪ ,‬אולי‬ ‫אופטימית יותר‪ ,‬תדון את התופעה לכף זכות ותראה בה הגברה ברוכה של השקיפות‪,‬‬ ‫"הסרת מסיכות" של ההליך ההלכתי הקיים ממילא‪ 125.‬לכאורה שקיפות זו משחררת את‬ ‫הפוסק מעכבות שונות ומאפשרת לו גמישות רבה יותר (הגם שגמישות זו עומדת לו גם‬ ‫ממילא‪ ,‬לפי הריאליזם עצמו)‪ .‬כזכור‪ ,‬גמישות זו אינה דווקא להקל ואינה דווקא להחמיר‪:‬‬ ‫שני הצירים כאחד פתוחים לפני הפוסק‪ ,‬בהתאם למטרות העומדות לפיו ולאופן שבו הוא‬ ‫רוצה לגבש את הזהות היהודית של נמעניו (כניסוחו של שרמר)‪ .‬ואולם‪ ,‬גם הפרשנות‬ ‫האופטימית וגם זו הפסימית צריכות להעמיד דברים בפרופורציות הראויות‪ :‬תשובות‬ ‫הבזק עודן חלק קטן מן היצירה ההלכתית בדור האחרון‪ ,‬והן עדיין ניצבות בשוליים‪,‬‬ ‫ואולי אף בשולי השוליים‪ ,‬של הספרייה ההלכתית‪ .‬קשה לראות את רבני הדורות הבאים‬ ‫מסתמכים על תשובות אלה‪ ,‬ובוודאי לא נושאים ונותנים עליהן‪ .‬בהיעדר הנמקה אין‬ ‫מה לצטט‪ ,‬ובוודאי אין הרבה דברים לדון בהם‪ .‬כך לגבי התשובות בענייני הלכה ממש‪,‬‬ ‫ועל אחת כמה וכמה בעניינים שאינם הלכתיים‪.‬‬ ‫מלבד גמישותו של הפוסק יש לציין כי תשובות הבזק גם משאירות מרחב גמיש‬ ‫למדי לפונה‪ .‬ראשית‪ ,‬כמו בכל שאלה הלכתית‪ ,‬הפונה כותב אל הפוסק ביוזמתו ומתוך‬ ‫בחירתו‪ ,‬וגם לאחר קבלת התשובה שמורה לו תמיד האפשרות להיענות לפסיקה או לבקש‬ ‫לו דעות אחרות; בכך אין חידוש‪ .‬אך ראינו כי גם בגופי ההכרעות יש בתשובות הבזק‬ ‫נטייה רבה יותר להוראות "רכות"‪ ,‬היינו לא כאלה החותכות את הדין אלא רק ממליצות‬ ‫כיצד לנהוג‪ .‬הוראות כאלה מצויות למכביר בתשובות ה־סמ"ס של הרבנים אבינר ואליהו‪,‬‬ ‫אך גם בשו"ת הגלויה של ר' חיים קנייבסקי‪ .‬זה האחרון אף מגדיל לעשות מעבר לשני‬ ‫הקודמים כאשר על מקצת הפניות הוא עונה בלשון ספק‪" :‬אולי" או "ייתכן" ואף "איני‬ ‫‪ 125‬יתרונות וחסרונות של שו"ת האינטרנט ושו"ת הסמ"ס‪ ,‬ובכללם כאלה שלא ציינתי כאן‪,‬‬ ‫פורטו ונדונו על ידי המחברים שמניתי לעיל בה"ש ‪.1‬‬ ‫‪148‬‬ ‫בנימין בראון‬ ‫יודע" (כאמור‪ ,‬אצל הרבנים אבינר ואליהו לא מצאתי תשובות כאלה)‪ .‬במקור אחר טענתי‬ ‫כי ההחמרה הרכה (היינו ההמלצה להחמיר‪ ,‬לאפוקי מהוראה חותכת לחומרא) מקרבת‬ ‫את הנורמות של ההלכה לנורמות של ספרות המוסר‪ 126.‬אם תשובות הבזק מגבירות את‬ ‫נוכחותן של הוראות כאלה‪ ,‬הרי שהן גם מגבירות את תהליך ההתקרבות הזה‪.‬‬ ‫לעיל כתבתי שתמורה אחרונה זו שיצרו תשובות הבזק — ריכוך הנורמה ההלכתית —‬ ‫איננה קשורה במישרין לריאליזם ההלכתי‪ .‬הריאליזם קשור יותר לשתי התמורות‬ ‫הראשונות שציינתי — ההלכיזציה של דעת תורה והפרסונליזציה של הסמכות ההלכתית‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬אם הניתוח דלעיל נכון‪ ,‬גם התמורה השלישית איננה מנותקת מן הריאליזם‪.‬‬ ‫אם הריאליזם אכן "מסיר מסכות" ויוצר סוג של שקיפות מפוכחת‪ ,‬הרי שנוצרת אווירה‬ ‫שבה קל יותר לפוסק לנהוג במידת הענווה ולומר כי אינו יודע או לומר כי בעניין זה‬ ‫או אחר הוראתו אינה מחייבת אלא רק מומלצת‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אם תשובות הבזק יוצרות‬ ‫"הלכיזציה של דעת תורה"‪ ,‬דהיינו יכולת לתת הוראות כמו־הלכתיות גם בסוגיות שאין‬ ‫להלכה המסורתית מה לומר בהן‪ ,‬הרי שמקל וחומר היא יכולה לתת תשובות הלכתיות‬ ‫בעניינים שבהם תחומי היהדות האחרים — האגדה‪ ,‬המוסר‪ ,‬ההשקפה — מעלים מסרים‬ ‫נורמטיביים ברורים יותר‪ .‬בכגון אלה פוסקי ההלכה יכולים להחדיר את נורמות המוסר‬ ‫אל תוך ההלכה — מבלי לשלול מהן את אופיין ה"רך"‪ .‬התוצאה היא אפוא שנוכחותן‬ ‫של הנורמות ה"רכות" בעולמה של ההלכה עולה ומתגברת‪ .‬בכפוף לסייג שהצבתי לעיל‬ ‫בדבר נוכחותן השולית יחסית של תשובות הבזק בספרייה ההלכתית‪ ,‬אפשר לומר כי זו‬ ‫תמורה בעלת חשיבות בדרכו של החוק הדתי היהודי‪ .‬אחת הנגזרות של תמורה זו‪ ,‬ודאי‬ ‫לא החשובה שבהן אך בהחלט תמורה מעניינת‪ ,‬היא שבכך מתרחק המשפט העברי עוד‬ ‫צעד מן המשפט החילוני המודרני‪ ,‬שאיננו מכיר נורמות רכות שכאלה‪.‬‬ ‫נוכל אפוא לסכם כי הרוח של הריאליזם ההלכתי המעודן שהביאו עימן תשובות‬ ‫הבזק החלה לחולל‪ ,‬במידה מוגבלת ובאופן כמעט סמוי מן העין‪ ,‬כמה תמורות קטנות‬ ‫אך מעניינות באופי הסמכות הרבנית‪ ,‬באופייה של ההלכה במאה ה־‪ 21‬ובאופן ששני‬ ‫אלה נתפסים בקרב ציבור שומרי המצוות‪ .‬במידה שתהליך זה יגבר ויתעצם‪ ,‬עלולות גם‬ ‫התמורות הללו לגדול בהתאמה‪ .‬אם אכן תתקיימנה התפתחויות בכיוון זה‪ ,‬התוצאה תהיה‬ ‫פרדוקסלית‪ :‬המהלך שנתפס בראשיתו כהכנסת רוח "נבואית" או "אוראקלית" אל תוך‬ ‫ההלכה עשוי להתגלות כמשב רוח שיכניס לתוכה דווקא סוג של פיכחון רציונלי־ביקורתי‪.‬‬ ‫‪ 126‬בראון‪ ,‬לעיל ה"ש ‪ ,72‬בעמ' ‪.9–7‬‬