Dana Kaplan

How is life in social isolation seen from the viewpoint of people who experience persistent poverty? Given the systemic denial of self-representational agency from those living in poverty and the neoliberalisation of the welfare state, this article turns to those who remained invisible to either the media or the state during the pandemic. In line with current tendencies to prioritise the voice and lived knowledge of people in poverty, we provided our interlocutors with a specifically designed diary tool to allow them to share their mundane experiences and thoughts at their own discretion. Using these diaries of women and men in poverty, and complementary interviews, this article unpacks the ways our participants deal with and understand their everyday relationships with the absent state, mostly welfare and education. Based on the themes that emerged from our interlocutors’ journals, our findings reveal the Janus-faced abandoning/monitoring state that they routinely confront. We then demonstrate how they are constantly chasing the state, struggling to receive the support they lawfully deserve. At the same time, being subjected to practices of state monitoring and surveillance often results not only in mistrust but also in withdrawing almost altogether from the welfare services and social workers, and turning to alternative support networks. We conclude by offering two insights that accentuate, on the one hand, what we and our diarists already know, namely that they count for nothing. Still, on the other hand, the act of self-documentation itself reveals the representational agency of those brave diarists who refuse to forsake their worthiness as citizens.

What does ‘doing family while poor’ teach us about agency, resilience and care under COVID-19? Set against a dual backdrop of increasing economic hardships and expanding inequalities, and in light of a shifting perspective in poverty and family studies, we employ David Morgan’s family practices approach to study the lived realities of family life through the perspective of everyday relationships. Our research, led by a team comprised of academics and activists who themselves endure poverty, is set to allow people experiencing poverty to document their everyday lives. In their journals we identify a form of social awareness to the politics of poverty, which consist of negative emotions emanating from one’s daily struggles against the harsh reality of inequality, yet do not lead to paralysis and inaction. We dub this state agentic hopelessness.

What does ‘doing family while poor’ teach us about agency, resilience and care under COVID-19? Set against a dual backdrop of increasing economic hardships and expanding inequalities, and in light of a shifting perspective in poverty and family studies, we employ David Morgan’s family practices approach to study the lived realities of family life through the perspective of everyday relationships. Our research, led by a team comprised of academics and activists who themselves endure poverty, is set to allow people experiencing poverty to document their everyday lives. In their journals we identify a form of social awareness to the politics of poverty, which consist of negative emotions emanating from one’s daily struggles against the harsh reality of inequality, yet do not lead to paralysis and inaction. We dub this state agentic hopelessness.

תקציר. הערת מחקר זו מציגה ממצאים ראשוניים ממחקר אורך על חייהן של נשים ומשפחות בעוני. בשנים האחרונות מתרחב המחקר המאמץ פרספקטיבה מודעת-עוני ומבקש להשמיע את קולם של מי שחווים עוני וללמוד מחוויות חייהם. מתוך פרספקטיבה זו ואגב הרחבתה, מחקרנו מתבסס על ניתוח שיח פמיניסטי ביומני תיעוד עצמי של שמונה נשים בתקופת הסגר הראשונה. בעזרת צוות מחקר המורכב מחוקרות ומנשים פעילות פוליטיות החוות בעצמן עוני, ביקשנו לתאר ולהבין את מציאות החיים היומיומית – החומרית והרגשית כאחד – של ילדים, נשים ומשפחות בעוני בימי הסגר בתקופת הקורונה ולאחריו. עבור משפחות אלו, שגם בימי שגרה נותרות מאחור, מרחב ההסתגלות למצב החירום החדש מוגבל מלכתחילה. כך, בניגוד בולט לסטרוקטורת הרגש שאפיינה את מעמד הביניים הפטפטני בימי הסגר הראשון, שנעה בין חדווה ובין זרוּת לנוכח האטת החיים וההתכנסות העצמית והמשפחתית הכפויה, מצאנו כי עבור משפחות בעוני תקופת המגפה היא המשכה של מציאות חיים נטולת כל שכבת הגנה. מציאות חשופה זו, המתאפיינת בהעצמת הרגילות המשברית של החיים בעוני, מתוארת ומנוסחת כאן על ידי הנשים עצמן.

This article discusses Jewish New Age spirituality in Israel, and explores its relationship with the Jewish middle class – a segment of the population usually associated with secularity. Through an ethnographic analysis of two Jewish New Age communities and interviews with their members, the article shows how the amalgamation of Judaism and spiritual renewal renders Judaism more universalist, cosmopolitan, and individualistic. The "cosmopolitan spiritualization" of Judaism described in the paper relies on the participants' considerable cultural capital and conniosseurship, as well as their adherance to the ethos of authenticity. Drawing on insights from the sociology of culture, the paper argues that the entrance of the Israeli secular middle class into the religious field and the cosmopolitan spiritualization of Judaism enables them to accrue more cultural capital and to reproduce symbolic class boundaries.

מאמר זה דן בהתחדשות רוחנית יהודית בישראל ומבקש לברר את הזיקה בינה לבין מעמד הביניים
היהודי־ישראלי, המזוהה לרוב עם תרבות ועם זהות חילונית. באמצעות ניתוח אתנוגרפי של שתי קהילות עידן חדש יהודי וראיונות עם חבריהן מראה המאמר כיצד השילוב בין היהדות לבין רוחניות העידן החדש מטעין את הראשונה בערכים אוניברסליים וקוסמופוליטיים. ליקוט הרכיבים התרבותיים, היהודיים והגלובליים, והשילוב ביניהם, מחייב עבודה תרבותית מורכבת המכונה במאמר "קוסמופוליטיות רוחנית". הקוסמופוליטיות הרוחנית כדרך לחדש את היהדות מסתמכת על ההון התרבותי הניכר ועל הידענות של המשתתפים, כמו גם על אתוס העצמי האותנטי. בהסתמך על עבודות בסוציולוגיה של התרבות המראות כי על אף השינוי הנוכחי בתוכנו של ההון התרבותי, הוא עדיין מתפקד כמשאב המבדיל בין מעמדות, במאמר נטען כי יש להבין את הקוסמופוליטיות הרוחנית של היהדות ואת האותנטיפיקציה שלה כאמצעי לביצור העוצמה של מעמד הביניים היהודי־ישראלי בשדה שהוא חדש עבורו - השדה הדתי.

This article returns to 2011 and the beginning of the Arab Spring in order to ask how the Israeli middle class came to draw similarities between their conditions and those of the Arab citizens who had risen against authoritarian rule. This question is also about the movement of ideas through the media and their incorporation into a dominant culture, or what Raymond Williams saw as the emergent elements of culture. Specifically, it examines the way the conception of citizenship traverses national boundaries. Whereas most studies of citizenship in this context focus on the imaginary of citizenship of the Other, and on 'Western' perceptions of citizens of the 'South,' we inverse our outlook. By offering a textual analysis of Israeli media coverage of the uprisings, we seek to shed new light on the cultural conceptions of citizenship in Israeli society.

מאמר זה מדווח על ממצאים ראשוניים ממחקר העוסק בידע של נערות בישראל על לידה. מטרת המחקר היא לזהות את הרכב הידע של הנערות ואת מקורותיו בסביבה רוויית מדיה אך דלה בידע מקיף ומהימן. אנו שואלות מה נערות מתבגרות יודעות על לידה, אלו היבטים מההתנסות של האמהות עובר לשיח הנערות ו"נספגים" בו ואלו לא וכיצד ניתן להסביר זאת. אמנם, אך טבעי הוא שיימצאו פערי ידע בין מי שעברה לידה למי שלא, אך מטרתנו היא לעמוד על הזיקה שבין ההקשר הבינאישי של העברת ידע על הגוף מאימהות לבנותיהן לבין ההקשר התרבותי הרחב, ובמיוחד זה התקשורתי שבו הידע הציבורי על לידה נוצר, מופץ ומשועתק. ספרות המחקר ביססה זה מכבר את עצם קיומה של תרבות מקומית של פרו-נטליזם והיא מרבה לחקור נושאים כגון טכנולוגיות פריון ועידוד ילודה, תפיסות תרבותיות של הריון ורפואת לידה בקרב קבוצות שונות בישראל וכדומה. עם זאת, חוקרים בישראל טרם אימצו את הפרספקטיבה הרואה בלידה מערכת תרבותית כוללת, כלומר, מארג של ייצוגים תרבותיים, נרטיבים זמינים ופרקטיקות ממשיות. יתרה מכך, המחקר גם לא העניק תשומת לב מחקרית למערך המשמעויות, הנרטיבים והתפיסות של נערות ישראליות על לידה. באמצעות ניתוח תמטי משווה של ראיונות עם אמהות ובנותיהן, אנו מזהות התמקדות של אמהות בכאב אל מול התעלמות של נערות, ועיסוק רב שלהן, בשונה מהאמהות, בסוגיית הגוף המפריש. מניתוח הממצאים עולה כי קיים תסריט לידה המשותף לנערות שמקורו בייצוגים פופולריים ולא בשיח ההתנסותי של האמהות. התחושה הכללית של הנערות היתה שאין בידן די ידע. הדבר מצביע לדעתנו על הרחבת הציווי המוטל על נשים לנהל את גופן - גם על נערות. נערות מתבקשות כבר עכשיו לקחת אחריות על גופן היולד העתידי, אך זאת בסביבה תקשורתית בינאישית ועל-אישית המבוססת על מעבר לקוי של ידע חלקי.

This article asks why middle-class Israeli seculars have recently begun to engage with Jewish religiosity. We use the case of the Jewish New Age (JNA) as an example of the middle class’s turn from a nationalised to a spiritualised version of Judaism. We show, by bringing together the sociology of religion’s interest in emerging spiritualities and cultural sociology’s interest in social class, how after Judaism was deemed socially significant in identity-based struggles for recognition, Israeli New Agers started culturalising and individualising Jewish religiosity by constructing it in a spiritual, eclectic, emotional and experiential manner. We thus propose that what may be seen as cultural and religious pluralism is, in fact, part of a broader system of class reproduction.

This article returns to 2011 and the beginning of the Arab Spring in order to ask how the Israeli middle class came to draw similarities between their conditions and those of the Arab citizens who had risen against authoritarian rule. This question is also about the movement of ideas through the media and their incorporation into a dominant culture, or what Raymond Williams saw as the emergent elements of culture. Specifically, it examines the way the conception of citizenship traverses national boundaries. Whereas most studies of citizenship in this context focus on the imaginary of citizenship of the Other, and on 'Western' perceptions of citizens of the 'South,' we inverse our outlook. By offering a textual analysis of Israeli media coverage of the uprisings, we seek to shed new light on the cultural conceptions of citizenship in Israeli society.

This paper is about transformations from knowing to not-knowing and from doing to becoming. The paper's focus is an ongoing research project on a new Doctorate program in Modern Languages studies (DML) and the process that the students in this program undergo when transitioning from being practitioners to becoming novice scholars. This program is part of a conscious effort to create an academic field whereby scholarly and professional types of knowledge are organically co-produced and this interlaced knowledge is expected to fertilize practitioners' professional practices. The program's graduate students are mostly in their mid-career and are motivated to pursue their DML studies for multiple reasons. The necessity of developing a study plan that can foster their transition from practitioners to scholars and help them develop a researcher identity became evident early on. Students were expected to quickly readjust their self-image as future theorizers who could carry out independent research and produce original scholarship. While the challenges mentioned above are not unique to this specific doctorate program and are well documented in the extensive scholarship on doctorate students' education, fewer studies have addressed the particular challenges faculty and students face as part of the latter's transition from practitioners to graduate students and novice researchers. Therefore, we ask, what accounts for a successful process of supporting language teachers in becoming novice researchers? Our aim is twofold: first, to detail our pedagogical rationale, dilemmas we faced, and the solutions we carved out; and secondly, to contribute to a nascent discussion on doctorate students' training and academic socialization in applied disciplines. Using Mezirow's adult learning theory of Transformative Learning, we describe the challenge of designing a process of academic socialization that can support adult learners' development and shift in perceptions, skills, and actions. During the first four cohorts of the program, in an introductory course, "Research Foundations," we faced dilemmas regarding reading materials and teaching activities, and collected students' reflections and communications with us, the course professors. Accordingly, the paper explicitly emphasizes our efforts to actively foster a culture of independent learning and a productive learning community by introducing new knowledge and skills. The paper can benefit instructors who design and lead graduate programs for practitioners in any field of practice.

ראיון מתאריך 22.5.22 בתכנית סדר יום עם קרן נוייבך ד"ר גל לוי וריקי כהן בנלולו
צוות המחקר דר' גל לוי דר' דנה קפלן אביגייל ביטון חלי בוזחיש ששון וריקי כהן בנלולו.
המחקר משותף לאנשי אקדמיה ונשים בעוני אקטיביסטיות,  המחקר הוא מחקר איכותני המשלב ראיון אישי ותיעוד עצמי לאורך תקופה של משפחות ויחידים נשים וגברים החיים בעוני  במטרה להתחקות אחר המשמעות של החיים בעוני בישראל ולהבין את האתגרים וההתנסויות של חיי היום יום דרך נקודת המבט שלהם.

מחקר זה עוסק בתנועה הדינמית שבין ידיעה ואי־ידיעה ובין עשייה להתהוות במסגרת קורס
.(DML) שפותח בתוכנית אקדמית אמריקאית חדשה להכשרת דוקטורנטים בלימודי שפה
מטרתו של הקורס "יסודות המחקר" היא לסייע למורים פרופסיונליים להוראת שפה להפוך
לחוקרים מתחילים ולאמץ תפקיד חדש בעבורם. האתגר הכרוך במעבר מעין זה אופייני לתוכניות דוקטורט פרופסיונליות רבות מן השנים האחרונות, המעניקות דגש רב יותר מבעבר לממשקי אקדמיה–שטח שונים. ואולם, אף שהכשרת תלמידי מחקר היא נושא שנחקר רבות, מחקרים מעטים בלבד התמקדו עד כה באתגר הייחודי שניצב בפני סטודנטים הנתונים בתחילתו של המעבר מזהות פרופסיונלית למחקרית, ועוד פחות מכך – בתהליך ההכשרה עצמו. בהתבסס על תיאוריית הלמידה הטרנספורמטיבית של מזירוב ועל רפלקציות של הסטודנטים והתנהגויות הלמידה שלהם, אנו שואלות: מה ייחשב לתהליך הכשרה מוצלח של פרופסיונלים בהוראת שפה לתפקידם החדש כחוקרים וכחוקרות מתחילים? המאמר מתאר את השלב הראשון בהכשרתם של תלמידי מחקר-שטח, ואת המאמצים שלנו לעודד תרבות של למידה עצמאית ולבסס קהילות לומדות באמצעות חשיפה לידע ולמיומנויות חדשים. אנו מתארות את האופן שבו תכננו את הקורס כדי שיתפקד היטב כשלב ראשון בתהליך הסוציאליזציה האקדמית של תלמידי מחקר אלה.
המאמר מפרט את ההיגיון הפדגוגי שהנחה אותנו, את הדילמות והאתגרים שניצבו בפנינו, מרצות הקורס, את הפתרונות שפיתחנו, את התובנות הכלליות שהפקנו במשך חמש השנים הראשונות של הוראתו באשר לשינוי התפיסתי והפרקטי המתחייב, ואת רכישת המיומנויות, הפרקטיקות ודפוסי החשיבה החדשים הכרוכים בכך. בהתבסס על תובנות אלה, אנו מציעות דיון עקרוני בנושא הכשרת דוקטורנטים והחִברות האקדמי שלהם בהקשר של תוכניות מחקריות יישומיות.